נפגשנו עם ליאת טפירו ודן אורבך, סטודנטים שנה ג' אשר משתתפים בסדנה לקידום אנשים עם מוגבלויות, כדי לשוחח על הסדנה ועל חוויותיהם מההשתתפות בה.

צבי מנדלסון

ספרו לנו מהי הקליניקה לאנשים בעלי מוגבלויות, מהם תחומי הפעילות שלה, איך הטיפול בה מבחינה משפטית וכו'.

ליאת - קודם כל, חשוב להדגיש: הקליניקה לאנשים עם מוגבלויות, לא "בעלי" מוגבלויות. לאנשים עם מוגבלויות אין בעלות על המוגבלות שלהם ואין להם שליטה עליה. התפיסה העומדת מאחורי הקליניקה היא התפיסה החברתית, לפיה המוגבלות נוצרת על ידי החברה והיא אינה מרכיב אינהרנטי באדם. למשל: אדם שמתנייד בעזרת כיסא גלגלים ואינו יכול להיכנס לעסק מסוים. המוגבלות נוצרת מהעדר הנגישות לאותו עסק, ולא מעצם לקותו. לפי תפיסה זו, האחריות ליצירת חברה משלבת מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, ולא על האנשים עם מוגבלויות עצמם.

הקליניקה לאנשים עם מוגבלויות נועדה לסייע בשני מישורים – במישור דיני העבודה ובמישור האקדמי. במישור דיני העבודה, הקליניקה מייצגת אנשים עם מוגבלויות שהופלו במקומות עבודה מחמת מוגבלותם, ופעילה בהצעות החוק וביוזמות הקשורות לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות במקומות עבודה. במישור האקדמי, הקליניקה פועלת להגדלת הנגישות לעולם ההשכלה הגבוהה עבור אנשים עם מוגבלויות.

חברי הקליניקה מתחלקים לקבוצות של שניים-שלושה סטודנטים. כל קבוצה אחראית על כמה תיקים פרטניים של אנשים, וכן על פרויקט רחב בנושא התאמות לאנשים עם מוגבלויות.

דן - הקליניקה עובדת בשלושה רבדים עיקריים: מחקר, התוויית מדיניות, וטיפול בפניות לקוחות בנוגע להפליה על רקע מוגבלות. כמו בכל תיק, נעשית עבודת רקע ומחקר לגבי עובדות המקרה ולגבי שלב התיק (חלק מהתיקים הם מקרים פתוחים משנים עברו). הטיפול מבחינה משפטית משרת את לקוחות הקליניקה ללא תשלום, ומנסה תוך כדי כך להשתמש במשפט ככלי לשינוי חברתי ולהכרה בזכויות שמגיעות לאנשים עם מוגבלות.

מבחינת התוויית המדיניות והמחקר, הסטודנטים מתחלקים לפרויקטים בתחילת השנה וחוקרים תחום מסוים בנושא הזכויות האלה. במהלך השנה כל פרויקט מפתח את תחומו ומנסה לחדד את המדיניות הרצויה אליה אנחנו שואפים, ויחד עם הכלים שברשות הקליניקה מנסים לשנות את פני החברה בחקיקה או בהגשת תיקי בג"ץ.

ספרו לנו, למה בחרתם בקליניקה לבעלי מוגבלויות?

ליאת - בחרתי בקליניקה בגלל קשר אישי לנושא – קרוב משפחה שלי הוא אדם עם מוגבלות. כמו כן, פעם אמרו לי כי יחסה של המדינה כלפי אנשים עם מוגבלויות יכול להעיד במידה רבה על רמת הקִדמה של אותה מדינה. אני מסכימה עם אמירה זו ומאמינה שאם אנו רוצים לראות בישראל מדינה מערבית ומתקדמת, מוטלת עלינו החובה לקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ולשלבם בחברה.

דן- יש לי חבר ילדות כבד-שמיעה שבמשך שנים ראיתי את התמודדותו העיקשת עם המערכות השונות בחייו שהקשו עליו לקבל התאמות ולהצליח בחיים. נוסף לכך, התנדבתי במשך שנתיים בהוסטל של נערים ומבוגרים עם אוטיזם ונחשפתי לעולם הזה ולמעמד הנמוך של זכויותיהם של החברים בהוסטל. כששמעתי שיש קליניקה שמטפלת בבעיות כאלו החלטתי לגשת אליה.

ספרו לנו קצת מהשטח: איך זה מתרחש?

ליאת - הקליניקה כוללת עבודה מגוונת מאוד – החל מהשיעורים הפרונטליים, שבהם למדנו את התיאוריה הנוגעת לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, ועד להשתתפות בוועדות כנסת, סיורים במקומות שונים, פגישות רבות עם הלקוחות של הקליניקה, כתיבת כתבי טענות וייצוג בערכאות משפטיות שונות.

דן - אני יודע שהשנה השתנה ההרכב, אך בזמני הקליניקה הורכבה משלוש מנחות (עו"ד דנה ברכפלד, עו"ד דנה גינוסר וד"ר עינת אלבין, שניהלה את המרכז הקליני במקביל). השיעורים היו מחולקים ביניהן ובין מרצי חוץ מהתחום שהגיעו להרצאות נקודתיות.

הקליניקה מחייבת את הסטודנטים למספר שעות התנדבות בשבוע, נוסף למפגש של ארבע שעות בכיתת הלימוד בפקולטה. במהלך השיעורים לומדים תיאוריות שונות המתבססות על מאמרים לקריאת בית והשיעור הוא שיעור דיוני. חשוב לציין שיש חובה להשתתף – הקליניקה לא מומלצת למי שלא אוהב דיונים והשתתפות בשיעורים, וזהו חלק אינטגרלי ממנה – דומה לשיעור סמינריון.

עבודת ההתנדבות והטיפול בתיקים נעשית בשעות נפרדות משעות השיעור. הפרויקט של הצוות שלי היה פרויקט המפעלים המוגנים בישראל, והוא כלל מפגשים עם עובדים במפעל מוגן בירושלים, הרצאות בדיני עבודה לאנשים עם מוגבלות ולעובדים ללא מוגבלות במפעלים המוגנים על מנת לחדד את זכויותיהם, ומחקר שכלל כתיבת דו"ח מקיף וממליץ (כהמשך לעבודת המחקר של צוות תשע"ה) לגבי עתידם של המפעלים המוגנים בישראל. בסוף השנה הצגנו את הדו"ח לכלל הגורמים הרלוונטיים בישראל בשולחן עגול שנערך באוניברסיטה.

האם ניתן דגש יותר על עבודה מעשית או תיאורטית? כהמשך לשאלה זו, האם העבודה היא יותר משפטית או יותר בין-אישית?

ליאת - בעיניי יש איזון נכון בין התיאוריה והעבודה המעשית. התיאוריה חיברה אותנו, את משתתפי הקליניקה, לרציונלים שמאחורי עבודתנו ולחשיבות של הקליניקה, והפרקטיקה אפשרה לנו ליישם את אותם רציונלים הלכה למעשה. אשר ליחס בין המשפטי לבין-אישי, בקליניקה למדתי שכדי להיות עורכת דין טובה לא מספיק להכיר את החוק והפסיקות השונות על בוריים, אלא גם לדעת להקשיב, להיות אמפטית, סבלנית ותומכת. לדעתי אין ספקטרום שבצדו האחד עבודה משפטית ובצדו השני יחס בין-אישי, אלא אלו שני דברים שתמיד דרים בכפיפה אחת.

דן - חד משמעית יותר תיאורטית. אותי זה די ביאס, כי דמיינתי את הקליניקה כמקום שמטפל בהמון פניות, אך בפועל התוויית מדיניות ומחקר הם חלק הארי.

לדעתכם מהם הקשיים או החסרונות שעלו בפרויקט ?

ליאת - לצערי הרבה משפטנים וחברי כנסת לא מכירים את התפיסה החברתית, ועדיין מחזיקים בעמדות מיושנות שלפיהן מוגבלות היא בעיה רפואית שטמונה באדם ועליו מוטלת האחריות לטפל בה. תפיסה מעין זו מפחיתה מחובתה של החברה לשלב אנשים עם מוגבלויות, ורואה ביצירת התאמות "מעשה חסד" ולא זכותם של אנשים עם מוגבלויות.

דן - כמו בכל קליניקה, יש את דינמיקת הסטודנטים מול המנחים. בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות פועלות שלוש מנחות וכך נוצר הרבה פעמים מצב של "טלפון שבור", איחורים רבים וחוסר יעילות שהתבטא לבסוף במשימות צפופות, בזמנים לא נוחים (תקופת מבחנים). אני מקווה שמאז חל שיפור. נוסף לכך, הייתה מעין היררכיה שבה צריך אישור כפול על הרבה מסמכים, מה שיצר סחבת והרגשה מעט פורמלית מדי לטעמי.

ספרו לנו על מקרה ספציפי שאתם זוכרים במיוחד מהפן האישי, או מהפן המשפטי.

ליאת - הייתי אחראית, עם חברתי נועה חביב, על תיק של אדם עם מוגבלות נפשית שהופלה בקבלה לעבודה ברשת מרכולים. אני זוכרת את הפגישות הרבות עמו, את שיחות הטלפון והדיונים בבית הדין לעבודה. הקשר האישי עמו לא היה פשוט, מוגבלותו דרשה מאיתנו סבלנות רבה ויכולת הכלה. למדתי ממנו המון על הדרך שבה ראוי שעורך דין יהיה בקשר עם לקוחו.

איך העבודה בקליניקה תרמה לכם אישית?

ליאת- באופן אישי, למדתי תיאוריות מאוד מעניינות שהשפיעו מאוד על התודעה שלי ועל יחסי לאנשים עם מוגבלויות. אנשים עם מוגבלויות אינם מקרי "חסד", מדובר באנשים שהם בדיוק כמוני ומגיעות להם אותן זכויות שמגיעות לי.

דן - אתה מגלה שגם בתור סטודנט צעיר יש לך אפשרות להשפיע ולשנות.

במבט לעתיד, ספרו לנו מה לדעתכם חשוב במיוחד לשנות?

ליאת - הייתי שמחה מאוד אם היו מטמיעים את לימודי המוגבלות כחלק מלימודי משפטים (או למצער מציעים קורס כזה שאינו במסגרת הקליניקה).

דן - בפן הזכויות, מעבר להנגשות והתאמות פיזיות שנעשות כיום, יש לחשוב כיצד לקותו של אדם לא תהווה לו מגבלה בחברה, כלומר, איך אנו בתור חברה מצליחים לתת מענה לכמה שיותר לקויות ביומיום שלנו כך שהחברה, השפה, שוק העבודה, האוניברסיטה וכו' לא יהוו מכשול לאדם אלא יתאימו את עצמם אליו.

בפן הפרקטי של הקליניקה, ניהול הזמנים וסדר וארגון לא היו הצד החזק של הקליניקה, והצוות הקליני צריך לשים דגש על תכנון לוח זמנים ארוך, ניהול לוח הזמנים ועמידה בו, ומתן התרעות זמן מספק מראש.