check
נשיאת העליון בדימוס דורית ביניש מצטרפת לסגל הפקולטה למשפטים | הפקולטה למשפטים

נשיאת העליון בדימוס דורית ביניש מצטרפת לסגל הפקולטה למשפטים

נשיאת העליון בדימוס דורית ביניש מצטרפת לסגל הפקולטה למשפטים

 

בעקבות פרישתה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, דמויות מובילות מכל רחבי הקהילה המשפטית הישראלית התאספו לכנס שנערך לכבודה * הדוברים הרבים והמגוונים ייצגו את כל רוחב הקשת המשפטית בישראל ובהם אנשי אקדמיה בכירים, שופטים בעבר ובהווה ועורכי דין ותיקים וצעירים * בטאון "הפקולטה" מביא רשמים מהכנס וראיון מיוחד עם הנשיאה ביניש לרגל הצטרפותה לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית  


"דורית ביניש היא לא רק פורצת דרך כמשפטנית הראשונה בתפקידים המרכזיים ביותר במערכת המשפט שלנו, אלא גם מודל לחיקוי," כך פתח דיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' יובל שני, את דבריו ביום השני לכנס. את הכנס אירחו במשותף הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית והפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן. עם רדתו מהבמה של פרופ' שני עלו, איש בתורו, דוברים רבים ומכובדים – שופטים בעבר ובהווה בבית המשפט העליון ומחוצה לו, דיקני הפקולטות ובתי הספר למשפטים השונים בארץ, אנשי אקדמיה, עורכי דין ופרקליטים. הכנס עצמו חולק לשניים – היום הראשון עסק בניתוח פסיקתה של השופטת והנשיאה ביניש, והיום השני הוקדש לפועלה הציבורי – מימיה כפרקליטה ומנהלת מחלקת הבג"צים, עבור בפרשות המרכזיות שבהן טיפלה כפרקליטת המדינה, וכלה בתפקידה הניהולי כנשיאת בית המשפט העליון. השליחות הציבורית, הרגישות החברתית והגישה המעשית עברו כחוט השני בהרצאות ביום הזה.


שליחות ציבורית, רגישות חברתית ומהפכות שקטות


יומו של הכנס באוניברסיטה העברית כלל שלושה מושבים, בהשתתפותם של אנשי אקדמיה ופרקטיקה. כל המושבים הוקדשו לעיון מעשי ותיאורטי בתחומים שונים הקשורים לשליחות הציבורית ולעורך הדין בשירות המדינה. קצרה היריעה מלהכיל את סיכומי הדברים כולם, ולכן נזכיר רק את חלקם.


במושב הראשון עסקו פרופ' יואב דותן, עו"ד שי ניצן ופרופ' אריאל בנדור בדמותו ואופיו של המשפטן בשירות הציבור. עו"ד שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהחל את דרכו כעוזרה של פרקליטת המדינה דורית ביניש, עמד על הדילמות המלוות פרקליטים מול רשויות הציבור שאותן הם מייצגים. "כלפי פנים", הסביר עו"ד ניצן, "התפקיד הוא קודם כל לא להתנגד ולהקשות, אלא לייעץ לאנשי הרשויות באופן נכון. יש לבחון את הפעילות במסגרת החוק ואם ניתן, לעזור ולהיות יצירתי. גם אם לא עסקו בנושא מסוים בבית המשפט, זה שאין תקדים לא אומר שלא צריך להיות תקדים. יצירתיות היא כלי ויכולת של הפרקליט בשירות הציבור. אך כאשר פרקליט או משפטן מגיע למסקנה שאיש הרשות רוצה לעשות משהו בלתי חוקי, חובתו להתריע בפניו ואם זה עובר את קו הגבול האדום, זה בלתי ניתן לייצוג".


נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית בייניש

מנחת המושב הראשון, שופטת בית המשפט המחוזי נאוה בן אור, סיכמה ואמרה כי "נכון לומר שנקודת המוצא היא שמשפטן בשירות הציבור חייב שתהיה לו השקפת עולם. חוסר השקפת עולם יוצר אדם מסוכן ושירות ציבורי נטול ערך".

 

המושב השני זכה בכותרת "שופטת בתוך עמה". הדוברים במושב זה התייחסו לרגישות החברתית האופיינית לנשיאה ביניש באולם הדיונים ובפסיקותיה. אחד הדוברים היה שופט בית המשפט העליון (בדימוס) אליעזר ריבלין, שאף הוא הצטרף לאחרונה לסגל הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. בדבריו הזכיר השופט ריבלין כמה מפסקי הדין החברתיים של הנשיאה ביניש. "ניתן למצוא אצל ביניש פסיקות ציבוריות שמיישמות הגנה על זכויות אדם, פסיקות ביחס לזכות לשוויון, לכל המגזרים ובתחומי חיים שונים", הסביר השופט ריבלין. "כך למשל, ביניש נמנעה מלקבוע שהזכות לחינוך היא זכות חוקתית, אך היא העלתה זכות זו בדרגה ובחשיבות. ביניש קבעה שהחלטה לא למגן באופן מלא בתי ספר פוגעת בזכות לחינוך. אין לצפות, היא קבעה, שעל הורים תוטל האחריות לבחור בין ביטחון ילדיהם לחינוכם".


על מושב זה ניצח שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יצחק זמיר. בדברי ההקדמה העיר השופט זמיר על האסכולות השונות של בית המשפט – בין צמצום תפקידו לבין תפיסתו כבעל תפקיד אקטיבי כיתר רשויות השלטון. "אין ספק לאיזו אסכולה השתייכה דורית ביניש עוד כפרקליטה", אמר השופט זמיר. "היא הובילה את בית משפט העליון לתפקיד חיובי של קידום החברה, בעיקר במילוי חללים בפעילות הרשויות האחרות. זה מחייב עימות ואי נוחות ושמירה על ערכים איתנים, והיא עמדה במאבקים אלו בהצלחה. על עמדה זו יש להכיר לדורית ביניש תודה והערכה".

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ודיקן הפקולטה יובל שני

במושב השלישי של הכנס דנו הדוברים בעיקר בהגנתה של הנשיאה ביניש על הרשות השופטת בעתות של חיכוך רב עם רשויות השלטון האחרות. בין השאר עלה לדבר השופט (בדימוס) משה גל, ששימש בתפקיד מנהל בתי המשפט בתקופת נשיאותה של השופטת ביניש. השופט גל סיפר על המהפכה השקטה שהונהגה בניהול בתי משפט בתקופת כהונתה של ביניש.


"המערכת הייתה בלתי אפשרית לניהול ונדרשה מנהיגות יוצאת דופן כדי לעשות את המהלכים שנעשו בתקופת הנשיאה ביניש", הסביר. "גם בתוך המערכת קשה לפעמים להבין מיהו ראש המערכת, אין היירארכיה מובנית. כיצד מנהלים מערכת כזו? במערכת כזו אנו רוצים להנהיג דוקטרינה ניהולית. אחרי דיונים עם יועצים ארגוניים, הגענו למסקנה שאין מנוס, וניהול נכון של המערכת מחייב את המסקנה לפיה נשיאי בתי המשפט השונים יהיו אמונים על ניהול בתי המשפט שלהם, ויהיו כפופים לנשיא בית המשפט העליון.

 

יצרנו מודל של אחריות: נשיא בית המשפט העליון ממונה על הנשיאים, אך יש גם מחויבות לשר המשפטים בתחום המנהלי. מהלכים אלה חייבו שינוי בתרבות הארגונית בתקופה לא יציבה למול הכנסת והממשלה. ללא המנהיגות של הנשיאה ביניש לא היינו יכולים לצאת למהלך מהפכני זה ולהטמיע אותו במערכת".

 

בסיום הכנס נשאו דברים פרופ' יובל שני, השופטת עינב גולומב, נציגת מתמחיה ועוזריה של הנשיאה ביניש לאורך הקריירה הארוכה שלה, ונשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס. לבסוף עלתה הנשיאה ביניש עצמה לדוכן הנואמים. "אני לא חושבת שאני לוחמת, אבל אני חושבת שהמשפטנים יודעים שהמשפט לא מנותק מהחיים וכך צריך לראות אותו", היא אמרה. "היכולת לשלב בין תיאוריה למציאות היא קריטית ומתחייבת לכל מי שרוצה לעסוק במשפט".


**

 

דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני


משופטת למרצה
כמה ימים לאחר הכנס הסכימה הנשיאה ביניש להעניק ראיון לבטאון הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית לרגל הצטרפותה לסגל האקדמי של הפקולטה. הנשיאה עתידה להעביר בשנת הלימודים הבאה קורס במשותף עם פרופ' ברק מדינה בנושא ביטחון לאומי וזכויות אדם.


דיקן הפקולטה, פרופ' שני, התייחס להצטרפותה בדבריו בתחילת הכנס: "אנו שמחים שאחרי פרישתה הסכימה הנשיאה ביניש להמשיך לתרום כמרצה למשפטים ובחרה לחזור לאוניברסיטה העברית. זו סגירת מעגל – תרומה לאקדמיה שבה התחילה את דרכה וכן עיסוק בזכויות אדם, תחום שהייתה מחויבת לו בתפקידיה הציבוריים".


ברם, בראיון עצמו הסתייגה הנשיאה מהכותרת המחייבת "מעבר לאקדמיה". "זה תיאור מעט מוגזם", היא מסבירה. "זה לא שלב בחיי, בו החלטתי שאני מתחילה קריירה אקדמית. אני מאמינה מאוד בכך שלניתוח האקדמי במשפטים יש גם תכלית מעשית ויישומית. ה'מעבר' הזה, כביכול, הוא פשוט חלק מהשליחות".

 

אם כך, אלו לא שני עולמות נפרדים?
"אני לא רואה את האקדמיה כקוטב נגדי אל מול בית המשפט, אלא כמשתלבת ברצון 'לעשות משפט'. גם המחקר האקדמי וגם העבודה השיפוטית קשורים קשר ישיר ומסייעים ביישום ערכינו כחברה, כדי שנוכל להגן עליה. האקדמיה אינה צריכה להיות מנותקת מהעבודה השיפוטית, והעבודה השיפוטית – ואין הכוונה רק לשופטים אלא גם לעורכי דין ופרקליטים – אינה מנותקת מהתרומה האקדמית".

 

אז יש תרומה שנובעת מהשילוב שלך, כבעלת ניסיון פרקטי, בהוראה האקדמית?
"אני חושבת, וזה גם מניסיוני האישי, שכשאנשים מתחילים ללמוד משפטים הם יודעים מעט מאוד על המהות של העבודה המשפטית. אנשים נמשכים למקצוע מכל מיני סיבות, אידיאולוגיות ומעשיות כאחד. גם אז, רבים אינם מבינים את המשמעויות היומיומיות וארוכות-הטווח של העבודה המשפטית. לכן אני מאמינה שחינוך משפטי טוב, שיאפשר לסטודנטים לבחור את הדרך הנכונה בשבילם במקצוע המורכב והמגוון שלנו, מחייב שילוב של הניסיון והידע המשפטי; של תיאוריה ופרקטיקה. אני בהחלט מאמינה שתקופת הלימודים היא גם הזדמנות פז לסטודנטים לתרום מהידע המשפטי שהם צוברים – תרומה שכמובן מסייעת להם ומקדמת אותם לא פחות. זו בהחלט לא מליצה בעיני".

שופט העליון בדימוס יצחק זמיר

מנין נולד הרעיון לקורס?
"אפשר לומר שהקורס הזה נולד בעקבות שיחה שהייתה לי עם הדיקן, פרופ' שני. סיפרתי לו על טבעו של קורס דומה שהעברתי למשך סמסטר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק (NYU), והוא אמר, ובצדק, למה לא אצלנו?".

 

מה המטרה שלך בקורס?
"המטרה היא לעורר דיון מהותי בנושא של ביטחון לאומי וזכויות אדם. זו הסיבה בגינה בחרנו לא לסיים את הקורס בבחינה, אלא לבסס אותו על עבודות ודיון בעל פה, שיתמקדו בפסיקה שלנו ושל מדינות אחרות."


הדיון הוא כלי חשוב גם בהמשך?
"הדיאלוג בין בית המשפט לצדדים לפניו – הן הפרקליטות הן העותרים – והדיאלוג שבכוחו של בית המשפט לעודד בין הצדדים לבין עצמם הוא פן חשוב מאוד בעבודה השיפוטית. אחד ההישגים הגדולים ביותר בעיני הוא התפתחות היכולת של הפרקליטות להתגמש, שהיא, לגישתי, אחת הסיבות לכך שעתירות רבות לבג"ץ נדחות או מסתיימות ללא צורך במתן פסק דין. כשהעותר הפונה לבית המשפט מעלה טענה עניינית וצודקת, מן הראוי שהפרקליט יפתור אותה אפילו טרם תגיע לדיון משפטי. אם בכל זאת הגיע העניין לבית המשפט, אז באמצעות שיח של בית המשפט עם שני הצדדים ניתן להבין שיש טעם בטענת העותר, והיא ראויה לבדיקה, אפילו בידי הפרקליט עצמו. אני חושבת שכאן הפרקליט הוא לא צד שעומד בפני בית המשפט, אלא מייצג יחד עם בית המשפט את האינטרס הציבורי".

את מצפה שהסטודנטים בקורס יבחרו במסלול של שפיטה?
"כפי שאמרתי, בראשיתו של החינוך המשפטי מרבית הסטודנטים לא יודעים בהכרח מהי הדרך המתאימה ביותר עבורם. לרבים, החלטה זו נותרת עלומה גם לאחר תקופת ההתמחות, והם נדרשים לבחון מספר מסלולים שונים עד שהם בוחרים בדרך משלהם. לכן, אני רוצה להיות זהירה. בודאי אינני חושבת שמטרת הקורס היא לדחוף לשיפוט או דבר דומה, אבל אשמח מאוד אם הקורס יעורר בתלמידים תחושה של שליחות ציבורית ויבהיר את החשיבות של השליחות הציבורית. בעיני, המשמעות של זה היא עבודה, כמובן, בפרקליטות המדינה, אך גם עורכי דין הפועלים במגזר השלישי, או עורכי דין פרטיים שמוצאים דרכים לקדם את אינטרס הכלל, מממשים את אותה שליחות. אמונתי היא שהמשפט יכול וצריך לתרום לחברה, שכן, בסופו של יום, זהו מקצוע המשתייך למדעי החברה. הוא יונק מן החברה ומקיים עימה תהליך תמידי של היזון חוזר – המשפט מושפע מן החברה ומשפיע עליה".

עו"ד שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה


מה דעתך על הדור הצעיר במשפט?
"במשך שנים עבדתי תמיד עם אנשים צעירים. אני אוהבת עבודה עם אנשים צעירים, מן הטעם של העברת המסר החברתי והכרת המציאות. תמיד נוצר דיאלוג טוב בינינו. יש דור צעיר באמת מצוין, בעל סקרנות וכישורים אינטלקטואליים מדהימים. לפעמים אני חושבת שהדור הזה מגיע יותר בשל ללימודי המשפט מאשר הדור שלנו. זהו פרי של חינוך משפטי וחינוך בכלל ומסממני התקופה. זו הרגשה מאוד טובה לומר, במקום 'מכל מלמדי השכלתי', שיש הדדיות. אנחנו הוותיקים והמשפטנים הבכירים תורמים לצעירים מהידע והניסיון שלנו, והם תורמים לנו חשיבה רעננה. גם זה ביטוי של דיאלוג".