נשף משפטים 2016

שאול פליידר

נשף משפטים 2016. כמה דיברנו עליו והתכוננו אליו ועכשיו, לקראת שיא הקיץ, עם המבחנים העבודות, הציונים והחום – הוא כבר זיכרון רחוק, ויש לקוות שגם זיכרון מתוק...

אבל איך התחיל הכול?

דמיינו: ערב  קריר בירושלים, פגישת אגודה, ולפתע גלעד היושב-ראש פונה אלי: "שאול, תהיה אחראי על הנשף".
אני: "לא".
גלעד: "שאול. בבקשה-בבקשה תהיה אחראי על הנשף". 
אני: "טוב...  יעל, מארגנים נשף".
יעל: "מה? למה?"
אני: "ככה".
יעל: "טוב".
וככה התחלנו לעבוד על הנשף.

צריך להבין שלארגן נשף זה ממש לארגן חתונה, רק בלי החופה (ו-800 איש בחתונה זה גם לא מעט, יציינו בעלי הניסיון). בשלב הראשון התחלנו לחפש אולמות. הדבר כלל הרבה הבטחות, נסיעות, פגישות עם יח"צנים, ובחינת מחירים של בערך כל המקומות האפשריים באזור חיוג 02. לבסוף החלטנו ללכת על נווה אילן, המקום היחיד שחשבנו שיאפשר לנו לשלב יוקרתיות עם פוטנציאל למסיבה שתעיף את כולם באוויר.

בתכלס, אחרי בחירת האולם העבודה באמת מתחילה. צלמים ומגנטים, די-ג'יי, מקרן, הגברה, תאורה, אוכל, וטעימות. אגב טעימות – זה אולי החלק היחיד הטוב בסיפור הזה. אפשר לומר בגאווה שבמשך שלושה ימים הצלחנו להעניק ארוחה חמה לסטודנטים מתוסכלים ורעבים.

אה, וגם היה אלכוהול. מבטיח. קנינו. והרבה! כמויות השתייה בנשף בהחלט לא היו מביישות ברים במערב לונדון לפני משחק של צ'לסי. מדהים שכמה שלא תקנה, תמיד האלכוהול איכשהו בסוף ייגמר.

לאחר סגירת הפינות הראשונית מתחיל השלב הכי לחוץ בנשף – מכירת הכרטיסים. ההתחייבות מול האולם היא באזור ינואר, לכן תמיד יש חשש שלא יגיעו מספיק אנשים. אין באמת פתרון, כי את צפי ההגעה מגלים רק כיומיים לפני האירוע. בקיצור,  אתה מוצא את עצמך יושב  כל היום מול האקסל המתעדכן ורק מתפלל. אבל היי, השנה לפחות היה אפשר לקנות גם באשראי.

ואיך אפשר בלי מילה על ההסעות? מאחר שהשנה החלטנו לקיים את האירוע במקום מרוחק יחסית, ידענו שנצטרך לתת מענה הולם לנסיעות. מפה לשם, גייסנו אחד-עשר אוטובוסים ותשע מוניות שירות בסבבים – בהחלט צי שלא מבייש אירוע גיבוש של חברת החשמל ברמת אפעל.

לקראת הסוף, היינו צריכים קצת פינישים אחרונים, תוספת של מעט מגע אישי. שלחנו את יאיר (הגזבר) לאסוף קולבים ברחוב יפו, מה שגרם לו להיראות כמו הגרסה היהודית של הלֶפּרֶקוֹן האירי עם השק הענקי על גבו. בנוסף, שלחנו את אילן (הסיו"ר החברתי) לדרום תל אביב, משם חזר עם זוהרים למסיבה ורובי מים, ממש כמו נער מתבגר בחג השבועות.

וכמובן רגעים מביכים של הדקות האחרונות – היו"ר קונה צ'ייסרים בחנות חד"פ מחשש שלא תספיק לנו הכמות באולם, אילן והראל (סיו"ר חוץ) לומדים איך לאלתר עניבת פרפר באמצעות סרטונים של סינים ביוטיוב, יעל עושה סדנת יצירה עצמית ומכינה שלטים למגנטים בסוויטה של האולם, מאי (סיו"רית) מגיעה עם חצי מדף איפור מהסופר-פארם בדקה האחרונה ומצילה את המצב. 
בגדול – האירוע עצמו היה מעולה (מצטערים על ההסעות בדרך חזרה) ואנו מקווים שכולם נהנו וחגגו את סוף השנה כמו שצריך. אפשר לסכם את נשף משפטים 2016 ולהגיד שלמרות כל הרעש שהיה מסביב, אנחנו מאמינים ומקווים שגם מבחינת כל באי הנשף, האירוע היה מוצלח לפחות כמו שהוא היה מבחינתנו. כולם חזרו הביתה בריאים וניסו להתמודד (כנראה ללא הצלחה) עם בוחן בדיני ראיות בבוקר למחרת (כן ד"ר בלום, אנחנו מסתכלים עלייך...).

נשים את הציניות בצד לרגע – יש פה אנשים מדהימים ופקולטה אדירה ואנחנו בטוחים שהנשפים הבאים יהיו מדהימים באותה מידה. שמחנו לראות את כל הפקולטה ביחד עושים חיים וחוגגים את סיום השנה.

זוהי גם הזדמנות מצוינת לאחל לדיקן הפקולטה היוצא, פרופ' יובל שני, ולדיקן הפקולטה הנכנס, פרופ' מיכאל קרייני, הצלחה רבה בהמשך דרכם.

מקווים שנהניתם!
וכמו שכבר אמרו גדולים מאתנו: אגודה אאוט (מייק דרופ).