check
צדק צדק תרדוף | הפקולטה למשפטים

צדק צדק תרדוף

צדק צדק תרדוף

 

מרכז מינרבה באוניברסיטה העברית מאגד ערבי עיון, כנסים וסדנאות לקידום זכויות האדם * מנהלת הפרויקט לצדק מעברי, סיגל הורוביץ, מספרת על הכנס האחרון * תומר הרמתי, אחד מתלמידי הסדנה לצדק מעברי בעבר, מספר על חוויה ייחודית ברואנדה וטנזניה במסגרת פרויקט של המרכז.


בסוף חודש נובמבר 2012 התקיים כנס בן שלושה ימים מטעם מרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית. הכנס עסק בנושא הצדק המעברי, שהוא אחת מהתמחויותיו של מרכז מינרבה. סיגל הורוביץ, תלמידה לתואר דוקטור ועמיתת הוראה בפקולטה, היא מנהלת הפרויקט לצדק מעברי (transitional justice) במרכז מינרבה ועמיתת מחקר בפרויקט על שיפוט בינלאומי אפקטיבי. "הנושא של צדק מעברי הוא תחום העוסק בגישות משפטיות ובגישות חברתיות לא-משפטיות, שבאמצעותן מתמודדות חברות עם עוולות העבר כדי להבטיח לתושביהן עתיד של שלום, דמוקרטיה, שלטון חוק וכיבוד זכויות אדם", מסבירה הורוביץ. אלו חברות הנמצאות בתקופת מעבר ממקום של סכסוך או דיקטטורה ורוצות לעבור למקום של שלום או דמוקרטיה, תוך התמודדות עם העבר.

 

הכנס בחן את השאלה איך צדק מעברי מתקיים בתוך דמוקרטיה, מביא לדמוקרטיה או מחזיר אליה, ומהם המתחים בתהליכים אלו. בכנס השתתפו 30 מומחים מכל העולם, ביניהם גם ד"ר תומר ברודי, ד"ר גיא פסח ופרופ' רותי טייטל (מרצה אורחת בפקולטה השנה). הכנס עסק גם בהקשרים הישראליים של צדק מעברי. הורוביץ הזכירה בהרצאתה את ועדת החקירה הממלכתית משנת 2000 ("ועדת אור") כדי להצביע על מנגנונים שונים של צדק מעברי המתקיימים בישראל. "לוועדת אור היו גם מטרות פרטיות הנוגעות לאחריות אישית, כלומר מי תקף ומדוע, וגם מטרות חברתיות רחבות יותר, כמו הכרה בקורבנות והשבת הצדק על כנו", מסבירה הורוביץ. "המטרות הרחבות יותר מתקשרות לצדק מעברי". מרכז מינרבה מארגן כנסים רבים, גם כדי לחשוף סטודנטים לנושא וגם כדי לחשוף לנושא את הקהל הרחב בישראל והקהילה הרלוונטית הבינלאומית. "זהו תחום אינטר-דיסציפלינארי הכולל גם יחסים בינלאומיים, מדעי המדינה ועוד", אומרת הורוביץ. "אנשים הגיעו מכל העולם להיות קהל בו. זהו כנס מקצועי לכל דבר ועניין".

 

zedek1

נוסף לכנסים המרשימים, המרכז מארגן גם ימי עיון לקהל הרחב וסדנאות שבהן יכולים להשתתף סטודנטים בפקולטה. הסדנאות מתמקדות בכל פעם באזור אחר בעולם. תומר הרמתי, בן 28, סטודנט שנה ד' למשפטים, השתתף לפני כשנתיים בסדנה העוסקת בצדק מעברי ברואנדה. הסדנה כללה 14 מפגשים ונסיעה בת עשרה ימים לרואנדה ולטנזניה. "מבחינה אקדמית נחשפתי לתחום שהיה לי חדש ומרתק. אנחנו לא רגילים לחשוב על המשפט ככלי לקדם מטרות חברתיות רחבות כמו פיוס ושלום. כסטודנט למשפטים אתה פחות חושב על זה כך, וזה מאוד קסם לי", משתף תומר. גולת הכותרת של הקורס הייתה הנסיעה, שאחת ממטרותיה הייתה לבחון את רואנדה כ .case study-"האסון ברואנדה הוא בממדים ענקיים, ובהתאמה הדברים שעשו שם אחריו השאירו אותנו פעורי פה", מסביר תומר. במהלך מלחמת האזרחים ברואנדה בשנת 1994 התרחש רצח-עם המוני שגבה את חייהם של מאות אלפי קורבנות. "הסיטואציה ברואנדה היא קיצונית כך שהפתרונות היו בהיקף רחב מאוד. ישנם מנגנונים של צדק מעברי המביאים אנשים שרצחו את שכניהם לעמוד אל מול בני משפחות הקורבנות", מוסיף תומר.

 

מנגנון הגצ'אצ'ה - הילינג חברתי







zedek2

 אחת הדוגמאות המרכזיות למנגנונים של צדק מעברי היא הגצ'אצ'ה, בתי המשפט הקהילתיים לנאשמי רצח-העם (ג'נוסייד). אחת ההחלטות האמיצות, או מעוררות המחלוקת, שהגיעו אליהן ברואנדה היא שכל מי שהשתתף באופן פעיל בג'נוסייד ייתן על כך את הדין. "זוהי גישה מאוד קיצונית לאחריות אינדיבידואלית", מסביר תומר. "המשמעויות הן שבמדינה לא כל כך גדולה, בסדר גודל של כ-11 מיליון תושבים, יש להעמיד לדין מאות אלפי אנשים. לכאורה הדבר לא נשמע סביר, אבל הם עשו זאת בדרך מתוחכמת של בתי דין קהילתיים." תומר מתאר תמונה בה כל הכפר יושב על הדשא ומאזין לעדויות, שומע את הקורבן והתוקפים ואת הכרעת הדין. אנשים מכל הקבוצות האתניות נפגשים ומשתפים פעולה בפרויקט משותף של כל הקהילה. "מעבר לכך שזו שיטה יעילה להעמיד לדין כמויות גדולות של אנשים, זה סוג של 'הילינג חברתי'. ההעמדה לדין לא מגיעה מלמעלה, מטריבונל בינלאומי, אלא הקהילה עצמה מעמידה לדין – יש פה אקט של ריפוי", אומר תומר. המשמעות האישית של תהליך מסוג זה היא מאוד גדולה. מבקשים מאדם שהיה קורבן לסלוח לאדם אחר, שרצח את המשפחה שלו, או לחיות איתו באותו הכפר. התיאור הוא של תהליך תובעני מאוד: "זה תהליך שדורש המון מהחברה ומהאינדיבידואלים שבתוכה. אנחנו קיבלנו 360 מעלות של מורכבות הסיטואציה, וזה הימם אותנו", הוא מספר. מובן שבתהליך מסוג זה קיים גם מתח בין הטריבונל הבינלאומי למנגנוני השיפוט המדינתיים ברואנדה: "יש יתרונות בכך שטריבונל בינלאומי שופט חלק מהנאשמים, ומצד שני, החיסרון הוא בתהליכים עצמם שמבקשים לקדם", מסביר תומר. "אם המטרה היא בסופו של דבר להביא את החברה למקום יותר טוב, אז לא בהכרח מי ששופט חייב להיות טריבונל בינלאומי." במהלך הנסיעה ביקרה הקבוצה גם בטריבונל הבינלאומי בטנזניה. "זו הייתה חוויה מאוד מעניינת לראות איך טריבונל עובד, כי ממש רואים את העולם, נציגי הקהילה הבינלאומית, מתכנסים וחורצים את הדין", מספר תומר. "יש בזה אמירה מאוד חזקה, לא רק 'אתה פגעת בי ולכן אתה אשם', אלא זה הקהילה הבינלאומית באה ואומרת: המעשים האלו לא מקובלים עלי." תומר מספר על אירוע מעניין שנכח בו, נאום הסיכום ביום האחרון של משפט שנמשך כ-11 שנה. "האדם הזה היה חלק מהמפלגה השלטת שביצעה את רצח העם ואחד האחראים העיקריים לרצח", הוא מסביר. "הוא נתן נאום סיכום על פיוס ושלום, סיטואציה מאוד מוזרה במיוחד עבור אנשים שהגיעו מרואנדה וראו מה האיש הזה עשה".

  

 

 

 

"אנשים שעברו התעללויות נוראיות אומרים: אני רוצה להמשיך הלאה. גם אם אני לא רוצה לסלוח, אני חייב לסלוח. גם אם אני לא רוצה לראות את האדם הזה מולי, אני חייב".

 

 

 

 

 

 

zedek3


מנגנון ה-TIJ – ענישה משקמת

 

כ-20 שנה לאחר הג'נוסייד, הרוב כבר נשפטו וחלקם ישבו בבתי כלא. "עוד משהו מדהים שראינו לגבי ענישה הוא שהיא מכוונת לשיקום החברה", משתף תומר. ברואנדה הגיעו די מהר למסקנה שאין טעם לכלוא את כולם והעלויות מבחינת המדינה הן בלתי נסבלות. 

"אז הגיעו לאיזה שהוא סידור, שאנשים ישבו בכלא אבל תהיה להם גם אפשרות אחרת. זאת, בתנאי שהודו במעשיהם – עוד מנגנון שנועד לקדם את ההכרה בתוך החברה". אחד המנגנונים השיקומיים הללו הוא ה-TIJ, מעין עבודות שירות למען הקהילה, כגון בניית כבישים ובתי ספר. "אחת החוויות הכי המשמעותיות שהיו לנו היא שהלכנו לפגוש קבוצת TIJ", משתף תומר. הפגישה של הסטודנטים עם הקבוצה הייתה לאחר שכבר נחשפו לאזורים בהם התקיים ג'נוסייד. "כשהגענו לקבוצת ה-TIJ היינו מאוד טעונים. זה שבר אותנו. ראינו אנשים רגילים, ברמות הכי נמוכות, לא ראשי מדינות, פשוטים, כפריים, שברי אדם. אתה מסתכל עליהם ואתה לא יודע מה אתה מרגיש כלפיהם. אם אתה שונא אותם או מרחם עליהם", מתאר תומר בכאב. "נראה שהם לא יודעים בכלל למה הם עשו את זה, הם לא נראים כמו האנשים שאנחנו מדמיינים כשאנחנו מדמיינים רוצח בכוונה תחילה, אלא כמו אנשים רדופים". יש תחושות שלא ניתן לקבל בכיתת לימוד ואלו התחושות שמתאר תומר במפגשו עם קבוצת ה-TIJ. "המגע הבין-אישי חושף לך עד כמה המורכבות היא עמוקה וכמה אנחנו רגילים להתרכז בקורבנות, אבל בסופו של דבר יש פה חברה שלמה ואנשים שהשתתפו בג'נוסייד הם חלק ממנה."

 

מה עושים עם זה הלאה?

 

"אני חושב שהשורה התחתונה היא שאנחנו יצאנו משם overwhelmed, עכשיו השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה ואיך. ברואנדה, בסופו של דבר, עם כל המורכבות אנחנו רואים משהו שעובד. מדינה שעד לפני 20 שנה אף אחד לא נתן לה סיכוי בכלל. מה שקרה שם זה אחד הפשעים האיומים בהיסטוריה, ולמרות כל הקשיים את רואה מדינה מתפקדת.

 

 

 

 

"המגע הבין-אישי חושף לך עד כמה המורכבות היא עמוקה וכמה אנחנו רגילים להתעמק בקורבנות, אבל בסופו של דבר יש פה חברה שלמה ואנשים שהשתתפו בג'נוסייד הם חלק ממנה".

 

 

 

 

 

zedek4

 

מבחינה כלכלית היא מהמובילות באפריקה, יש רוב נשי בפרלמנט והיא בתהליכי פיוס מאוד מתקדמים. למרות כל הקשיים האישיים והדילמות שקורעות את הלב, אנשים מגויסים לתהליך. אנשים שעברו התעללויות נוראיות אומרים: אני רוצה להמשיך הלאה. גם אם אני לא רוצה לסלוח, אני חייב לסלוח. גם אם אני לא רוצה לראות את האדם הזה מולי, אני חייב. הם מקבלים את זה ומשלמים מחיר אישי מאוד כבד". תומר לקח את החוויה באופן אישי. "בסופו של דבר משקיעים בנסיעה הזו משאבים עצומים והיא גם נותנת לך המון ברמה האישית. אני מקווה שאוכל לתת לזה ביטוי בתפקידים שאמלא בעתיד."

 

"זה שבר אותנו. ראינו אנשים רגילים, ברמות הכי נמוכות, לא ראשי מדינות, פשוטים, כפריים, שברי אדם. אתה מסתכל עליהם ואתה לא יודע מה אתה מרגיש כלפיהם. אם אתה שונא אותם או מרחם עליהם".