חבר חדש בסגל הפקולטה למשפטים / ראיון עם פרופ' אליעזר ריבלין

פרופ' אליעזר ריבלין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס הצטרף לסגל הפקולטה * "הפקולטה" ערכה עמו ראיון לאחר הרצאתו במפגש המועדון המשפטי של בוגרי וחברי הפקולטה, שבו שיתף אותנו בדרכו החדשה-ישנה באקדמיה.  

באחרונה הצטרף פרופ' ריבלין לסגל האקדמי של הפקולטה וכבר הספיק להשתתף באירוע שהתקיים במסגרתה, מפגש המועדון המשפטי של בוגרי וחברי הפקולטה למשפטים שנערך בחודש פברואר. מארחי המפגש היו לשכת עורכי-הדין של נצרת ונושאו העיקרי היה סוגיות בדיני נזיקין. במהלכו הרצו גם דיקן הפקולטה פרופ' יובל שני, פרופ' ישראל גלעד ועו"ד חאלד חוסני זועבי. בסוף המפגש התקיים דיון בהשתתפות הקהל, כפלטפורמה למפגש מחודש של בוגרי הפקולטה.

"חלק מהמשתתפים באירוע היו תלמידים שלי בתקופת ההוראה הראשונה", מספר פרופ' ריבלין. כפי שהבנתם, זו אינה הפעם הראשונה שבה מתנסה פרופ' ריבלין בחיים האקדמיים. במשך מספר שנים העביר ריבלין, במקביל לתפקידו כשופט, קורסים שונים בפקולטה שלנו וגם באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למנהל. עם זאת, בתקופה שלאחר המינוי לבית המשפט העליון, נוצר קושי לעשות את שני הדברים יחד. כעת, לאחר פרישתו מתפקיד המשנה לנשיאה, יעביר ריבלין החל משנת הלימודים הבאה סמינר עם פרופ' ברק מדינה בנושא סוגיות חוקתיות, וכן קורס שיעסוק בסוגיות מתקדמות בדיני נזיקין.

האם יש ערך מוסף לכך שמי שהיה בתוך המערכת השיפוטית בא ומלמד בפקולטה?

"אני חושב שהשילוב שבין הפרקטיקה לבין התיאוריה הוא שילוב שמעניין את הסטודנטים. זה תורם ליכולתשל מי שמיישם את התורה המשפטית לראות איך העקרונות המשפטיים, התיאוריות והכללים ממומשים - או לא ממומשים - על ידי בתי המשפט בפועל."

מהו ההבדל העיקרי בין העבודה ב"פרקטיקה" לבין העבודה באקדמיה?

"אם אני מסתכל עלכך במבט לאחור, מבחינת הפרקטיקה, יש הבדל בין התקופה שבה שימשתי כשופט בערכאות הראשונות לבין התקופה ששירתתי בבית המשפט העליון. בבית המשפט העליון נקודת הכובד היא משפטית  ואילו בערכאות הראשונות נקודת הכובד היא, בצד הכנת התיק מבחינה משפטית, בקביעת העובדות, ניהול המשפט, עיבוד הנתונים העובדתיים והמסקנות. לכך מצטרפת העובדה שפסקי הדין של בית-המשפט העליון הם תקדים מחייב ויש בהם משום קביעת הלכה. העובדה הזו כשלעצמה, השלכות הרוחב של פסק הדין,  גורמת לכך שנעשית עבודת מחקר רחבה מאוד בבית המשפט העליון וזו מצדה מחזירה אותנו לאקדמיה. בסופו של דבר, הבדיקה המחקרית הזו, יש בה המון נקודות השקה. לי באופן אישי הדבר הזה היה מאוד מעניין – השילוב בין אקדמיה לבין פרקטיקה. המעבר לא חד עבורי, כי לימדתי תקופות ארוכות, וגם בבית-המשפט העליון הרגשתי שאני עוסק לא רק בנקודת המבט המעשית כי אם גם בחלק האקדמי."

פרופ' אליעזר ריבלין

אז למעשה יש נקודות השקה רבות בין העבודה בבית המשפט העליון לבין העבודה האקדמית.

"אצלנו רואים תופעה מבורכת שלא נמצאת בשיטות משפט אחרות, של אזכורים וציטוט מאמרים וספרות אקדמית בפסקי הדין עצמם – במיוחד של אנשי אקדמיה בארץ. בהרבה מאוד פסקי-דין מוצאים הסתייעות בעבודה האקדמית. אני חושב שזו תופעה מעניינת ומבורכת. יש פה איזשהו היזון הדדי ותועלת הדדית כששני הצדדים מרוויחים ממנה. האקדמיה   מסתייעת בפסקי הדין והיא  עצמה חוקרת ומבקרת את פסקי הדין."

 מהו הרושם שלך על דור המשפטנים העתידי שנמצא בין כותלי הפקולטה היום?

"אינני רוצה להשוות לדורות קודמים, אבל יש לנו היום דור מצוין של סטודנטים שמעניין ללמד אותם. זאת מפני שההערות, הביקורת והניתוח התיאורטי שלהם פשוט מרתקים. מובן שדרך הלימוד השתנתה ויש לנו גם דור חדש של מרצים. ההתרשמות שלי היא שהחשיבה הביקורתית מפותחת מאוד, וכנראה תורמים לכך הכלים שמקבלים בפקולטה למשפטים. כשאנו דנים בכיתה בפסיקה של בתי המשפט, התלמידים בהחלט קוראים את הפסיקה בחשיבה ביקורתית ואינטליגנטית. אני חושב שכשהם יגיעו לשלב בחייהם בו יעלו על הכתב את רעיונותיהם ויכתבו מאמרים, המאמרים האלו יפלו על אוזן קשבת בבתי המשפט."

מה לדעתך השתנה בדרך הלימוד?

"יש לנו היום הדגשה יותר גדולה לבין-שיטתיות, מה שלא היה בתקופתי. פעם הלימוד היה המקצוע המשפטי 'פרופר' בלי בדיקה בין-שיטתית. כמובן שהדברים השתנו, והיום יש לנו הוראה ולמידה של משפט וכלכלה, פסיכולוגיה, פמיניזם ועוד. השילוב הזה מוסיף הרבה מאוד היבטים וכלים למשפט עצמו. קחו למשל הניתוח הכלכלי של המשפט – זהו תחום שמוסיף כלים להבנה המשפטית ולתוצאות של המעשה השיפוטי. מובן שההכרעה הנורמטיבית נתונה בידי השופטים, אבל הכלים המאפשרים להבין את התוצאה של ההכרעה הנורמטיבית, ניתנים על-ידי שיטות אחרות כמו משפט וכלכלה, משפט ופסיכולוגיה. כל אלו נותנים את האפשרות לדעת מהי ההשפעה האמיתית של ההכרעה המשפטית."

יש לך ציפיות מסוימות מהחזרה לאקדמיה?

"בראש ובראשונה חזרתי לתחום שאני אוהב אותו, אני מרגיש שחזרתי הביתה. תמיד חשבתי שכשאהיה גדול אהיה פרופסור באוניברסיטה. עברו הרבה מאוד שנים וכעת אני מספיק גדול כדי להגשים את השאיפה ללמד באוניברסיטה כעיסוק עיקרי."