|
תחרויות ושליחים |
|
|
מדי שנה שולחת הפקולטה סטודנטים לייצג את האוניברסיטה ואת ישראל בתחרויות הבינלאומיות * בין התחרויות: תחרות המשפט המבוים הבינלאומי ע"ש ג'סאפּ ותחרות המשפט המבוים של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) * המשתתפים מספרים לביטאון "הפקולטה" על חוויותיהם מהתחרות ומתהליך העבודה לקראתה
ג'סאפּ
יונתן הורוביץ, סטודנט שנה ג', השתתף בתחרות האחרונה. הוא הסכים לשתף אותנו בחוויה מנקודת מבטו. התהליך עצמו אורך כארבעה עד חמישה חודשים, שבמהלכם כותבים את כתבי הטענות בקבוצה של כ-5 אנשים, שעורכים מחקר של ממש. "במשב"ל הרבה מהמחלוקת היא מהו הדין – האם זהו מנהג שהתגבש, אמנות בינלאומיות וכו'", אומר יונתן. "בסביבות ספטמבר מתפרסם קייס שמתאר סכסוך בין שתי מדינות," הוא מסביר. לדבריו, מקפידים שהנושאים יהיו רלוונטיים והשנה, למשל, הקייס עסק בשלושה נושאים כלליים: שינוי אקלים, חוב של מדינות ושאלות של הגירה. הכתיבה, כמו גם התחרות, היא באנגלית. לאחר שליחת כתבי הטענות, מתחילים להתכונן לתחרות הארצית מול המכללה למנהל, והמוסד המנצח עולה לתחרות הבינלאומית. "בשלב ה'בעל-פה' אתה עולה ומציג את הטיעונים שלך במשך כעשרים דקות מול שלושה שופטים והם 'מתקילים' אותך בלא מעט שאלות. לכן חשוב לדעת לא רק מה הטיעון שלך, אלא את כל החומר מסביב," הוא מדגיש.
|
|
|
יונתן הורוביץ והשופטים |
|
|
יונתן מעיד כי תהליך העבודה על התחרות אינו פשוט: "יש רגעים קשים שאתה מתוסכל ומחפש משהו ולא מצליח. ישנם רגעים שאתה פשוט מרגיש שאתה פחות טוב ולא רוצה לפגוע בקבוצה", הוא משתף. עם זאת, כאן באה לידי ביטוי חשיבותה של העבודה הקבוצתית: "הקבוצה היא זו שתומכת בך ואיתך לאורך הדרך. זה מאוד חשוב אם הקבוצה מסתדרת, כי התהליך מאוד אינטנסיבי. בקבוצה שלנו מאוד אהבנו אחד את השני והסתדרנו גם בפן המקצועי וגם בפן החברי". מעבר לקשרי הידידות, המשתתפים קיבלו עוד ערך מוסף מהתחרות: "כולנו השתפרנו בצורה מדהימה בעמידה מול קהל. אפילו שאנגלית אינה שפת האם שלי והיה לי קשה יותר מאחרים, ברגע שזה מה שאתה עושה במשך יותר מחצי שנה אז אתה מפתח את היכולות", מסביר יונתן. |
|
|
תחרות המשפט המבוים של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC)
"התחרות התחילה לפני כמה שנים ביוזמתו של מרצה מאוניברסיטת פֵּייס בניו יורק, שרצה לעורר בתלמידיו עניין ללמוד את הדין הבינלאומי", מספר אדם שחף, עוזר המאמן של נבחרת תשע"ג. התחרות מעוררת עניין בקרב אקדמאים שמתעסקים בדין הפלילי הבינלאומי מתוך תפיסה שאקדמאים מסוגלים להשפיע מהמקום בו הם נמצאים. יוזם ההשתתפות בתחרות מטעם הפקולטה שלנו הוא מרכז "מינרבה" שמעניק ליווי אקדמי ומעטפת לוגיסטית. "בחודש נובמבר מתפרסם קייס פיקטיבי של כמה עמודים טובים, שמקפל בתוכו הרבה סוגיות ומדמה שלב פרוצדוראלי בבית הדין", מסביר אדם. מרגע פרסום הקייס מתחילה העבודה עד לתחרות הבינלאומית בהאג באפריל. "מתחילים עם שלושה כתבי טענות: הגנה, תביעה וצד שלישי, שלרוב הוא הקורבן אבל לפעמים הוא המדינה שרוצה שהקייס יישפט בבית משפט מדינתי ולא בבית הדין הפלילי", מתאר אדם. בשלושת הימים הראשונים של התחרות נערך "הסיבוב המקדים", שבו הקבוצות מוגרלות ל"משחקונים" מול 2 קבוצות אחרות בכל פעם. בתום שלב זה, תשע הקבוצות הטובות ביותר עולות לגמר. בתום הגמר נערכים לסטודנטים סיורים ב-ICTY ובטריבונלים אחרים. |
|
|
החזרה בארץ |
|
|
אדם השתתף בתוכנית בשנה שעברה, והשנה הוא תפקד כעוזר למאמן הנבחרת, רותם גלעדי. מלבד עולם התוכן של בית הדין הפלילי, שהוא מעניין בפני עצמו, מדובר, לדבריו של אדם, בסוג למידה מעניין יותר כיוון שהוא נעשה למטרה תכליתית תחרותית, שיש בה היבט פרקטי מובהק של יצירת וכתיבת טיעונים. "זו חוויה אדירה שמלמדת בצורה הכי טובה איך לעשות מחקר משפטי. עד היום אני זוכר מהן ההחלטות החשובות בתחום שחקרתי, מי ההוגים המרכזיים שיש להתייחס אליהם והקשרים העיקריים שעולים בתחום הזה," הוא טוען.
שרון אבירם, 25, סטודנטית שנה א', היא דוברת הנבחרת מטעם הקורבנות. שרון הגיעה לתחרות מתוך אהבתה לתחום המשפט הבינלאומי. כמו בתחרות ג'סאפ, גם כאן מבהירה שרון את ההקרבה הנדרשת מהמשתתפים: "הפן של העבודה העצמית דורש הרבה משמעת ואובדן שעות שינה. יש רגעים שהם ממש קשים". שרון ניסחה לעצמה את משפט המפתח שלדעתה על כל סטודנט לשאול את עצמו לפני ההגעה לתחרות: "תשאל את עצמך האם משפט בינלאומי מעניין אותך, לא מסקרן אותך אלא מעניין אותך, והאם אתה נכון להציב את זה מול תחומים אחרים", היא גורסת. "אני מעריכה את התרומה מהתחרות כי אני הפקתי מזה משהו. למי שלא רוצה להתעסק בתחום זה בעתיד, הדבר עלול לבוא על חשבון דברים מסוימים וצריך לזכור את זה". לדבריה, המסלול היה ארוך, מפרך וקשה, כלל שעות רבות של עבודה ומחקר, אבל בראייה לאחור "היה שווה את זה".
|
|
|
שרון ויוליה |
|
|
יום הטיסה היה יום של שביתה בשדה התעופה ולכן החוויה הייתה קשה כפליים: "הגענו באיחור של יום בגלל השביתה. הכול היה באטרף. אבל הפקולטה יצאה מדהימה. כמעט התייאשנו, חשבנו שאחרי כל העבודה הזו אנחנו לא טסים, אבל הפקולטה אישרה את התקציב הנוסף לכרטיסי טיסה 'מהרגע להרגע' ובסוף הגענו להאג", היא מספרת בהתרגשות. לאחר השלב המקדים, הגיע בחור ממארגני התחרות והתיישב בשולחן של הנבחרת הישראלית. "הוא אמר לנו 'חבר'ה, אל תיקחו את זה קשה אם לא תעלו לשלב הבא, אל תיעלבו, תיקחו את זה כחוויה, אתם קבוצה חדשה ויש כאן קבוצות שמתחרות כבר 8 שנים'. זה היה חצי שעה לפני שהודיעו מי עולה לחצי הגמר וכולנו הרכנו את הראשים", היא משתפת. הנבחרת בהאג הייתה מורכבת מסטודנטים וממאמן חדש. לאחר שנטעו בחברי הקבוצה את ההרגשה שהתחרות מורכבת ממאמנים מנוסים שמכירים את התהליך היטב, כשקראו לבסוף את שם הנבחרת הם היו המומים. בשבע בערב קיבלה הנבחרת שלנו את כתב הטענות של הקבוצות האחרות שעלו לחצי הגמר ועד השעה תשע בבוקר למחרת היה עליה להכין את עצמה. "זה היה ממש כמו נוהל קרב בצבא", מספרת שרון. הם חילקו עצמם לעמדות ולפתע הבריק המאמן, ד"ר גלעדי, עם רעיון ייחודי איך למצב את דמותו של איתן (הסנגור) בצורה שתבלוט על פני הקבוצות האחרות. "כולם התעסקו בעצב ובסבל, אך איתן מסמס את זה בלי לזלזל בכך. הוא אמר 'זה נכון', אבל האם בית המשפט נדרש לשאלות האלו עכשיו?", מסבירה שרון. "הוא אמר שהנאשם אשם והביא את כולם לנקודה שכולם חושבים: אם הוא אשם, מה נשאר? ואז אמר 'רגע, אנחנו בדיון ראשוני. יכול להיות שכל זה קרה, אבל האם זה מצדיק את סמכות השיפוט של בית המשפט?'. ברגע אחד הוא הוציא לתובעים את הרוח מהמפרשים והחזיר את בית המשפט לשאלה שהוא צריך להכריע בה בשלב זה – סמכות השיפוט", היא מתארת.
ביום המחרת אמנם לא העפילה הנבחרת לגמר, אך שרון ניגשה מיוזמתה אל השופט ששפט בחצי הגמר ושאלה לדעתו בנוגע למהלך שעשו. "הוא אמר שהוא ממש אהב את זה וזו הייתה עבורנו הקלה גדולה. זה עבד כל כך טוב שכל מה שהפריד בינינו לבין הגמר היו שתי נקודות," היא אומרת בחיוך.
|
|
|
|
