תחרויות ושליחים – כתבה שנייה בסדרה

מדי שנה שולחת הפקולטה סטודנטים לייצג את האוניברסיטה ואת ישראל בתחרויות הבינלאומיות * בגיליון הקודם סיקרנו את ג'סאפ ואת תחרות המשפט המבוים של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) * הפעם אנו עורכים לכם היכרות עם התחרות השנתית במשפט בינלאומי הומניטרי (IHL) של נציגות הצלב האדום ועם תחרות קופנהגן במשא ומתן בינלאומי

"בשיטות הוראה מסורתיות בכיתות ובהרצאות ניתן להשיג הרבה, אבל יש ערך רב לשיטות הוראה אחרות, במיוחד בתחום המשפטים", אומר פרופ' תומר ברודי, מומחה למשפט בינלאומי. "היתרון של התחרויות הבינלאומיות, כמו גם של הקליניקות המשפטיות, הוא שהן נותנות לסטודנטים אפשרות להתנסות בעצמם וללמוד תוך כדי העשייה ולא רק להתמודד עם שאלות תיאורטיות".

בעיני ברודי, התחרויות האלו גם מצביעות על כך שהתלמידים עשו משהו משמעותי מעבר ללימודים האקדמיים הרגילים, דבר שמשפיע לטובה על הזדמנויות מקצועיות לעתיד. "בשלוש השנים האחרונות אני מסתכל איפה נמצאים בוגרי הפקולטה שהשתתפו בתחרויות, והם הגיעו רחוק. אי אפשר לומר שזה רק בגלל ההתנסות בתחרות, אבל זה מראה משהו על איכות המשתתפים והמוטיבציה שלהם. אלו אנשים שהלכו אחר כך לעבוד באו"ם, בטריבונלים בינלאומיים ועוד. זה פותח את הצוהר לקריירה במשפט בינלאומי ומקדם מאוד. כשאני הייתי סטודנט לא היו הזדמנויות כאלו!" משתף ברודי.

התחרות השנתית במשפט בינלאומי הומניטרי (IHL) של נציגות הצלב האדום

השנה התקיימה התחרות בפעם השישית ברציפות ובחלקה הראשון התמודדו שתים-עשרה קבוצות משבעה מוסדות אקדמיים שונים בארץ. בכל נבחרת שלושה סטודנטים אשר מתבקשים במהלך התחרות להפגין ידע והבנה של כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי ולשחק תפקידים שונים כגון: ייעוץ משפטי לראש הממשלה, מפקדי כוחות גרילה, נציגי הצלב האדום, דיפלומטים באו"ם וכדומה. השלב הראשון מתקיים בתחרות פנימית בתוך ישראל, והאוניברסיטה העברית זכתה בו בשנים האחרונות ארבע פעמים רצופות, ובשנה האחרונה אף זכו שתי הנבחרות מטעמה במקומות הראשון והשני. בשלב השני טסה הנבחרת המנצחת לתחרות בינלאומית מול נבחרות מכל העולם. הנבחרות צריכות לעבור סינון בכתב על ידי האוניברסיטה ועל ידי הצלב האדום לבחינת רף מינימאלי של ידע.

יהלי שרשבסקי, מרכז התחרות ואחד מן המאמנים בשנה שעברה, מסביר מדוע התחרות שונה מהתחרויות הבינלאומיות האחרות. "שתי התחרויות האחרות המרכזיות הן תחרויות של משפט מבוים, בהן ישנה בנייה של טיעונים כתובים בשלב הראשון ואז עוברים לטיעון פורמאלי. מנגד, בצלב האדום התלמידים לומדים משפט הומניטרי וכל מה שמסביב, אבל אין טיעון אחד והכנת מסמכים מראש, הכול סימולציות", הוא מתאר. בתחרות הצלב האדום מפתחים סיפור רקע כלשהו והמשתתפים מגיעים לסימולציות, מקבלים חומרי הכנה ונכנסים לחדר כאשר בכל פעם הסיטואציה בו היא שונה. בכל פעם, על המשתתפים להציג דמות אחרת ואת טיעוניה המשפטיים. "הם צריכים להבין מי הם, מה זה אומר לייצג, אילו טיעונים לגיטימיים ואילו לא. גם הדינאמיקה מאוד שונה, יש הבדל בין טיעון בבית משפט, לבין דיון מול מדינה אחרת לבין דיון בתוך הצבא", גורס שרשבסקי. "הם צריכים לדעת בצורה מעולה את החומר כדי שיוכלו לשלוף אותו." לדבריו, המשתתפים צריכים להיות מאוד יצירתיים, לדעת לטעון, ולדעת מתי מתאים שיקול שהוא יותר הומניטרי ומתי השיקול הוא יותר צבאי, למשל.

"בעיני זו התחרות שהכי כיף לעשות בתור סטודנט. בגלל היצירתיות, מכיוון שאתה לא מתאמן אלף פעם וחוזר על טיעון אחד", הוא מתאר. "וגם בגלל האווירה ורוח התחרות באופן כללי. כשעולים לשלב הבינלאומי, הדגש הוא על אווירה טובה, בינלאומיות והיכרות. יש תחושת סיפוק גדולה כמו בתחרויות אחרות אבל גם דגש על דברים אחרים."

תחרות הצלב האדום מאוד תואמת למציאות. כשם שעורך דין לא בהכרח יודע מהו הטיעון הבא שיעמוד בפניו, כך גם המשתתפים בתחרות צריכים לדעת את הדין באופן יסודי ומקיף ובכל פעם להתמקד בסיטואציה משפטית אחרת. "בג'סאפ, לדוגמה, אתה חוקר דרך הקייס ואילו בתחרות הצלב האדום אתה מכין את עצמך אל הלא נודע", מסביר פרופ' ברודי. "כפי שבפרקטיקה לעתים צריך להגיב במהירות על מנת לטפל בבעיה, כך גם בסימולציה. אתה מגיע עם הידע שיש לך, מתקילים אותך ואתה צריך להתמודד בטווח זמן קצר, במתכונת של מציאות שמתגלגלת ומשתנה", הוא מוסיף.

מעבר לנקודות הזכות שמקבלים המשתתפים – ארבע נקודות זכות על התחרות הארצית ועוד שתי נקודות זכות אם הם עולים לתחרות הבינלאומית – הם מקבלים ביטחון בעמידה מול קהל, שופטים ויריבים. "יש משפטנים העוסקים רק בניסוח מסמכים. אבל לרוב זהו מקצוע שצריך בו כושר ביטוי מעולה בעל-פה והתחרות נותנת הרבה ביטחון ביכולת זו", אומר פרופ' ברודי. "האוניברסיטה העברית מאוד חזקה בתחום המחקרי, אבל גם אנשים שהם דוברי אנגלית עשויים להתקשות באופן ההתבטאות, קל וחומר מי שאינם כאלה, ואנחנו מנסים ללמד גם את זה".

גיא בן ברוך שירה גרטנברג ומשה אוסטר, זוכי התחרות הארצית של הצלב האדום 2012

תחרות קופנהגן במשא ומתן בינלאומי

תחרות קופנהגן, החדשה יחסית, נערכת בחסות אוניברסיטת קופנהגן, ומתמקדת בניהול משא ומתן ליצירת הסדרים בין מדינות בתחומים מורכבים בכלכלה הבינלאומית. ההשתתפות היא על פי הזמנה בלבד, ומוגבלת לחמישה-עשר מוסדות מובילים בעולם. ב-2010 הוזמנה הפקולטה להשתתף במהדורה השנייה של התחרות, שעסקה בהסכם בינלאומי להסדרת זכויות סחר בתרופות גנריות, נושא המערב סחר בינלאומי, זכויות אדם וקנין רוחני. "הוזמנו כי המארגנים חיפשו פקולטות מצטיינות ממדינות שאינן חברות ב-OECD", מסביר פרופ' ברודי. "תוך כדי התחרות הצטרפה ישראל ל-OECD ולצורך המשחק הודיעו המארגנים שאנו קבוצת OECD, וזה שינה את מערך המחויבויות והמסגרות, והעלה את הרף בתחרות." אף על פי כן, כבר בשנה הראשונה שבה השתתפה האוניברסיטה, קטפה הנבחרת שהורכבה מליטל קספר ונועה אלסטר את המקום הראשון. התחרות כוללת שלב ראשון שבו מוגשים מסמכים בכתב, ושלב נוסף של טיעונים בעל-פה, הנערך בקופנהגן. "המסמך שהן הכינו היה מצוין, עברנו לשלב בעל-פה והן זכו בתחרות במקום הראשון. זהו הישג בלתי רגיל", מתאר ברודי.

ליטל קספר (מימין) ונועה אלסטר (צילום - ליבי עוז)

"אני זוכרת שנסענו לשם והיינו בטוחות שאנחנו נהיה האנדר-דוג", מספרת ליטל קספר, מהזוכות בתחרות. "הגענו לשם עם שתי מטרות: ליהנות מהתחרות, מהאנשים ומהחוויה וליהנות מהעיר. זו הייתה השנה הראשונה שהאוניברסיטה עברית שלחה נציגות לתחרות, ומבחינתנו זו הייתה חוויה לימודית אדירה ובעיקר קיווינו לייצג את האוניברסיטה בכבוד ולצבור ניסיון ורשמים לטובת הקבוצות שיהיו בתחרות מטעם האוניברסיטה בשנים הבאות", היא מספרת. לדבריה, במהלך המו"מ השתמשו הקבוצות האחרות בהרבה טקטיקות של משא ומתן, דברים שהנבחרת הישראלית לא כל כך עבדה על פיתוחם כי התמקדה בתוכן ובהיגיון הכללי של ההצעות. "היינו בטוחות שאין לנו סיכוי להתקדם לשלב הגמר ואחרי הסיבוב הראשון למדנו שקבוצות רבות ניסו לעשות הסכם נגדנו. בסוף הצלחנו לעלות לגמר ומאוד הופתענו", מוסיפה ליטל. היא מתארת חוויה מדהימה, וניצחון שחָבְרוּ בו תוכן מצוין והתנהלות טובה במשא ומתן. "לדעתי בעיקר עשינו את זה באופן 'שפוי'. נהנינו מהחוויה, מהעיר, מהתחרות, מפגישת אנשים ממדינות שונות ובכלל, לא נתנו ללחץ להשפיע עלינו", מסכמת ליטל.

לקראת התחרות, כל קבוצה קובעת שם ופרופיל של מדינה דמיונית, הדומה למדינה שהיא מייצגת. התחרות מדמה משא ומתן רב-צדדי בין מדינות רבות לקראת ניסוח אמנה מסוימת, לעתים תוך התמקדות במספר קטן של סעיפים. לכן, לעומת תחרויות אחרות שהן יותר אדוורסריות, בקופנהגן המצב יותר מורכב: במשא ומתן כמו במשא ומתן, כולם מעוניינים לקדם משהו ולהגיע להסכם, אבל ישנן התנגשויות וחפיפות אינטרסים. גם אם יש אינטרסים משותפים עם מדינה מסוימת, תיתכן התנגשות באינטרסים אחרים. לדברי ברודי, השופטים, שהם בעצמם דיפלומטים בעלי ניסיון מארגונים בינלאומיים, בוחנים גם את היכולת של הקבוצה לקדם משא ומתן ולא רק לעמוד על שלה; ובהתאם לכך, הדינאמיקה בתחרות שונה.

התחרות פונה לקהל סטודנטיאלי שונה מתחרויות אחרות, והיא עוסקת בנושאים בינלאומיים אחרים. "מלבד משפט הומניטרי ומשפט בינלאומי פומבי, יש עולם שלם של אמנות בינלאומיות, העוסקות בנושאים כלכליים הנושקים לרגולציה של בטיחות, בריאות, איכות הסביבה ועוד", מסביר פרופ' ברודי. "היום ישנן אפילו אמנות בינלאומיות על צמצום העישון. אין ספק שיש סטודנטים שנושאים מתקדמים מעין אלה מעניינים אותם, ואנו מנסים להעלות את המודעות אליהם", הוא מוסיף. בעבר עסקה התחרות בתכנים הקשורים לגישה לתרופות, גישה למזון על רקע רעב עולמי ועוד, כלומר – נושאים בעלי ליבה כלכלית. "הנושא של עליית מחירי מזון בעולם, סבסוד חקלאות במדינות מסוימות, הסכמים להגדלת התפוקה העולמית של המזון ושיפור הפצת המזון – אלו נושאים שהם מדע בפני עצמו הנלמדים מחוץ לפקולטה ולקמפוס", מבהיר פרופ' ברודי. השנה, לראשונה, דורשים מארגני התחרות כי סטודנט אחד בנבחרת יהיה מתחום המדעים, ושאחד המסמכים יהיה ניתוח מדעי של המוצר. נושא התחרות הפעם הוא סחר בינלאומי באנרגיה בת-קיימא. "כל מדינה צריכה לחשוב מה המוצר שהיא רוצה לקדם. ישראל יכולה להיות מעצמה סולארית", טוען פרופ' ברודי.

מישל נגר, שהשתתפה בתחרות בשנת 2011, ממליצה עליה בחום: "תחרות קופנהגן היא אופציה מצוינת לכל מי שרוצה להכיר את המשפט הבינלאומי מאחורי הקלעים, איך הוא נוצר, עד כמה הוא תוצר של רֵיאַלפּוֹלִיטִיק, ומשמעותן האדירה של ה'אותיות הקטנות' בסוף האמנה, שאינן נלמדות בהכרח בפקולטה אך לעיתים גורמות לוויכוחים הסוערים ביותר." לדבריה התחרות העמידה בפניה אתגר אינטלקטואלי עצום, הרחיבה את הידע שלה במשפט בינלאומי בכלל ופיתחה את החשיבה האסטרטגית שלה. "בשבילי", משתפת מישל, "התגמול האמיתי של התחרות הגיע בשלב הדיבייט, שם גיליתי את היכולות האמתיות ברגע האמת, וקיבלתי תחושת העצמה בלתי רגילה שתמשיך ללוות אותי עוד הרבה זמן."

מישל נגר (מימין) ושליה שר