גיליון 24

גליון 24: מרץ 2017

mador0mador1
והפעם, לכבוד סיום התואר, מדור הסטודנטים נפגש עם ארבעה סטודנטים שנה ד', מצטיינים בתחומם, לשמוע חוויות מהחיים באוניברסיטה ולקבל מהם טיפים
קראו עוד

 


על "המרכז למחקרים אמפיריים של קבלת החלטות והמשפט"
קראו עוד

 


במסגרת סיקור הפעילויות השונות שהסטודנטים בפקולטה יכולים להשתתף בהן, אנו משוחחים הפעם עם דניאל ברנע, תלמיד שנה ג' שהוא סמנכ"ל מרכז עומק, המתמקד בשיפור הפן החקיקתי והפרלמנטרי בישראל 
קראו עוד

 


הצגת מחקרים, מאמרים וספרים של צוות הפקולטה למשפטים
והפעם: "אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי" – ד"ר קרן וינשל-מרגל
קראו עוד

 

   מה הקשר בין קולנוע ללימודי משפטים?
לירן כהן
בסמסטר הקרוב יתקיים בין כותלי הפקולטה, זו השנה החמישית ברציפות, קורס "קולנוע וביקורת המשפט". הקורס ייערך במתכונת חדשנית למדי: בכל שיעור יוקרן למשתתפים סרט ואחריו יתקיים דיון ביקורתי ומעמיק על ההיבטים המשפטיים והחברתיים שבו, בהסתמך על חומרי קריאה רלוונטיים.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
    
   סדנה מרוכזת במיזוגים ורכישות
מיכל אדרי
בשנים האחרונות מוצעת לקהל הסטודנטים בפקולטה האופציה לקחת חלק בקורסים מרוכזים של מרצים שונים, מהארץ ומחו"ל. כמו כן, עם השנים מוצעות עוד ועוד סדנאות שמטרתן, בין השאר, להעניק לסטודנטים הצצה לפרקטיקה המשפטית בענפי משפט ספציפיים. סדנאות אלה מועברות על ידי מומחים בתחום, הן מהסקטור הפרטי והן מהסקטור הציבורי. בחודש ינואר התקיימה סדנה מרוכזת בת שני מפגשים שהעביר עו"ד דן שמגר והייתה שילוב של השניים, כלומר, גם סדנה וגם קורס מרוכז.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
     
   ראיון עם שושי בן עמרם
מיכל אדרי
נעים להכיר: שושי בן עמרם, לשעבר רכזת הבוגר האגדית של הפקולטה למשפטים. אין סטודנט שלמד בפקולטה ולא זכה להכיר את שושי, שתמיד הייתה אוזן קשבת לכל בעיה ברמה האקדמית והאישית והצליחה בשרביט הקסמים שלה לפתור תמיד כל בעיה. שושי נתנה את ההרגשה שתמיד יש למי לפנות, דבר חשוב ביותר בפקולטה מאתגרת כשלנו, עם שיעור גבוה של סטודנטים המשלבים תואר נוסף, עבודה, חילופים וכל זאת – תוך עמידה בסטנדרטים הגבוהים של הפקולטה. לרגל פרישתה של שושי ערכנו עמה ראיון, כדי לנסות ולגלות דברים מעט יותר אישיים על שושי, שלא נחשפנו אליהם בשנות עבודתה.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
    
  הסטודנטים למשפטים נפרדים משושי
סופי קוסשווילי
את שושי בן עמרם אין צורך להציג לבוגרי הפקולטה. עבור רבים מהסטודנטים והבוגרים, היא יותר מעוד עובדת בפקולטה – היא סייעה, הייתה אוזן קשבת ונתנה מעצמה בשביל סטודנטים רבים במהלך השנים.
לאחרונה, הודיעה שושי על פרישתה מהפקולטה למשפטים לאחר כמעט 40 שנות עבודה. בראשותה של חן שופן, בוגרת טרייה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, עם סטודנטים נוספים מהפקולטה, נערך בחודש שעבר אירוע פרידה שהוקדש כולו לשושי ולעשייתה הרבה למען הסטודנטים בפקולטה.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
   
   אירוע הוקרה לשושי בן עמרם
מערכת הביטאון
כאות תודה והערכה לשושי, ארגנו מספר סטודנטים ערב פרידה לכבודה, שהתקיים בתחילת הסמסטר. לערב הוזמנו כל הסטודנטים והבוגרים של הפקולטה למשפטים אשר עברו תחת ידיה של שושי ב-38 שנותיה בפקולטה. ערב ההוקרה התקיים באולם האירועים בבית מאירסדורף, וכלל ברכות לצד סרטוני וידאו מצחיקים והענקת מתנה לשושי, מכספים שנאספו מיותר ממאה בוגרים.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
   
   

אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה
צבי מנדלסון
עם כניסתו לתפקידו החדש, ישבנו עם פרופסור דורון טייכמן לשיחה קצרה על הפקולטה, הסטודנטים, העבודה החדשה, שאלת נוכחות החובה בשיעורים, וגם, כמובן, לדעת עוד קצת עליו.
קראו עוד

   
בטאון "הפקולטה" גליון 24: מרץ 2017
חברי מערכת: יונתן קיי וסופי קוסשוילי

להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

מה הקשר בין קולנוע ללימודי משפטים?

 

מה הקשר בין קולנוע ללימודי משפטים?

לירן כהן

בסמסטר הקרוב יתקיים בין כותלי הפקולטה, זו השנה החמישית ברציפות, קורס "קולנוע וביקורת המשפט". הקורס ייערך במתכונת חדשנית למדי: בכל שיעור יוקרן למשתתפים סרט ואחריו יתקיים דיון ביקורתי ומעמיק על ההיבטים המשפטיים והחברתיים שבו, בהסתמך על חומרי קריאה רלוונטיים.

המרצה בקורס, פרופ' יפעת ביטון, החלה את דרכה כסטודנטית בפקולטה, בה נשארה מהתואר הראשון ועד סיום הדוקטורט. אחריו המשיכה לתואר שני נוסף באוניברסיטת ייל ולפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, כשתחומי התמחותה העיקריים הם דיני הנזיקין והאפליה. כיום, מלבד היותה מרצה במספר מוסדות אקדמיים, פרופ' ביטון עומדת בראש מרכז תמורה, המקדם שוויון באמצעות המשפט הנזיקי-פרטי, ואף מועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון.

 

מאיפה הגיע הרעיון להעביר קורס ייחודי שכזה?

"למען האמת, כמו דברים רבים מעולם המשפט – ייבאתי מארה"ב. בתקופת הלימודים שלי באוניברסיטת ייל הופתעתי ושמחתי לגלות שקורס כזה מוצע לסטודנטים במסגרת כה יוקרתית ומהודקת. הגילוי אישש אצלי את התחושה שעולם המשפט, בהרבה מובנים, דל בהתנסות האנושית שלו מכדי שיהיה אבן שואבת לכל מה שקורה בתוכו. לטעמי חשוב לחבר בין אמנות, קולנוע ומשפט. לראות את זה קורה דווקא שם נתן לי נחישות רבה לעשות זאת בעצמי."

 

היו סרטים ספציפיים שעיצבו את השקפתך?

ללימודי המשפטים הגעתי מלכתחילה בעקבות הסרט  Carolina Skeletons, המבוסס על סיפורו האמיתי של ג'ורג' סטיני, ילד אפריקאי-אמריקאי שחבר המושבעים נזקק לפחות מ-10 דקות כדי לגזור עליו עונש מוות, בהיותו בן 14 בלבד (הצעיר ביותר שהוצא להורג בארה"ב). התחושה שעלתה מהסרט הייתה שמדובר בילד שלא ניתן לו יומו במערכת המשפט. היה ברור שלגזע תפקיד מאוד מרכזי בעצם ההאשמה שלו. הקושי המרכזי שלי היה, כצעירה, לחוות את חוסר האונים שלו בתוך המערכת המשפטית. אני זוכרת את עצמי מתגבשת במחשבה שאהיה משפטנית, מתוך הבנה שהמשפט עצמו צריך לעבור תיקון. במובן הזה, הסרטים שאני בוחרת בקורס הם הזדמנות להביט דרך הקולנוע על המציאות המשפטית ולהשיג כלים לתיקון והשלמת אותם חוסרים. אני מקווה שאתן למשתתפים פרופורציה של צניעות על כוחו המוגבל של המשפט כשלעצמו.

 

האם תציגי את הביקורת שיוצרי הסרטים התכוונו להעביר, או שמא מדובר בפרשנות שלך?

המטרה העיקרית של מרבית הסרטים היא לשעשע, לגעת ברגשות הקהל, אולם לא להוביל לשינוי. עם זאת – הרעיון של לחם ושעשועים במדיום הקולנועי כבר לא תקף, וכמעט תמיד יתלווה לסרט מסר נוסף, מעורר מחשבה ואי-נוחות, שאינו בהכרח בגדר אג'נדה מאורגנת. באמנות כמו באמנות, אנו לא תמיד יודעים מה היו כוונות היוצרים. במקום מסוים הסטודנטים ואני מפעילים פרשנות אישית של המצב הנדון בסרט. מדובר בחבל דק – מצד אחד לאפשר חוויה אמנותית ומצד שני לבסס חוויה לימודית: צפייה מושכלת, מאתגרת, ולא רק אמנותית 'פרופר'.

 

באילו תחומים משפטיים הקורס נוגע בעיקר?

יש לי משיכה ברורה יותר לתחומים שאני עוסקת בהם. ההשכלה שלי בתחום הקולנוע היא אוטו-דידקטית ולא מתקרבת באיכויותיה למקצועיות המשפטית שלי. גם מבחינת העניין שלי וגם מבחינת היכולת שלי לזהות ניואנסים ומורכבויות בתוך הסרטים – אני לוקחת אותם באופן אוטומטי לנושאים שמוכרים לי. הקורס נוגע בעיקר בנושאים כמו אפליה, זכויות אדם ויחסי הכוח בחברה, אבל גם בשאלות יסוד על המקצוע ועל תפקידו של המשפט, המגיעות מתחום תורת המשפט.

 

מה את חושבת על הלימוד של מקצוע המשפטים בתקופה שלנו?

בימים שבהם הייתי סטודנטית למשפטים הייתה פורמליות הרבה יותר גדולה, מחויבות יותר מובהקת לאיזה שהוא קורפוס של נושאים שמופיעים באיזו שהיא רשימה עלומה של לימודי המשפט ועוברים מדור לדור. כשלימדתי בפקולטה דיני נזיקין, היינו מעבירים סילבוסים ומערכי שיעור בין המרצים. יש משהו מאוד שמרני במערכת המשפט ובמערכת ההוראה שלה, אולם אני חושבת שאנו כבר לא שם – יש יותר פתיחות, הבנה שהמשפט הוא לא תחום עצמאי ומבודד, וניתן ואף רצוי להכניס תחומים אחרים פנימה. עדיין יש תחושה של חרדת קודש בעיסוק בתחום המשפטים הנובעת מדרישת המקצועיות בתחום. יש מקצוע פרקטי שצריך ללמד בסוף – לא ניתן להקנות רק כלים למחשבה אלא גם את הידע הדוקטרינרי עצמו. בעיניי, ככל שנהיה יותר יצירתיים כמרצים ונחשוב על מסגרות נוספות שבהן אפשר לבסס את הידע, כך הסטודנטים יהפכו למשפטנים מוצלחים יותר.

 

סדנה מרוכזת במיזוגים ורכישות

 

סדנה מרוכזת במיזוגים ורכישות

מיכל אדרי

בשנים האחרונות מוצעת לקהל הסטודנטים בפקולטה האופציה לקחת חלק בקורסים מרוכזים של מרצים שונים, מהארץ ומחו"ל. כמו כן, עם השנים מוצעות עוד ועוד סדנאות שמטרתן, בין השאר, להעניק לסטודנטים הצצה לפרקטיקה המשפטית בענפי משפט ספציפיים. סדנאות אלה מועברות על ידי מומחים בתחום, הן מהסקטור הפרטי והן מהסקטור הציבורי. בחודש ינואר התקיימה סדנה מרוכזת בת שני מפגשים שהעביר עו"ד דן שמגר והייתה שילוב של השניים, כלומר, גם סדנה וגם קורס מרוכז.

עו"ד דן שמגרזוהי השנה הרביעית שבה מתקיימת בפקולטה הסדנה, שהיא פרי יוזמתו של עו"ד שמגר. השנה הועברה הסדנה במתכונת של שני מפגשים מרוכזים, בני שש שעות כל אחד. במהלך הסדנה למדנו באופן כללי, תוך מתן הסברים ודוגמאות, על מבנים שונים אפשריים לעסקאות רכישה עם יתרונותיהם וחסרונותיהם, על תפקיד הדירקטוריון בהליך הרכישה של חברה, וכן על תהליך עסקת הרכישה עצמו.

עו"ד דן שמגר מגיע ממשפחת משפטית והוא בנו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר. הוא בוגר תואר ראשון בהצטיינות בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובעל תואר שני מאוניברסיטת אוקספורד. כיום הוא שותף בכיר במשרד עורכי-הדין מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם טל, ומתמחה בתחומי הבנקאות, מימון ופיננסים, הייטק והון סיכון, שוק ההון ומיזוגים ורכישות.

בראיון קצר שערכתי עימו ניסיתי להבין מה הייתה מטרתה של הסדנה, במה היא שונה או דומה לסדנאות אחרות, מה הוא ניסה להשיג בהעברתה והאם קהל היעד או הרקע שלו כסטודנט בפקולטה מילאו פה תפקיד. 

 

למה ציפית מהסדנה? האם זה התממש?

"אני ציפיתי לדיון שיש בו גם עניין גם סקרנות, גם מעורבות וגם השתתפות של הסטודנטים...שהסטודנטים יגיעו מתוך רצון להכיר את התחום ולחיות אותו. המטרה שלי הייתה שייווצר דיון בכיתה שבו יוכלו התלמידים להביע את דעותיהם ולשאול שאלות. שתהיה להם הזדמנות להיחשף לתחום שבלעדי הסדנה יהיה להם קושי להגיע אליו בלימודים אקדמיים... זהו תחום שמשלב הרבה מאוד ניסיון מעשי, ולכן על מנת להכיר אותו צריך לשמוע מאנשים שעוסקים בו בצורה אינטנסיבית. המטרה שלי הייתה לאפשר למי שהתחום מעניין אותו לקבל טעימה ממנו על קצה המזלג... כסוג של נקודת פתיחה למי שמתעניין בו. האווירה בסדנה הייתה מאוד חיובית. נתקלתי בתלמידים שהעיסוק בתחום מאוד מעניין אותם והם היו מאוד קשובים ומרוכזים, על אף שהסדנה הייתה אינטנסיבית וארוכה... הסטודנטים היו מחוברים לחומר ולנושאים."

 

הבנתי שהסדנה הועברה גם בשנים קודמות. מה אתה מוצא שונה או דומה בין הסדנאות? האם יש דברים שאתה שינית? האם שאלות הסטודנטים היו שונות לאורך השנים? אופי הלימוד או אופי הסדנה?

"בעבר ניהלתי את הסדנה בשורה של מפגשים – שמונה מפגשים לאורך הסמסטר – והפיזור על גבי הסמסטר אפשר לחומר לחלחל יותר טוב, כי הצלחנו לכסות יותר נושאים והייתה לסטודנטים הזדמנות לקרוא חומר בבית, לבוא עם שאלות ולהפנים את החומר משיעור לשיעור. המתכונת הסמסטריאלית הייתה יותר מוצלחת... הצפיפות של שני מפגשים גורמת לכך שיש פחות מקום לתלמידים להפנים את החומר ולהתמודד איתו משיעור לשיעור... אבל עם השנים גילינו שהמתכונת הסמסטריאלית יותר מתאימה ללוחות הזמנים של התלמידים, ולכן זה נעשה ככה לפי הצעת הפקולטה."

 

האם בסדנה השנה נתקלת בשאלות יוצאות דופן שהפתיעו אותך? עניינו אותך? שהתרשמת מהן לטובה?

"השאלות היו שאלות ענייניות וראויות ובהחלט מתאימות לסוג כזה של מפגשים... לא הופתעתי  משאלות שנתקלתי בהן לראשונה... אבל השאלות היו בהחלט לעניין והעידו על הבנה של החומר ולא היה קושי להתמודד איתן."

 

האם היה חשוב לך להעביר איזה שהוא מסר לסטודנטים בתחום של מיזוגים ורכישות? לשנות תפיסה מסוימת או להעשיר אותם בכל הנוגע לתחום?

"המסר שהיה מבחינתי חשוב היה הנושא של גמישות ויצירתיות במתכונת של בניית עסקאות. החשיבות של התאמת המבנה לכל עסקה ועסקה. זה איזה שהוא עיקרון מאוד מרכזי בעבודה בתחום, והיה לי חשוב שסטודנטים יבינו אותו ויפנימו את העובדה שלא מדובר בתחום של נכון ולא נכון, אלא בבחירת החלופה המתאימה לכל עסקה ועסקה. תחושתי הייתה שהם בהחלט הפנימו את המסר."

 

קצת על מאחורי הקלעים – כיצד החלטת על הנושאים לסדנה? על סדר הנושאים? על שיטת הלימוד?

"התחום הזה הוא תחום מאוד עשיר; יש בו אינספור נושאים וסוגיות. ביומיום אנחנו נתקלים במגוון סוגיות. הידע הבסיסי הוא איזה שהוא בסיס להתמודד עם אותן סוגיות. הבחירה של הנושאים היא בעצם בחירה במבני היסוד של התחום. המטרה במסגרת הסדנה היא לעסוק בעמודי הבניין העיקריים של התחום, כדי שמשם אנשים יוכלו להמשיך ולהתמודד עם המורכבויות שבהן הם יתקלו במהלך החיים... לאורך הדרך אני גם משלב סוגיות ספציפיות שאני חושב שהעיסוק בהן יכול לחדד את ההבנה של התחום, דוגמאות לסוגים של אתגרים שעולים במהלך העיסוק. בעיקר ניסיתי להעניק לסטודנטים סל כלים שיוכל לסייע להם להתמודד עם האתגרים של התחום ביומיום."

 

האם לדעתך החוויה שלך בתור סטודנט בפקולטה השפיעה על אופן ההעברה שלך? על הרצון שלך להעביר את הסדנה?

"אני למדתי בפקולטה, לכן היא קרובה לליבי. המחויבות ההיסטורית שלי לפקולטה היא כזאת שחשוב לי להיות מעורה בהוראה של הפקולטה, כדי לגדל דור מוכשר של סטודנטים ועורכי דין. ספציפית לדרכי ההוראה, אני עדיין זוכר את נקודת המבט של הסטודנט כשהוא מקשיב להרצאה ומשתתף בסדנה... וזה בוודאי עוזר לי לבחור את הדרך הנכונה להעביר את הדברים. נקודת המבט של הסטודנט בהחלט קרובה לליבי."

 

מה לדעתך, אם בכלל, תורמת לסטודנטים סדנה, בשונה משיעור רגיל?

"אני חושב שהיא מחברת בין הצד של ההבנה המשפטית והניתוח המשפטי לבין ההתמודדות המעשית בשטח. כלומר, היא מחברת בין הבנת הסוגיה המשפטית והמשמעויות שלה, הפרשנות המשפטית של הוראות הדין, ומשלבת את זה עם האתגר של עורך דין שעוסק בתחום מתן פתרונות ויצירת מבנים שעוסקים באינטרסים של הצדדים. הסדנה יוצרת את השילוב הזה באופן שלטעמי הוא שונה מהחוויה הרגילה של  לימוד באוניברסיטה. בהרצאות רגילות אין את אותו רכיב של יישום מעשי כפי שיש בסדנה הזו."

 

כיצד התרשמת מהסטודנטים מהפקולטה במהלך הסדנה?

"אני מכיר את הסטודנטים של האוניברסיטה כבר שנים... מדובר בקבוצה של אנשים שלפחות לתחושתי מאוד משקיעה בלימודים, כלומר משתתפים ומעורבים, מתעניינים ולא מתייחסים לדברים בצורה טכנית ופורמליסטית. התחושה שלי של מעורבות אמיתית."

 

האם היית ממליץ לסטודנטים לקחת את הסדנה בעתיד? אם כן, מדוע?

"אני ממליץ לאנשים לקחת את הסדנה, כי היא ייחודית ונותנת לאנשים הזדמנות טובה להביט לתוך עולם הפרקטיקה. תמיד ללימודים באוניברסיטה יש את האופי האקדמי, אבל העולם נראה מאוד שונה. הייחוד כאן הוא במתן תחושה... בטעימה מעולם הפרקטיקה, וזאת הזדמנות טובה לסטודנטים לגעת בתחום שמלא בעניין, אתגר וגיוון."

מי שכבר לקחו חלק בסדנה השנה וממליצים עליה בחום הם יובל חיימוביץ, לימור חתינאן ושחר אהרוני.

יובליובל, תלמיד שנה ג' שמשלב עם מוסמך במנהל עסקים, אומר: "בחרתי בקורס קודם כל כי הנושא של מיזוגים ורכישות מאוד פרקטי ומאוד חם היום בתחום ההיי-טק, שאליו ארצה להגיע בהמשך דרכי. בנוסף, תוכן הקורס תואר כיותר מקצועי מאשר אקדמאי, דבר שהוא מרענן בפני עצמו. עו"ד דן שמגר, שמעביר את הקורס, הוא אחד מאנשי המקצוע המובילים בתחום, מה שדרבן אותי עוד יותר לבחור דווקא בקורס זה ולא בקורס עם תכנים דומים, אבל שמועבר באופן יותר אקדמי."

 

 

לימורלימור, גם היא תלמידת שנה ג' שמשלבת עם מוסמך מנהל עסקים, הוסיפה כי מה שהוביל אותה לסדנה הוא "שהתחום נראה מעניין בעיני. הנושא מתחבר למסלול הלימודים שלי אשר משלב תואר שני במנהל עסקים. כמו כן, אני נמצאת כרגע לקראת בחירת תחום ההתמחות שלי וזוהי הזדמנות טובה להכיר את הנושא מקרוב על מנת לקבל החלטה טובה יותר להמשך הדרך."

 

 

שחר שחר, בת אותו השנתון, המשלבת עם לימודי ספרות עברית, בחרה בסדנה "כיוון שראיתי בה הזדמנות להציץ לעולם המשפט המסחרי, ממנו ספק הסתקרנתי ספק נרתעתי עד כה. ראיתי בה גם הזדמנות לרכוש ידע מעשי, בשונה מהקורסים הרגילים בפקולטה, ובכך להעשיר את ארגז הכלים אותו אני רוכשת בתואר בכלל, ולקראת בחירת התמחות בפרט. בנוסף, סקרן אותי לשמוע את הדברים ממקור ראשון, מאיש מעשה בעל ידע רב בתחום."

 

 

ראיון עם שושי בן עמרם

 

ראיון עם שושי בן עמרם

מיכל אדרי

נעים להכיר: שושי בן עמרם, לשעבר רכזת הבוגר האגדית של הפקולטה למשפטים. אין סטודנט שלמד בפקולטה ולא זכה להכיר את שושי, שתמיד הייתה אוזן קשבת לכל בעיה ברמה האקדמית והאישית והצליחה בשרביט הקסמים שלה לפתור תמיד כל בעיה. שושי נתנה את ההרגשה שתמיד יש למי לפנות, דבר חשוב ביותר בפקולטה מאתגרת כשלנו, עם שיעור גבוה של סטודנטים המשלבים תואר נוסף, עבודה, חילופים וכל זאת – תוך עמידה בסטנדרטים הגבוהים של הפקולטה. לרגל פרישתה של שושי ערכנו עמה ראיון, כדי לנסות ולגלות דברים מעט יותר אישיים על שושי, שלא נחשפנו אליהם בשנות עבודתה.

 

שושי, ספרי לי קצת על הילדות שלך. איפה גדלת? תארי את המשפחה שלך. תארי לי את הסביבה בה גדלת, זיכרון ילדות מיוחד, או תחביבים שהיו לך בתור ילדה.

"גדלתי בירושלים ליד ימק"א. למדתי ביסודי בבית הספר גורדון ובתיכון בבית חינוך. בתיכון הייתי במגמה הומאנית. היינו שלושה ילדים במשפחה, אני הקטנה. היה לי אח שהיה מרצה בחוג ליחסים בינלאומיים, יעקב בר סימן טוב ז"ל. הוא נפטר מצער, כי אשתו חלתה ונפטרה. עברנו תקופה לא קלה. הוא נפטר בגיל 65... אחרי שהוא נפטר גילינו עליו הרבה דברים שלא ידענו... מאז שאני זוכרת את עצמי, החוג שהכי אהבתי זה ריקודי עם. הייתי רוקדת, והייתה לנו להקה שהופיעה בכל הארץ. עד היום אני רוקדת."

 

היכן שירתת בצבא? אילו תכונות וכישורים נדרשו לתפקיד?

"בצבא שירתי בבה"ד 20, זה קורס הקצינים של חיל החימוש... העבודה הזאת לא רחוקה ממה שעשיתי כל השנים; כנראה אני אוהבת לעבוד עם קהל... זה התפקיד שייעדו לי בצבא. הכישורים שנדרשו לי היו יחס אנושי ביני לבין הצוערים, להקשיב להם ולשמוע אותם. אני חושבת שבזה כן הצלחתי, כי בזמנו מאוד עזרתי לצוערים וכיום לסטודנטים. שירתתי שנתיים שירות רגיל."

 

ספרי לי קצת על המשפחה השנייה שלך, זו ה"לא פקולטאית". כמה ילדים יש לך? אילו תחביבים יש לכם בתור משפחה? האם העבודה בפקולטה השפיעה על חיי המשפחה?

"יש לי שלושה ילדים. שלושתם נשואים. הגדולה, עדי, בת 38 ויש לה 3 ילדים והיא עובדת בערוץ הראשון בתור מפיקת חדשות. היא תמשיך לעבוד ב'תאגיד' באותו תפקיד. יש לה שלושה ילדים חמודים מאוד. האמצעית, טל, עובדת במכון ויצמן, גרה בגן יבנה וגם לה שלושה ילדים. בן הזקונים הקטן, בן 29, נשוי ובהתמחות של ראיית חשבון במשרד ברזילי בירושלים. כולם למדו פה באוניברסיטה בירושלים. שתי הבנות אפילו עבדו בספריית משפטים במהלך התואר. בתור משפחה אנחנו אוהבים לטייל ברחבי הארץ עם הילדים והנכדים... היו הרבה פעמים שחזרתי מהעבודה בשעות מאוחרות וזה השפיע על הילדים והנכדים. הבן שלי דיבר במסיבת הפרישה שלי וסיפר ש'אמא שלו תמיד הייתה באה מאוחר'. בתקופה שהוא היה סטודנט הוא התחיל לשמוע על אמא שלו מכל מיני סטודנטים. רק כשהוא הגיע להיות סטודנט הוא הבין כמה אמא שלו עובדת קשה... מקום העבודה בא על חשבון הבית. בתור ילדים הם מאוד כעסו, אבל כשהם גדלו והפכו לסטודנטים הם יותר הבינו."

 

כיצד הגעת להיות רכזת בוגר?

"בהתחלה עבדתי באוניברסיטה בחינוך גופני בגבעת רם, ואז ילדתי את עדי ולא רציתי לעבוד בגבעת רם, אלא בהר הצופים. אז היה מכרז של מזכירת דיקן, בזמנו פרופ' קלוד קליין. הוא היה הדיקן ועליתי למכרז מזכירת דיקן. מה קרה? במזכירות משפטים עבדה אתי יפה, שיצאה בדיוק לחופשת לידה והציעו לי להחליף אותה. כשהיא חזרה מחופשת לידה השאירו אותי למטה, במזכירות תלמידים, ואותה העלו למעלה, לדיקן. זה היה במקרה. מאוד אהבתי את העבודה ושמחתי לעבוד עם סטודנטים. אבל זה היה במקרה בגלל שאתי יצאה לחופשת לידה. כשהגעתי למזכירות עבדתי כפקידה לענייני תלמידים ואחר כך התקדמתי לרכזת לענייני בוגר. אהרון גרופן יצא לגמלאות ואז קיבלתי את התפקיד שלו. כשקיבלתי את התפקיד קצת פחדתי ממנו: איך אני אתמודד עם סטודנטים? תמיד היה לי בוס!. אחת המרצות אמרה לי 'את לקחת את התפקיד של אהרון והפכת את התפקיד ועשית אותו בצורה כזאת שכל הסטודנטים יאהבו אותך'."

 

כולנו יודעים שהפקולטה למשפטים היא שם דבר באוניברסיטה, שהמזכירות עצמה, ואת  בפרט, זכיתם בלא מעט פרסים ועיטורים. אילו תכונות, הרגלים או מנהגים סיגלת לעצמך עם השנים, כדי לבצע את עבודתך על הצד הטוב ביותר?

"צריך המון סבלנות להקשיב לכל אחת ואחד. לא לכל אחד יש את זה... הבאתי את הסטודנטים למצב שהם סיפרו לי גם דברים אישיים שלהם כדי שאני אוכל להבין אותם. אפשר להגיד שהייתי סוג של 'אמא של הסטודנטים'. די גוננתי עליהם. ניסיתי לתווך ביניהם לבין המרצים, לגשר, איתי הם יכלו לדבר באופן פתוח יותר... ועשיתי את זה לא מעט. אבל שוב, ההצלחה שלי היא בזכות שיתוף הפעולה עם המרצים, הדיקן וסגן הדיקן שנתנו לי גיבוי בכל מה שעשיתי עם הסטודנטים."

 

כולם יודעים שיש מזכירויות באוניברסיטה, ויש את "מזכירות משפטים". כלומר, שמזכירות משפטים היא סוג של מוסד בפני עצמו. מה הסוד שלך, כיצד תרמת להצלחת המזכירות?

"פקולטות אחרות דוגלות בנוקשות, למשל מועד ג' אם סטודנט נסע לחו"ל. נניח שסטודנט נסע ולא נבחן בשום מועד – צריך לתת לסטודנט הזדמנות להיבחן... ושוב קיבלתי לזה גיבוי מהדיקן וסגן הדיקן. רואים את זה בהערכות מזכירויות תלמידים, שתמיד זכינו בהן במקום הראשון. תמיד הסטודנטים שלנו החמיאו לנו ונתנו לנו הערכות מעל ומעבר. צריך גם לדעת איך להגיד לא כשאתה לא יכול לאשר... צריך לדעת להגיד 'לא' בצורה שהסטודנט לא ייפגע ולא ירגיש שאין לו עם מי לדבר, בצורה שהוא ירצה לחזור אליי לבקש דברים שוב. הייתי ערה לסטודנטים שקשה להם עם הלימודים בגלל קשיי שפה או בעיות בבית, וידעתי להעביר את זה הלאה ולפנות למי שצריך בפקולטה כדי שהסטודנט יקבל עזרה. עד היום אני זוכרת סטודנטים ואת הבעיות שלהם. אני לא שוכחת את הסטודנטים שלי.

עכשיו, חשוב להגיד שזה הודות לכל צוות המזכירות: פאולה, ענבל, שרה, רותם – כולן מצוינות. נותנות יחס מאוד חם לסטודנטים."

 

ספרי לי משהו שאנחנו לא יודעים עלייך.

"אני כמו ספר פתוח אין לי משהו שאני מסתירה. אני מאוד אוהבת לבשל. אני אוהבת שהנכדים שלי מתחנפים אליי ואומרים לי: 'סבתא, האוכל שלך הכי טעים'. כשהילדים שלי באים אני טורחת והם תמיד לוקחים איתם אוכל הביתה. אני אוהבת את המשפחה שלי – הילדים, הנכדים. היום אני באמת נותנת להם יותר... אני באה אליהם יותר ומבקרת את הנכדים... דברים שפחות עשיתי בעבר. אפילו הנכדים אמרו לי: 'סבתא, איזה כיף שאת באה'."

 

מה את לוקחת מעבודתך בפקולטה ברמה האישית? ברמה המקצועית?

"אני לוקחת את הסבלנות לספור עד 10 לפני שאתה מתרגז... למדתי להיות יותר סובלנית, כי ראיתי גם צד אחר של אנשים. יש לי סטודנטים שכבר סיימו את התואר שנכנסו עמוק לנשמה. אני עד היום איתם בקשר. יש לי קשר מאוד חזק עם כמה שהיו בעבר חברי האגודה ויו"רים לשעבר של אגודת הסטודנטים... אני מודה, יש לי קשר מצוין עם כמה בוגרים שלנו. חלק הזמנתי אליי הביתה. הם אפילו הכירו את המשפחה שלי. כל הפקולטה חברה שלי ואני אשאר איתם בקשר. עליזה גם פרשה מהפקולטה והיא גרה לידי, אנחנו נפגשות. מעבר לזה אני נפגשת עם החברות שלי מהפקולטה. הצענו לעשות פעם בחודש מפגש... הייתי איתן כל כך הרבה שנים ביחד והרבה שעות וקשה להיפרד... הילה חברה מאוד טובה שלי. לא קל לי, ולא קל לה לא לראות אותי. גיא דוידוב אמר שכשאנחנו מתווכחות ורבות אנחנו נראות כמו בעל ואישה, מרוב שאנחנו חברות טובות."

 

אילו חוויות חזקות עברו עליך, במהלך עבודתך בפקולטה?

"הייתה ילדה שהתקבלה לפקולטה למשפטים והיא רצתה לנסוע לשנה... והיא שיגעה את אמא שלה. אמא שלה התחננה שלא תיסע, ואמרה לה: 'בואי נשב ונדבר עם שושי'... היא ישבה אצלי במזכירות. בסוף היא נסעה לתקופה קצרה וחזרה ישר ללמוד. אמא שלה שלחה לי עציץ למשרד וכל כך התרגשתי. זה ממש ריגש אותי, בזכותי היא לא נסעה לחו"ל לתקופה ארוכה והיא התחילה ללמוד. זה באמת השאיר בי חותם עמוק, שאמא שלה כה העריכה את זה שהצלחתי לשכנע אותה להישאר בפקולטה. חוויה נוספתהיתה לי עם סטודנטית שחלתה בסרטן, דבורית פלס ז"ל, שהייתה כל כך קשורה אליי, כשהייתה חולה לוויתי אותה כל הזמן. באיזה שהוא שלב היא התעוורה. אמא שלה הביאה אותה לפקולטה והלכנו לאקדמון, כי היא רצתה לקנות מתנות פרידה לחברות שלה. תיארתי לה כל דבר ודבר. זמן לא רב אחרי כן היא נפטרה. זה היה לנו מאוד קשה. היא הייתה בחורה נפלאה וזה השאיר בי חותם. היא כל כך נקשרה אליי. הדברים האלה, את לוקחת אותם איתך... את מפתחת רגשות לסטודנטים, הם כמו הילדים שלך. עד היום יש פרס על שמה וההורים שלה תורמים לפקולטה... עד היום אני פוגשת את אמא שלה."

 

זכור לך אולי מקרה מצחיק שקרה לך במהלך שנות עבודתך בפקולטה?

"אני אספר משהו לא מצחיק אלא יפה שקרה לי. היה לנו סטודנט שראה מישהי בשנתון שמוצאת חן בעיניו וביקש את מספר הפלאפון שלה. אני אמרתי לו שהם לא מתאימים כי היא דתייה והוא חילוני גמור. בדחילו ורחימו נתתי לו את המספר. היא באה אליי ומאוד כעסה עליי. אחרי חודש הם באו אליי והיא התנצלה והם הודיעו לי שהם מתחתנים. הוא חזר בתשובה. לפני כחודש הם הזמינו אותי לחתונה של הבת שלהם. זה אחד הזוגות שצמח בפקולטה, ויש עוד זוגות."

 

איך נראה יום שבו לא קמים ונוסעים בשעות הבוקר המוקדמות לפקולטה למשפטים בהר הצופים? מה התכנונים לפנסיה?

"נרשמתי להולמס פלייס ואני כל יום הולכת לשיעורים... אחר כך אני באה הביתה, אני יוצאת ונפגשת עם חברות. כרגע כל מה שאני רוצה זה חופש... אני מבקרת את הנכדים שלי, הולכת לקולנוע, דבר שלא עשיתי בעבר, יוצאת לרקוד... זה מה שאני עושה כרגע בחורף. אני חושבת שאני אבוא ללמוד איזה משהו. ממש בקרוב אני נוסעת לטיול בקובה, פנמה וקוסטה ריקה. הבעל שלי גם הוא פרש, אבל הוא חזר לעבודה לארבע שעות בכל יום. הוא בסך הכול גם בחופש, אפשר לצאת ולבלות. אני פחות מבשלת באמצע השבוע. הבעל שלי אומר: 'בואי נצא למסעדה'."

 

סכמי לי, במשפט, את העבודה בפקולטה.

"עבודה מלאת סיפוק והנאה."

 

איזה מסר תרצי למסור לסטודנטים בפקולטה?

"אני מאחלת אלפי הצלחות לכל הסטודנטים."

 

מה הטיפ הכי חשוב שנתת לססיל, מחליפתך בתפקיד?

"הטיפ שנתתי לה הוא שתהיה לה סבלנות כלפי הסטודנטים, להיות נחמדה, לשמוע אותם וגם לנסות להבין אותם. לא תמיד ללכת לפי הכללים, לפעמים אפשר גם לסטות. לא יקרה שום אסון אם תסטה קצת ותהיה לטובת הסטודנטים. היא מגיעה מהפקולטה למדעי הטבע, שזה שונה. אני חושבת שהיא הבינה את המסר. בפעם הראשונה שראיתי אותה אמרתי: 'זאת מתאימה לתפקיד'. היא מאוד נחמדה."

 

כאות תודה והערכה לשושי ארגנו כמה סטודנטים ערב פרידה לכבודה, שהתקיים ביום חמישי, 9.3.2017. לערב הוזמנו כל הסטודנטים והבוגרים של הפקולטה, אשר עברו תחת ידיה של שושי ב-38 שנותיה בפקולטה. ערב ההוקרה התקיים בבית מאירסדורף, וכלל ברכות לצד סרטוני וידאו מצחיקים, והענקת מתנה מטעם הסטודנטים לאורך השנים.

שושי ארוע פרידה

 

הסטודנטים למשפטים נפרדים משושי

 

הסטודנטים למשפטים נפרדים משושי

סופי קוסשווילי

 

מספרים על שושי

את שושי בן עמרם אין צורך להציג לבוגרי הפקולטה. עבור רבים מהסטודנטים והבוגרים, היא יותר מעוד עובדת בפקולטה – היא סייעה, הייתה אוזן קשבת ונתנה מעצמה בשביל סטודנטים רבים במהלך השנים.

לאחרונה, הודיעה שושי על פרישתה מהפקולטה למשפטים לאחר כמעט 40 שנות עבודה. בראשותה של חן שופן, בוגרת טרייה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, עם סטודנטים נוספים מהפקולטה, נערך בחודש שעבר אירוע פרידה שהוקדש כולו לשושי ולעשייתה הרבה למען הסטודנטים בפקולטה.

ברוח הפרויקט, החלטנו גם אנחנו להקדיש פינה לשושי היקרה, על מנת שנוכל לשתף ולו במעט את תרומתה הרבה של שושי לפקולטה בכלל ולסטודנטים הרבים שעברו תחתיה בפרט.

לשם כך פנינו לכמה סטודנטים וביקשנו מהם לספר כיצד שושי השפיעה עליהם במהלך שנותיהם בפקולטה למשפטים. הנה כמה מהם:

 

שמעון נטף (בוגר מחזור 2016):

שמעוןבבוקר של מבחן הבאתי את בני הפעוט לגן, אך הופתעתי לגלות כי הגן סגור. בלית ברירה נסעתי עם בני לפקולטה וניסיתי לחשוב בדרך על פתרון הולם. הילד, למען האמת, התלהב מאוד מהטיול. כשהגעתי למזכירות הסברתי לשושי את העניין, ובלי להסס היא הציעה, יחד עם פאולה ויוכי, לשמור עליו. שעתיים לאחר מכן, כשאשתי הצליחה להגיע לפקולטה לאסוף את הילד, הוא לא רצה ללכת. נותרתי ללא מילים.

 

 

שני אלוני:

עשיתי שילוב של עבודה סוציאלית ומשפטים. בלי שושי, לא בטוחה שהייתי מסיימת את התואר בזמן. שום דבר לא נראה מסובך מדי כשבאתי אליה, להכול היה פתרון. בדרך כלל הבעיה שלי נפתרה על המקום, ואם לא – תוך יום-יומיים קיבלתי ממנה פתרון. קיבלתי ממנה שיעור חשוב במקצוענות!

 

תום קובצ'י (בוגר מחזור 2015):

tomכשהייתי בשנה א' ונכנסתי למזכירות לשאול שאלה, שושי הסתכלה עלי וקבעה בנחרצות: "אתה בשנה א'". כששאלתי בעלבון איך הגיעה למסקנה הזו, השיבה בחיוך "אם היית פה יותר מכמה ימים, הייתי מכירה אותך כמו את אחד הילדים שלי". אמרה, ואכן כך היה במשך שלוש וחצי שנים בפקולטה, וגם לאחר מכן. שאפו ענק למי שהרים את הכפפה, בהחלט מגיע לשושי!

 

 

 

סיוון כפיר:

מלבד היותה אשת מקצוע מהמעלה הראשונה, שושי היא אישה חריפה, אדיבה וטובת לב שעזרה לי ולאחרים רבות במהלך התקופה המאוד לחוצה של לימודי התואר הראשון. אני זוכרת שבשנה הראשונה ללימודים התפלאתי שבכל שיחה עם בוגר של הפקולטה התבקשתי למסור ד"ש חם לשושי. היום אני מוצאת את עצמי עושה את אותו הדבר... שושי, אני אנצל את ההזדמנות כדי למסור לך שוב תודה גדולה מכל הלב על כל מה שעשית בשבילי ולאחל לך הנאה וסיפוק רב מהפרק החדש בחייך!

 

חן שופן (בוגרת מחזור 2017):

chenכבר משנה א' ללימודי המשפטים שושי עזרה לי המון. שילבתי את התואר במשפטים עם תואר בכלכלה שהתחלתי שנה לפני כן, מה שעשה את השילוב שלי קשה במיוחד. אבל כל בעיה שהייתה לי שושי ידעה לפתור במהירות הבזק ולתת את המענה הטוב ביותר. אבל האמת היא ששושי עזרה לי ולכולם לא רק בבעיות הגדולות, אלא בכל דבר קטן שושי נגעה ודאגה שיהיה לנו הסטודנטים פשוט יותר. התוודעתי לכך במיוחד כשהייתי בשנה ב' והייתי חברה באגודת הסטודנטים של הפקולטה למשפטים. רוב הסטודנטים אפילו לא מודעים לכל מה ששושי עשתה לטובת הסטודנטים, כמה היא הייתה הגורם הכי משמעותי בפקולטה בנושא קידום הסטודנטים, כמה הסטודנטים היו חשובים לה וכמה היא אהבה ודאגה שתמיד יהיו מרוצים ויצליחו להשיג את מה שרצו. אסיים בזה שאומר שאני חייבת לשושי את התואר שלי וגם את שפיות דעתי. תודה רבה על הכול!

 

 

רן הופמן (מחזור 2018)

ranאת שושי הכרתי כנציג באגודת משפטים בשנה א'. שושי תמיד הייתה הראשונה להציע ולתמוך ברעיונות שסייעו לסטודנטים, היא גם פתרה בעצמה אינספור בעיות אקדמיות ואישיות. אני לא אשכח את היכולת של שושי להשיב למייל, לענות לטלפונים, לתפעל את מערכת הרישום ולענות לשאלות, והכל במקביל ובצורה המקצועית ביותר

בהמשך, כשנבחרתי לתפקיד יו"ר האגודה, שושי סייעה לי ולאגודה החדשה להתחיל את הקדנציה בקלות ואפילו הגיעה למעננו במיוחד לאוניברסיטה למרות שלא הייתה חייבת.

לא כל יום פוגשים אדם עם לב זהב כמו שושי ואני מאחל לה אושר, נחת, בריאות והצלחות בהמשך הדרך.

 

 

גם ססיל, מחליפתה של שושי בתפקיד, רצתה לומר כמה מילים:

אחד הדברים הכי בולטים אצל שושי זו האכפתיות שלה כלפי הסטודנטים. כשהגעתי למשרד, זה הדבר הראשון שהכה בי. לכן אני חושבת שהיא תתרגש מאוד לראות שהתחושה הזאת הדדית. הבנתי מהר מאוד שהיא מוכנה לעשות כמעט הכל כדי לעזור לאלה שזקוקים לעזרתה. עבדתי עם לא מעט מזכירות באוניברסיטה ברמות שונות, וזה באמת לא מובן מאליו. אני מאחלת לה המון הצלחה בכל אשר תעשה בהמשך.

 

ונסיים בדברי דיקן הפקולטה פרופ' מיכאל קרייני:

"שושי היא שילוב נדיר בין אדם מסור ואכפתי ואשת ניהול מהמדרגה הראשונה – כך שכל מקרה או עניין שהיא טיפלה בו קיבל את תשומת הלב הראויה מצד אחד, ואת הטיפול המקצועי והנכון, מצד שני."

 

 

אירוע הוקרה לשושי בן עמרם

 

אירוע הוקרה לשושי בן עמרם

מערכת הביטאון

כאות תודה והערכה לשושי, ארגנו מספר סטודנטים ערב פרידה לכבודה, שהתקיים בתחילת הסמסטר. לערב הוזמנו כל הסטודנטים והבוגרים של הפקולטה למשפטים אשר עברו תחת ידיה של שושי ב-38 שנותיה בפקולטה. ערב ההוקרה התקיים באולם האירועים בבית מאירסדורף, וכלל ברכות לצד סרטוני וידאו מצחיקים והענקת מתנה לשושי, מכספים שנאספו מיותר ממאה בוגרים.

שופטת המחוזי ד"ר מיכל אגמון-גונן, בוגרת מחזור 1985, הייתה הראשונה שהודתה לשושי מקרב לב, מבין הבוגרים. השופטת נזכרה איך בתקופתה "שושי עוד ישבה בדלפק, וקיבלה את התור הארוך של הסטודנטים בחיוך וסבר פנים יפות". אגמון-גונן הזכירה לסטודנטים שבעבר לא היו מקלידים מספר תקתוקים והכול היה מסתדר. "הכול היה ממולא ידנית, טפסים ושינויים, ושושי תמיד שמחה לעזור. ולכל מי שהיא לא הספיקה לעזור עד סיום שעות הקבלה היה ברור שלמחרת היא תהיה שם לעזור". בסיום דבריה אמרה שהיא חייבת לשושי תודה על שעזרה לה בכלל להסדיר את התואר השני, ובעקבותיו את הדוקטורט. "אפשר להגיד די בוודאות שבלעדייך לא הייתי דוקטור".

מוריה קיסילוב, בוגרת הפקולטה שהייתה אחראית על קליטת הסטודנטים בשנת 2014, זוכרת איך לא הייתה פונה רבות לשושי לגבי הלימודים שלה, אלא לגבי שאלות המועמדים לקבלה לתואר, ובימיהם הראשונים כתלמידי שנה א'.

"לא משנה כמה מוזרה, הזויה או קטנונית הייתה השאלה, שושי תמיד חזרה עם תשובה. למדתי ממנה הרבה מאוד – היא הייתה אות ומופת למקצועיות ולאדיבות. על מה שלא ידעה לענות מיד, ביקשה מעט זמן וחזרה ביום למחרת עם תשובה".

גם בוגר מחזור 1995, פרופסור אסף חמדני, הסכים עם תיאור המקצועיות של שושי. הוא נזכר איך נכנס לתפקיד עוזר הדיקן בפקולטה, וחשב שהוא "אולי ינהל משהו, ישנה דברים", אבל גילה מהר מאוד, אחרי שנתן תשובה לסטודנטית וזכה מיד לשיחה נוספת משושי, שמי שמנהל את ההתנהלות מול הסטודנטים זה לא הוא. "בסופו של דבר, כמעט מיד הבנתי מה כדאי לעשות. הגעתי עם המחשב שלי לחדר שלה, שאלתי אותה את כל השאלות שנשלחו אלי וקבלתי ממנה את התשובה. בפעמים הנדירות מאוד שבהן לא הייתה לה תשובה – התחלנו לחשוב איך פותרים את הבעיה".
הוא גם הוסיף כי כמתרגל וכמרצה נדהם כל פעם לגלות עד כמה שושי מכירה את הסטודנטים בפקולטה. "כאשר חיפשתי במכרז עוזרי הוראה או מתרגלים לעצמי, לא הייתי צריך יותר מדי. הייתי מגיע לשושי ורק אומר את השמות. היא לעולם לא הייתה אומרת משהו רע על אף אחד, אבל תמיד ידעה להגיד מי יתאים לי, והיא לא טעתה!"

עוד עדות על ה"עין" של שושי לשידוכים מוצלחים נתן יגאל וינשטיין, שהיה יו"ר האגודה ב-1997. וינשטיין סיפר איך הוא ואשתו הפכו לזוג, ובסופו של דבר התחתנו בזכות שושי: "במהלך שנה ב', במסגרת העבודה שלי באגודה, הכרתי את שושי לעומק. דיברתי אתה על מאיה, סטודנטית שהכרתי עוד משנה א'".

וינשטיין המשיך: "היה ברור לשושי שאני מעוניין במאיה, שלצערי, היה לה בזמנו חבר... אבל שושי יודעת לסגור קצוות. היא אמרה לי 'יהיה בסדר' ושלא אדאג. איכשהו יצא שמאיה ואני היינו בכל התרגולים יחד, כל השיעורים, זה לצד זו. לומדים למבחנים יחד. וככה התחברנו יותר ובסוף באמת הפכנו לזוג, התחתנו והבאנו ילדים לעולם. מאיה תמיד חשבה שזו יד-הגורל, אז הנה, מאיה, תכירי – זו יד הגורל!".

בסיום הערב, הופתעה שושי  בתשורה מתנת בוגרי הפקולטה לדורותיהם – כרטיס טיסה פתוח לכל יעד שתבחר. שושי אמרה לסיום: "אני ממש מתרגשת. תודה רבה לכם על כל ההערכה הזו. אני כל כך מתרגשת, שאני לא יכולה לדבר. פשוט תודה רבה!". רק לאחר עוד כשעה של חיבוקי פרידה, שיחות עם בוגרים ובוגרות וצילומי מזכרת, הסתיים הערב – ולנו בפקולטה נותר רק להודות שוב לשושי על 38 שנים של עבודה מכל הלב, ולאחל לה ליהנות כמה שיותר מהפרק החדש בחייה.

 

  • שושי ארוע פרידה
  • שושי ארוע פרידה
  • שושי

אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה

 

אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה

עם כניסתו לתפקידו החדש, ישבנו עם פרופסור דורון טייכמן לשיחה קצרה על הפקולטה, הסטודנטים, העבודה החדשה, שאלת נוכחות החובה בשיעורים,  וגם, כמובן, לדעת עוד קצת עליו.

צבי מנדלסון

 

פרופסור דורון טייכמן למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, את התואר השני והדוקטורט עשה באוניברסיטת מישיגן, ואת הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת טקסס. מרצה בפקולטה מאז 2005, בין לבין, לימד שנה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. בזוגיות, אב לשניים, גר בתל אביב. מציין כי הוא אוהב טיולים על החוף בזמן השקיעה, יין אדום, וצילום ישראלי עכשווי.

 

פרופסור טייכמן, מה התפקיד של סגן דיקן בפקולטה?

בפקולטה יש שני סגני דיקן – אחד אחראי על תוכנית הלימודים, והשני אחראי על התלמידים. אני סגן דיקן לענייני תלמידים, וככזה אני אחראי על הממשק בין הפקולטה לתלמידים. התפקיד כולל טיפול בשגרת הלימודים בפקולטה: רישום, עבודות, בחינות, וכל עניין מיוחד שעולה במהלך השנה. השגרה למרבה השמחה עוברת יחסית חלק, ולכן תפקידו של סגן הדיקן הוא לרוב במקומות שבהם יש צורך מיוחד. מעבר לכך, אני אחראי על האסטרטגיה בתחום ההוראה, ובנוסף אני יד ימינו של הדיקן.

 

במסגרת תפקידך כאחראי על האסטרטגיה ההוראתית, מה לדעתך הופך מרצה למרצה טוב ?

מדובר בשאלה קשה, כי צריך להבחין בין מרצה פופולרי למרצה טוב. אני מרשה לעצמי לומר שאני מרצה פופולרי, כי אני זוכה לפרסי הוראה בפקולטה, אך העובדה שאני מרצה פופולרי לא הופכת אותי למרצה טוב. אני מזהיר את עצמי לעיתים כי ייתכן שאני דווקא מרצה לא טוב. לדעתי מרצה טוב הוא מרצה שמצליח להנחיל את החומר לתלמידיו בצורה יסודית. מרצה טוב מאתגר את תלמידיו לחשוב ולהבין לעומק את החומר הנלמד. מרצה טוב גורם לתלמידיו להיות סקרנים, ולא עושה את החיים שלהם קלים. הוא יֵדע להעמיד את התלמידים על טעויותיהם, ובסופו של דבר להפוך אותם לאנשים חכמים וביקורתיים. לצערי, אינני סבור שיש לנו כלים לבחון בצורה טובה מיהו מרצה טוב. לכל הדעות, סקרי רמת ההוראה לא עושים זאת.

 

מהי דעתך על כך שבסקרי הוראה האוניברסיטה העברית נמצאת במקום נמוך באיכות ההוראה?

אני סבור שיש לקרוא נתונים אלה בזהירות רבה. לנתון הייתה משמעות אם תלמיד שלומד אצלי דיני עונשין ואצל פרופסור פלוני במכללה אלמונית היה אומר: "אצל טייכמן היה גרוע ואצל פלוני היה מצוין". נתון כזה מחזיק את כל יתר הדברים שווה, ועורך השוואה אמיתית. הנתונים הקיימים לא מאפשרים השוואה וגזירת מסקנות, מכיוון שבמקומות אחרים ציפיות התלמידים שונות ואוכלוסיית התלמידים שונה, וגם הקורסים שונים. מעבר לזאת, כפי שציינתי לפני רגע, אני חושב שצריך לעשות הבחנה ברורה בין מרצים פופולריים למרצים טובים. במכללות יש לחץ על המרצים להיות פופולריים, ולא בהכרח טובים.

 

לסיום הנקודה הזו, על סמך מה נבחרים המרצים באוניברסיטה? האם על סמך המחקר שלהם או על סמך האיכות ההוראתית שלהם?

שאלה ראויה. האוניברסיטה היא בראש ובראשונה מוסד מחקר, זה ייעודנו. לכן אנשי סגל ייבחנו בראש ובראשונה על פי המחקרים שלהם, חד וחלק. זה מובהק בשלב הקליטה של חברי הסגל, שם מושקעים המון מאמצים והם כולם מוכוונים לבדוק את היכולות המחקריות של המועמד. גם לאחר הקליטה, הנתון המרכזי שמשפיע על קידום חברי סגל הוא המחקר. עם זאת, יכולת ההוראה כן נלקחת בחשבון בשלבי הקידום של חברי סגל כנתון רלוונטי. מעבר לכך, היות שהאוניברסיטה רואה חשיבות בעניין, היא עושה מאמץ לתת לחברי סגל שמתקשים בהוראה כלים על מנת לשפר את היכולות שלהם.

 

פרופ' טייכמן, בוא נדבר על הפן האישי. אתה מרצה לדיני עונשין; מה מושך אותך בדיני עונשין?

אני לא פליליסט מלידה, אחד שכל חייו חלם בלילה על זה. ההתמחות שלי אמנם הייתה אצל השופט קדמי ז"ל, שהיה מהדמויות המרכזיות של המשפט הפלילי בישראל, ולכן כבר בשלב ההתמחות נחשפתי לעבודה משמעותית בתחום הפלילי. יחד עם זאת, המחקר שלי בא מהזווית של הניתוח הכלכלי של המשפט, שהיא – איך לומר זאת בעדינות – לא בדיוק דרך המלך בתחום המשפט הפלילי. על הרקע הזה דיני עונשין לא היה הקורס הראשון שלימדתי בפקולטה, וכשנקלטתי לימדתי דיני תאגידים. רק מאוחר יותר התפנה מקום בקורס דיני עונשין, ואני מאוד שמח על ההזדמנות ללמד את הקורס, בין היתר כי אני נהנה ללמד את תלמידי שנה א'.

 

לדעתך, האם תפקידה של האוניברסיטה ללמד משפטים, או לפתח את החשיבה המשפטית של התלמיד?

התשובה מורכבת. ברור שצריך ללמד את הידע הבסיסי: איך לקרוא את החוק ואיך להבין פסק דין. יש ידע משפטי בסיסי שעל המשפטן לדעת כדי לנהל שיח משפטי אינטליגנטי. יחד עם זאת, הידע הבסיסי הזה אינו מספיק. כמוסד שתפקידו להצמיח את המנהיגים המשפטיים של המחר, אנו מנסים לתת לתלמידים שלנו כלים שעוזרים להם להבין את ההיגיון הפנימי של המשפט, וזאת כדי שהם יוכלו לדעת לא רק את הדין המצוי אלא גם לאן המשפט עומד ללכת בעוד עשר או עשרים שנה.

 

האם אתם מכשירים עורכי דין או משפטנים?

אנחנו עוסקים בשני הממדים. אנחנו עוסקים בהכשרה אקדמית, אבל אנחנו נותנים לתלמידים שלנו גם כלים של ידע מקצועי. ניתן לראות זאת בתוכנית הלימודים: מצד אחד אנחנו משקיעים משאבים עצומים בסמינרים שאותם מלמדים בעיקר חברי הסגל, מתוך מטרה לתת לתלמידים כלים אקדמיים ברמה הגבוה ביותר; מצד שני אנחנו מקפידים להציע לתלמידים מגוון עשיר של קליניקות וסדנאות מעשיות.

 

מה לדעתך מציב את האוניברסיטה במקום הראשון בארץ? והאם לדעתך אפשר לשפר את הייחודיות שלנו?

מה שעושה את הפקולטה לטובה זה האנשים שמרכיבים אותה. כלומר, הפקולטה היא הסגל והתלמידים. רמת ההוראה פה בהשוואה למוסדות אחרים יותר גבוהה כי התלמידים פה מצוינים. אותו איש סגל שילמד אותו שיעור בכיתה שחתך הקבלה שלה הוא פסיכומטרי 500 ובכיתה שבה הוא פסיכומטרי 700, ילמד ברמה יותר גבוהה בכיתה השנייה. רמת ההוראה תהיה שונה, כי כאשר אתה מלמד אתה מתאים את עצמך לרבע התחתון של הכיתה, ואצלנו כמעט שאין תלמידים חלשים. למעשה, רוב התלמידים פה הם פנטסטיים בגלל חתך הקבלה, וזה אומר שאפשר לרוץ וללמד ברמה גבוהה מאד. מצד הסגל, הסגל שלנו נמצא בחזית העולמית מבחינת רמת המחקר שלו, ולדעתי יש קשר בין מצוינות מחקרית לרמת ההוראה. אמנם זה לא הדבר היחיד שצריך כדי ללמד, אבל זה בוודאי מאוד מועיל להוראה שלך אם אתה אחד האנשים המובילים בתחום שלך בעולם. בנוגע לייחודיות, ברור שאפשר להשתפר. לגייס סגל מצטיין ולשמר אותו זה לא דבר פשוט, וכך גם לגייס תלמידים מצוינים. הפקולטה יודעת שהיא חיה בסביבה תחרותית, ומשקיעה מאמצים מרובים בשיפור מתמיד על מנת למשוך לירושלים את האנשים הטובים ביותר. אני חושב שדווקא בתחום התשתיות הפיזיות יש לה לאן לשאוף להשתפר, והנהלת הפקולטה משקיעה מאמצים רבים בתחום.

 

אפרופו פסיכומטרי, האם אתה סבור שזו באמת הדרך הטובה ביותר לקבל תלמידים טובים?

אני אתבטא בזהירות, ולא בכובעי כסגן דיקן. הבחינה הפסיכומטרית למיטב הבנתי היא כלי ניבוי טוב להצלחה בלימודים באוניברסיטה. יחד עם זאת בהחלט צריך לבדוק מקרים שבהם היא לא כלי ניבוי טוב, ולראות אם אפשר לפתח כלים אלטרנטיביים כדי לקבל את האנשים הכי טובים ללימודים. מהם הכלים האלו בדיוק, אני לא יודע. בכל מקרה אינני חושב שהפסיכומטרי הוא הכלי המושלם, וצריך לבחון איפה הוא לא עובד ולבדוק איך אפשר לפתח מדדי קבלה שונים.

 

עכשיו לנושא הבוער מבחינת לא מעט תלמידים בפקולטה – האם אתה חושב שנוכחות חובה מקדמת את ההשכלה של התלמידים?

אני חושב שנוכחות מועילה מאוד לתלמידים. היא מועילה מאוד גם מעבר לממד שתלמידים נוטים להתמקד בו, שהוא הצלחה בבחינות. אני חושב שתלמיד שנמצא בשיעור מפיק הרבה רבדים עמוקים מהשיעור, ודברים אלה לא בהכרח באים לידי ביטוי בבחינה בסוף הסמסטר. ייתכן שתלמיד שייקח מחברת בחינה וייעשה מאמץ מרוכז של לימודים לפני המבחן יוכל להצליח באופן זהה לתלמיד שהיה נוכח כל השנה. עם זאת, אם ניפגש שנה אחרי הבחינה אנו נראה שהתלמיד שהגיע לקורס הפיק הרבה יותר מהקורס לעומת התלמיד שלא הגיע. אני אישית הייתי במקום הזה כתלמיד, ואני לגמרי יכול להבין שבתוך מכלול הלחצים והמחויבויות של תלמידים קל לפעמים לא להגיע לשיעור. על הרקע הזה, מדיניות שנועדה לעודד תלמידים להגיע נראית לי ראויה.

 

האם לדעתך בקורס דומה עם מרצים שונים יכולות להיות דרישות מאוד שונות? לדוגמה סד"א.

אנחנו דנו בזה בישיבה האחרונה של ועדת ההוראה והתקבלו החלטות כדי לצמצם את הפער בין קורסים מקבילים. לא רצוי, לדעתי, שיהיה קורס עם רשימה של מטלות וקורס מקביל שאין בו מטלות בכלל. עם זאת, צריך להבין שחייבים להשאיר מרחב תמרון למרצה הקורס ביחס לאופי הקורס שלו. לכל מרצה תפיסה שונה ביחס להוראה, ולכל דבר יש את הפלוסים והמינוסים שלו. המחשבה שכל המרצים ייצרו מוצר אחיד היא לא ראויה, שכן יש ערך רב בשונות ובגיוון.

 

למה קורס שיטות מחקר הוא קורס חובה?

אפשר להיתלות כאן באילנות גבוהים. השופט הולמס, באחד המאמרים המונומנטליים שלו על המשפט, מדבר על כך שמשפטן העתיד צריך להיות כלכלן וסטטיסטיקאי ואיש מדעי החברה, ובמידה רבה מאוד זו גם הראייה של הפקולטה. המשפטן הטוב שאנחנו מכשירים הוא בעל השכלה רחבה. בשנה א' הסטודנטים מקבלים השכלה פילוסופית ובהמשך הדרך, בשנה ב', הם נחשפים לתחומי ידע נוספים בקורס בשיטות מחקר.

 

פרופסור טייכמן,  ברשותך כמה שאלות על אסוציאציות:

מחברת בחינה – כלי יעיל ושימושי, השתמשתי בזה בעצמי בתור תלמיד. בתור מרצה זה אחד האויבים המרכזיים של ההוראה. כלומר, אני לא מתנגד לשימוש במחברות בחינה לצורך לימוד לבחינה, אבל בתור מרצה אני לא יכול לסבול שאני מנסה להוביל דיון בכיתה ואנשים יושבים עם מחברות של שנה שעברה ועונים לשאלות שלי מהמחברת.

מרדף אחרי הציונים – מזדהה, מבין, גם אני הייתי במקום הזה, אבל אולי לא ברמת הכפייתיות הקיימת כיום. חשוב שהתלמידים שלנו יבינו שלרובם המכריע מובטחת התמחות טובה מאוד במשרד מוביל או במקום טוב בסקטור הציבורי. אני בקשר עם השטח, והביקוש לבוגרים שלנו עולה על ההיצע.

תוכנית חילופי סטודנטים– דבר מצוין ונהדר. אני חושב שלעורך הדין המודרני חייבת להיות הבנה גלובלית, וזה טוב מאוד שלתלמידים שלנו יכולה להיות השכלה משפטית בין-לאומית. יש את האופציה ללמוד בפקולטה קורסים באנגלית ממיטב המרצים בעולם, אבל מי שיכול ללכת אל העולם ולחוות תרבות אקדמית ומשפטית שונה – זה דבר נהדר.

מכללות – שחקן מרכזי, חשוב וטוב בשוק עורכי הדין. אני מאמין בשוק החופשי ובריבוי בחירות, ואני לגמרי בעד עוד תחרות ועוד שחקנים. אני חושב שחלק מהמכללות אמנם לא ברמה גבוהה, אבל יש גם מכללות רציניות וטובות שיש לי כבוד אליהן. בכל מקרה, תחרות היא דבר טוב שמחדד את כולנו. בראייה חברתית ולאומית, אני לא מוטרד מדיונים על הצפת המקצוע. עוד עורכי דין, זאת אומרת שעוד אזרחים יוכלו לקבל שירותים משפטיים. זה אולי מטריד את לשכת עורכי הדין כי זה אומר ששכר עורכי הדין יישחק; אבל אני רואה בייצוג משפטי דבר חיובי שיכול לעזור לאנשים החלשים ביותר בחברה להגן על זכויותיהם.

כתב עת – חוויה טובה ומכשירה. אני עשיתי זאת כתלמיד, ומעודד את התלמידים שלי לעשות זאת כיום.

התמחויות, ציבורי או פרטי – אני התמחיתי חצי שנה בבית המשפט העליון וחצי שנה במשרד גרוניצקי, אז טעמתי משני העולמות. החוויה בשני המקומות הייתה מאד שונה, אך בשני המקרים מדובר בחוויה מעשירה ומלמדת. כל אחד ילך עם העדפותיו האישיות, הכול טוב בעיני.

 

חדש על המדף

 

חדש על המדף

הצגת מחקרים, מאמרים וספרים של צוות הפקולטה למשפטים. והפעם: "אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי" – ד"ר קרן וינשל-מרגל.

סופי קוסשווילי

 

פעמים רבות שאלנו את עצמנו: אילו שיקולים מנחים שופטים בבואם לקבל החלטות בסוגיות שנויות במחלוקת פוליטית? ועד כמה, אם בכלל, משפיעות העמדות האידיאולוגיות של שופטים על הכרעתם? והיכן נכנסת השפעת החוק בכל אלו?

לאחרונה יצא ספרה של ד"ר קרן וינשל-מרגל, אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי, אשר מספק לנו מענה לשאלות אלו ואחרות. הספר מציע ניתוח כמותני ואיכותני של החלטות שופטי בית המשפט העליון בישראל בתחומי חופש הדת, המאבק בטרור והזכות לבחור ולהיבחר, ומשווה את דפוסי ההחלטות בישראל לאלו שבבתי המשפט העליונים הפדרליים בארצות-הברית ובקנדה. הניתוח מאיר את הקשר המורכב בין יסודות אידיאולוגיים ליסודות משפטיים ואת השפעתו על החלטות שופטים בערכאות המשפטיות הגבוהות ביותר.

תפסנו את ד"ר וינשל-מרגל לשיחה קצרה, וביקשנו ממנה לספר לנו קצת מה הוביל אותה למחקר זה:

 

ד"ר וינשל-מרגל, שתפי אותנו בקצת רקע על הכתיבה של הספר – כמה זמן עבדת עליו, מאיפה הרעיון, ומה העניין בו?

המוטיבציה לכתיבת הספר התעוררה במסגרת עבודתי כיועצת משפטית בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. תחום אחריותי כלל טיפול בחוקי השפיטה, וזיהיתי זרם מתגבר של הצעות חוק שעניינן שינוי שיטת מינוי שופטים או הגבלת סמכויות בתי המשפט, לרוב בהנמקה הכוללת אמירה על כך שהשופטים בישראל אינם מייצגים את קשת הדעות האידיאולוגיות במדינה. בדיוני הוועדה נטען שוב ושוב שהשופטים מיישמים בפסיקותיהם תפיסת עולם פוליטית ואידיאולוגית מובהקת, כל זאת על סמך תחושת בטן של הדוברים, שגובתה לעיתים בדוגמה אחת או שתיים.

באותה התקופה נרשמתי ללימודי דוקטורט והחלטתי להקדיש את תזת הדוקטורט שלי לבחינה אמפירית של אותן תחושות בטן, שמשפיעות כל כך על המשפט ועל הציבוריות שלנו. את הדוקטורט כתבתי במשך כשלוש שנים והספר מבוסס ברובו על המחקר שערכתי בתקופת הדוקטורט.

 

 כיצד ביצעת את המחקר? למשל, האם הסטודנטים השתתפו בו?

 כאמור, המחקר נערך במסגרת עבודת הדוקטורט שלי. כמו רוב הדוקטורנטים, לא נהניתי מתקציבי מחקר גדולים – או תקציבי מחקר בכלל... לכן עבדתי לבד בכל שלבי המחקר, בליווי מנחה הדוקטורט (פרופ' הופנונג). מחקר אמפירי מתבסס על עבודת איסוף נתונים קפדנית ומתישה. אספתי בעצמי את החלטות בתי המשפט עליהן התבססתי, את הנתונים הביוגרפיים על שופטים, וכן ערכתי סקר מומחים בניסיון למדוד את עמדותיהם האידיאולוגיות של שופטים. כמו כן, קודדתי את הנתונים השונים וכן ערכתי את הניתוחים הסטטיסטיים.

היום אני כבר חוקרת בצורה שונה לגמרי. אני משתמשת בתקציבי מחקר כדי להעסיק סטודנטים, עוזרי מחקר, שיאספו עבורי נתונים ויקודדו אותם, מה שמאפשר לי לבסס מסקנות על פי מאגרי נתונים רחבים בהרבה מאלו שעליהם מתבסס הספר והדוקטורט. במבט לאחור, אני מתגעגעת למגע הישיר עם החומר הראשוני, ממנו די סבלתי בתקופת הדוקטורט. אני מאמינה שכדי להבין לעומק את העשייה האמפירית, על יתרונותיה ומגבלותיה, חוקר צריך להתנסות גם בעבודת הנמלים של איסוף וקידוד נתונים.

 

מה השאלה העיקרית בספר? מה הסוגיות הנידונות?

הספר עוסק בשאלת השיקולים המנחים שופטים בבואם לקבל החלטות משפטיות. עד כמה, אם בכלל, משפיעות העמדות האידאולוגיות של שופטים על הכרעתם? איזה משקל ואיזו השפעה יש לחוק?

בבואם לדון בשאלות שבלב המחלוקת הפוליטית והציבורית, האם השופטים הם רק פרשנים אובייקטיביים של החוק, ללא הטיות והעדפות אישיות, או שמא הם בעצם שותפים סמויים-למחצה בתהליך הגיבוש של המדיניות הציבורית?

הניתוח הכמותי והאיכותני בספר מתמקד בהחלטות שופטי בית המשפט העליון בתחומי חופש הדת, המאבק בטרור והזכות לבחור ולהיבחר, ומשווה את דפוסי ההחלטות בישראל לאלו שבבתי המשפט העליונים הפדרליים בארצות-הברית ובקנדה.

 

מה חשיבות המחקר?

אני חושבת שהמחקר נוגע בשאלות יסוד בתחום הפוליטיקה השיפוטית, בעלות השלכות נורמטיביות ומוסדיות על סוגיות כגון השיטה למינוי שופטים, המבנה של הפרדת הרשויות, סמכות בית המשפט לפסוק בעניינים הנוגעים לקביעת מדיניות ואקטיביזם שיפוטי. סוגיית השיקולים המנחים שופטים מקבלת משנה חשיבות בעשורים האחרונים, עקב המעורבות הגוברת של בתי המשפט בישראל ובעולם בהליכים המחייבים קביעת מדיניות. למרות חשיבות השאלות והימצאן במוקד הדיון הציבורי בישראל, קיים חסר במחקרים אמפיריים העונים עליהן. המטרה הראשונה של המחקר היתה להידרש לחסר זה.

מלבד זאת, למחקר יש חשיבות בהיבטים השוואתיים. שאלת ההשפעה של עמדות ערכיות מול השפעת החוק על החלטות שופטים נחקרה עד היום בעיקר בבתי משפט בארצות-הברית. הרחבת המחקר בתחום למדינות נוספות, כמו ישראל, מאפשרת לחשוף את האופן שבו מאפיינים מוסדיים, ההקשר התרבותי והקונטקסט הפוליטי-משפטי משליכים על שיקוליהם של שופטים בעת הכרעה משפטית.

 

מסקנות? 

 מהמחקר עולה כי מאפיינים מוסדיים שונים, כגון שיטת ברירת התיקים לדיון בבתי המשפט ומנגנון מינוי השופטים, מובילים לכך שהשופטים בישראל אמנם מונעים מעמדותיהם האידיאולוגיות, אם כי במידה נמוכה יחסית. למעשה, בתחום המאבק בטרור לא מצאתי כלל מתאם בין החלטות השופטים ועמדותיהם; בתחום חופש הדת נראתה השפעה חזקה יחסית של עמדות, אולם זו ניכרה בעיקר אצל שופטים דתיים וכמעט שלא אצל השופטים החילונים; בתחום הזכות לבחור ולהיבחר מצאתי השפעה מובהקת של עמדות השופטים, שהלכה ופחתה עם הזמן. באשר להשפעת החוק, ובאופן ספציפי מדובר בהשפעתם של שינויים חוקיים וחוקתיים, מצאתי כי החוק משפיע ומכוון במידה רבה את ההחלטות של שופטי בית המשפט העליון בכל אחד מהתחומים שבדקתי.

 

את מתכננת מחקרי המשך בנושא?

 המניעים לקבלת החלטות בבתי משפט ממשיכים להעסיק אותי במחקרים עכשוויים. לאחרונה התקבל לפרסום מאמר חדש שכתבתי עם פרופ' אודי זומר (מאוניברסיטת תל אביב) ופרופ' יעקב ריטוב (מהמחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית), ובו פיתחנו "מדד אידיאולוגי" לבתי משפט ושופטים בחמש מדינות: ארצות הברית, קנדה, ישראל, הפיליפינים והודו.

 

האם קיבלת תגובות משופטים?

 כן, בהחלט. בתקופה שאחרי סיום המחקר ולפני פרסום הספר עבדתי בבית המשפט העליון כמנהלת מחלקת המחקר של הרשות השופטת. כמובן, לא הסתרתי מהשופטים את תחום המחקר האקדמי שלי, ואף ציינתי אותו בשלבי המינוי לתפקיד. השופטים היו פתוחים למחקר, התעניינו בו, והסתקרנו לשמוע את התוצאות.

עם זאת, ניתן לשאול אם לתוצאות המחקר השפעה על סוג התגובות – במבט רחב נדמה שהתוצאות די "נוחות" לבית המשפט העליון ולתדמיתו, שהרי מצאתי שבישראל השופטים מונעים משיקולים אידיאולוגיים במידה נמוכה בהרבה מאשר במדינות אחרות. כמה מחברי תהו אם תגובתם היתה משתנה לו הממצאים היו שונים.

 

ספרה של וינשל-מרגל זיכה אותה בפרס גורני לחוקרים צעירים על מחקר מצטיין במשפט ציבורי לשנת 2016. אנו מברכים את וינשל-מרגל על זכייתה בפרס.

 

 

מדור הסטודנטים

 

מדור הסטודנטים

צבי מנדלסון

והפעם, לכבוד סיום התואר, מדור הסטודנטים נפגש עם ארבעה סטודנטים שנה ד', מצטיינים בתחומם, לשמוע חוויות מהחיים באוניברסיטה ולקבל מהם טיפים ל"צעירים". אלעד שפיגלמן, עורך כתב העת "משפטים"; יראת דומונוביץ, עוזרת מחקר של פרופ' חמדני; שמואל הורוויץ, ששימש כמנכ"ל האגודה; והילה בן שבת, מקימת פרויקט המועדונים בפקולטה.

הילה     יראת    אלעד    שמואל

 

 

 

 

איך אתם מסכמים את הלימודים באופן כללי?

יראת: הלימודים באופן כללי היו בעיקר חוויה מלמדת מאוד על כלים ויכולות מקצועיות ואישיות.

שמואל: הייתה לי חוויה סטודנטיאלית מאוד טובה באופן כללי – החברים, ההתנדבויות (אוניברסיטה בעם, מרכז ברירה, ארגון הבוגרים ועוד), הפעילות החברתית (אגודת הסטודנטים למשפטים) וכן הלאה. לא הכל מושלם בפקולטה שלנו, אבל המצב מאוד טוב יחסית למקומות האחרים. בשורה התחתונה, אני שמח שלמדתי פה, ועם כל הציניות, כנראה שהסלוגן של האוניברסיטה פשוט נכון.

הילה: במבט לאחור, הייתה לי באמת חוויה מדהימה. נהניתי, השכלתי, צחקתי, הרווחתי המון חברים חדשים, כלים וידע מקצועי, צברתי חוויות ובעיקר למדתי המון.

אלעד: מלבד קניית ידע של גוף דעת חדש, הלימודים היו חוויה פותחת עיניים. לאחר לימודי המשפטים ובמהלכם, אנחנו כבר לא יכולים שלא להסתכל על העולם אחרת.

 

מה הזיכרון הכי טוב שלכם מהלימודים ומה הכי רע ?

יראת: הזיכרון הכי טוב שלי מהלימודים הוא רצף של רגעים קטנים עם חברים, הזכות לחיות את היומיום מוקפת באנשים טובים.

שמואל: הזיכרון הכי טוב הוא חד-משמעית יחסי החברות שנרקמו, בין היתר עם החברים שנשארו מאז היום הראשון לאוריינטציה ועד היום. הזיכרון הכי רע הוא כנראה יחסם של חלק מסגל הפקולטה בעניינים אישיים, וחוויה רומנטית מאכזבת בלשון המעטה.

הילה: אני חושבת שהדבר הכי טוב מהלימודים מתגלה דווקא עכשיו, כשכמעט כולם התפזרו, וגיליתי בכל זאת שהאנשים שעדיין מלווים אותי ביומיום הם החברים מהלימודים. זיכרון פחות טוב – לא מצליחה לחשוב על משהו ספציפי.

אלעד: הזיכרון הכי חזק שלי הוא שישבתי בשנה א' בקורס דיני חוזים של פרופ' זמיר ושמעתי בחוץ את הקולות של מסיבת הסיום של שנה ד'. והנה, אחרי שלוש שנים מצאתי את עצמי עומד באותה מסיבת סיום, רק מהצד השני. הזמן בפקולטה פשוט טס, וצריך לנצל כל רגע ממנו.

 

איפה אתם הולכים להתמחות ?

יראת: מחלקת ייעוץ וחקיקה (כלכלי-פיסקאלי) – המשנה ליועץ המשפטי.

שמואל: פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי). שמח שקיבלתי את הבחירה הראשונה שלי ואוכל לעסוק בליטיגציה פלילית, בין היתר נגד עברייני מין ואלימות, כבר מההתמחות.

הילה: משרד גורניצקי ושות'.

אלעד: לשכת השופט פוגלמן, בית המשפט העליון.

 

מה התוכניות שלכם לעתיד?

יראת: לעבור את בחינות הלשכה.

שמואל:  עוד לא בטוח במאה אחוז. כנראה המשך עבודה בפרקליטות, עם סיכוי קטן למעבר למשרד הביטחון או פתיחת סטרט-אפ.

הילה: בעיקר מקווה לגלות במהלך ההתמחות אם זה המקצוע שבו אעסוק בהמשך החיים או לא. אחר כך – הכול עוד פתוח, אבל יש נטייה קטנה לעבור למערכת החינוך בשלב כלשהו.

אלעד: מקווה להמשיך במקצוע, לפחות כרגע.

 

במבט לאחור, איזה קורס הכי אהבתם ואיזה קורס הכי פחות אהבתם?

יראת: הכי אהבתי? זה קל – תאגידים. הכי פחות – קשה לבחור... כל מה שנוגע לפילוסופיה ומשפט.

שמואל: הקורס שהכי אהבתי היה כנראה דיני תעבורה עם השופט בדימוס אברהם טננבוים. קורסים נוספים הם אתיקה מקצועית, דיני חוקה (עידו פורת), ומשפט ושואה – כלל הקורסים הועברו על-ידי מרצים מעולים שגרמו לי להקשיב ולהתעניין. הקורס שהכי פחות אהבתי היה שיטות מחקר, שבו הרגשתי כמו עכבר ניסויים לקורס שנפתח בפעם הראשונה.

הילה: הכי אהבתי – דיון אזרחי ודיון פלילי. איכשהו דווקא הפרוצדורות תפסו אותי, אבל אולי זה בגלל האופן שבו המרצים העבירו את החומר. הכי פחות – כנראה משפט עברי.

אלעד: האמת היא שיש הרבה קורסים שאהבתי ושקיבלתי מהם הרבה, קשה לבחור אחד ספציפי.

 

במבט לאחור מה הייתם עושים בצורה שונה?

שמואל: הייתי יוצא לחילופים, הייתי נרשם לאחת הקליניקות וכנראה הייתי משחק פחות GTA בזמן השיעורים.

 

מה ההמלצה שלכם לצעירים, מכל הניסיון שצברתם, כדי לעבור את הלימודים בצורה המיטבית?

יראת: אני מחברת את שתי השאלות האחרונות. הייתי מגדירה לעצמי מטרות ברורות לתקופה הזאת, ולא נותנת לעצמי להיסחף במירוץ של היומיום כמו שקרה בפועל.

שמואל: צרו חברות באופן אקטיבי – בלי חברים קרובים וטובים לא הייתי מצליח לסיים את התואר עם חיוך. וכמובן, תתייעצו בכל עניין עם שנתונים מעליכם, כי אין חכם כבעל הניסיון (לא היה קורס, התנדבות, מבחן וכו' שניגשתי אליו בלי שהתייעצתי עם מנוסים ממני). אל תהיו כפויי טובה למסכמים ולאגודה – אנשים שפועלים עבורכם ללא שום תמורה; תדעו לפרגן, לעודד ולעזור. תנסו כבר משנה א' להתנדב או לעבוד בתחומים שונים במשפט על-מנת להבין יותר טוב איזה מין עורכי דין אתם רוצים להיות. ובעיקר – אם אתם כבר פה, אז תנצלו את זה! תשתתפו בשיעורים, תקראו חומרים, תלמדו לחשוב ביקורתית גם על הדעות האישיות שלכם, לבצע מחקר וכו'. חבל סתם להעביר שלוש וחצי שנים בהמתנה להתמחות ולסיום התואר.

הילה: אענה על שתי השאלות יחד. הטיפ הכי טוב שנתנו לי בתחילת שנה א' היה לנסות ולמצות את כל האפשרויות שיש לפקולטה להציע. בשנה א' עוד לא הבנתי מה המשמעות של זה, ולכן גם לא יישמתי – כל מה שעשיתי היה ללמוד. הייתה לי שנה בסדר, אבל לא הרגשתי שהרווחתי משהו מיוחד, או שמיציתי את עצמי. משנה ב' התחלתי לקחת חלק בפרויקטים רבים (אגודה, אוריינטציה, קליניקה, עזרת מחקר, הוראה) ועל אף שהזמן הפנוי שלי אזל תוך שניות, הייתה לי חוויה הרבה יותר משמעותית, נהניתי יותר, ואפילו הציונים שלי השתפרו. אני שמחה שבשנה א' קיבלתי את הטיפ החשוב הזה, כי גם אם יישמתי אותו טיפה מאוחר, הוא שיפר לי משמעותית את חוויית הלימודים בפקולטה. ממליצה בחום לכולם להתנדב, להיות פעילים, לקחת חלק בפרויקטים הרבים שהפקולטה מציעה – זה לפעמים שווה הרבה יותר מעוד שתי נקודות בממוצע.

אלעד: אני חושב שהדבר הכי חשוב זה ללמוד ולהקשיב לשכבות הבוגרות של הפקולטה. לסטודנטים הבוגרים יש הרבה מאוד ידע על איך שהדברים מתנהלים ומה שכדאי לעשות. אני ממליץ לכל אחד ואחת למצוא מנטור מהשכבות הבוגרות שיכול לסייע בצמתים השונים שתעמדו בפניהם.

 

 

מרכז עומק

 

מרכז עומק

במסגרת סיקור הפעילויות השונות שהסטודנטים בפקולטה יכולים להשתתף בהן, אנו משוחחים הפעם עם דניאל ברנע, תלמיד שנה ג' שהוא סמנכ"ל מרכז עומק, המתמקד בשיפור הפן החקיקתי והפרלמנטרי בישראל

לירן כהן

 

רקע כללי:

מרכז "עומק" הוקם לפני חמש שנים על ידי סטודנט מאוניברסיטת תל-אביב, במטרה לשפר ולייעל את הליך קבלת ההחלטות במדינה; לפיכך פעילות המרכז מתמקדת בפן החקיקתי והיא פרלמנטרית בעיקרה. לארגון יש שלושה סניפים מרכזיים, באוניברסיטאות העברית, תל אביב ובר אילן, ולאחרונה נוספו להם שני סניפים קטנים יותר באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.

הארגון הוא סטודנטיאלי לחלוטין, ומורכב מסטודנטים למשפטים אשר מבצעים את פעילותם בהתנדבות מלאה. הסטודנטים בארגון מחולקים ל-22 צוותים בסך הכול, וכל צוות מורכב מארבעה אנליסטים וראש צוות, שהוא בדרך כלל אנליסט בעל ותק של למעלה משנה בארגון. היקף ההתנדבות משתנה לאורך שנת הלימודים ועומד על שלוש שעות שבועיות בממוצע, כאשר בתקופת המבחנים אין פעילות כלל.

כדי לשמוע עוד על מרכז עומק נפגשתי עם דניאל ברנע, סמנכ"ל המרכז, שהוא סטודנט שנה ג' למשפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית.

 

מה המטרה העיקרית של המרכז? לשם מה הוא הוקם?

"המרכז הוקם בעקבות הבנה שיש פגם באיכות החקיקה הפרטית. אנו מאמינים שבהליך החקיקה כיום קיימות שתי בעיות מרכזיות: הראשונה היא שלא מצליחים לפתור סוגיות רבות בגלל חוסר מקצועיות – חברי-כנסת רבים יוזמים הצעות מתחומים שבהם אין להם ידע נרחב, והמחקר שנעשה על ידי עוזריהם אינו מעמיק דיו. הבעיה השנייה היא שגם היוזמות שמצליחות לפתור את הסוגיות לא מתאימות למרקם של שאר החוקים, בדיוק מאותן הסיבות. לח"כים יש מוטיבציה גבוהה מאוד להעביר חוקים, אבל לרוב מדובר בתיקונים לא זוהרים. ח"כים מתמחים בתחומים מאוד ספציפיים ומקבלים מיילים רבים מגורמים מאוד מגוונים, והתוצאה היא שאין להם מספיק זמן או משאבים כדי לבצע מחקר מעמיק לצורך פתרון איכותי של הבעיה.

על אף שקיימים כמה גופים בכנסת שזוהי מטרתם, כמו הייעוץ המשפטי ומחלקת המחקר של הכנסת, הם עדיין מוגבלים מאוד. מחלקת המחקר של הכנסת מספקת מחקר משפטי, השוואתי וסטטיסטי; אולם חברי-הכנסת מוגבלים בשימוש בה, כי לכל אחד מהם יש מספר מצומצם של בקשות למחקרים. הארגון נכנס בדיוק בוואקום הזה, של השלמת המחסור בכלים שיש לחברי הכנסת לצורך יוזמה וביצוע של תיקונים קטנים והצעות פרטיות. הסיבה שהחלטנו להתמקד בתיקון דרך החקיקה היא שבניגוד לבג"צים, אשר ארגונים רבים בוחרים להשתמש בהם לצורך קידום מטרותיהם הערכיות, במחקר הנוגע להצעות חקיקה יש מחסור אמיתי במשאבים.

הארגון משתדל לפעול ללא מניע מפלגתי, ללא קידום אג'נדה וללא מימון. האי-תלות הזו משמעותית לתפקוד הארגון; היא מאפשרת לנו לעבוד עם כל סיעות הבית תוך שמירה על מרחב תמרון לבחור את היוזמות שבהן אנו מאמינים ולדחות יוזמות שלא נראות לנו."

 

מיהו האנליסט? מה תפקידו בפועל?

"כל סטודנט שמתקבל לארגון ועובר הכשרה מזורזת על הליך החקיקה נקרא אנליסט ומצורף לצוות. כל צוות מקבל יוזמה או שתיים בסמסטר. היוזמה מועברת תחילה לראש הצוות. לאחר שיחה עם העוזר הפרלמנטרי לצורך הבנה מעמיקה של הבעיה שאותה הוא ינסה לפתור וצורכי הח"כ, ראש הצוות נפגש עם שאר הצוות לצורך חלוקת העבודה. כל אנליסט לוקח על עצמו חלק מהמחקר: מציאת הסדרים דומים, פרשנות בפסיקה, משפט משווה. בסיום התהליך, שאורך כשלושה שבועות, כל אנליסט שולח את חלקו לראש הצוות, שעורך את המידע שהתקבל. בשלב זה נערכת פגישה נוספת לצורך מציאת פתרון לבעיה שהועלתה, והצוות מנסח הצעת חוק, הכוללת מספר פתרונות אפשריים ופתרון מועדף אחד. לאחר גימור המסמך, ניסוח הצעת החוק בתבנית המקובלת, ואישור המסמך בארגון, נפגש הצוות עם חבר-הכנסת כדי לדון בתוצר שהתקבל."

 

מה הוביל אותך להתנדבות במרכז?

"אחד הדברים שהביאו אותי ללימודי המשפטים היה העניין הרב והרצון ללמוד ולהתעסק בעיצוב המדיניות בארץ. תחום החקיקה היה תמיד משהו שעניין אותי, והמרכז נראה לי כמו מקום שבו אוכל לממש את רצונותיי. תחילה היו לי הרבה ספקות, לא הייתי בטוח עד כמה הפעילות בארגון משמעותית. לאחר שבדקתי לעומק, הבנתי שמתנדבים בארגון אנשים רציניים ואיכותיים שמעוניינים בפיתוח המרכז ובקידומו, ושיש צורך במתנדבים נוספים, אז הצטרפתי. התחלתי בתור אנליסט, ובשנתי הראשונה הייתה לי ביקורת רבה כלפי הארגון. אני חושב שיש פוטנציאל רב אך יש עוד המון לאן לשאוף."

 

איך הגעת לתפקיד הסמנכ"ל? מה התפקיד כולל?

"הבנתי שאוכל לקדם את המרכז דרך תפקיד בכיר יותר בו, ובדיוק התפנה תפקיד הסמנכ"ל.  הסמנכ"ל למעשה מקשר בין הארגון לכנסת. אני מגיע לכנסת פעם בשבוע בתקופות גיוס היוזמות לצורך פגישות עם עוזרים פרלמנטריים, ובמהלכן הם מציגים לי את תחום עיסוקו של הח"כ ואת היוזמה שהוא מבקש לקדם. לאחר חידוד והכוונה אני מחליט אם לקבל את היוזמה,ובמקרה שכן היא מועברת לטיפול הצוותים."

 

יש יוזמות שאתה דוחה?

"כן. חבר-כנסת מש"ס פנה אליי בעבר עם יוזמה להצעה שתשווה בין זכויות אברכים לסטודנטים. השבתי לו שנסייע במחקר רק אם הוא יתחייב להשוות את התנאים לשני הצדדים, שייהנו מההטבות בצורה שווה – והוא סירב. כך הבנתי שמדובר בסוגיה שהיא מאוד פוליטית, ולכן היא לא באמת זקוקה לבסיס עובדתי חזק. לרוב יוצא לי לדחות יוזמות כי הן גדולות מדי או, כאמור, סותרות את המטרה או העקרונות של הארגון. השאיפה היא לקבל יוזמות כמה שיותר משפיעות ומשמעותיות, אבל בסופו של דבר עלינו להיות מודעים ליכולות שלנו. חשוב להדגיש, עם זאת, שבאופן כללי הארגון משתדל להשאיר את האידיאולוגיה בצד; גם במקרה של הצעה שאינה לרוחנו אנחנו רואים חשיבות בניסוחה באופן מקצועי ככל הניתן."

 

יש יוזמות שהגיעו רחוק?

"מיקי לוי העביר לאחרונה הצעת חוק פנסיה חובה לעצמאים. נחמן שי העביר שתי יוזמות נוספות. נוסף לכך, יצא לארגון להתעסק בשאלות מהותיות כגון זכויות של עצירים: יש כל מיני הטבות שניתנות לאנשים שנמצאים במאסר, אותן לא מקבלים אלו שנמצאים בהארכת מעצר לפני המשפט, ויצא לנו לחקור את ההסדר בשאיפה לתקן עיוות זה. יוזמה נוספת שהועברה אלינו על ידי עליזה לביא, ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, עוסקת בסוגיית ההגנה עצמית של נשים מוכות בהקשר של עבירות ההמתה. הנושא והדיון סביבו מורכבים במיוחד, והמטרה היא להקל בחלק מדרישות ההגנה העצמית, שמאוד לא מותאמות לאישה. על סמך הספרות הפסיכולוגית והפלילית, הגענו למסקנה שההסדר הקיים מותאם לגברים שמתקוטטים בבר, אבל לא לאישה שמוכה בביתה. הדרישה לאיום מיידי בעייתית פה, שכן האישה לא באמת יכולה לברוח מביתה שלה. ממצאינו הראו שיש צורך בהבנת מצבה הנפשי של האישה המוכה ולשנות את דרישת הנחיצות בהתאם."

 

אתה ממליץ גם לסטודנטים למשפטים שמתעניינים פחות בפוליטיקה להגיע?

"אני מאמין שהיכרות עם הליך החקיקה היא חיונית מאוד לכל משפטן, ומאפשרת בעצם להיחשף לשיקולי המדיניות שעומדים מאחורי החוק היבש בצורה מעמיקה יותר. החשיפה מאפשרת להבין גם את ההבדל בין המצוי והרצוי במובנים רבים – מה ריאלי לשנות ומה לא ריאלי. נוסף לכך, יש בעבודה המעשית ערך מוסף ללמידה, דברים שלא ניתן לרכוש באקדמיה: כשלומדים משהו לצורך יישום ספציפי מבינים אותו בצורה שונה מאשר בלמידה לצורך עבודה או מבחן. בעיניי, בפקולטה מלמדים סטודנטים להיות משפטנים, אבל לא עורכי דין, ולכן הנגיעה בפרקטיקה הכרחית להשלמת ההשכלה המשפטית במלואה. מרכז עומק מאפשר לשלב בין הפרקטיקה לאקדמיה בצורה הולמת, הוא לא תובעני מדי, ומאפשר ללמוד, להתנסות ואף להשפיע."

 

 

על "המרכז למחקרים אמפיריים של קבלת החלטות והמשפט"

בפקולטה למשפטים יש כמה מכוני מחקר אשר רוב הסטודנטים לא מכירים. במהדורה הנוכחית החלטנו לספר לכם על המרכז, שהוקם ב-2013 ומתמקד בארבעה תחומים עיקריים: רגולציה וציות לחוק, שוויון והפליה, מערכת בתי המשפט, וממשל תאגידי.

לירן כהן

המרכז למחקרים אמפיריים של קבלת החלטות והמשפט הוקם בפקולטה בשנת 2013, כחלק מתכנית להקמת מרכזי מצוינות באקדמיה הישראלית. התכנית הוקמה וממומנת על ידי המועצה להשכלה גבוהה, מתוך כוונה להחזיר לארץ חוקרים מצטיינים ורצון להשפיע על התחומים האקדמיים שאליהם כספי הציבור מופנים. תחילה נעשתה פנייה לכלל אנשי האקדמיה בבקשה לנושאי מחקר. התקבלו כאלף נושאים מחוקרים מכל המוסדות האקדמיים בארץ, כשבסוף התהליך הוקמו 16 מרכזים בלבד, מתוכם רק מרכז משפטי אחד – והוא המרכז האמפירי בפקולטה שלנו, שבו שותפים גם חוקרים מהטכניון. המימון ניתן לחמש שנים בלבד ועתיד להסתיים בשנת 2018. מאחר שמחקר אמפירי כרוך בעלויות גבוהות, מקווים במרכז כי יימצאו עד אז תרומות או מקורות נוספים לתקצוב פעילותו.

המרכז מורכב מצוות רחב של חוקרים, כמחציתם משפטנים מהפקולטה (פרופ' איל זמיר, פרופ' דורון טייכמן, פרופ' אלון הראל, פרופ' אסף חמדני, פרופ' יהונתן גבעתי וד"ר קרן וינשל-מרגל) הפועלים בשיתוף עם פסיכולוגים וכלכלנים מהאוניברסיטה העברית ומהטכניון. בראש המרכז עומדת פרופ' אילנה ריטוב. פעילות המרכז היא חלק מפעילות רחבה יותר בתחום המחקרים המשפטיים האמפיריים הנערכת בפקולטה, שמשתתפים בה חוקרים נוספים, לרבות חברי המכון לקרימינולוגיה, העוסקים במערכת האכיפה הפלילית, פרופ' יואב דותן, פרופ' אהוד גוטל, פרופ' דפנה לוינסון-זמיר וד"ר נטע ברק-קורן.

המרכז האמפירי מתמקד בארבעה תחומים עיקריים: מחקר של מערכת בתי המשפט, ממשל תאגידי, שוויון והפליה, ורגולציה וציות לחוק. המחקרים מבוצעים בעזרת ניסויים לצד בחינה אמפירית של מאגרי-מידע בנושאים משפטיים, חברתיים וכלכליים.

 

פרופ' איל זמיר, החבר בהנהלת המרכז, הסכים לענות על מספר שאלות.

 

מה הוביל אותך לעסוק במחקר אמפירי?

אחד התחומים המשפיעים ביותר כיום, בין שנרצה בכך ובין שלא, הוא הניתוח הכלכלי של המשפט. המחקר הכלכלי יוצא מנקודת הנחה שאנשים הם רציונליים ואנוכיים, אולם מחקרים בפסיכולוגיה מעשרות השנים האחרונות הראו שאנשים הם לא לגמרי רציונליים ולא לגמרי אנוכיים. תהליך זה הוביל לצורך בתשובות ספציפיות ומעמיקות יותר על המניעים וההחלטות של אנשים במצבים שונים, שאותן ניתן לקבל באמצעות המחקר האמפירי. מדובר בתופעה כוללת באקדמיה, אשר עוברת בהדרגה משימוש במודלים כלכליים מופשטים למחקר אמפירי מדויק, וניתן למצוא לכך ביטוי גם בלימודי המשפטים, שלהם התווסף לאחרונה קורס חובה בשיטות מחקר.

 

תוכל לתת דוגמה למחקר ספציפי שבוצע על ידכם?

לאחרונה ערכתי מחקר משותף עם דפנה לוינסון-זמיר ואילנה ריטוב שעסק בדדליינים (מועדים אחרונים) והשפעתם על ההחלטות וההתנהגות של אנשים. פירמות רבות מנצלות זאת לתועלתן והדדליינים נפוצים מאוד בתחום המכירות: כל כמה שבועות יש מבצע חדש שעתיד להסתיים במועד ספציפי. הסיבה לכך היא הידיעה שהמועדים האחרונים גורמים לאנשים לקנות יותר. זמינות מוגבלת של מוצרים מעודדת אנשים לפעול במהירות, כתוצאה מכך שלאנשים יש נטייה טבעית לרצות דברים שהם קשים להשגה, ובייחוד בשל העובדה שאנשים שונאים להפסיד יותר משהם אוהבים להרוויח. הם אינם רוצים להחמיץ הזדמנויות. כך למשל הלקוחות של רשת "זארה", שם המלאי מתחלף לחלוטין כל שבועיים-שלושה, מרגישים שאם הם לא יקנו את הבגד באותו רגע, הם למעשה יפסידו אותו כשהוא ייעלם מהמלאי. המחשבה הזו מניעה את הלקוחות לקנות מוצרים מתוך פחד להפסיד אותם.

מה שרצינו לבדוק במחקר, זה האם המשפט יכול להשתמש בדדליינים כדי להניע אנשים לפעולה, והאם הסרה או הגמשה של מועדים אחרונים יכולה להפחית התנהגויות מסוימות.

שיטת המחקר שבה השתמשנו הייתה ניסויים, ושילבנו בה שלוש מתודולוגיות שונות: ניסוי באמצעות שאלונים, ניסוי שדה (שבו המשתתפים אינם יודעים שהם משתתפים בניסוי) וניסוי טבעי (בחינת ההשפעה של שינוי חיצוני חד, ללא התערבות של הנסיין, על התנהגות של אנשים).

בניסוי השאלונים, הצגנו לסטודנטים מצב שבו הם הפסידו במשפט, ובאפשרותם להגיש ערעור שקיים סיכוי סביר שיתקבל. משמעות ההפסד היא הוצאות משפט נוספות ומשמעות הניצחון היא החזר של כל ההוצאות. בשלב הזה נאמר לחלק מהסטודנטים שיש להם אפשרות לערער תוך 30 יום, ואילו לשאר נאמר שאין מגבלת זמן לצורך הגשת הערעור. התוצאות היו חד-משמעיות והראו שהסטודנטים שקיבלו דדליין נטו יותר להגיש ערעור. ייתכן, אפוא, שאם רוצים להפחית את כמות הערעורים – אולי עדיף להגמיש את המועד האחרון להגשת ערעור, או אף לבטלו.

בניסוי השדה, ימים אחדים לאחר הבחינות בדיני קניין ובדיני חוזים שלחנו לסטודנטים מסר בו ביקשנו משוב על הבחינה. למחצית הסטודנטים בכל קורס ניתנו 48 שעות למענה על המשוב, ולשאר ניתנו מספר שבועות. התוצאה: בהיעדר דדליין 20% ענו על המשוב, ואילו בקבוצה שהוגבלה בזמן 35% ענו עליו. בניסוי גילינו תופעה חדשה – בעוד שבדרך כלל דדליינים גורמים לאנשים לפעול ברגע האחרון, במקרה זה הם גרמו לאנשים לפעול באורח מיידי, ומי שלא השיב על השאלון מיד, כמעט תמיד כבר לא השיב עליו בכלל.

בניסוי הטבעי, ניצלנו את שינוי כללי הבחינות שהתרחש באוניברסיטה בין שנת תשע"ב לתשע"ג. מטרת השינוי הייתה לצמצם את החפיפה בין תקופת המבחנים לתקופת הלימודים ולעודד את הסטודנטים לגשת למועדי א'. בפקולטה למשפטים, השינוי המרכזי (והיחיד כמעט) היה קיצור פרק הזמן שבו ניתן לערער על מבחנים משבוע ל-72 שעות מפרסום הפתרון. בדקנו את ההשפעה על 43 קורסים שהתאימו לצורכי הניסוי, וגילינו שחלה עלייה של 23% בכמות הערעורים בעקבות קיצור פרק הזמן שניתן לצורך הגשת הערעור. אחד החששות בניסוי טבעי הוא שהשינוי ההתנהגותי נוצר בעקבות השינוי עצמו. כך, למשל, יתכן שדרישת התשלום של 10 אגורות בעבור שקית קניות תגרום בטווח הזמן הקצר לירידה בצריכתן, אולם לא בטוח שהמגמה תישאר לאחר שהציבור יתרגל למצב. על מנת להפיג את החשש, ערכנו השוואה בין סטודנטים שתשע"ג הייתה שנתם הראשונה באוניברסיטה לבין סטודנטים שלמדו באוניברסיטה בשנים תשע"ב ותשע"ג, וגילינו שגם בהשוואה זו חלה עלייה חדה במספר הערעורים. לאור זאת, ניתן לייחס את השינוי לעצם הקשחת הדדליין. כך, למעשה, כל שלוש המתודולוגיות השונות הובילו לאותה תוצאה.

 

האם למחקר כזה יש השלכות מעשיות?

מעבר להפחתת כמות הערעורים במערכת המשפט העמוסה ממילא, למשל, אנו מאמינים שניתן לשחק עם הדדליין על מנת להניע אנשים למעשים רצויים ולהקטין את נטייתם לפעול בצורה שאינה רצויה להם או לחברה. נראה שגם קופת חולים כללית הבינה את העניין, ובמבצע חיסון ארצי נגד שפעת בשנת 2013 דאגו להדגיש את העובדה שמלאי החיסונים מוגבל ושעדיף להתחסן לפני סוף השנה האזרחית. משיחה עם האחראית על הפרסום, נאמר לי שיוצאים בקמפיין כזה דווקא כשיש עודף חיסונים, ורוצים לדחוק באנשים נוספים להתחסן. גם צה"ל משתמש במועדים אחרונים לטובתו. אחת לשנתיים מתפרסמת בקשה להחזרת ציוד צה"לי גנוב, תוך הבטחה לוויתור על העונש. למרות שהבקשה חוזרת על עצמה, עדיין הצבת המועד הספציפי מניעה אנשים לפעולה ורבים מחזירים את הציוד שלקחו בסמוך למועד שניתן.

דוגמה נוספת לשימוש בדדליין ניתן לקחת מהחוק להגנת הצרכן. שם נקבעה תקופה של כשבועיים להחזרת מוצרים שטרם נעשה בהם שימוש. בארצות הברית אין חוק זהה והחנויות מאפשרות לצרכנים להחזיר את המוצרים שקנו ללא מגבלת זמן קשוחה. ומה התוצאה? הצרכן האמריקאי קונה יותר משום תחושת הביטחון מראש שההסדר מקנה (אם מותר לי להחזיר את המוצר ברגע שאחפוץ, כנראה שמדובר במוצר אמין), מהטיית המחדל ומאפקט הבעלות – הגורמים לאנשים שלא להחזיר מוצרים בדיעבד. רבים טוענים שיש להגמיש את הדדליין כדי להקל על צרכנים לחזור בהם מעסקאות, אולם ממצאי המחקר שלנו מראים שהם כנראה טועים: הגמשת פרק הזמן שבו צרכנים יוכלו להחזיר את המוצר כנראה תפחית את הנטייה להשתמש בזכות זו.

שימוש בדדליינים יכול להוות גם תחליף עדין לחקיקה פטרנליסטית. על אף שאנו לא לחלוטין אנטי-פטרנליסטיים, ומאמינים שלעיתים יש להגן על אנשים מפני עצמם (למשל על-ידי פסילה של תניות מקפחות בחוזים אחידים), נראה שבאופן כללי יחסי הציבור של הפטרנליזם לא טובים. כשמשתמשים בדדליין לא מחליטים בשביל האדם, אלא פשוט אומרים לו לקבל החלטה כלשהי עד מועד מסוים, וניתנת לו בחירה מלאה. כך הדדליין יכול לעודד דברים חיוביים כמו תרומות ומתן סיוע גם ללא פגיעה באוטונומיה או בחופש לבחור.