בטאון הפקולטה

"ביטאון הפקולטה" הוא ביטאון הסטודנטים והבוגרים של פקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

הביטאון הוא כר לפרסומים של סטודנטים ושל בוגרים על המתרחש בפקולטה ובעולם המשפט בכלל. ביטאון הפקולטה מאפשר דיאלוג לא פורמאלי וכולל כתבות נושא, ריאיונות, הצעות חדשניות ודברי ביקורת.

הביטאון מאפשר גם הצצה לחיים הסטודנטיאליים ולהלך הרוח בפקולטה למשפטים וכן הזדמנות לבוגרי הפקולטה למשפטים לשמור על קשר עם הפקולטה.


גליונות בטאון הפקולטה שפורסמו:

 

גליון 25

גליון 25: יולי 2017

 

mador0mador1והפעם "הסטודנטהורים", שמצליחים לשלב את הלימודים התובעניים עם גידול ילדים ומשפחה. איך? הם יסבירו!
קראו עוד

 


שניים במחיר אחד: על המכון לחקר המשפט העברי וגם על מכון סקר למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי.
קראו עוד

 


במסגרת סיקור הפעילויות השונות שהסטודנטים בפקולטה למשפטים יכולים להשתתף בהן ולתרום דרכן לחברה, אנו משוחחים עם ליאת ודן, על הסדנה היחודית לקידום אנשים עם מוגבלות.
קראו עוד

 

 

 

   
משפט ופסיכולוגיה: 
מיכל אדרי
יותר ויותר סטודנטים בפקולטה משלבים את התואר עם מקצוע לימוד אחר - ובשנים האחרונות החלו בפקולטה לעודד, לצד החתירה לבינתחומיות בתארים, גם פעילות "מבית" שנעשית בשת"פ עם תלמידי הפקולטה עצמם. בפקולטה פועלים ארבעה מועדונים בינתחומיים המנוהלים על ידי סטודנטים בפקולטה, כשמטרתם להעמיק את המודעות לתחומי המגע והממשק בין המשפט לתחומים מגוונים אחרים.  אז הכירו את מועדון משפט ופסיכולוגיה.
 
משפט ופסיכולוגיה
       ____________________________________________________________________________________
   
   
המכון לקרימינולוגיה:
מיכל אדרי
המכון לקרימינולוגיה פתח השנה לראשונה תוכנית בוגר בקרימינולוגיה. כחלק מהפקולטה למשפטים, ולקראת סיכום שנה א' של תואר הבוגר, בחרנו לבחון מקרוב יותר: מה נעשה במכון, מה מטרותיו, מה גרם להחלטה על פתיחת מסלול הבוגר, מה הוא כולל, ואיך כל זה משתלב עם הפקולטה למשפטים.
 
קראו עוד
פרופ' חסיסי
       _________________________________________________________________________________
     
   
אחד על אחת עם ססיל שרון:
צבי מנדלסון
אחרי הפרידה המרגשת של הפקולטה מרכזת תואר הבוגר, שושי בן-עמרם, הגיע הזמן שאנחנו הסטודנטים נכיר מקרוב את מחליפתה בתפקיד, ססיל שרון.

קראו עוד
ססיל שרון
       _________________________________________________________________________________
    
  
פינת הבוגר - בשיתוף עם מועדון בוגרי הפקולטה - אהרון פולק:
 
עורך הדין אהרון פולק, ממייסדי משרד עמית, פולק, מטלון ושות', שותף בכיר במשרד ובוגר הפקולטה. עו"ד פולק עוסק בעיקר בליטיגציה ויישוב סכסוכים, אך פעל גם בתחום המשפט העסקי, המסחרי ובדיני קניין. פנינו אליו כדי לשמוע על ימיו הראשונים של המשרד ועל המלצותיו לעורכי דין  צעירים השוקלים לצאת לדרך זו.
 
קראו עוד

אהרון פולק

   

בטאון "הפקולטה" גליון 25: יולי 2017
חברי מערכת: יונתן קיי וסופי קוסשוילי

להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

היכרות עם המועדון למשפט ופסיכולוגיה

מיכל אדרי

בשנים האחרונות אנחנו עדים לחשיבות שהפקולטה מייחסת לבינתחומיות. זה מתבטא במספר פנים. ראשית, בכך שהפקולטה מעודדת את הסטודנטים לשלב את התואר במשפטים עם מקצועות נוספים כמו תואר מוסמך במנהל עסקים, כלכלה, עבודה סוציאלית, פילוסופיה, לימודי מזרח אסיה, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, תואר מוסמך בלימודי אירופה ולימודי גרמניה בת זמננו, קרימינולוגיה ועוד.

שנית, בפתיחה של קורסים בתוך הפקולטה המשלבים בין היבט משפטי לתחומים אחרים, ובהם הסדנה למשפט ותיאטרון, משפט ופמיניזם, משפט וכלכלה, קולנוע וביקורת שיפוטית, משפט ופילוסופיה וכו'. השנה נפתח גם סמינריון העוסק בדילמות ראייתיות מפרספקטיבה בינתחומית בהנחייתו של ד"ר עופר מלאכי.

לצד החתירה לבינתחומיות מצד הפקולטה עצמה, יש גם פעילות בינתחומית שנעשית בשיתוף פעולה עם תלמידי הפקולטה עצמם. בפקולטה פועלים ארבעה מועדונים בינתחומיים המנוהלים על ידי סטודנטים בפקולטה: משפט וכלכלה, משפט וספורט, משפט וירושלים ומשפט ופסיכולוגיה. מטרתם היא להעמיק בקרב הסטודנטים את המודעות לתחומי המגע והממשק בין המשפט לבין תחומים מגוונים אחרים, באמצעות הבאת הרצאות או קיום מפגשים מעניינים ויוצאי דופן העוסקים בתחומים האלה במישרין או בעקיפין. בדרך זו, ניתנת לסטודנטים ההזדמנות להציג נושאים שמעניינים אותם באופן אישי, לתת להם במה בפקולטה, ולשתף בהם את שאר הסטודנטים שיש להם עניין בתחומים הללו. נפגשתי עם המקימות והמנהלות בפועל של מועדון משפט ופסיכולוגיה:

הדס יחזקאלי , בת 25, סטודנטית שנה ג' למשפטים ופסיכולוגיה, הדס יחזקאלי

 

 

 

 

 

 

ואחלי אורנן-אפרת, בת 27, סטודנטית שנה ג' למשפטים ועבודה סוציאלית,  אחלי

 

 

 

 

 

כדי לשמוע על המניעים להקמתו, מטרותיו, פעילותו ולשאול כיצד כל זה משתלב עם המגמה הבינתחומית בפקולטה.

1. אז מה זה בעצם מועדון משפט ופסיכולוגיה?

מועדון משפט ופסיכולוגיה הוקם במסגרת פרויקט המועדונים של הפקולטה למשפטים, פרויקט שמטרתו לאפשר לציבור הסטודנטים בפקולטה לפגוש בנושאים חשובים הקשורים בעולם המשפט אך לא זוכים לחשיפה מספקת במסגרת הלימודים. השנה פועלים במסגרת הפרויקט ארבעה מועדונים, והמועדון שלנו, מועדון משפט ופסיכולוגיה, מתמקד בקשר שבין פסיכולוגיה ומערכת המשפט. במסגרת המפגשים של המועדון ניסינו לשקף כמה שיותר את המורכבות שעולה מהמפגש בין שני העולמות הללו על ידי הפגשת מומחים משני התחומים ועריכת דיון מורכב בנושא עם הסטודנטים.

2. נסו להסביר את החיבור בין משפט לפסיכולוגיה בכמה שורות. אילו דוגמאות ניתן לתת לחיבור הזה?

מדובר בשני תחומים מאוד רחבים שחולשים על כל תחומי החיים. בואי נגיד שלא היה קשה לחשוב על נושאים לבחון. בעיקר: מערכת המשפט כולה מורכבת מאנשים, בוחנת ומטילה סנקציות על קבלת החלטות של אנשים והתנהגותם, ולכן מתבססת במידה רבה על הנחות פסיכולוגיות. אנו מנסחים חוקים במטרה להכווין התנהגות, אנו מניחים הנחות על האדם הסביר ונותנים לשופט, אדם בשר ודם, לחרוץ גורלות של אחרים ומתבססים על שיקול דעתו ועל היותו אובייקטיבי ולא מוטה. מעניין לא פחות לבחון את הפערים וההבדלים בין שני העולמות; בעולם הטיפול הפסיכולוגי נתעסק בחוויה הסובייקטיבית של האדם ולא בהכרח נחפש אמת אובייקטיבית, כאשר למה שנאמר בחדר הטיפול אין השלכות ישירות על אנשים אחרים מלבד המטופל. לעומת זאת, כאשר אנחנו מדברים על עולם המשפט אנחנו מדברים על אמת משפטית שיש להוכיח בהתבסס על ראיות, כאשר למה שנאמר ונקבע יש השלכות דרסטיות על צדדים שלישיים. אם למשל אנחנו מדברים על תקיפה מינית, בטיפול המטרה תהיה לעבד את הטראומה, כאשר ברור שאין שום דרישה להוכיח את חוויותיו של המטופל; בעולם המשפט נהיה חייבים לדרוש הוכחות שכן מנגד עומד נאשם שעומדת לו חזקת החפות.

3. של מי היה הרעיון להקמת המועדון?

שלנו. אחלי משלבת עם עבודה סוציאלית ואני עם פסיכולוגיה. אולי אנחנו משוחדות, אבל שתינו חשבנו שאין נושא שיותר מעניין ושחשוב לבחון אותו לעומק, וקפצנו על ההזדמנות לארגן לעצמנו הרצאות שתמיד רצינו לשמוע. המועדון מתנהל בליוויה של ד"ר ענת הורוביץ, שלמרות לוח הזמנים העמוס שלה פינתה לנו מזמנה, עזרה לנו לגבש את תוכנית העבודה של המועדון, לבחור ולעבד את נושאי המפגשים, וכמובן ליצור קשר עם הדוברים השונים. ללא ספק הליווי שלה פתח אותנו לנושאים ולדוברים שלא חלמנו שנצליח להביא.

4. מהן המטרות של המועדון? מה אתן רוצות ומקוות להשיג?

המועדון הוקם מתוך ההבנה כי הגורם האנושי הוא מרכזי ביותר במערכת המשפט – הנאשמים, נפגעי העבירה, השופטים והמחוקק כולם בני אדם, וככאלו כולם נתונים להשפעות של גורמים שונים על התנהגותם והחלטותיהם. לכן שאפנו לסקור במסגרת המפגשים השונים את התחומים שבהם ניתן להסתייע בידע פסיכולוגי לטובת הליכים משפטיים, כאשר ההנחה היא שניתן להשתמש במה שכבר ידוע לנו על הטבע האנושי כדי לשפר את מערכת המשפט ואת הליך עשיית הצדק. מטרת המועדון היא בעיקר לחשוף את ציבור הסטודנטים לנקודות ממשק אלו, כך שבעבודתם במסגרות השונות בהמשך יסייעו בהפיכת מערכת המשפט בארץ למדויקת, אנושית ויעילה יותר, באמצעות שינויי חקיקה ומדיניות, וכן באמצעות הגברת המודעות בסביבת העבודה שלהם.

5. מה נעשה במועדון עד כה,מבחינת אירועים, עבודה מאחורי הקלעים וכן הלאה?

עד כה קיימנו שלושה מפגשים: מפגש הפתיחה של המועדון התקיים בהשתתפות עו"ד דורי פינטו, הסנגור הציבורי של מחוז ירושלים, ופרופ' יורם יובל, פסיכיאטר וחוקר מוח, שם דיברנו על ההנחות הפסיכולוגיות שמערכת המשפט מתבססת עליהן: העובדה שיש לנו רצון חופשי, התפיסה לפיה ניתן להסיק מה אדם מסוים חש ברגע נתון (אם אנו מדברים על כוונה או מודעות), זיכרונות מודחקים ומהימנותם, ועל החשיבות של ספק וצניעות בקביעת עובדות לגבי נפשו של האדם. במפגש השני, שעסק בעדויות ילדים במשפט הפלילי, כיבדו אותנו בנוכחותם ד"ר אורלי קמפף-שרף, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית וחינוכית של הילד בעברית, ועו"ד ודים שוב, סגן וממלא-מקום הסניגור הציבורי בירושלים, שכיהן כסנגור בפרשת הפדופיליה בנחלאות בה התמקד המפגש. המפגש השלישי התקיים בחודש  מאי ועסק בעבריינות נשים ובסיפורים שמאחוריה. הבימאית והמחזאית קרן כהן ישראלי, שהפעילה במשך שנים את תאטרון הנשים בכלא נווה תרצה, הגיעה לדבר איתנו על התופעה של עבריינות נשים והמאפיינים שלה תוך שילוב סיפורים אישיים מעבודתה בכלא. צפוי להתקיים מפגש נוסף לפני סוף השנה, אך כרגע הוא עוד לא סגור אז נשאיר אתכם במתח.

6. ספרו לי קצת על העבודה מאחורי הקלעים: כיצד בוחרים אילו אישים להביא להרצאות ובאילו נושאים להתמקד?  

בתחילת השנה ישבנו וחשבנו על הנושאים שנראים לנו הכי חשובים ומעניינים, ואז פשוט התחלנו לחפש דוברים רלוונטיים שחשבנו שיש להם מה להגיד ולחדש בנושא. כמובן, בסופו של דבר הדוברים לוקחים את זה למקומות שלהם וזה לא תמיד תואם את הרעיון המקורי שלנו, אך עד כה לא התאכזבנו מאף דובר, להיפך! בנוסף, התרגשנו משיתוף הפעולה שזכינו לו מכל הדוברים שפנינו אליהם. כולם חשבו שמדובר ברעיון מבורך וראו חשיבות גדולה בלהגיע לפקולטה ולדבר איתנו. נראה שכולם מבינים ששינוי יגיע רק מהאנשים שמרכיבים את המערכת וחשוב לתפוס אותנו כשאנחנו צעירים.

7. בשנים האחרונות מושם, בעיקר בפקולטה שלנו, דגש אקדמי על עידוד רב-תחומיות משפטית. אתן חושבות שהקמת מועדונים כמו זה היא חלק מאותו "טרנד אקדמי"? אם כן, מדוע? האם לדעתכן יש חשיבות לחיבור הזה בין תחומים שונים לבין המשפט?

אף פעם לא חשבנו על זה ככה, למען האמת, אבל פרויקט המועדונים מעודד כמובן רב-תחומיות משפטית. המשפט חולש על כל כך הרבה תחומים, ולכן יש חשיבות שנכיר את הבסיס של התחומים איתם אנו עובדים, במיוחד כאשר אנו מתמחים בנישה מסוימת. זה רק יהפוך אותנו לאנשי מקצוע טובים יותר, ולא פחות חשוב – זה מעניין מאוד.

 

 

מכון קטן תחת כנפי פקולטה גדולה – היכרות עם המכון לקרימינולוגיה

המכון לקרימינולוגיה פתח השנה לראשונה תוכנית בוגר בקרימינולוגיה. כחלק מהפקולטה למשפטים, ולקראת סיכום שנה א' של תואר הבוגר, בחרנו לבחון מקרוב יותר: מה נעשה במכון, מה מטרותיו, מה גרם להחלטה על פתיחת מסלול הבוגר, מה הוא כולל, ואיך כל זה משתלב עם הפקולטה למשפטים.

מיכל אדרי

 

תחום הקרימינולוגיה רלוונטי מאוד למציאות החיים במאה ה-21 וחוקר תופעות כמו אלימות, פשיעה, טרור, שחיתות ציבורית, פשע מאורגן, תנאי כליאה ומאסר וכדומה. המכון מונה כ-220 סטודנטים, והמסה העיקרית שלו היא סטודנטים לתואר מוסמך במסלולים שונים, ביניהם גם מסלול מואץ המשלב תואר ראשון במשפטים עם לימודים לתואר שני בקרימינולוגיה וכן דוקטורט בקרימינולוגיה. המכון נחשב למוביל בזירה האקדמית בארץ ובעולם. בוגריו משתלבים במוסדות שונים בארץ ובעולם, לסגל האקדמי של המכון מעמד מכובד בפעילות האקדמית הבינלאומית, וצוות המכון ממלא תפקידי מפתח בגופים העוסקים בענישה ובפשיעה ובוועדות שונות.

בשנת הלימודים תשע"ז נפתחה לראשונה, לאחר 56 שנות פעילות, תוכנית לימודים לתואר בוגר במכון לקרימינולוגיה. בשעריו של המכון נכנסו כ-65 סטודנטים חדשים, שיהיו למחזור הראשון של תואר בוגר בקרימינולוגיה. אורך המסלול הוא כשלוש שנים במתכונת דו-חוגית בהיקף של 60 נ"ז.

פרופ' באדי חסייסימטרות התוכנית הן לחשוף את הסטודנטים למחקר ולפרקטיקה בתחום הפשיעה, ולקרב בין עולם המעשה של אנשי השטח לעולם האקדמיה ולסייע לעובדים בשטח לעשות שימוש בתיאוריות ובממצאים של מחקרים אקדמאיים בעבודתם.

המכון לקרימינולוגיה הוא חלק מהפקולטה למשפטים, ולקראת סיכום שנה א' של תואר הבוגר, בחרנו לבחון מקרוב יותר מה נעשה במכון, מהן מטרותיו, מה גרם להחלטה על פתיחת מסלול לתואר בוגר, לשמוע על המסלול עצמו וכן להבין כיצד כל זה משתלב עם הפקולטה למשפטים, אם בכלל. כדי לענות על שאלות אלה ולשמוע על המכון, נפגשנו עם ראש המכון לקרימינולוגיה, פרופ' באדי חסייסי.

 

1. פרופ' חסייסי, אשמח אם תספר לי על עצמך בתור התחלה.

עשיתי דוקטורט באוניברסיטת חיפה. אני בוגר לימודי סוציולוגיה, אחר כך יצאתי לעשות השתלמות בארצות הברית ושם למדתי קרימינולוגיה ועשיתי פוסט דוקטורט בתחום. לאחר מכן, הגעתי למכון ואני פה כבר עשר שנים. אני מתמקד בנושאים של שיטור, מיעוטים ומערכת אכיפת החוק, הערכת תוכניות במערכת אכיפת החוק, היסטוריה ומשפט, משפט וחברה, שיטור וטרור.

2. מה הוביל אותך לרצות לכהן בתפקיד בו אתה נמצא כיום?

"החיים הובילו אותי יותר מאשר הבחירה. נכנסתי למכון כסגל ואחרי שלוש שנים הפכתי להיות סגן ראש מכון. לאחר כמה שנים, כשעזב ראש המכון לשעבר פרופ' דיווד וויסבורד, נכנסתי במקומו. זה היה עניין של התפתחות אישית כזו או אחרת. מדובר במשימות ניהוליות שסגל אקדמי לרוב לא שש לקראתן, הם רוצים לעסוק יותר במחקר. הראייה שלי היא שמתוך העמדה הניהולית אתה יכול להשפיע על כיווני ההתפתחות של המחלקה, וזה משהו שכן רציתי לעשות. רציתי לנסות להוביל תהליכים. זה עניין של גישה ניהולית. זה תפקיד שהוא ניהולי, אבל לצד זאת אני שומר על תפקידי האקדמי בהוראה ובמחקר.

3. ספר לי בכמה שורות על פעילות המכון.

"המכון נחשב לאחד המוסדות הראשונים בעולם ללימודי קרימינולוגיה. הוא נוסד בסוף שנות החמישים על ידי ד"ר ישראל דרפקין. הפורמט של המכון הוא אירופי, תחת חסות של פקולטה למשפטים, בשונה מפורמטים בארצות הברית, שם זה לא בהכרח ככה. במכון כיום יש מסלולי לימוד לבוגר, מוסמך ולדוקטורט. תוכניות קלנדריות ופעילות מחקר ענפה בתחומים כמו שיטור, בתי סוהר, שיקום וטרור. יש לנו קרימינולוגים מהבכירים בעולם שקיבלו שורה מרשימה של פרסים. במכון יש הרבה עשייה, והוא בתנופת התפתחות ובתנופה של הרחבה. זה מתבטא במספר התלמידים, בקליטת אנשי סגל, במענקי המחקר, בהתרחבות פיזית בפקולטה ואף במספר המלגאים. בגלל שקרימינולוגיה היא תחום אינטרדיסציפלינרי, אבל יש לו גם נגיעה לפרקטיקה – למשל, פורום אקדמי למפכ"ל, ועדות אקדמיות מייעצות שאנשי המכון חברים בהם, ועדות חשובות של מערכת אכיפת החוק – יש ייצוג למכון בכל הפעילות הזאת. דבר נוסף שחשוב למכון זה הסטודנטים. יש לנו תוכנית במכון שנקראת "Full time student": מדובר בסטודנטים מלגאים ברמת המוסמך והדוקטורט. מעניקים להם מלגת קיום בסיסית יחסית לצד שילובם במחקר ובהוראה. התמהיל הזה יש בו כדי לבנות סטודנט עם כלים אופטימליים לקריירה אקדמית. בשונה ממלגת קיום שניתנת לאדם שרק רוצים שהוא יישב ויכתוב, פה יש מעורבות בעשייה של המלגאים. זה מודל שאנחנו מאמינים בו, דוחפים אותו והוא מצליח: חלק מבוגריו הפכו להיות סגל אקדמי במכון ובמוסדות אחרים או מאיישים תפקידים במערכת אכיפת החוק (שירות בתי הסוהר, הסנגוריה, מערכת המשפט וכו').

4. מהן המטרות של המכון מנקודת מבטך?

המטרה המרכזית היא להמשיך את התפתחות המכון כאחד מהמכונים המתקדמים בעולם ולהוציא מחקרים פורצי דרך, שיצוטטו בעולם ויתרמו לפיתוח האקדמי. זה לא יכול להתקיים בלי לגייס מענקי מחקר ומשאבי מחקר. אלה מדדים שגם האוניברסיטה רוצה לראות, שהסגל שלה והמחלקות שלה מצליחות לגייס משאבים, לפרסם בבמות אקדמיות ראויות ולהשפיע על העולם האקדמי. מדד שנלווה לזה, כמובן, הוא הסטודנטים למחקר למוסמך ולדוקטורט, לכן תוכנית המלגאים שלנו היא ממש "קדושה" ואנחנו משמרים אותה בתור חוד החנית שלנו, כדי שיהיה לנו דור המשך של חוקרים צעירים שיקדמו את המחקר ואת הידע, שיהיה "דור מחליף" באקדמיה. ההצלחה במחקר – בפרסומים, בסטודנטים למחקר, בקיום פעילות ענפה של כנסים, בקיום כתב העת מהחשובים ביותר בעולם בקרימינולוגיה במכון – מראה כמה המקום הזה הוא מרכזי ומשפיע על הידע הקרימינולוגי בעולם. יש כאן סגל של אנשים מרשימים בתחומם, שמעלים את יוקרתו של המכון בעשייתם.

5. מה הרעיון שעומד מאחורי פתיחת תוכנית בוגר בקרימינולוגיה? מדוע זה קרה רק עכשיו? האם יש סיבה לעיתוי הזה? מהן מטרותיה של התוכנית?

פתיחת לימודי בוגר תמיד עמדה על הפרק בהיסטוריה של המכון. היא עלתה בשנים האחרונות בגלל כמה אילוצים. אחד האילוצים היה שרצינו לשלוט בחינוך הבסיסי לקרימינולוגיה לסטודנטים. חשוב היה לנו גם ליצור תוכנית כזו בירושלים; עד היום הייתה תוכנית כזאת רק באוניברסיטת בר אילן. הרעיון הוא להצליח להשפיע על החינוך הקרימינולוגי ברמת הבוגר, כדי להכין את הסטודנטים האלה ולהפוך אותם לאלה שיגויסו בעתיד לתארים של מוסמך ודוקטורט. ברגע שיש לימודי בוגר אתה יכול לרכז מאמץ בתוכניות מוסמך יותר ממוקדות ולתת קשב רב יותר לסטודנטים. הציפייה שלנו היא שהתוכנית הזו תצליח. מדדי ההצלחה שלה הם קודם כל שהסטודנטים נרשמים ואנחנו מקבלים אינדיקציות מאוד חיובית. אינדיקציה נוספת להצלחה מבחינתי, היא לראות אחוז מסוים מהסטודנטים ממשיך לתלמידי מחקר באוניברסיטה העברית או באוניברסיטאות אחרות. עוד אינדיקציה היא שחוויית הלימודים תהיה טובה ומעשירה. שסטודנטים יגידו שהתואר העשיר אותם, נתן להם כלים והזדמנויות, והכול נעשה בחוויה תומכת ופתוחה. שהסגל והמזכירות האקדמית נרתמו לטובת הסטודנט ולטובת הצלחתו. זה מבחינתי הצלחה – סטנדרט אקדמי גבוה לצד חוויה לימודית טובה.

6. מה השילובים שאתם רואים לתואר בוגר עם קרימינולוגיה? מהם השילובים השכיחים יותר?

קרימינולוגיה היא תחום אינטרדיסציפלינרי. לכן זה יכול להיות תחום שישתלב עם כל מה שיעלה על הדעת: מדעי החברה, מדעי הרוח (היסטוריה, פילוסופיה) ואף תקשורת. אין שום הגבלה שאני יכול לחשוב עליה. אפילו עם כימיה. יש תמהיל מהכול, כאשר זה לא מפליא שיהיו יותר שילובים ממדעי החברה, כי קרימינולוגיה צמחה כמדע שנלווה למדעי החברה.

7. מה לדעתך צריך להניע סטודנט לבחור ללמוד קרימינולוגיה לתואר ראשון?

אני חושב שהבחירה בקרימינולוגיה היא חלק ממגמה עולמית, בפרט בעולם המערבי ובעיקר בארה"ב. יש גידול במחלקות לקרימינולוגיה ובמספר הסטודנטים שלומדים את התחום. מה שיכול להניע סטודנטים זה קודם כל הסקרנות. זה תחום מעניין שמזכיר לאנשים סדרות טלוויזיה. זה יכול לחשוף את הסטודנט לחוויה שתעניין ותעשיר אותו. שיקול שני הוא שלימודים כאלה יכולים אולי לתת לסטודנט כיוונים לאפשרויות תעסוקה בעתיד. בגלל שלקרימינולוגיה "יש רגל" בפרקטיקה היא יכולה להיות אטרקטיבית לסטודנטים, מתוך כוונה שזה אולי יפתח אפשרויות תעסוקה נוספות או אחרות.

8. מהם אפיקי העסקה האפשריים שתואר בקרימינולוגיה פותח בפני בוגריו?

אין לנו ראייה מה יכול להיות בעולם האמיתי של התעסוקה, והלימודים כאן אינם ערובה לתעסוקה. אנשים שלומדים כאן בקרימינולוגיה יכולים לחפש עבודה במערכת אכיפת החוק, ואפילו בחברות אשראי במחלקה שעוסקת בגניבות ומעילות, או בשדות תעופה. אני לא חושב שיש הגבלה לסיפור הזה. תלמיד שילמד אצלנו יכול לנסות להשתלב במשרדים ממשלתיים ופרטיים שדרושים ידע כזה למשל: בקו חם לנפגעות אונס, בקבוצות סיכון, בהוסטלים לטיפול בעבריינים משוחררים, במקומות המטפלים בילדים עם סיכון גבוה. הלימוד נותן כלים שיכולים לסייע בכך. אבל אין התחייבות לעבודה, במובן הזה אנחנו כמו כל תואר אחר באוניברסיטה.

9. ספר לי קצת על תוכנית הלימודים לתואר בוגר. מהו מבנה התוכנית? האם היא כוללת גם התנסות מעשית כלשהי?

התוכנית נבנתה כדי להשפיע על חינוך קרימינולוגי בישראל ובנינו תוכנית לימודים שמקבלת את ההשראה שלה מתוכניות הבוגר המובילות בעולם. ניסינו לגייס את מיטב המורים ללמד, מהסגל הקיים וכן מבחוץ. אין כרגע ממד פרקטי, אבל זה משהו שאנחנו שוקלים בעתיד – להכניס למשל קורסי פרקטיקום במערכת אכיפת החוק.

10. מה הקשר בין הפקולטה למשפטים לבין המכון לקרימינולוגיה?

"הקשר בין הפקולטה למכון הוא היסטורי. המכון נוסד בפקולטה, בהתאם לפורמט האירופאי. הוא בשר מבשרה. יש לנו ייחודיות מבחינה דיסציפלינרית. בעשור האחרון ההבחנה בין המכון לפקולטה הולכת ומיטשטשת. בעבר, משפטים היה תחום שהיה יותר דומה למדעי הרוח, היום עושים הרבה מחקרים אמפיריים והמכון והפקולטה הולכים ומתחברים. יש יחסים מאוד הרמוניים בין המכון לפקולטה, יש העצמה הדדית. אצלנו החלק של המחקר מאוד חזק וזה מסייע לפקולטה. הפקולטה היא קרקע פורייה שאפשרה את הצמיחה וההתפתחות של המכון לאורך השנים, כולל הפתיחה של תואר בוגר ותוכנית המלגאים. גם התשתיות שניתנו לנו, זה הכל בתמיכה מאוד חזקה של הפקולטה.

 

 

אחד על אחת עם ססיל שרון

צבי מנדלסון

 

אחרי שהפקולטה נפרדה מרכזת תואר הבוגר, שושי בן-עמרם, הגיע הזמן להכיר מקרוב את מחליפתה בתפקיד, ססיל שרון.

 

ססיל, ספרי לי קצת על הילדות שלך. איפה גדלת? תארי את המשפחה שלך. תארי לי את הסביבה בה גדלת, זיכרון ילדות מיוחד, או תחביבים שהיו לך בתור ילדה.

גדלתי בצרפת, בעיר בשם ליון, עם אח קטן ממני ושני הורים. תדמיינו ילדות בלי טלפון נייד, בלי מחשב עד החטיבה, בלי אינטרנט... הייתי תולעת ספרים עם משקפיים. ובכל זאת, הייתי חברה בצופים היהודים, אהבתי מאוד לטייל, אהבה שנותרה גם היום.

בחופשות היינו נוסעים לבית כפר של קרובי משפחה שהיה בעצם חווה משופצת ומבלים שם שבועות שלמים. עליתי בגיל שמונה-עשרה לארץ, למדתי באוניברסיטה העברית, יש לי תואר שני מאוניברסיטת תל אביב, ואני מנסה לעשות דוקטורט בלי למצוא ממש את הזמן לזה.

 

ספרי לי קצת על המשפחה השנייה שלך, זו הלא-פקולטאית. כמה ילדים יש לך? אילו תחביבים יש לכם בתור משפחה? האם העבודה בפקולטה השפיעה על חיי המשפחה?

אני בת 41, יש לי שלוש ילדות מדהימות, יעל (12), נעמה (10) ואביגיל (7). אנחנו ירושלמים. יש לנו כמה מסורות ותחביבים קבועים כמשפחה, כמו הפיצה של יום חמישי שאני או אישי מכינים, ומשחקי חברה בכל שבת אחר הצהריים, חמשתנו יחד.

אחד הימים המאושרים שלי: היום שבו ראיתי שהילדות גדלו מספיק כדי שנשב כולנו בסלון, כל אחד בספר שלו. משפחה של "חנונים" ממש!

מובן שהעבודה בפקולטה משפיעה על חיי המשפחה, כי בתקופות עומס אני נאלצת לחזור בשעות מאוחרות יותר, אך למזלי התברכתי במשפחה תומכת ומכילה.

 

כיצד הגעת להיות רכזת בוגר?

התחלתי את דרכי כמורה לאנגלית, ובמקרה הגעתי לעבוד באוניברסיטה. בתפקיד הראשון שלי הייתי מזכירה של חוקר מהחוג למדעי הטבע. לאחר שנתיים, הבנתי שמיציתי את התפקיד, ובמקרה מצאתי מילוי מקום של רכזת מוסמך במדעי הטבע, שיצאה לחופשת לידה. כשחזרה לעבודה, החלפתי את עוזרת דיקן הסטודנטים כשגם היא יצאה לחופשת לידה. וכשחזרה, התקבלתי לעבוד כמנהלנית במזכירות הוראה בפקולטה במדעי הטבע. משם הקידום הטבעי היה לתפקיד של רכזת בוגר, ומאוד שמחתי להתקבל לפקולטה למשפטים. בין כל התפקידים שחשבתי עליהם, אני מודה שזה התפקיד שנותן לי הכי הרבה סיפוק. הוא כל כך מגוון, והרבה יותר רחב מהתפקיד המקביל בפקולטות האחרות, שאני באמת מרגישה שזכיתי.

 

מה מיוחד בעיניך בתפקיד?

אני אוהבת את הקשר עם הסטודנטים. כאשר החלפתי את עוזרת דיקן הסטודנטים, ראיתי שלשם מגיעים הסטודנטים עם הכי הרבה בעיות וקשיים ושם אפשר לעזור; ושם הסיפוק באמת היה הכי גדול, כי שם מרגישים שאפשר לעשות משהו. ראיתי כי מבין כל העבודות, מה שמדבר אלי הוא עבודה עם סטודנטים, הקשר הבין-אישי, והיכולת להקשיב ולשמוע את הסטודנטים.

 

איך את רואה את ההבדל בין הפקולטה למשפטים לפקולטה למדעי הטבע שממנה הגעת?

יש הרבה דברים חופפים, אבל יש כמה הבדלים. ראשית, הקשר בין המזכירות במדעי הטבע לתלמידים היה הרבה יותר מרוחק לעומת פה במשפטים. לדוגמה, התנהלות כמו להגיד "שלום", "מה נשמע", לדעת שאחת התחתנה, או שאחד היה במילואים, שעוד אחד יוצא לחילופי סטודנטים במקום מרוחק ומרתק, שאחת החליטה לשלב לימודים מעניינים ולא שגרתיים... במדעי הטבע המבנה הארגוני הוא שונה: יש את מזכירות החוגים ויש את הפקולטה, ומגיעים בעצם לפקולטה רק כאשר לא מצליחים לפתור את הבעיות בחוגים, אז הקשר הוא הרבה פחות אישי, ויש סטודנטים שלא ראיתי בכלל במהלך כל התואר.

 

האם את יכולה לספר לנו ולהרחיב על מקרים מהפן האיש?

היו לי מקרים שהגיעו אלי תלמידים עם בעיות מאוד קשות. לפעמים יכולנו לעזור ולפעמים לא. גם אם לא תמיד יכולנו לעזור, עצם זה שתלמידים יכולים לבוא ולשתף זה מאוד עוזר להם. לפעמים תלמידים באו ואמרו תודה לבסוף, למרות שלא באמת הצלחנו לעזור להם, כי פשוט הקשבנו להם.

 

יש מקרה ספציפי שזכור לך במיוחד?

אני זוכרת מישהי שאחותה עברה התעללות קשה, והיא באה והסבירה שהיא במגע עם המשטרה ועובדת סוציאלית, ואחותה מתפרקת לחלוטין, והיא צריכה לפרנס את המשפחה, וכל מה שהיא מבקשת זה הארכת זמן במבחן ודחיית עבודה לעוד שבועיים. פה דיברתי מיד עם הדיקן, ומיד הוא נכנס בעובי הקורה ועשה הכול שהדברים יקרו. אני מבינה שאנשים מתמודדים עם כל כך הרבה דברים, ולפעמים מספיק שאנחנו עושים משהו קטן ואנחנו עוזרים להם בענק. ואנחנו באמת עושים הכול כדי לעזור להם; אני יודעת שאנחנו לא מגיעים לכולם, אבל אנחנו משתדלים לפספס כמה שפחות.

 

האם את חושבת שיש גמישות למקרים מיוחדים?

אני חושבת שבמקרים מסוימים ישנה גמישות רבה, ואני יודעת שתלמידים היו רוצים יותר, אבל יש סיבות גם למה לומר לא. לפעמים יש סיבות והתלמידים לא רואים את ההשלכות שנובעות מכך, כי התלמיד רואה את מה שהוא צריך כרגע. אבל אני רואה שבמשפטים יש גמישות רבה יותר משאר בפקולטות האחרות. בקיצור, מפנקים אתכם...

 

האם את יכולה להרחיב על ההקלות שיש במשפטים לעומת שאר הפקולטות?

אני רואה שמועדים מיוחדים ניתנים בקלות, ואני בעד. למרות שאני אומרת לתלמידים "אל תיגשו למועדים מיוחדים אם אתם לא חייבים", כי זה לא תמיד פתרון מושלם; אבל אם מישהו חייב ישנה גמישות רבה, ואין לנו סיבה להקשות. גם החזרה על קורסים הרבה יותר קלה, לעומת פקולטות אחרות. אני אומרת את זה לטוב ולרע, כי מצד אחד זה מעמיס עלינו בטירוף, ומצד שני אנחנו פה בשביל זה.

 

את נכנסת לנעליים הגדולות של שושי בן עמרם. האם תוכלי לתאר לנו איך היה להיכנס לתפקיד?

היה מלחיץ מאוד, ראיתי בתחילה שאנשים מצפים ממני להיות שושי, אבל לאט לאט ההיכרות בינינו מעמיקה וזה טוב. אני רוצה להוסיף, כולם מדברים על הנעליים הגדולות של שושי ואני חייבת לומר שהיא מדהימה, היא עשתה ועוד עושה את הכול בכדי להקל עלי בכניסתי לתפקיד. רק היום דיברתי אתה על מקרה של תלמידה, וגם היום חצי שנה לאחר פרישתה אם אני צריכה משהו היא שם בשבילי. היא ממש מיוחדת.

 

את יכולה לספר לנו חוויות מסוימות מהעבודה כאן כרכזת?

יש הרבה מה לספר. בגדול, האחווה במשרד בין כל המזכירות והקבלה הדהימו אותי. יש שיתוף פעולה מטורף ונעימות שמקלים מאוד על העבודה. עם התלמידים היו מקרים נחמדים מאוד ונחמדים פחות, כי זהו טבע האדם, אבל גם כאשר הייתה לי חוויה שלילית, אני חייבת להגיד שזה נפתר מהר מאוד וברוח טובה. בסופו של דבר, גם כשתלמיד בא וצועק, אנחנו מבינות שזה נובע ממצוקה, וברגע שהתלמיד עצמו רואה שאנחנו כאן בשבילו ולא נגדו הוא מצליח להירגע. בסופו של דבר, אין על התלמידים שלנו!

 

יש לך חזון איך לשפר את התפקיד?

עדיין לא עשיתי את כל הסיבוב של התפקיד, אז אני לא רוצה להרחיב יותר מדי. אבל באופן כללי אני מנסה לייעל את הדברים כי זה תפקיד מאוד עמוס. הבאתי כמה רעיונות מתפקידי הקודם, אז לא אקח קרדיט עליהם: למשל, את הטופס המקוון לסגירת התואר ולמועדים המיוחדים, ואני חושבת על עוד כמה דברים. לאט לאט אני לומדת עוד ועוד. עכשיו עובדים חזק מאוד על הפן של נשירה, איך ניתן למנוע אותה ולעזור לתלמידים לסיים את התואר. מכאן אני מציעה לכל תלמיד שמתקשה, לבוא אלי ולדבר איתי או עם אחד היועצים. חבל להיתקע, אפילו אם זו השנה הראשונה ואומרים "לא נורא"; יהיה בסדר לבוא אלינו ולשתף אותנו. אנחנו לא יכולים לפתור את כל הבעיות, אבל לפעמים אפילו משהו קטן עוזר מאוד.

 

אפרופו נשירה, מה הפתרונות שיש לכם לבעיה זו?

תלוי מה הסיבה לקשיים: אם זו סיבה אקדמית, אם צריך לפצל קורסים ולדחות, או למצוא חונכים, ואם זו בעיה כלכלית, אפשר להפנות אנשים לדיקנט הסטודנטים וליחידת הסיוע. אם זה מישהו שיש לו בעיה מסוימת והוא לא חושב שיש לו הקלות, אפשר למצוא הקלות למיניהן. אני יודעת שאתם עושים עבודה מצוינת בשבוע האוריינטציה, אבל אנשים לא תמיד מודעים לכל הפתרונות, ולנו יש ניסיון אישי ומקצועי, אז תבואו. במקרה הכי גרוע לא נוכל לעזור, אבל רוב הסיכויים שנמצא פתרון, ולפחות כל אחד יימצא אוזן קשבת.

 

אני מבין שהמזכירות לדעתך היא לא רק אדמיניסטרטיבית.

פה היא ממש לא רק אדמיניסטרטיבית, ואני מאוד שמחה על כך, הלוואי והיו עוד מזכירויות כאלו. זה שאנשים יכולים לבוא ולשתף, ועצם העובדה שהם מדברים – זה עושה להם סדר בראש ומקל עליהם. אמנם אנחנו לא מקבלות משכורת של פסיכולוג, וחבל. אבל אני חושבת שלדעת שהדלת פתוחה זה מאוד חשוב. אני זוכרת את עצמי כסטודנטית וזה לא היה ככה, וחבל.

 

איזה מסר תרצי למסור לסטודנטים בפקולטה?

אני מזמינה את הסטודנטים לפנות אלי. אפשר תמיד לפנות אלי אישית או למייל, גם אם לוקח לי זמן אני אשתדל תמיד לחזור, ולא להסס לפנות בכל עניין. גם אם אני לא הכתובת, אפנה אתכם למקום הנכון, כי יש לי את הידע. בקיצור, הדלת שלי תמיד פתוחה!

 

 

 

 

פינת הבוגר

 

והפעם: עו"ד אהרון פולק

 

עורך הדין אהרון פולק הוא ממייסדי משרד עמית, פולק, מטלון ושות', שותף בכיר במשרד ובוגר הפקולטה. עו"ד פולק עוסק בעיקר בליטיגציה ויישוב סכסוכים, אך פעל גם בתחום המשפט העסקי, המסחרי ובדיני קניין. פנינו אליו כדי לשמוע על ימיו הראשונים של המשרד ועל המלצותיו לעורכי דין  צעירים השוקלים לצאת לדרך זו. להלן דבריו. 

 

עורך הדין אהרון פולק

כיצד הגעת למשרד?    

הגעתי למשרד אחרי שהמייסד הראשון של המשרד, עו"ד נחום עמית, הקים אותו ב-1956. היה מדובר במשרד של שני שותפים – עו"ד נחום עמית ז"ל ועו"ד דוד לב. הצטרפתי למשרד רק ב-1964, כאשר בשנת 65' הייתי מתמחה. הייתי שכיר במשרד בין השנים 65'-69'. בשלב מסוים, הוחלט שאני אצטרף למשרד כשותף, ובתאריך 1.1.1969 ייסדנו את הפירמה החדשה – לא נכון לומר ייסדנו, כי הצטרפתי לפירמה, אולם בפועל יצרנו פירמה חדשה. לפירמה זו קראנו "נחום עמית & אהרון פולק עו"ד".

 

איך קרה שבתוך ארבע שנים הפכת שותף?

מצאתי עם עו"ד עמית שפה משותפת מאוד חיובית, השלמנו אחד את השני וכך למעשה הוא הציע לי שאצטרף כשותף. הצטרפתי כשותף מלא, אם כי מטבע הדברים לא באותם אחוזים.

 

מתי צירפתם את יתר השותפים?

משה מטלון התחיל לעבוד במשרד בשנת 71' וצירפנו אותו כשותף ב-1.10.1973. מבלי שידענו על כך, כמובן, מדובר היה בערב מלחמת יום הכיפורים. חתמנו על הסכם שותפות, כאשר עמדנו על כך שהוא יקבל את החלק בשותפות ובתנאי שחלקו ברווחים לא יפחת משכרו האחרון. בפועל, מה שקרה זה שב-6.10.1973 פרצה המלחמה והמשרד היה חסר הכנסות לחלוטין – היחיד שקיבל משכורת היה מטלון.

ברצוני להדגיש דבר מאוד חשוב. מעולם לא היה בינינו חוזה בכתב, הכול היה בעל פה, בין כל השותפים. גם לאחר שהצטרפו שלושת השותפים החדשים שכיום מנהלים את הפירמה, גם אז לא היה בינינו שום הסכם כתוב. הכול סוכם בעל פה, ומעולם לא היה ויכוח על מה סוכם, איך סוכם ומה יהיה. גם כאשר היו ויכוחים, הדברים נותרו בגדר אי-הבנות בלבד, ללא כעסים מיותרים. האווירה הייתה אווירת אמון מלא ועיוור של כל השותפים בכל השותפים.

לוגו משרד עמית, פולק, מטלון ושות'

 

עם אילו קשיים הייתם צריכים להתמודד כשהפירמה החדשה הוקמה?

כמו שכבר הזכרתי, לפני מלחמת יום הכיפורים הכרתי את נחום עמית, שהיה למעשה עולה חדש שעלה מארגנטינה. הוא היה עורך דין ארגנטינאי, כמובן בעל רישיון לעריכת דין בארץ. כשאני הגעתי למשרד הוא היה ברוחו דרום אמריקאי. רוב הלקוחות היו יהודים מדרום אמריקה, משום שהייתה אז עלייה מסיבית מארגנטינה ומארצות דרום אמריקאיות אחרות. מכיוון שעמית היה אדם מאוד מוכר בקהילה הזו, אנשים רבים מאוד באו אלינו וביקשו את עזרתנו בייעוץ המשפטי.

אציין שאמנם עמית היה עולה חדש מארגנטינה אך גם אני הייתי למעשה עולה חדש, שהרי אני ניצול שואה. עליתי בשנת 48', בגיל 10, גדלתי פה בארץ והפכתי לצבר. מכאן ברור שלא היו לנו את הקשרים עם תל אביב הוותיקה, קשרים שהיו למשפחות שייסדו את תל אביב. אנחנו כעורכי דין תמיד מחפשים לקוחות שיש להם עניינים עסקיים, אנחנו משרתים את בעלי היכולת. נחום עמית היה עולה חדש שפחות מעורה בתרבות הישראלית; אני הבאתי למשרד את משב הרוח הצעיר של האוניברסיטה העברית בירושלים.

הקשר שלי עם הלקוחות הדרום אמריקאיים התנהל ביידיש, כי לא ידעתי ספרדית והם לא ידעו עברית מספקת. היו גם מהגרים מאירופה שאיתם תקשרתי ביידיש, כאשר גם עמית ידע לדבר יידיש מצוינת.

הייתה תקופה טובה מאוד, חברות חדשות רבות נוסדו – חברות בניין, תעשייה, ייעוץ למשפחות; תקופה פורחת. אך מיד לאחר מכן הגיע המיתון הגדול, מיתון קשה מאוד. לדעתי, אנחנו לא סבלנו במשרד מהמיתון יותר מאחרים, אבל ללא ספק סבלנו כמו כולם מסביב. מה שהביא לסיום המיתון היה למעשה מלחמת ששת הימים, אשר יצרה אופוריה שזרמה בעורקינו. כך אירע שאני הצטרפתי למשרד בשנת 69' בתקופה טובה מאוד כלכלית, בדיוק כשעברנו למשרדים חדשים.

בשנת 71' הצטרף אלינו מטלון, שהיה עתודאי, כשכיר. הוא השתחרר מהצבא כעתודאי שלמד משפטים והביא עימו את הקשרים ואת הקשר לתל אביב. משפחת מטלון היא משפחה מאוד ידועה, הם היו באותו זמן בעלי קשרים רבים, הם הכירו את כל המי ומי של תל אביב הוותיקה. זו הייתה תרומה מצוינת לשותפות. מדובר במשפחה שיש בה הרבה עורכי דין, משפחה שורשית ומכובדת ומשה מטלון באמת הכניס את החלק הזה למשרד.

אנחנו באנו כל אחד מרקע אחר לחלוטין, בעלי רקע אחר וחינוך אחר ואז עשינו את המיזוג הישראלי. אני לא אוהב לדבר על הצד המקצועי, אבל אני חושב שהיתרון שלנו היה שאנחנו היינו גרעין מעניין של שותפות שלא עשוי מעור אחד, אבל בכל זאת בנויים מאותם ערכים ואותן תובנות.

 

מה תוכל לספר על לימודיך?

אני רואה בלימודים שלי אירוע מכונן. אני מאוד מעריך את העובדה שלמדתי באוניברסיטה העברית ומאוד שמח על כך. למדתי אצל מיטב המרצים: אגרנט, איילון, בן פורת, זוסמן, כמובן גם אהרון ברק ויצחק זמיר. ממש אושיות. מדובר באנשים מצוינים. כך הגעתי למשרד עם משב רוח עכשווי, ישראלי.

 

האם חוויתם כישלון או הצלחה משמעותית בפן המקצועי?

מבחינה מקצועית אני חושב שכוחנו עלה מיום ליום. היו לנו פה ושם אכזבות, אנחנו לא היינו אנשים שמקושרים ל"פוליטיקות" בישראל ובאותו זמן הפוליטיקה עבדה שעות נוספות, הרבה יותר מאשר היום. אנשים פנו לעורכי דין בגלל קשריהם ולא בגלל טיבם המקצועי ואנו סבלנו תמיד מהעניין הזה. אמנם בתחילה היינו קצת מתוסכלים, אבל הבנו שזו דרכנו וכך נהגנו. עד היום הזה, מגיעים אלינו בשל המקצועיות שלנו, כי אנחנו דואגים לשירות, ולא בגלל קשרים כאלו ואחרים.

קושי נוסף נבע מהעובדה שבסיכומו של דבר, כשאתה משרד קטן ובינוני, אתה חייב להיות מעין עורך דין כללי שצריך לדעת הכל. זה מה שהיינו, בעיקר משה ואני. אולם, ידענו תמיד לצאת ממשברים שפקדו אותנו משום שתמיד היינו אגרוף מקומץ ולא יד פתוחה. תמיד היינו ביחד. גם כשמישהו מאיתנו עשה איזושהי טעות הוא מעולם לא שמע "אמרתי לך", מעולם לא הטיפו לו והתקדמנו הלאה. אף אחד לא נתן לאיזשהו כישלון או הפסד לעצור בעדנו ולפגום בלכידות שלנו.

 

מה אתה יכול לספר על המשרד שלך כפי שהוא היום?

המהפכה הגדולה שמשרדנו  עשה הייתה בשנת 1993, 20 שנה לאחר שמטלון הצטרף אלינו ואחרי שהפכנו ל"עמית-פולק-מטלון". הפרשי הגיל בנינו הם די משמעותיים – 16 שנה בין עמית לביני ואני מבוגר ממטלון ב-7 שנים. כאשר עמית פרש מהשותפות העסקית, הוא המשיך לייצג בדברים המאפיינים אותו, לקוחות מדרום אמריקה לדוגמה, אך חדל להיות שותף רשמי כחלק מהפירמה.

בשלב זה, צירפנו אלינו בבת אחת שלושה מתמחים והפכנו ל"עמית פולק מטלון ושות'". הצעירים הללו עשו שינוי גדול מאוד למשרד, המשרד הפך להיות מאוד צעיר, ובמקביל מבוגר, בעל ניסיון ומסורת. שלושת הצעירים הללו הצליחו להביא לקוחות בני גילם, צעירים בני שלושים שבאו אלינו למשרד בעקבות הקשרים שלהם איתם. הם ידעו שלצעירים יש תמיכה מקצועית חזקה מאוד מצידנו. החיבור הזה בין הצעיר למבוגר, הישן והחדש, הקיים והעתיד, היה חיבור יוצא מן הכלל. אנחנו כבר 24 שנה יחד ובשנים אלו, מאז שהצעירים הפכו להיות שותפים, המשרד התקדם הרבה יותר ממה שהוא התקדם עד שהם הגיעו, וכיום אנו עומדים על 25 שותפים ושותפות.

בין היתר, עברנו הרבה מקומות. ככל שגדלנו עברנו למשרדים אחרים, גדולים יותר. עכשיו אנחנו יושבים ברמת החייל בבניין. מתוך שבע קומות הבניין, שלוש וחצי הן שלנו. המשרד היום אמנם שונה מאוד מהמשרד בו התחלנו, אך הוא שונה רק חיצונית ובגודלו, ולא בפילוסופיה ובגישה שלו, וזה משהו שמאוד חשוב לנו. כיום כבר אין מישהו שמתעסק בכל התחומים, אלא יש התמקצעות וכל אחד עוסק במה שהוא טוב בו ומבין בו.

כמו כן, אנחנו לא מנהלים שום דבר, המשרד מנוהל על ידי השותפים הצעירים ואנחנו מאוד מכבדים את עמדתם. הם מנהלים אותנו, אנחנו שמחים על כך והם שמחים שאנחנו נמצאים במשרד. אנחנו משלימים אחד את השני וזה win-win situation.

לצערנו הרב המייסד הראשון איננו, נפטר לפני 7 שנים. יש אמירה בהלכה – ישן לפני חדש. יש להוציא את הישן ולשים את החדש. אבל אנחנו מצאנו דרך להכניס את החדש כשהישן נשאר. כל זה הודות לעבודה מאוד רצינית שכולנו השקענו וגיבוש החיים המשותפים בפירמה. השקענו תעצומות רבות כדי להגיע לתוצאה זו.

דבר  נוסף, אנחנו דאגנו שהעניינים הלוגיסטיים של המשרד יהיו מטופלים על ידי צוות אדמיניסטרטיבי, וכך עורכי הדין לא יצטרכו לטפל בהם. זה נותן לכולנו, מהשותף הבכיר ביותר ועד אחרון המתמחים, שקט לעבוד בנחת וללא מטרדים. מדובר בדבר שלא יסולא בפז. יתר על כן, יש לנו מערכת מנהלות אשר מנהלות את המשרד בתחומים השונים. הן מוכשרות מאוד, ומנהלות  את המשרד באופן יוצא דופן,  ואנו מאוד שמחים מדרך ניהולן.

 

יש לך המלצות לבוגרים שרוצים להקים משרד?

אני מאוד שמח ששאלת את השאלה הזו כי זו שאלה מאוד חשובה. מקצוע עריכת הדין, או מקצוע המשפטים, נחלק לכמה עיסוקים. יש את אלו שיהפכו להיות  עורכי דין עסקיים, עליהם לא נדבר. הם קיבלו החלטה להיות עורכי דין in house בעסקים  גדולים, בחברות השקעות, במשרדים, בבנקים, במוסדות פיננסים. יש עורכי דין שהתחילו  את הקריירה שלהם במשרדים אחרים ובמשך הזמן הם עזבו לקראת השותפות.

מקצוע עריכת הדין, לעומת אותם עורכי דין שהלכו לעבוד במוסדות פיננסיים in house, הוא מקצוע של עצמאיים. לא תמצאו משרדי עורכי דין שיש להם שכירים ושכירות מעל 12 שנה במקצוע. המקצוע הזה הוא מקצוע חופשי במובן הזה שאנשים רוצים להיות עצמאיים. במה זה מתבטא? זה מתבטא בכך שעורכי הדין המוכשרים, בעלי הרקע הטוב, הידע המשפטי המעמיק והיכולות הגבוהות, בעלי האישיות הראויה, נשארים במשרדים הגדולים ואלו לא רוצים שהם יעזבו. אם רוצים להשאיר את האדם הוא לא צריך להישאר כשכיר, הוא צריך לקבל מעמד של שותף. אלו שעשו התמחות במשרד גדול ולא נשארו באותו משרד, עברו למשרד אחר, גם הם ירצו להפוך לשותפים. רובם אינם פותחים פירמות משלהם אלא מצטרפים לפירמה קיימת או שמקימים איזושהי שותפות של מספר עורכי דין צעירים שהיו באותה פירמה ומקימים שותפות. עריכת דין לא יכולה להתקיים בדרך של one man show. אין דבר כזה. עורך דין טוב באמת, כשהוא עובד לבד הוא צריך להיות אדם בעל סגולות מאוד מיוחדות, חרוץ מאוד, זה לא פשוט ולא קל.

יש תופעה מאוד שלילית, אותם עורכי דין שיוצאים בהצהרות מוקדם מכיוון שהם לא מוצאים את מקומם בפירמה טובה ואז חלק גדול מהם פותחים משרדים ולצערנו הרב אין להם בית ואין להם מנטורים ואנשים שימשיכו ללמוד מהם ולהתקדם, הם נתקעים, פרנסתם איננה מצויה והם נמצאים במצב כלכלי, חברתי ואישי לא טוב. זו באמת תופעה מאוד עצובה שהסיבה לה היא בתי ספר למשפטים שאינם מכשירים משפטנים כמו שצריך.

 

היית ממליץ לעורך דין לפתוח משרד?

הוא צריך להתחיל במקום שהרמה המקצועית שלו היא גבוהה ביותר. וגם אז, רק אם יש לו לקוחות משלו. אם יש לו קשרים כאלה ואחרים, חברתיים ואחרים, הוא יכול. אבל שלא ילך לעבוד לבד. יש אנשים שעושים את זה, לא מעט, אבל אני לא ממליץ על זה. אולי אני מדבר מניסיוני האישי כי אני לא טוב בעבודה עצמאית אלא רק בצוות, הם מלמדים אותי ואני אותם. אני אוהב גם מאוד לעבוד עם הצעירים (למשל, היום יש לי טרום מתמחה).

 

מילות סיכום?

משנת 93' היינו חמישה שותפים, אז הגענו וגדלנו והבנו שצריך היום לעשות התמחויות, ואז למעשה כל אחד מחמשתנו בחר לעצמו את הנישה שלו. אנחנו הגענו למסקנה שאתה מצליח רק אם אתה עושה מה שאתה אוהב. המסורת הזו של כל אחד עושה מה שהוא אוהב נמשכת עד עצם היום הזה. אנחנו מאמינים בזה מאוד.

 

 

להרשמה לתפוצת המייל של מועדון הבוגרים: https://www.law-alumni.org

 

 

מדור הסטודנטים – והפעם, ה'סטודנטהורים'

סופי קוסשוילי

הלימודים בפקולטה למשפטים הם משימה מאתגרת וממלאת בפני עצמה. כיצד, אם כן – או האם – ניתן לשלב במקביל גם גידול ילדים וחיי משפחה? אולי זה נשמע לנו בלתי אפשרי, אבל תפסנו כמה מהסטודנטים בפקולטה, שלצד הלימודים האינטנסיביים, מנהלים גם "עסק קטן" שנקרא גידול ילדים. וזה מה שיש להם לספר על כך:

 

חני שפירא, סטודנטית בשנה שלישית בפקולטה למשפטים.

נשואה לתני, סטודנט שנה שנייה בפקולטה למשפטים ואמא לעדי המתוקה, שהיום בת עשרה חודשים.

"ממש כיף ששנינו ביחד בפקולטה, וככה יכולים לנסוע ביחד, לשבת יחד לארוחת צהרים, וסתם להיפגש בהפסקות.

חני שפיראהאמת היא שכשהייתי בהריון חששתי מהשילוב של הורות ולימודים ודמיינתי כמה קשה זה בוודאי עומד להיות. אבל בפועל, גיליתי שהורות ולימודים באמת יכולים להסתדר יחד. כל שנדרש זה לתכנן את הזמן בצורה טובה, להיעזר במשפחה וחברים כשצריך, ובאמת מספיקים הכל. שנינו עובדים בשלושת רבעי משרה בנוסף ללימודים, ועדיין מרגישים שאנחנו מספיקים גם להיות הורים ובמשפחה וגם להיות סטודנטים."

חני מספרת כי "הפקולטה מצידה מסייעת איפה שהיא יכולה. העזרה המשמעותית מבחינתי היא היחס התומך של המרצים. במקרים בהם הבת שלנו חולה או שאין לה מסגרת (בדרך כלל היא אצל מטפלת עד 16:30), אחד מאתנו לוקח אותה ללימודים. המרצים מאפשרים לנו להכניס את עדי לשיעורים, מחייכים אליה, מוצאים דרך לשתף אותה בנושא של השיעור, ותמיד מגיבים בסלחנות כשהיא בוכה וצריך לצאת איתה מהכיתה. אפילו הדיקן של הפקולטה מכיר אותה ופגש אותה כמה פעמים".

הבתבנוסף לעזרה בשעות, חני מציינת בחיוב את חדר ההנקה בפקולטה "שמסייע מאוד ומשמש כמקום פונקציונלי לאימהות, ומשמש גם כמקום מפגש עם אמהות נוספות, החלפת חוויות ותמיכה הדדית.  כמו כן, רכזת הורות ומגדר באוניברסיטה מסייעת מאוד, ועזרה לי עוד בתקופת ההריון, כשהייתי בשמירת היריון בתקופת המבחנים".

עם זאת לחני חשוב להבהיר: "מעבר לדברים האלה, אני מרגישה שסטודנט שהוא הורה לילדים צריך להיות מסוגל לעמוד במטלות כמו כל סטודנט אחר, ואכן אנחנו לא מקבלים הטבות סתם כך. שנינו עובדים קשה למען ההצלחה שלנו ושמחים מאוד להרגיש שאנחנו מתקדמים בלימודים ולצד זאת גם משמשים כהורים אוהבים ונוכחים לעדי הקטנה.

עצה שלי להורים סטודנטים: להיעזר במי שסביבך. יש המון גורמים מסביב שיכולים ורוצים לסייע, ומחכים שיבקשו מהם. בכל אופן, לכולם קשה לסרב מול חיוך של תינוק קטנטן באמצע יום לימודים עמוס".

 


שני רביב כהן

שני רביבנשואה + 1 (דניאלה, בת שנה וחצי).

שנה שלישית בפקולטה למשפטים ומשלבת עם תואר מוסמך במנהל עסקים.

"שילוב לימודים יחד עם חיי משפחה הסתבר להפתעתי כשילוב נהדר. אחד מהדברים שלומדים כשהופכים לאמא זה לנצל זמן יקר למשימות חשובות. בחופשת לידה, הייתי מנצלת חלונות שינה של דניאלה ללמידה למבחנים והייתי יודעת שיש לי מספר שעות מוגבל (סטייל "זה מה שיש ועם זה ננצח"). מעבר לזה, מספרים שלהורים יש תמיד רגשות אשם כשחוזרים לעבודה ולי אין את זה כי הלימודים הם גמישים (אם צריך אותי בבית אפשר לא לבוא...).שני רביב 01

לעניין זה גם הפקולטה עוזרת מאוד. בתקופת המבחנים מיד לאחר הלידה קיבלתי מועדי ג' בלי שאלות ושושי הציעה את עזרתה בכל דבר שאצטרך. גם המרצים הלכו לקראתי מאוד. עכשיו אני פחות מבקשת, אבל אין לי ספק שיבואו לקראתי אם אצטרך".


העצה של שני להורים סטודנטים היא שחשוב לזכור כי "הורות זו זכות וזה דבר מדהים שצריך ליהנות ממנו. לא צריך להתנצל, כי זה גם הופך אותנו לאנשים יותר טובים. כמו כן, לבקש עזרה מהחברים ללימודים, לא להתבייש. יש פה אוסף של אנשים נהדרים והם לגמרי עוזרים לי לצלוח את התואר".

 

שמואל לבן, סטודנט שנה שלישית בפקולטה למשפטים.

 נשוי + 4 ילדים מקסימים, והחמישי אוטוטו מצטרף: פרל-חוה בת ארבע; מאיר-צדוק בן שלוש; אריאל-פסי בן שנתיים; מור-אברהם בן שנה.

"ההורות בשילוב הלימודים היא, מחד, דבר לא פשוט – הילדים מצריכים המון אנרגיות ולא תמיד אני מצליח לתת להם את כל תשומת הלב המגיעה להם, ובמקביל גם ללימודים אני לא מצליח להקדיש זמן מספיק כמו רוב הסטודנטים בפקולטה. זה מאד מעייף ואין רגע דל. מאידך, הילדים נותנים לי מוטיבציה להצליח ולהוות עבורם דוגמא, והאהבה שאני מקבל מהם ומאשתי (ומעניק בחזרה), מספקת לי כוחות על כמו של סופרמן."

שמואל לבן

 

"עצה למתחילים?", צוחק שמואל, "תתכוננו לא לישון ארבע שנים ועדיין לשמור על קור רוח ומצוינות (שדרושות כהורה וכסטודנט, ועוד יותר כשמשלבים);

מבחינת הפקולטה, אין הנחות... בדיוק היום ביקשתי בפעם הראשונה הנחה בזה שיאפשרו לי לא להיות נוכח בקורס מסוים, ונעניתי בשלילה, למרות שאשתי מאושפזת בשמירת ההריון; ולכן אני כל היום בחודשיים הקרובים (עד הלידה) מסתובב עם הקטן, ומארבע אחר הצהריים אני עם כל ארבעת הילדים. עם זאת, יש גישה מאד חיובית של המרצים שמאפשרים להכניס תינוק לכיתה כל עוד הוא לא מפריע".

עם זאת, שמואל דואג להזכיר כי "אני מהווה דוגמא קיצונית של סטודנט שהוא גם הורה, הן מבחינת מספר הילדים והן מבחינת הגיל שלי... יכול להיות שעם פחות ילדים זה יותר קל".

 

מורג מרדכי

נשואה + 2 (תהל, בת שנה וחצי, הקטן רק נולד ועוד לא הספקנו לבחור לו שם).

סטודנטית שנה שלישית בפקולטה למשפטים ומשלבת עם מדעי המדינה.

"שילוב לימודים בפקולטה למשפטים עם חיי הורות הוא קשה ומאתגר, אבל הסיפוק מההצלחות הוא גדול יותר, כיוון שבמקרה שלנו המחירים גבוהים יותר והמאמצים גדולים יותר. בסך הכול החיים האקדמיים תורמים גם במישור האישי, ולכן יש המון תובנות שמוסקות במסגרת הלימודים ומיושמות גם בחיי המשפחה.

הפקולטה מתחשבת מאוד, ועוזרמורגת בעיקר בנגישות הנוגעת להגשות ולמבחנים".

העצה של מורג לסטודנטים שהם הורים מתחילים: "קחו את הכול באיזי – לא נולדנו לעשות את הכל בחיים בשלבים, אז גם אם השלבים מתנגשים, שווה ליהנות מהאתגר ולהפיק את המרב במקום להתאונן על הקושי".

מורג אומרת כי מבחינתה "יכול להיות שכדאי להביא ילדים כשאתה עוד סטודנט ורשאי לנהל לעצמך את הזמנים. כשהחיים דוהרים, אתה עשוי למצוא את עצמך במשרה תובענית, ולא בטוח שתהיה במסגרתה התחשבות כה גדולה בעצם היותך הורה".

 

יונתן (יוני) בראונולנד

נשוי + איתן, בן חצי שנה.יונתן

שנה שלישית בפקולטה למשפטים ומשלב עם תואר מוסמך במנהל עסקים.

"השילוב עם חיי המשפחה הוא מאתגר. צריך לדעת לנהל זמנים בצורה נכונה, שכן כל הלו"ז האישי הוא סביב דברים אחרים ולא הלימודים. אך עם זאת הלימודים חשובים. יש לקחת הכל בפרופורציה הנכונה.

טרם נתקלתי בבעיה הדורשת את עזרת הפקולטה, לכן לא ידוע לי אם הפקולטה עוזרת או לא בענייני הורות".

העצה של יוני להורה המתחיל היא "לא לחשוש, זה אפשרי ביותר על אף העיסוקים האחרים. תנהלו את זמנכם וזכרו שמשפחה זה מעל הכל". 

 

 

מה אתם יודעים על מכוני המחקר השונים בפקולטה?

סופי קוסשוילי

 

בפקולטה למשפטים פועלים מספר מכוני מחקר משפטיים – המכון לחקר המשפט העברי, מכון סאקר, המרכז לחקר הרב תרבותיות והמגוון, מרכז המחקר להגנת הסייבר, מרכז אהרון ברק למחקר משפטי בינתחומי, מרכז מינרבה לזכויות האדם ועוד – אך מבדיקה קצרה נראה כי לא כולם מוכרים לסטודנטים בפקולטה שלנו. החלטנו לעשות קצת סדר בבלאגן ולספר לכם על שניים מהמכונים המופלאים הפועלים במסגרת הפקולטה.

 

״אכן התייחסה האומה היהודית אל המשפט העברי, בכל תקופותיה ובכל תפוצותיה, כאל קניינה המיוחד כחלק מנכסי צאן ברזל של תרבותה. פירושו של דבר, חוק זה שימש בעבר חוקם הלאומי של היהודים, ואף היום נושא הוא אופי לאומי זה לגבי היהודים באשר הם שם״.

נשיא ביהמ"ש העליון, שמעון אגרנט, ע"א 191/51 סקורניק נ' סקורניק 

 

ניחשתם נכון, והמכון הראשון הוא המכון לחקר המשפט העברי.

המכון לחקר המשפט העברי ע"ש ישראל מץ משמש כאכסניה המחקרית הראשונה במעלה, בארץ ובעולם, של מחקר המשפט העברי והוראתו. המכון הוקם לפני למעלה מחמישים שנים, בשנת 1963, ביוזמת המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס)  פרופ' מנחם אלון ז"ל, ובראשו עומד כיום ד״ר בנימין פורת.

 

עיקר פעילותו והישגיו של המכון הם בארבעה תחומים:

הראשון, העמדת דור חוקרים מעולים שתופסים כיום עמדות מפתח במחקר המשפט העברי והוראתו באוניברסיטאות ברחבי הארץ. המכון מציע מסגרות ללימודים מתקדמים במשפט עברי (תואר שני ותואר שלישי), שעתידות להצמיח את דור העתיד של החוקרים.

השני, פרסום ספרים ומחקרים ברמה מדעית גבוהה במגוון רחב של נושאים שנועדו, בין היתר, לאפשר נגישות לספרות המשפט העברי ולמקורותיו למורים, לסטודנטים ולאנשי משפט. ביניהם יש למנות את המפעל המונומנטלי של מפתוח ספרות השו"ת בתקופת הראשונים.

השלישי, הוצאת שנתון המשפט העברי המשמש כאכסניה החשובה ביותר במקצוע, זה ואשר רכש במרוצת השנים מעמד של כתב עת חשוב המוביל בתחומו. עשרים ושמונת כרכיו שהופיעו עד כה כוללים מגוון מחקרים עשירים ואיכותיים בנושאים קלאסיים ומודרניים שנכתבו על ידי מיטב החוקרים. לאחרונה קיבל המכון לידיו את כתב העת The Jewish Law Annual אשר כרכיו רואים אור במסגרת פרסומי המכון.

הרביעי והאחרון, ייסוד ספרייה בעלת אוסף ייחודי, עשיר ומגוון, בכל תחומי ספרות ההלכה, מחקר המשפט העברי וספרות נלווית, שמשמשת כספרייה החשובה ביותר בתחום זה בארץ ובעולם, ושמשירותיה נהנים תלמידים, חוקרים ומשפטנים.

בשנים האחרונות קלט המכון לחקר המשפט העברי דור חדש של חוקרים צעירים, הממשיכים את המסורת המפוארת של המכון בתחומי המחקר וההוראה. במסגרת המכון מתקיימת פעילות תוססת בתחומי מחקר המשפט העברי והוראתו, המשמשת מסגרת לכל העוסקים בתחום.

המכון מארח מדי שנה את טובי החוקרים במשפט העברי, ומזמינה אותם להציג ממבחר פירות המחקר העדכניים שלהם במסגרת סדנה מתקדמת למשפט עברי. הסדנה משמשת בימה לדיון במאמרים חדשים הנכתבים בתחום המשפט העברי. משתתפים בה תלמידי הפקולטה המעוניינים להרחיב אופקיהם בתחום המשפט העברי וכן קהיליית החוקרים של המשפט העברי.

מפגש מעניין שיהיה בקרוב הוא השולחן העגול השנתי:  המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט, בעניין ייצוג סיעות המיעוט בוועדות של הרשות המקומית (בעקבות עע"מ 1207/15 רוחמקין נ' מועצת העיר בני ברק). המפגש יתקיים ביום א׳, א' בתמוז תשע"ז 25.6.2017.

המכון למשפט עברי- השולחן העגול

 

לפרטים ושאלות מוזמנים לפנות לד״ר הילה בן אליהו:  Hila.beneliyahu@mail.huji.ac.il

 

 

המכון השני העוסק בפעילות משפטית ענפה, זהו המכון למחקרי חקיקה ולמחקר השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר.

 

המכון למחקרי חקיקה ולמחקר השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר משמש כזרוע המחקרית המרכזית של הפקולטה למשפטים, ומלבד זאת הוא בית הוצאה לאור בתחום המשפט. מכון סאקר הוא המכון הוותיק ביותר הפועל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הוא מנוהל על ידי ועד מנהל וועדה אקדמית ובראשו עומד פרופ׳ גיא דוידוב.

בשנות פעילותו הראשונות סייע המכון בידי משרד המשפטים וגורמים רשמיים אחרים שעסקו במלאכת החקיקה, בהכנת עבודות מחקר וניירות עמדה לקראת חקיקה ואף בניסוח הצעות חוק. עם השנים פעילות המכון השתנתה מעט, וכיום שוקד המכון בעיקר על קידום המחקר המשפטי במגוון רחב של תחומים. המכון עושה זאת על ידי ארבעה תחומי עיסוק עיקריים: פרסום ספרים; ביצוע כנסים בינלאומיים ולאומיים, בארץ ובחו"ל, תוך שיתוף פעולה עם מוסדות מחקר זרים וישראליים; תמיכה במחקר על ידי הענקת מלגות פוסט-דוקטורט המאפשרת לחוקרים צעירים לפתח את מחקרם במסגרת המכון, תוך השתלבות בפעילות המחקרית הענפה המתקיימת בפקולטה; וסיוע כספי לביצוע מחקרים של חברי סגל הפקולטה.

כחלק מפעילותו, אחראי המכון גם על הוצאת כתבי עת בתחום המשפטים והקרימינולוגיה: ״משפטים״, כתב עת המפרסם מאמרים משפטיים של משפטנים ותיקים וצעירים, וכתב העת ״חוקים״, אשר עוסק בהערות והצעות חקיקה. העורכים וחברי המערכת של שני כתבי עת אלו הם סטודנטים האחראים על כל היבטי המערכת, מההחלטה האקדמית על אילו מאמרים ראויים לפרסום ועד להבאתם לדפוס. כתב עת נוסף הוא "קרימינולוגיה ישראלית" של האגודה הישראלית לקרימינולוגיה.

 כאמור, עיקר הפעילות של המכון כיום הוא מחקר ובית הוצאה לספרים אקדמאיים. השנה יצא המכון בפרויקט שכוונתו לסייע באופן ישיר יותר במחקרים הנוגעים לחקיקה. הפרויקט, הנעשה בשיתוף פעולה עם כתב העת "חוקים" ופרויקט "משפט וסייבר" במרכז המחקר הבינלאומי להגנת סייבר, קורא למשפטנים לכתוב מאמרים בנושאים ספציפיים שייבחרו על ידי המכון. הרעיון שעומד בבסיס הפרויקט הוא לעודד אנשים לכתוב על הנושא הנבחר שייתכן שטרם זכה לכתיבה משפטית מעמיקה, ומבקש מהכותבים לחקור על הנושא בצורה פרקטית יותר, כך שהכתיבה תהיה לא רק ברמה התיאורטית אלא גם ברמה הפרקטית.

כאשר נבחר נושא, המכון מארגן כנס שמגיעים אליו משפטנים שונים בתפקידי מפתח במדינה, אקדמאים וחברי כנסת, ומטרתו לעודד שיח בין החוקרים לבין האנשים שמשפיעים על החקיקה, כך שכל אחד מהצדדים יוכל לשמוע ולהשמיע את דעותיו. בשלב הבא מתבקשים המעוניינים להציע הצעות מחקר שמביניהן ייבחרו מספר כותבים. הכותבים שיגיעו עם הרעיונות הנבחרים יקבלו סיוע כספי, תמיכה וליווי מהמכון. התוצר הסופי – המאמרים – יתפרסמו בגיליון מיוחד שיוקדש לנושא.

הפיילוט הראשוני בפרויקט כבר החל, והמכון קיבל שפע הצעות לכתיבה שמהן נבחרו ההצעות הטובות ביותר. הגיליון המיוחד הראשון יתפרסם בסוף יוני הקרוב ונושאו יהיה  ״המשפט והמרחב הקיברנטי".

 

 

לפרטים נוספים ולהתעניינות בפרויקטים נוספים של המכון, ניתן להיכנס לאתר המכון שכתובתו: http://sacherinstitute.huji.ac.il/

 

הסדנה לקידום אנשים עם מוגבלות – לא סתם עוד שיעור בפקולטה

 

נפגשנו עם ליאת טפירו ודן אורבך, סטודנטים שנה ג' אשר משתתפים בסדנה לקידום אנשים עם מוגבלויות, כדי לשוחח על הסדנה ועל חוויותיהם מההשתתפות בה.

צבי מנדלסון

 

ספרו לנו מהי הקליניקה לאנשים בעלי מוגבלויות, מהם תחומי הפעילות שלה, איך הטיפול בה מבחינה משפטית וכו'.

ליאת - קודם כל, חשוב להדגיש: הקליניקה לאנשים עם מוגבלויות, לא "בעלי" מוגבלויות. לאנשים עם מוגבלויות אין בעלות על המוגבלות שלהם ואין להם שליטה עליה. התפיסה העומדת מאחורי הקליניקה היא התפיסה החברתית, לפיה המוגבלות נוצרת על ידי החברה והיא אינה מרכיב אינהרנטי באדם. למשל: אדם שמתנייד בעזרת כיסא גלגלים ואינו יכול להיכנס לעסק מסוים. המוגבלות נוצרת מהעדר ליאתהנגישות לאותו עסק, ולא מעצם לקותו. לפי תפיסה זו, האחריות ליצירת חברה משלבת מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, ולא על האנשים עם מוגבלויות עצמם.

הקליניקה לאנשים עם מוגבלויות נועדה לסייע בשני מישורים – במישור דיני העבודה ובמישור האקדמי. במישור דיני העבודה, הקליניקה מייצגת אנשים עם מוגבלויות שהופלו במקומות עבודה מחמת מוגבלותם, ופעילה בהצעות החוק וביוזמות הקשורות לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות במקומות עבודה. במישור האקדמי, הקליניקה פועלת להגדלת הנגישות לעולם ההשכלה הגבוהה עבור אנשים עם מוגבלויות.

חברי הקליניקה מתחלקים לקבוצות של שניים-שלושה סטודנטים. כל קבוצה אחראית על כמה תיקים פרטניים של אנשים, וכן על פרויקט רחב בנושא התאמות לאנשים עם מוגבלויות.

דן - הקליניקה עובדת בשלושה רבדים עיקריים: מחקר, התוויית מדיניות, וטיפול בפניות לקוחות בנוגע להפליה על רקע מוגבלות. כמו בכל תיק, נעשית עבודת רקע ומחקר לגבי עובדות המקרה ולגבי שלב התיק (חלק מהתיקים הם מקרים פתוחים משנים עברו). הטיפול מבחינה משפטית משרת את לקוחות הקליניקה ללא תשלום, ומנסה תוך כדי כך להשתמש במשפט ככלי לשינוי חברתי ולהכרה בזכויות שמגיעות לאנשים עם מוגבלות.

מבחינת התוויית המדיניות והמחקר, הסטודנטים מתחלקים לפרויקטים בתחילת השנה וחוקרים תחום מסוים בנושא הזכויות האלה. במהלך השנה כל פרויקט מפתח את תחומו ומנסה לחדד את המדיניות הרצויה אליה אנחנו שואפים, ויחד עם הכלים שברשות הקליניקה מנסים לשנות את פני החברה בחקיקה או בהגשת תיקי בג"ץ.

 

ספרו לנו, למה בחרתם בקליניקה לבעלי מוגבלויות?

ליאת - בחרתי בקליניקה בגלל קשר אישי לנושא – קרוב משפחה שלי הוא אדם עם מוגבלות. כמו כן, פעם אמרו לי כי יחסה של המדינה כלפי אנשים עם מוגבלויות יכול להעיד במידה רבה על רמת הקִדמה של אותה מדינה. אני מסכימה עם אמירה זו ומאמינה שאם אנו רוצים לראות בישראל מדינה מערבית ומתקדמת, מוטלת עלינו החובה לקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ולשלבם בחברה.

דן- יש לי חבר ילדות כבד-שמיעה שבמשך שנים ראיתי את התמודדותו העיקשת עם המערכות השונות בחייו שהקשו עליו לקבל התאמות ולהצליח בחיים. נוסף לכך, התנדבתי במשך שנתיים בהוסטל של נערים ומבוגרים עם אוטיזם ונחשפתי לעולם הזה ולמעמד הנמוך של זכויותיהם של החברים בהוסטל. כששמעתי שיש קליניקה שמטפלת בבעיות כאלו החלטתי לגשת אליה.

 

ספרו לנו קצת מהשטח: איך זה מתרחש?

ליאת - הקליניקה כוללת עבודה מגוונת מאוד – החל מהשיעורים הפרונטליים, שבהם למדנו את התיאוריה הנוגעת לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, ועד להשתתפות בוועדות כנסת, סיורים במקומות שונים, פגישות רבות עם הלקוחות של הקליניקה, כתיבת כתבי טענות וייצוג בערכאות משפטיות שונות.

דןדן - אני יודע שהשנה השתנה ההרכב, אך בזמני הקליניקה הורכבה משלוש מנחות (עו"ד דנה ברכפלד, עו"ד דנה גינוסר וד"ר עינת אלבין, שניהלה את המרכז הקליני במקביל). השיעורים היו מחולקים ביניהן ובין מרצי חוץ מהתחום שהגיעו להרצאות נקודתיות.

הקליניקה מחייבת את הסטודנטים למספר שעות התנדבות בשבוע, נוסף למפגש של ארבע שעות בכיתת הלימוד בפקולטה. במהלך השיעורים לומדים תיאוריות שונות המתבססות על מאמרים לקריאת בית והשיעור הוא שיעור דיוני. חשוב לציין שיש חובה להשתתף – הקליניקה לא מומלצת למי שלא אוהב דיונים והשתתפות בשיעורים, וזהו חלק אינטגרלי ממנה – דומה לשיעור סמינריון.

עבודת ההתנדבות והטיפול בתיקים נעשית בשעות נפרדות משעות השיעור. הפרויקט של הצוות שלי היה פרויקט המפעלים המוגנים בישראל, והוא כלל מפגשים עם עובדים במפעל מוגן בירושלים, הרצאות בדיני עבודה לאנשים עם מוגבלות ולעובדים ללא מוגבלות במפעלים המוגנים על מנת לחדד את זכויותיהם, ומחקר שכלל כתיבת דו"ח מקיף וממליץ (כהמשך לעבודת המחקר של צוות תשע"ה) לגבי עתידם של המפעלים המוגנים בישראל. בסוף השנה הצגנו את הדו"ח לכלל הגורמים הרלוונטיים בישראל בשולחן עגול שנערך באוניברסיטה.

 

האם ניתן דגש יותר על עבודה מעשית או תיאורטית? כהמשך לשאלה זו, האם העבודה היא יותר משפטית או יותר בין-אישית?

ליאת - בעיניי יש איזון נכון בין התיאוריה והעבודה המעשית. התיאוריה חיברה אותנו, את משתתפי הקליניקה, לרציונלים שמאחורי עבודתנו ולחשיבות של הקליניקה, והפרקטיקה אפשרה לנו ליישם את אותם רציונלים הלכה למעשה. אשר ליחס בין המשפטי לבין-אישי, בקליניקה למדתי שכדי להיות עורכת דין טובה לא מספיק להכיר את החוק והפסיקות השונות על בוריים, אלא גם לדעת להקשיב, להיות אמפטית, סבלנית ותומכת. לדעתי אין ספקטרום שבצדו האחד עבודה משפטית ובצדו השני יחס בין-אישי, אלא אלו שני דברים שתמיד דרים בכפיפה אחת.

דן - חד משמעית יותר תיאורטית. אותי זה די ביאס, כי דמיינתי את הקליניקה כמקום שמטפל בהמון פניות, אך בפועל התוויית מדיניות ומחקר הם חלק הארי.

 

לדעתכם מהם הקשיים או החסרונות שעלו בפרויקט ?

ליאת - לצערי הרבה משפטנים וחברי כנסת לא מכירים את התפיסה החברתית, ועדיין מחזיקים בעמדות מיושנות שלפיהן מוגבלות היא בעיה רפואית שטמונה באדם ועליו מוטלת האחריות לטפל בה. תפיסה מעין זו מפחיתה מחובתה של החברה לשלב אנשים עם מוגבלויות, ורואה ביצירת התאמות "מעשה חסד" ולא זכותם של אנשים עם מוגבלויות.

דן - כמו בכל קליניקה, יש את דינמיקת הסטודנטים מול המנחים. בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות פועלות שלוש מנחות וכך נוצר הרבה פעמים מצב של "טלפון שבור", איחורים רבים וחוסר יעילות שהתבטא לבסוף במשימות צפופות, בזמנים לא נוחים (תקופת מבחנים). אני מקווה שמאז חל שיפור. נוסף לכך, הייתה מעין היררכיה שבה צריך אישור כפול על הרבה מסמכים, מה שיצר סחבת והרגשה מעט פורמלית מדי לטעמי.

 

ספרו לנו על מקרה ספציפי שאתם זוכרים במיוחד מהפן האישי, או מהפן המשפטי.

ליאת - הייתי אחראית, עם חברתי נועה חביב, על תיק של אדם עם מוגבלות נפשית שהופלה בקבלה לעבודה ברשת מרכולים. אני זוכרת את הפגישות הרבות עמו, את שיחות הטלפון והדיונים בבית הדין לעבודה. הקשר האישי עמו לא היה פשוט, מוגבלותו דרשה מאיתנו סבלנות רבה ויכולת הכלה. למדתי ממנו המון על הדרך שבה ראוי שעורך דין יהיה בקשר עם לקוחו.

 

איך העבודה בקליניקה תרמה לכם אישית?

ליאת- באופן אישי, למדתי תיאוריות מאוד מעניינות שהשפיעו מאוד על התודעה שלי ועל יחסי לאנשים עם מוגבלויות. אנשים עם מוגבלויות אינם מקרי "חסד", מדובר באנשים שהם בדיוק כמוני ומגיעות להם אותן זכויות שמגיעות לי.

דן - אתה מגלה שגם בתור סטודנט צעיר יש לך אפשרות להשפיע ולשנות.

 

במבט לעתיד, ספרו לנו מה לדעתכם חשוב במיוחד לשנות?

ליאת - הייתי שמחה מאוד אם היו מטמיעים את לימודי המוגבלות כחלק מלימודי משפטים (או למצער מציעים קורס כזה שאינו במסגרת הקליניקה).

דן - בפן הזכויות, מעבר להנגשות והתאמות פיזיות שנעשות כיום, יש לחשוב כיצד לקותו של אדם לא תהווה לו מגבלה בחברה, כלומר, איך אנו בתור חברה מצליחים לתת מענה לכמה שיותר לקויות ביומיום שלנו כך שהחברה, השפה, שוק העבודה, האוניברסיטה וכו' לא יהוו מכשול לאדם אלא יתאימו את עצמם אליו.

בפן הפרקטי של הקליניקה, ניהול הזמנים וסדר וארגון לא היו הצד החזק של הקליניקה, והצוות הקליני צריך לשים דגש על תכנון לוח זמנים ארוך, ניהול לוח הזמנים ועמידה בו, ומתן התרעות זמן מספק מראש.

 

 

גיליון 24

גליון 24: מרץ 2017

mador0mador1
והפעם, לכבוד סיום התואר, מדור הסטודנטים נפגש עם ארבעה סטודנטים שנה ד', מצטיינים בתחומם, לשמוע חוויות מהחיים באוניברסיטה ולקבל מהם טיפים
קראו עוד

 


על "המרכז למחקרים אמפיריים של קבלת החלטות והמשפט"
קראו עוד

 


במסגרת סיקור הפעילויות השונות שהסטודנטים בפקולטה יכולים להשתתף בהן, אנו משוחחים הפעם עם דניאל ברנע, תלמיד שנה ג' שהוא סמנכ"ל מרכז עומק, המתמקד בשיפור הפן החקיקתי והפרלמנטרי בישראל 
קראו עוד

 


הצגת מחקרים, מאמרים וספרים של צוות הפקולטה למשפטים
והפעם: "אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי" – ד"ר קרן וינשל-מרגל
קראו עוד

 

   מה הקשר בין קולנוע ללימודי משפטים?
לירן כהן
בסמסטר הקרוב יתקיים בין כותלי הפקולטה, זו השנה החמישית ברציפות, קורס "קולנוע וביקורת המשפט". הקורס ייערך במתכונת חדשנית למדי: בכל שיעור יוקרן למשתתפים סרט ואחריו יתקיים דיון ביקורתי ומעמיק על ההיבטים המשפטיים והחברתיים שבו, בהסתמך על חומרי קריאה רלוונטיים.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
    
   סדנה מרוכזת במיזוגים ורכישות
מיכל אדרי
בשנים האחרונות מוצעת לקהל הסטודנטים בפקולטה האופציה לקחת חלק בקורסים מרוכזים של מרצים שונים, מהארץ ומחו"ל. כמו כן, עם השנים מוצעות עוד ועוד סדנאות שמטרתן, בין השאר, להעניק לסטודנטים הצצה לפרקטיקה המשפטית בענפי משפט ספציפיים. סדנאות אלה מועברות על ידי מומחים בתחום, הן מהסקטור הפרטי והן מהסקטור הציבורי. בחודש ינואר התקיימה סדנה מרוכזת בת שני מפגשים שהעביר עו"ד דן שמגר והייתה שילוב של השניים, כלומר, גם סדנה וגם קורס מרוכז.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
     
   ראיון עם שושי בן עמרם
מיכל אדרי
נעים להכיר: שושי בן עמרם, לשעבר רכזת הבוגר האגדית של הפקולטה למשפטים. אין סטודנט שלמד בפקולטה ולא זכה להכיר את שושי, שתמיד הייתה אוזן קשבת לכל בעיה ברמה האקדמית והאישית והצליחה בשרביט הקסמים שלה לפתור תמיד כל בעיה. שושי נתנה את ההרגשה שתמיד יש למי לפנות, דבר חשוב ביותר בפקולטה מאתגרת כשלנו, עם שיעור גבוה של סטודנטים המשלבים תואר נוסף, עבודה, חילופים וכל זאת – תוך עמידה בסטנדרטים הגבוהים של הפקולטה. לרגל פרישתה של שושי ערכנו עמה ראיון, כדי לנסות ולגלות דברים מעט יותר אישיים על שושי, שלא נחשפנו אליהם בשנות עבודתה.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
    
  הסטודנטים למשפטים נפרדים משושי
סופי קוסשווילי
את שושי בן עמרם אין צורך להציג לבוגרי הפקולטה. עבור רבים מהסטודנטים והבוגרים, היא יותר מעוד עובדת בפקולטה – היא סייעה, הייתה אוזן קשבת ונתנה מעצמה בשביל סטודנטים רבים במהלך השנים.
לאחרונה, הודיעה שושי על פרישתה מהפקולטה למשפטים לאחר כמעט 40 שנות עבודה. בראשותה של חן שופן, בוגרת טרייה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, עם סטודנטים נוספים מהפקולטה, נערך בחודש שעבר אירוע פרידה שהוקדש כולו לשושי ולעשייתה הרבה למען הסטודנטים בפקולטה.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
   
   אירוע הוקרה לשושי בן עמרם
מערכת הביטאון
כאות תודה והערכה לשושי, ארגנו מספר סטודנטים ערב פרידה לכבודה, שהתקיים בתחילת הסמסטר. לערב הוזמנו כל הסטודנטים והבוגרים של הפקולטה למשפטים אשר עברו תחת ידיה של שושי ב-38 שנותיה בפקולטה. ערב ההוקרה התקיים באולם האירועים בבית מאירסדורף, וכלל ברכות לצד סרטוני וידאו מצחיקים והענקת מתנה לשושי, מכספים שנאספו מיותר ממאה בוגרים.
קראו עוד
_____________________________________________________________________
   
   

אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה
צבי מנדלסון
עם כניסתו לתפקידו החדש, ישבנו עם פרופסור דורון טייכמן לשיחה קצרה על הפקולטה, הסטודנטים, העבודה החדשה, שאלת נוכחות החובה בשיעורים, וגם, כמובן, לדעת עוד קצת עליו.
קראו עוד

   
בטאון "הפקולטה" גליון 24: מרץ 2017
חברי מערכת: יונתן קיי וסופי קוסשוילי

להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

מה הקשר בין קולנוע ללימודי משפטים?

 

מה הקשר בין קולנוע ללימודי משפטים?

לירן כהן

בסמסטר הקרוב יתקיים בין כותלי הפקולטה, זו השנה החמישית ברציפות, קורס "קולנוע וביקורת המשפט". הקורס ייערך במתכונת חדשנית למדי: בכל שיעור יוקרן למשתתפים סרט ואחריו יתקיים דיון ביקורתי ומעמיק על ההיבטים המשפטיים והחברתיים שבו, בהסתמך על חומרי קריאה רלוונטיים.

המרצה בקורס, פרופ' יפעת ביטון, החלה את דרכה כסטודנטית בפקולטה, בה נשארה מהתואר הראשון ועד סיום הדוקטורט. אחריו המשיכה לתואר שני נוסף באוניברסיטת ייל ולפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, כשתחומי התמחותה העיקריים הם דיני הנזיקין והאפליה. כיום, מלבד היותה מרצה במספר מוסדות אקדמיים, פרופ' ביטון עומדת בראש מרכז תמורה, המקדם שוויון באמצעות המשפט הנזיקי-פרטי, ואף מועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון.

 

מאיפה הגיע הרעיון להעביר קורס ייחודי שכזה?

"למען האמת, כמו דברים רבים מעולם המשפט – ייבאתי מארה"ב. בתקופת הלימודים שלי באוניברסיטת ייל הופתעתי ושמחתי לגלות שקורס כזה מוצע לסטודנטים במסגרת כה יוקרתית ומהודקת. הגילוי אישש אצלי את התחושה שעולם המשפט, בהרבה מובנים, דל בהתנסות האנושית שלו מכדי שיהיה אבן שואבת לכל מה שקורה בתוכו. לטעמי חשוב לחבר בין אמנות, קולנוע ומשפט. לראות את זה קורה דווקא שם נתן לי נחישות רבה לעשות זאת בעצמי."

 

היו סרטים ספציפיים שעיצבו את השקפתך?

ללימודי המשפטים הגעתי מלכתחילה בעקבות הסרט  Carolina Skeletons, המבוסס על סיפורו האמיתי של ג'ורג' סטיני, ילד אפריקאי-אמריקאי שחבר המושבעים נזקק לפחות מ-10 דקות כדי לגזור עליו עונש מוות, בהיותו בן 14 בלבד (הצעיר ביותר שהוצא להורג בארה"ב). התחושה שעלתה מהסרט הייתה שמדובר בילד שלא ניתן לו יומו במערכת המשפט. היה ברור שלגזע תפקיד מאוד מרכזי בעצם ההאשמה שלו. הקושי המרכזי שלי היה, כצעירה, לחוות את חוסר האונים שלו בתוך המערכת המשפטית. אני זוכרת את עצמי מתגבשת במחשבה שאהיה משפטנית, מתוך הבנה שהמשפט עצמו צריך לעבור תיקון. במובן הזה, הסרטים שאני בוחרת בקורס הם הזדמנות להביט דרך הקולנוע על המציאות המשפטית ולהשיג כלים לתיקון והשלמת אותם חוסרים. אני מקווה שאתן למשתתפים פרופורציה של צניעות על כוחו המוגבל של המשפט כשלעצמו.

 

האם תציגי את הביקורת שיוצרי הסרטים התכוונו להעביר, או שמא מדובר בפרשנות שלך?

המטרה העיקרית של מרבית הסרטים היא לשעשע, לגעת ברגשות הקהל, אולם לא להוביל לשינוי. עם זאת – הרעיון של לחם ושעשועים במדיום הקולנועי כבר לא תקף, וכמעט תמיד יתלווה לסרט מסר נוסף, מעורר מחשבה ואי-נוחות, שאינו בהכרח בגדר אג'נדה מאורגנת. באמנות כמו באמנות, אנו לא תמיד יודעים מה היו כוונות היוצרים. במקום מסוים הסטודנטים ואני מפעילים פרשנות אישית של המצב הנדון בסרט. מדובר בחבל דק – מצד אחד לאפשר חוויה אמנותית ומצד שני לבסס חוויה לימודית: צפייה מושכלת, מאתגרת, ולא רק אמנותית 'פרופר'.

 

באילו תחומים משפטיים הקורס נוגע בעיקר?

יש לי משיכה ברורה יותר לתחומים שאני עוסקת בהם. ההשכלה שלי בתחום הקולנוע היא אוטו-דידקטית ולא מתקרבת באיכויותיה למקצועיות המשפטית שלי. גם מבחינת העניין שלי וגם מבחינת היכולת שלי לזהות ניואנסים ומורכבויות בתוך הסרטים – אני לוקחת אותם באופן אוטומטי לנושאים שמוכרים לי. הקורס נוגע בעיקר בנושאים כמו אפליה, זכויות אדם ויחסי הכוח בחברה, אבל גם בשאלות יסוד על המקצוע ועל תפקידו של המשפט, המגיעות מתחום תורת המשפט.

 

מה את חושבת על הלימוד של מקצוע המשפטים בתקופה שלנו?

בימים שבהם הייתי סטודנטית למשפטים הייתה פורמליות הרבה יותר גדולה, מחויבות יותר מובהקת לאיזה שהוא קורפוס של נושאים שמופיעים באיזו שהיא רשימה עלומה של לימודי המשפט ועוברים מדור לדור. כשלימדתי בפקולטה דיני נזיקין, היינו מעבירים סילבוסים ומערכי שיעור בין המרצים. יש משהו מאוד שמרני במערכת המשפט ובמערכת ההוראה שלה, אולם אני חושבת שאנו כבר לא שם – יש יותר פתיחות, הבנה שהמשפט הוא לא תחום עצמאי ומבודד, וניתן ואף רצוי להכניס תחומים אחרים פנימה. עדיין יש תחושה של חרדת קודש בעיסוק בתחום המשפטים הנובעת מדרישת המקצועיות בתחום. יש מקצוע פרקטי שצריך ללמד בסוף – לא ניתן להקנות רק כלים למחשבה אלא גם את הידע הדוקטרינרי עצמו. בעיניי, ככל שנהיה יותר יצירתיים כמרצים ונחשוב על מסגרות נוספות שבהן אפשר לבסס את הידע, כך הסטודנטים יהפכו למשפטנים מוצלחים יותר.

 

סדנה מרוכזת במיזוגים ורכישות

 

סדנה מרוכזת במיזוגים ורכישות

מיכל אדרי

בשנים האחרונות מוצעת לקהל הסטודנטים בפקולטה האופציה לקחת חלק בקורסים מרוכזים של מרצים שונים, מהארץ ומחו"ל. כמו כן, עם השנים מוצעות עוד ועוד סדנאות שמטרתן, בין השאר, להעניק לסטודנטים הצצה לפרקטיקה המשפטית בענפי משפט ספציפיים. סדנאות אלה מועברות על ידי מומחים בתחום, הן מהסקטור הפרטי והן מהסקטור הציבורי. בחודש ינואר התקיימה סדנה מרוכזת בת שני מפגשים שהעביר עו"ד דן שמגר והייתה שילוב של השניים, כלומר, גם סדנה וגם קורס מרוכז.

עו"ד דן שמגרזוהי השנה הרביעית שבה מתקיימת בפקולטה הסדנה, שהיא פרי יוזמתו של עו"ד שמגר. השנה הועברה הסדנה במתכונת של שני מפגשים מרוכזים, בני שש שעות כל אחד. במהלך הסדנה למדנו באופן כללי, תוך מתן הסברים ודוגמאות, על מבנים שונים אפשריים לעסקאות רכישה עם יתרונותיהם וחסרונותיהם, על תפקיד הדירקטוריון בהליך הרכישה של חברה, וכן על תהליך עסקת הרכישה עצמו.

עו"ד דן שמגר מגיע ממשפחת משפטית והוא בנו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר. הוא בוגר תואר ראשון בהצטיינות בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובעל תואר שני מאוניברסיטת אוקספורד. כיום הוא שותף בכיר במשרד עורכי-הדין מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם טל, ומתמחה בתחומי הבנקאות, מימון ופיננסים, הייטק והון סיכון, שוק ההון ומיזוגים ורכישות.

בראיון קצר שערכתי עימו ניסיתי להבין מה הייתה מטרתה של הסדנה, במה היא שונה או דומה לסדנאות אחרות, מה הוא ניסה להשיג בהעברתה והאם קהל היעד או הרקע שלו כסטודנט בפקולטה מילאו פה תפקיד. 

 

למה ציפית מהסדנה? האם זה התממש?

"אני ציפיתי לדיון שיש בו גם עניין גם סקרנות, גם מעורבות וגם השתתפות של הסטודנטים...שהסטודנטים יגיעו מתוך רצון להכיר את התחום ולחיות אותו. המטרה שלי הייתה שייווצר דיון בכיתה שבו יוכלו התלמידים להביע את דעותיהם ולשאול שאלות. שתהיה להם הזדמנות להיחשף לתחום שבלעדי הסדנה יהיה להם קושי להגיע אליו בלימודים אקדמיים... זהו תחום שמשלב הרבה מאוד ניסיון מעשי, ולכן על מנת להכיר אותו צריך לשמוע מאנשים שעוסקים בו בצורה אינטנסיבית. המטרה שלי הייתה לאפשר למי שהתחום מעניין אותו לקבל טעימה ממנו על קצה המזלג... כסוג של נקודת פתיחה למי שמתעניין בו. האווירה בסדנה הייתה מאוד חיובית. נתקלתי בתלמידים שהעיסוק בתחום מאוד מעניין אותם והם היו מאוד קשובים ומרוכזים, על אף שהסדנה הייתה אינטנסיבית וארוכה... הסטודנטים היו מחוברים לחומר ולנושאים."

 

הבנתי שהסדנה הועברה גם בשנים קודמות. מה אתה מוצא שונה או דומה בין הסדנאות? האם יש דברים שאתה שינית? האם שאלות הסטודנטים היו שונות לאורך השנים? אופי הלימוד או אופי הסדנה?

"בעבר ניהלתי את הסדנה בשורה של מפגשים – שמונה מפגשים לאורך הסמסטר – והפיזור על גבי הסמסטר אפשר לחומר לחלחל יותר טוב, כי הצלחנו לכסות יותר נושאים והייתה לסטודנטים הזדמנות לקרוא חומר בבית, לבוא עם שאלות ולהפנים את החומר משיעור לשיעור. המתכונת הסמסטריאלית הייתה יותר מוצלחת... הצפיפות של שני מפגשים גורמת לכך שיש פחות מקום לתלמידים להפנים את החומר ולהתמודד איתו משיעור לשיעור... אבל עם השנים גילינו שהמתכונת הסמסטריאלית יותר מתאימה ללוחות הזמנים של התלמידים, ולכן זה נעשה ככה לפי הצעת הפקולטה."

 

האם בסדנה השנה נתקלת בשאלות יוצאות דופן שהפתיעו אותך? עניינו אותך? שהתרשמת מהן לטובה?

"השאלות היו שאלות ענייניות וראויות ובהחלט מתאימות לסוג כזה של מפגשים... לא הופתעתי  משאלות שנתקלתי בהן לראשונה... אבל השאלות היו בהחלט לעניין והעידו על הבנה של החומר ולא היה קושי להתמודד איתן."

 

האם היה חשוב לך להעביר איזה שהוא מסר לסטודנטים בתחום של מיזוגים ורכישות? לשנות תפיסה מסוימת או להעשיר אותם בכל הנוגע לתחום?

"המסר שהיה מבחינתי חשוב היה הנושא של גמישות ויצירתיות במתכונת של בניית עסקאות. החשיבות של התאמת המבנה לכל עסקה ועסקה. זה איזה שהוא עיקרון מאוד מרכזי בעבודה בתחום, והיה לי חשוב שסטודנטים יבינו אותו ויפנימו את העובדה שלא מדובר בתחום של נכון ולא נכון, אלא בבחירת החלופה המתאימה לכל עסקה ועסקה. תחושתי הייתה שהם בהחלט הפנימו את המסר."

 

קצת על מאחורי הקלעים – כיצד החלטת על הנושאים לסדנה? על סדר הנושאים? על שיטת הלימוד?

"התחום הזה הוא תחום מאוד עשיר; יש בו אינספור נושאים וסוגיות. ביומיום אנחנו נתקלים במגוון סוגיות. הידע הבסיסי הוא איזה שהוא בסיס להתמודד עם אותן סוגיות. הבחירה של הנושאים היא בעצם בחירה במבני היסוד של התחום. המטרה במסגרת הסדנה היא לעסוק בעמודי הבניין העיקריים של התחום, כדי שמשם אנשים יוכלו להמשיך ולהתמודד עם המורכבויות שבהן הם יתקלו במהלך החיים... לאורך הדרך אני גם משלב סוגיות ספציפיות שאני חושב שהעיסוק בהן יכול לחדד את ההבנה של התחום, דוגמאות לסוגים של אתגרים שעולים במהלך העיסוק. בעיקר ניסיתי להעניק לסטודנטים סל כלים שיוכל לסייע להם להתמודד עם האתגרים של התחום ביומיום."

 

האם לדעתך החוויה שלך בתור סטודנט בפקולטה השפיעה על אופן ההעברה שלך? על הרצון שלך להעביר את הסדנה?

"אני למדתי בפקולטה, לכן היא קרובה לליבי. המחויבות ההיסטורית שלי לפקולטה היא כזאת שחשוב לי להיות מעורה בהוראה של הפקולטה, כדי לגדל דור מוכשר של סטודנטים ועורכי דין. ספציפית לדרכי ההוראה, אני עדיין זוכר את נקודת המבט של הסטודנט כשהוא מקשיב להרצאה ומשתתף בסדנה... וזה בוודאי עוזר לי לבחור את הדרך הנכונה להעביר את הדברים. נקודת המבט של הסטודנט בהחלט קרובה לליבי."

 

מה לדעתך, אם בכלל, תורמת לסטודנטים סדנה, בשונה משיעור רגיל?

"אני חושב שהיא מחברת בין הצד של ההבנה המשפטית והניתוח המשפטי לבין ההתמודדות המעשית בשטח. כלומר, היא מחברת בין הבנת הסוגיה המשפטית והמשמעויות שלה, הפרשנות המשפטית של הוראות הדין, ומשלבת את זה עם האתגר של עורך דין שעוסק בתחום מתן פתרונות ויצירת מבנים שעוסקים באינטרסים של הצדדים. הסדנה יוצרת את השילוב הזה באופן שלטעמי הוא שונה מהחוויה הרגילה של  לימוד באוניברסיטה. בהרצאות רגילות אין את אותו רכיב של יישום מעשי כפי שיש בסדנה הזו."

 

כיצד התרשמת מהסטודנטים מהפקולטה במהלך הסדנה?

"אני מכיר את הסטודנטים של האוניברסיטה כבר שנים... מדובר בקבוצה של אנשים שלפחות לתחושתי מאוד משקיעה בלימודים, כלומר משתתפים ומעורבים, מתעניינים ולא מתייחסים לדברים בצורה טכנית ופורמליסטית. התחושה שלי של מעורבות אמיתית."

 

האם היית ממליץ לסטודנטים לקחת את הסדנה בעתיד? אם כן, מדוע?

"אני ממליץ לאנשים לקחת את הסדנה, כי היא ייחודית ונותנת לאנשים הזדמנות טובה להביט לתוך עולם הפרקטיקה. תמיד ללימודים באוניברסיטה יש את האופי האקדמי, אבל העולם נראה מאוד שונה. הייחוד כאן הוא במתן תחושה... בטעימה מעולם הפרקטיקה, וזאת הזדמנות טובה לסטודנטים לגעת בתחום שמלא בעניין, אתגר וגיוון."

מי שכבר לקחו חלק בסדנה השנה וממליצים עליה בחום הם יובל חיימוביץ, לימור חתינאן ושחר אהרוני.

יובליובל, תלמיד שנה ג' שמשלב עם מוסמך במנהל עסקים, אומר: "בחרתי בקורס קודם כל כי הנושא של מיזוגים ורכישות מאוד פרקטי ומאוד חם היום בתחום ההיי-טק, שאליו ארצה להגיע בהמשך דרכי. בנוסף, תוכן הקורס תואר כיותר מקצועי מאשר אקדמאי, דבר שהוא מרענן בפני עצמו. עו"ד דן שמגר, שמעביר את הקורס, הוא אחד מאנשי המקצוע המובילים בתחום, מה שדרבן אותי עוד יותר לבחור דווקא בקורס זה ולא בקורס עם תכנים דומים, אבל שמועבר באופן יותר אקדמי."

 

 

לימורלימור, גם היא תלמידת שנה ג' שמשלבת עם מוסמך מנהל עסקים, הוסיפה כי מה שהוביל אותה לסדנה הוא "שהתחום נראה מעניין בעיני. הנושא מתחבר למסלול הלימודים שלי אשר משלב תואר שני במנהל עסקים. כמו כן, אני נמצאת כרגע לקראת בחירת תחום ההתמחות שלי וזוהי הזדמנות טובה להכיר את הנושא מקרוב על מנת לקבל החלטה טובה יותר להמשך הדרך."

 

 

שחר שחר, בת אותו השנתון, המשלבת עם לימודי ספרות עברית, בחרה בסדנה "כיוון שראיתי בה הזדמנות להציץ לעולם המשפט המסחרי, ממנו ספק הסתקרנתי ספק נרתעתי עד כה. ראיתי בה גם הזדמנות לרכוש ידע מעשי, בשונה מהקורסים הרגילים בפקולטה, ובכך להעשיר את ארגז הכלים אותו אני רוכשת בתואר בכלל, ולקראת בחירת התמחות בפרט. בנוסף, סקרן אותי לשמוע את הדברים ממקור ראשון, מאיש מעשה בעל ידע רב בתחום."

 

 

ראיון עם שושי בן עמרם

 

ראיון עם שושי בן עמרם

מיכל אדרי

נעים להכיר: שושי בן עמרם, לשעבר רכזת הבוגר האגדית של הפקולטה למשפטים. אין סטודנט שלמד בפקולטה ולא זכה להכיר את שושי, שתמיד הייתה אוזן קשבת לכל בעיה ברמה האקדמית והאישית והצליחה בשרביט הקסמים שלה לפתור תמיד כל בעיה. שושי נתנה את ההרגשה שתמיד יש למי לפנות, דבר חשוב ביותר בפקולטה מאתגרת כשלנו, עם שיעור גבוה של סטודנטים המשלבים תואר נוסף, עבודה, חילופים וכל זאת – תוך עמידה בסטנדרטים הגבוהים של הפקולטה. לרגל פרישתה של שושי ערכנו עמה ראיון, כדי לנסות ולגלות דברים מעט יותר אישיים על שושי, שלא נחשפנו אליהם בשנות עבודתה.

 

שושי, ספרי לי קצת על הילדות שלך. איפה גדלת? תארי את המשפחה שלך. תארי לי את הסביבה בה גדלת, זיכרון ילדות מיוחד, או תחביבים שהיו לך בתור ילדה.

"גדלתי בירושלים ליד ימק"א. למדתי ביסודי בבית הספר גורדון ובתיכון בבית חינוך. בתיכון הייתי במגמה הומאנית. היינו שלושה ילדים במשפחה, אני הקטנה. היה לי אח שהיה מרצה בחוג ליחסים בינלאומיים, יעקב בר סימן טוב ז"ל. הוא נפטר מצער, כי אשתו חלתה ונפטרה. עברנו תקופה לא קלה. הוא נפטר בגיל 65... אחרי שהוא נפטר גילינו עליו הרבה דברים שלא ידענו... מאז שאני זוכרת את עצמי, החוג שהכי אהבתי זה ריקודי עם. הייתי רוקדת, והייתה לנו להקה שהופיעה בכל הארץ. עד היום אני רוקדת."

 

היכן שירתת בצבא? אילו תכונות וכישורים נדרשו לתפקיד?

"בצבא שירתי בבה"ד 20, זה קורס הקצינים של חיל החימוש... העבודה הזאת לא רחוקה ממה שעשיתי כל השנים; כנראה אני אוהבת לעבוד עם קהל... זה התפקיד שייעדו לי בצבא. הכישורים שנדרשו לי היו יחס אנושי ביני לבין הצוערים, להקשיב להם ולשמוע אותם. אני חושבת שבזה כן הצלחתי, כי בזמנו מאוד עזרתי לצוערים וכיום לסטודנטים. שירתתי שנתיים שירות רגיל."

 

ספרי לי קצת על המשפחה השנייה שלך, זו ה"לא פקולטאית". כמה ילדים יש לך? אילו תחביבים יש לכם בתור משפחה? האם העבודה בפקולטה השפיעה על חיי המשפחה?

"יש לי שלושה ילדים. שלושתם נשואים. הגדולה, עדי, בת 38 ויש לה 3 ילדים והיא עובדת בערוץ הראשון בתור מפיקת חדשות. היא תמשיך לעבוד ב'תאגיד' באותו תפקיד. יש לה שלושה ילדים חמודים מאוד. האמצעית, טל, עובדת במכון ויצמן, גרה בגן יבנה וגם לה שלושה ילדים. בן הזקונים הקטן, בן 29, נשוי ובהתמחות של ראיית חשבון במשרד ברזילי בירושלים. כולם למדו פה באוניברסיטה בירושלים. שתי הבנות אפילו עבדו בספריית משפטים במהלך התואר. בתור משפחה אנחנו אוהבים לטייל ברחבי הארץ עם הילדים והנכדים... היו הרבה פעמים שחזרתי מהעבודה בשעות מאוחרות וזה השפיע על הילדים והנכדים. הבן שלי דיבר במסיבת הפרישה שלי וסיפר ש'אמא שלו תמיד הייתה באה מאוחר'. בתקופה שהוא היה סטודנט הוא התחיל לשמוע על אמא שלו מכל מיני סטודנטים. רק כשהוא הגיע להיות סטודנט הוא הבין כמה אמא שלו עובדת קשה... מקום העבודה בא על חשבון הבית. בתור ילדים הם מאוד כעסו, אבל כשהם גדלו והפכו לסטודנטים הם יותר הבינו."

 

כיצד הגעת להיות רכזת בוגר?

"בהתחלה עבדתי באוניברסיטה בחינוך גופני בגבעת רם, ואז ילדתי את עדי ולא רציתי לעבוד בגבעת רם, אלא בהר הצופים. אז היה מכרז של מזכירת דיקן, בזמנו פרופ' קלוד קליין. הוא היה הדיקן ועליתי למכרז מזכירת דיקן. מה קרה? במזכירות משפטים עבדה אתי יפה, שיצאה בדיוק לחופשת לידה והציעו לי להחליף אותה. כשהיא חזרה מחופשת לידה השאירו אותי למטה, במזכירות תלמידים, ואותה העלו למעלה, לדיקן. זה היה במקרה. מאוד אהבתי את העבודה ושמחתי לעבוד עם סטודנטים. אבל זה היה במקרה בגלל שאתי יצאה לחופשת לידה. כשהגעתי למזכירות עבדתי כפקידה לענייני תלמידים ואחר כך התקדמתי לרכזת לענייני בוגר. אהרון גרופן יצא לגמלאות ואז קיבלתי את התפקיד שלו. כשקיבלתי את התפקיד קצת פחדתי ממנו: איך אני אתמודד עם סטודנטים? תמיד היה לי בוס!. אחת המרצות אמרה לי 'את לקחת את התפקיד של אהרון והפכת את התפקיד ועשית אותו בצורה כזאת שכל הסטודנטים יאהבו אותך'."

 

כולנו יודעים שהפקולטה למשפטים היא שם דבר באוניברסיטה, שהמזכירות עצמה, ואת  בפרט, זכיתם בלא מעט פרסים ועיטורים. אילו תכונות, הרגלים או מנהגים סיגלת לעצמך עם השנים, כדי לבצע את עבודתך על הצד הטוב ביותר?

"צריך המון סבלנות להקשיב לכל אחת ואחד. לא לכל אחד יש את זה... הבאתי את הסטודנטים למצב שהם סיפרו לי גם דברים אישיים שלהם כדי שאני אוכל להבין אותם. אפשר להגיד שהייתי סוג של 'אמא של הסטודנטים'. די גוננתי עליהם. ניסיתי לתווך ביניהם לבין המרצים, לגשר, איתי הם יכלו לדבר באופן פתוח יותר... ועשיתי את זה לא מעט. אבל שוב, ההצלחה שלי היא בזכות שיתוף הפעולה עם המרצים, הדיקן וסגן הדיקן שנתנו לי גיבוי בכל מה שעשיתי עם הסטודנטים."

 

כולם יודעים שיש מזכירויות באוניברסיטה, ויש את "מזכירות משפטים". כלומר, שמזכירות משפטים היא סוג של מוסד בפני עצמו. מה הסוד שלך, כיצד תרמת להצלחת המזכירות?

"פקולטות אחרות דוגלות בנוקשות, למשל מועד ג' אם סטודנט נסע לחו"ל. נניח שסטודנט נסע ולא נבחן בשום מועד – צריך לתת לסטודנט הזדמנות להיבחן... ושוב קיבלתי לזה גיבוי מהדיקן וסגן הדיקן. רואים את זה בהערכות מזכירויות תלמידים, שתמיד זכינו בהן במקום הראשון. תמיד הסטודנטים שלנו החמיאו לנו ונתנו לנו הערכות מעל ומעבר. צריך גם לדעת איך להגיד לא כשאתה לא יכול לאשר... צריך לדעת להגיד 'לא' בצורה שהסטודנט לא ייפגע ולא ירגיש שאין לו עם מי לדבר, בצורה שהוא ירצה לחזור אליי לבקש דברים שוב. הייתי ערה לסטודנטים שקשה להם עם הלימודים בגלל קשיי שפה או בעיות בבית, וידעתי להעביר את זה הלאה ולפנות למי שצריך בפקולטה כדי שהסטודנט יקבל עזרה. עד היום אני זוכרת סטודנטים ואת הבעיות שלהם. אני לא שוכחת את הסטודנטים שלי.

עכשיו, חשוב להגיד שזה הודות לכל צוות המזכירות: פאולה, ענבל, שרה, רותם – כולן מצוינות. נותנות יחס מאוד חם לסטודנטים."

 

ספרי לי משהו שאנחנו לא יודעים עלייך.

"אני כמו ספר פתוח אין לי משהו שאני מסתירה. אני מאוד אוהבת לבשל. אני אוהבת שהנכדים שלי מתחנפים אליי ואומרים לי: 'סבתא, האוכל שלך הכי טעים'. כשהילדים שלי באים אני טורחת והם תמיד לוקחים איתם אוכל הביתה. אני אוהבת את המשפחה שלי – הילדים, הנכדים. היום אני באמת נותנת להם יותר... אני באה אליהם יותר ומבקרת את הנכדים... דברים שפחות עשיתי בעבר. אפילו הנכדים אמרו לי: 'סבתא, איזה כיף שאת באה'."

 

מה את לוקחת מעבודתך בפקולטה ברמה האישית? ברמה המקצועית?

"אני לוקחת את הסבלנות לספור עד 10 לפני שאתה מתרגז... למדתי להיות יותר סובלנית, כי ראיתי גם צד אחר של אנשים. יש לי סטודנטים שכבר סיימו את התואר שנכנסו עמוק לנשמה. אני עד היום איתם בקשר. יש לי קשר מאוד חזק עם כמה שהיו בעבר חברי האגודה ויו"רים לשעבר של אגודת הסטודנטים... אני מודה, יש לי קשר מצוין עם כמה בוגרים שלנו. חלק הזמנתי אליי הביתה. הם אפילו הכירו את המשפחה שלי. כל הפקולטה חברה שלי ואני אשאר איתם בקשר. עליזה גם פרשה מהפקולטה והיא גרה לידי, אנחנו נפגשות. מעבר לזה אני נפגשת עם החברות שלי מהפקולטה. הצענו לעשות פעם בחודש מפגש... הייתי איתן כל כך הרבה שנים ביחד והרבה שעות וקשה להיפרד... הילה חברה מאוד טובה שלי. לא קל לי, ולא קל לה לא לראות אותי. גיא דוידוב אמר שכשאנחנו מתווכחות ורבות אנחנו נראות כמו בעל ואישה, מרוב שאנחנו חברות טובות."

 

אילו חוויות חזקות עברו עליך, במהלך עבודתך בפקולטה?

"הייתה ילדה שהתקבלה לפקולטה למשפטים והיא רצתה לנסוע לשנה... והיא שיגעה את אמא שלה. אמא שלה התחננה שלא תיסע, ואמרה לה: 'בואי נשב ונדבר עם שושי'... היא ישבה אצלי במזכירות. בסוף היא נסעה לתקופה קצרה וחזרה ישר ללמוד. אמא שלה שלחה לי עציץ למשרד וכל כך התרגשתי. זה ממש ריגש אותי, בזכותי היא לא נסעה לחו"ל לתקופה ארוכה והיא התחילה ללמוד. זה באמת השאיר בי חותם עמוק, שאמא שלה כה העריכה את זה שהצלחתי לשכנע אותה להישאר בפקולטה. חוויה נוספתהיתה לי עם סטודנטית שחלתה בסרטן, דבורית פלס ז"ל, שהייתה כל כך קשורה אליי, כשהייתה חולה לוויתי אותה כל הזמן. באיזה שהוא שלב היא התעוורה. אמא שלה הביאה אותה לפקולטה והלכנו לאקדמון, כי היא רצתה לקנות מתנות פרידה לחברות שלה. תיארתי לה כל דבר ודבר. זמן לא רב אחרי כן היא נפטרה. זה היה לנו מאוד קשה. היא הייתה בחורה נפלאה וזה השאיר בי חותם. היא כל כך נקשרה אליי. הדברים האלה, את לוקחת אותם איתך... את מפתחת רגשות לסטודנטים, הם כמו הילדים שלך. עד היום יש פרס על שמה וההורים שלה תורמים לפקולטה... עד היום אני פוגשת את אמא שלה."

 

זכור לך אולי מקרה מצחיק שקרה לך במהלך שנות עבודתך בפקולטה?

"אני אספר משהו לא מצחיק אלא יפה שקרה לי. היה לנו סטודנט שראה מישהי בשנתון שמוצאת חן בעיניו וביקש את מספר הפלאפון שלה. אני אמרתי לו שהם לא מתאימים כי היא דתייה והוא חילוני גמור. בדחילו ורחימו נתתי לו את המספר. היא באה אליי ומאוד כעסה עליי. אחרי חודש הם באו אליי והיא התנצלה והם הודיעו לי שהם מתחתנים. הוא חזר בתשובה. לפני כחודש הם הזמינו אותי לחתונה של הבת שלהם. זה אחד הזוגות שצמח בפקולטה, ויש עוד זוגות."

 

איך נראה יום שבו לא קמים ונוסעים בשעות הבוקר המוקדמות לפקולטה למשפטים בהר הצופים? מה התכנונים לפנסיה?

"נרשמתי להולמס פלייס ואני כל יום הולכת לשיעורים... אחר כך אני באה הביתה, אני יוצאת ונפגשת עם חברות. כרגע כל מה שאני רוצה זה חופש... אני מבקרת את הנכדים שלי, הולכת לקולנוע, דבר שלא עשיתי בעבר, יוצאת לרקוד... זה מה שאני עושה כרגע בחורף. אני חושבת שאני אבוא ללמוד איזה משהו. ממש בקרוב אני נוסעת לטיול בקובה, פנמה וקוסטה ריקה. הבעל שלי גם הוא פרש, אבל הוא חזר לעבודה לארבע שעות בכל יום. הוא בסך הכול גם בחופש, אפשר לצאת ולבלות. אני פחות מבשלת באמצע השבוע. הבעל שלי אומר: 'בואי נצא למסעדה'."

 

סכמי לי, במשפט, את העבודה בפקולטה.

"עבודה מלאת סיפוק והנאה."

 

איזה מסר תרצי למסור לסטודנטים בפקולטה?

"אני מאחלת אלפי הצלחות לכל הסטודנטים."

 

מה הטיפ הכי חשוב שנתת לססיל, מחליפתך בתפקיד?

"הטיפ שנתתי לה הוא שתהיה לה סבלנות כלפי הסטודנטים, להיות נחמדה, לשמוע אותם וגם לנסות להבין אותם. לא תמיד ללכת לפי הכללים, לפעמים אפשר גם לסטות. לא יקרה שום אסון אם תסטה קצת ותהיה לטובת הסטודנטים. היא מגיעה מהפקולטה למדעי הטבע, שזה שונה. אני חושבת שהיא הבינה את המסר. בפעם הראשונה שראיתי אותה אמרתי: 'זאת מתאימה לתפקיד'. היא מאוד נחמדה."

 

כאות תודה והערכה לשושי ארגנו כמה סטודנטים ערב פרידה לכבודה, שהתקיים ביום חמישי, 9.3.2017. לערב הוזמנו כל הסטודנטים והבוגרים של הפקולטה, אשר עברו תחת ידיה של שושי ב-38 שנותיה בפקולטה. ערב ההוקרה התקיים בבית מאירסדורף, וכלל ברכות לצד סרטוני וידאו מצחיקים, והענקת מתנה מטעם הסטודנטים לאורך השנים.

שושי ארוע פרידה

 

הסטודנטים למשפטים נפרדים משושי

 

הסטודנטים למשפטים נפרדים משושי

סופי קוסשווילי

 

מספרים על שושי

את שושי בן עמרם אין צורך להציג לבוגרי הפקולטה. עבור רבים מהסטודנטים והבוגרים, היא יותר מעוד עובדת בפקולטה – היא סייעה, הייתה אוזן קשבת ונתנה מעצמה בשביל סטודנטים רבים במהלך השנים.

לאחרונה, הודיעה שושי על פרישתה מהפקולטה למשפטים לאחר כמעט 40 שנות עבודה. בראשותה של חן שופן, בוגרת טרייה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, עם סטודנטים נוספים מהפקולטה, נערך בחודש שעבר אירוע פרידה שהוקדש כולו לשושי ולעשייתה הרבה למען הסטודנטים בפקולטה.

ברוח הפרויקט, החלטנו גם אנחנו להקדיש פינה לשושי היקרה, על מנת שנוכל לשתף ולו במעט את תרומתה הרבה של שושי לפקולטה בכלל ולסטודנטים הרבים שעברו תחתיה בפרט.

לשם כך פנינו לכמה סטודנטים וביקשנו מהם לספר כיצד שושי השפיעה עליהם במהלך שנותיהם בפקולטה למשפטים. הנה כמה מהם:

 

שמעון נטף (בוגר מחזור 2016):

שמעוןבבוקר של מבחן הבאתי את בני הפעוט לגן, אך הופתעתי לגלות כי הגן סגור. בלית ברירה נסעתי עם בני לפקולטה וניסיתי לחשוב בדרך על פתרון הולם. הילד, למען האמת, התלהב מאוד מהטיול. כשהגעתי למזכירות הסברתי לשושי את העניין, ובלי להסס היא הציעה, יחד עם פאולה ויוכי, לשמור עליו. שעתיים לאחר מכן, כשאשתי הצליחה להגיע לפקולטה לאסוף את הילד, הוא לא רצה ללכת. נותרתי ללא מילים.

 

 

שני אלוני:

עשיתי שילוב של עבודה סוציאלית ומשפטים. בלי שושי, לא בטוחה שהייתי מסיימת את התואר בזמן. שום דבר לא נראה מסובך מדי כשבאתי אליה, להכול היה פתרון. בדרך כלל הבעיה שלי נפתרה על המקום, ואם לא – תוך יום-יומיים קיבלתי ממנה פתרון. קיבלתי ממנה שיעור חשוב במקצוענות!

 

תום קובצ'י (בוגר מחזור 2015):

tomכשהייתי בשנה א' ונכנסתי למזכירות לשאול שאלה, שושי הסתכלה עלי וקבעה בנחרצות: "אתה בשנה א'". כששאלתי בעלבון איך הגיעה למסקנה הזו, השיבה בחיוך "אם היית פה יותר מכמה ימים, הייתי מכירה אותך כמו את אחד הילדים שלי". אמרה, ואכן כך היה במשך שלוש וחצי שנים בפקולטה, וגם לאחר מכן. שאפו ענק למי שהרים את הכפפה, בהחלט מגיע לשושי!

 

 

 

סיוון כפיר:

מלבד היותה אשת מקצוע מהמעלה הראשונה, שושי היא אישה חריפה, אדיבה וטובת לב שעזרה לי ולאחרים רבות במהלך התקופה המאוד לחוצה של לימודי התואר הראשון. אני זוכרת שבשנה הראשונה ללימודים התפלאתי שבכל שיחה עם בוגר של הפקולטה התבקשתי למסור ד"ש חם לשושי. היום אני מוצאת את עצמי עושה את אותו הדבר... שושי, אני אנצל את ההזדמנות כדי למסור לך שוב תודה גדולה מכל הלב על כל מה שעשית בשבילי ולאחל לך הנאה וסיפוק רב מהפרק החדש בחייך!

 

חן שופן (בוגרת מחזור 2017):

chenכבר משנה א' ללימודי המשפטים שושי עזרה לי המון. שילבתי את התואר במשפטים עם תואר בכלכלה שהתחלתי שנה לפני כן, מה שעשה את השילוב שלי קשה במיוחד. אבל כל בעיה שהייתה לי שושי ידעה לפתור במהירות הבזק ולתת את המענה הטוב ביותר. אבל האמת היא ששושי עזרה לי ולכולם לא רק בבעיות הגדולות, אלא בכל דבר קטן שושי נגעה ודאגה שיהיה לנו הסטודנטים פשוט יותר. התוודעתי לכך במיוחד כשהייתי בשנה ב' והייתי חברה באגודת הסטודנטים של הפקולטה למשפטים. רוב הסטודנטים אפילו לא מודעים לכל מה ששושי עשתה לטובת הסטודנטים, כמה היא הייתה הגורם הכי משמעותי בפקולטה בנושא קידום הסטודנטים, כמה הסטודנטים היו חשובים לה וכמה היא אהבה ודאגה שתמיד יהיו מרוצים ויצליחו להשיג את מה שרצו. אסיים בזה שאומר שאני חייבת לשושי את התואר שלי וגם את שפיות דעתי. תודה רבה על הכול!

 

 

רן הופמן (מחזור 2018)

ranאת שושי הכרתי כנציג באגודת משפטים בשנה א'. שושי תמיד הייתה הראשונה להציע ולתמוך ברעיונות שסייעו לסטודנטים, היא גם פתרה בעצמה אינספור בעיות אקדמיות ואישיות. אני לא אשכח את היכולת של שושי להשיב למייל, לענות לטלפונים, לתפעל את מערכת הרישום ולענות לשאלות, והכל במקביל ובצורה המקצועית ביותר

בהמשך, כשנבחרתי לתפקיד יו"ר האגודה, שושי סייעה לי ולאגודה החדשה להתחיל את הקדנציה בקלות ואפילו הגיעה למעננו במיוחד לאוניברסיטה למרות שלא הייתה חייבת.

לא כל יום פוגשים אדם עם לב זהב כמו שושי ואני מאחל לה אושר, נחת, בריאות והצלחות בהמשך הדרך.

 

 

גם ססיל, מחליפתה של שושי בתפקיד, רצתה לומר כמה מילים:

אחד הדברים הכי בולטים אצל שושי זו האכפתיות שלה כלפי הסטודנטים. כשהגעתי למשרד, זה הדבר הראשון שהכה בי. לכן אני חושבת שהיא תתרגש מאוד לראות שהתחושה הזאת הדדית. הבנתי מהר מאוד שהיא מוכנה לעשות כמעט הכל כדי לעזור לאלה שזקוקים לעזרתה. עבדתי עם לא מעט מזכירות באוניברסיטה ברמות שונות, וזה באמת לא מובן מאליו. אני מאחלת לה המון הצלחה בכל אשר תעשה בהמשך.

 

ונסיים בדברי דיקן הפקולטה פרופ' מיכאל קרייני:

"שושי היא שילוב נדיר בין אדם מסור ואכפתי ואשת ניהול מהמדרגה הראשונה – כך שכל מקרה או עניין שהיא טיפלה בו קיבל את תשומת הלב הראויה מצד אחד, ואת הטיפול המקצועי והנכון, מצד שני."

 

 

אירוע הוקרה לשושי בן עמרם

 

אירוע הוקרה לשושי בן עמרם

מערכת הביטאון

כאות תודה והערכה לשושי, ארגנו מספר סטודנטים ערב פרידה לכבודה, שהתקיים בתחילת הסמסטר. לערב הוזמנו כל הסטודנטים והבוגרים של הפקולטה למשפטים אשר עברו תחת ידיה של שושי ב-38 שנותיה בפקולטה. ערב ההוקרה התקיים באולם האירועים בבית מאירסדורף, וכלל ברכות לצד סרטוני וידאו מצחיקים והענקת מתנה לשושי, מכספים שנאספו מיותר ממאה בוגרים.

שופטת המחוזי ד"ר מיכל אגמון-גונן, בוגרת מחזור 1985, הייתה הראשונה שהודתה לשושי מקרב לב, מבין הבוגרים. השופטת נזכרה איך בתקופתה "שושי עוד ישבה בדלפק, וקיבלה את התור הארוך של הסטודנטים בחיוך וסבר פנים יפות". אגמון-גונן הזכירה לסטודנטים שבעבר לא היו מקלידים מספר תקתוקים והכול היה מסתדר. "הכול היה ממולא ידנית, טפסים ושינויים, ושושי תמיד שמחה לעזור. ולכל מי שהיא לא הספיקה לעזור עד סיום שעות הקבלה היה ברור שלמחרת היא תהיה שם לעזור". בסיום דבריה אמרה שהיא חייבת לשושי תודה על שעזרה לה בכלל להסדיר את התואר השני, ובעקבותיו את הדוקטורט. "אפשר להגיד די בוודאות שבלעדייך לא הייתי דוקטור".

מוריה קיסילוב, בוגרת הפקולטה שהייתה אחראית על קליטת הסטודנטים בשנת 2014, זוכרת איך לא הייתה פונה רבות לשושי לגבי הלימודים שלה, אלא לגבי שאלות המועמדים לקבלה לתואר, ובימיהם הראשונים כתלמידי שנה א'.

"לא משנה כמה מוזרה, הזויה או קטנונית הייתה השאלה, שושי תמיד חזרה עם תשובה. למדתי ממנה הרבה מאוד – היא הייתה אות ומופת למקצועיות ולאדיבות. על מה שלא ידעה לענות מיד, ביקשה מעט זמן וחזרה ביום למחרת עם תשובה".

גם בוגר מחזור 1995, פרופסור אסף חמדני, הסכים עם תיאור המקצועיות של שושי. הוא נזכר איך נכנס לתפקיד עוזר הדיקן בפקולטה, וחשב שהוא "אולי ינהל משהו, ישנה דברים", אבל גילה מהר מאוד, אחרי שנתן תשובה לסטודנטית וזכה מיד לשיחה נוספת משושי, שמי שמנהל את ההתנהלות מול הסטודנטים זה לא הוא. "בסופו של דבר, כמעט מיד הבנתי מה כדאי לעשות. הגעתי עם המחשב שלי לחדר שלה, שאלתי אותה את כל השאלות שנשלחו אלי וקבלתי ממנה את התשובה. בפעמים הנדירות מאוד שבהן לא הייתה לה תשובה – התחלנו לחשוב איך פותרים את הבעיה".
הוא גם הוסיף כי כמתרגל וכמרצה נדהם כל פעם לגלות עד כמה שושי מכירה את הסטודנטים בפקולטה. "כאשר חיפשתי במכרז עוזרי הוראה או מתרגלים לעצמי, לא הייתי צריך יותר מדי. הייתי מגיע לשושי ורק אומר את השמות. היא לעולם לא הייתה אומרת משהו רע על אף אחד, אבל תמיד ידעה להגיד מי יתאים לי, והיא לא טעתה!"

עוד עדות על ה"עין" של שושי לשידוכים מוצלחים נתן יגאל וינשטיין, שהיה יו"ר האגודה ב-1997. וינשטיין סיפר איך הוא ואשתו הפכו לזוג, ובסופו של דבר התחתנו בזכות שושי: "במהלך שנה ב', במסגרת העבודה שלי באגודה, הכרתי את שושי לעומק. דיברתי אתה על מאיה, סטודנטית שהכרתי עוד משנה א'".

וינשטיין המשיך: "היה ברור לשושי שאני מעוניין במאיה, שלצערי, היה לה בזמנו חבר... אבל שושי יודעת לסגור קצוות. היא אמרה לי 'יהיה בסדר' ושלא אדאג. איכשהו יצא שמאיה ואני היינו בכל התרגולים יחד, כל השיעורים, זה לצד זו. לומדים למבחנים יחד. וככה התחברנו יותר ובסוף באמת הפכנו לזוג, התחתנו והבאנו ילדים לעולם. מאיה תמיד חשבה שזו יד-הגורל, אז הנה, מאיה, תכירי – זו יד הגורל!".

בסיום הערב, הופתעה שושי  בתשורה מתנת בוגרי הפקולטה לדורותיהם – כרטיס טיסה פתוח לכל יעד שתבחר. שושי אמרה לסיום: "אני ממש מתרגשת. תודה רבה לכם על כל ההערכה הזו. אני כל כך מתרגשת, שאני לא יכולה לדבר. פשוט תודה רבה!". רק לאחר עוד כשעה של חיבוקי פרידה, שיחות עם בוגרים ובוגרות וצילומי מזכרת, הסתיים הערב – ולנו בפקולטה נותר רק להודות שוב לשושי על 38 שנים של עבודה מכל הלב, ולאחל לה ליהנות כמה שיותר מהפרק החדש בחייה.

 

  • שושי ארוע פרידה
  • שושי ארוע פרידה
  • שושי

אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה

 

אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה

עם כניסתו לתפקידו החדש, ישבנו עם פרופסור דורון טייכמן לשיחה קצרה על הפקולטה, הסטודנטים, העבודה החדשה, שאלת נוכחות החובה בשיעורים,  וגם, כמובן, לדעת עוד קצת עליו.

צבי מנדלסון

 

פרופסור דורון טייכמן למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, את התואר השני והדוקטורט עשה באוניברסיטת מישיגן, ואת הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת טקסס. מרצה בפקולטה מאז 2005, בין לבין, לימד שנה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. בזוגיות, אב לשניים, גר בתל אביב. מציין כי הוא אוהב טיולים על החוף בזמן השקיעה, יין אדום, וצילום ישראלי עכשווי.

 

פרופסור טייכמן, מה התפקיד של סגן דיקן בפקולטה?

בפקולטה יש שני סגני דיקן – אחד אחראי על תוכנית הלימודים, והשני אחראי על התלמידים. אני סגן דיקן לענייני תלמידים, וככזה אני אחראי על הממשק בין הפקולטה לתלמידים. התפקיד כולל טיפול בשגרת הלימודים בפקולטה: רישום, עבודות, בחינות, וכל עניין מיוחד שעולה במהלך השנה. השגרה למרבה השמחה עוברת יחסית חלק, ולכן תפקידו של סגן הדיקן הוא לרוב במקומות שבהם יש צורך מיוחד. מעבר לכך, אני אחראי על האסטרטגיה בתחום ההוראה, ובנוסף אני יד ימינו של הדיקן.

 

במסגרת תפקידך כאחראי על האסטרטגיה ההוראתית, מה לדעתך הופך מרצה למרצה טוב ?

מדובר בשאלה קשה, כי צריך להבחין בין מרצה פופולרי למרצה טוב. אני מרשה לעצמי לומר שאני מרצה פופולרי, כי אני זוכה לפרסי הוראה בפקולטה, אך העובדה שאני מרצה פופולרי לא הופכת אותי למרצה טוב. אני מזהיר את עצמי לעיתים כי ייתכן שאני דווקא מרצה לא טוב. לדעתי מרצה טוב הוא מרצה שמצליח להנחיל את החומר לתלמידיו בצורה יסודית. מרצה טוב מאתגר את תלמידיו לחשוב ולהבין לעומק את החומר הנלמד. מרצה טוב גורם לתלמידיו להיות סקרנים, ולא עושה את החיים שלהם קלים. הוא יֵדע להעמיד את התלמידים על טעויותיהם, ובסופו של דבר להפוך אותם לאנשים חכמים וביקורתיים. לצערי, אינני סבור שיש לנו כלים לבחון בצורה טובה מיהו מרצה טוב. לכל הדעות, סקרי רמת ההוראה לא עושים זאת.

 

מהי דעתך על כך שבסקרי הוראה האוניברסיטה העברית נמצאת במקום נמוך באיכות ההוראה?

אני סבור שיש לקרוא נתונים אלה בזהירות רבה. לנתון הייתה משמעות אם תלמיד שלומד אצלי דיני עונשין ואצל פרופסור פלוני במכללה אלמונית היה אומר: "אצל טייכמן היה גרוע ואצל פלוני היה מצוין". נתון כזה מחזיק את כל יתר הדברים שווה, ועורך השוואה אמיתית. הנתונים הקיימים לא מאפשרים השוואה וגזירת מסקנות, מכיוון שבמקומות אחרים ציפיות התלמידים שונות ואוכלוסיית התלמידים שונה, וגם הקורסים שונים. מעבר לזאת, כפי שציינתי לפני רגע, אני חושב שצריך לעשות הבחנה ברורה בין מרצים פופולריים למרצים טובים. במכללות יש לחץ על המרצים להיות פופולריים, ולא בהכרח טובים.

 

לסיום הנקודה הזו, על סמך מה נבחרים המרצים באוניברסיטה? האם על סמך המחקר שלהם או על סמך האיכות ההוראתית שלהם?

שאלה ראויה. האוניברסיטה היא בראש ובראשונה מוסד מחקר, זה ייעודנו. לכן אנשי סגל ייבחנו בראש ובראשונה על פי המחקרים שלהם, חד וחלק. זה מובהק בשלב הקליטה של חברי הסגל, שם מושקעים המון מאמצים והם כולם מוכוונים לבדוק את היכולות המחקריות של המועמד. גם לאחר הקליטה, הנתון המרכזי שמשפיע על קידום חברי סגל הוא המחקר. עם זאת, יכולת ההוראה כן נלקחת בחשבון בשלבי הקידום של חברי סגל כנתון רלוונטי. מעבר לכך, היות שהאוניברסיטה רואה חשיבות בעניין, היא עושה מאמץ לתת לחברי סגל שמתקשים בהוראה כלים על מנת לשפר את היכולות שלהם.

 

פרופ' טייכמן, בוא נדבר על הפן האישי. אתה מרצה לדיני עונשין; מה מושך אותך בדיני עונשין?

אני לא פליליסט מלידה, אחד שכל חייו חלם בלילה על זה. ההתמחות שלי אמנם הייתה אצל השופט קדמי ז"ל, שהיה מהדמויות המרכזיות של המשפט הפלילי בישראל, ולכן כבר בשלב ההתמחות נחשפתי לעבודה משמעותית בתחום הפלילי. יחד עם זאת, המחקר שלי בא מהזווית של הניתוח הכלכלי של המשפט, שהיא – איך לומר זאת בעדינות – לא בדיוק דרך המלך בתחום המשפט הפלילי. על הרקע הזה דיני עונשין לא היה הקורס הראשון שלימדתי בפקולטה, וכשנקלטתי לימדתי דיני תאגידים. רק מאוחר יותר התפנה מקום בקורס דיני עונשין, ואני מאוד שמח על ההזדמנות ללמד את הקורס, בין היתר כי אני נהנה ללמד את תלמידי שנה א'.

 

לדעתך, האם תפקידה של האוניברסיטה ללמד משפטים, או לפתח את החשיבה המשפטית של התלמיד?

התשובה מורכבת. ברור שצריך ללמד את הידע הבסיסי: איך לקרוא את החוק ואיך להבין פסק דין. יש ידע משפטי בסיסי שעל המשפטן לדעת כדי לנהל שיח משפטי אינטליגנטי. יחד עם זאת, הידע הבסיסי הזה אינו מספיק. כמוסד שתפקידו להצמיח את המנהיגים המשפטיים של המחר, אנו מנסים לתת לתלמידים שלנו כלים שעוזרים להם להבין את ההיגיון הפנימי של המשפט, וזאת כדי שהם יוכלו לדעת לא רק את הדין המצוי אלא גם לאן המשפט עומד ללכת בעוד עשר או עשרים שנה.

 

האם אתם מכשירים עורכי דין או משפטנים?

אנחנו עוסקים בשני הממדים. אנחנו עוסקים בהכשרה אקדמית, אבל אנחנו נותנים לתלמידים שלנו גם כלים של ידע מקצועי. ניתן לראות זאת בתוכנית הלימודים: מצד אחד אנחנו משקיעים משאבים עצומים בסמינרים שאותם מלמדים בעיקר חברי הסגל, מתוך מטרה לתת לתלמידים כלים אקדמיים ברמה הגבוה ביותר; מצד שני אנחנו מקפידים להציע לתלמידים מגוון עשיר של קליניקות וסדנאות מעשיות.

 

מה לדעתך מציב את האוניברסיטה במקום הראשון בארץ? והאם לדעתך אפשר לשפר את הייחודיות שלנו?

מה שעושה את הפקולטה לטובה זה האנשים שמרכיבים אותה. כלומר, הפקולטה היא הסגל והתלמידים. רמת ההוראה פה בהשוואה למוסדות אחרים יותר גבוהה כי התלמידים פה מצוינים. אותו איש סגל שילמד אותו שיעור בכיתה שחתך הקבלה שלה הוא פסיכומטרי 500 ובכיתה שבה הוא פסיכומטרי 700, ילמד ברמה יותר גבוהה בכיתה השנייה. רמת ההוראה תהיה שונה, כי כאשר אתה מלמד אתה מתאים את עצמך לרבע התחתון של הכיתה, ואצלנו כמעט שאין תלמידים חלשים. למעשה, רוב התלמידים פה הם פנטסטיים בגלל חתך הקבלה, וזה אומר שאפשר לרוץ וללמד ברמה גבוהה מאד. מצד הסגל, הסגל שלנו נמצא בחזית העולמית מבחינת רמת המחקר שלו, ולדעתי יש קשר בין מצוינות מחקרית לרמת ההוראה. אמנם זה לא הדבר היחיד שצריך כדי ללמד, אבל זה בוודאי מאוד מועיל להוראה שלך אם אתה אחד האנשים המובילים בתחום שלך בעולם. בנוגע לייחודיות, ברור שאפשר להשתפר. לגייס סגל מצטיין ולשמר אותו זה לא דבר פשוט, וכך גם לגייס תלמידים מצוינים. הפקולטה יודעת שהיא חיה בסביבה תחרותית, ומשקיעה מאמצים מרובים בשיפור מתמיד על מנת למשוך לירושלים את האנשים הטובים ביותר. אני חושב שדווקא בתחום התשתיות הפיזיות יש לה לאן לשאוף להשתפר, והנהלת הפקולטה משקיעה מאמצים רבים בתחום.

 

אפרופו פסיכומטרי, האם אתה סבור שזו באמת הדרך הטובה ביותר לקבל תלמידים טובים?

אני אתבטא בזהירות, ולא בכובעי כסגן דיקן. הבחינה הפסיכומטרית למיטב הבנתי היא כלי ניבוי טוב להצלחה בלימודים באוניברסיטה. יחד עם זאת בהחלט צריך לבדוק מקרים שבהם היא לא כלי ניבוי טוב, ולראות אם אפשר לפתח כלים אלטרנטיביים כדי לקבל את האנשים הכי טובים ללימודים. מהם הכלים האלו בדיוק, אני לא יודע. בכל מקרה אינני חושב שהפסיכומטרי הוא הכלי המושלם, וצריך לבחון איפה הוא לא עובד ולבדוק איך אפשר לפתח מדדי קבלה שונים.

 

עכשיו לנושא הבוער מבחינת לא מעט תלמידים בפקולטה – האם אתה חושב שנוכחות חובה מקדמת את ההשכלה של התלמידים?

אני חושב שנוכחות מועילה מאוד לתלמידים. היא מועילה מאוד גם מעבר לממד שתלמידים נוטים להתמקד בו, שהוא הצלחה בבחינות. אני חושב שתלמיד שנמצא בשיעור מפיק הרבה רבדים עמוקים מהשיעור, ודברים אלה לא בהכרח באים לידי ביטוי בבחינה בסוף הסמסטר. ייתכן שתלמיד שייקח מחברת בחינה וייעשה מאמץ מרוכז של לימודים לפני המבחן יוכל להצליח באופן זהה לתלמיד שהיה נוכח כל השנה. עם זאת, אם ניפגש שנה אחרי הבחינה אנו נראה שהתלמיד שהגיע לקורס הפיק הרבה יותר מהקורס לעומת התלמיד שלא הגיע. אני אישית הייתי במקום הזה כתלמיד, ואני לגמרי יכול להבין שבתוך מכלול הלחצים והמחויבויות של תלמידים קל לפעמים לא להגיע לשיעור. על הרקע הזה, מדיניות שנועדה לעודד תלמידים להגיע נראית לי ראויה.

 

האם לדעתך בקורס דומה עם מרצים שונים יכולות להיות דרישות מאוד שונות? לדוגמה סד"א.

אנחנו דנו בזה בישיבה האחרונה של ועדת ההוראה והתקבלו החלטות כדי לצמצם את הפער בין קורסים מקבילים. לא רצוי, לדעתי, שיהיה קורס עם רשימה של מטלות וקורס מקביל שאין בו מטלות בכלל. עם זאת, צריך להבין שחייבים להשאיר מרחב תמרון למרצה הקורס ביחס לאופי הקורס שלו. לכל מרצה תפיסה שונה ביחס להוראה, ולכל דבר יש את הפלוסים והמינוסים שלו. המחשבה שכל המרצים ייצרו מוצר אחיד היא לא ראויה, שכן יש ערך רב בשונות ובגיוון.

 

למה קורס שיטות מחקר הוא קורס חובה?

אפשר להיתלות כאן באילנות גבוהים. השופט הולמס, באחד המאמרים המונומנטליים שלו על המשפט, מדבר על כך שמשפטן העתיד צריך להיות כלכלן וסטטיסטיקאי ואיש מדעי החברה, ובמידה רבה מאוד זו גם הראייה של הפקולטה. המשפטן הטוב שאנחנו מכשירים הוא בעל השכלה רחבה. בשנה א' הסטודנטים מקבלים השכלה פילוסופית ובהמשך הדרך, בשנה ב', הם נחשפים לתחומי ידע נוספים בקורס בשיטות מחקר.

 

פרופסור טייכמן,  ברשותך כמה שאלות על אסוציאציות:

מחברת בחינה – כלי יעיל ושימושי, השתמשתי בזה בעצמי בתור תלמיד. בתור מרצה זה אחד האויבים המרכזיים של ההוראה. כלומר, אני לא מתנגד לשימוש במחברות בחינה לצורך לימוד לבחינה, אבל בתור מרצה אני לא יכול לסבול שאני מנסה להוביל דיון בכיתה ואנשים יושבים עם מחברות של שנה שעברה ועונים לשאלות שלי מהמחברת.

מרדף אחרי הציונים – מזדהה, מבין, גם אני הייתי במקום הזה, אבל אולי לא ברמת הכפייתיות הקיימת כיום. חשוב שהתלמידים שלנו יבינו שלרובם המכריע מובטחת התמחות טובה מאוד במשרד מוביל או במקום טוב בסקטור הציבורי. אני בקשר עם השטח, והביקוש לבוגרים שלנו עולה על ההיצע.

תוכנית חילופי סטודנטים– דבר מצוין ונהדר. אני חושב שלעורך הדין המודרני חייבת להיות הבנה גלובלית, וזה טוב מאוד שלתלמידים שלנו יכולה להיות השכלה משפטית בין-לאומית. יש את האופציה ללמוד בפקולטה קורסים באנגלית ממיטב המרצים בעולם, אבל מי שיכול ללכת אל העולם ולחוות תרבות אקדמית ומשפטית שונה – זה דבר נהדר.

מכללות – שחקן מרכזי, חשוב וטוב בשוק עורכי הדין. אני מאמין בשוק החופשי ובריבוי בחירות, ואני לגמרי בעד עוד תחרות ועוד שחקנים. אני חושב שחלק מהמכללות אמנם לא ברמה גבוהה, אבל יש גם מכללות רציניות וטובות שיש לי כבוד אליהן. בכל מקרה, תחרות היא דבר טוב שמחדד את כולנו. בראייה חברתית ולאומית, אני לא מוטרד מדיונים על הצפת המקצוע. עוד עורכי דין, זאת אומרת שעוד אזרחים יוכלו לקבל שירותים משפטיים. זה אולי מטריד את לשכת עורכי הדין כי זה אומר ששכר עורכי הדין יישחק; אבל אני רואה בייצוג משפטי דבר חיובי שיכול לעזור לאנשים החלשים ביותר בחברה להגן על זכויותיהם.

כתב עת – חוויה טובה ומכשירה. אני עשיתי זאת כתלמיד, ומעודד את התלמידים שלי לעשות זאת כיום.

התמחויות, ציבורי או פרטי – אני התמחיתי חצי שנה בבית המשפט העליון וחצי שנה במשרד גרוניצקי, אז טעמתי משני העולמות. החוויה בשני המקומות הייתה מאד שונה, אך בשני המקרים מדובר בחוויה מעשירה ומלמדת. כל אחד ילך עם העדפותיו האישיות, הכול טוב בעיני.

 

חדש על המדף

 

חדש על המדף

הצגת מחקרים, מאמרים וספרים של צוות הפקולטה למשפטים. והפעם: "אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי" – ד"ר קרן וינשל-מרגל.

סופי קוסשווילי

 

פעמים רבות שאלנו את עצמנו: אילו שיקולים מנחים שופטים בבואם לקבל החלטות בסוגיות שנויות במחלוקת פוליטית? ועד כמה, אם בכלל, משפיעות העמדות האידיאולוגיות של שופטים על הכרעתם? והיכן נכנסת השפעת החוק בכל אלו?

לאחרונה יצא ספרה של ד"ר קרן וינשל-מרגל, אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי, אשר מספק לנו מענה לשאלות אלו ואחרות. הספר מציע ניתוח כמותני ואיכותני של החלטות שופטי בית המשפט העליון בישראל בתחומי חופש הדת, המאבק בטרור והזכות לבחור ולהיבחר, ומשווה את דפוסי ההחלטות בישראל לאלו שבבתי המשפט העליונים הפדרליים בארצות-הברית ובקנדה. הניתוח מאיר את הקשר המורכב בין יסודות אידיאולוגיים ליסודות משפטיים ואת השפעתו על החלטות שופטים בערכאות המשפטיות הגבוהות ביותר.

תפסנו את ד"ר וינשל-מרגל לשיחה קצרה, וביקשנו ממנה לספר לנו קצת מה הוביל אותה למחקר זה:

 

ד"ר וינשל-מרגל, שתפי אותנו בקצת רקע על הכתיבה של הספר – כמה זמן עבדת עליו, מאיפה הרעיון, ומה העניין בו?

המוטיבציה לכתיבת הספר התעוררה במסגרת עבודתי כיועצת משפטית בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. תחום אחריותי כלל טיפול בחוקי השפיטה, וזיהיתי זרם מתגבר של הצעות חוק שעניינן שינוי שיטת מינוי שופטים או הגבלת סמכויות בתי המשפט, לרוב בהנמקה הכוללת אמירה על כך שהשופטים בישראל אינם מייצגים את קשת הדעות האידיאולוגיות במדינה. בדיוני הוועדה נטען שוב ושוב שהשופטים מיישמים בפסיקותיהם תפיסת עולם פוליטית ואידיאולוגית מובהקת, כל זאת על סמך תחושת בטן של הדוברים, שגובתה לעיתים בדוגמה אחת או שתיים.

באותה התקופה נרשמתי ללימודי דוקטורט והחלטתי להקדיש את תזת הדוקטורט שלי לבחינה אמפירית של אותן תחושות בטן, שמשפיעות כל כך על המשפט ועל הציבוריות שלנו. את הדוקטורט כתבתי במשך כשלוש שנים והספר מבוסס ברובו על המחקר שערכתי בתקופת הדוקטורט.

 

 כיצד ביצעת את המחקר? למשל, האם הסטודנטים השתתפו בו?

 כאמור, המחקר נערך במסגרת עבודת הדוקטורט שלי. כמו רוב הדוקטורנטים, לא נהניתי מתקציבי מחקר גדולים – או תקציבי מחקר בכלל... לכן עבדתי לבד בכל שלבי המחקר, בליווי מנחה הדוקטורט (פרופ' הופנונג). מחקר אמפירי מתבסס על עבודת איסוף נתונים קפדנית ומתישה. אספתי בעצמי את החלטות בתי המשפט עליהן התבססתי, את הנתונים הביוגרפיים על שופטים, וכן ערכתי סקר מומחים בניסיון למדוד את עמדותיהם האידיאולוגיות של שופטים. כמו כן, קודדתי את הנתונים השונים וכן ערכתי את הניתוחים הסטטיסטיים.

היום אני כבר חוקרת בצורה שונה לגמרי. אני משתמשת בתקציבי מחקר כדי להעסיק סטודנטים, עוזרי מחקר, שיאספו עבורי נתונים ויקודדו אותם, מה שמאפשר לי לבסס מסקנות על פי מאגרי נתונים רחבים בהרבה מאלו שעליהם מתבסס הספר והדוקטורט. במבט לאחור, אני מתגעגעת למגע הישיר עם החומר הראשוני, ממנו די סבלתי בתקופת הדוקטורט. אני מאמינה שכדי להבין לעומק את העשייה האמפירית, על יתרונותיה ומגבלותיה, חוקר צריך להתנסות גם בעבודת הנמלים של איסוף וקידוד נתונים.

 

מה השאלה העיקרית בספר? מה הסוגיות הנידונות?

הספר עוסק בשאלת השיקולים המנחים שופטים בבואם לקבל החלטות משפטיות. עד כמה, אם בכלל, משפיעות העמדות האידאולוגיות של שופטים על הכרעתם? איזה משקל ואיזו השפעה יש לחוק?

בבואם לדון בשאלות שבלב המחלוקת הפוליטית והציבורית, האם השופטים הם רק פרשנים אובייקטיביים של החוק, ללא הטיות והעדפות אישיות, או שמא הם בעצם שותפים סמויים-למחצה בתהליך הגיבוש של המדיניות הציבורית?

הניתוח הכמותי והאיכותני בספר מתמקד בהחלטות שופטי בית המשפט העליון בתחומי חופש הדת, המאבק בטרור והזכות לבחור ולהיבחר, ומשווה את דפוסי ההחלטות בישראל לאלו שבבתי המשפט העליונים הפדרליים בארצות-הברית ובקנדה.

 

מה חשיבות המחקר?

אני חושבת שהמחקר נוגע בשאלות יסוד בתחום הפוליטיקה השיפוטית, בעלות השלכות נורמטיביות ומוסדיות על סוגיות כגון השיטה למינוי שופטים, המבנה של הפרדת הרשויות, סמכות בית המשפט לפסוק בעניינים הנוגעים לקביעת מדיניות ואקטיביזם שיפוטי. סוגיית השיקולים המנחים שופטים מקבלת משנה חשיבות בעשורים האחרונים, עקב המעורבות הגוברת של בתי המשפט בישראל ובעולם בהליכים המחייבים קביעת מדיניות. למרות חשיבות השאלות והימצאן במוקד הדיון הציבורי בישראל, קיים חסר במחקרים אמפיריים העונים עליהן. המטרה הראשונה של המחקר היתה להידרש לחסר זה.

מלבד זאת, למחקר יש חשיבות בהיבטים השוואתיים. שאלת ההשפעה של עמדות ערכיות מול השפעת החוק על החלטות שופטים נחקרה עד היום בעיקר בבתי משפט בארצות-הברית. הרחבת המחקר בתחום למדינות נוספות, כמו ישראל, מאפשרת לחשוף את האופן שבו מאפיינים מוסדיים, ההקשר התרבותי והקונטקסט הפוליטי-משפטי משליכים על שיקוליהם של שופטים בעת הכרעה משפטית.

 

מסקנות? 

 מהמחקר עולה כי מאפיינים מוסדיים שונים, כגון שיטת ברירת התיקים לדיון בבתי המשפט ומנגנון מינוי השופטים, מובילים לכך שהשופטים בישראל אמנם מונעים מעמדותיהם האידיאולוגיות, אם כי במידה נמוכה יחסית. למעשה, בתחום המאבק בטרור לא מצאתי כלל מתאם בין החלטות השופטים ועמדותיהם; בתחום חופש הדת נראתה השפעה חזקה יחסית של עמדות, אולם זו ניכרה בעיקר אצל שופטים דתיים וכמעט שלא אצל השופטים החילונים; בתחום הזכות לבחור ולהיבחר מצאתי השפעה מובהקת של עמדות השופטים, שהלכה ופחתה עם הזמן. באשר להשפעת החוק, ובאופן ספציפי מדובר בהשפעתם של שינויים חוקיים וחוקתיים, מצאתי כי החוק משפיע ומכוון במידה רבה את ההחלטות של שופטי בית המשפט העליון בכל אחד מהתחומים שבדקתי.

 

את מתכננת מחקרי המשך בנושא?

 המניעים לקבלת החלטות בבתי משפט ממשיכים להעסיק אותי במחקרים עכשוויים. לאחרונה התקבל לפרסום מאמר חדש שכתבתי עם פרופ' אודי זומר (מאוניברסיטת תל אביב) ופרופ' יעקב ריטוב (מהמחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית), ובו פיתחנו "מדד אידיאולוגי" לבתי משפט ושופטים בחמש מדינות: ארצות הברית, קנדה, ישראל, הפיליפינים והודו.

 

האם קיבלת תגובות משופטים?

 כן, בהחלט. בתקופה שאחרי סיום המחקר ולפני פרסום הספר עבדתי בבית המשפט העליון כמנהלת מחלקת המחקר של הרשות השופטת. כמובן, לא הסתרתי מהשופטים את תחום המחקר האקדמי שלי, ואף ציינתי אותו בשלבי המינוי לתפקיד. השופטים היו פתוחים למחקר, התעניינו בו, והסתקרנו לשמוע את התוצאות.

עם זאת, ניתן לשאול אם לתוצאות המחקר השפעה על סוג התגובות – במבט רחב נדמה שהתוצאות די "נוחות" לבית המשפט העליון ולתדמיתו, שהרי מצאתי שבישראל השופטים מונעים משיקולים אידיאולוגיים במידה נמוכה בהרבה מאשר במדינות אחרות. כמה מחברי תהו אם תגובתם היתה משתנה לו הממצאים היו שונים.

 

ספרה של וינשל-מרגל זיכה אותה בפרס גורני לחוקרים צעירים על מחקר מצטיין במשפט ציבורי לשנת 2016. אנו מברכים את וינשל-מרגל על זכייתה בפרס.

 

 

מדור הסטודנטים

 

מדור הסטודנטים

צבי מנדלסון

והפעם, לכבוד סיום התואר, מדור הסטודנטים נפגש עם ארבעה סטודנטים שנה ד', מצטיינים בתחומם, לשמוע חוויות מהחיים באוניברסיטה ולקבל מהם טיפים ל"צעירים". אלעד שפיגלמן, עורך כתב העת "משפטים"; יראת דומונוביץ, עוזרת מחקר של פרופ' חמדני; שמואל הורוויץ, ששימש כמנכ"ל האגודה; והילה בן שבת, מקימת פרויקט המועדונים בפקולטה.

הילה     יראת    אלעד    שמואל

 

 

 

 

איך אתם מסכמים את הלימודים באופן כללי?

יראת: הלימודים באופן כללי היו בעיקר חוויה מלמדת מאוד על כלים ויכולות מקצועיות ואישיות.

שמואל: הייתה לי חוויה סטודנטיאלית מאוד טובה באופן כללי – החברים, ההתנדבויות (אוניברסיטה בעם, מרכז ברירה, ארגון הבוגרים ועוד), הפעילות החברתית (אגודת הסטודנטים למשפטים) וכן הלאה. לא הכל מושלם בפקולטה שלנו, אבל המצב מאוד טוב יחסית למקומות האחרים. בשורה התחתונה, אני שמח שלמדתי פה, ועם כל הציניות, כנראה שהסלוגן של האוניברסיטה פשוט נכון.

הילה: במבט לאחור, הייתה לי באמת חוויה מדהימה. נהניתי, השכלתי, צחקתי, הרווחתי המון חברים חדשים, כלים וידע מקצועי, צברתי חוויות ובעיקר למדתי המון.

אלעד: מלבד קניית ידע של גוף דעת חדש, הלימודים היו חוויה פותחת עיניים. לאחר לימודי המשפטים ובמהלכם, אנחנו כבר לא יכולים שלא להסתכל על העולם אחרת.

 

מה הזיכרון הכי טוב שלכם מהלימודים ומה הכי רע ?

יראת: הזיכרון הכי טוב שלי מהלימודים הוא רצף של רגעים קטנים עם חברים, הזכות לחיות את היומיום מוקפת באנשים טובים.

שמואל: הזיכרון הכי טוב הוא חד-משמעית יחסי החברות שנרקמו, בין היתר עם החברים שנשארו מאז היום הראשון לאוריינטציה ועד היום. הזיכרון הכי רע הוא כנראה יחסם של חלק מסגל הפקולטה בעניינים אישיים, וחוויה רומנטית מאכזבת בלשון המעטה.

הילה: אני חושבת שהדבר הכי טוב מהלימודים מתגלה דווקא עכשיו, כשכמעט כולם התפזרו, וגיליתי בכל זאת שהאנשים שעדיין מלווים אותי ביומיום הם החברים מהלימודים. זיכרון פחות טוב – לא מצליחה לחשוב על משהו ספציפי.

אלעד: הזיכרון הכי חזק שלי הוא שישבתי בשנה א' בקורס דיני חוזים של פרופ' זמיר ושמעתי בחוץ את הקולות של מסיבת הסיום של שנה ד'. והנה, אחרי שלוש שנים מצאתי את עצמי עומד באותה מסיבת סיום, רק מהצד השני. הזמן בפקולטה פשוט טס, וצריך לנצל כל רגע ממנו.

 

איפה אתם הולכים להתמחות ?

יראת: מחלקת ייעוץ וחקיקה (כלכלי-פיסקאלי) – המשנה ליועץ המשפטי.

שמואל: פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי). שמח שקיבלתי את הבחירה הראשונה שלי ואוכל לעסוק בליטיגציה פלילית, בין היתר נגד עברייני מין ואלימות, כבר מההתמחות.

הילה: משרד גורניצקי ושות'.

אלעד: לשכת השופט פוגלמן, בית המשפט העליון.

 

מה התוכניות שלכם לעתיד?

יראת: לעבור את בחינות הלשכה.

שמואל:  עוד לא בטוח במאה אחוז. כנראה המשך עבודה בפרקליטות, עם סיכוי קטן למעבר למשרד הביטחון או פתיחת סטרט-אפ.

הילה: בעיקר מקווה לגלות במהלך ההתמחות אם זה המקצוע שבו אעסוק בהמשך החיים או לא. אחר כך – הכול עוד פתוח, אבל יש נטייה קטנה לעבור למערכת החינוך בשלב כלשהו.

אלעד: מקווה להמשיך במקצוע, לפחות כרגע.

 

במבט לאחור, איזה קורס הכי אהבתם ואיזה קורס הכי פחות אהבתם?

יראת: הכי אהבתי? זה קל – תאגידים. הכי פחות – קשה לבחור... כל מה שנוגע לפילוסופיה ומשפט.

שמואל: הקורס שהכי אהבתי היה כנראה דיני תעבורה עם השופט בדימוס אברהם טננבוים. קורסים נוספים הם אתיקה מקצועית, דיני חוקה (עידו פורת), ומשפט ושואה – כלל הקורסים הועברו על-ידי מרצים מעולים שגרמו לי להקשיב ולהתעניין. הקורס שהכי פחות אהבתי היה שיטות מחקר, שבו הרגשתי כמו עכבר ניסויים לקורס שנפתח בפעם הראשונה.

הילה: הכי אהבתי – דיון אזרחי ודיון פלילי. איכשהו דווקא הפרוצדורות תפסו אותי, אבל אולי זה בגלל האופן שבו המרצים העבירו את החומר. הכי פחות – כנראה משפט עברי.

אלעד: האמת היא שיש הרבה קורסים שאהבתי ושקיבלתי מהם הרבה, קשה לבחור אחד ספציפי.

 

במבט לאחור מה הייתם עושים בצורה שונה?

שמואל: הייתי יוצא לחילופים, הייתי נרשם לאחת הקליניקות וכנראה הייתי משחק פחות GTA בזמן השיעורים.

 

מה ההמלצה שלכם לצעירים, מכל הניסיון שצברתם, כדי לעבור את הלימודים בצורה המיטבית?

יראת: אני מחברת את שתי השאלות האחרונות. הייתי מגדירה לעצמי מטרות ברורות לתקופה הזאת, ולא נותנת לעצמי להיסחף במירוץ של היומיום כמו שקרה בפועל.

שמואל: צרו חברות באופן אקטיבי – בלי חברים קרובים וטובים לא הייתי מצליח לסיים את התואר עם חיוך. וכמובן, תתייעצו בכל עניין עם שנתונים מעליכם, כי אין חכם כבעל הניסיון (לא היה קורס, התנדבות, מבחן וכו' שניגשתי אליו בלי שהתייעצתי עם מנוסים ממני). אל תהיו כפויי טובה למסכמים ולאגודה – אנשים שפועלים עבורכם ללא שום תמורה; תדעו לפרגן, לעודד ולעזור. תנסו כבר משנה א' להתנדב או לעבוד בתחומים שונים במשפט על-מנת להבין יותר טוב איזה מין עורכי דין אתם רוצים להיות. ובעיקר – אם אתם כבר פה, אז תנצלו את זה! תשתתפו בשיעורים, תקראו חומרים, תלמדו לחשוב ביקורתית גם על הדעות האישיות שלכם, לבצע מחקר וכו'. חבל סתם להעביר שלוש וחצי שנים בהמתנה להתמחות ולסיום התואר.

הילה: אענה על שתי השאלות יחד. הטיפ הכי טוב שנתנו לי בתחילת שנה א' היה לנסות ולמצות את כל האפשרויות שיש לפקולטה להציע. בשנה א' עוד לא הבנתי מה המשמעות של זה, ולכן גם לא יישמתי – כל מה שעשיתי היה ללמוד. הייתה לי שנה בסדר, אבל לא הרגשתי שהרווחתי משהו מיוחד, או שמיציתי את עצמי. משנה ב' התחלתי לקחת חלק בפרויקטים רבים (אגודה, אוריינטציה, קליניקה, עזרת מחקר, הוראה) ועל אף שהזמן הפנוי שלי אזל תוך שניות, הייתה לי חוויה הרבה יותר משמעותית, נהניתי יותר, ואפילו הציונים שלי השתפרו. אני שמחה שבשנה א' קיבלתי את הטיפ החשוב הזה, כי גם אם יישמתי אותו טיפה מאוחר, הוא שיפר לי משמעותית את חוויית הלימודים בפקולטה. ממליצה בחום לכולם להתנדב, להיות פעילים, לקחת חלק בפרויקטים הרבים שהפקולטה מציעה – זה לפעמים שווה הרבה יותר מעוד שתי נקודות בממוצע.

אלעד: אני חושב שהדבר הכי חשוב זה ללמוד ולהקשיב לשכבות הבוגרות של הפקולטה. לסטודנטים הבוגרים יש הרבה מאוד ידע על איך שהדברים מתנהלים ומה שכדאי לעשות. אני ממליץ לכל אחד ואחת למצוא מנטור מהשכבות הבוגרות שיכול לסייע בצמתים השונים שתעמדו בפניהם.

 

 

מרכז עומק

 

מרכז עומק

במסגרת סיקור הפעילויות השונות שהסטודנטים בפקולטה יכולים להשתתף בהן, אנו משוחחים הפעם עם דניאל ברנע, תלמיד שנה ג' שהוא סמנכ"ל מרכז עומק, המתמקד בשיפור הפן החקיקתי והפרלמנטרי בישראל

לירן כהן

 

רקע כללי:

מרכז "עומק" הוקם לפני חמש שנים על ידי סטודנט מאוניברסיטת תל-אביב, במטרה לשפר ולייעל את הליך קבלת ההחלטות במדינה; לפיכך פעילות המרכז מתמקדת בפן החקיקתי והיא פרלמנטרית בעיקרה. לארגון יש שלושה סניפים מרכזיים, באוניברסיטאות העברית, תל אביב ובר אילן, ולאחרונה נוספו להם שני סניפים קטנים יותר באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.

הארגון הוא סטודנטיאלי לחלוטין, ומורכב מסטודנטים למשפטים אשר מבצעים את פעילותם בהתנדבות מלאה. הסטודנטים בארגון מחולקים ל-22 צוותים בסך הכול, וכל צוות מורכב מארבעה אנליסטים וראש צוות, שהוא בדרך כלל אנליסט בעל ותק של למעלה משנה בארגון. היקף ההתנדבות משתנה לאורך שנת הלימודים ועומד על שלוש שעות שבועיות בממוצע, כאשר בתקופת המבחנים אין פעילות כלל.

כדי לשמוע עוד על מרכז עומק נפגשתי עם דניאל ברנע, סמנכ"ל המרכז, שהוא סטודנט שנה ג' למשפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית.

 

מה המטרה העיקרית של המרכז? לשם מה הוא הוקם?

"המרכז הוקם בעקבות הבנה שיש פגם באיכות החקיקה הפרטית. אנו מאמינים שבהליך החקיקה כיום קיימות שתי בעיות מרכזיות: הראשונה היא שלא מצליחים לפתור סוגיות רבות בגלל חוסר מקצועיות – חברי-כנסת רבים יוזמים הצעות מתחומים שבהם אין להם ידע נרחב, והמחקר שנעשה על ידי עוזריהם אינו מעמיק דיו. הבעיה השנייה היא שגם היוזמות שמצליחות לפתור את הסוגיות לא מתאימות למרקם של שאר החוקים, בדיוק מאותן הסיבות. לח"כים יש מוטיבציה גבוהה מאוד להעביר חוקים, אבל לרוב מדובר בתיקונים לא זוהרים. ח"כים מתמחים בתחומים מאוד ספציפיים ומקבלים מיילים רבים מגורמים מאוד מגוונים, והתוצאה היא שאין להם מספיק זמן או משאבים כדי לבצע מחקר מעמיק לצורך פתרון איכותי של הבעיה.

על אף שקיימים כמה גופים בכנסת שזוהי מטרתם, כמו הייעוץ המשפטי ומחלקת המחקר של הכנסת, הם עדיין מוגבלים מאוד. מחלקת המחקר של הכנסת מספקת מחקר משפטי, השוואתי וסטטיסטי; אולם חברי-הכנסת מוגבלים בשימוש בה, כי לכל אחד מהם יש מספר מצומצם של בקשות למחקרים. הארגון נכנס בדיוק בוואקום הזה, של השלמת המחסור בכלים שיש לחברי הכנסת לצורך יוזמה וביצוע של תיקונים קטנים והצעות פרטיות. הסיבה שהחלטנו להתמקד בתיקון דרך החקיקה היא שבניגוד לבג"צים, אשר ארגונים רבים בוחרים להשתמש בהם לצורך קידום מטרותיהם הערכיות, במחקר הנוגע להצעות חקיקה יש מחסור אמיתי במשאבים.

הארגון משתדל לפעול ללא מניע מפלגתי, ללא קידום אג'נדה וללא מימון. האי-תלות הזו משמעותית לתפקוד הארגון; היא מאפשרת לנו לעבוד עם כל סיעות הבית תוך שמירה על מרחב תמרון לבחור את היוזמות שבהן אנו מאמינים ולדחות יוזמות שלא נראות לנו."

 

מיהו האנליסט? מה תפקידו בפועל?

"כל סטודנט שמתקבל לארגון ועובר הכשרה מזורזת על הליך החקיקה נקרא אנליסט ומצורף לצוות. כל צוות מקבל יוזמה או שתיים בסמסטר. היוזמה מועברת תחילה לראש הצוות. לאחר שיחה עם העוזר הפרלמנטרי לצורך הבנה מעמיקה של הבעיה שאותה הוא ינסה לפתור וצורכי הח"כ, ראש הצוות נפגש עם שאר הצוות לצורך חלוקת העבודה. כל אנליסט לוקח על עצמו חלק מהמחקר: מציאת הסדרים דומים, פרשנות בפסיקה, משפט משווה. בסיום התהליך, שאורך כשלושה שבועות, כל אנליסט שולח את חלקו לראש הצוות, שעורך את המידע שהתקבל. בשלב זה נערכת פגישה נוספת לצורך מציאת פתרון לבעיה שהועלתה, והצוות מנסח הצעת חוק, הכוללת מספר פתרונות אפשריים ופתרון מועדף אחד. לאחר גימור המסמך, ניסוח הצעת החוק בתבנית המקובלת, ואישור המסמך בארגון, נפגש הצוות עם חבר-הכנסת כדי לדון בתוצר שהתקבל."

 

מה הוביל אותך להתנדבות במרכז?

"אחד הדברים שהביאו אותי ללימודי המשפטים היה העניין הרב והרצון ללמוד ולהתעסק בעיצוב המדיניות בארץ. תחום החקיקה היה תמיד משהו שעניין אותי, והמרכז נראה לי כמו מקום שבו אוכל לממש את רצונותיי. תחילה היו לי הרבה ספקות, לא הייתי בטוח עד כמה הפעילות בארגון משמעותית. לאחר שבדקתי לעומק, הבנתי שמתנדבים בארגון אנשים רציניים ואיכותיים שמעוניינים בפיתוח המרכז ובקידומו, ושיש צורך במתנדבים נוספים, אז הצטרפתי. התחלתי בתור אנליסט, ובשנתי הראשונה הייתה לי ביקורת רבה כלפי הארגון. אני חושב שיש פוטנציאל רב אך יש עוד המון לאן לשאוף."

 

איך הגעת לתפקיד הסמנכ"ל? מה התפקיד כולל?

"הבנתי שאוכל לקדם את המרכז דרך תפקיד בכיר יותר בו, ובדיוק התפנה תפקיד הסמנכ"ל.  הסמנכ"ל למעשה מקשר בין הארגון לכנסת. אני מגיע לכנסת פעם בשבוע בתקופות גיוס היוזמות לצורך פגישות עם עוזרים פרלמנטריים, ובמהלכן הם מציגים לי את תחום עיסוקו של הח"כ ואת היוזמה שהוא מבקש לקדם. לאחר חידוד והכוונה אני מחליט אם לקבל את היוזמה,ובמקרה שכן היא מועברת לטיפול הצוותים."

 

יש יוזמות שאתה דוחה?

"כן. חבר-כנסת מש"ס פנה אליי בעבר עם יוזמה להצעה שתשווה בין זכויות אברכים לסטודנטים. השבתי לו שנסייע במחקר רק אם הוא יתחייב להשוות את התנאים לשני הצדדים, שייהנו מההטבות בצורה שווה – והוא סירב. כך הבנתי שמדובר בסוגיה שהיא מאוד פוליטית, ולכן היא לא באמת זקוקה לבסיס עובדתי חזק. לרוב יוצא לי לדחות יוזמות כי הן גדולות מדי או, כאמור, סותרות את המטרה או העקרונות של הארגון. השאיפה היא לקבל יוזמות כמה שיותר משפיעות ומשמעותיות, אבל בסופו של דבר עלינו להיות מודעים ליכולות שלנו. חשוב להדגיש, עם זאת, שבאופן כללי הארגון משתדל להשאיר את האידיאולוגיה בצד; גם במקרה של הצעה שאינה לרוחנו אנחנו רואים חשיבות בניסוחה באופן מקצועי ככל הניתן."

 

יש יוזמות שהגיעו רחוק?

"מיקי לוי העביר לאחרונה הצעת חוק פנסיה חובה לעצמאים. נחמן שי העביר שתי יוזמות נוספות. נוסף לכך, יצא לארגון להתעסק בשאלות מהותיות כגון זכויות של עצירים: יש כל מיני הטבות שניתנות לאנשים שנמצאים במאסר, אותן לא מקבלים אלו שנמצאים בהארכת מעצר לפני המשפט, ויצא לנו לחקור את ההסדר בשאיפה לתקן עיוות זה. יוזמה נוספת שהועברה אלינו על ידי עליזה לביא, ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, עוסקת בסוגיית ההגנה עצמית של נשים מוכות בהקשר של עבירות ההמתה. הנושא והדיון סביבו מורכבים במיוחד, והמטרה היא להקל בחלק מדרישות ההגנה העצמית, שמאוד לא מותאמות לאישה. על סמך הספרות הפסיכולוגית והפלילית, הגענו למסקנה שההסדר הקיים מותאם לגברים שמתקוטטים בבר, אבל לא לאישה שמוכה בביתה. הדרישה לאיום מיידי בעייתית פה, שכן האישה לא באמת יכולה לברוח מביתה שלה. ממצאינו הראו שיש צורך בהבנת מצבה הנפשי של האישה המוכה ולשנות את דרישת הנחיצות בהתאם."

 

אתה ממליץ גם לסטודנטים למשפטים שמתעניינים פחות בפוליטיקה להגיע?

"אני מאמין שהיכרות עם הליך החקיקה היא חיונית מאוד לכל משפטן, ומאפשרת בעצם להיחשף לשיקולי המדיניות שעומדים מאחורי החוק היבש בצורה מעמיקה יותר. החשיפה מאפשרת להבין גם את ההבדל בין המצוי והרצוי במובנים רבים – מה ריאלי לשנות ומה לא ריאלי. נוסף לכך, יש בעבודה המעשית ערך מוסף ללמידה, דברים שלא ניתן לרכוש באקדמיה: כשלומדים משהו לצורך יישום ספציפי מבינים אותו בצורה שונה מאשר בלמידה לצורך עבודה או מבחן. בעיניי, בפקולטה מלמדים סטודנטים להיות משפטנים, אבל לא עורכי דין, ולכן הנגיעה בפרקטיקה הכרחית להשלמת ההשכלה המשפטית במלואה. מרכז עומק מאפשר לשלב בין הפרקטיקה לאקדמיה בצורה הולמת, הוא לא תובעני מדי, ומאפשר ללמוד, להתנסות ואף להשפיע."

 

 

על "המרכז למחקרים אמפיריים של קבלת החלטות והמשפט"

 

על "המרכז למחקרים אמפיריים של קבלת החלטות והמשפט"

בפקולטה למשפטים יש כמה מכוני מחקר אשר רוב הסטודנטים לא מכירים. במהדורה הנוכחית החלטנו לספר לכם על המרכז, שהוקם ב-2013 ומתמקד בארבעה תחומים עיקריים: רגולציה וציות לחוק, שוויון והפליה, מערכת בתי המשפט, וממשל תאגידי.

לירן כהן

המרכז למחקרים אמפיריים של קבלת החלטות והמשפט הוקם בפקולטה בשנת 2013, כחלק מתכנית להקמת מרכזי מצוינות באקדמיה הישראלית. התכנית הוקמה וממומנת על ידי המועצה להשכלה גבוהה, מתוך כוונה להחזיר לארץ חוקרים מצטיינים ורצון להשפיע על התחומים האקדמיים שאליהם כספי הציבור מופנים. תחילה נעשתה פנייה לכלל אנשי האקדמיה בבקשה לנושאי מחקר. התקבלו כאלף נושאים מחוקרים מכל המוסדות האקדמיים בארץ, כשבסוף התהליך הוקמו 16 מרכזים בלבד, מתוכם רק מרכז משפטי אחד – והוא המרכז האמפירי בפקולטה שלנו, שבו שותפים גם חוקרים מהטכניון. המימון ניתן לחמש שנים בלבד ועתיד להסתיים בשנת 2018. מאחר שמחקר אמפירי כרוך בעלויות גבוהות, מקווים במרכז כי יימצאו עד אז תרומות או מקורות נוספים לתקצוב פעילותו.

המרכז מורכב מצוות רחב של חוקרים, כמחציתם משפטנים מהפקולטה (פרופ' איל זמיר, פרופ' דורון טייכמן, פרופ' אלון הראל, פרופ' אסף חמדני, ד"ר יהונתן גבעתי וד"ר קרן וינשל-מרגל) הפועלים בשיתוף עם פסיכולוגים וכלכלנים מהאוניברסיטה העברית ומהטכניון. בראש המרכז עומדת פרופ' אילנה ריטוב. פעילות המרכז היא חלק מפעילות רחבה יותר בתחום המחקרים המשפטיים האמפיריים הנערכת בפקולטה, שמשתתפים בה חוקרים נוספים, לרבות חברי המכון לקרימינולוגיה, העוסקים במערכת האכיפה הפלילית, פרופ' יואב דותן, פרופ' אהוד גוטל, פרופ' דפנה לוינסון-זמיר וד"ר נטע ברק-קורן.

המרכז האמפירי מתמקד בארבעה תחומים עיקריים: מחקר של מערכת בתי המשפט, ממשל תאגידי, שוויון והפליה, ורגולציה וציות לחוק. המחקרים מבוצעים בעזרת ניסויים לצד בחינה אמפירית של מאגרי-מידע בנושאים משפטיים, חברתיים וכלכליים.

 

פרופ' איל זמיר, החבר בהנהלת המרכז, הסכים לענות על מספר שאלות.

 

מה הוביל אותך לעסוק במחקר אמפירי?

אחד התחומים המשפיעים ביותר כיום, בין שנרצה בכך ובין שלא, הוא הניתוח הכלכלי של המשפט. המחקר הכלכלי יוצא מנקודת הנחה שאנשים הם רציונליים ואנוכיים, אולם מחקרים בפסיכולוגיה מעשרות השנים האחרונות הראו שאנשים הם לא לגמרי רציונליים ולא לגמרי אנוכיים. תהליך זה הוביל לצורך בתשובות ספציפיות ומעמיקות יותר על המניעים וההחלטות של אנשים במצבים שונים, שאותן ניתן לקבל באמצעות המחקר האמפירי. מדובר בתופעה כוללת באקדמיה, אשר עוברת בהדרגה משימוש במודלים כלכליים מופשטים למחקר אמפירי מדויק, וניתן למצוא לכך ביטוי גם בלימודי המשפטים, שלהם התווסף לאחרונה קורס חובה בשיטות מחקר.

 

תוכל לתת דוגמה למחקר ספציפי שבוצע על ידכם?

לאחרונה ערכתי מחקר משותף עם דפנה לוינסון-זמיר ואילנה ריטוב שעסק בדדליינים (מועדים אחרונים) והשפעתם על ההחלטות וההתנהגות של אנשים. פירמות רבות מנצלות זאת לתועלתן והדדליינים נפוצים מאוד בתחום המכירות: כל כמה שבועות יש מבצע חדש שעתיד להסתיים במועד ספציפי. הסיבה לכך היא הידיעה שהמועדים האחרונים גורמים לאנשים לקנות יותר. זמינות מוגבלת של מוצרים מעודדת אנשים לפעול במהירות, כתוצאה מכך שלאנשים יש נטייה טבעית לרצות דברים שהם קשים להשגה, ובייחוד בשל העובדה שאנשים שונאים להפסיד יותר משהם אוהבים להרוויח. הם אינם רוצים להחמיץ הזדמנויות. כך למשל הלקוחות של רשת "זארה", שם המלאי מתחלף לחלוטין כל שבועיים-שלושה, מרגישים שאם הם לא יקנו את הבגד באותו רגע, הם למעשה יפסידו אותו כשהוא ייעלם מהמלאי. המחשבה הזו מניעה את הלקוחות לקנות מוצרים מתוך פחד להפסיד אותם.

מה שרצינו לבדוק במחקר, זה האם המשפט יכול להשתמש בדדליינים כדי להניע אנשים לפעולה, והאם הסרה או הגמשה של מועדים אחרונים יכולה להפחית התנהגויות מסוימות.

שיטת המחקר שבה השתמשנו הייתה ניסויים, ושילבנו בה שלוש מתודולוגיות שונות: ניסוי באמצעות שאלונים, ניסוי שדה (שבו המשתתפים אינם יודעים שהם משתתפים בניסוי) וניסוי טבעי (בחינת ההשפעה של שינוי חיצוני חד, ללא התערבות של הנסיין, על התנהגות של אנשים).

בניסוי השאלונים, הצגנו לסטודנטים מצב שבו הם הפסידו במשפט, ובאפשרותם להגיש ערעור שקיים סיכוי סביר שיתקבל. משמעות ההפסד היא הוצאות משפט נוספות ומשמעות הניצחון היא החזר של כל ההוצאות. בשלב הזה נאמר לחלק מהסטודנטים שיש להם אפשרות לערער תוך 30 יום, ואילו לשאר נאמר שאין מגבלת זמן לצורך הגשת הערעור. התוצאות היו חד-משמעיות והראו שהסטודנטים שקיבלו דדליין נטו יותר להגיש ערעור. ייתכן, אפוא, שאם רוצים להפחית את כמות הערעורים – אולי עדיף להגמיש את המועד האחרון להגשת ערעור, או אף לבטלו.

בניסוי השדה, ימים אחדים לאחר הבחינות בדיני קניין ובדיני חוזים שלחנו לסטודנטים מסר בו ביקשנו משוב על הבחינה. למחצית הסטודנטים בכל קורס ניתנו 48 שעות למענה על המשוב, ולשאר ניתנו מספר שבועות. התוצאה: בהיעדר דדליין 20% ענו על המשוב, ואילו בקבוצה שהוגבלה בזמן 35% ענו עליו. בניסוי גילינו תופעה חדשה – בעוד שבדרך כלל דדליינים גורמים לאנשים לפעול ברגע האחרון, במקרה זה הם גרמו לאנשים לפעול באורח מיידי, ומי שלא השיב על השאלון מיד, כמעט תמיד כבר לא השיב עליו בכלל.

בניסוי הטבעי, ניצלנו את שינוי כללי הבחינות שהתרחש באוניברסיטה בין שנת תשע"ב לתשע"ג. מטרת השינוי הייתה לצמצם את החפיפה בין תקופת המבחנים לתקופת הלימודים ולעודד את הסטודנטים לגשת למועדי א'. בפקולטה למשפטים, השינוי המרכזי (והיחיד כמעט) היה קיצור פרק הזמן שבו ניתן לערער על מבחנים משבוע ל-72 שעות מפרסום הפתרון. בדקנו את ההשפעה על 43 קורסים שהתאימו לצורכי הניסוי, וגילינו שחלה עלייה של 23% בכמות הערעורים בעקבות קיצור פרק הזמן שניתן לצורך הגשת הערעור. אחד החששות בניסוי טבעי הוא שהשינוי ההתנהגותי נוצר בעקבות השינוי עצמו. כך, למשל, יתכן שדרישת התשלום של 10 אגורות בעבור שקית קניות תגרום בטווח הזמן הקצר לירידה בצריכתן, אולם לא בטוח שהמגמה תישאר לאחר שהציבור יתרגל למצב. על מנת להפיג את החשש, ערכנו השוואה בין סטודנטים שתשע"ג הייתה שנתם הראשונה באוניברסיטה לבין סטודנטים שלמדו באוניברסיטה בשנים תשע"ב ותשע"ג, וגילינו שגם בהשוואה זו חלה עלייה חדה במספר הערעורים. לאור זאת, ניתן לייחס את השינוי לעצם הקשחת הדדליין. כך, למעשה, כל שלוש המתודולוגיות השונות הובילו לאותה תוצאה.

 

האם למחקר כזה יש השלכות מעשיות?

מעבר להפחתת כמות הערעורים במערכת המשפט העמוסה ממילא, למשל, אנו מאמינים שניתן לשחק עם הדדליין על מנת להניע אנשים למעשים רצויים ולהקטין את נטייתם לפעול בצורה שאינה רצויה להם או לחברה. נראה שגם קופת חולים כללית הבינה את העניין, ובמבצע חיסון ארצי נגד שפעת בשנת 2013 דאגו להדגיש את העובדה שמלאי החיסונים מוגבל ושעדיף להתחסן לפני סוף השנה האזרחית. משיחה עם האחראית על הפרסום, נאמר לי שיוצאים בקמפיין כזה דווקא כשיש עודף חיסונים, ורוצים לדחוק באנשים נוספים להתחסן. גם צה"ל משתמש במועדים אחרונים לטובתו. אחת לשנתיים מתפרסמת בקשה להחזרת ציוד צה"לי גנוב, תוך הבטחה לוויתור על העונש. למרות שהבקשה חוזרת על עצמה, עדיין הצבת המועד הספציפי מניעה אנשים לפעולה ורבים מחזירים את הציוד שלקחו בסמוך למועד שניתן.

דוגמה נוספת לשימוש בדדליין ניתן לקחת מהחוק להגנת הצרכן. שם נקבעה תקופה של כשבועיים להחזרת מוצרים שטרם נעשה בהם שימוש. בארצות הברית אין חוק זהה והחנויות מאפשרות לצרכנים להחזיר את המוצרים שקנו ללא מגבלת זמן קשוחה. ומה התוצאה? הצרכן האמריקאי קונה יותר משום תחושת הביטחון מראש שההסדר מקנה (אם מותר לי להחזיר את המוצר ברגע שאחפוץ, כנראה שמדובר במוצר אמין), מהטיית המחדל ומאפקט הבעלות – הגורמים לאנשים שלא להחזיר מוצרים בדיעבד. רבים טוענים שיש להגמיש את הדדליין כדי להקל על צרכנים לחזור בהם מעסקאות, אולם ממצאי המחקר שלנו מראים שהם כנראה טועים: הגמשת פרק הזמן שבו צרכנים יוכלו להחזיר את המוצר כנראה תפחית את הנטייה להשתמש בזכות זו.

שימוש בדדליינים יכול להוות גם תחליף עדין לחקיקה פטרנליסטית. על אף שאנו לא לחלוטין אנטי-פטרנליסטיים, ומאמינים שלעיתים יש להגן על אנשים מפני עצמם (למשל על-ידי פסילה של תניות מקפחות בחוזים אחידים), נראה שבאופן כללי יחסי הציבור של הפטרנליזם לא טובים. כשמשתמשים בדדליין לא מחליטים בשביל האדם, אלא פשוט אומרים לו לקבל החלטה כלשהי עד מועד מסוים, וניתנת לו בחירה מלאה. כך הדדליין יכול לעודד דברים חיוביים כמו תרומות ומתן סיוע גם ללא פגיעה באוטונומיה או בחופש לבחור.

 

 

גיליון 23

 
 גליון 23:  דצמבר 2016
   
 
 


בטאון הפקולטה - גליון 23

 
 
ישיבה ראשונה עם הדיקן הנכנס – פרופסור מיכאיל קרייני 
- סופי קוסשוילי -

לאחר שנפרדנו מהדיקן היוצא, פרופסור יובל שני, התיישבנו לשיחה קצרה עם הדיקן הנכנס, פרופסור מיכאיל קרייני בכדי לשמוע על התכניות שלו לעתיד והציפיות שלו מתפקידו החדש.

קראו עוד...

hrnl
moadonbogrim  
מועדון בוגרי הפקולטה – שומרים קשר עם העבר

עופרי רוזנברג-פרקש, תלמידת שנה ג' בפקולטה, חושבת לא רק על העתיד של הפקולטה, אלא גם על העבר. קראו על התוכניות של מועדון הבוגרים ומדוע היא מאמינה כי חשוב לשמור כבר היום על קשרי העבר עם הפקולטה.

קראו עוד...

hrnl

  
מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים – הזדמנות לתרומה מעשית ולא מבוטלת 
-סתיו זיתוני-

בין שלל האפשרויות השונות להתנדבות במסגרת הלימודים, ממליצה מור זיתוני על התנדבות במרכז לסיוע תקיפה מינית בירושלים. התנדבות זו, מאמינה מור, מתאימה למי שיכולה לסייע, לתרום וללמוד מהתנדבות מאתגרת ומשמעותית.


קראו עוד...

hrnl

barakbook_02 סקירת ספרות 
-סופי קוסשוילי-
 

בחודש הקרוב עומד להתפרסם ספר רחב היקף של פרופסור ברק מדינה. לכבוד הוצאת ספרו החדש, ביקשנו ממנו לספר לנו מעט על הספר ועל העבודה שלו לקראת פרסומו. 

קראו עוד...

hrnl

 

 

  
 
 
mador0
mador1

הפעם, סטודנטיות שמתחילות שנה ראשונה בפקולטה

- -

קראו עוד...

 
 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 23: דצמבר 2016
חברי מערכת: יונתן קיי וסופי קוסשוילי
להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

ישיבה ראשונה עם הדיקן הנכנס – פרופסור מיכאיל קרייני


סופי קוסשוילי

שנת הלימודים החדשה הביאה עמה לא רק חילופים בקרב הסטודנטים הלומדים בפקולטה, אלא גם חילופי תפקידים רבים ומשמעותיים בסגל הפקולטה למשפטים. 

פרופ' קרייני, שבשנים האחרונות התמקד בהוראה ובמחקר, נכנס לאחרונה לתפקידו החדש, ויהיה האחראי לניהול הפקולטה למשפטים ולפיתוח העתידי של תכנית הלימודים.

תפסנו את פרופ' קרייני לשיחה קצרה, וביקשנו ממנו לומר לנו כמה מילים על מה שמצפה לנו בשנים הקרובות בפקולטה.

 

מה המטרה העיקרית שלך לתקופה הקרובה?

בתקופה הקרובה יש שלושה דברים עיקריים שברצוני לקדם. ראשית, אפעל לחיזוק ולהרחבת מערך המלגות הניתנות לתלמידים במסגרת הפקולטה. תלמידים רבים מצויים במצוקות כלכליות ואחרות, וברור שמלגות יסייעו להם להתמודד עמן ולנתב את זמנם להשקעה מרבית בלימודיהם ובעתידם המקצועי. נוסף לכך, יתרחשו שני תהליכים מרכזיים נוספים – התארגנות להקמת המרכז ללימודים מתקדמים על שם מישאל חשין ז"ל, וריכוז תכניות הלימודים הקיימות בפקולטה מתואר בוגר ועד תואר שלישי לכדי מסמך אחד. כל אלה יסייעו בחיזוק מעמדה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית כפקולטה המובילה בישראל וכמקום מכיל, מקצועי ונגיש לתלמידים.

 

מהן ציפיותיך מהתפקיד? האם יש לך חששות או מחשבות ספציפיות?

מערך הפקולטה והנהלתה סבוכים ומורכבים, ומילוי תפקיד הדיקן דורש למידה ומוכנות רבה. ברמת הסגל המנהלי והאקדמי, עיסוק כזה טומן בחובו מגע אישי, והדבר עשוי להוסיף מורכבות לעבודה. ברמת התלמידים, הפקולטה מכילה קהל סטודנטים רב המגיע מרקעים שונים, והתמודדות עם הבקשות, ההחרגות והסוגיות השונות מצריכה למידה והיערכות מיוחדת. עם זאת, יש בי רצון רב לקדם את הפקולטה ולהפכה למקום מכיל, תוסס בפעילות שמפרה את המחשבה, ומאותת לכל הבאים בשעריה על היותה בית אקדמי חם ותומך. אין לי ספק שהשילוב של הסגל האקדמי המובחר ביותר בישראל עם סטודנטים ברמה הגבוהה ביותר יכול להוביל למימוש מטרות אלה.

 

מה מצפה לנו בשנים הקרובות? האם יהיו שינויים משמעותיים כלשהם בפקולטה, מבחינה אקדמית או חברתית?

תפארתה של הפקולטה למשפטים מבוססת הן על תכניות ההוראה המוצעות בה והן על המחקר פורץ הדרך המתבצע בין כתליה. עם זאת, ברור כי שימור מעמדה של הפקולטה מחייב אותנו לשאוף לשיפור מתמיד. לשם כך, אפעל להתחדשות הסגל מתוך שאיפה להכניס בשערי הפקולטה את חברי הסגל המקצועיים ביותר, וכן לשימור והעלאת רמת ההוראה בפקולטה. אני מאמין כי אלה יסייעו לקדם גם בקרב התלמידים את הרצון להשקיע בלימודים ולהבין כי השקעה זו תשתלם להם בעתיד. 

  

האם הבעיות הכלכליות שהאוניברסיטה סובלת מהן ישפיעו על הלימודים בפקולטה ועל הסטודנטים?

חשוב להבין שחלק ניכר מהתקציב המגיע לאוניברסיטה הוא מהקופה הציבורית, ואינו דבר התלוי בהכרח באוניברסיטה או בפקולטה. עם זאת, עד כמה שהדבר תלוי בי, אעשה הכול כדי שחוויית הלימודים בפקולטה תמשיך להיות עשירה, מגוונת ומכילה. מכל מקום, לא צפויה השפעה דרמטית על התלמידים ועל הלימודים בפקולטה ובאוניברסיטה.

 

מה היית מאחל לסטודנטים החדשים שנכנסו השנה לראשונה לשערי הפקולטהאיזו עצה היית נותן לסטודנטים החדשים והנמצאים לקראת השנה הקרובה

לטעמי לימודי משפטים הם השקעה ארוכת טווח, היוצרת את הבסיס לחיים מקצועיים ולרכישת ידע מקצועי להמשך חייהם. כולי תקווה שהתלמידים החדשים (והקיימים) בפקולטה יבקשו לנצל את השהות שלהם בין כתליה על מנת להפיק את מרבית הידע והכלים שבאפשרותם, וזאת כדי להמשיך ולהיות הכוח המוביל, הן במקצוע עריכת הדין הן בחיי המחקר ואקדמיה. 

 

מועדון בוגרי הפקולטה – שומרים קשר עם העבר

 

עם פתיחת השנה החדשה, מועדון הבוגרים של הפקולטה שמח לרענן את שורותיו, את רשימת הבוגרים ואת התוכניות שהוא מציע. מנהלת המועדון, עופרי רוזנברג-פרקש, שמחה לתאר לנו מה משך אותה לתפקיד ומה בכוונתה לעשות כדי להעמיק את הקשר החשוב של הבוגרים והפקולטה.

 

דבר ראשון, ספרי לנו מעט על עצמך. האם את משלבת את לימודיך עם תואר נוסף,  או לומדת רק משפטים? לאן את מקווה להמשיך אחרי הלימודים?

טוב, אז שמי עופרי רוזנברג-פרקש, תלמידת שנה ג' למשפטים ומנהל עסקים מוסמך. במקור משוהם, כרגע גרה בירושלים. לפני הלימודים הייתי שנתיים בשירות לאומי, במסגרתו הייתי גם שליחה בלונדון. עם החזרה מהשליחות התחלתי את הלימודים. תמיד היה לי ברור שאלמד משפטים, אבל דווקא לפני ההתחלה עלו החששות של "שוק מוצף, אין למה ללמוד עכשיו משפטים". בגלל זה בחרתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. התחלת הלימודים וכל הפעילויות הנוספות שאני משתדלת "להעמיס" על עצמי, ממש שכנעו אותי שבחרתי נכון כשהחלטתי ללמוד, ובמיוחד שבחרתי בעברית ולא במוסדות אחרים.

 

אז למה החלטת להצטרף לפעילות המועדון?

אני מנהלת את מועדון הבוגרים זה כחצי שנה. החלטתי להצטרף לפעילות המועדון אחרי שהתנדבתי בכל מיני מסגרות בפקולטה כגון מרכז ברירה, התנדבתי בתנועה למען איכות השלטון, ונבחרתי לאגודת הסטודנטים למשפטים – וגם עבדתי תוך כדי... בגלל העומס והעובדה שאנחנו משקיעים כל-כך הרבה במהלך התואר, הבנתי למעשה שחשוב שהתמיכה בסטודנטים לא תסתיים כאן, בסיום שלוש וחצי או ארבע שנותינו בפקולטה, ושתהיה המשכיות לקשרים ולגיבוש שנוצרו כאן במהלך שנים אלו. כי העומס הזה לא נעלם  עם השנים, הוא רק מתחלף, הופך לדרישות המעסיק, דרישות העבודה. לכן חשוב שהפקולטה תוכל לסייע לנו ככל שאפשר גם בלימודים – אבל גם לאחר מכן.

  

מה בעצם עושים במועדון הבוגרים? למה בכלל צריך שיהיה מועדון כזה? 

המועדון הוקם לפני כשנתיים וחצי על ידי שני בוגרי מחזור 2011, עו"ד גיל פכט ועו"ד אמיר לוזון, במטרה לשמש כארגון גג לבוגרי הפקולטה, לקדם את האינטרסים של הבוגרים ואת רווחתם, לחזק את קשרי הנטוורקינג ביניהם ולסייע בהשמה. בכל פקולטה נחשבת בעולם קיים מועדון בוגרים יוקרתי, שאנשים מייחלים להצטרף אליו החל משנתם הראשונה בפקולטה. השאיפה שלנו היא שהמועדון שלנו יהפוך לכזה.

המועדון עובד על בסיס מתנדבים ובשיתוף פעולה עם הנהלת הפקולטה. כרגע המועדון עובד על הרחבת רשימת התפוצה שלו. במשך השנים אבד הקשר עם בוגרים רבים, ואנו מעוניינים להגיע למספר גדול ככל שניתן. כוחנו במספרנו.

עד כה הפקנו מספר אירועים חברתיים בסגנון "בוגרים על הבר" בהשתתפות פרופ' גבריאלה שלו, השופטת דליה דורנר, השופט אשר גרוניס, שר האוצר לשעבר דן מרידור וראש המוסד לשעבר אפרים הלוי. בנוסף, הפקנו עד כה ארבעה כנסי בוגרים מוצלחים, בשיתוף עם הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. 

כמו כן, השקנו תוכנית "מנטורינג", ובמסגרתה נבחרו תשעה בוגרים צעירים המעוניינים להקים בפריפריה משרד פרטי, או לעבוד בשירות הציבורי שם. הבוגרים נחנכו על ידי מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, ומייסד משרד שיבולת, עו"ד ריצ'ארד מוריס רוברטס. במסגרת התוכנית, החניכים נפגשו עם המנטורים בכמה מפגשים קבוצתיים ומפגש פרטני. את סיום המחזור הראשון של התוכנית קיימנו במשרדי גוגל בתל אביב, בהשתתפות עו"ד דורון אבני, אחראי מדיניות וקשרי ממשל באפריקה, המזרח התיכון ומדינות ברית המועצות לשעבר בגוגל, גם הוא בוגר הפקולטה. 

לפני כשנה וחצי השיק המועדון שיתוף פעולה ייחודי עם חברת ההשמה "קודקס". במסגרת שיתוף הפעולה ניתנות הטבות ייחודיות לבוגרי העברית, ובהן סדנאות הכנה לקריירה, מפגשים אישיים ויחס אישי – והכול  בחינם.

 המועדון יכול לעזור בכל תחום, גם למי שלא רוצה להישאר בעולם המשפטים; בגלל זה יש אירועי "ספיד-דייטינג" של עסקים, ארגונים חברתיים שבאים לדבר עמנו, דמויות מהתקשורת והפוליטיקה – כולם נועדו לתת כר נרחב ככל האפשר לבוגרים שלנו ללמוד, לשתף ולהתפתח מקצועית. בחוץ לארץ האָלוּמְנִי – הבוגרים של הפקולטה והמוסד הלימודי – יוצרים קשר, ונותנים מעין קשר מיידי ובסיס משותף לאנשים ממסגרות שונות, והצדדים מודעים לכך שיש משהו שמאחד אותם: החוויה המשותפת שלהם בפקולטה.

  

נשמע מרשים מאוד! מה התכניות של מועדון הבוגרים לתקופה הקרובה? ובכלל, מה החזון שלך ושל המועדון להמשך הדרך?

אנו שואפים להמשיך באירועים הקיימים ואף להרחיבם. כבר ב-22.12.16 יתקיים אירוע בוגרים על הבר, בהשתתפות העיתונאית ומגישת הטלוויזיה דנה ויס, בבר "פרנדס אנדרגראונגד" בתל אביב. כמו כן, אנחנו שואפים להפיק בחודשים הקרובים אירוע ייחודי במתכונת "ספיד דייט", ובו תינתן הזדמנות להשתתף בשיחה בקבוצה מצומצמת עם בוגרים מצליחים בתחום העסקי, במטרה להרחיב את קשרי הנטוורקינג בין הבוגרים ולהעניק רעיונות לבוגרים צעירים יותר כיצד לתכנן את המשך עתידם המקצועי. 

אנחנו מקווים עד סוף השנה להגדיל את הרשימה של משתתפי המועדון ביותר מ-3000 בוגרים, במטרה ליצור מעין רשת חברתית ומועדון הטבות. כמו בכל מועדון הטבות, רק חברי המועדון יזכו ליהנות מהמבצעים השונים, וכמו בכל רשת חברתית, ככל שיש יותר חברים, כך יש לרשת עצמה יותר כוח. ובנוסף, ככל שיש יותר חברים, כך יש יותר סיכוי שהם יוכלו למצוא סיוע מחבריהם ולסייע לאחרים.

אנו עובדים במקביל על הפקת מחזור תכנית "מנטורינג" נוסף ופודקאסט ייחודי לארגון.

בעתיד הרחוק אנו מקווים שנצליח להקים מעין חממת היי-טק לעורכי דין במטרה להגדיל את מספר המשרדים בירושלים ואת מספר עורכי הדין בפריפריה בכלל. יש למה לצפות.

התקווה שלנו היא שבעתיד יהיה המועדון חלק בלתי נפרד מחיי הסטודנטים בפקולטה, שישמעו עליו עוד לפני תחילת הלימודים ורק יחכו להצטרף אליו. ששמו של המועדון ילך לפניו בארץ ובעולם,  ושאנשים ועסקים ירצו להתקשר עמו מקצועית וחברתית.

  

לסיכום,  איך יוצרים איתכם קשר? 

כדי ליצור איתנו קשר, וגם להתחיל לעקוב אחרי הפרסומים שלנו, אפשר להצטרף לעמוד הפייסבוק שלנו:  https://www.facebook.com/alawmni

להיכנס לאתר: http://law-alumni.org או לשלוח לנו מייל לכתובת: info@law-alumni.org

 

מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים

סתיו זיתוני

כל תלמידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית יודעים שמדובר בתואר עמוס, מאתגר ודורש. עם זאת, כולנו גם יודעים שאנחנו יכולים לתת כמה שעות בשבוע כדי לעזור לאחרים. לאפשר לתרום מהיכולות שרכשנו ושבזכותן הגענו לפקולטה ולהחזיר משהו למי שזקוק לעזרה.

אחת מהאפשרויות המאתגרות שתלמידי הפקולטה משתתפים ב, היא מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים. המרכז הוא אחד מתשעה מרכזי סיוע מקומיים המאוגדים במסגרת איגוד מרכזי הסיוע הארצי, אשר מטרתו להיאבק באלימות מינית בכל הרמות. האיגוד מקדם מדיניות המעמידה במרכז את הנפגעים והנפגעות במערכת אכיפת החוק ובתחומי הבריאות, הרווחה והחינוך. המרכז מחולק למספר מחלקות שבהן סטודנטיות וסטודנטים למשפטים יכולים להתנדב:

  1. מחלקת סיוע, אשר במסגרתה מאיישות מתנדבות את הקו החם הפעיל 24 שעות ביממה ונותנות סיוע רגשי ותוכני לנפגעות, בעיקר באזור ירושלים. ההתנדבות בקו אפשרית רק לאחר השתתפות בקורס הכשרה הנערך מספר פעמים בשנה, וכן התחייבות למשמרת שבועית של שלוש שעות בסך הכול, במשך שנה (יש התחשבות בתקופות עמוסות, כמו תקופת מבחנים או תקופת הראיונות להתמחות).
  2. המחלקה לליווי בהליכים משפטיים, אשר מסייעת לנפגעות ונפגעים לפנות להליכים פליליים ואזרחיים. לא מדובר בייעוץ משפטי טכני, אלא בליווי מעשי, הכולל אלמנטים רגשיים ותיווך בין הנפגעים/ות לבין הפרקליטות, בתי המשפט והמשטרה. מתנדבות במחלקה זו נבחרות בדרך כלל פעם בשנה באביב ומתחייבות למשמרת שבועית של שלוש שעות במקביל למשמרת במחלקת הסיוע (גם פה – הרבה התחשבות בעומס). אין ספק שהידע המשפטי שאנו רוכשים במהלך התואר יכול לסייע מאוד לפונות למרכז.
  3. מחלקת חינוך, העורכת סדנאות בבתי ספר למניעת אלימות מינית על ידי קידום תקשורת בריאה, כיבוד גבולות, הסכמה חופשית ושוויון בין המינים. התנדבות במחלקה מחייבת השתתפות בקורס ואפשרות להתנדב שלוש או ארבע פעמים בחודש.

מבחינתי, כמתנדבת, מדובר בהזדמנות ייחודית להכיר את מערכות המשפט והמשטרה. ההתנהלות והגישה במרכז מאפשרות בחינה ביקורתית של הפגישה בין המערכות לבין מי שהן משרתות, על כל האלמנטים החיוביים והשליליים הכרוכים בכך. התכנים לא פשוטים, אבל האווירה במרכז תומכת ונעימה והתחושה שלי הייתה שיש לי תרומה מעשית לא מבוטלת.

ברמה האישית, חשוב לי להקדיש כמה שעות בשבוע לטובת אנשים אחרים, כי זה מספק פרספקטיבה לכל שאר השבוע ומזכיר לי כל פעם מחדש למה הלכתי ללמוד משפטים. עבורי, הליוויים לבתי המשפט ולמשטרה היו הכי קשים אבל גם הכי חשובים: הנשים שמגיעות לשם אמיצות כשם שהן פגיעות, ולהיות שם עבורן (ולעיתים להיות האדם היחיד שאיתן) יכול להיות הדבר הקטן שמחזיק אותן בתקופה הזו.

אז אם אתן חושבות שאתן יכולות ורוצות לעזור – המרכז מחפש מתנדבות (בדרך כלל מגיל 24) למחלקות הסיוע והליווי בהליכים משפטיים, ומתנדבים משני המינים (בדרך כלל מגיל 23) למחלקת החינוך. ניתן לעקוב אחר דף הפייסבוק של המרכז כדי לדעת מתי נפתחים קורסים, או להתקשר למספר 02-6255558 ולבקש להיכנס לרשימה לקורס הבא.

סקירת ספרות


ברק מדינה -  דיני זכויות האדם בישראל

 

בחודש הקרוב עומד להתפרסם, בהוצאת מכון סאקר למחקרי חקיקה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית והוצאת נבו, ספר רחב היקף של חבר סגל ההוראה בפקולטה, פרופסור ברק מדינה. לכבוד הוצאת ספרו החדש, ביקשנו מפרופסור מדינה לספר לנו מעט על הספר ועל העבודה שלו לקראת פרסומו.

 

"את הספר, העוסק בדיני זכויות האדם בישראל, כתבתי בשלוש השנים האחרונות. תוקפן של זכויות אדם אינו מותנה בהכרה בהן – לא מצד המערכת המשפטית ואפילו לא מכוח התפיסות הנוהגות בחברה במועד נתון כלשהו. המדינה אינה 'מעניקה' זכויות אדם אלא מכבדת (או מפירה) אותן. בלשונו של השופט חיים כהן, 'אין לך מידה טובה ומקובלת ממידת היסוד של כבוד האדם: חברה חופשית ונאורה נבדלת מן החברה הפראית או העשוקה במידת הכבוד שמודדין לו לאדם באשר הוא אדם' (בג"ץ 355/79 קטלן נ' שרות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294, 305 (1980)).

המושג 'זכויות אדם' הוא נדבך מרכזי בשיח המוסרי, הפוליטי והמשפטי, אך היבטים מרכזיים באשר למהותו עדיין שנויים במחלוקת. החובה לכבד זכויות אדם מטילה הגבלות על כוחו של השלטון – כלומר: על כוחו של הרוב בחברה דמוקרטית – והמחלוקת נסבה על תוכן ההגבלות הללו. קביעת תוכנה של החובה לכבד זכויות אדם מחייבת בחירה בין תפיסות מוסריות שונות זו מזו ובין דרכים שונות לעגן את החובה המשפטית לנהוג כראוי מבחינה מוסרית. הדיון שמובא בספר כולל שלושה רכיבים: האחד, אפיון של החלופות העיקריות (ה'תיאוריות') הבאות בחשבון, באשר לזכויות באופן כללי ובעניינן של כל אחת מן הזכויות המסוימות, לאור המחקר האקדמי ולאור הניסיון שנצבר בשיטות משפט אחרות; הרכיב השני הוא דיון מפורט בדין הנוהג בישראל, לרבות ההתפתחות ההיסטורית שלו, בתחומים השונים; והשלישי, בחינה ביקורתית של הדין בהתאם להערכה מה תוכנן של ההכרעות התיאורטיות שמסבירות את הדין הנוהג ודיון ביקורתי בבחירות אלה, שהן לרוב משתמעות בלבד ולא מפורשות.

בתמצית, האפיון של תיאוריה של דיני זכויות אדם, באופן כללי וביחס לזכות מסוימת, מחייב התייחסות לשלוש סוגיות עיקריות. הראשונה היא פוליטית-אידיאולוגית. עניינה קביעת מהותה של התפיסה הליברלית, ובכלל זה תפקידה של מדינה דמוקרטית בהסדרת פעילות הפרטים ובהספקת שירותים. למשל, נדרש להכריע אם בתחום הביטוי על המדינה לנהוג ניטרליות ולהותיר חופש לפרטים לבטא את עמדתם כרצונם, או שמא מוכר כוחה, ולעתים אף חובתה, להגן על אזרחים, למשל בני קבוצות מיעוט, מפני ביטויים פוגעניים שמוטחים בהם או להבטיח שוויון בנגישות ל'במות ציבוריות' יעילות ובהקצאת מימון לפעילות בתחום הביטוי הפוליטי והאמנותי וכדומה; בתחום השוויון יש לקבוע אם יש להכיר בחובתה של המדינה לצמצם אי-שוויון חברתי-כלכלי בחברה ועוד. בהקשרים השונים יש להעריך מהי התפיסה הפוליטית-אידיאולוגית הנכונה לא רק מנקודת מבט אוניברסלית אלא גם בהתחשב ב'זהות החוקתית' של המדינה, בהקשר שלנו מכוח האפיון של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

בצד הכרעות פוליטיות מסוג זה, הקביעה של תיאוריה שמאפיינת את דיני זכויות האדם בשיטה מסוימת מחייבת הכרעה גם בסוגיה שנייה, שעוסקת בשאלה אילו 'הפרות' של מחויבויותיה הפוליטיות של המדינה צריכות להיחשב כפגיעה בזכויות אדם. הקביעה שמעשה (או מחדל) שלטוני 'פוגע' בזכות אדם היא דרך מקוצרת לבטא את העמדה שמדובר במעשה שהוא לכאורה-פסול מבחינה מוסרית ולכן נדרש להצדיקו בדרך מיוחדת. הקביעה שהסדר פוגע בזכות אדם נועדה להנחות את בעלי הסמכות, ובעיקר את חברי בית המחוקקים, שיבחנו היטב אם ההסדר אמנם ראוי. במקרים אלה אין די בהצדקה דיונית, כלומר בעובדה שהרוב, באמצעות נציגיו בכנסת, תומך בהסדר שנקבע, אלא נדרשת לו הצדקה מהותית. המושג זכויות אדם אמור גם לסייע בגיבוש הסכמה רחבה בציבור באשר לסוגים של מעשים אשר יש לגביהם חשד שאינם מוצדקים. גם בעניין זה קיימות תפיסות שונות באשר לסוגי המעשים השלטוניים שיש לסווג כפוגעים בזכויות וטעונים לפיכך הצדקה מיוחדת. בספר נדונות שלוש גישות כאלה: גישה פוליטית, שלפיה זכויות אדם נועדו לתקן כשלים בהליך הפוליטי, כלומר הן נועדו להגן על אינטרסים של הפרט אשר יש חשש שלא יזכו להתחשבות ראויה של מקבלי ההחלטות מחמת זהותם של בעלי האינטרסים הללו; גישה תוצאתית, שלפיה זכויות האדם מגינות על מצב או תוצאה כלשהם, כלומר: על האפשרות של הפרט לממש אינטרסים מסוימים שמסווגים חשובים במיוחד; וגישה דאונטולוגית, שלפיה ההגנה היא מפני סוגי התייחסויות של השלטון כלפי הפרט, המסווגות כפוגעניות כלפי אדם. הגישות הללו נבדלות זו מזו בקביעת היקף הפרישׂה של זכויות ובהיקף ההגנה עליהן. מכוח ההבחנה ביניהן מוכרעת שאלות כגון: מה דינו של מחדל של השלטון שבגינו אין מסופקת הגנה על אינטרסים – למשל, באילו מקרים אי-מניעת מסחור של שירותי בריאות וחינוך, שבגינו נוצר אי-שוויון בנגישות לשירותים בתחום זה שפוגע במי שאין לו די משאבים לרכוש את השירותים הפרטיים ונאלץ להסתפק בשירות הבסיסי שמספקת המדינה, פוגע בזכות אדם; מה דינה של פגיעה באינטרסים חשובים שהיא תוצאת-לוואי בלתי-מכוונת של מעשה שלטוני; מה מעמדה של פגיעה באינטרסים של ציבור לא-מסוים של אנשים – למשל, מה דינו של שחרור אסירים שהורשעו בביצוע פיגועי טרור ואשר יתכן שישובו ויהיו מעורבים בפיגועים שיסכנו את חייהם של אנשים שזהותם אינה ידועה עדיין; ועוד.

לבסוף, סוגיה שלישית, השייכת בעיקרה לתחום תורת המשפט, ונכללת אף היא בגדר תיאוריה של דיני זכויות האדם, עניינה דרך האפיון של הנורמה המשפטית. זוהי ההבחנה בין 'כללים' לעומת 'סטנדרטים'; ובהקשר של דיני זכויות אדם, בין סיווג לקטגוריות להחלת מבחני 'איזון'. היישום של מבחן דו-שלבי, כמקובל בין היתר בישראל, שבו מוכרת האפשרות שפגיעה בזכות תהא כדין, ובמסגרתו יישומה של דרישת המידתיות, אינם מחייבים החלה של מבחני 'איזון' או לפחות אינם מחייבים להעניק להם מעמד דומיננטי כמו זה שמקובל בישראל. למשל: ניתן לקבוע שסוגים מסוימים של הסדרים שלטוניים שאמנם גורעים מאינטרסים מוגנים אינם מוכרים כפגיעה בזכות חוקתית, משום שאין מקום להחיל לגביהם חזקה שאינם מוצדקים – למשל, הגבלת חירותם של מעסיקים להפלות בין עובדים או לקוחות; ניתן לצקת תוכן ממשי לדרישה לתכלית ראויה – למשל, לקבוע שאין לפגוע בזכותו של אדם, שלא בעקבות הרשעה בהליך פלילי, לשם הרתעת אחרים מלנהוג בדרך מסוימת; או שאין לפגוע בזכויות מסוימות אלא אם ההסתברות שהדבר הכרחי לקידום אינטרס ציבורי היא גבוהה במיוחד (למשל, 'ודאות קרובה'); יש להחיל 'איזון אופקי' בין זכויות, שבו אין כללים ברורים באשר לאופן ההכרעה, רק כאשר המעשה השלטוני שפוגע בזכות חוקתית של אחד הוא מימוש חובה שנובעת מדיני זכויות האדם עצמם להגן על זכות חוקתית של אחר, אך לא במקרים אחרים של 'התנגשות' בין זכויות; ועוד.

כאמור, הספר מוקדש לדיון בדיני זכויות האדם בישראל באמצעות ניסיון לאפיין תיאוריה כללית, המוגדרת לפי שלושת הרכיבים שתוארו, אשר מסבירה בצורה הטובה ביותר את הדין הנוהג בישראל, ובחינה ביקורתית של התיאוריה הזו לעומת חלופות לה. התזה היסודית שמוצעת בספר היא שהגישה שמיושמת במשפט הישראלי בתחום דיני זכויות האדם מבטאת העדפה קיצונית למדי של 'סטנדרטים' על-פני 'כללים' ושל גישה 'תוצאתית' לקביעת היקף הפרישׂה של זכויות חוקתיות, ושגישה זו אינה מיטבית. בהתאם לכך מוצעת בספר, בצד הצגה מפורטת של הדין הנוהג, גישה חלופית, המושתתת על העמדה שלשם השגת תכליות ההגנה החוקתית על זכויות אדם ראוי להתבסס במידה רבה יותר על גישה 'דאונטולוגית' ועל 'כללים'. הדבר נעשה, כאמור, בצד הצגה מפורטת של הדין הנוהג בישראל בסוגיות השונות. בפרק הראשון, שהיקפו למעלה מרבע מן הספר, נדונים עקרונות היסוד הכלליים; ובפרקים הנותרים נדונות זכויות אדם מסוימות: שוויון, חופש ביטוי, חופש מצפון, חופש דת, קיום בכבוד, זכויות חברתיות וחופש עיסוק. רשימה זו כוללת את זכויות האדם העיקריות והחשובות ביותר. בה בעת, לא מעט זכויות אדם חוקתיות אינן נדונות בספר באופן ממצה: קניין, פרטיות, שם טוב, חופש תנועה, כבוד האדם, חיי משפחה, הליך הוגן, חירות ממעצר וממאסר ועוד. השמטה זו נובעת בעיקר מאילוצי מקום וזמן ואני מקווה שהיא תתוקן בעתיד".

 

מדור הסטודנטים

והפעם – סטודנטיות שמתחילות שנה ראשונה בפקולטה

 

מרגו אוגנזוב – תלמידת שנה ב'

מרגומרגו מתחילה שנה ב' בשילוב של משפטים ומנהל עסקים לתואר בוגר, לאחר שעלתה ירושלימה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.

למה בחרת ללמוד משפטים?

בצבא הייתי רשמת משפטית בבית דין צבאי, והתאהבתי. הייתי מגיעה לבסיס כל יום מחויכת וכולם רצו לבעוט בי, אז החלטתי ללכת למקום עם עוד הזויים כמוני שהחוק מעניין אותם.

למה בחרת ללמוד בעברית?

אלון הראל.

פרופסור הראל נכנס יום אחד להחליף את המרצה שלנו במכללה, הבריח את כולם ונשכב על השולחן ואז הבנתי – לשנה הבאה בירושלים הבנויה! וברצינות – הבנתי שיש אווירה טובה וסוג של אחוות סטודנטים, וכתל אביבית חשבתי שהדרך הכי טובה להכיר אנשים ולהתחבר ללימודים היא לצאת מהבית. אז לאחר שנה במכללה, החלטתי לנסות להתקבל ללימודים באוניברסיטה (כי, נו, אוניברסיטה! ואחת שאין ספק ששמה הולך לפניה), ולשמחתי שושי התקשרה לבשר לי שהתקבלתי! תוך רגע גרמו לי להרגיש בבית ושעשיתי את הצעד הנכון.

מה החששות שלך מהשנה הקרובה ומהתואר באופן כללי? ומה הציפיות שלך?

ששאר המרצים לא אדירים כמו אלון הראל. סתם. שאני אפגר אחרי התלמידים האחרים. אני צריכה להשלים השנה כמה קורסים שלא נלמדו במכללה ואין ספק שהולך להיות קשה (אבל הכי טוב?) אז צריך להפשיל שרוולים (למרות שקר פה ממש, אז לא משנה) ולקוות לטוב ביותר.

 

מור משרקי, שנה א'

morמור מתחילה את שנת הלימודים האקדמית הראשונה שלה בשנה הראשונה של החוג לקרימינולוגיה, במסגרת תואר בוגר. מור משלבת עם לימודי אסלאם ומזרח תיכון.

למה בחרת ללמוד קרימינולוגיה?

אחרי השירות הצבאי התחלתי להתעניין בקרימינולוגיה ושמחתי לגלות שבדיוק השנה פותחים חוג בעברית לתואר בוגר (עד עכשיו היה רק המסלול לתואר מוסמך, וכבר חשבתי להירשם לבר אילן ולעבור לתל אביב).

עוד יותר שמחתי לגלות שבעברית חוג קרימינולוגיה שייך לפקולטת משפטים (ברוב המקומות הוא תחת פקולטת מדעי החברה), שהיא לא רק איכותית ויוקרתית, אלא גם נותנת לחוג היבט פרקטי יותר של דין פלילי, מה שאישית מעניין אותי מאוד.

למה בחרת ללמוד בעברית?

בתור ירושלמית מבית, החלום היה תמיד האוניברסיטה העברית. היא נחשבת מאוד, עתיקת יומין (ניסיון, שזה מעולה), מבנה מהמם מלא מדשאות, ובאופן כללי אווירה ירושלמית אסלית, שזה אומר חבר'ה כיפיים ואנשים איכותיים. 

השם שיצא לה, ולא סתם, זה "קשה, אבל הכי טוב", וזה מאפיין את מה שהאוניברסיטה בשבילי. באתי ללמוד, לחרוש ולהשקיע, אבל לפחות במקום הכי טוב שיש.

מה החששות שלך מהשנה הקרובה ומהתואר באופן כללי? ומה הציפיות שלך?

השנה כבר התחילה ולאט לאט כל מסכי הערפל שהיו לי לפני כן מתפוגגים. חששות כבר אין (אולי יתפתחו במהלך הסמסטר, לקראת המבחנים(. אני מצפה שהחוג יהיה מרתק בהמשך, שייתן ערך מוסף מעבר למה שנלמד.

 

גיליון 22

 
גליון 22:  אוגוסט 2016
     
 
header


בטאון הפקולטה - גליון 22

 
 
 

 22_1

נותנים סיכוי לעברייני נוער 
- אורית לוי-ינובסקי -

בגיליון זה נבחן את תופעת עבריינות נוער ודרכי השיקום של הנערים והנערות, דרך עיניה של תלמידת הפקולטה, מור הרניק-בלום. מור, מסיימת שנה ג', משתפת אותנו בקשיים ובהצלחות שבעבודה עם "עברייני הנוער" באזור ירושלים.

קראו עוד...

hrnl

22_4

  
היבטים משפטיים וחברתיים של זכויות להט"בים: תיאוריה ופרקטיקה
-פרופ' צבי טריגר-

בפקולטה נלמד לראשונה השנה קורס שהוקדש לנושא זכויות להט"ב. פרופ' צבי טריגר, המעביר את הקורס, מספר מה מיוחד בו ומדוע לטעמו חשוב כל כך ללמוד את הנושא, במיוחד בתקופה מתוחה וסוערת, כמו זו.

קראו עוד...

hrnl

22_3

  
פרופסור יובל שני, מסכם ארבע שנות "דיקנות"
-מערכת הביטאון-
נפרדים מהדיקן: כולנו יודעים כבר שדיקן הפקולטה ב-4 השנים האחרונות, פרופסור יובל שני, עוזב את תפקידו. זו ההזדמנות שלכם לקרוא את מילות הסיכום שלו לתקופה זו - לפני ה"דרופ מייק" הסופי.


קראו עוד...

hrnl

guyh

  חילופי סטודנטים – הזדמנות לראות עולם 
-סופי קוסשוילי-
  

לומדים קשה הקיץ? חלמתם על חורף אירופי? רציתם קפיצה קטנה לאוסטרליה? או אולי שינוי אווירה במזרח הרחוק או בארה"ב? זה אפשרי, גם במהלך הלימודים! פרופסור גיא הרפז נותן לכם את כל המידע על תוכנית החילופים האיכותית של הפקולטה ופורט את כל הסיבות למה כדאי גם לכם להשתתף בה.

קראו עוד...

hrnl

22_2

  נשף משפטים 2016
-שאול פליידר-
 

נשף משפטים - צמד המילים שהביא לכל כך הרבה שיח, המתנה, ציפייה, התרגשות ושמחה - אבל האם חשבתם פעם "אך נשף נולד"? הרמתם פעם אירוע ל-800 איש? ומה עם אירוע ל-800 חברים וחברות, תוך כדי לימודים ומבחנים? בואו לשמוע משאול פליידר איך בדיוק הוא ושאר החברים באגודה ארגנו לכם את #נשףמשפטים 2016


קראו עוד...

hrnl 

 

 

 
 
 
mador0
mador1

והפעם הממראים ל והחוזרים מ תוכנית חילופי הסטודנטים של הפקלטה.

- -

קראו עוד...

 
 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 22: אוגוסט 2016
חברי מערכת: יובל שמחי, יובל שוהם
 
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

היבטים משפטיים וחברתיים של זכויות להט"בים: תיאוריה ופרקטיקה

היבטים משפטיים וחברתיים של זכויות להט"בים: תיאוריה ופרקטיקה

פרופ' צבי טריגר 

לפני למעלה משנה הוזמנתי על-ידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ועל-ידי הקבוצה הירושלמית לקידום זכויות להט"ב, ללמד קורס על זכויות הקהילה הגאה ועל סוגיות של משפט, מיניות ומגדר. כמובן שנעניתי מיד ובשמחה להזמנה ולאתגר. 
אני חוקר ומלמד על משפט, מיניות ומגדר למעלה מעשור כמרצה, ועוד לפני כן כסטודנט. הסוגיות הללו רלוונטיות כמעט לכל תחומי המשפט, ואפילו בדיני חוזים, קורס החובה שאני מלמד, לא ניתן לחמוק מהן. גם בקורסים אחרים שלימדתי לאורך השנים, כמו קורסים שעוסקים בטובת ילדים או הקורס "פשעים נגד הפטריארכיה", שגם שודר בגלי צה"ל ופורסם כספר, עסקתי בסוגיות האלו לא מעט. ההיבטים הללו שזורים באופן טבעי ואינטגרלי בהוראה שלי ובכל מחקרי.


לכן אולי גם מעולם לא הקדשתי לסוגיות הללו קורס עצמאי, שכן לא ראיתי אותן כמנותקות מכל היבטי המשפט. דווקא משום כך שמחתי מאוד על ההזדמנות לבנות קורס חדש שמתמקד כולו בזכויות הקהילה הגאה, ובוחן את הסוגיות הן מנקודת מבט תיאורטית והן מנקודת מבט פרקטית.


הקורס שבניתי והעברתי בסמסטר החולף עוסק במקורות התיאורטיים ובהשלכות המשפטיות של תחום שהחל כ"לימודים הומו-לסביים" ו"תיאוריה קווירית" ועוסק כיום בחקר זהויות רבות נוספות מלבד לסביות והומואים, כגון ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, קווירים ועוד.
חלקו הראשון של הקורס הוקדש לבחינה ביקורתית של מונחי יסוד כמו מין, מגדר ומיניות; לשורשים הפמיניסטיים של התחום; להתחקות אחר מקורות ההומופוביה; ולבחינה של הצטלבויות שונות בזהות כגון מיניות ומוצא אתני, גזע, מגדר, לאום ועוד.


בחלקו השני של הקורס ניתחנו היבטים מעשיים של התיאוריות, תוך התמקדות במשפט: הקשר שבין המשפט ללגיטימציה החברתית והתרבותית הגוברת של להט"בים (לפחות בחברות מסוימות), ביטול האיסור הפלילי על יחסי-מין בין בני זוג מאותו המין ומשמעותו, המאבק להכרה בזוגיות ובהורות להט"בית והמאבק על שוויון בעבודה.


פתחתי את הקורס בשאלה "האם עדיין יש צורך לדבר על זכויות להט"בים?". זו כמובן שאלה רטורית, משום שהדוגמאות שהבאתי מהשבוע שקדם לפגישה הראשונה בקורס, מתחילת חודש פברואר 2016, הראו שההומופוביה, האפליה והרדיפות עדיין נמשכות, בימים אלו ממש, בכל רחבי העולם: באוגנדה, למשל, נאסר לרשום ארגונים העוסקים בקידום זכויות הקהילה הגאה; באינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, קרא שר בממשלה לאסור על פעולתם של תאי סטודנטים להט"בים באוניברסיטאות, נמחקו לדרישת הממשלה ממקלדות הטלפונים הסלולריים אמוג'י בעלי קונוטציה להט"בית, ומחקו את השיעורים על סובלנות כלפי מיעוטים מיניים מתוכנית הלימודים בבתי הספר; בארצות הברית, מושל מדינת ניו-יורק ניסה בתחילת 2016 להעביר חוק שיאסור על "טיפולי המרה" ללהט"בים (צעד חיובי כמובן, שהצביע עד כמה נפוצים הטיפולים הללו, שמסתיימים לרוב בטראומות קשות ולעיתים אף בהתאבדות של ה"מטופלים"); לעומת זאת, הפרלמנט האיטלקי דחה הצעת חוק להכרה בברית זוגיות לזוגות חד-מיניים, חוק שעבר בסופו של דבר כשלושה חודשים לאחר מכן, ב-11 במאי 2016.


למרבה הצער, הקורס שובץ לכל אורכו ב"פינות אקטואליה" שכאלה, פינות חדשותיות שמצביעות על הצורך לעסוק בזכויות הקהילה הלהט"בית, ומדגימות שהמאבק לשוויון, ואף לביטחון אישי, עדיין רחוק מסיום. כך למשל, בצפון קרוליינה, שבארה"ב, עבר חוק שמחייב טרנסג'נדרים להיכנס לשירותים ציבוריים לפי המין שרשום בתעודת הלידה שלהם, ולא לפי המין הנוכחי; וכמובן, אירוע הרצח ההמוני ב-12 ביוני 2016, שבו נרצחו 49 אנשים במועדון Pulse באורלנדו, על-ידי מי שהיה, לפי דיווחים חדשותיים, כנראה הומו בארון בעצמו, והיה מסוכסך עם עצמו סביב נטייתו המינית. כמה שבועות קודם לכן דיברנו בקורס על הקשר שבין הומופוביה בכלל לבין הומופוביה עצמית ואלימות, וזו הייתה דוגמה עצובה ומטרידה לקשר הזה.


גם בישראל גובה ההומופוביה מחיר בחיי אדם, ולא רק באפליה משפטית וחברתית, כפי שאנו יודעים מהרצח בבר-נוער באוגוסט 2009 ומרצח שירה בנקי, במצעד הגאווה כאן בירושלים, בקיץ שעבר. כך שהשאלה שפתחתי בה את הקורס מטרתה היתה לחדד את הצורך, הדחוף עדיין, בהמשך השיחה העוסקת בשוויון על בסיס נטייה מינית, מגדר ומיניות, ולהבהיר שלמרות מראית העין של "תום המהפכה", הדרך לשוויון מלא ולביטחון אישי עוד ארוכה.

חילופי סטודנטים

חילופי סטודנטים – הזדמנות לראות עולם

סופי קוסשוילי

הקיץ שבא עלינו לטובה (ולחמה) וסיום תקופת המבחנים, מעלים אצל כולנו פנטזיות על טיול ממושך לחו"ל. אלא שאחרי מחשבה מהירה על מועדי ב', בחירת הקורסים לשנה הבאה והניסיון לצלוח את החום הישראלי, אנחנו נזכרים שאנחנו סטודנטים למשפטים ואז הפנטזיות נעלמות. 
אז זהו, שלא – תוכנית חילופי הסטודנטים שמפעילה הפקולטה מזה עשר שנים מאפשרת לסטודנטים ליהנות מדי שנה מחוויית לימודים ייחודית שאין כדוגמתה באוניברסיטה העברית. לקראת מחזור חילופי סטודנטים נוסף של הפקולטה, תפסנו את פרופ' גיא הרפז, ראש תוכנית חילופי הסטודנטים ותוכניות בינלאומיות אחרות בפקולטה למשפטים, לשיחה קצרה, ובה סיפר לנו על התוכנית מנקודת מבטו.


פרופ' הרפז, אז מהי בעצם תוכנית חילופי הסטודנטים של הפקולטה?
מדובר בהסכמים בין הפקולטה למשפטים לבין פקולטות למשפטים ברחבי העולם, במסגרתם נוסעים סטודנטים של הפקולטה לסמסטר אחד או שניים ללמוד במוסד אקדמי בחו"ל, וחלק מן המוסדות שולחים את הסטודנטים שלהם ללמוד סמסטר אחד או שניים כאן באוניברסיטה.  
תוכנית החילופים התחילה בפקולטה לפני כעשר שנים, ביוזמתם של  הדיקן דאז פרופ' יואב דותן ושל פרופ' מרגית כהן. מאז ועד היום, בכל שנה טסים בין חמישים לשבעים סטודנטים מהפקולטה למוסדות שונים בחו"ל, בהתאם להקצאות שהתקבלו, ומגיעים אלינו כשלושים סטודנטים זרים. כיום יש לפקולטה הסכמים עם כ-25 מוסדות בצפון אמריקה, אירופה, אסיה ואוסטרליה. מדובר ברשת אקדמית איכותית מאוד, והסטודנטים זוכים להגיע למוסדות מובילים בעולם כמו קולומביה, סטנפורד, ברצלונה ועוד.


מה החשיבות שאתה רואה בתוכנית החילופים? מה הערך המוסף לסטודנטים המשתתפים בה? 
אני רואה שלוש חשיבויות עיקריות בתוכנית:
האחת היא ברמה האקדמית: התוכנית מאפשרת לסטודנטים שלנו לנסוע למוסד זר מעולה, ללמוד שם בשפה זרה, להתנסות בשיטת משפט זרה וליהנות מחוויה בינלאומית. הלימודים במוסד אקדמי מוביל חושפים את הסטודנטים למציאות המשפטית הגלובלית ומאפשרים להם להבין את המערכת המשפטית העולמית בצורה טובה יותר. הסטודנטים מעשירים את עולמם האקדמי, משפרים את השליטה בשפות זרות, מכירים רעיונות חדשים, שיטות הוראה וגישות שונות. 
חשיבות שנייה היא ברמה החברתית-האנושית. אני מאמין שהחיים הם פסיפס של חוויות, והתכנית מאפשרת לסטודנטים להתנסות בחוויה חד-פעמית ומיוחדת של חיים סטודנטיאליים במקום זר, להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים בינלאומיים ולהסתדר בשפה זרה. 
המישור השלישי הוא המישור של הפקולטה – התוכנית מאפשרת לפקולטה ליצור קשרים אסטרטגיים עם מוסדות מובילים בעולם ולהשתלב במגזר המשפטי הגלובלי. התכנית עובדת בשני הכיוונים, כך שגם קבלת הסטודנטים מחו"ל חושפת אותם לעולם המשפטי בישראל.  


האם הנסיעה לא פוגעת ברצף הלימודים?
אכן, לפעמים זה מסרבל את ההליך הלימודי ומכביד; אבל בסך הכול הפקולטה מאוד גמישה למען התלמידים ועושה דרך ארוכה כדי להקל על הסטודנטים שנוסעים. כמו לכל דבר גם לכך יש עלות מנהלית מסוימת, אבל עלות זו בטלה בשישים בהשוואה ליתרונות של החילופים.


מה מייחד את התוכנית של הפקולטה לעומת פקולטות אחרות באוניברסיטה ולעומת פקולטות אחרות למשפטים בארץ?
הייחודיות של התוכנית בפקולטה מתבטאת בכמה היבטים. הפקולטה מנהלת את תוכנית חילופי הסטודנטים בנפרד מהתוכנית הקיימת של האוניברסיטה, כך שהיחידה של הפקולטה היא אוטונומית לחלוטין, עם מנהלה ותשתיות נפרדות שאינן תלויות בתהליכים שמתרחשים באוניברסיטה. נוסף לכך, יש הבדל ניכר בכמות ובאיכות של המוסדות אליהם נוסעים הסטודנטים בפקולטה. הפקולטה מנהלת הסכמי חילופים נפרדים מאלה שיש לאוניברסיטה, והיא מקבלת הקצאות רבות יותר, וזאת מבלי להתפשר על איכות המוסדות והלימודים בהם. לרוב הקבלה לתוכנית דרך הפקולטה היא מובטחת, הטיפול הוא במגרש הביתי שלך, והכל נעשה באופן קטן ואינטימי. השנה ישנה נוכחות ייחודית של הפקולטה בלונדון, ב-CTLS – מוסד משפטי בינלאומי שהפקולטה שותפה להקמתו, לניהול שלו ולהוראה בו. לא אתבייש לומר שהפקולטה מפעילה את אחת מתוכניות החילופים הכי טובות בעולם, מבחינת כמות ואיכות המוסדות המשתתפים, ודרך ההתנהלות עמם.


מי מממן את הנסיעות? 
התוכנית בעיקר ממימון פקולטטי. הנהלת האוניברסיטה מספקת תמיכה צנועה, אך רוב הכסף מגיע מהפקולטה. השנה הדיקן הנוכחי, פרופסור יובל שני, מצא תמיכה פנימית וחיצונית נוספת לטובת סטודנטים נזקקים, אבל כל התוכנית עצמה ברמה השוטפת היא מתקציב הפקולטה.


יש שיח בפקולטה על כך שהחילופים מיועדים לבני עשירים בלבד, ומי שידו אינו משגת לא יכול לעשות זאת. מה דעתך על כך? האם יש פתרון לסטודנטים במעמד סוציו-אקונומי נמוך?
אכן יש בעיה, בעיקר במוסדות כמו בלונדון וצפון אמריקה שבהם העלויות גבוהות מאוד. עם זאת, הבעיה לא כל כך חריפה מכיוון שבחלק מהמוסדות עלות המחיה היא מאוד זולה ביחס לירושלים, וניתן לנסוע לשם. הפקולטה מנסה כל שנה להעלות את התמיכה הניתנת לסטודנטים, ומספקת בכל שנה מענה משמעותי במלגות תמיכה הניתנות לסטודנטים מתקשים, בסך כולל של כ-25 אלף דולר. מלבד זאת, הפקולטה מממנת את כרטיס הטיסה של הסטודנטים היוצאים. הפקולטה פועלת ללא הפסקה על מנת לגייס עוד ועוד כסף כדי לאפשר לכל אחד להצטרף לתוכנית, ולמנוע מצב שבו מישהו יכול ורוצה להשתתף אך אינו מצליח מבחינה כלכלית.


חוויה בלתי נשכחת
פרופ' הרפז לא רק עוסק בספקולציות על החוויה הזו. כמי שהשתתף בעצמו בתוכנית חילופים בעודו סטודנט צעיר הוא מסכם את החוויה כהתנסות ייחודית ומעניינת, שהשאירה אצלו טעם טוב מהחוויה הסטודנטיאלית. 
לאור כל זאת, אנחנו לא יכולים שלא להצטרף להמלצתו של פרופסור הרפז, ולעודד את כל מי שמעוניין ברעיון של חילופי סטודנטים ליצור קשר בתחילת שנת הלימודים עם פרופסור הרפז במייל:Guy.Harpaz@mail.huji.ac.il .
ולמחליפים הטריים – בהצלחה! תנסו לא להוציא לנו יותר מדי את העיניים בפייסבוק...

מדור "הסטודנטים"

מדור "הסטודנטים"

סופי קוסשוילי

danielS

דניאל שגב  
דניאל שגב, סטודנט בשנה ג' בפקולטה, בילה סמסטר באוניברסיטת הונג קונג.


מה גרם לך לנסוע לחילופים בכלל, ולבחור לטוס להונג קונג בפרט?
השנתיים הראשונות בפקולטה היו מאוד אינטנסיביות. העומס, המבחנים והלחץ של ההתמחויות גרמו לי להבין שיש נקודה שבה צריך לעשות הפסקה, ולקחת טיפת אוויר לנשימה מאורח החיים הסטודנטיאלי הלוחץ. המייל של החילופים תפס אותי בהפתעה; לא כל כך התעניינתי ולא הייתי בטוח אם אני רוצה ללכת. לאחר שחברי היה בשיחת ההיכרות עם התוכנית וחזר נלהב, הוא שכנע אותי לשמוע גם., התלהבתי גם כן והחלטתי להגיש מועמדות.
הדבר הראשון שהנחה אותי בבחירת המוסד הלימודי היה איכות האוניברסיטה – בדקתי דירוגים והמלצות וראיתי שהונג קונג מדורגת ברשימת האוניברסיטאות הטובות בעולם. שיקול נוסף היה שזה יהיה יעד רחוק שלא קל להגיע אליו ביום-יום, שהנסיעה לשם תהווה הזדמנות חד פעמית. בהונג קונג יש קהילה יהודית וישראלית גדולה וקל להשתלב שם.


מה הדבר שהכי זכור לך מהחוויה של החילופים? 
הדבר שהיה הכי כיף זה לנסוע עם חבר טוב שלי, שגיא חורי, והידיעה שהכול פתוח בפניך. למדנו יומיים וחצי בשבוע ובשאר השבוע טיילנו. אני זוכר גם את הספונטניות והנגישות של המקום ואת האפשרות ללמוד וגם לטייל במקביל.


האם היו קשיים במהלך התקופה?
הקושי המרכזי היה שהאוכלוסייה בהונג קונג מאוד מגובשת והיה להם קשה להיפתח למערביים, ובעיקר לסטודנטים, שבקהילה ידעו שהם באוניברסיטה לתקופה קצרה. אבל עם זאת, אלו שנפתחו אלינו נהיו חברים מאוד קרובים ובימים אלה מטיילת בישראל סטודנטית סינית שהכרנו בפקולטה שם.


איזה טיפ היית נותן לסטודנטים שטסים? 
לחיות כל בוקר כאילו זה היום האחרון שלך במדינה – לדבר עם כל האנשים, לא להתבטל, לצאת לעשות, לבלות. לא לחשוב שיש עוד הרבה זמן אלא לנצל כל רגע, כי זה עובר ממש מהר ופתאום לקראת הסוף אנשים מגלים שלא הספיקו לעשות הרבה דברים. 
לסיכום – בעיני זו חוויה ייחודית שהפקולטה מאפשרת, והיתרונות שבה מצדיקים את הנסיעה, שמשאירה חוויות מעולות וזיכרונות לכל החיים.

   
danY

דן יורה
דן יורן, סטודנט בשנה ג' בפקולטה, בילה את הסמסטר הראשון של השנה באוניברסיטת בריטיש קולומביה בוונקובר שבקנדה. דן מספר כי "מדובר באחת החוויות האדירות שסטודנט יכול לחוות. מדובר בהזדמנות נדירה, בתקופה מהנה וגם מלמדת, ואני הייתי ממליץ עליה לכל סטודנט".

   
yehudaG יהודה גולדמן
יהודה גודלמן, סטודנט בשנה ב' בפקולטה, משלב משפטים עם לימודי מוסמך במנהל עסקים. יהודה בחר לבלות את הסמסטר הראשון של השנה הבאה באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון, בירת ארה"ב. גם העובדה שיהודה נשוי עם שני ילדים לא הפריעה לו להשתתף בתוכנית, כך שבקיץ הקרוב יֵצֵא יהודה למסע החילופים יחד עם בת זוגו וילדיו. 
יהודה מספר: "בחרתי להשתתף בתוכנית כדי להכיר את תחום המשפט מזווית שונה, להיחשף לאנשים מעניינים ולצבור חוויות טובות. תחילה התלבטתי אם לצאת לתוכנית, שכן עבורנו המשמעות הייתה רילוקיישן של כל המשפחה. לאחר התלבטות קצרה החלטנו זוגתי ואני כי מדובר בחוויה חד פעמית ובהזדמנות טובה לכל המשפחה לחוות ביחד תקופה מיוחדת."
   
michalE

מיכל אדרי 
מיכל, סטודנטית שנה ב למשפטים, טסה לאוניברסיטת בריטיש קולומביה שבוונקובר, לסמסטר א
מיכל מספרת:
"החלטתי לטוס לחילופים כי רציתי להכיר שיטת משפט שונה, והוראת לימוד שונה. בנוסף רציתי להכיר תרבות אחרת, לחוות עיר ומדינה ייחודית וחווית לימודים בינלאומית. בחרתי לטוס דווקא ללמוד דווקא בבריטיש קולומביה ראשית בגלל שהיא נחשבת לאוניברסיטה יוקרתית וטובה. שנית, רציתי לבקר בוונקובר שנחשבת לאחת הערים עם האיכות חיים הטובה בעולם, מגוון מקומות לטייל בהם ושמעתי מאנשים רבים המלצות לטייל בה. 
מלחיץ אותי מעט הלימוד במדינה שונה ובשפה שכולה שונה, במיוחד שאינני יודעת מה הרף הנדרש שם. עם זאת, אני מצפה להכיר אנשים מכל העולם, ללמוד ולהעמיק, לטייל, לחוות, לנוח מהעומס, לצבור כוחות ובעיקר ליהנות . 
שמעתי מכל מי שהיה בחילופים שזאת חוויה נהדרת, ועם כל הקושי שבהחלטה לטוס והחששות הנלווים אליה, מדובר בהזדמנות נדירה, ובחוויה חיובית לכל החיים".

   
danO

דן אורבך
דן, סטודנט בשנה ב' בפקולטה, משלב משפטים עם לימודי מוסמך במנהל עסקים. בשנת הלימודים הבאה יטוס לבלות את הסמסטר הראשון באוניברסיטת בייג'ינג שבסין, עם בת זוגו מיקה וחבר נוסף שלהם. דן מספר כי מאז שהחל את לימודיו שמע על תוכנית חילופי הסטודנטים וציפה לה. 
"החוויה של מגורים במדינה שונה, חברים חדשים ותרבות חדשה מאוד מושכת אותי. החלטנו לטוס למקום מיוחד שלא היינו בו עדיין וסביר להניח גם שלא נהיה בו בשנים הקרובות. החילופים הם הזדמנות מצוינת להגיע למקום רחוק ומיוחד, וזה בא בתקופה שבה הצורך לנקות את הראש מהאינטנסיביות של הלימודים חזק מתמיד, ומאפשר לנו לעשות עצירה קטנה ולחשוב קדימה על המשך החיים".למרות שסינית היא שפה קשה, דן בטוח כי הם יתגברו על מכשול השפה, ויוכלו למצוא שפה משותפת עם הסטודנטים האחרים, במיוחד לאור העובדה שהלימודים מתקיימים באנגלית. 
בין מבחן למבחן דן כבר מכין את המזוודה לטיסה. הוא וחבריו מצפים לה בכיליון עיניים, והם בטוחים שיזכו לחוויה מהנה ומיוחדת שתישאר לכל החיים.

נותנים סיכוי לעברייני נוער

נותנים סיכוי לעברייני נוער

אורית לוי-ינובסקי

כמה פעמים בחיים שמענו את צמד המילים הללו, "עבריינות נוער"? אילו אסוציאציות עולות בראשנו כשאנחנו שומעים, שוב, את האוקסימורון הזה? אולי התרגלנו לזה כל כך, שבכלל לא שמנו לב שמדובר בנושא שהוא אוקסימורוני מעצם מהותו. 
פנימיות, בתי ילד, סמים, נשירה, עובדים סוציאליים, משרד הרווחה,  טיפול, גמילה, כלא אופק, והמשפט... אוהו, המשפט... איפה הוא בסיפור? הוא בכלל חלק ממעגל הטיפול הזה? אנחנו בכלל רוצים אותו בממשק עם הנערים האלה? לְמה הוא מועיל?
כל שאלה כזו, וכל אלה שעוד לא נשאלו כאן, הן נושא לדוקטורט בפני עצמו – לכל הפחות.
ותשובות ברורות אין.


בניגוד לחשיבה המקובלת, עבריינות נוער מצויה בכל השכבות החברתיות, בקרב נערים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ובין "בני טובים", בין שמדובר בבנים להורים המכורים לסמים ובין  שמדובר בבנים להורים שומרי חוק.


סוגי העבירות המאפיינים בני נוער הם בעיקר עבירות אלימות (תקיפה, החזקת סכין ודומיהן, וכמובן עבירות על רקע לאומני), עבירות סמים, עבירות תנועה (לרבות נהיגה בשכרות), עבירות מין וכן הלאה.

בישראל כיום, יחס החוק לעבריינות מסוג זה הוא שונה לחלוטין מהיחס הניתן לעבירות בגירים. ככלל, יחס רשויות האכיפה והשפיטה במדינות המערב סלחני ומתחשב יותר כלפי עבריינים קטינים לעומת בגירים. הגישה היא בעיקרה חינוכית-שיקומית, ומטרתה לנסות להוציא את הצעיר ממעגל העבריינות ולשלבו חזרה בקהילה ובמסלול חיים "נורמטיבי", נקי מפשיעה.


נוסף לכך, מקפידים באופן מיוחד לשמור על זכויותיו של העבריין הקטין, תוך דאגה עצומה למצבו הנפשי העדין. הדוגמא הקלאסית היא הפירוט המפורש בחוק של הנהלים שיש לנקוט בעת מעצרו של קטין, הן כחשוד והן כעד, כמו גם של התנאים בתאי המעצר ושל האפשרות להיוועץ בעורך דין. החוק מתיר נוכחות הורה בחקירה בתנאים מסוימים, ומאפשר למסור עדות שלא על דוכן העדים ולא בתפאורה של בית משפט קלאסי (מתחת לגיל 14).


אחת השאלות הגדולות המטרידות את העוסקים בעבריינות נוער היא שיקול הדעת שניתן למערכת בתי המשפט לנוער: המחוקק הותיר למחליטים המשפטיים בעניינו של קטין "דלת פתוחה" לבחון את המתח  בין שיקומו לענישתו, ובין חוק העונשין לחוק הנוער, הדוחק להשיב את הקטין למעגל הנורמטיבי. האם שיקול הדעת הנרחב הותיר דלת פתוחה לרווחה עד כדי הפיכתה ל"דלת מסתובבת"? או שמא זו דלת הפותחת צוהר לעתיד מבטיח יותר ?


ארגונים וגופים רבים פועלים במגוון דרכים וצורות למנוע עבריינות נוער, לטפל בעבריינים ולשקמם, ולצמצם את תופעת הנערים בסיכון בכלל. שוחחנו עם מור הרניק-בלום, סטודנטית שנה ג' בפקולטה, שהגיעה לתוכנית "סיכויים" של ארגון ידידים – והתאהבה.
ארגון ידידים הוא ארגון שכולו למען נערים ונערות בסיכון והוא פועל במישורים רבים. הרניק-בלום ריכזה את תכנית "סיכויים", שמטרתה למנוע עבריינות חוזרת בקרב בני נוער. בתוכנית זו היא נפגשה עם נערים על כל "הרצף העברייני": החל באלו שזו להם העבירה הראשונה, עבור דרך נערים עם שבעה תיקים פליליים, וכלה במקרים קשים עוד יותר. וכמובן, העבירות היו מכל הסוגים והמינים.
תוכנית "סיכויים" היא תוכנית טיפולית-שיקומית, שאינה בעלת אופי משפטי כלל, ומטרתה לשלב את הנערים והנערות בתוךהקהילה. משמע, מדובר בבני נוער שחיים את חייהם בביתם, עם הורים או בלעדיהם, כל אחד וסיפור חייו; ולא בנערים שהוצאו מביתם וגדלים במסגרות חלופיות. הרעיון המרכזי הוא להביא לשיקום הצעירים בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. כל תוכנית נבנית באופן אישי ומותאמת לכל נער ונערה לפי מצבם הנפשי, המשפטי, השכלי  וכו'.

 

שום איש מקצוע לא יכול להחליף חבר

הרניק-בלום מדגישה את הייחודיות הזו של השארת הצעירים בקהילתם, כעיקרון שמבדיל את "סיכויים" מפרויקטים אחרים: "הרעיון הוא שלא מפרידים את הנערים מ'החיים האמיתיים' ומלמדים אותם להשתקם בתוך חיי היומיום, כל אחד לפי מקומו. אחד לומד, אחד עובד. נשארים בקהילה, לא מנודים. משתקמים בתוכה וממנה. זו ייחודיות הפרויקט.יתרון נוסף הוא 'גובה העיניים'. דווקא החונך שלא מגיע מעולם הטיפול, ולא בא כאיש מקצוע אלא כחבר, כאח גדול, מצליח לעיתים יותר מאנשי הטיפול. ולזה אין תחליף. שום איש מקצוע לא יוכל להחליף חבר".

ספרי לנו קצת מהשטח – איך המפגש עם הנערים מתרחש?
"מתקיימים מפגשים קבוצתיים במסגרת זמן קבועה, המועברים על ידי מדריך. המפגשים עוסקים בשאלות מהותיות של זהות, ערכים, עתיד, חברה, משפחה, כישורי חיים ועוד.  
רבים מהנערים מתארים ניכור וריחוק מהמדינה, ושאלות הזהות צפו ועלו לא מעט, בעיקר בקרב נערים ונערות עולים חדשים,  סביב השיח על ביצוע העבירה – עבור חלקם קל יותר לעבור על חוק של מדינה שאינם מרגישים כחלק ממנה.
הנערים והנערות, על אף שהם כלואים בהגדרות חברתיות ומודבקות עליהם תוויות שאנחנו, כחברה, הדבקנו עליהם, נמצאים באותו שלב בחייהם ככל הנערים והנערות בגילם – גיל ההתבגרות. זו תקופה של שאלות, של בנייה עצמית ושל זהות, וזה מורגש בכל פינה; והמפגשים האלה מאפשרים שיח ומחשבה של בירור, שכמעט בלתי אפשרי מבחינתם למצוא במקום אחר. בכל מקום אחר הם 'עבריינים', 'בסיכון', ואילו ב'סיכויים' הם פשוט נערים. נערות. זהו. צעירים שמחפשים את עצמם, מנסים לעצב את אישיותם המיוחדת, כמו כל צעיר אחר".
הרניק-בלום מוסיפה על שיטת העבודה בתוכנית: "ב'סיכויים' מנסים להצמיד לכל נער חונך – עניין מורכב בהתחשב בנסיבות של כוח אדם. במקרה של חוסר בחונכים יש לתעדף לפי צרכי כלל הנערים, לקבוע היכן חונך יוכל לסייע ביותר ולאיזה נער זה מתאים". כל החונכים עוברים הכשרה, שמועברת על ידי הרניק-בלום, בתחילת תהליך התנדבותם.
"המטרה בשיבוץ החונכים היא בעיקר השאיפה ליצור איזשהו מודל לחיקוי חיובי. סביבתם הטבעית של נערים ונערות בכזה סיכון, שהם עוברי חוק, בדרך כלל אינה סביבה חיובית או מעצימה. זו סביבה שבעיקרה 'מדרדרת'. חונך יכול לעתים לשמש כמודל חיובי יחידי לחיקוי, ואפילו כדמות אב או אם, שבמקרים רבים נעדרת מחיי הנערים והנערות הללו".

מהם, לדעתך, החסרונות, או הקשיים שעלו בעבודה בפרויקט 'סיכויים'?
"במפגשים הקבוצתיים נפגשים נערים מכל קשת העבירות. מגוון רחב של עבירות בקבוצה אחת: עבירות אלימות, אלימות על רקע לאומני, מין, סמים ועוד. המצב גורם לכך שאי-אפשר לתת טיפול ספציפי בשיקום לכל עבירה ועבירה. אין דומה טיפול בעבריין מין לטיפול בעבריין סמים. כל עבירה מצביעה לרוב על אופי הנער או הנערה ודורשת טיפול ובחינת עומק הבעיה. חלק משיקום הנערים חייב להיות גם הכרה במהות העבירה עצמה, ולא רק בעצם העובדה שנעברה עבירה. מטרה זו מוחמצת בהיבט הזה. לדעתי, טיפול מעמיק גם בסוג העבירה שעבר כל נער יכול להוות קפיצה משמעותית בטיפול".
כזכור, במשפט הפלילי כל הגדרת עבירה נועדה לשמור על ערך מוגן כלשהו. לדוגמה: הגדרת עבירת הרצח נועדה להגן על הזכות לחיים. הרניק-בלום סבורה שאולי יש מקום לעבוד עם נערים עבריינים ולהדגיש בפניהם את הערך המוגן שבו פגעו.

 

מבט קדימה – לא דורכים על פצעי העבר"

מה היה המוטו שליווה אותך בזמן שריכזת את "סיכויים"?
"מבט אל העתיד, מבט משקם בלי להסתכל אחורה, על המעשה הרע שנעשה", אומרת הרניק-בלום. "כל אחד הוא דף חלק, שמעכשיו יחליט איך הוא מצייר את ציור חייו". הרניק-בלום ביקשה להימנע מידיעת פרטי או סוג העבירה שבה מואשם כל נער, וגם דאגה שהחונכים לא ידעו זאת. "המבט הוא קדימה – לא דורכים על פצעי העבר. יחד פותחים מסלול חיים חדש". 
ספרי לנו קצת על ההיבט המשפטי. איפה בכל זאת נכנס עולם המשפט לעולם שלהם, מניסיונך?
הרניק-בלום מאוד נחרצת בתשובתה: "הנערים והנערות מתוסכלים מהבחינה המשפטית מאוד. בית המשפט לנוער פועל ופוסק ומתנהל בראייה שיקומית, בניגוד לעקרון הגמול והעונש המוביל במשפט הפלילי. הם שופטים ומכריעים דרך משקפיים של עתיד ושיקום, דבר מבורך מאוד, ונכון ביותר; אבל יחד עם זאת לעתים נגרם לנערים ולנערות עינוי דין משווע". 
היא מסבירה: "דמיינו לעצמכם את הנער או הנערה שמגיעים למשפט – לחוצים, נרגשים, מתוחים, מנסים לזכור כל מה שעורך הדין אמר להם לעשות או לא לעשות, להגיד ולא להגיד – מחכים כבר לגזר הדין, להחלטה סופית, לסגירת מעגל, לסיים את הסאגה המשפטית הזו. ואז קובעים דיון נוסף לעוד שלושה חודשים או חמישה חודשים, כי רוצים לראות שיש עוד התקדמות. שכל החודשים שעברו מהדיון הקודם, שהזעת, והתאמצת התקדמת, לא הספיקו, אז צריך עוד. זה לא מספיק.  פעם אחר פעם. עוד הזדמנות להתאמץ, ועוד הזדמנות להוכיח. שמה?"
הרניק-בלום מאמינה שדיון כזה הוא נקודת השבירה אצל הנערים והנערות הללו. החלטות כאלה מוציאות להם את הרוח מהמפרשים, מתישות את כוחם. הצעירות והצעירים לא רוצים להתאמץ יותר. תחושתם היא שממילא זה לא יספיק. הם מתרסקים מהמחשבה שכל ההתקדמות שעשו בין משפט למשפט לא טובה מספיק לבית המשפט. שהמעקב אחריהם לא תם, שהדיווחים עליהם ממשיכים. שלא הרפו מהם. וכל זאת בגלל ההנחה שבזכות גילם הצעיר הסיכוי שלהם להשתקם גדול יותר, מתוך ההנחה שממאסר בגיל צעיר יותר קשה להשתקם. 
"בסופו של דבר, הם לא באמת  ממשיכים הלאה, יש להם מאחורה כל הזמן משהו פתוח. העבר שלהם חי איתם את ההווה, ולא נותן את העתיד שהם כל כך מצפים לו. תבינו, הם במעקב של שירות המבחן, של שירותי הרווחה, של בית הספר, של מי לא. צריכים לדווח, לחוות עליהם דעה ולכתוב עוד ועוד תסקירים, להגיש להם עוד מסמך. למי קל להיות תחת מעקב? למי נוח לחיות במסגרת נוקשה מלאה חוקים שהחברה מכתיבה? לאף אחד. קל וחומר לנערים כאלה, שמסגרת היא מילה גסה עבורם, והם מעולם לא נשארו בה יותר משתי דקות".  
כמו שאמרנו, שק שאלות שהולך ומתמלא, ואנחנו המשפטנים – בואו נמצא להן תשובה. ניתן לנערים ולנערות המוגדרים "עבריינים" קרקע מוצקה להניח עליה את כף רגלם העייפה.

עבריינות נוער היא פשיעה  המבוצעת על ידי אדם צעיר המוגדר על פי החוק כקטין (בישראל, כל עוד לא מלאו לו 18 שנים). מיום שמלאו לו ח"י שנים, חל הדין הפלילי הרגיל של מדינת ישראל.

נשף משפטים 2016

נשף משפטים 2016

שאול פליידר

נשף משפטים 2016. כמה דיברנו עליו והתכוננו אליו ועכשיו, לקראת שיא הקיץ, עם המבחנים העבודות, הציונים והחום – הוא כבר זיכרון רחוק, ויש לקוות שגם זיכרון מתוק...


אבל איך התחיל הכול?


דמיינו: ערב  קריר בירושלים, פגישת אגודה, ולפתע גלעד היושב-ראש פונה אלי: "שאול, תהיה אחראי על הנשף".
אני: "לא".
גלעד: "שאול. בבקשה-בבקשה תהיה אחראי על הנשף". 
אני: "טוב...  יעל, מארגנים נשף".
יעל: "מה? למה?"
אני: "ככה".
יעל: "טוב".
וככה התחלנו לעבוד על הנשף.


צריך להבין שלארגן נשף זה ממש לארגן חתונה, רק בלי החופה (ו-800 איש בחתונה זה גם לא מעט, יציינו בעלי הניסיון). בשלב הראשון התחלנו לחפש אולמות. הדבר כלל הרבה הבטחות, נסיעות, פגישות עם יח"צנים, ובחינת מחירים של בערך כל המקומות האפשריים באזור חיוג 02. לבסוף החלטנו ללכת על נווה אילן, המקום היחיד שחשבנו שיאפשר לנו לשלב יוקרתיות עם פוטנציאל למסיבה שתעיף את כולם באוויר.


בתכלס, אחרי בחירת האולם העבודה באמת מתחילה. צלמים ומגנטים, די-ג'יי, מקרן, הגברה, תאורה, אוכל, וטעימות. אגב טעימות – זה אולי החלק היחיד הטוב בסיפור הזה. אפשר לומר בגאווה שבמשך שלושה ימים הצלחנו להעניק ארוחה חמה לסטודנטים מתוסכלים ורעבים.


אה, וגם היה אלכוהול. מבטיח. קנינו. והרבה! כמויות השתייה בנשף בהחלט לא היו מביישות ברים במערב לונדון לפני משחק של צ'לסי. מדהים שכמה שלא תקנה, תמיד האלכוהול איכשהו בסוף ייגמר.


לאחר סגירת הפינות הראשונית מתחיל השלב הכי לחוץ בנשף – מכירת הכרטיסים. ההתחייבות מול האולם היא באזור ינואר, לכן תמיד יש חשש שלא יגיעו מספיק אנשים. אין באמת פתרון, כי את צפי ההגעה מגלים רק כיומיים לפני האירוע. בקיצור,  אתה מוצא את עצמך יושב  כל היום מול האקסל המתעדכן ורק מתפלל. אבל היי, השנה לפחות היה אפשר לקנות גם באשראי.


ואיך אפשר בלי מילה על ההסעות? מאחר שהשנה החלטנו לקיים את האירוע במקום מרוחק יחסית, ידענו שנצטרך לתת מענה הולם לנסיעות. מפה לשם, גייסנו אחד-עשר אוטובוסים ותשע מוניות שירות בסבבים – בהחלט צי שלא מבייש אירוע גיבוש של חברת החשמל ברמת אפעל.


לקראת הסוף, היינו צריכים קצת פינישים אחרונים, תוספת של מעט מגע אישי. שלחנו את יאיר (הגזבר) לאסוף קולבים ברחוב יפו, מה שגרם לו להיראות כמו הגרסה היהודית של הלֶפּרֶקוֹן האירי עם השק הענקי על גבו. בנוסף, שלחנו את אילן (הסיו"ר החברתי) לדרום תל אביב, משם חזר עם זוהרים למסיבה ורובי מים, ממש כמו נער מתבגר בחג השבועות.

 

וכמובן רגעים מביכים של הדקות האחרונות – היו"ר קונה צ'ייסרים בחנות חד"פ מחשש שלא תספיק לנו הכמות באולם, אילן והראל (סיו"ר חוץ) לומדים איך לאלתר עניבת פרפר באמצעות סרטונים של סינים ביוטיוב, יעל עושה סדנת יצירה עצמית ומכינה שלטים למגנטים בסוויטה של האולם, מאי (סיו"רית) מגיעה עם חצי מדף איפור מהסופר-פארם בדקה האחרונה ומצילה את המצב. 
בגדול – האירוע עצמו היה מעולה (מצטערים על ההסעות בדרך חזרה) ואנו מקווים שכולם נהנו וחגגו את סוף השנה כמו שצריך. אפשר לסכם את נשף משפטים 2016 ולהגיד שלמרות כל הרעש שהיה מסביב, אנחנו מאמינים ומקווים שגם מבחינת כל באי הנשף, האירוע היה מוצלח לפחות כמו שהוא היה מבחינתנו. כולם חזרו הביתה בריאים וניסו להתמודד (כנראה ללא הצלחה) עם בוחן בדיני ראיות בבוקר למחרת (כן ד"ר בלום, אנחנו מסתכלים עלייך...).


נשים את הציניות בצד לרגע – יש פה אנשים מדהימים ופקולטה אדירה ואנחנו בטוחים שהנשפים הבאים יהיו מדהימים באותה מידה. שמחנו לראות את כל הפקולטה ביחד עושים חיים וחוגגים את סיום השנה.


זוהי גם הזדמנות מצוינת לאחל לדיקן הפקולטה היוצא, פרופ' יובל שני, ולדיקן הפקולטה הנכנס, פרופ' מיכאל קרייני, הצלחה רבה בהמשך דרכם.


מקווים שנהניתם!
וכמו שכבר אמרו גדולים מאתנו: אגודה אאוט (מייק דרופ).

neshef

פרופסור יובל שני, מסכם ארבע שנות "דיקנות"

פרופסור יובל שני, מסכם ארבע שנות "דיקנות"

ארבע השנים האחרונות היו מאד עמוסות ומרתקות עבורי, גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית. כמרצה בפקולטה התמקדתי בהוראה ובמחקר בתחומי העניין שלי (משפט בינלאומי וזכויות אדם); אבל בתור דיקן הייתה לי הזכות לפעול לעיצוב ההוראה והמחקר בפקולטה כולה. מטרתי העיקרית, עם הכניסה לתפקיד, היתה לבצע שינויים בתוכנית הלימודים שיבטאו את האופי הרב-תחומי, הבינלאומי והמורכב מבחינה מקצועית, של תחום המשפטים, ולקדם אגב כך את הלימודים בתוכניות משולבות ובחטיבות בחוגים אחרים. בנוסף, הצבתי לי כיעד לקדם את מערך הקליניקות והסדנאות המעשיות, ואת תוכניות החילופין בחו״ל. כמו כן, פעלתי על מנת לשפר את תשתיות הפקולטה ואת חזותה, לטפח את מורשת הפקולטה, לחזק את הקשר בין הפקולטה לבין בוגריה ולגייס תרומות לפקולטה, שיאפשרו לנו לחלק יותר מלגות, להקים מרכזי מחקר חדשים ולהדק את יחסינו עם פקולטות אחרות למשפטים ברחבי העולם. אני שמח להסתכל היום על רשימת היעדים שהצבתי לעצמי, ולראות כי כי רובם הושגו. ביצענו בשנים האחרונות שינויים רבים בתוכניות הלימודים בפקולטה, שיפרנו מאד את חזות הפקולטה ואת תשתיות ההוראה והמחקר, הקמנו מכוני מחקר חדשים, הרחבנו את המערך הקליני, הגדלנו מאוד את תוכניות החילופין שלנו, הקמנו מועדון בוגרים ועוד ועוד.


אולם לא כל תוכניותי יצאו לפועל. בצד השלילה, אציין את הקושי שנתקלתי בו כאשר ניסיתי לשנות את המבנה הבסיסי של תוכנית הלימודים לתואר בוגר – באמצעות הקטנת היקף שעות החובה והגדלת מספר מקצועות החובה – מהלך אשר לא הצלחתי לשכנע בחשיבותו את רוב סגל הפקולטה .



ארגון מורכב, אנשים מעולים

 

למדתי בשנים האחרונות כי האוניברסיטה היא ארגון מורכב, המציב אתגרים ניהוליים לא פשוטים; אבל למדתי גם שיש לנו צוות מעולה של מרצים, כמו גם תלמידים נהדרים, המוכנים לתת כתף ולהתגייס בשיתוף פעולה לשם השגת היעדים המשותפים לכולנו. אני גאה במיוחד ב-17 המרצים החדשים למשפטים ולקרימינולוגיה שהצטרפו לפקולטה במהלך שנותי כדיקן: חוקרים מן המעלה הראשונה, שיבטיחו את מיקומנו כפקולטה מובילה אקדמית, למשך שנים רבות; כמו גם בפיתוח היכולת שלנו להציע לסטודנטים בכל התארים, מן הארץ ומחו״ל, תוכנית לימודים עשירה מלאה פרויקטים מיוחדים שאליהם הם יכולים לנתב את האנרגיות והיכולות שלהם. 
עם זאת, הדבר שאזכור במיוחד הוא הקשר האישי החם שנוצר במהלך השנים עם תלמידים, עם בוגרים, עם מרצים – שלפני כן היה לי קשר מוגבל עמם – ועם הצוות המנהלי של הפקולטה. כמובן, גם אזכור את הוויכוחים סביב מתכונת נשף הפקולטה
אני מאחל למחליפי בתפקיד, פרופ׳ מיכאיל קרייני, שישכיל לנווט בין המשימות הרבות הכרוכות בתפקיד הדיקן, ושיתאזר בסבלנות – גם כי שינויים ב״ספינה גדולה״ כמו הפקולטה אורכים זמן רב, וגם כי העבודה מחייבת חיכוכים לא מעטים מול גורמים שונים בפקולטה ומחוצה לה, ומצריכה אורך רוח ושלווה פנימית. אני בטוח, על סמך היכרותי עם מיכאיל, כי הוא יעמוד במבחנים אלה בהצלחה. אני פה בשביל לעזור לו.

 

הפקולטה המיוחדת ביותר באוניברסיטה

המסר שלי לסטודנטים הוא כי כל מה שעשיתי – כולל הדברים שהרגיזו והפריעו לחלק מהם, כמו קידום ״תרבות הלימודים בפקולטה״, לרבות רמה מעט גבוהה יותר של הקפדה על הנוכחות בשיעורים – נועד לסייע להם לטווח ארוך, ולתת להם את מרב הכלים שאנו יכולים לתת כדי שיצליחו מבחינה מקצועית, ברמה הגבוהה ביותר. אני מקווה כי כבוגרי הפקולטה הם יעריכו את ההשקעה העצומה שלנו בהם ויתגייסו לסייע לנו בחזרה, כאשר יהיה ביכולתם לעשות זאת. אני תמיד ראיתי בסטודנטים שותפים מלאים שלנו, המרצים, בחיים האקדמיים בפקולטה.

גיליון 21

 
                                                                        גליון 21:  אפריל 2016
     
 
header


בטאון הפקולטה - גליון 21

 
 
 
michalso1 "הייתי רוצה שעורכות הדין היוצאות מהפקולטה יבינו וירגישו שהכל אפשרי מבחינתן"
- אורית לוי ינובסקי-

ישבנו לשיחה עם עו"ד ד"ר עופרי-שור, בנוגע לפאנל "עריכת-דין ונשים", אותו הנחתה במהלך חודש פברואר בפקולטה ובכדי לשמוע על נסיונה המקצועי

קראו עוד...

hrnl

  ulaamsmall
 
אוניברסיטה לעם
-סופי קוסשוילי-

שנים של היעדר אמונה עצמית, היעדר ידיעה, והיעדר אמון במערכת, הביאו את 600 תלמידי אוניברסיטה בעם להאמין שכל הדלתות כבר מזמן נסגרו בפניהם, ושאת ההזדמנות שלהם הם כבר פספסו. אחת מהדלתות היא זו של "האוניברסיטה העברית בירושלים" - מבנה עתיק היושב בפאתי הר הצופים, הנראה לרובם כמגדל שן גבוה, שהגישה אליו פתוחה אך ורק לאנשים שהחיים היטיבו עימם.

קראו עוד...

hrnl   

  mevuyamsmall
בין מתווה הגז למתווה הקריפטונייט: הסדנה במשפט מבוים
-מערכת הביטאון-

דמיינו שלקחתם חלק כצד משפטי, בסיטואציה הבאה: חברת Nudel Energy החלה לחפש קרפטונייט במדינת נרניה לקראת סוף שנות ה-2000. בשנת 2009, חיפושיה הובילה לתגלית ענק של קרפטונייט במאגר הקרוי 'Moby-Dick'. בשנת 2015 נחתם 'מתווה הקריפטונייט' שמסדיר את היחסים שבין הממשלה לבין החברה. המתווה נתקף בבג"ץ על ידי ארגון 'דליברציה דמוקרטית לנרניה', הטוען שהוא בלתי-חוקתי ולכן בטל. אם המקרה הזה נשמע לכם מוכר, אז כנראה שאתם עוקבים אחרי הנעשה במשק האנרגיה בישראל או שאתם מתעניינים בבג"ץ שעסק בחוקיותו של 'מתווה הגז' – או, שאתם תלמידי הסדנה למשפט מבוים של הפקולטה. 


קראו עוד...

hrnl   

 
 
mador0
mador1

מי אני? היכרות עם מגוון תלמידי הפקולטה

-שגיא חורי-

קראו עוד...

 
 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 21: אפריל 2016
חברי מערכת: יובל שמחי, יובל שוהם
 
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

אוניברסיטה לעם

אוניברסיטה לעם

-סופי קוסשוילי-


שנים של היעדר אמונה עצמית, היעדר ידיעה והיעדר אמון במערכת הביאו את 600 תלמידי "אוניברסיטה בעם" להאמין שכל הדלתות כבר מזמן נסגרו בפניהם, ושאת ההזדמנות שלהם הם כבר פספסו. אחת הדלתות היא זו של האוניברסיטה העברית בירושלים – מבנה עתיק היושב בפאתי הר הצופים, הנראה לרובם כמגדל שן גבוה, שהגישה אליו פתוחה אך ורק לאנשים שהחיים היטיבו עימם.


זוהי השנה השלישית לפעילות תכנית "אוניברסיטה בעם" באוניברסיטה העברית. התכנית, שהוקמה על ידי חברת הכנסת לשעבר ד"ר עדי קול, פותחת את שערי האוניברסיטה בפני אוכלוסיות שנסיבות חייהן מנעו מהן ללמוד באקדמיה, ומאפשרת להן לרכוש ידע שימושי וחיוני בתחומים הנלמדים בין כתליה. מדי שבוע מגיעים לאוניברסיטה העברית למעלה מ-600 גברים ונשים שמעולם לא חשבו או חלמו להיות חלק מהאקדמיה, כדי ללמוד באחד מקורסי המבוא במשפטים, במנהל עסקים ובפסיכולוגיה. הייחוד בתכנית הוא האוכלוסייה המגיעה אליה. בניגוד לעשרות תכניות קידום לצעירים, "אוניברסיטה בעם" היא התכנית היחידה המאפשרת גם לאוכלוסייה המבוגרת לזכות בהזדמנות שנייה ליהנות מהעולם האקדמי וללמוד בשלב מתקדם יותר בחייהם.


עבור התלמידים, כולם חסרי רקע אקדמי, הקורסים הם הזדמנות נדירה להכיר את עולמות המשפט, הפסיכולוגיה והכלכלה ולחוות את חוויית הלימודים באוניברסיטה. הלן חסיד, תלמידת שנה שלישית בתכנית, מספרת: "התכנית הזו היא ברכה לכל משתתף. במשך שלוש השנים בתכנית רכשתי, ואני ממשיכה לרכוש, ידע רב שמעולם לא חשבתי שיהיה לי. למדתי שלא הכול מובן מאליו ולא כל מה שחושבים שהוא אבוד הוא אכן אבוד. גיליתי שיש לי אפשרות להשפיע, ושרק על ידי לקיחת אחריות ודרך פעולה אישית אוכל לקבל את המגיע לי. למדתי כיצד להתמודד עם מצבים שונים בחיים, ואיך לעבוד על מחשבה חיובית ואופטימיות. במשפטים למדתי מה הזכויות המגיעות לי, למדתי לא רק כיצד החוקים אוסרים התנהגות אלא גם כיצד הם מיטיבים עמי, למדתי מי הגופים הפועלים ולמי צריך לפנות במקרה הצורך. כעת אני לומדת איך להתנהל נכון כלכלית, התנהלות מול עובדים, מול מעסיקים, וכיצד לנהל את משק הבית בתבונה. הלימודים בתכנית הקנו לי ביטחון אישי להילחם על הזכויות המגיעות לי ולא לוותר עליהן."


הלן מספרת כי החל מהשנה השנייה שלה בתכנית היא פועלת רבות על מנת לפרסם אותה ברבים, ולמשוך ולשכנע אנשים נוספים להשתתף בה, אנשים שלעיתים חושבים שהדרך אבודה ואינם מודעים לכמות הידע שיש באפשרותם לקבל ולהשתמש בו.


שושנה שמש, תלמידה נוספת הלומדת בתכנית זו השנה השלישית, מסכימה עם חברתה לספסל הלימודים ואומרת: "התכנית נתנה לי הזדמנות חדשה בחיים לאחר שכבר האמנתי שאין כל סיכוי. בשנה הראשונה היה לי מאוד קשה להגיע, והמוטיבציה לא הייתה בשיאה, אך התמיכה והליווי האישי מצד המדריכה, שדאגה להתקשר אלי מדי שבוע ולשכנע אותי לבוא, עשו את שלהם. משבוע לשבוע נהניתי יותר להגיע לתכנית, למדתי דברים רבים, צחקתי, הכרתי חברות לחיים, ויותר מכל למדתי להאמין בעצמי, והבנתי שאף פעם לא מאוחר מדי לעשות שינוי. במשך שעתיים בשבוע אני מצליחה להתנתק מהכול ולהקדיש לעצמי את הזמן המגיע לי."



מכל מלמדי השכלתי


כלל הקורסים מועברים על ידי סטודנטים הלומדים לתואר ראשון באותם המקצועות שהם מלמדים. המדריכים אחראים לתכנית הלימודים בקורס, אחריות הכוללת את בניית מערכי השיעור ואת דרך העברתם. בנוסף, כל מדריך מלווה באופן אישי קבוצה של כ-25 תלמידים ותלמידות, לומד להכיר אותם ואת סיפור חייהם, מסייע להם בתהליך הלמידה ובהתמודדויות שונות, ומגבש אותם כקבוצה. לצד ההדרכה, המדריכים משתתפים בקורס אקדמי שנתי, המלווה את עבודת ההדרכה ועוסק בתכנים פילוסופיים, חינוכיים וחברתיים במטרה לבחון, לגבש ולחזק עמדות ומחויבות חברתית בקרב הסטודנטים המשתתפים בתכנית.


הפקולטה למשפטים יכולה ללא ספק להתגאות – חמישה-עשר סטודנטים מהפקולטה משמשים כמדריכים בתכנית בקורסי משפטים ומנהל עסקים, וביניהם גם רכזת קורס מבוא למשפטים. כולם (למעט הרכזת) סטודנטים בשנה השנייה ללימודיהם במשפטים, וחלקם משלבים תארים נוספים בכלכלה ובמנהל עסקים.


עדי קפצון, מנהלת התכנית באוניברסיטה העברית, מספרת שהתכנית פועלת בשני כיוונים. לא רק התלמידים זוכים להגיע לאוניברסיטה ולהכיר את העולם האקדמי, אלא גם המדריכים זוכים להכיר את החברה הישראלית במהותה – למדריכים יש הזדמנות ללמוד ולקבל פרספקטיבה שונה על החיים  מהאנשים שעוברים לידם ברחוב ביומיום, ולעיתים אין למדריכים מושג כיצד נראים חייהם.


את דבריה של עדי מאמת רן הופמן, סטודנט שנה ב' למשפטים ומנהל עסקים, המדריך קבוצה של 25 נשים שרובן חרדיות. "מדי שבוע אני חוזה בכוח ובעוצמה שהתלמידות שלי מביאות איתן לשיעורים. חלקן מרקע מאוד שונה משלי, דבר הפותח בפני צוהר ללמידה משמעותית ושינוי פרספקטיבה בכל הקשור בחברה הישראלית. בעיני, הפרויקט כולו מבוסס על ההבנה שכל אחד יכול ללמוד, ולא פעם התלמידות שלי גרמו לי לתובנות משמעותיות. אני מתרגש בכל פעם לראות אותן מתמידות ומגיעות, ובכך עושות שינוי של ממש בעולמן הפרטי. המפגש המרגש הזה בינינו הסטודנטים לבינן מוכיח בכל פעם מחדש שאסור לוותר על החלומות שלנו ושהכול אפשרי ".


"אוניברסיטה בעם מבקשת ליצור את 'האזרחות המשמעותית', זו שחושבת מחוץ לקופסה, לא מפחדת מנקודות מפגש חדשות, בין אנשים ובין אדם לבין עצמו, ובעיקר – זו המבקשת שלא לקבל את הקיים, ומעזה לשנות ולברוא מציאות חדשה. כסטודנטים מובילים במשפטים, תפקידנו להיות אלו שרוצים לעשות ועושים שינוי בחברה, מקדמים אותה ומשפיעים עליה. תחקרו, תנסו, ולעולם אל תפסיקו לחלום, כי מי שמנסה, בסופו של דבר מצליח."


לפרטים נוספים על תכנית אוניברסיטה בעם וליצירת קשר, בקרו באתר: www.unibaam.org.il


unbaam

בתמונה: נתי וויס סטודנט למשפטים, מעביר הרצאה במסגרת "אוניברסיטה בעם"

בין מתווה הגז למתווה הקריפטונייט: הסדנה במשפט מבוים

בין מתווה הגז למתווה הקריפטונייט: הסדנה במשפט מבוים

מערכת הביטאון

 

תארו לעצמכם שאתם משתתפים כצד משפטי בסיטואציה הבאה: חברת Nudel Energy החלה לחפש קריפטונייט במדינת נרניה לקראת סוף שנות האלפיים. בשנת 2009 הובילו חיפושיה לתגלית ענק של קריפטונייט במאגר הקרוי Moby-Dick . בשנת 2015 נחתם "'מתווה הקריפטונייט" המסדיר את היחסים שבין הממשלה לבין החברה. המתווה מותקף בבג"ץ על ידי ארגון "דליברציה דמוקרטית לנרניה", הטוען שהמתווה בלתי-חוקתי ולכן בטל. אם המקרה הזה נשמע לכם מוכר, כנראה אתם עוקבים אחרי הנעשה במשק האנרגיה בישראל או שאתם מתעניינים בבג"ץ שעסק בחוקיותו של "מתווה הגז" – או שאתם תלמידי הסדנה למשפט מבוים של הפקולטה.


זו השנה השנייה שבפקולטה פועלת סדנת משפט מבוים. הסדנה מספקת לתלמידיה הכשרה ייחודית המשלבת היכרות אקדמית עם עולם הליטיגציה לצד ניסיון מעשי בהכנת הליך משפטי וטיעונים בעל-פה. בסוף הסדנה מתקיים אירוע המשפט המבוים בפני קהל, חברי סגל והרכב שופטים בכיר. התלמידים המשתתפים מתנסים בהכנת הליך משפטי מורכב, בין היתר דרך מחקר משפטי, כתיבת כתבי טענות בהליך שמתנהל בפני בית המשפט העליון והכנת טיעונים בעל-פה. השנה, ה"קייס" המשפטי מתכתב עם סוגיית מתווה הגז.


העבודה בסדנה נעשית בכמה רמות – בהרצאות פרונטליות של מנחה הסדנה ושל מרצים אורחים, בעבודה אינדיבידואלית, באימונים ובעבודה משותפת של חברי הצוותים. במהלך הסמסטר משתתפים התלמידים בהרצאות שונות ונחשפים למגוון מקומות התמחות הקשורים לתחום שבו עוסק הקייס. בין היתר, חברי הנבחרת זכו להיפגש להרצאה ושיחה עם עוזרת משפטית בבית-המשפט העליון, פרקליט ממחלקת הבג"צים במשרד המשפטים, עורכת-דין במחלקת הייעוץ והחקיקה וסגן ראש-מחלקת הליטיגציה במשרד גולדפרב זליגמן ושות'. הסוגיות המשפטיות העולות מהקייס הן, על פי רוב, סוגיות שאין להן תקדימים במשפט הישראלי או שמאתגרות את התשתית המשפטית הקיימת. את סדנת המשפט המבוים מלווה משרד גולדפרב זליגמן ושות', ממשרדי עורכי הדין הגדולים והמובילים בישראל.


מנחה הסדנה הוא נדיב מרדכי, עמית מחקר בפקולטה. מרדכי, שכותב את הדוקטורט שלו על ביקורת שיפוטית בבג"ץ, מספר שהסדנה היא ניסיון חדש יחסית של הפקולטה. "בקיץ האחרון הדיקן ביקש ממני ללמד את הסדנה, ולצד לבטים לא פשוטים, היה לי ברור שמדובר בקורס שיש בו הרבה אתגרים וסיכויים. הפקולטה היא לא פחות מאימפריה בכל מה שקשור לתחרויות בינלאומיות של Mooting . אבל בעצם, אין לנו מסורת ארוכה של משפטים מבוימים שעוסקים במשפט הישראלי. כאן בדיוק הסדנה שלנו מיוחדת". הסדנה היא גם מאמץ אחד במסגרת שאיפה רחבה יותר של הפקולטה לחזק את הקשר עם בית המשפט העליון, קשר שיבוא לידי ביטוי גם בחנוכת חדר המשפט המבוים החדש בקיץ הקרוב. "אנחנו רוצים להתחיל ולבסס מסורת של משפט מבוים ישראלי", אומר נדיב, "ולכן השנה הזו, שבה הסדנה נלמדת במתכונת חדשה, היא בעצם ניסוי חשוב שאני והתלמידים שלנו עוברים ביחד".


ירדן יפתח (תלמידת שנה ג' בפקולטה) מאמנת את הסדנה לצד מרדכי, לאחר שהשתתפה בסדנה בעצמה בשנה שעברה. "הקורס השנה נבנה במתכונת ייחודית, והקבוצה הקטנה של התלמידים שלנו מקבלת הנחייה ויחס אישי שאני, שטענתי במשפט בשנה שעברה, יכולה רק לחלום עליו. לצד הפגישות עם מרצים שונים מהפרקטיקה, אנחנו מלווים אותם לא מעט, וכמובן שיש הרבה עבודה ברקע, אבל בסופו של דבר המשפט הוא המאמץ של התלמידים שלנו, והשנה הקבוצה שלנו מאוד איכותית". בשנת תשע"ו, לאחר הליך מיון קפדני, נבחרו לסדנה שמונה תלמידים בעלי הישגים לימודיים ואישיים מצוינים, זיקה לתחום הליטיגציה ויכולת ניתוח ומחקר משפטיצליל רייך (שנה ב' בפקולטה), שטוענת עבור "דליברציה דמוקרטית לנרניה", מספרת שלצד העומס הלא פשוט שמביאה איתה הסדנה, היא גם "מאתגרת במובן זה שהיא מביאה אלמנטים אחרים, שאותם אנחנו לא זוכים לחוות במסגרת הלימודים, וחושפת אותנו גם לעולם המחקר המשפטי וגם לעולם הליטיגציה, וכל זאת במסגרתה של הסוגיה הכי 'חמה' היום בשיח הציבורי-משפטי".


המשפט מתמקד השנה בקייס המצוי בתפר שבין משפט מנהלי-חוקתי ורגולציה, גם כדי לתרגל ליטיגציה בפני בג"ץ, הערכאה הגבוהה בישראל, וגם כדי לעסוק בשאלות של רגולציה. סופי קוסשוילי (שנה ב', משפטים ומנהל-עסקים) מפרטת: "ההשתתפות בסדנה זיכתה אותי בחשיפה לאחת הסוגיות המשפטיות המורכבות ביותר במדינת ישראל בשנים האחרונות – מתווה הגז. הדרישות הגבוהות, המקצועיות והחתירה לפרטים הקטנים הובילה אותנו, חברי הצוות, לפתח ראייה כוללת, סקרנות, ויכולת מחקר מעמיקה תוך זמן קצר".


"כשכתבנו את הקייס", מפרטת יפתח, "היה ברור לנו שעומד להינתן פסק דין בפרשת מתווה הגז ה'אמיתי'. היה בזה סיכון מסוים ובעיקר – צורך לוודא שהשאלות המשפטיות שלנו יהיו מאתגרות אפילו יותר מאלה שעמדו בפני בג"ץ במציאות. כך למשל, הסוגיה של סעיף היציבות – שכאשר הקייס נכתב לא היה ברור בכלל שייפסל על ידי בג"ץ – חייבה אותנו לחשוב לעומק לא רק על השאלות המשפטיות הקיימות, אלא על מצב שבו בג"ץ מבטל את הסעיף, תרחיש שבאותו הזמן נראה דמיוני. אבל הקייס נתן, בסופו של דבר, חוויה נדירה לתלמידים שלנו, ואני בטוחה שבראיונות ההתמחות הם יהיו מומחים אמיתיים לשאלות מרכזיות שעומדות היום על הפרק".


מעיין עמיאל (שנה ב', משפטים ומנהל עסקים), שתטען עבור המדינה ושעסוקה בימים אלה עם צוות המשיבים לעתירה בגיבוש כתבי-הטענות, מוסיפה: "הסדנה העניקה לי הזדמנות ייחודית להציץ אל עולם הפרקטיקה המשפטית ולגייס את המיומנויות שרכשתי עד כה במסגרת הלימודים על מנת ליצור תוצר משפטי מחקרי מעמיק ואף לתרגמו לכדי טענות בעל-פה. כל זאת תוך עבודת צוות לצד סטודנטים מצטיינים וחשיפה לקשת רחבה של גורמים מקצועיים מהעולם הציבורי, המסחרי והאקדמי".


מרדכי מחזק את דבריה, ומוסיף "אני לא בטוח לכמה סטודנטים בשנה ב' יוצא להתנסות בהליך ליטיגציה כל כך מורכב כבר בשנה השנייה או השלישית של הלימודים שלהם. אלה נושאים שמיטב עורכי הדין הפרטיים בארץ ובמשרד המשפטים עוסקים בהם, באחת הסוגיות הכי בוערות של השנים האחרונות. אני יכול להגיד שחברי הנבחרת מתמודדים עם זה בצורה יפה מאוד. המחקר שאנחנו עושים בסדנה לא נופל מהליכים שנידונים בפני בג"ץ. אבל את זה כולם מוזמנים לראות ביום המשפט".


הרכב השופטים המכובד יכלול השנה את המשנה-לנשיא בית המשפט העליון (בדימ'), השופט אליעזר ריבלין; את פרופ' יואב דותן; ואת ראש מחלקת הליטיגציה של משרד גולדפרב ושות', עו"ד צביקה בר-נתן. 

 

sadnaMish

sadnamish2

מדור "הסטודנטים"

מדור "הסטודנטים"

שגיא חורי

אחרי הסמסטר הראשון (וכמובן אחרי תקופת המבחנים) אספנו מספר סטודנטים שיספרו לנו על החוויות בפקולטה, על תקופות המבחנים ועל המחשבות והרצונות שלהם להמשך הלימודים.

tald טל דביקו,  שנה א' וירושלמית במקור, ידעה כבר מילדות שהתחום שהיא רוצה ללמוד הוא משפטים. אמנם הסמסטר הראשון היה אינטנסיבי עבורה, אך בתוך האתגר היא מצאה עניין רב, ובמיוחד בקורס דיני עונשין של פרופסור דורון טייכמן. טל מספרת שתקופת המבחנים היתה תקופה לא פשוטה, אך היא נהנתה מהאתגר והיא נהנית מההשתתפות בחוויה הסטודנטיאלית בפקולטה, ומהערבות ההדדית בין הסטודנטים בשנתון.

 

 

dvir_01 דביר אביעם, עתודאי מראשון לציון, כבר נמצא בשנתו השנייה ללימודים. דביר סיפר לנו שהסמסטר הראשון בשנה א' התחיל בצורה קצת קשה מבחינה חברתית ואקדמית, בעיקר בגלל פערי הגילים. אולם, הוא אומר, עם הזמן הבין איך הדברים פועלים וכרגע הוא "נהנה מכל שנייה". תקופת המבחנים הראשונה היתה עבורו מאוד לחוצה ומלאת חוסר ודאות, ולדעתו, אם היו מוסיפים בסמסטר הראשון כמה בוחני אמצע הדבר היה מספק ניסיון חשוב לפני המבחנים המשמעותיים הראשונים. דביר מציין את הקליניקה לזכויות האדם כחוויה מאוד משמעותית: "העבודה המשפטית המגוונת, האנשים והניסיון הופכים את הקליניקה לחוויה שהיא חובה למי שלומד בעברית, וחבל לפספס כזאת הזדמנות".
lior

עבור ליאור חורי, תושבת רעננה במקור ותלמידת שנה א' בפקולטה, הסמסטר הראשון היה מבלבל, מלא באפשרויות רבות, הזדמנויות חדשות, אנשים חדשים וצורת לימודים המלווה בחשיבה אחרת לגמרי. למזלה, מעידה ליאור, תקופת המבחנים עברה עליה בצורה הרבה יותר קלה מכפי שציפתה. כמו הרבה סטודנטים בפקולטה, גם ליאור מרוצה באופן מיוחד מצוות המזכירות המעולה והאכפתי, שעושה עבודה מופלאה. "כל חברות הצוות תמיד קשובות לכל בעיה שיש ותמיד מוצאות פתרונות יצירתיים."

 

עריכת-דין ונשים

  "הייתי רוצה שעורכות הדין היוצאות מהפקולטה יבינו וירגישו שהכל אפשרי מבחינתן"

-אורית לוי ינובסקי-


ישבנו לשיחה עם עו"ד ד"ר עופרי-שור, בנוגע לפאנל "עריכת-דין ונשים", אותו הנחתה במהלך חודש פברואר בפקולטה ובכדי לשמוע על נסיונה המקצועי

 


michalso1ד"ר מיכל עופרי-שור
 קיבלה תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית. התמחתה שנתיים – שנה אחת במשרד א.ש. שומרון, י. מולכו, פרסקי ושות', והשנייה בפרקליטות מחוז תל אביב אזרחי. אחרי שהוסמכה חזרה לעבוד במשרד א.ש. שומרון, י. מולכו, פרסקי ושות' שבו התמחתה.


עופרי-שור למדה לתואר שני בלונדון באוניברסיטת UCL , שם גילתה את תחום הקניין הרוחני, שבארץ עוד היה בחיתוליו ובתחום זה התמחתה בלימודיה. בסיום התואר חזרה שוב לשומרון, מולכו, פרסקי ושות', ועבודתה שם התמקדה אף היא בתחום הקניין הרוחני. לימים הפכה לשותפה במשרד וריכזה בו את תחום הקניין הרוחני, ובמקביל כתבה דוקטורט בקניין רוחני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בהנחיית ד"ר ויסמן.


לפני שנתיים וחצי התמנתה עו"ד ד"ר עופרי-שור למרצה במשרה מלאה בפקולטה. ישבנו איתה לשיחה על הפאנל שהנחתה ועל ניסיונה המקצועי. מצאתי אותה מדברת מהניסיון ומהלב, משדרת השקפת עולם אופטימית ואיתנה, מעצימה ודורשת מאיתנו, עורכות הדין הצעירות, להאמין, להעז ולחלום, להקשיב לעצמנו, להתעמת עם הפחד ולגבור עליו: "אני מאמינה שאנו חלק מדור של שינוי אמיתי, ומייחלת שה'מיכליות' שלנו לא יצטרכו לעסוק יותר בפאנלים מהסוג הזה."


ספרי לנו בקצרה על הפאנל בנושא עריכת-דין ונשים שנערך לא מזמן בפקולטה ואיפה הנושא פוגש אותך. איך קשור הפאנל לכל מה שסיפרת על עצמך?
היוזמה הגיעה מהסטודנטיות בפקולטה, שהרגישו חוסר בנוכחות הנשית בחלק מהפאנלים שנערכים בפקולטה, וביקשו שתהיה הזדמנות לשוחח עם נשים שותפות במשרדי עורכי דין ובתפקידים בכירים אחרים בעולם המשפטי על נושאים שמעסיקים אותן כעורכות דין לעתיד.  


מיכל משתפת: "במהלך השותפות שלי במשרד עורכי הדין, וגם בשיחות עם קולגות וחברות, ראיתי שהנושא הזה מעסיק הרבה נשים ולכן שמחתי על היוזמה, ושמחתי שיחידת ההשמה בפקולטה בראשות פרופ' יואב דותן ובהנהלת עו"ד גלי כוכבי-רונן הרימה את הכפפה הזאת, ונרתמה להוציא את העניין אל הפועל."


בפאנל השתתפו שלוש משפטניות בכירות מתחומי עשייה שונים: ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת ביהמ"ש המחוזי בת"א; עו"ד מיכל ארלוזורוב, סמנכ"לית והיועצת המשפטית של חברת "אדמא" (בעבר: "מכתשים-אגן"); ועו"ד מיכל הלפרין, שבעת הפאנל הייתה שותפה ומנהלת מחלקת ההגבלים העסקיים במשרד מיתר ושות', ומאז מונתה להיות הממונה על ההגבלים העסקיים. כולן שמחו לשתף בניסיון הרב שצברו.


ד"ר שור-עופרי מספרת שהייתה שיחה פתוחה וכנה. המשתתפות נתנו תמונה מציאותית לגמרי, שלא מתעלמת מקשיים והתלבטויות הכרוכים בניהול קריירה. עם זאת, המסר הכללי שעבר משלושתן היה מאוד מעצים. במהלך חייה המקצועיים, היא מספרת, פגשה הרבה סוגים של נשים שהצליחו במקצוע ושהיו מודל עבורה בתחילת הדרך, וכל אחת מהן היתה שונה מחברתה. אבל משותפת לכולן היתה תחושת עניין אמיתי ומחויבות אמיתית לעבודתן, עם ההבנה ש"הכול אפשרי". המצב התודעתי הזה, בעיניה, הוא מצב מאד חשוב לכל מי שמעוניינת לבחור במסלול של קריירה. המסר הזה, היא סבורה, עבר גם בפאנל.


מהו לדעתך השוני המהותי ביותר כיום בין עורכי דין לעורכות דין? מהו השוני באתגרים הניצבים בפני עורכות דין, בהשוואה למסלולי קריירה או ענפי עבודה אחרים שאישה בוחרת לעסוק בהם?  
"אני לא חושבת שבהגדרה יש משהו שונה במקצוע עריכת-הדין עבור נשים לעומת גברים, או במקצוע עריכת-הדין לעומת מסלולי קריירה אחרים. הדברים רלוונטיים לכל פאנל קריירה, רלוונטיים להרבה מקצועות וגם לגברים, ובעיני זה היה חלק מהעניין. חברות שלי במסלולי קריירה אחרים מתלבטות באותן שאלות."
עופרי-שור מוסיפה: "מכיוון שהפאנל נערך כחלק מאירועי ההשמה של הפקולטה, התמקדנו בקריירה משפטית, ובמיוחד בשאלה מה נשים שמנהלות קריירה יכולות לעשות עבור עצמן, בהינתן המבנים החברתיים הקיימים, ובהינתן שבחלק מהמקומות עדיין אין שוויון מלא בין גברים ונשים בעמדות בכירות. לכן בחרנו בפאנל להתמקד בתחום העסקי-המסחרי. למשתתפות ניסיון עשיר בתחום הזה, שיש בו עדיין פחות נוכחות נשית".
"אני חושבת שבמצב בישראל היום יותר קל לנשים לנהל קריירה בהשוואה לעבר. בגדול, התהליכים החברתיים בעניין הזה הולכים למקום הנכון. מצד שני הם לוקחים זמן, ו'מצד שלישי', הסטודנטיות שיוצאות היום לשוק העבודה צריכות לקבל את ההחלטות במצב היום, ולא בעוד 20 שנה. אז מהמקום הזה חשוב לשמוע מנשים שהתלבטו באותן התלבטויות. זה שיח שכדאי לקיים, הוא מקדם את השוויון הכללי וכל אחת יכולה להפיק ממנו תובנות. "

"אל תורידו רגל מהגז"

מהו לדעתך האתגר הכי גדול, הכי מהותי, שניצב בפני עורכות דין צעירות?
מיכל חושבת רגע. "הנושא מורכב. חשוב להבהיר שאני לא מדברת עליו מתוך מומחיות מדעית, זה לא תחום מחקר שלי, אלא מהניסיון האישי שלי...  


"השנים הראשונות בקריירה כעורכי דין צעירים הן לרוב מאוד מאתגרות: הפגישה עם הפרקטיקה, רכישת הניסיון המקצועי, ההתנהלות בבית משפט, מול לקוחות, מול הצד שנגד, בתוך המערכת בה אנחנו עובדים. לעיתים קרובות אלה גם השנים של הקמת משפחה, כשבמקרים רבים נשים עדיין נושאות בעיקר האינטנסיביות שכרוכה בגידול ילדים קטנים. לפעמים גם הסביבה הקרובה שולחת לנשים מסרים סותרים. זו תקופה אינטנסיבית, שכרוכה בתמרון מתמיד, והאתגר הוא משמעותי."


היא משתפת שיצא לה להיתקל במהלך חייה המקצועיים בעורכות-דין ומתמחות צעירות ומוכשרות, והתרשמה שיכולותיהן מאפשרות להן לשאוף למסלול קריירה מאוד מבטיח, אבל הן כיוונו את עצמן מלכתחילה למסלולים שנתפסו בעיניהם כפחות תובעניים, בגלל המחשבה שיהיה קל יותר לשלב אותם עם חיי משפחה, או בשל "המחשבה קדימה" שכשתהיה משפחה עוד כמה שנים  המסלול התובעני לא יתאים.


"ההבניה החברתית קיימת עדיין. האתגר הוא לשאוף, כל אחד ואחת לאן שנכון לו או לה – כל החלטה היא לגיטימית ויש גם מקום לשינויים. מי שכן רוצה – לא לפחד מזה, ולשאוף להגיע למסלולים הללו ולאפשר גם את המימוש העצמי הזה. חבל לי לראות מישהי מורידה רגל מהגז בשלב מוקדם של הקריירה ומוותרת מראש. הייתי רוצה שהסטודנטיות היוצאות מהפקולטה יבינו שיש להן עמדת פתיחה נהדרת ושירגישו שהכול אפשרי מהבחינה הזאת."


העולם המשפטי הוא עולם שוויוני יותר, יחסית, מעולמות אחרים ונתפס תמיד כמכיל יותר את השוויון. מה דעתך על זה שיש יותר עורכי-דין מעורכות-דין, בטח בעמדות מפתח? גם פה בפקולטה יש הכנות לראיונות מיוחדים לסטודנטיות בשל היותן סטודנטיות. 
"אכן, בחלקים של עולם המשפט הפערים הצטמצמו כמעט לחלוטין, ואילו בחלקים אחרים, למשל ברוב המשרדים הגדולים, יש יותר שותפים משותפות". ההסבר, לדעתה, באופן כללי, הוא מבנים חברתיים שעדיין קיימים, גם בתוך ארגונים וגם בחברה באופן כללי. אבל לאורך זמן אפשר לדעתה לראות שיפור. "נשים שנכנסות למסגרות כאלה מתעודדות כשהן רואות שיש בהיירארכיה הגבוהה יותר נשים. זה שולח סיגנל טוב ביחס ליכולת שלהן להתקדם, וזה דבר חשוב."


בחודש מרס חגגנו את יום האישה הבינלאומי בסימן חוקרות ומרצות. בכובע הזה שלך אולי תספרי על ההתמודדות והחוויה בעולם הזה? האם יש בו תקרת זכוכית או דווקא חוויה? 
"באוניברסיטה בכלל, ובפקולטה בפרט, מקדישים הרבה זמן, מחשבה ומאמץ לנושא של קליטה והתקדמות של נשים במערכת. ההתרשמות שלי, בתור מי שהצטרפה לא מזמן, היא שמדובר במערכת שהיא מאוד מודעת ורגישה לנושא הזה."


נשמע כחוויה טובה, העבודה כמרצה וכחוקרת.
"נכון, התמזל מזלי שבשתי המערכות שבהן עבדתי, גם בפקולטה וגם במשרד, נתנו לי את התחושה שהכל אפשרי."


לסיום, חשוב לי כעורכת דין צעירה לשמוע מה המסר שאת מעבירה לנו, מה תגידי לנו בתחילת הדרך שיעודד ברגעים קשים.
בשלב זה מזכירה מיכל את הספר Lean In של  שריל סנדברג, סמנכל"ית פייסבוק, שבו היא עוסקת בנושא של נשים וקריירה. "הספר מעניין ומעורר מחשבה, ואני ממליצה עליו לנשים ולגברים. 
"הטווח הארוך הוא מה שצריך לזכור ברגעים הקשים. לכולם תחילת קריירה זה השלב הכי קשה, אבל צריך לזכור את התמונה הגדולה ולא רק את המקום הנוכחי והקושי המיידי. אלה שנים קשות, בין אם זה כי לא צברנו את הניסיון והביטחון במקצוע שלנו ובין אם כי אנחנו מגדלים ילדים ובונים משפחה, והשילוב קשה במיוחד. צריך לזכור שהשנים האלה מוגבלות. הניסיון והמומחיות שרוכשים במהלך הזמן לא הופכים את העבודה שלנו לפחות תובענית, אבל כן למעט יותר גמישה ויותר נעימה מבחינת הלחץ שנלווה אליה, וגם הילדים גדלים. צריך לזכור שהקריירה היא ריצה לטוח ארוך, שיש בה מכשולים וקשיים, תקופות האצה והאטה, וגם הזדמנויות. חשוב לשמור על תחושת מסוגלות, ולעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים."

גיליון 20

 
  גליון 20:  אוגוסט 2015
     
 


בטאון הפקולטה - גליון 20

 
 
 
הפקולטה בעבר וכיום
-פרופ' יהושע ויסמן-

עם השנים הצליחה הפקולטה שלנו להפוך ל"פקולטה למשפטים אמריקאית" מן הטובות שבארה"ב; האתגר בפניה הוא שלא להניח להישג זה להיות על חשבון היותה הטובה שבפקולטאות הישראליות למשפטים.

קראו עוד...

hrnl

  
 
עומדים על כתפי ענקים
-יובל שמחי-

מבקר המדינה לשעבר, שופט בדימוס וכלת פרס ישראל נפגשים במקום אחד. זו המציאות היומיומית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שהדמויות המשפיעות והחשובות בעולם המשפט הישראלי הקימו אותה, למעשה, וממשיכים ללמד ולחקור במסגרתה.

קראו עוד...

hrnl    

  
אח בוגר, הגרסה המשפטית
-יובל שוהם-

תוכנית חונכות חדשה בפקולטה מפגישה בין סטודנטים תלמידי שנה ראשונה לבין משפטנים בוגרי הפקולטה, ובמסגרתה קוראים הבוגרים את עבודותיהם של הסטודנטים בקורס "כתיבה ומחקר במשפט" ומעירים עליהן.


קראו עוד...

hrnl    

 
משפטים ועבודה סוציאלית – הילכו שניים יחדיו?
-יובל שמחי-

מכל השילובים המעניינים שמציעה הפקולטה למשפטים, בולטת במיוחד התוכנית המשותפת עם בית הספר לעבודה סוציאלית. למרות השוני הרב בין התחומים, הסטודנטיות בתוכנית דווקא רואות בהם השקפות עולם שמשלימות זו את זו.
קראו עוד...

hrnl    

 

שואה ומשפט
-יובל שמחי-

אחד הקורסים המעניינים שניתן למצוא בשנתון הפקולטה למשפטים הוא הקורס "שואה ומשפט" שמלמד עורך-הדין אריה ברנע. נפגשנו לשיחה עם המרצה כדי להכיר מקרוב את החיבור המרתק שבין השואה למשפט, למוסר ולתפקיד המשפטן.

קראו עוד...

 

hrnl     

 

תיאטרון, משפט ומה שבניהם
-יובל שמחי-

בעשור האחרון מציעה הפקולטה למשפטים סדנה ייחודית שעוסקת בחיבור בין משפט לתיאטרון. למתבונן מהצד, התחומים הללו ודאי נשמעים רחוקים, אך מי שנחשף לשילוב ביניהם יכול להגיד שמדובר בחיבור ברור וכמעט אינטואיטיבי.

קראו עוד...

 
 

מי אני? היכרות עם מגוון תלמידי הפקולטה

-יובל שוהם-

קראו עוד...

 
 

מחקר אמפירי בין אקדמיה לפרקטיקה
אחת התוספות החדשות לתוכנית הלימודים של תואר הבוגר במשפטים היא הקורס "שיטות מחקר". הקורס נועד להקנות ידע בסיסי בשיטות המחקר המשמשות למחקרים בתחום המשפטי. כדי להבין מה בין מחקר אמפירי למשפט ואיך משלבים מחקר אקדמי ועשייה פרקטית, שוחחנו עם ד"ר קרן וינשל-מרגל, שגם מלמדת את הקורס.

קראו עוד...

 
בטאון "הפקולטה" גליון 20: אוגוסט 2015
חברי מערכת: יובל שמחי, יובל שוהם
 
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

אח בוגר הגרסה המשפטית

אח בוגר, הגרסה המשפטית

תוכנית חונכות חדשה בפקולטה מפגישה בין סטודנטים תלמידי שנה ראשונה לבין משפטנים בוגרי הפקולטה, ובמסגרתה קוראים הבוגרים את עבודותיהם של הסטודנטים בקורס "כתיבה ומחקר במשפט" ומעירים עליהן.

 -יובל שוהם-

רק שמונה חודשים עברו מאז שספיר פלס דרכה לראשונה בחייה בפקולטה למשפטים, וכבר היה עליה להתייצב מול שר המשפטים לשעבר, פרופ' יעקב נאמן, ולשמוע ממנו הערות על העבודה המשפטית הראשונה שכתבה בחייה. "האמת היא שחששתי מאוד, נלחצתי שהוא יגיד שהטיעונים המשפטיים שלי לא היו טובים", מודה ספיר בכנות. "אבל הוא דווקא הסכים איתם מאוד והיה לנו דיון פורה ומעניין."

 

ספיר ודאי לא היתה היחידה בין חבריה שהרגישה כך. כשישים סטודנטים משנה א' השתתפו השנה בתוכנית חדשה של הפקולטה, במסגרתה "הוצמד" לכל אחד מהם עורך דין, שופט או משפטן בכיר אחר בוגר הפקולטה, שקרא את העבודה המשפטית שחיברו בקורס "כתיבה ומחקר במשפט" ונתן להם חוות דעת עליה. כך, מעבר להערותיהם של מתרגלי הקורס, זכו הסטודנטים להיפגש עם משפטנים בוגרים ומנוסים ולשמוע גם את דעתם.

 

"כשדיקן הפקולטה יזם את התוכנית, המחשבה הייתה שיש לנו מאגר נפלא של בוגרים שאנחנו מאוד רוצים לקדם את הקשר איתם ואת החיבור שלהם לפקולטה, ושזו גם דרך נהדרת שבה יוכלו לתרום מניסיונם הרב", מסבירה עו"ד יעל קריב-טייטלבאום, מנחת הקורס. "לא לכל הסטודנטים משנה א' יש אבא שופט, ולדעתי חשוב שהם ייפגשו גם עם אנשי פרקטיקה. מעבר לכך, אני יודעת שלפעמים אומרים על הסטודנטים בפקולטה שהם אמנם מתמחים מעולים ויש להם חשיבה משפטית מצוינת ועמוקה, אבל מרגישים שיש עוד מה לשפר בכתיבה שלהם וההתנסחות המשפטית שלהם לא טובה כפי שהיא אמורה להיות. לכן, אני חושבת שזה מצוין שיש עוד זוג עיניים שעובר על העבודה שלהם ונותן להם חוות דעת." עו"ד קריב-טייטלבאום מדגישה כי מטרת המפגשים בין הסטודנטים לבין החונכים היא להציג בפניהם זווית ראיה אחרת ורחבה יותר. "החונכים לא שופטים את העבודה לפי הקריטריונים של מתרגלי הקורס ונותנים עליה ציון סופי, אלא מביאים את ראיית עולמם הכללית יותר, נותנים דגשים והערות על טיב הכתיבה והטיעונים המשפטיים, ובעיקר מעניקים להם כלים שבוודאי יעזרו להם בהמשך. מעבר לכך, המפגשים התפתחו גם לשיחות אישיות יותר, וסטודנטים רבים סיפרו לנו שנוצר קשר טוב עם החונכים שלהם. חלקם אפילו החליטו לשמור על קשר בעתיד."

 

"לראות את המציאות ב-360 מעלות"

במסגרת הקורס, שהוא חובה לכל תלמידי שנה א', בוחרים הסטודנטים שאלת מחקר בסוגיה משפטית מסוימת וכותבים עליה עבודה בהיקף של 3,500 מילים. עבור רובם, זהו למעשה המפגש הראשון עם עולם הכתיבה המשפטית. העבודה של ספיר, למשל, עסקה בהשלכות של הכרזה על שטחים במזרח ירושלים כמיועדים להקמת גנים לאומיים ובחנה את השאלה אם היא מאפשרת בנייה ופיתוח שוויוני לכלל תושבי העיר. ספיר אומרת כי אף על פי שמדובר בנושא שעלול להיתפס כצבוע בצבעים פוליטיים עזים, היא הצליחה לשמור את עבודתה נקייה מהם. "גם פרופ' נאמן, שדעתו הפוליטית שונה אולי מהשקפת עולמי הפוליטית, היה מאוד ענייני ולא נתן לזה להשפיע על אופי הדיון בינינו", היא מספרת. "זה דווקא היה מעניין לראות את הנושא מהעיניים של אדם שישב בממשלה וקיבל החלטות רבות שקשורות לנושא העבודה. למשל, בעבודה כתבתי על הגן הלאומי במורדות הר הצופים, שההחלטה לגביו ניתנה בשנת 2013, כשנאמן היה שר המשפטים. כך שלמזלי קיבלתי חונך שהיה מאוד בקי בנושא בו בחרתי. מעבר לכך, היה לנו גם דיון מעניין על ירושלים ועל ההיסטוריה שלה. נאמן, בתור ירושלמי שגדל חלק מחייו בעיר העתיקה, הוסיף לשיחה ביננו את הפן האישי של איך זה לגדול בעיר שיש בה כל-כך הרבה שסעים."

 

עו"ד יעל קריב-טייטלבאום

"אני רואה חשיבות רבה מאוד בכך שסטודנטים, כבר בשלב מוקדם מאוד, יראו ויבינו את המציאות ב-360 מעלות, ולא ב-90 או 45", אומר מצדו פרופ' נאמן. "חשוב שיוכלו לראות ולהבין השלכות חברתיות רחבות, איך כל דבר משפיע על נושאים פוליטיים ולא פוליטיים. חשוב שתהיה להם זווית ראייה מלאה על המציאות. לכן אני מאוד שמחתי שפנו אליי ולדעתי הפרויקט חשוב מאוד. וחוץ מזה, העבודה של ספיר היתה מצוינת."

 הכלי המרכזי של המשפטן

העט, כידוע, חד מן החרב; אך נראה שהעטים של הדורות האחרונים מחודדים הרבה פחות. הדורות הצעירים אפופים 24 שעות ביממה בסמארטפונים, בפייסבוק ובטוויטר, ולא מצליחים להשתחרר מהכורח להעביר כמה שיותר מידע בכמה שפחות משפטים. כל חריגה מ-140 תווים הופכת ל"חפירה", ולמי יש זמן לקרוא ספר שלם. אמנם ניתן להניח שסטודנטים למשפטים התברכו ברמת כתיבה גבוהה הממוצע, אך אין ספק שהקורס – ועמו התוכנית החדשה – עשויים לשפר אותה פלאים. "אני חושבת שזה מתחיל כבר מהתיכון: לא עובדים מספיק עם התלמידים על יכולות כתיבה וניסוח, וזה משהו שניכרת בו ירידה מסוימת", מסכימה עו"ד קריב-טייטלבאום. "בקורס אנחנו מנסים ללמד את הסטודנטים איך לכתוב טיעון סדור, איך מבצעים מחקר משפטי, איך מתנסחים כראוי וכדומה, אבל מן הסתם אנחנו לא יכולים לתת להם משוב על כל משפט ומשפט. הסטודנטים צריכים ללמוד לכתוב, ודאי בתור משפטנים, שכתיבה היא כידוע הכלי הכי מרכזי שלהם. אני בהחלט מקווה שכמה שיותר סטודנטים ייקחו חלק בתוכנית בשנה הבאה."

הפקולטה בעבר וכיום

הפקולטה בעבר וכיום

 

-פרופ' יהושע ויסמן-

 

מה השתנה, לדעתך, בפקולטה מאז תקופתך?

אמנה כמה שינויים שחלו בפקולטה עם השנים. חלק מן השינויים שאמנה הם מבורכים; אשר לשינויים שבחלק האחר, אפשר מאד שהם נראים בעיני כפחות מבורכים רק בשל נוסטלגיה ובשל הנטייה להתרפקות על העבר גם כאשר העבר לא היה זוהר. 


הדור הראשון של המורים בפקולטה היה מאד מגוון. אני חושב שלא היו לי שני מורים בפקולטה שהכשרתם המשפטית היתה באותה מדינה. המורים שלימדו אותי קיבלו את הכשרתם המשפטית באיטליה, באוסטריה, בצרפת, בבלגיה, באנגליה, ובארה"ב. הדבר הזה השפיע כמובן על התכנים של הלימודים. נחשפנו אז באופן מובהק למשפט השוואתי, דבר שהשאיר חותמו על אלה מן התלמידים שהיו עם הזמן למורים בפקולטה. הגישה ההשוואתית היתה טבעית לרבים מהם.

 

פרופ' יהושע ויסמן

בהבדל מכך, בימינו, כשהעולם כולו נתון להשפעת "הגלובליזציה", בחרה הפקולטה להסתפק ב"אמריקניזציה". מרבית מוריה כיום קבלו את הכשרתם המשפטית לתארים המתקדמים באוניברסיטאות שבארה"ב. מדרך הטבע יש לכך השפעה רבה על נושאי מחקריהם של מורי הפקולטה כיום, ועל ההוראה הניתנת על ידם. 

בשנותיה הראשונות של הפקולטה היה בראש מעייניה פיתוח המשפט בישראל. ההוראה והמחקר התרכזו אז במשפט הישראלי. המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי שבפקולטה קיבל הזמנות ממשרד המשפטים, וממחלקות שונות בממשלה, לסייע בהכנת הצעות חוק בנושאים שונים, ובמכון פעל צוות חוקרים, בעלי רקע משפטי מגוון, שעיסוקו העיקרי היה מחקר השוואתי בקשר להצעות חוק אלה. 


באותה תקופה הוזמנו מורי הפקולטה תדיר להרצות בימי השתלמות של שופטים, ובין פרסומי הפקולטה נוכל למצוא מספר חוברות מאותה תקופה של הרצאות מורי הפקולטה בימי ההשתלמות האלה.


בהכשרת תלמידי הפקולטה ללימודים מתקדמים השתדלה הפקולטה בעבר לכוון את תלמידיה להתרכז בתרבות המשפטית היהודית-ישראלית. כך למשל, פרופסור טדסקי, שהיה מעמודי התווך של הפקולטה בשנות היווסדה, הציע למועצת הפקולטה לחייב תלמידים לתואר "דוקטור למשפטים" לעמוד בבחינה במקצוע "משפט עברי", בהיות המשפט העברי מרכיב מרכזי במסורת התרבותית-משפטית שלנו.


וכן, פרופ' אביגדור לבונטין, ממוריה הבולטים של הפקולטה מאז היווסדה, הציע שהתלמידים הנבחרים, הלומדים לקראת התואר "דוקטור למשפטים", יירשמו לדוקטורט בארץ ולא בחו"ל, בכדי שנושאי המחקר שלהם יסובו על המשפט הישראלי. את ההיחשפות החשובה לאקדמיה שבחו"ל הציע לדחות להשתלמויות פוסט-דוקטוראליות.


לא הכל הסכימו באותם ימים להצעות אלה אך הן מעידות על רוח התקופה. הפקולטה ראתה את יעודה באותם ימים בפיתוח המשפט הישראלי, ובכך ריכזה את מאמציה. עם השנים חל שינוי בעניין זה, ומוקד תשומת הלב הופנה יותר כלפי חוץ. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שהפקולטה מעודדת, למעשה, לימודי דוקטורט בחו"ל, ובמיוחד באוניברסיטאות שבארה"ב.  אין צורך להרבות בדברים על ההפסד הגדול שנגרם בכך למחקר במשפט הישראלי.  עבודות הדוקטור החשובות של תלמידיה מוקדשות לחקר נושאים המעניינים את המשפט האמריקאי ולא את המשפט הישראלי. 


אילו  היתה התופעה של האמריקניזציה של המחקר המשפטי מצומצמת לנושאי עבודות הדוקטור כי אז היה ניזקה מוגבל. ואולם לאמריקניזציה של ההשכלה המשפטית בארץ תוצאות שהן הרבה מעבר לכך. חוקרי המשפט בישראל נוטים לבחור נושאים למחקריהם העשויים לשאת חן בעיני מערכות כתבי העת המשפטיים האמריקאים, ולמערכות אלה אין, כמובן, עניין מיוחד במאמרים המתייחסים למשפט הישראלי.


תופעה זו ,של התרחקות חוקרי המשפט מלחקור את משפט מדינתם, הגיעה בישראל לקיצוניות שהיא חריגה בעולם המחקר המשפטי.


עמדו על כך הפרופסור אורן גזל-אייל, מאוניברסיטת חיפה (במאמרו "הערות על העבר והעתיד של הניתוח הכלכלי של המשפט בישראל", פורסם במחקרי משפט, כרך כג (2007), 661),  והפרופסור חיים זנדברג, מן המכללה למינהל (המלמד לעתים מזומנות גם בפקולטה בירושלים), במאמרו "קולוניאליזם תרבותי: האמריקניזציה של החינוך המשפטי בישראל" (פורסם בהמשפט, גיליון 27 (2009), עמ' 52). המשפט המצוטט להלן, ממאמרו של פרופ' גזל-אייל, מבטא ב"קליפת אגוז" את המצב האנומלי הזה שבו אנו שרויים: 
המשפט הוא עדיין דיסציפלינה מקומית בעיקרה. וכך הוא גם נתפש במדינות המפותחות בעולם. ...המערכת האקדמית [הישראלית] מרחיקה יותר מכל מקום אחר בעולם את החוקרים מלעסוק במשפט המקומי. (שם, בעמ' 683)


לתופעה האנומלית הזאת ביטויים רבים בחיי הפקולטה. כך, למשל, אם בעבר היו האורחים שהוזמנו לפקולטה ראשי המערכת המשפטית בארץ, כמו נשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, שר המשפטים, וכדו', כדי לשמוע מהם אילו הם הנושאים שעל סדר יומם, ובאילו בעיות הם מתחבטים, הרי שכיום האורחים המוזמנים על ידי הפקולטה הם, ברוב המקרים, פרופסורים למשפטים מארה"ב, המספרים לנו על הנושאים המשפטיים שעל סדר יומה של החברה האמריקאית. 


וכן, המבנה הפדרטיבי של ארה"ב, וההבדלים במשפט של המדינות השונות שבארה"ב, תרמו לכך שבפקולטאות למשפטים המבקשות להיות כלל ארציות, נמנעים בדרך כלל מלעסוק במשפט של מדינה מסוימת כלשהי. תחת זאת מתרכזים בהוראה ובמחקר בנושאים כלליים, תיאורטיים, העשויים להיות משותפים למשפטי כל מדינות ארה"ב. את לימוד המשפט הנוהג במדינות מסוימות הם מותירים לבתי ספר מקצועיים, המשלימים לאחר גמר הלימודים באוניברסיטה, את שהחסירו בלימודי המשפט באוניברסיטאות. 


בישראל אומצה הנטייה האמריקאית של תיאוריזציה של המשפט, והתרחקות מעיסוק בדין המדינה, אף כי המניעים לנטייה זו שבארה"ב הם (בחלקם) אינם רלוונטיים לישראל (המבנה הפדרטיבי, כאמור לעיל). בעוד שבעבר, לאחר חקיקת חוקים בעלי חשיבות, או בעקבות פסקי דין חשובים, הופיעו בכתבי העת המשפטיים בארץ, מאמרים פרי עטם של מורי הפקולטה, שבהם הסבירו, ניתחו וביקרו את ההתפתחויות שבדין,  אין הדבר כן, ככלל, בימינו. בעבר כללו כתבי העת המשפטיים, כדבר שבשגרה, מדורים כמו "הערות פסיקה" או "בשולי החקיקה". מדורים אלה אינם עוד חלק קבוע מכתבי העת המשפטיים שבימינו.


הריחוק הזה, בהוראה ובמחקר, מן הדין הנוהג במדינה, הינו תופעה שלא נמצא כמותה בפקולטאות למשפטים שברחבי העולם, זולת ארה"ב.


התפתחות אחרת של העת האחרונה, הכרוכה באימוץ המודל האמריקאי של תכני המחקר המשפטי, היא ההשפעה שיש לכך על הכתיבה ועל השיח שבפקולטה,  המתנהלים לאחרונה יותר ויותר בשפה האנגלית, תוך דחיקת רגלי השפה העברית. כך, למשל, בהזמנות להרצאות בסמינרים מחלקתיים, בסדנאות ובפעילויות אחרות של הפקולטה, מופיעים כדבר שבשגרה שמות ההרצאות בשפה האנגלית בלבד, גם כאשר המרצה הוא חבר סגל ישראלי, כשקהל השומעים מורכב מישראלים בלבד, וכשההרצאה עצמה ניתנת בעברית. ב"מלחמה ושלום" מתאר טולסטוי, באירוניה רבה, את האופנה של  האינטליגנציה הרוסית בימיו להתגדר בשפה הצרפתית, ולשרבבה בשיח, לצורך ושלא לצורך. מי יתננו טולסטוי משלנו, שיעמוד בפרץ?!


ביטוי נוסף לנטיית משפטנים אקדמאים בישראל לחקות את האקדמיה המשפטית האמריקאית הוא אימוץ המודל האמריקאי של הפקדת מלאכת העריכה של כתבי עת משפטיים בידי תלמידים. הן בישראל הן בארה"ב יש התומכים בכך, ויש המסתייגים מנוהג זה. אסתפק כאן בהצבעה על כמה עובדות השייכות לעניין זה, שאינן שנויות במחלוקת.


הפרקטיקה של מסירת העריכה של כתבי עת משפטיים לידי תלמידים אינה מקובלת באוניברסיטאות שבארה"ב, במקצועות אחרים מלבד משפטים. אין היא מקובלת, למשל, בכתבי עת בפילוסופיה, ברפואה, או במתמטיקה. נוהג זה אינו מקובל כלל באקדמיה שברחבי העולם. לא נמצא אותה באוניברסיטאות העילית שבפריס, אוכספורד או לונדון, מקומות שבהם רואים במלאכת העריכה עניין המצריך התמחות מקצועית ונסיון.


אפשר כי בעת שהמודל האמריקאי יוצא הדופן אומץ על ידי אקדמאים ישראליים לא ניתן המשקל הראוי להבדל חשוב שבין תלמידי משפטים בארה"ב לבין התלמידים בארץ. בארה"ב לימודי המשפט הם postgraduate studies, דהיינו, התלמידים הבאים בשערי הפקולטאות למשפטים הם כבר בעלי תואר אקדמי. לעומת זאת, בארץ, הרקע ההשכלתי הפורמלי של תלמיד משפטים הוא, ברוב המקרים, תעודת בגרות מבית ספר תיכון.


אסיים את דברי על הפקולטה שלנו, אז ועתה, בציון מספר דברים שהפקולטה קלטה מן הדוגמה האמריקאית שלא עוררו מחלוקת והתנגדות. למשל, תכנית הלימודים בעבר כללה מקצועות לימוד רבים שהיו בגדר חובה. בהשפעת הדוגמה האמריקאית הפכו מקצועות רבים למקצועות בחירה. וכן, בתחילת דרכה אימצה הפקולטה, כנראה בהשפעת הדוגמה האמריקאית, את העקרון של אנונימיות בבדיקת בחינות. העקרון הזה הועתק לאחר מכן על ידי יתר הפקולטאות שבאוניברסיטה. ולבסוף, שיטת ההשמה, המסייעת לתלמידינו במציאת מקום התמחות, היא כל כולה חיקוי מבורך לשיטה הנוהגת בפקולטאות למשפטים שבארה"ב.


באחת: עם השנים הצליחה הפקולטה שלנו להפוך ל"פקולטה למשפטים אמריקאית" מן הטובות שבארה"ב; האתגר בפניה הוא שלא להניח להישג זה להיות על חשבון היותה הטובה שבפקולטאות הישראליות למשפטים.

חוקרים מהשטח: מחקר אמפירי בין אקדמיה לפרקטיקה

חוקרים מהשטח: מחקר אמפירי בין אקדמיה לפרקטיקה

אחת התוספות החדשות לתוכנית הלימודים של תואר הבוגר במשפטים היא הקורס "שיטות מחקר". הקורס נועד להקנות ידע בסיסי בשיטות המחקר המשמשות למחקרים בתחום המשפטי. כדי להבין מה בין מחקר אמפירי למשפט ואיך משלבים מחקר אקדמי ועשייה פרקטית, שוחחנו עם ד"ר קרן וינשל-מרגל, שגם מלמדת את הקורס.

 -יובל שמחי-

 בשנים האחרונות נראה שהמחקר האמפירי של המשפט צובר תאוצה. "הייתה תקופה ש'משפט וכלכלה' היה התחום העולה, עד כדי כך שהיום כולם חושבים במונחים של עלות ותועלת. עכשיו, הנושא החם זה משפט אמפירי", אומרת ד"ר קרן וינשל-מרגל, מומחית במחקר אמפירי של מוסדות משפטיים וחברתיים. כיום, נוסף על עיסוקה המחקרי, היא גם מלמדת את הקורס "שיטות מחקר" בפקולטה למשפטים, שהתווסף לתוכנית הלימודים בשנה האחרונה: עוד הוכחה לעלייתו של המחקר האמפירי.

 

לפני שהצטרפה לסגל האקדמי של הפקולטה, ד"ר וינשל-מרגל הקימה וניהלה את מחלקת המחקר של הרשות השופטת במשך כארבע שנים. "כשהייתי חוקרת אורחת בהרווארד סיפרו לי על הקמת המחלקה. זה היה נראה לי נפלא, לשלב מחקר אקדמי ואפשרות להשפיע באופן פרקטי על העולם, בתקווה לשפר משהו בתחום שחשוב לי." עם חזרתה לארץ, החלה לעבוד על ייסוד המחלקה באופן מידי. "יחד עם ועדת היגוי שהוקמה למחלקה, היינו צריכים לחשוב מההתחלה על המטרות של גוף מחקרי בתוך הרשות השופטת, על המבנה שלו, על תהליכי העבודה וסוג המחקרים שכדאי לערוך. למעשה, התחלנו מכלום."

 

מקור ההשראה של המחלקה הוא המודל האמריקאי, Federal Judicial Center, שגם בו יש מערכת מחקר שנמצאת בתוך מערכת המשפט. "להיות גוף מחקרי של המערכת זו עבודה ייחודית. הלקוח שלנו, איך שאני תפסתי והגדרתי את זה, הוא מנהל בתי המשפט. מי שהורה לנו לחקור היו נשיאי בית המשפט העליון, בתחילה השופטת בייניש ולאחר מכן השופט גרוניס, שישבו בראש ועדת היגוי שהם הקימו למחלקה. עם זאת, אנחנו היינו עצמאיים לחלוטין בעריכת המחקרים וכן יכולנו להמליץ לוועדת ההיגוי על נושאים למחקר. למשל, ראינו שיש בעיה עם הוצאות המשפט והצענו לחקור באופן אמפירי איך פוסקים הוצאות משפט ומה האינטרסים החברתיים והמשפטיים שפסיקת ההוצאות משרתת בפועל. המחקרים תמיד היו אמפיריים ואף פעם לא נורמטיביים. היינו מביאים להם את המסקנות, והדבר הנפלא היה לראות שהן מיושמות. למשל, אחד הפרויקטים המשמעותיים שלנו היה ליצור מדד להערכת עומס העבודה בבתי המשפט. מיד עם סיום המחקר, המדד יושם בכל מערכת המשפט. היום מחלקים שופטים לדיונים, ממנים אותם ומעבירים תקנים בין בתי משפט לפי המחקר והמדד שלנו. זו תחושה נפלאה עבור חוקר, לראות שהוא משפיע ישירות על השדה; אני אפילו קצת מתגעגעת לתחושה הזו."

 

 ד"ר וינשל-מרגל מספרת ששיתוף הפעולה בין המחלקה לשופטים היה מצוין. "בהתחלה השופטים חששו, אבל מהר מאוד הם ראו שהמחקרים יכולים לעזור להם ולהציף בעיות. הם ראו שאנחנו באים ללא דעות קדומות ובמטרה לחקור. היה שיתוף פעולה נפלא, הייתה גישה ישירה לשופטים, עשינו איתם הרבה ראיונות ושאלונים. בדרך כלל לגופים חדשים לוקח יותר זמן להתמסד. אבל אני חושבת שדי מהר הבאנו תוצאות והשופטים, ככלל, ידעו להעריך את זה."

 

צוות המחקר כלל חוקרים ששילבו את התחום המשפטי עם תחום נוסף. "היה לי צוות נפלא. החלטתי שהמחלקה תעבוד כך שחוץ ממני יהיו שני חוקרים נוספים, והיה לי חשוב שתהיה להם השכלה גם במשפטים וגם במדעי החברה. ראשית, בגלל העניין המתודולוגי, שנלמד יותר לעומק במדעי החברה. בנוסף, היה חשוב לי שיהיה גיוון. חוקרת אחת הייתה בעלת תואר במשפטים ופסיכולוגיה והשנייה במשפטים וקוגניציה. כמו כן, היו לנו עוזרי מחקר שהיו סטודנטים למשפטים ולחוג נוסף: כלכלה, מנהל עסקים, מדעי המדינה וכו'. רובם היו סטודנטים מצוינים מהפקולטה שלנו. הם עשו את עבודת איסוף הנתונים, והחוקרות ואני היינו מנתחות אותם."

 

ד"ר וינשל-מרגל

מחקר נוסף של ד"ר וינשל-מרגל שהתפרסם לאחרונה עוסק בסיכויי ההצלחה של תביעה פלילית. "המחקר התחיל מעבודתי במחלקת המחקר ועשיתי אותו יחד עם פרופ' אורן גזל-אייל, מומחה למשפט פלילי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. רצינו לבדוק מהם אחוזי הזיכוי וההרשעה האמתיים ולבדוק אם אחוזי ההרשעה בישראל גבוהים כפי שמקובל לחשוב. כשבדקנו את זה, הגענו לתוצאות שונות לגמרי. מהמחקר הזה עברנו למחקרים נוספים."

 

ד"ר וינשל-מרגל עובדת בימים אלו על מחקר בנושא תובענות ייצוגיות יחד עם פרופ' אלון קלמנט. "אנחנו בודקים באופן אמפירי אם מוסד התובענות הייצוגיות עובד בישראל. מודל התובענות הייצוגיות בישראל אימץ באופן כללי את זה האמריקאי, אבל היישום שלו בישראל הוא שונה לגמרי מבארה"ב. למשל, בישראל, כ-78% מהבקשות לאישור תובענות ייצוגיות הן בעצם תביעות צרכנות, בעוד שבארה"ב מדובר רק ברבע מהתובענות. אנחנו מנסים להבין את הסיבות להבדלים ושואלים את עצמנו אם יישום מנגנון התובענות מגשים בפועל את מטרותיו. בנוסף, אני עובדת על ספר שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלי, שבה בדקתי עד כמה שופטים בבית המשפט העליון בישראל מושפעים מעמדותיהם האידיאולוגיות, לעומת שיקולים הקשורים ביישום ובהפעלת החוק. הספר מתמקד בניתוח אמפירי של החלטות בתחום חופש הדת, זכויות פוליטיות וזכויות אדם המתנגשות עם אינטרסים ביטחוניים. בפרויקט שונה (יחד עם פרופ' יעקב ריטוב וד"ר אודי זומר) אנחנו משווים את מידת השפעת העמדות האידיאולוגיות על החלטות שופטים בחמישה בתי משפט עליונים – בישראל, קנדה, הודו, ארה"ב והפיליפינים. התוצאות מורות על כך שמוטיבציות אידיאולוגיות משפיעות במידה הרבה ביותר על שופטי בית המשפט העליון בארה"ב ואחר כך על שופטים קנדים. שופטים ישראלים ופיליפינים מחליטים לפי שיקולים אידיאולוגיים במידה מעטה בהרבה, ואילו בהודו כמעט ולא מצאנו השפעה של עמדות אידיאולוגיות על החלטות השופטים. במחקר אנחנו מנסים להסביר אילו אלמנטים מוסדיים מובילים לתוצאות אלה: בראש ובראשונה שיטת מינוי השופטים לבית המשפט, ובנוסף גם גורמים כמו סוג התיקים, עומס התיקים וכו'."

 

בין לבין, היא עובדת על פרויקטים נוספים. "בכל זמן אני מנסה לעבוד במקביל על בערך ארבעה פרויקטים, בדרך כלל בשיתוף פעולה עם חוקרים אחרים. אני מאוד אוהבת לשתף פעולה, ומחקרים אמפיריים דורשים בדרך כלל שיתוף פעולה כזה, גם כי הם כרוכים בהרבה עבודה תיאורטית, זמן ומשאבים לאיסוף נתונים וניתוחם, וגם כי מחקרים כאלה משלבים מומחיות בתחומי ידע שונים."

 

איך הגעת לתחום המחקר?
"היה ויכוח בין הוריי. אמי אמרה שאני צריכה להיות חוקרת באקדמיה בתחום מדעי החברה, ואבי אמר שאני צריכה להיות עורכת דין – אז אני באמצע. מה שאני אוהבת זה לחקור, אבל הגישה לעולם האמיתי, ההשפעה עליו והפעולה בתוכו מאוד חשובות לי. בגלל זה קפצתי על ההזדמנות לעבוד במחלקת המחקר ולכן גם עבדתי מספר שנים, אחרי ההתמחות בכנסת, כיועצת משפטית בוועדת חוק חוקה ומשפט. בהרבה מקרים מחקר ופרקטיקה סותרים אחד את השני, אבל אני תמיד חיפשתי את השילוב והאיזון ביניהם. אני עדיין לא בטוחה שמצאתי אותו."

 

עד כמה את חושבת שמשפטנים בארץ עושים שימוש בכלים אמפיריים?
"זה מאוד משתנה. אם היית שואלת אותי לפני חמש ועשר שנים, הייתי אומרת לך שהם לא עושים בהם שום שימוש. בשנים האחרונות מתרחש תהליך מואץ של שילוב מתודולוגיות אמפיריות בכל תחומי המשפט, ואפילו יש להן דרישה בפסיקה. פרופ׳ ברק מדינה, פרופ׳ יואב דותן ואני ארגנו כנס על מחקר אמפירי ציבורי. במסגרת הכנס ארגנו פאנל בבית המשפט העליון, שדן בשאלה האם וכיצד יכולות שיטות אמפיריות לתרום בתהליך השפיטה. עצם קיומו של הפאנל, ויותר מזה העובדה שהגיעו אליו רוב השופטים בבית המשפט העליון והשתתפו בו, מראה את החשיבות ואת התרומה ההולכת וגדלה של מחקר אמפירי לתחום המשפטי. אני חושבת שההכרה בתרומה של ניתוח המבוסס על איסוף נתונים שיטתי לא נעצרת במוסדות האקדמיים, והיא מתפשטת גם לפרקטיקה המשפטית. אפשר לראות את זה בפיתוח של מנועי החיפוש המשפטיים. חברות מסחריות בישראל יוצרות היום מסדי נתונים, בניסיון שנוי במחלוקת להסביר או לנבא רמות ענישה פלילית ('נבו-ענישה') או סכומי פיצויים נזיקיים ('נזיקליק')."

 

ולסיכום, יש לך טיפ לסטודנטים שרוצים לעסוק במחקר? 
"שיעשו מה שהם אוהבים לעשות. יש לנו יופי של סטודנטים, לימדתי בכמה מוסדות ופקולטות, והסטודנטים שלנו הכי טובים."

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"


-יובל שוהם-

 

שם: בטי טגן

אביבים: 19

שנה: א'

 העובדות:  בטי נולדה באתיופיה ועלתה לישראל בגיל 3. היא לומדת בפקולטה במסלול עתודה ולאחר מכן תתגייס לפרקליטות הצבאית. "אני יודעת שלרוב כשמסתכלים עליי משליכים את ההתנהגות שלי על כל שאר בני העדה. לכן אני משתדלת לעשות את הכול על הצד הטוב ביותר כדי שה'ייצוג' יהיה חיובי", מודה בטי. "כשנכנסתי לפקולטה, הפתיע אותי שאני האתיופית היחידה בשנתון שלי. הייתי קצת בהלם והרגשתי אכזבה, אבל זה גם מדרבן, כאילו כל נטל ההוכחה הוא עליי. גם ביסודי הייתי האתיופית היחידה וחוויתי על בשרי אנשים עם דעות קדומות, למרות שהם היו ילדים קטנים. אבל זה סיפק לי בסיס מאוד חזק ויציב בחיים". 

למה משפטים: "אחד הדברים שהשפיעו עליי ללמוד משפטים היה החוויה שלי כאתיופית. אני זוכרת למשל שביום של הפגנת האתיופים בתל אביב ישבתי בבית וראיתי אותה מהטלוויזיה, כי אני מתנדבת המשמר האזרחי במשטרה אז אסור לי להשתתף בהפגנות. תלשתי לעצמי את השערות על זה שאני לא שם. אחד מבני-העדה דיבר והתחיל למנות את כל הקשיים שלו, הרגשתי מאוד מחוברת אליהם ומתישהו פשוט התחלתי לבכות. אמנם למזלי לא חוויתי אפליה, אבל עדיין, כשמגיע המאבק הזה, אתה מבין שאם לא אתה, אז חבר שלך או המשפחה שלך חוו. גם אני חוויתי לא מעט קיפוח. בתור תיכוניסטית, חשבתי שהח"כים יושבים ברצינות, מגבשים עמדות, עושים דיונים, מתייעצים עם מומחים. כשהבנתי איך הדברים עובדים באמת, אמרתי לעצמי שמשפטים זו פלטפורמה מצוינת לעשות שינויים, לתקן עוולות חברתיות מהשורש. אגב, בעבודה השנתית שלי כתבתי על העדפה מתקנת, שאני מאוד מתנגדת אליה. במקום לטפל בשורש הבעיה, מטאטאים אותה מתחת לשטיח".

 

דיון נוסף: בטי מצליחה להתנדב ולעסוק בפעילויות רבות במקביל ללימודים העמוסים. "אני מתנדבת במרכז 'ברירה', בבית המשפט לעניינים מקומיים, ועובדת ב-Jerusalem Institute of Justice – מכון שעוסק בהסברה ישראלית, זכויות אדם ועזרה לאוכלוסיות מוחלשות. אני עוסקת בעיקר במחקר לטובת ההסברה הישראלית: אוספת חומרים, כותבת ומתרגמת. בנוסף, אני לוקחת חלק במועדון הדיבייט של האוניברסיטה. הרבה פעמים נותנים שם נושאים משפטיים. למשל, פעם נתנו נושא שהיה ממש בנפשי ועסק בילדי המסתננים. כשהגיע תורי עליתי לפודיום והתחלתי לצעוק על כולם. מעבר לכך, אני נציגת הפקולטה באגודת הסטודנטים הכללית, מתנדבת במשטרה, ומדריכה בבית-ספר במסגרת פרויקט 'יזמות חברתית'".

 

   

שם: חן פדר

אביבים: 25

שנה: ב'

 

העובדות: חן, במקור מחיפה, מתגורר בגבעת הצרפתית וטס בחודש אוגוסט לחילופי סטודנטים באוניברסיטת טורונטו. כיום הוא עובד במשרד עורכי הדין של עו"ד יוסי חביליו, שעוסק בעיקר במשפט ציבורי. "יש לנו תיק שבו אנחנו מנסים להציל את כיכר נחמן בנחלת שבעה מיזם פרטי, שמנסה להשתלט עליה ולקיים בה הופעות ללא התחשבות בנזקים שייגרמו לשכנים", מספר חן. 

למה משפטים: "בצבא הייתי קצין בתותחנים, כי רציתי כמה שיותר לתרום. ניסיתי לחשוב איך אפשר להשפיע בצורה משמעותית גם אחרי הצבא, והבנתי שהדרך הכי טובה היא ללכת ללמוד משפטים. אני חושב שהפקולטה נותנת לנו המון כלים שבעזרתם נוכל לסייע לאנשים בעתיד, ומאפשרת לנו לראות את הדברים בצורה אחרת".

דיון נוסף: חן מתנדב בפרויקט מיוחד שמטרתו להעניק סיוע משפטי בחינם לתושבי ירושלים. הוא מספר שנחשף לפרויקט כשעוד היה ממש בחיתוליו: "כשהגעתי לפקולטה, שמעתי על הפרויקט ממישהי שבדיוק סיימה את התואר. באותה תקופה הפרויקט לא ממש הצליח להתרומם. יצרתי קשר עם עו"ד יוסי חביליו, שהיום אני עובד אצלו ואז היה אחראי על הפרויקט, ותכננו איך למנף אותו. כיום הפרויקט כולל שלושה עורכי דין, שפעם בשבועיים – במשך מספר שעות – נפגשים עם תושבי העיר ומספקים להם ייעוץ משפטי בחינם בכל התחומים המשפטיים, מלבד פלילים ומשפחה. התפקיד שלי בכוח הוא לקבל את הפניות של התושבים, להפנות אותן לעורך הדין המתאים, להגיע למפגשים, ואחריהם ליצור קשר עם התושבים ולראות שהם הסתדרו. למשל, לא מזמן היתה אצלנו אישה שפוטרה ללא שום פיצויי פיטורין. מיד כתבנו מכתב למעסיק והוא אכן נענה ושילם לה. לפעמים אנחנו גם מקבלים פניות שבהמשך הופכות לתביעה משפטית. למשל, הרבה תושבים פנו אלינו בעקבות בעיות קשות של מחסור בחנייה באזור אצטדיון ארנה, והחלטנו לעתור לבית המשפט כדי לחייב את העירייה להקצות עוד מקומות חנייה". 

 

 

מי אני: יעל שפר

אביבים: 22

שנה: ב'

 

העובדות: יעל החלה את לימודי המשפטים באוניברסיטת חיפה ואחרי שנה עברה לאוניברסיטה העברית. "הייתי בתאילנד. קיבלתי את תוצאות הפסיכומטרי וקצת התאכזבתי", היא מגלה. "ניסיתי להירשם ללימודים סתם כדי לראות אם אני יכולה להתקבל. ההרשמה בירושלים כבר הסתיימה לכן נרשמתי לאוניברסיטת חיפה, שם גרתי. מאוד נהניתי בפקולטה שם, אבל החלטתי לעבור כי רציתי לצאת קצת מהבית, וגם כי הפקולטה בירושלים נחשבת לטובה ביותר בישראל." בנוסף, היא פעילה פוליטית בתא מרצ. היא רואה עצמה עובדת בעתיד במגזר הציבורי, אבל יודעת ש"אני מאלה שיגיעו לשבוע הראיונות כשהם לא באמת יודעים מה הם רוצים לעשות."

 למה משפטים: יעל מספרת כי תמיד נמשכה לתחום המשפטי: "הייתי רואה 'חוק וסדר' מאז שהייתי בת 5. לפני הלימודים ממש ראיתי במשפט כלי לשינוי חברתי ופוליטי, ואלה באמת התחומים שיותר משכו אותי בעולם המשפט." עם זאת, היא מודה שכיום, לאחר שנתיים של לימודי משפטים, היא מבינה שלא הכל ורוד: "גיליתי שיש הרבה דברים במשפט שמונעים את שינוי המצב ודווקא מקבעים אותו. אני חושבת שהשינויים המשמעותיים יותר נוצרים דווקא מחוץ למשפט." יעל אף מספרת כי הידע המשפטי שצברה מסייע לה בפעילותה בתא מרצ: "המפלגה חרתה על דגלה קידום זכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים, ואין ספק שלימודי המשפטים עוזרים לי מאוד להבין לעומק נושאים אלו".  

 דיון נוסף: "בכיתה י' הייתי בתוכנית seeds of peace – מחנה קיץ שאורך חודש במדינת מיין בארה"ב, אליו מגיעים נערים ונערות יהודים, פלסטינים, מצרים, ירדנים ואמריקאים. זה מחנה קיץ אמריקאי טיפוסי, עושים פעילויות וישנים יחד, אבל פעם ביום יושבים לדיאלוג פוליטי למשך שעה וחצי ודנים בסוגיות בוערות במטרה ללמוד ולהבין גם את הצד השני. המחנה היה חוויה עוצמתית עבורי והשפיע מאוד על הדעות הפוליטיות שלי. לרוב, הצעירים מתחנכים לחשוב שהכל חד-צדדי, ורק באקדמיה הם נחשפים לגישות אחרות בנרטיבים הפוליטיים. אני נחשפתי לכך בגיל צעיר, בין היתר במסגרת התוכנית, וזה עיצב את החשיבה שלי. ברגע שאתה רואה את 'האויב' כאדם ולא כדמות אמורפית ומופשטת, אתה מבין את הסכסוך בצורה שונה. כמובן שחלק מהחברים שלי עדיין נותרו ימנים אחרי התוכנית, אבל אני חושבת שגם הם מבינים טוב יותר את הצד השני". 

   

מי אני: אביטל קלץ 

אביבים: 18

שנה: ב'

 

העובדות: אביטל נולדה בפריז שבצרפת ובכיתה ו' עלתה לישראל. היא מתגוררת מאז בירושלים עם משפחתה. בחודש אוגוסט היא תיקח הפסקה מהלימודים, תתגייס לצה"ל, ואחרי שנתיים תחזור הישר לחיקה החמים של שנה ג'. "האמת היא שלא רציתי לעלות לישראל, לא הכרתי פה אף אחד ואין לי פה משפחה. למזלי ידעתי לדבר עברית באופן שוטף כי בצרפת למדתי בבית ספר יהודי, אז השתלבתי פה יחסית מהר".

למה משפטים: "אחרי שסיימתי תיכון לא יכולתי להתגייס כי הייתי קטנה מדי, אז ישר הלכתי לעבוד במשרד עורכי דין כי ידעתי שזה מה שאני רוצה להיות. אפילו בצרפת, הייתי אומרת לכולם שאני רוצה להיות עורכת דין ושופטת. תמיד אהבתי דיונים וטיעונים, ובעיקר אהבתי לנצח בהם, להיות זו שמביאה את הטיעונים הטובים ביותר. אני זוכרת שהייתי סופרת כמה צ'יפס הביאו לי לעומת האחים שלי, כמה פעמים כל אחד מאיתנו היה צריך לסדר את השולחן. תמיד שאפתי לצדק".

דיון נוסף: אביטל, שהגיעה לפקולטה בהיותה בת 17 בלבד, הצליחה להתחבר במהרה לסטודנטים המבוגרים ממנה בכמה שנים טובות. "בהתחלה זה היה מוזר. כולם סביבי בפקולטה כבר היו בצבא ומדברים על זה, אז באיזשהו מקום אני מרגישה שכבר הייתי בצבא ואני הולכת לשם שוב".

משפטים ועבודה סוציאלית- הילכו שניים יחדיו?

משפטים ועבודה סוציאלית – הילכו שניים יחדיו?

מכל השילובים המעניינים שמציעה הפקולטה למשפטים, בולטת במיוחד התוכנית המשותפת עם בית הספר לעבודה סוציאלית. למרות השוני הרב בין התחומים, הסטודנטיות בתוכנית דווקא רואות בהם השקפות עולם שמשלימות זו את זו.

 -יובל שמחי-

 "ליוויתי לבית המשפט אישה שחוותה אלימות קשה מצד בן זוגה. היה לה עורך דין מטעם המדינה. בעקבות חששות שהיו לה מההליך ומתוצאותיו היא פנתה אליו, כדי לנסות ולהבין מה יקרה לה. הוא היה מאוד חסר סבלנות וענה לה שהיא צריכה להיכנס לבית המשפט ולראות. ראיתי עד כמה הוא לא מבין את ההשלכות של המשפט על חייה, ושמתי לב כמה היא צריכה עידוד ותמיכה." כך מספרת הודיה מושל, סטודנטית בשנה ד' המשלבת עבודה סוציאלית ומשפטים, כשהיא נשאלת איפה היא רואה את החיבור בין שני החוגים שהיא לומדת.

 

לכאורה, משפטים ועבודה סוציאלית הם שני תחומים שונים, שני שדות רחוקים, שדורשים השכלה והכשרה שונה. אך התוכנית הייחודית המוצעת בפקולטה למשפטים משלבת בין שניהם ומציעה זווית ייחודית הן למשפטן והן לעובד הסוציאלי. "הרבה תלמידות בתוכנית יגידו ששני התחומים משלימים אחד את השני. כל אחד מהמקצועות נראה לי מאוד חסר כשהוא עומד בפני עצמו. לדעתי, עולם המשפט נוגע בכל תחומי החיים: לאן שלא נסתכל, בכל נושא ובכל תחום, בכל עבודה ובכל מוסד, ניתן למצוא את המשפט. זה תמיד כלי מאוד חשוב. בעיניי, גם עבודה סוציאלית היא תחום שנמצא בכל הרבדים של החיים", מספרת נעה ברוך, סטודנטית הלומדת בתוכנית מזה שנתיים.

 

תלמידה נוספת, לנה רומנובסקי, גם היא בשנתה השנייה בתוכנית מספרת: "נקודת החיבור ברורה ברגע שאת מחדדת את העדשה ומתחילה לשים לב. האמת היא שקל מאוד להתעלם מזה. בכל שיעור בעבודה סוציאלית יש את הרגע הזה שבו אני אומרת לעצמי 'בגלל זה צריך ללמוד גם משפטים'. סיפורים של סטודנטים רבים, ממקומות הכשרה שונים, מראים עד כמה חסר הצד הנוסף וההבנה הרחבה יותר, שנותן עולם המשפט."

 

הודיה מושל

התואר המשותף בעבודה סוציאלית ומשפטים נחשב לאחת התוכניות היוקרתיות ביותר שמציעה הפקולטה למשפטים. סטודנטים בתוכנית נדרשים לצבור 209 נקודות זכות תוך ארבע שנים. בנוסף, עליהם לבצע הכשרות מעשיות שדורש החוג לעבודה סוציאלית ולהשלים חובות הקשורות לתואר במשפטים. אין ספק ששגרת חייהם של הסטודנטים בתוכנית, על אף היותה מגוונת, מעניינת ומעשירה, היא גם עמוסה מאוד. "אנחנו מתמודדות עם העומס בעיקר בזכות עזרה הדדית. אנחנו מנסות לגייס את הכוחות של כולנו ולפעול יחד ובשיתוף פעולה. היינו שמחות אם הייתה תוכנית מיוחדת המציעה מלגות לסטודנטיות וסטודנטים, שלומדים עבודה סוציאלית יחד עם משפטים. זאת מתוך הבנה של חשיבות ההכשרה המשפטית בתחום העבודה הסוציאלית מצד אחד, והחשיבות של ראייה חברתית למשפטנים מהצד השני", אומרת לנה. "צריך סדר עדיפויות. הרבה מאיתנו, למשל, מתקשות לעבוד כי מערכת השעות מאוד עמוסה", מוסיפה נעה.

 

איך נראה שבוע בחייה של סטודנטית בתוכנית המשותפת של עבודה סוציאלית ומשפטים?
"אנחנו לומדות חמישה ימים ארוכים בשבוע. למעשה, אנחנו לומדות שני תארים במקביל", מספרת לנה. הסטודנטיות בתוכנית נמצאות באוניברסיטה בכל יום, על מנת להספיק לצבור כשישים נקודות זכות מדי שנה. "מאוד עמוס. אני לומדת חמישה ימים בשבוע גם בשנה ד', מדובר במסלול קשה", אומרת הודיה.

 

מה הוביל אתכן לבחור בשילוב הזה?
נעה מספרת: "הייתי קצינת נפגעים בצבא והיה לי מאוד ברור שאלמד עבודה סוציאלית כשאשתחרר. כשהתחלתי לברר על הלימודים והמקצוע, הרגשתי שמשהו חסר. חשבתי שהכלי המשפטי יכול להיות יעיל ומשמעותי יותר בשילוב עם עבודה סוציאלית. בעצם, באתי ללימודי המשפטים מהמקום של להיות עובדת סוציאלית שיש לה כלי נוסף." לנה, לעומתה, דווקא התעניינה קודם בלימודי המשפטים. "הייתי קצינת ת"ש בצבא וסלדתי מהעובדות הסוציאליות שעבדתי איתן במסגרת תפקידי. הייתי בטוחה שאת זה אני לא הולכת ללמוד. עם זאת, חיפשתי ללמוד משהו שיהיה מעין כלי חברתי וחשבתי שמשפטים הוא כלי כזה. לאחר מכן, רציתי לראות מה ניתן להוסיף, כי התחום משפטי הרגיש לי חסר כשהוא לבדו. הסתכלתי על הרבה תוכניות ושום דבר לא הרגיש 'נכון'. לבסוף, גיליתי על השילוב עם עבודה סוציאלית. באותה תקופה, עדיין חשבתי שאין שום סיכוי שאהיה עובדת סוציאלית, אבל זה נפל על נקודה נכונה. במהלך הלימודים, החשיבה שלי השתנתה ועכשיו אני רואה את עצמי הרבה יותר בתחום של עבודה סוציאלית מאשר במשפטים."

לנה רומנובסקי

גם הודיה הגיע לשילוב הזה מסיבות דומות. "רציתי ללמוד משהו שישלב נקודת מבט חברתית וידעתי שמשפטים כתואר נפרד לא יספיק לי מהבחינה הזו. בשירות הלאומי הייתי מדריכת כיתה י"ב בכפר נוער. הייתה לי תלמידה עם אבא מתעלל, והעובדת הסוציאלית אמרה שהיא לא יכולה לעשות כלום כי התלמידה כבר לא קטינה. בנוסף, היא לא הצליחה להסביר לאותה נערה מה היא עצמה יכולה לעשות על מנת להתגונן. באותו הרגע, הרגשתי שלעובדים סוציאליים אין כלים שהם יכולים להעביר הלאה כדי לחזק את מטופליהם, ולכן שילבתי דווקא את התחום הזה עם משפטים."

 מה היתרון שיש לתוכנית?

"אפשר להגיד שמי שמסיימת את התוכנית מקבלת נקודת מבט מאוד ייחודית שתלווה אותה לכל החיים. השילוב של שני העולמות יוצר הכשרה רחבה ועשירה", אומרת נעה. הודיה מדגימה: "אני לא חושבת רק על איך לטפל, או איך לסייע משפטית, אלא על איך לשלב את שניהם. אני מקווה שבעתיד אוכל למצוא תחום או עיסוק שישלב את המשפט עם העבודה הסוציאלית וכל המשתמע ממנה."

 

נעה מספרת שלפני מספר ימים הגישו לנה והיא טפסים להכשרות המעשיות של עבודה סוציאלית, שיתחילו בשנה הבאה. "אני חושבת שיש ניסיון למצוא תחומים בעבודה סוציאלית שמתחברים למשפטים; אבל בעיניי, בעצם, בכל תחום יש ממשק לתחום השני". הודיה, שכבר התחילה את ההכשרות המעשיות בשנה שעברה, מספרת שהצליחה למצוא את החיבור. "שובצתי בשירות המבחן למבוגרים. היה לי מטופל בן עשרים, שעבר עבירה קצת אחרי שמלאו לו שמונה עשרה. במהלך השנה ליוויתי אותו, ותוך כדי כך שמתי לב שזו הייתה העבירה הראשונה שלו. מדובר במקרה שנפל בין הכיסאות מבחינה משפטית, כי העבירה הייתה לא משמעותית. כתוצאה מההרשעה חייו נהרסו. הוא לא היה באף במסגרת. הוא עבד כשומר ולאחר ההרשעה הוא נאלץ לעזוב את עבודתו. בעיניי, ההרשעה לא הייתה הוגנת ולכן פניתי לקליניקות בפקולטה ונעזרתי בהן. בעזרתן יכולתי להגיש בקשה לבית המשפט בנושא. הבקשה התקבלה וההרשעה נמחקה. אני חושבת שפה ממש יכולתי לשים את האצבע על התפר שבין שני העולמות." בנוסף מציינת הודיה שיש הכשרות מעשיות נוספות בעבודה סוציאלית שמשתלבות נהדר עם משפטים. למשל, עיסוק בתחום הדיור הציבורי.

 

נעה ברוך

נראה שרב המשותף על המפריד, ושהתחום המשלב בין משפט לעבודה סוציאלית הולך וצובר תאוצה. לנו נותר רק לקוות שהנושא ימשיך להתפתח ושסטודנטים וסטודנטיות נוספים ישתתפו בתוכנית.

עומדים על כתפי ענקים

עומדים על כתפי ענקים

מבקר המדינה לשעבר, שופט בדימוס וכלת פרס ישראל נפגשים במקום אחד. זו המציאות היומיומית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שהדמויות המשפיעות והחשובות בעולם המשפט הישראלי הקימו אותה, למעשה, וממשיכים ללמד ולחקור במסגרתה. 

 

-יובל שמחי-

 

אם הזדמן לכם ללכת במסדרון ליד הדיקנט וחדרי המרצים, ודאי נתקלתם בתמונותיהם של בכירי המשפטנים בישראל: שופטים בדימוס, חתני פרס ישראל, שגרירי ישראל באו"ם ועוד דמויות שמילאו תפקידים משמעותיים במדינת ישראל בכלל ובמערכת המשפט הישראלית בפרט.

 

הרעיון מאחורי התמונות על הקיר הוא שימור מורשת הפקולטה, מספר פרופסור יובל שני, דיקן הפקולטה. "בשנים האחרונות אנחנו מנסים לפתח את המורשת של הפקולטה. אחד הנכסים הכי גדולים שלנו, מלבד היותנו הפקולטה למשפטים הראשונה ועדיין הפקולטה המובילה בארץ, הוא שהתלמידים והמורים שלמדו ולימדו בפקולטה עיצבו את מערכת המשפט הישראלית ומילאו בה את התפקידים המשמעותיים ביותר."

 

"שדרת הגמלאים" נוצרה כחלק מפרויקט רחב יותר של מורשת, שיכלול תערוכה של תולדות הפקולטה, תערוכה של שופטי בית המשפט העליון שהיו מעורבים בחיי הפקולטה ועוד. "שדרת הגמלאים תעזור לנו לזכור את אותן הדמויות. חשוב לנו, ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מהשנים הראשונות של הפקולטה, שגם הדור הצעיר יותר של הסטודנטים, שעכשיו לומדים בפקולטה ובוודאי אלה שילמדו בה בעתיד, יהיו מודעים למורשת ולכך שהם חולייה בשרשרת ארוכה של משפטנים שלמדו ולימדו פה."

 

גם כיום, התפקיד שממלאים המייסדים בפקולטה עצמה הוא משמעותי ונראה שהם עדיין חלק אינטגרלי מהמחקר, הלימוד וההווי בפקולטה. "הקשר שלנו עם הגמלאים הוא קשר חם מאוד", מספר פרופסור שני. "אף על פי שהם פרשו לגמלאות, אנחנו רואים בהם חלק ממשפחת הפקולטה וחלק מצוות החוקרים שלנו. אנחנו מאוד גאים בזה שיש הרבה גמלאים שפרשו בשנים האחרונות וממשיכים ללמד בפקולטה בהתנדבות. זה משאב יוצא מן הכלל, אשר נותן לסטודנטים הצעירים הזדמנות ללמוד עם ענקים כגון: פרופסור גביזון, פרופסור קרמניצר, פרופסור בן-מנחם, פרופסור קליין, פרופסור ליבזון, פרופסור שטרית, פרופסור גלעד, פרופסור קרצ'מר ועוד רבים וטובים."

פרופ' רות לפידות

 

 אחת המשפטניות הבכירות בישראל, כלת פרס ישראל בתחום חקר המשפט, היא פרופסור רות לפידות. היא בוגרת המחזור הראשון של הפקולטה וזוכרת אותה בימיה הראשונים, כשהלימודים עוד התקיימו באולמות של מנזר רטיסבון שבמרכז העיר.

 

 מעבר לשינוי המיקום של הפקולטה, פרופסור לפידות הייתה חלק משינויים רבים שעברו על הפקולטה. "השינויים הם קודם כל חבר המורים והיקף האפשרויות. כשאנחנו למדנו, במחזור הראשון, רוב המורים היו מורים מן החוץ ורבים מהם שופטים. הם היו מורים טובים, אבל זה לא היה עיסוקם העיקרי. היום יש לנו מורים בוגרי הפקולטה ואנשים שעיקר עיסוקם הוא האקדמיה וזה הרבה יותר טוב בשביל התלמידים." שינוי נוסף, שמציינת פרופסור לפידות, הוא אפשרויות הבחירה. "בזמננו היו בעיקר קורסי חובה ומעט קורסי בחירה. היה קשה מאוד לקבל רשות ללמוד משפטים עם חוג נוסף. אני למשל, רציתי ללמוד יחסים בין לאומיים. ביקשתי רשות מן הדיקן והתשובה שלו הייתה, 'יותר טוב שתלכי לבלות בתיאטרון ובקולנוע' – וזה באמת מה שעשיתי. עכשיו יש מגוון קורסי בחירה וזה מיטיב עם התלמידים. שינוי נוסף הוא שהיום יש תוכניות באנגלית, ובעיניי זה מרחיב את דעתם של התלמידים."

 

פרופסור לפידות מעידה גם על הבדלים בין הסטודנטים של המחזורים הראשונים לסטודנטים היום. "המחזור שלי היה מחזור קשה מבחינה אנושית. זה היה המחזור הראשון, מיד לאחר מלחמת העצמאות. היו פצועים מהמלחמה ומרבית הסטודנטים היו מבוגרים יותר מסטודנטים כיום. ההרכב של אוכלוסיית התלמידים היה יותר מורכב. נדמה לי שהיום זה קצת יותר פשוט, וזה מקל על התלמידים והמרצים."

מסתבר שהסטודנטים של פעם והסטודנטים של היום בכל זאת דומים בכמה תחומים: חוש הומור וחשש משלג. "אני זוכרת שהיה מרצה משעמם שסטודנטים שמו לו תרנגול על השולחן. זה לא בדיוק מנומס. סיפור משעשע נוסף הוא על מרצה שהגיע מאנגליה והעברית שלו הייתה צולעת. במקום לומר 'השופט הבריטי שישב בראש ההרכב', הוא אמר 'השופט הבריטי שישב על הראש'. עוד סיפור שאני זוכרת, הוא שבאותה שנה היה שלג כבד והיו סטודנטים שהיססו לבוא. המרצה הזה, שהיה כבר בן למעלה משמונים, התייצב ללמד כמו שעון." אין ספק שגם הסטודנטים היום יכולים להזדהות עם הסיפור האחרון.

פרופ' יהושע ויסמן

זיכרון נוסף של פרופסור לפידות נוגע לחובת הנוכחות. "באותה תקופה היה צריך להחתים את המורה בפנקס התלמיד בתחילת כל קורס ובסופו. פרופסור צעיר מאוד לימד אותנו מבוא לכלכלה. בסוף הסמסטר, תלמיד אחד ששכח לבקש את חתימתו בשיעור, הלך אליו הביתה. הפרופסור פתח לתלמיד את הדלת והתלמיד הביט בו לרגע ולאחר מכן, ביקש לדבר עם אביו. זה מעיד על כמה פעמים הוא היה בשיעור." אם כך, נראה שסטודנטים אז והיום לא כל כך שונים, למרות הכול.

 

גם היום, פרופסור לפידות מעידה שהקשר שלה לפקולטה נותר הדוק. "אני מגיעה שלוש-ארבע פעמים בשבוע, מפני שאני עוסקת במחקר. אני עדיין 'גרה' פה ומרגישה שאני חלק מהפקולטה. הדיקנים, המזכירות והקולגות נותנים לי הרגשה טובה, שאני רצויה פה." פרופסור לפידות עומדת על התפתחות מסוימת שחלה בשנים האחרונות: "יש לי הרושם שבפקולטה שלנו זה מאוד ב'מודה' לעשות מחקר על נושאים תיאורטיים, זה יפה ומחדד את השכל, אבל משפט זה לא פילוסופיה. זה תחום מעשי, לכן, הייתי ממליצה שהמורים לא יזלזלו בפרקטיקה."

 

בטאון הפקולטה ראיין לאחרונה גם את פרופ' יהושע ויסמן, אף הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר המשפט ומוותיקי המורים בפקולטה. בראיון נתבקש פרופ' ויסמן להתייחס לשתי השאלות הבאות: מה השתנה, לדעתך, בפקולטה מאז תקופתך? איפה אתה מקווה לראות את הפקולטה בעתיד הקרוב והרחוק? בתשובתו ציין פרופ' ויסמן כי בעוד שהפקולטה, בראשית דרכה, ראתה את ייעודה העיקרי כפיתוח המשפט הישראלי, חל בעניין זה שינוי עם הזמן, ומוקד תשומת הלב הופנה יותר כלפי חוץ. דבר זה בא לידי ביטוי בהתרחקות חוקרי המשפט מעיסוק בדין המדינה, באימוץ הנטייה האמריקאית של תיאוריזציה של המשפט, בהתמקדות נושאי המחקר בנושאים העשויים לעניין את עורכי כתבי העת האמריקאים, ובכתיבה ובשיח שבהם נדחקת רגלי השפה העברית על ידי השפה האנגלית. כמו כן, הפקולטה אימצה את הנוהג האמריקאי של הפקדת עבודת המערכת של כתב העת המשפטי שלה בידי תלמידים, נוהג שהוא חריג בעולם האקדמי שמחוץ לארה"ב, ואף בארה"ב אין הוא מקובל במקצועות האקדמיים זולת משפטים. עם זאת, לחינוך המשפטי האמריקאי היתה גם השפעה ברוכה על הדרך שבה ניהלה הפקולטה את ענייניה במספר נושאים חשובים.

 

לתשובתו המלאה של פרופ' ויסמן לשאלות שהוצגו לו לחצו כאן.

שואה ומשפט

שואה ומשפט

אחד הקורסים המעניינים שניתן למצוא בשנתון הפקולטה למשפטים הוא הקורס "שואה ומשפט" שמלמד עורך-הדין אריה ברנע. נפגשנו לשיחה עם המרצה כדי להכיר מקרוב את החיבור המרתק שבין השואה למשפט, למוסר ולתפקיד המשפטן.

 -יובל שמחי-

 "אני בן לניצולי שואה. מכל הנושאים שבהם עסקתי בחיי, זה הנושא היחיד שאינני יכול להרפות ממנו. אני עוסק בחינוך מתוך תחושת שליחות, אני עוסק במשפטים מתוך עניין עמוק, אבל נושא השואה נמצא עמי תמיד ולא מניח לי. כתבתי שני ספרים בנושא ומאמרים רבים. מעבר לקורס שאני מלמד בפקולטה, אני מרצה בתחום הזה בפורומים אזרחיים וצבאיים. בנוסף לכך, במשך שמונה שנים בקירוב הייתי יושב ראש תנועת לפיד שמטרתה הייתה הנחלת לקחי השואה. בשמונה השנים האחרונות אני יושב ראש ארגון עמך, שתומך בניצולי שואה מבחינה נפשית וחברתית", מספר עו"ד ברנע שכיום, מעבר לקורס שהוא מלמד מדי שבוע (בסמסטר ב') בפקולטה, הוא גם מנהל בית-ספר, מרצה ועורך-דין.

 

"עוד לפני שהתחלתי לעסוק בעריכת דין היה ברור לי שלא זה יהיה הנושא המרכזי בחיי. אני מקדיש לעולם המשפט רק חלק מצומצם מזמני. בעיניי המשפט הוא תמיד כלי, לא מטרה ולא ערך. אני רואה בו אמצעי שמשרת את זכויות האדם והאזרח, והן משרתות קטגוריה על-משפטית: הערכים ההומניסטיים. יחד עם זאת תחום עניין נוסף שלי, מאז ומתמיד, הוא תחום החינוך. בוקר בהיר אחד קיבלתי שיחת טלפון מעיריית ירושלים שבמהלכה הציעו לי לנהל בית-ספר תיכון כשאין בידי רשיון הוראה, קל וחומר ניסיון בניהול בית-ספר. אך למרות זאת לקחתי את המשימה על עצמי. במשך שש שנים ניהלתי את בית-הספר 'דנמרק' שבקטמונים, אשר עמד להיסגר. לא רק שבית-הספר שרד, אלא קיבלנו את פרס החינוך של העיר ושל המדינה." 
 

בעשור הקודם ניהל ברנע את הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב, וכיום הוא מנהל את בית-הספר התיכון האזורי באר-טוביה. "לשמחתי הרבה, שם יש לי הזדמנות לבטא את השקפותיי: מדובר בבית-ספר שמקבל את כל התלמידים ומעניק מלגות לכל הזקוקים לכך. אין תלמיד אחד שנמצא מחוץ לפעילות לימודית כלשהי מסיבה כלכלית. יש לנו למעלה מעשרים מגמות עיוניות ומקצועיות". מדי פעם עוסק עו"ד ברנע גם בעבודה משפטית. "אחת לכמה חודשים נזכר בי מישהו ומבקש שאכתוב חוזה או שאתמנה כבורר. מעבר לכך, אני נעזר בהשכלה המשפטית בעבודתי כמנהל בית-ספר, כשאני מטפל בתקנון, בחוזים עם ספקים ועוד." 

 

עו"ד  אריה ברנע

 עו"ד ברנע מספר על העלאת הרעיון בדבר פתיחתו של הקורס: "נפגשתי עם פרופ' אלכס שטיין, שהיה סגן הדיקן בזמנו וגם חברי לספסל הלימודים בפקולטה. אמרתי לו שנדמה לי שאין לפקולטה מדיניות ברורה בנושא הזיקה בין משפט להיסטוריה, והדגמתי זאת באמצעות התחום הקרוב לליבי. אלכס הציע לי לקיים קורס בנושא הקשר בין שואה למשפט. פרופ' מרדכי קרמניצר, שהיה בזמנו המתרגל שלנו בדיני עונשין, בא לשמוע אותי בהרצאה. בחרתי נושא בתחום הפלילי שיעניין גם אותו, ומאז, במשך 15 שנה, אני מלמד את הקורס."

 

עו"ד ברנע מספר שהמטרה העיקרית שלו כמרצה בקורס היא להשפיע על השקפת עולמם של הסטודנטים. "חוץ מההנאה האישית, חלקו המרכזי של הקורס עוסק בחיבור בין הסוגיות ההיסטוריות והמשפטיות לשאלות הערכיות. מעבר לכך אני נהנה מהקשר עם הפקולטה, גם בזכות הזכרונות וגם מפני שמרצים רבים לימדו אותי או למדו איתי. אני חושב שהפקולטה שלנו היא מוסד מצוין."

 

כשהוא נשאל על הממשק בין השואה למשפט, עו"ד ברנע מספר על המשפט של ישראל קסטנר: משפט פלילי בעניין לשון הרע שהתנהל לפי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שקסטנר הואשם בסיוע לנאצים. "היום צלצלה אליי חברת הכנסת מרב מיכאלי, נכדתו של קסטנר, ושוחחה איתי על חוק איסור לשון הרע לקראת הרצאה שהייתה אמורה להשמיע בנושא. דיני לשון הרע בישראל השתנו באופן חד בעקבות משפט קסטנר. זו אחת הסוגיות שבהן החלטה משפטית שיקפה תפיסה ערכית חדשה. בין השאר, לאחר המשפט נתן היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, הנחיה שאין להגיש יותר כתבי אישום נגד יהודים שעלה שמם כמסייעים, לכאורה, לנאצים. אמנם נגד קסטנר לא הוגש כתב אישום, אך סביב הפרשה הזו הגיע חיים כהן (שהיה גם התובע בחלק מהמשפט) למסקנה, שהמחוקק, בחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, לא התכוון לעוזריהם במובן של יהודים, אלא לבני עמים אחרים. היהודים נמנו עם  הקורבנות, ואינך יכול לשפוט אותם."

 

סיפור נוסף, שממחיש את השאלות המוסריות שהמשפט מעלה בנוגע לשואה, הוא סיפורם של המשפטנים הגרמנים. "בשנת 1942 היו משפטנים במשרד המשפטים בגרמניה שהתמרמרו על כך שרצח היהודים לא מוסדר באופן פורמלי. מילא שמתבצע רצח, אבל העיקר שיהיה מסודר... הם הלכו לשר שלהם, והאחרון ישב עם היינריך הימלר, ראש האס-אס, והעביר לשיפוטו את כל היהודים שתחת שלטונה והשפעתה של גרמניה. הרצח נמשך על-פי ההסדר החדש. זה מעורר מחשבות: האם החלטה צריכה להיות מוסרית לפני שהיא מקצועית? האם החוק צריך להיות מוסרי? בקורס אנו דנים בסוגיות הללו. גיבורו של הסרט 'מפיסטו' הוא שחקן תיאטרון שראשי הנאצים הזמינוהו להופיע בפניהם לעיתים קרובות. מדובר באדם שהיה אנטי-נאצי בהשקפת עולמו, ועם זאת נהנה מהכבוד שחלק לו השלטון. חבריו הזדעזעו מהתנהגותו, אך לטענתו, הוא היה 'אך ורק שחקן', ללא שום קשר למוסר. משפטן לא יכול לטעון זאת ברצינות. אתה אף פעם לא רק משפטן. בהיותך כזה אתה משרת ערכים מסוימים, ואם לא תשרת אותם תישא באחריות. הטלטלה שאנחנו חווים כתוצאה מהחשיפה לתקופה הנאצית צריכה להשפיע על חיינו."

 

עוד סוגיה שבה עוסק הקורס היא עשיית דין בנאצים. לדוגמה: כיצד ניתן להתמודד עם טענות עורך דינו של אייכמן שלפיהן נלכד לקוחו תוך הפרת חוקי המדינה שבה הוא התגורר, ולכן המשך ההליך המשפטי לא היה תקין? טענה נוספת שלו הייתה שעל חוקיות העמדתו לדין של אייכמן מעיבה רטרואקטיביות כפולה: לא די בכך שהחוק שבגינו נשפט נחקק לאחר ביצוע המעשים שמיוחסים לו, אלא שהוא נחקק בידי מדינה שלא הייתה קיימת בזמן ביצוע המעשים. "בית-המשפט הדף את שתי הטענות: בנושא הראשון קבע, על-פי פסיקה בינלאומית ענפה, כי שאלת הפרתם של חוקי המדינה הזרה שבה נלכד הנאשם אינה נוגעת לסמכות בית-המשפט בישראל. השאלה הרלוונטית היא, האם מרגע שהוא הגיע לתחום השיפוט של ישראל הוא טופל כדין, וכך היה. בנוגע לטענה השנייה, הוא קבע שהתכנים של החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם הם תכנים דקלרטיביים. כל העקרונות שבו, כמו איסור על רצח, הם ישנים ומוכרים. אייכמן היה מודע להם, והייתה צפיות סבירה לכך שאם יתחלף המשטר מחדש במדינתו ראשי הנאצים יועמדו לדין, כלומר: סביר שהוא צפה עונש מסוג זה. העובדה שישראל היא זו שמעמידה לדין ולא מדינה אחרת אינה משנה דבר. גם אם ישראל קמה אתמול, היא מחילה באופן דקלרטיבי עקרונות מוכרים. בהקשר הזה ישראל טענה שיש לשנות בעקבות מלחמת העולם השנייה את האיזון בין עקרון הריבונות לבין עקרון הזכויות, ולעיתים ראוי להתערב בענייניה של מדינה המפרה באופן קיצוני את זכויות האדם. הבעיה היא שכיום משמש שינוי משפטי זה כנגדנו..."

 

עוד סוגיית מפתח שעולה בקורס, ועלתה גם במשפט אייכמן, היא זו הנוגעת לגבולות הציות. "אייכמן אמר כי כל אדם אמור לציית לחוק, קל וחומר כאשר מדובר בחייל או בשוטר. לדעתי, חובת הציות הכללית לחוק נובעת מהסכמה עם ערכי המדינה ועם צורת המשטר שלה. הומניסט ודמוקרט צריך לקיים את חוקיה של מדינה דמוקרטית גם כשאיננו מסכים איתם, משום שנורמה של הפרת חוק מסוכנת יותר לערכים ולמשטר הנ"ל מאשר חוק בלתי-מוסרי. כמובן, ראוי לפעול באמצעים חוקיים לשינוי החוק הרע. בישראל מגילת העצמאות קובעת את הערכים, והמשטר הוא דמוקרטי. אם אשתכנע מעל לכל ספק סביר שזו כבר איננה מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית, אשקול להתמרד נגדה ונגד חוקיה. אני מעדיף לקבל בחריקת שיניים חוקים רעים מאשר להביא להתמוטטות המערכת ולפגיעה חמורה יותר בערכיי. לפיכך אציית לכל פקודה שאינה בלתי-חוקית בעליל. אם מדובר במשטר לא דמוקרטי, לא כך הדבר: אינני מוטרד כלל מהאפשרות שהמשטר יתמוטט. בחזרה לחייל הגרמני: אם הוא הומניסט – הוא לא צריך להשלים עם ערכי המדינה כפי שהיא. ברור שאסור לו להצביע בעד היטלר ושאסור לו להתנדב לבצע את הפשעים שהמדינה הנאצית מחוללת. אם הוא אמיץ דיו, עליו לפעול על-מנת שהמשטר הנאצי יתמוטט."

 

אלו סוגיות משפטיות עדכניות רלוונטיות לניצולי השואה כיום?
"ראשית, עשיית דין בנאצים. כיום, בקושי נותרו פושעים נאצים, והם מטופלים ברמה משפטית מסוימת בידי השלטונות במדינותיהם. מדינת ישראל מתמקדת כבר שני דורות בהתחקות אחרי פעילות אנטי-ישראלית בעולם, לעיתים – בזיקה לאנטישמיות חדשה. 

 

שנית, לפי קני המידה של משרד הרווחה חיים בישראל כ-180,000 ניצולי שואה, ובכל ארבעים דקות הולך לעולמו אחד מהם. הוריי, למשל, כבר אינם. לפי קנה-מידה אחר המספר כמעט כפול: כ-300,000. ניצולים רבים כל-כך הלכו לעולמם מבלי שהיו מודעים לזכויותיהם ומבלי שזכו לטיפול, והנימוק של המדינה היה שהם לא פנו לגורמים הרלוונטיים. בארגון עמך אנו מושיטים יד לכל ניצול שואה ומציעים טיפול נפשי, מועדונים חברתיים-שיקומיים וביקורי מתנדבים. אנחנו מסייעים ל-18,000 ניצולים "קבועים". מספר הפניות אלינו עולה ככל שמספר הניצולים בארץ מתמעט, כי לעת זקנה הזכרונות צפים, ואדם נשאר לבדו וזקוק לעזרה. אני חושב שזו בושה שרק מאז ממשלת אולמרט שמנו לב לשורת זכויות של קבוצות שונות מקרב הניצולים. מה שמדאיג אותי הוא השאלה, אם איננו מתייחסים במלוא האמפתיה לאנשים שסבלו יותר מכולם – כלפי מי נגלה חמלה? אני מודאג מיחס המדינה והחברה כלפי קבוצות מקופחות אחרות, כי אם לא עמדנו במבחן של היחס לניצולי השואה, אולי גס ליבנו בכלל. זו אחת הסיבות שאנו בעמך מתאמצים לעזור לכל ניצול שפונה, גם כמסר רחב יותר לחברה."

 

ולסיום, מה ההבדל בין להיות מרצה באוניברסיטה לבין תפקידך כמנהל בית-ספר?
"ההבדל גדול מאוד. פער הגילים בין בית-הספר לאוניברסיטה משמעותי מאוד: הרצינות הרבה של הסטודנטים שקשה לצפות לה בגיל 16, והעובדה שההרשמה לקורס היא רצונית, עובדה שמשפיעה על המוטיבציה ועל אווירת הדיון. חוץ מזה, לא כל אחד מתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית. רמת הדיון יכולה להיות גבוהה מאוד, וזה בהחלט תענוג אינטלקטואלי. מה שהכי משמח אותי, זה שלקראת סוף הקורס אני שומע משובים, גם מפיהם של סטודנטים בני ארבעים, שמתייחסים להשפעתו על השקפת העולם שלהם. יתר-על-כן, הסיפורים האנושיים שעולים בשיחות הם מרגשים, והופכים את הקורס לחוויה משמעותית גם בשבילי."

תיאטרון, משפט ומה שבניהם

תיאטרון, משפט ומה שבניהם

בעשור האחרון מציעה הפקולטה למשפטים סדנה ייחודית שעוסקת בחיבור בין משפט לתיאטרון. למתבונן מהצד, התחומים הללו ודאי נשמעים רחוקים, אך מי שנחשף לשילוב ביניהם יכול להגיד שמדובר בחיבור ברור וכמעט אינטואיטיבי.

-יובל שמחי- 

"הסדנה נוצרה לפי עשר שנים. חשבתי על הרעיון הזה לאחר ביקור באוניברסיטת הרווארד כמרצה. חלק מהתלמידים שלי שם, ודווקא הטובים והמשקיעים מביניהם, השתתפו בסדנה לתיאטרון וזה מאוד הרשים אותי. בתחילה, הנהלת הפקולטה לא ראתה את הרעיון בעין יפה, אבל אני לא הרפיתי וחיכיתי לחילופי גברי כדי שהדבר יתקבל. אני מוכרח לומר שבשנים הראשונות זה היה מלווה במאבק. מה שהשתנה עכשיו הוא שהדיקן הנוכחי תומך, ואני חושב שכעת הסדנה היא כבר אזרחית של כבוד בפקולטה. אני מקווה שזה ימשיך להיות כך גם בעתיד", מספר פרופסור חנינה בן מנחם, מייסד הסדנה.

 

המחזה הראשון שהעלתה הסדנה, לפני עשר שנים, נקרא "הצצה" והוא עסק בסחר בנשים. "בשנה הראשונה היו לנו הרבה משתתפות בסדנה שגם לקחו חלק בקליניקה משפטית שעסקה בנושא הזנות. הסטודנטיות האלה סיפרו לי שהן לא הצליחו להתחבר לנשים שאיתן עבדו במסגרת הקליניקה. כל זה השתנה כשהסטודנטיות שיחקו בהצגה, כי למעשה הן היו צריכות להיכנס לנעליהן של אותן נשים. לאחר ההצגה, הן סיפרו שתפיסת עולמן השתנתה והן הצליחו להבין את אותן נשים. לדעתי, כל עורך דין נכנס לנעליו של האחר כשהוא מופיע בבית המשפט. הרעיון הוא להיכנס לנעליו של האחר, אך לא להפנים אותו עד כדי הזדהות מוחלטת. אנחנו לא רוצים ששחקן שמשחק עבריין יזדהה אתו עד כדי כך שיחיה חיי עבריינות. עליו להבין את האיזון בין הזדהות מצד אחד ושמירה על מרחק מהצד השני. אלו דברים שהתיאטרון מאפשר לתרגל אותם", אומר פרופ' בן מנחם.  

ייתכן שאם נעצור אדם ברחוב ונשאל אותו האם בכלל קיים קשר בין משפט לתיאטרון, הוא לא ימצא אותו בקלות. "התחום המשפטי מצטייר כדיסציפלינה רצינית, ותיאטרון מצטייר כתחום שקשור לבידור ושעשועים, אבל זה לא כך. לדעתי, המשפט הוא למעשה הצגה שמתרחשת. יש גם קשרים פילוסופיים עמוקים יותר בין המודל שנקרא תיאטרון למודל שנקרא משפט. תלמידים בסדנה נחשפים אליהם, ואני חושב שזה עושה אותם למשפטנים ולאנשים רגישים יותר ומבינים את הצד השני. אפשר לקרוא ולשמוע על האחר, אבל אין כמו לשחק את האחר." 

פרופ' בן מנחם מעיד שהסטודנטים שמשתתפים בסדנה בכל שנה מציינים אותה כאחת החוויות הטובות והמעשירות שלהם במהלך התואר. זאת על אף הזמן הרב וההשקעה שהסדנה דורשת, בהשוואה לקורסים אחרים. "בעבר, דנו בפקולטה ותהו אם ניתן לתת קרדיט אקדמי על הסדנה – הרי אין בה הרצאה, תרגילים, מבחנים וכדומה. אך צריך לזכור שיש מתכונות שונות ללימוד אקדמי שבהן ניתן להעשיר את הידע ולהתרחב. אמנם סוג הלימוד הזה לא נעשה בצורה השגרתית, אך הוא בהחלט מעשיר ונותן לא פחות. לדעתי חבל שהסדנה נמשכת רק שנה אחת; אני חושב שהיא צריכה להפוך למסלול תלת-שנתי."

 benmenahems

פרופ' חנינה בן מנחם

בתחילת יוני התקיים בפקולטה הכנס הבינלאומי הראשון שעסק במשפט ותיאטרון. פרופ' בן מנחם מקווה שהתחום ימשיך להתפתח ולגדול: "אני חושב שהפקולטה צריכה לפתח את התחום כדיסציפלינה בפני עצמה, שהמרכז שלה יהיה כאן בפקולטה. אולי גם המרצים בפקולטה יוכלו לקחת חלק בסדנה הזו, יחד עם הסטודנטים. ככל שהפקולטה תרחיב את המושג משפט, זה יעשה את המקום ליותר מעניין, מושך ומרתק. התחום המשפטי לא עוסק רק בסעיפי חוק, או במשפט וכלכלה, אלא גם במשפט ותרבות במובן הרחב של המילה."

 

המשתתפים בסדנה, שהייתה אינטנסיבית וכללה מפגשים מדי שבוע וכן חזרות מרובות לקראת סוף השנה, מעידים שזו הייתה חוויה מעשירה ומהנה. "במהלך סמסטר א' עשינו תרגילים כלליים: תרגילים במשחק, אימפרוביזציות, תרגילי תנועה ועוד. התעסקנו גם בממשק בין תיאטרון למשחק, היינו צריכים לקחת פסקי דין בתחום הפלילי וליצור דמות לנאשם. כתבנו לו מונולוג, ניסינו להתחבר לתחושות שלו וממש נכנסנו לנעליו. בסמסטר השני התחלנו לעבוד על ההצגה שלנו, חיפשנו חומרים וערכנו את המחזה", מספר רימון רפאלי, שהשתתף בסדנה. "אני חושב שהיכולות וההתנסות בתיאטרון מאוד עזרו לי להזדהות עם האחר. בסופו של דבר, בתור עורך דין, אתה מייצג אדם מסוים ורצוי שתסגל לעצמך יכולת להזדהות עם כל לקוח באשר הוא."

 

לדברי תמר ונטורה, שגם היא השתתפה בסדנה, מדובר בחוויה שונה מאוד מכל קורס אחר בפקולטה. "להבדיל מהלימודים הרגילים, שבהם אנחנו משתמשים בשכל ולא ברגש, דווקא בתיאטרון הדגש הוא על עבודה עם הרגש ועל לעשות את מה שמרגיש נכון ולאו דווקא את מה שצריך. העבודה על ההצגה כללה עיבוד של הספר 'הזר'. קראנו אותו, דנו על המסר שלו ועל מה שאנחנו רוצים להביע. אחרי שעשינו מעגל חשיבה, התפנינו לכתיבה ועיבוד של הסצנות. עברנו על קטע מסוים והחלטנו מה האמירות החשובות שצריכות להיאמר, מה המסרים החשובים שצריכים לעבור, והאם ישנו אקט או התרחשות על הבמה שהיינו רוצים שיקרו."

 

המחזה שהעלתה הקבוצה, "היום אמא מתה", בבימויו של בנצי פבר ובסיוע משרד עורכי הדין כהן-וילצ׳יק, מבוסס על הספר 'הזר' מאת אלבר קאמי. "במחזה מסופר על בחור בשם מרסו, שהרג אדם. הסיפור נוגע גם בחייו הפרטיים של מרסו: מתייחס לאמו שנפטרה, לחברות שלו עם שכנו הסרסור, ולמארי בת זוגו. התחושה שהקהל קיבל במהלך המשפט היא שכאשר שפטו את מרסו, בחנו פחות את הפשע שביצע ושמו יותר דגש על האופי שלו. התחושה היא שההכרעה במשפט התקבלה לפי האדם עצמו ולא על סמך המעשה שביצע", מספרת תמר. היא מוסיפה שהחיבור בין תיאטרון למשפט לא היה אינטואיטיבי בעיניה בהתחלה. "חשבתי שהסדנה תהיה חווייתית ושוברת שגרה ולכן נרשמתי אליה. רק בסוף השנה, ממש כשגילמתי את דמותו של מרסו, הבנתי את החיבור המדהים בין שני העולמות הללו. היה לי קשה להיכנס לדמות ולא כל כך הצלחתי להבין מה היא מרגישה וחושבת ואיזה מסר אני אמורה להעביר לקהל. הייתי צריכה לעבור תהליך עם הדמות הזו, ובמהלך העבודה פתאום קפץ לי משפט מאחד השיעורים בקורס תורת המשפט. באותו שיעור, דיברנו על הפרשייה בעמנואל (הפרדה בין תלמידות אשכנזיות לספרדיות במוסדות לימוד חרדיים). האינסטינקט הראשוני של הסטודנטים בכיתה, היה להגיד שמדובר בפרקטיקה פסולה. המתרגל ביקש מאתנו להסתכל על הנושא מנקודת מבט שונה: לנסות לחשוב כמו האנשים שבעינינו נהגו באופן פסול, ולהיכנס לנעליהם. פתאום, במהלך החזרות להצגה, הבנתי מה זה להיכנס לנעליו של אחר. אני חושבת שזה משהו שעוזר לנו כמשפטנים: גם ברמת הפרט, אם אני רוצה לייצג מישהו, אני צריכה לדעת שהוא לא דמות חד-ממדית, הוא לא רק 'הפר את החוזה', זה הרבה יותר מורכב. ברגע שאצליח להבין את התחושות והתפיסות של האדם, אוכל להבין גם את מעשיו ולייצג אותו טוב יותר. זה רלוונטי גם לגבי שאלות משפטיות כמו התנגשות בין אינטרסים וזכויות. אני מרגישה שכדי ליצור שיח ודיבור עם האחר, בראש ובראשונה צריך להיכנס לנעליו, והסדנה ממש התמקדה בזה."

גיליון 19

 
  גליון 19:  מאי 2015
 


בטאון הפקולטה - גליון 19

 
 

  
זכויות האדם תחת לחץ
-ספיר דיין-

לאחרונה נוסדה בפקולטה תוכנית דוקטורט חדשה, בינתחומית ובינלאומית, המתמקדת בתחום זכויות האדם. בתוכנית המסקרנת משתתפים דוקטורנטים ודוקטורנטיות "משלנו" ומהאוניברסיטה החופשית בברלין. פגשנו שתי תלמידות בתוכנית – עו"ד לימור יהודה ועו"ד ראויה אבו-רביעה – אשר שיתפו אותנו במחקרן ובתובנותיהן על התוכנית.

קראו עוד...

hrnl   

  
תוכנית המנהלים לתואר מוסמך במשפטים
-ספיר דיין-

נפגשנו לשיחה עם בוגרי תוכנית המנהלים על בחירתם לחזור לספסל הלימודים אחרי שנים של עשייה פרקטית – ועל הערך המוסף בקבוצה מובחרת ומגובשת בהמשך הפיתוח העסקי.
קראו עוד...

hrnl   

 
בוגרים לתמיד
-ספיר דיין-

מה משותף לרובי ריבלין, יעקב נאמן, אפרים הלוי, אהרן ברק וגבריאלה שלו? מה משותף לשמעון מזרחי, עדי קול, דב חנין, נפתלי בנט ורם אורן? לדניאל פרידמן, רות גביזון, דורית בייניש ואלי מויאל? הרמז – בכותרת.
קראו עוד...

hrnl   

 

על הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות
-ספיר דיין-

כל סטודנט בפקולטה יודע שאחת החוויות המעניינות ביותר שיש לפקולטה להציע היא ההשתתפות בקליניקות המשפטיות. בחרנו לדווח הפעם על הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות.

קראו עוד...

 

hrnl   

 
 

מי אני? היכרות עם מגוון תלמידי הפקולטה

-רננה הרמן-

קראו עוד...

 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 19: מאי 2015
עורך: רונן פוליאק
עיצוב והפקה: יעל צין
 
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

בוגרים לתמיד

בוגרים לתמיד

מה משותף לרובי ריבלין, יעקב נאמן, אפרים הלוי, אהרן ברק וגבריאלה שלו? מה משותף לשמעון מזרחי, עדי קול, דב חנין, נפתלי בנט ורם אורן? לדניאל פרידמן, רות גביזון, דורית בייניש ואלי מויאל? הרמז – בכותרת.  



-ספיר דיין-

 

מסתבר שבוגרי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית נמצאים בכל מקום. רבים מבוגרי הפקולטה פרושים כיום לאורך שדרת מקבלי ההחלטות במערכת הציבורית בארץ, ונמצאים גם בעמדות מפתח כלכליות ועסקיות. במשך עשרות שנים מאיישים בוגרי הפקולטה תפקידי מפתח בכל תחום שניתן לחשוב עליו, החל בנשיאים וראשי ממשלה, שופטים עליונים ופעילים חברתיים, וכלה באנשי עסקים ואושיות תרבות.

 

שניים מבוגרי הפקולטה החליטו לעשות מעשה ולאגד את כל הכוח הזה תחת קורת גג אחת: מועדון בוגרי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים. "בוגרי הפקולטה נמצאים בשכבה העלית של החברה הישראלית וחלקם הגדול נמצא בתפקידי מפתח בחברה. אינטראקציה וחיבור בין הבוגרים יכולים להוביל לשיתופי פעולה חברתיים או עסקיים, שעשויים לפתח את החברה בישראל וכן את הבוגרים עצמם. המטרה שלנו היא להעניק פלטפורמה שתוכל להצמיח את הבוגרים, לעזור להם לתמוך זה בזה וכמובן לפתח ולהעצים את החברה הישראלית", אומרים אמיר לוזון וגיל פכט, שני בוגרי הפקולטה והמייסדים של מועדון הבוגרים. "בעולם, לכל פקולטה שמכבדת את עצמה יש ארגון בוגרים רציני, עם הרבה פעילויות ורשת נטוורקינג. בארץ, עד כה, זה לא ממש קיים. השאיפה שלנו היא להיות כמו ארגוני הבוגרים בחו"ל, שיש להם כנסים ומסורת רבת שנים."

 

אחד הפרויקטים שעובדים עליו בימים אלה – "בוגרים על הבר" – נועד לאפשר לבוגרים צעירים להיחשף לבוגרים הוותיקים, לשמוע וללמוד מהם על חייהם ועבודתם. ב-30.7.15 מתוכנן מפגש של בוגרים עם פרופ' גבריאלה שלו (שגם היא בוגרת הפקולטה) בתל אביב. המפגש יאפשר לבוגרים לשמוע ממנה על חייה, על התפקיד שמילאה כשגרירה באו"ם, על עולם המשפט, ועל כל מה שחשוב לבוגרים לדעת.  ב-15.10.15 ייערך בירושלים מפגש עם שופטת בית המשפט העליון [בדימ'] דליה דורנר. בהמשך מתוכננים מפגשים עם בוגרים נוספים שהגיעו לתפקידים בכירים גם במגזר העסקי והפוליטי.

 

לצד רשת הנטוורקינג שהמועדון מנסה לפתח, המועדון פעל לכך שחברת קודקס תציע הטבות חינמיות וייחודיות שפרטיהן יפורסמו בקרוב (פרטים נוספים באתר המועדון ובפייסבוק של המועדון). "כשם שהפקולטה דואגת להשמה של מתמחים, כך אנחנו רוצים לעזור בהשמה של הבוגרים, ולדאוג לכך שהבוגרים שלנו, שהם הטובים ביותר, יקבלו את כל השירותים בתחום ההשמה ברמה הכי גבוהה בחינם", סיפרו אמיר וגיל. בנוסף שוקד המועדון על פיתוח סל הטבות צרכנות לטובת חברי המועדון, ונמצא בתהליך התקשרות עם ספקים רלוונטיים.

 

פרויקט מסקרן נוסף שנמצא כעת בתהליכי גיבוש הוא תוכנית חניכה שבה בוגרים ותיקים של הפקולטה יחנכו וילוו בוגרים בראשית דרכם המקצועית. הפרויקט יפעל בעיקר באזורי פריפריה, כחלק מהאג'נדה החברתית של המועדון והרצון לפעול לטובת החברה הישראלית. "הפקולטה במהלך שנותיה ובאמצעות הבוגרים שלה הייתה שותפה לעיצוב הזהות הישראלית, לעיצוב החברה הישראלית ולעיצוב המשפט בישראל. הפקולטה מככבת במספר הבוגרים שלה שהצליח להגיע לתפקידי מפתח בחברה, וכל אותם בוגרים יצרו איזושהי מסורת משפטית, מסורת של ערכים מסוימים. הם הביאו איתם לתפקידים שלהם את הערכים האלו, ולנו חשוב לשמר את המסורת הזו."

 

מאיפה הרעיונות לפעילויות? מהי ההשראה?
"אנחנו עוברים תהליכי חשיבה עם המתנדבים, מבצעים מחקר על הנעשה במועדונים בחו"ל, ובודקים מה קורה בגופים אחרים שיכולים לתת שירותים דומים. יצרנו קשר עם בוגרים שלנו בחו"ל, כדי לשמוע מה הם מכירים ומה חסר לנו בארץ. אנחנו מנסים לענות על הצרכים של הבוגרים בצורה הטובה ביותר. בכל פרויקט ורעיון מושקעת חשיבה רבה כדי לענות על הצרכים של כמה שיותר בוגרים", אומרת נופר גפני, מנכ"לית המועדון.

 

מועדון הבוגרים הוא עמותה רשומה שהוקמה על ידי גיל ואמיר, בעקבות רעיון שעלה במוחם כאשר היו פעילים באגודת הסטודנטים בתקופת לימודיהם. הרעיון התחיל לקרום עור וגידים כאשר הושלם תהליך רישום העמותה ונבנה אתר אינטרנט. בהמשך הצטרפו מתנדבים לעמותה, מונתה מנכ"לית (נופר גפני) ונבחר ועד מנהל הכולל את גיל ואמיר, את פרופ' דוד גליקסברג כנציג הפקולטה האחראי על הקשרים עם הפקולטה ואת מר שי בלץ כנציג הסטודנטים, הלא הם הבוגרים לעתיד.

 

מה היו התגובות למהלך?
"הפקולטה תמכה ותומכת מאוד במהלך. הפקולטה מייצרת בעצמה עוד ועוד פעילויות ואינטראקציה עם הבוגרים, כיוון שהיום מבינים יותר כמה זה חשוב. וזאת המטרה שלנו: סינרגיה בין הפעילות של המועדון לפעילות הפקולטה, כדי שהבוגרים יהיו כמה שיותר מחוברים למוסד שממנו הם ינקו את הערכים שלהם. גם תגובות הבוגרים היו מאוד חיוביות, וההיענות מרשימה. כרגע יש לנו כ-850 חברים רק בהרשמה מוקדמת. היינו בכנסי מחזור של השנתונים  2004 ו-1984 וראינו שם אנשים שלא נפגשו עשר ועשרים שנה, אשר התחבקו ודיברו כאילו הם יצאו אתמול מהפקולטה. שמענו שם מאנשים שאמרו לנו שחבל שאין יותר מפגשים, שאין יותר אינטראקציה בינם לבין החברים, ושזה חסר להם."

 

חשוב להדגיש כי ההרשמה למועדון היא חינם והמועדון אינו גובה דמי חבר. גם המנהלים גיל ואמיר ושאר חברי המועדון אינם מקבלים שכר אלא עושים הכל בהתנדבות. "אנחנו עושים זאת מתוך הכרת טובה למה שקיבלנו בפקולטה. אנחנו מאפשרים את הפלטפורמה הזאת בחינם: בואו, תצטרפו, תהיו חלק מהדבר הגדול הזה. זה קורה כמעט בכל מוסד אקדמי בינלאומי. אנחנו קוראים לכל הבוגרים לבוא לקחת חלק בפעילות שלנו, ולכל מי שיכול לתרום למועדון, לתרום בכל דרך שבה הוא יכול: אם זה דרך פעילות שהוא יכול לעשות, ואם זה דרך גיוס תקציבים כדי לייצר פעילות וכדי להצמיח את המועדון. אנחנו מבטיחים שכל שקל שיושקע ילך באמת למטרה ולא לשכר. אנחנו רוצים לייצר פעילויות לטובת החברה, לטובת שימור המורשת המשפטית, לטובת הבוגרים, לטובת כנסי מחזור ומפגשים. בואו תצטרפו." אומרים גיל ואמיר. נופר גפני, המנכ"לית, הוסיפה: "מבחינתי הצלחה של המועדון תהיה שבעוד כמה שנים המועדון יהיה יציב ומוכר ושיהווה מוסד שהבוגרים נעזרים בו כדי להיעזר זה בזה. אני מקווה שנצליח ליצור מותג לבוגרי הפקולטה ושנוכל להשתמש בכוח שלנו לכל מיני מטרות, גם לקידום אישי וגם לסיוע חברתי. ככל שנגדל יותר, כך גם נוכל לתת יותר."

 

כשדיברתי עם גיל, אמיר ונופר, המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש, כמו בכל פעם שאני נתקלת ברעיון מוצלח וטריוויאלי, היא "איך זה לא היה קיים עד היום?" אז הנה, למזלנו המועדון הוקם, ולנו רק נותר להצטרף למפעל החשוב הזה. הנה הלינק להרשמה:  http://law-alumni.org

 

 

אמיר לוזון וגיל פכט

 

זכויות האדם תחת לחץ: תוכנית הדוקטורט הבינתחומית המשותפת עם האוניברסיטה החופשית בברלין

זכויות האדם תחת לחץ: תוכנית הדוקטורט הבינתחומית המשותפת עם האוניברסיטה החופשית בברלין

לאחרונה נוסדה בפקולטה תוכנית דוקטורט חדשה, בינתחומית ובינלאומית, המתמקדת בתחום זכויות האדם. בתוכנית המסקרנת משתתפים דוקטורנטים ודוקטורנטיות "משלנו" ומהאוניברסיטה החופשית בברלין. פגשנו שתי תלמידות בתוכנית – עו"ד לימור יהודה ועו"ד ראויה אבו-רביעה – אשר שיתפו אותנו במחקרן ובתובנותיהן על התוכנית.

 

-ספיר דיין-

 

תוכנית הדוקטורט המשותפת לפקולטה ולאוניברסיטת ברלין היא תוכנית הדוקטורט הישראלית-גרמנית הראשונה אי פעם, והיא עוסקת בנושא "זכויות אדם תחת לחץ – אתיקה, משפט ופוליטיקה". לאחר תהליך בחירה תחרותי וממושך, אישרו קרן אינשטיין בברלין וקרן המחקר הגרמנית DFG מימון לחמש שנים בהיקף כולל של ארבעה וחצי מיליון יורו, כדי להקים קבוצת מחקר בינלאומית שתבצע מחקר בינתחומי משותף בין האוניברסיטה החופשית בברלין לבין מרכז מינרבה לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

מדובר בתוכנית יוקרתית מאוד, המעניקה מימון מלא במשך שלוש שנים לדוקטורנטים המשתתפים בה, כך שיוכלו להקדיש את עצמם למחקר. החוקרים בודקים נושאים הקשורים לשלושת האתגרים העכשוויים הדחופים ביותר בתחום זכויות האדם: משברים ומצבי חירום, רב-תרבותיות וגלובליזציה. התוכנית הינה בינתחומית, עם דוקטורנטים וחוקרים ממגוון רחב של תחומים כמו משפטים, מדע המדינה, יחסים בינלאומיים, פילוסופיה, קרימינולוגיה, היסטוריה, סוציולוגיה, אתיקה השוואתית וחינוך.

 

לאחר תהליך קבלה ארוך, שכלל קבלה כפולה הן למחלקה המבוקשת באוניברסיטה והן ולתוכנית, נבחרו שבעה דוקטורנטים מצטיינים בכל צד להשתתף במחזור הראשון של התוכנית, מתוך עשרות רבות של הצעות-מחקר שהוגשו מכל רחבי העולם. לאחרונה נבחר מספר של דוקטורנטים למחזור השני שיתחיל באוקטובר, 2015. כדי להגיש מועמדות לתוכנית, נדרשו הסטודנטים להציג הצעת מחקר מפורטת ומגובשת, כאשר תנאי לקבלה היה אישור תוכנית המחקר. התוכנית פונה למצטיינים ביותר, אך לא מדובר בהצטיינות אקדמית בלבד: חלק מן המשתתפים בתוכנית עבדו בארגוני חברה אזרחית והצטיינו בתחומם, ולאחר תקופה ארוכה בשטח חשו צורך לחזור לאוניברסיטה.

 

 

 

עו"ד אבו-רביעה, למשל, התחילה את הקריירה כעובדת סוציאלית. כשהרגישה שהכלים שבידה אינם מספיקים כדי לעשות שינוי משמעותי, למדה משפטים והפכה לעורכת דין. לאחר תואר שני ב-American University בוושינגטון, עבדה תקופה ארוכה באגודה לזכויות האזרח כראש תחום האוכלוסייה הערבית והבדואית בנגב, וכחברה בוועד הפעולה לשוויון בדיני אישות.

 

עו"ד אבו-רביעה, כיצד את מתארת את המעבר מהעיסוק בפרקטיקה לעולם האקדמי?
"המעבר לא קל. אני מרגישה כל הזמן שהשטח קורא לי, ושאני צריכה לעשות את האיזון בין להיות אקטיביסטית לבין להיות חוקרת. כדי להיות חוקרת רצינית אני צריכה לפנות זמן לשבת ללמוד, לקרוא, לחקור; אבל כשאני חושבת על זה, גם המחקר שלי מגיע ממקום אקטיביסטי. הנושא שאני כותבת עליו וגם המוטיבציות שלי הן אקטיביסטיות, וכנראה שהאקטיביזם תמיד יישאר ברקע.

ראויה אבו-רביעה
(תמונה: גלי איתן)

 

זהו רק עניין של מינון – מתי יותר, מתי פחות – אבל אני לא באמת יכולה להתנתק מעשייה, גם באקדמיה. אני מלמדת קורס השנה, למשל, וזה נותן לי את האפשרות לשלב בין תיאוריה לפרקטיקה. בכלל, כל הנושא של פרקטיקה ואקדמיה מאוד מעניין אותי. אני לא חושבת שהאקדמיה צריכה להיות מנותקת מהשטח. אני חושבת שהעשייה האקדמית שלנו צריכה לחלץ כלים שבאמצעותם נקדם עשייה חברתית, פוליטית ופמיניסטית."

 

בעבודה שלך באגודה לזכויות האזרח הגנת על זכויותיה של האוכלוסייה הערבית בנגב, ואילו במחקר שלך את מבקרת את היחס של אותה אוכלוסייה לנשים שבה. איך את מתמודדת עם המורכבות הזו?
"אני חושבת שכל אדם שמאמין בזכויות אדם, מחובתו להילחם נגד כל צורות הדיכוי. בין אם זה דיכוי על רקע לאומי, בין אם זה דיכוי חברתי. במחקר שלי יש ביקורת גם על הממסד שלא עושה מספיק כדי לספק הגנה למען הנשים הבדואיות, ומשמר את המצב הקיים כדי לשמור על שקט תעשייתי, ויש ביקורת גם על החברה שלי, ועל הנורמות הפטריארכליות שבה. לאורך כל שנות עבודתי תמיד הבעתי ביקורת על דיכוי לאומי ובמקביל יצאתי נגד פרקטיקות דכאניות נגד נשים. לא רק שאני לא רואה סתירה בכך, אלא מדובר בשני צדדים של אותה מטבע שבה צריך להסתכל על כל הספקטרום של הדיכויים ולהילחם בהם. כאישה שהיא חלק מהחברה הבדואית אני מרגישה חובה כפולה להתריע ולהיאבק נגד הנורמות הדכאניות, כי אני מביאה את הקול של הנשים שקולן לא נשמע."

 

מה את רוצה להשיג דרך המחקר שלך?
"אני רוצה לחשוף את המכניזמים הפוליטיים והדכאניים, בין הממסדיים ובין הפטריארכליים, ולתת קול לנשים הבדואיות, גם במובן של חשיפת המכניזמים, וגם במובן המילולי – אני מתכננת לראיין נשים על האינטראקציה שלהן עם בתי הדין השרעיים, ובאמצעות הראיונות האלו להביא לידי ביטוי את הקולות המושתקים שלהן. אני מקווה לתרום תרומה אקדמית לשיח על נשים ערביות בדואיות ולתת לנשים האלו קול."

 

ספרי לנו על נושא המחקר שלך.
"אני כותבת על דיני האישות של נשים מהאוכלוסייה הערבית-בדואית בישראל מנקודת מבט פוליטית-משפטית. אני מנסה לטעון שהפרספקטיבה הפוליטית משפיעה על דיני המשפחה בישראל. אני בודקת, למשל, מה קורה לנשים בזירה של בית הדין השרעי ובוחנת איך הפוליטיקה משפיעה על החוק ועל דיני המשפחה בפרט. מה שמעניין אותי באמת הוא לבחון את התפיסות הפטריארכליות והפוליטיות סביב דיני המשפחה בישראל, ואת השורשים הקולוניאליים המסועפים שלהן."
 

גם עו"ד לימור יהודה חזרה לאקדמיה לאחר שנים רבות בפרקטיקה בתחום זכויות האדם. עו"ד יהודה עבדה כעוזרת משפטית בבית המשפט העליון בצוות המשפטי של הנשיא אהרן ברק, ולאחר מכן באגודה לזכויות האזרח במשך שמונה שנים, שבחלקן שימשה כמנהלת המחלקה לזכויות אדם בשטחים.

 

עו"ד יהודה, מדוע החלטת לחזור לאקדמיה?
"אחרי תקופה משמעותית שבה עבדתי בעיקר בזכויות אדם, הרגשתי שאני צריכה לחזור ללמוד דברים מסוימים ולחקור אותם לעומק, ולפתח את החשיבה שלי מחדש. ראיתי בלימודי דוקטורט הזדמנות לכך."

 

 

לימור יהודה

תוכלי לספר לנו על עבודת המחקר שלך?
"העבודה עוסקת במקומו ומשמעותו של עקרון השוויון ביישוב סכסוכים אתנו-לאומיים וביישובו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בהנחייתם של פרופ' ברק מדינה ופרופ' יובל שני מהאוניברסיטה העברית ופרופ' אן פטרס מהאוניברסיטה החופשית בברלין. מעניין אותי לראות אם עקרון השוויון, שסטודנטים למשפטים שומעים עליו הרבה, ושאני עצמי עסקתי בו רבות באגודה לזכויות האזרח, יכול להועיל ביישוב סכסוכים. עקרון השוויון הוא עקרון יסוד בתפיסת הצדק שלנו. ההשערה שלי היא שבעוד שההפרה של עקרון השוויון היא מיסודות  הסכסוך, כיבודו של השוויון עשוי להיות אבן דרך בפתרון שלו. מעניין אותי לבחון מה המשמעות והתפקיד שהוא יכול למלא במסגרת המעבר מסכסוך ליישוב הסכסוך. בדרך כלל לא מקובל לראות בתהליכי שלום ובהסכמי שלום תחומים שהמשפט חל עליהם, גם כאשר התוצאה היא הסכם שבסופו של דבר הוא מסמך משפטי. אני רוצה לבדוק אם העיקרון המשפטי הבסיסי הזה יכול להיות רלוונטי לתהליכי שלום, ואם כן – למצוא מהו הדבר הזה בדיוק, מה המשמעות שלו בהקשרים האלה."

 

פרופ' תומר ברודי,  פרופסור בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה ובמחלקה ליחסים בינלאומיים והמנהל האקדמי של התוכנית באוניברסיטה העברית, מספר כי קבוצת המחקר כוללת מגוון של סטודנטים שעוסקים במגוון נרחב של נושאים, ונוצרת סביבה המעודדת את ההפריה ההדדית הדרושה במחקר מן הסוג הזה, שחייב להיות ברמה גבוהה ביותר. בכל שנה יתווספו עוד כארבעה-עשר סטודנטים, כך שבשנה השלישית, שהיא שנת השיא של התוכנית, היא תכלול כארבעים סטודנטים, מחציתם באוניברסיטה העברית ומחציתם באוניברסיטה החופשית בברלין.

 

השיתוף בין שני המוסדות בא לידי ביטוי במספר אופנים. ראשית, לכל סטודנט מחקר יש מנחה מירושלים ומנחה מברלין, מה שצפוי להעשיר את העבודה המחקרית, כיוון שהתרבויות האקדמיות הן שונות. רבים מן הפרופסורים בישראל באים מרקע של לימודים בארה"ב, ובגרמניה יש מסורת אקדמית קונטיננטלית עתיקת יומין ומכובדת, מה שייצור הנחיה משלימה דרך פרספקטיבות שונות.

 

שנית, במהלך השנה יתקיימו מספר סמינרים משותפים בישראל ובגרמניה. התוכנית נפתחה בסדנה בישראל שהשתתפו בה כלל הסטודנטים, וכללה הרצאות של בכירים באקדמיה בנושאי זכויות אדם. בסוף השנה יתקיים ״בית ספר קיץ״ בברלין. הסטודנטים יעברו הכשרות בנושאים שונים אצל מיטב המרצים, כמו גם הכשרה מקצועית שתעסוק בנושאים חשובים שלא תמיד נלמדים באוניברסיטה – איך מפרסמים מאמרים? איך עומדים בלחץ הפסיכולוגי של כתיבה מרוכזת במשך שלוש שנים? איך מעבירים פרזנטציה טובה? אחת ממטרות התוכנית היא לתת כלים לסטודנטים שיבחרו להמשיך בתפקידים במקומות אחרים מלבד האקדמיה, כך שיעניקו ערך מוסף בכל מקום שיהיו בו.

 

שלישית: תקופת ניידות. כל משתתף בתוכנית נדרש לבצע חלק מהמחקר במוסד השני לפרק זמן של בין סמסטר אחד לשמונה חודשים.  בפני החוקר נפתחים כך מקורות נוספים,  ומתאפשר לו לבצע מחקר השוואתי באופן איכותי. אמנם לא כל המחקרים השוואתיים, אבל בכל תחום יכולה להימצא זיקה למדינה המארחת. אחד המחקרים, למשל, עוסק בזכויות עירוניות. בתקופה שבה האנושות חיה יותר ויותר בערים, עולה שאלת זכויות האדם בעיר. האם קיימות זכויות אקולוגיות לאדם שחי בעיר? האם קיימת זכות לאיכות חיים עירונית? הדוקטורנט שעוסק בנושא זה יזכה לעשות חלק מעבודתו בברלין, אחת הערים הדומיננטיות באירופה, מה שעשוי להעשיר את המחקר. הדוקטורנטית שתחקור פוליגמיה בחברה הבדואית, תוכל לחקור לא רק את החברה הבדואית אלא גם חברת מהגרים כמו גרמניה, שניתן למצוא בה תופעות כמו העלמת עין מפוליגמיה או מאיחוד משפחות ופליטים במשפחה מורחבת, ולהוסיף עוד נדבך למחקרה.

 

עו"ד אבו-רביעה מספרת כי "חיי הדוקטורנטים הם חיים בודדים. צריך לשבת ולכתוב, וזו פעולה אישית מאוד. התוכנית הזאת מספקת לדוקטורנטים קהילה אקדמית. ולא סתם קהילה אקדמית, אלא קהילה של חוקרים תחת המטרייה של זכויות אדם, שבאים מהרקע של כתיבה ועשייה בזכויות אדם. והקהילה הזו מאפשרת להתייעץ עם קולגות, להחליף רעיונות ולתת תמיכה הדדית. יש לנו סדנה פעם בשבועיים שבה אנחנו שומעים הרצאות מאנשים בעלי שם דבר בתחום, מה שמרחיב את היריעה ונותן לנו תשתית תיאורטית שממנה אנחנו יכולים לינוק ולשמוע מה קורה בתחום בעולם. בנוסף, היתרון של התוכנית הוא בקהילה שהיא מספקת, שהיא לא רק קהילה משפטית אלא אינטר-דיסציפלינרית, וזה עוד יותר מרחיב את הפריזמה ומאפשר לנו לחשוב על המחקר שלנו בראייה אחרת, לא רק משפטית. במחקר שלי אני מנסה להסתכל מנקודות מבט שונות על התופעה ולהסביר אותה גם בכלים פוליטיים. יתרון נוסף וחשוב של התוכנית הוא הקשר עם ברלין. קשר עם קהילה אקדמית בינלאומית. בסוף השנה אנחנו נוסעים לברלין לסדנה מאוד אינטנסיבית, שבה אנחנו צריכים להציג את ההתקדמות שלנו במחקר ולקבל פידבקים מהמנחה שלנו. אני מאוד מרוצה מהתוכנית."

 

גם עו"ד יהודה הוסיפה, כי "הפקולטה נותנת תמיכה מאוד טובה לדוקטורנטים. תמיכה אופטימלית שמאפשרת להתפנות מעיסוקים אחרים ולהקדיש את הזמן למחקר. ההיכרות עם סטודנטים אחרים שיש להם תחומי עניין ומוטיבציות דומות תורמת מאוד. הבינלאומיות של התוכנית היא נדבך מעניין וחשוב. מה שמעניין בתוכנית, וגם האתגר בה, הוא שהאנשים באים מדיסציפלינות שונות. לא תמיד קל להכיל את כל נקודות המבט האלו, אך זה בהחלט מעניין ומפרה."

 

פרופ' ברודי, במה תורמת העובדה שהתוכנית רב-תחומית למחקר זכויות האדם?
"אמנם הגרעין הקשה של מחקר זכויות האדם הוא משפטי, אבל רבים שעוסקים בזכויות אדם הם לאו דווקא משפטנים, אלא מגיעים ממדעי הרוח, עבודה סוציאלית, חינוך, פילוסופיה של זכויות אדם ועוד, כך שעולה צורך לבצע מחקר בנושא זכויות האדם גם מתוך תחומים אלו. כיום מחקר משפטי הוא כבר לא מחקר משפטי דוקטרינרי. מחקר משפטי כיום אינו מסתכם רק לא בקריאת פסקי דין וניתוחם. המחקר המשפטי היום הופך להיות יותר ויותר בינתחומי. ישנם משפטנים החוששים מכך, ומאבדן המשפטנות, אך אני חושב שההיפך הוא הנכון. צריך לבוא למחקר כזה כשאתה מאוד חזק בדיסציפלינה שלך, כך שצריכים להיות קודם כל משפטנים טובים. כל הדוקטורנטים שאני מכיר או מנחה מבצעים מחקר בינתחומי. גם הפקולטה מכווינה לרב-תחומיות.  

 

 

תומר ברודי

רבים מן התלמידים כיום בפקולטה למשפטים אינם תלמידים חד-חוגיים אלא משלבים עם תארים ממחלקות אחרות. זה כך גם בארה"ב, קנדה ואירופה. המחקר הרב-תחומי מעשיר ומאיר סוגיות בזכויות האדם באופן שונה. אם היה מועמד שהיה מגיש הצעה למחקר בביולוגיה, כימיה, ביואתיקה, שנוגעת בסוגיות של זכויות אדם, הייתי שמח מאוד."

 

עו"ד אבו-רביעה הוסיפה ואמרה כי "התרומה של המנחים לעבודת המחקר היא תרומה עצומה. המנחה שלי, פרופ' מיכאל קרייני, שעוסק בנושאים של רב-תרבותיות, דת ומדינה, עוזר לי להסתכל על המחקר מהפריזמה הזו. גם ד"ר בנימין בלום מהוועדה המלווה שלי, שהמומחיות שלו היא היסטוריה של המשפט וקולוניאליזם, עוזר לי לבחון את המחקר מהפריזמה הזו. גם חברת הוועדה המלווה מגרמניה שעוסקת בפמיניזם ותנועות פמיניסטיות, תוכל לסייע לי להסתכל על דיני אישות מהפריזמה הזאת. התרומה של המנחים והוועדה המלווה גורמת לי להסתכל על התופעה שאני בוחנת כמקרה בוחן  לתופעה רחבה יותר. היא עוזרת לי להסיק מתופעות רוחב הרבה יותר גדולות שקורות, ומתחומים כמו דת ומדינה, שליטה קולוניאלית במיעוטים, או תפיסות פטריארכליות של המשפט."

 

פרופ' ברודי, מה תיחשב מבחינתך הצלחה של התוכנית?
"קודם כל, איכות המחקר שיופק מהעבודה של החוקרים. ההצלחה של מנחה היא ההצלחה של המונחים. הייתי רוצה לראות את האנשים שיוצאים מהתוכנית מיישמים את התובנות המורכבות יותר של תחום זכויות האדם. אנחנו רואים בתוכנית כור היתוך של חוקרי זכויות האדם בישראל ובכלל בעולם.

 

שנית, לקדם את מיקומה של האוניברסיטה העברית בתור מוסד בינלאומי מוביל בתחום זכויות האדם. כמובן יש לה כבר את המוניטין הזה, אבל חשוב להמשיך ולחדש ולייצר מחקר ברמה הגבוהה ביותר גם בתחומים שפורצים את הפרדיגמות המקובלות של מהי בעיית זכויות אדם, ואיך מתמודדים איתה, ולא רק בעזרת אמצעים משפטיים.

 

בסופו של דבר, כפי שאמר ראש הפרויקט מברלין, פרופ' קלאוס הופמן-הולנד מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה החופשית של ברלין, המטרה שלנו היא לקדם מחקר חדשני ובינתחומי בנושא זכויות אדם באמצעות רשת של מוסדות מחקר וחוקרים".

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"



-רננה הרמן-

 

 

שם: ברק פוקס

 

אביבים: 26

 

שנה: ג'

 

העובדות:  במקביל ללימודי המשפטים ברק מתפקד בימים אלה כאבא במשרה מלאה (או "עקר בית") בזמן שאשתו, נעמה, עושה את צעדיה הראשונים בהתמחות. הם אפילו השתתפו לאחרונה בכתבת חדשות בנושא. "קשה לשלב את התואר עם אבהות".

 

למה משפטים:"בערך בגיל 21 הבנתי שאני רוצה ללמוד משפטים. לא היה רגע ספציפי מכונן שבו החלטתי. נהגתי להתווכח עם המון אנשים ולנצח בוויכוחים, ולאט לאט פשוט הבנתי שהמקצוע מתאים לי. אני מתחבר מאד לקריאת טקסטים, לאנליטיות, ליכולת ניתוח ולביקורת. בנוסף, אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, המשפט סובב את חיינו בכל מקום. מי שכותב את החוקים או את פסקי הדין הוא זה שמחליט בסופו של דבר מה קורה במדינה. לכן, לדעתי, היה טוב אם כולם היו לומדים משפטים כתואר".

דיון נוסף: "לאורך השנים שלי באוניברסיטה השתתפתי בכמה פרויקטים מעניינים. בשנה א' השתתפתי בבית מדרש לזכויות אדם, במסגרתו למדנו על זכויות אדם והתנדבנו ב'תו החברתי' של ארגון 'מעגלי צדק'. בתי הקפה שהתבררו כמספקים זכויות עובדים בצורה תקינה קיבלו 'תו חברתי'. המטרה של הפרויקט היא עידוד לקוחות פוטנציאליים לבלות דווקא במקומות שמסומנים כדואגים לזכויות העובדים. בשנה ב' התנדבתי במרכז 'ברירה' – חצי שנה בבית המשפט לענייני משפחה וחצי שנה בבית המשפט לעניינים מנהליים. זו היתה עבודה שהיא 'הצלת נפשות' ברמה יומיומית. לכאורה, רק עזרנו לאנשים למלא טפסים, וזה נשמע קל וטכני. אבל עזרנו לאנשים רבים שלא שולטים בשפה או בכתיבה. למשל, עזרתי לאישה מוכה שהגיעה בסערת רגשות, ולא היתה מסוגלת במצב כזה למלא טופס של שישה עמודים. בסיטואציות מהסוג הזה היתה הרגשת משמעות. אם לא הייתי שם היא לא היתה ממלאת את הטופס, ובעלה היה ממשיך להכות אותה. ממש כך. השנה אני משתתף בקליניקה לזכויות נשים בדיני עבודה, ומתמקד בשיפור תנאי התעסוקה של נשים חרדיות."

 

   

שם: אסתריקה וידל

 

אביבים: 25

 

שנה: ד'

 

העובדות: אסתריקה משלבת משפטים עם לימודי תקשורת. בספטמבר הקרוב היא תסיים רשמית את הלימודים ותתחיל התמחות במשרד "יגאל ארנון" בירושלים. היא נציגת משפטים באגודת הסטודנטים הכללית, מדריכה של תיכונים בבית המשפט העליון ועובדת בהוסטל לנוער בסיכון במבשרת.

 

למה משפטים: "כשהייתי קטנה חלמתי על זה. אם היתה לי רשימה של דברים לעשות עד גיל 30 – זה היה שם: להיות עורכת דין. תמיד אנשים סביבי טענו שזה מתאים לי. איכשהו לקראת סוף התיכון דווקא ירדה לי ההתלהבות מהמקצוע. הלכתי לייעוץ והיועץ אמר לי: 'את חייבת, את חייבת', אז לא יכולתי לסרב. אני חושבת שבעתיד אעסוק בתקשורת ומשפטים יהיו ה'בונוס'."

דיון נוסף: "כמדריכת תלמידי תיכון בבית המשפט העליון, במסגרת לימודי האזרחות שלהם, יש הרגשה של סיפוק יותר מסתם עבודה. יש דברים שאני גיליתי רק בזמן הלימודים באוניברסיטה, ולכן אני שמחה על כך שהם מגלים אותם כבר בגיל התיכון. למשל, מה זה בג"צ והעובדה שכל אחד יכול להגיש בג"צ. אנחנו מספרים להם על פסקי דין כמו 'אליס מילר' ועל מקרים אחרים שרלוונטיים גם לחיים שלהם. השתתפתי גם בקליניקה לזכויות נשים בעבודה. במסגרתה, העברתי סדנה לנשים בשכונת פת בירושלים במטרה להעלות את המודעות שלהן לזכויות המגיעות להן. זה נתן להן אפשרות לשתף הרבה מהווי החיים שלהן בעולם העבודה, להביא את עצמן, ולספר על חוויות בעייתיות שעברו עליהן במטרה למצוא ביחד פתרונות אפשריים למצבים קשים. למשל, אם לא שילמו למישהי מהן את המשכורת בזמן – לא תמיד היא תדע אם הדבר מותר למעסיק. לפעמים צריך מישהו מבחוץ שייתן את העצות, וזה היה התפקיד שלנו."

 

 

 

מי אני: אריאל גלילי

 

אביבים: 29

 

שנה: ג'

 

העובדות: אריאל, במקור מחולון, הוא אקטיביסט מושבע, הידוע, בזכות פרופ' אלון הראל, בשם "המלומד גלילי". "לפני התואר במשפטים למדתי תואר ראשון בספרות בהדגש כתיבה יוצרת. הרבה שנים הייתי מעורב בפעילויות של שינוי חברתי. עשיתי שנת התנדבות בנוער העובד והלומד. הייתי קומונר והפעלתי קייטנה מסובסדת לילדים ממשפחות עניות. בתואר הקודם הייתי רכז לפיתוח מנהיגות של סטודנטים. דיברנו איתם על מדינת רווחה, על ציות, קונפורמיות, דיכוי מכל הסוגים, פמיניזם. מיד אחרי התואר בספרות עברית התחלתי ללמוד משפטים."  

 

למה משפטים: "ה'דרייב' שלי ללמוד משפטים היה לייצג נשים שנמצאות במערכות יחסים אלימות ומעוניינות לקבל איזשהו סיוע משפטי, כלומר צו הרחקה, צו הגנה או כל אמצעי משפטי אחר שיאפשר להן לחיות בביטחון כלכלי וביטחון פיזי. במהלך התואר השתתפתי בקליניקה של שוק ההון החברתי וזה העלה לי את המודעות לתחום שהוא חדש יחסית בארץ – שימוש בשוק הקפיטליסטי לצרכים שהם חברתיים. כלומר, שילוב תשואה חברתית עם תשואה כלכלית. מדובר בחברות עסקיות שיוצרות רווח שהולך לפתרונות חברתיים בכל מיני דרכים. סיימתי עכשיו את הקורס במשפט ומגדר עם ד"ר יפעת ביטון, אשר חשף אותי לאפשרויות הרבות של שימוש בדיני נזיקין לצמצום האלימות נגד נשים. התואר במשפטים הוא בעצם כלי בעיניי. דרך מחאה והפגנות, השינוי – אם הוא בכלל ייעשה – יהיה מאד איטי ולא מקיף. אני זקוק לכלי הזה של משפטים כדי לשנות."

 

דיון נוסף: "מה שמעסיק אותי מעבר לתואר הוא כתיבת שירה. פרסמתי לאחרונה בכתב עת שנקרא 'מטען'. זהו כתב עת יפואי עם אוריינטציה שמאלית שמאמין בחיים משותפים בעיר. מאד קשה לבוא מהמקום של המשורר ולהיות  סטודנט למשפטים. אני מרגיש במובן מסוים איזושהי זרות. אבל זה חלק מאד חשוב וגדול באישיות שלי. אני רואה את עצמי מפרסם בשנתיים הקרובות ספר שירה ראשון."  

 
   

על הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות

על הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות

כל סטודנט בפקולטה יודע שאחת החוויות המעניינות ביותר שיש לפקולטה להציע היא ההשתתפות בקליניקות המשפטיות. בחרנו לדווח הפעם על הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות.

 

-ספיר דיין-

 

סטודנטים רבים מנסים להתקבל בכל שנה לאחת משמונה הקליניקות הפעילות בפקולטה. רבים כוססים ציפורניים, מחברים מניפסטים בטופסי ההרשמה, ומתאכזבים לגלות שלא נותרו מקומות. הביקוש הרב לקליניקות נובע לא רק מתוך רצון להתרענן מהשיעורים, הספרים וחומרי הקריאה. המרכז הקליני בפקולטה למשפטים, בניהולה של ד"ר עינת אלבין, מעניק הזדמנות של ממש לסטודנטים ולסטודנטיות להעמיק את הידע המשפטי שלהם תוך כדי עשייה חברתית משמעותית. במסגרת עבודתם מסייעים הסטודנטים למגוון של אוכלוסיות מוחלשות, שרוב הסיכויים שלא היו פוגשים במשרד עו"ד רגיל – בין השאר, אנשים עם מוגבלויות, מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט, נוער בסיכון, אנשים בהליך פלילי, נשים חרדיות, עולים חדשים ועוד.

 

במרכז פועלות שמונה קליניקות. הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות, שבה נתמקד הפעם, מסייעת משפטית לפרטים ולארגונים העוסקים בזכויות אדם, ועוסקת בעיקר בקידום ההכרה וההגנה על הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, זכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות, וזכויות אדם בשעת חרום. הקליניקה, שפעלה בשנה שעברה בהנחיית עו"ד נטע פטריק ופרופ' תומר ברודי והשנה בהנחיית עו״ד באנה שגרי בדארנה ופרופ׳ ברודי, פועלת עם ארגוני החברה האזרחית לקידום פרויקטים העוסקים בזכויות אדם המעוגנות במשפט הבינלאומי, ומקדמת את הטמעת משפט זכויות האדם הבינלאומי בשדה המשפטי הישראלי.

 

 

בקליניקה שישה-עשר סטודנטים המשתתפים בפרויקטים השונים לפי תחומי העניין שלהם. הסטודנטים מבצעים מחקר משפטי מעמיק ומכינים חוות דעת משפטיות, הצעות חוק, דו"חות מחקר, פניות לרשויות, עררים מנהליים ועתירות לבג"צ, וכמובן שותפים לכל ההליך המשפטי הכולל פגישה עם לקוחות, ארגונים ומשפטנים בכירים בשירות המדינה, ודיונים בבתי משפט. הקליניקה, בהנחיית עו"ד באנה שגרי, עוסקת השנה בפרויקטים מעניינים ומסקרנים. דגש מיוחד מושם על קידום הזכות לשוויון באמצעות מאבק בתנאי סף מפלים בכניסה לעבודה; קידום הזכות לשפה ולחינוך בירושלים המזרחית; קידום החובה לחקור תלונות על עינויים; קידום הזכות לשיקום של מבקשי מקלט שנפלו קורבן לעינויים מחוץ לישראל, וקידום הזכות לבריאות של קטינים מבקשי מקלט; קידום זכויותיהם של מחוסרי מעמד שנולדו בישראל; וקידום ההגנה על זכויות אדם בזמן חירום. 

עו"ד באנה שגרי
(תמונה: טליה שיין)

הנה למשל, טעימה קטנה מעבודת הקליניקה השנה: הסטודנטים בעיצומה של הכנת עתירה לבג"צ בנושא ההנגשה של לשכת ההוצאה לפועל לדוברי ערבית, ולקראת סוף החודש מתוכנן מכתב מיצוי הליכים סופי בנושא. בהקשר דומה, הקליניקה מייצגת את תושבי עיסאוויה במגעים מול עיריית ירושלים במטרה להתגבר על המחסור החמור בכיתות לימוד בשכונה. הקליניקה שוקדת גם על חוות דעת בנוגע לזכות לבריאות של קטינים מבקשי מקלט לקראת יום עיון בנושא שיתקיים בסוף שנת הלימודים תשע"ה, וכן הגישה בקשה למעמד עבור קטין שנולד בישראל לתיירת שנטשה אותו בשל מום קשה. הקטין קיבל מעמד של תושב ארעי והקליניקה ממשיכה לטפל בעניין מעמד הקבע שלו. בעניין קרוב, הקליניקה הגישה ערר בשם משפחה מזרח-ירושלמית שבה אב המשפחה ושני ילדים (מתוך ארבעה) עשויים למצוא עצמם מגורשים, בעיקר בשל עוניים.

 

פרויקט נוסף של הקליניקה השנה הוא הכנת הצעת חוק לקידום חקירה של תלונות המעלות חשד לעינויים, וכן מסייעת הקליניקה לארגון אס"ף להכין דו"ח צללים לוועדה נגד עינויים, שיתמקד בחובה לשקם קרבנות עינויים שנכנסו לישראל דרך סיני. הצעת חוק נוספת שהסטודנטים שוקדים עליה נועדה להיאבק בתנאי סף הגורמים להפליית מועמדים לעבודה (בעיקר מזרחים ונשים). בנוסף הגישה הקליניקה בקשת חופש מידע על מנת לברר אם קיימים נהלים לחסימת צירי תנועה בשעת חירום, ואם נהלים אלה לוקחים בחשבון את זכויות האדם של מי שדרכם נחסמה (הזכות לחופש תנועה, לחינוך, לבריאות ולעבודה).

 

 

 סיור במזרח ירושלים במסגרת פעילות הקליניקה השנה לקידום תוכניות מתאר עירוניות במזרח העיר

 

 

בשנה שעברה עסקה הקליניקה בין היתר בניסוח הצעות חוק הנוגעת לתחום משפטי מתהווה ומתפתח במשפט זכויות האדם הבינלאומי, הנקרא "מגיני זכויות אדם". עו"ד נטע פטריק מתארת תופעה גלובלית הצוברת תאוצה בשנים האחרונות, לפיה פעילי זכויות אדם סובלים יותר ויותר מהתנכלויות בשל אופי הפעילות שלהם, התנכלויות שנועדו להשתיק את המחאה הציבורית שאותם פעילים מעוררים. אחת הדוגמאות להתנכלות כזו היא הגשת תביעת דיבה על סך מיליוני שקלים על-ידי תאגיד מחזור נגד פעיל למען איכות הסביבה, כדי למנוע ממנו להמשיך להיאבק. ההתנכלות של התאגיד היא אישית, ולכן עשויה להיות אפקטיבית במיוחד, ועלולה לגרום לאותו פעיל להיכנע ולפעילים אחרים להימנע מהצטרפות למאבק. ב-1998 אימץ האו"ם הצהרה בנושא זה. יחד עם העוזר הפרלמנטרי של ח"כ זהבה גלאון, הסטודנטים בקליניקה ביצעו מחקר והקדישו מחשבה לשאלה כיצד ובאילו מקרים נדרשת הגנה מיוחדת לפעילי זכויות אדם. אחד המקרים שבהם ניתן להשתמש ביסודות מההצהרה הבינלאומית הוא כאשר פעילה פוליטית עוברת הטרדה מינית מצד שוטר בהפגנה. זוהי תופעה שדובר בה בוועדה לזכויות האישה שבכנסת ומסתבר שהיא תופעה מוכרת. הסטודנטים הציעו להוסיף תיקון לחוק איסור הטרדה מינית, ובו סעיף מיוחד על הטרדה מינית בסיטואציה של פעילות למען זכויות אדם, כיוון שזהו סוג שונה של הטרדה, שמטרתה להשתיק מחאה ולהרתיע פעילות מלפעול למען האינטרס הציבורי, ולכן יש צורך להילחם בה בכלים נוספים.

פרויקט נוסף שבו עסקה הקליניקה בשנה שעברה ונמשך גם בשנה זו, בשיתוף עם מרכז מינרבה לזכויות אדם, הוא פרויקט ייחודי וראשון מסוגו בארץ. הסטודנטים בסאם חזן, לינה מחולה וטל דרניצקי שקדו על חיבור מדריך ראשון מסוגו בעברית לכתיבת "דו"חות צללים", שמטרתו להנגיש לארגוני זכויות אדם את הליכי הדיווח. דו"ח צללים הוא דו"ח שמוגש על-ידי ארגוני חברה אזרחית לוועדות זכויות האדם של האו"ם, ומהווה מקור מידע עיקרי לוועדות אלו על אופן הטמעת האמנות הבינלאומיות השונות במדינה. כתיבת הדו"ח דורשת היכרות עם מנגנון הדיווח, ידע נרחב אודות ההפרה הנטענת, הקצאת משאבים ויכולת ניסוח ודיוק. ארגוני זכויות אדם, בין שהם קטנים ובין שהם גדולים ומבוססים יותר, עלולים להיתקל בקשיים ומכשולים שיניאו אותם מלקחת חלק בהליך הדיווח. הסטודנטים זיהו את הקושי ולכן פעלו לכתיבת המדריך, ונוסף לכך קיימו יום עיון ייעודי לארגוני החברה האזרחית בנושא התנהלות מול ועדות זכויות האדם של האו"ם.

 

יום העיון לארגוני החברה האזרחית

 

אחת הסטודנטיות תיארה את העבודה בקליניקה כ"חוויה הכי חשובה שעברתי בתואר עד כה. לבד מן העבודה המעניינת ותחושת השליחות, קיבלתי מתנה נוספת: נחשפתי למציאות. לעיתים השיעורים הפרונטליים לא מתארים באמת את הפרקטיקה ואת העבודה בשטח. דרך הקליניקה נחשפתי לעבודת הפרקליט, לצדדים המרתקים שבה ולצדדים היותר אפורים, אבל כעת אני מרגישה שאני יודעת לקראת מה אני הולכת ובמה אני רוצה לעסוק, וזה עוזר לי למקד את עצמי גם באקדמיה." הפעילות הברוכה של הקליניקות היא ללא ספקwin-win situation  – הסטודנטים לומדים דברים חדשים ומקבלים הזדמנות לעבודה מעניינת, הציבור זוכה  בעבודה פרו-בונו ברמה גבוהה עם ליווי מקצועי של עו"ד בכירים, ועל כך נוספות עוד 6 נקודות זכות  למערכת השעות.

תוכנית המנהלים לתואר מוסמך במשפטים

תוכנית המנהלים לתואר מוסמך במשפטים

נפגשנו לשיחה עם בוגרי תוכנית המנהלים על בחירתם לחזור לספסל הלימודים אחרי שנים של עשייה פרקטית – ועל הערך המוסף בקבוצה מובחרת ומגובשת בהמשך הפיתוח העסקי.  



-ספיר דיין-

 

הפקולטה מציעה גם השנה תוכנית מנהלים לתואר מוסמך במשפטים. התוכנית נפתחה בשנת הלימודים תשע"א מתוך מחשבה על צורכיהם של עורכי דין ומשפטנים והיא מיועדת לבכירים המבקשים לחזור לספסל הלימודים לאחר הפסקה ממושכת. על מנת לאפשר לתלמידים לשלב בין עבודה ללימודים, רוכזה התוכנית בימי שלישי ושישי בשעות אחר הצהריים והבוקר, וניתן להשלימה בתוך שלושה סמסטרים. מיטב אנשי הסגל האקדמי של הפקולטה מרצים בתוכנית הזאת (מעבר לחובות ההוראה הרגילה שלהם בפקולטה). כל הקורסים ייחודיים ומותאמים לעורכי דין העוסקים בפרקטיקה מספר שנים, ופתוחים אך ורק למשתתפי התוכנית.

 

רבים מן הבוגרים והסטודנטים של התוכנית מספרים כי לבד מן החוויה הלימודית והמקצועית המעניינת, פן נוסף ומיוחד של התוכנית הוא קהל היעד. ישנה למעשה כיתת לימוד אחת הקולטת סטודנטים חדשים ומסמיכה בוגרים בכל סמסטר מחדש, מה שיוצר אווירה משפחתית יוצאת דופן. עו"ד ערן יצחק, שסיים את התוכנית בהצטיינות יתרה, סיפר על כך בנאומו בטקס קבלת התעודות: "כיתת הלימוד הזו מורכבת מסטודנטים המהווים תלכיד אנושי-חברתי מדהים שמשלב יהודים, ערבים ובדואים; שכירים ועצמאים; חילוניים, דתיים וחרדים; אנשי השירות הציבורי וחברות פרטיות; כאלה שנסעו לכאן מדימונה וכאלה שהגיעו ברגל מהרחובות הסמוכים. אני חייב לומר שבתחילת הדרך סברתי כי לשוני הרב, לקיבוץ הגלויות הזה, יש פוטנציאל רב להוביל לקונפליקטים וחיכוכים שעה שדנים בסוגיות רגישות שבהן המשפט משיק לתחומי דת וחברה. אולם, מהר מאוד התבדיתי והבנתי כי כוחה של הכיתה הזו טמון בהטרוגניות שבה – העובדה שכל אחד מאתנו הגיע מרקע שונה דווקא הביאה לכך שהתרומה של כל אינדיבידואל לדיונים שהתפתחו בכיתה הייתה ייחודית, מאתגרת ומלמדת – בשונה מלימודי התואר הראשון, השיעורים הפכו לשילוב מרתק בין אקדמיה לפרקטיקה."

 

אחד מבוגרי התוכנית סיפר כי מהר מאוד הקרח נשבר, והסטודנטים יצרו קשרים מיוחדים, כמו גם דיונים פתוחים ומאתגרים בהנחיית המרצים. הסטודנטים סיפרו שבזכות האווירה המשפחתית, החוויה הלימודית הפכה לנעימה יותר. הם לא רק למדו יחד; הם אכלו ביחד ארוחות משותפות, התייעצו זה עם זה בנושאים מקצועיים, ושלושה מהם אף הקימו עסק יחד. עו"ד יצחק סיפר עוד בנאומו כי "בתוך זמן קצר פיתחנו מעין 'פורום לסיוע' – רשימת תפוצה המורכבת מסטודנטים ובוגרים, שאליה שולחים שאלות והתלבטויות מקצועיות ומקבלים תשובה בזמן אמת מקולגה שחווה התנסות דומה. כיוון שהפורום משקף מאות ואלפי שעות ניסיון, תמיד יימצא הפתרון, או לכל הפחות, הפנייה למקור רלוונטי בתוך מספר דקות."

 

עו"ד חוה ראובני, בוגרת המחזור הראשון, סיפרה כי אחת הסיבות שבחרה דווקא בתוכנית המנהלים הזו היא תוכנית הקורסים המיוחדת, המורכבת משנים-עשר קורסי בחירה של שלוש נקודות זכות בנושאים מתקדמים במשפט, כגון משפט מנהלי, משפט בינלאומי ומשפט כלכלי. "לבד מן הצדדים הטכניים הנוחים של הלימודים המרוכזים, בעיקר משכה אותי התפיסה הרוחבית. הקורסים לא פינתיים ונקודתיים, אלא עוסקים בנושאים מרכזיים במשפט ומעניקים קומה נוספת על לימודי התואר הראשון. רוב הדברים שלמדתי לא שייכים לפרקטיקה שלי, כיוון שאני עובדת במגזר הציבורי, אבל מאוד עניין אותי ללמוד דווקא על נושאים שאני לא עוסקת בהם בכלל. למדתי עוד דרך לחשוב על דברים. קיבלתי כלים נוספים ועודכנתי בנעשה בתחומים שלא עסקתי בהם ורציתי להכיר."

 

רבים מן הסטודנטים סיפרו כי אחד הדברים שהפליא אותם הוא היחס החם של הצוות האדמיניסטרטיבי והאקדמי, שבא לקראתם בכל בעיה והיה קשוב לצורכיהם. גם עו"ד ערן יצחק שילב בנאומו תודה לגב' יפה אליהו, מרכזת התוכנית: "תודה אחרונה ומיוחדת לגב' יפה אליהו. אני תמיד אומר שיש לי אמא אחת בבית ואמא שנייה בהר הצופים. המסירות, האכפתיות, הטיפול האישי שלך בכל סטודנט, בכל בעיה ובכל שעה, פשוט ראויים להערצה. אין כמוך!"

 

בוגרת אחרת סיפרה כי החוויה הייתה שונה לחלוטין מלימודי התואר הראשון. "התלבטתי אם יש ביכולתי לחזור לספסל הלימודים לאחר שנים כה רבות. ישנם תחומים בהם אני לא עוסקת, וחששתי שאהיה בפיגור של ידע ביחס לשאר הסטודנטים. חששתי גם מהשילוב בין עבודה תובענית, משפחה ולימודים. ויותר מכל, חוויית הלימודים שהייתה זכורה לי מהתואר הראשון באוניברסיטה לא פיתתה אותי לחזור לשם בשנית. לשמחתי התבדיתי. צוות המזכירות, ובראשן יפה אליהו, עשו עבודה מקסימה ועזרו בכל בעיה טכנית שנתקלתי בה. סגל המרצים היה קשוב מאוד לצרכינו וחשוב היה לו מאוד שניהנה: טרחו להכיר את השמות שלנו, וקיבלנו יחס אישי. בין הסטודנטים נוצרה אווירה חברתית חמה והפכנו לקבוצה מגובשת. איפה עוד באוניברסיטה יושבים כל הסטודנטים יחד ואוכלים חומוס מדי יום שישי? יותר מכך, חלקנו נעזרים זה בזה גם כיום, שלוש שנים לאחר התוכנית. כל אחד יודע במה השני עוסק ולכן קל יותר להיעזר זה בזה. בפרספקטיבה של זמן, אני שמחה מאוד שלא ויתרתי לעצמי והלכתי על זה."

 

עו"ד האני ג'ארס, מהבוגרים הבולטים של המחזור הראשון, סיפר שההגעה לאוניברסיטה פעמיים בשבוע הצריכה מאמץ מיוחד. "כולנו לקחנו פסק זמן מהעיסוק היומיומי השגרתי ופגשנו בפקולטה את עולם המשפט מזווית אחרת. זה לא פשוט כאשר יש לך משפחה, קריירה ומחויבות לחזור לאקדמיה, אבל אני שמח מאוד שעשיתי זאת. הקורסים העשירו את הידע שלי. אני מיישם הרבה ממה שלמדתי, וישנם תחומים שבעבר לא עסקתי בהם וכיום אני עוסק בהם בעקבות התוכנית. היום, בפרספקטיבה, אני יכול להגיד שאני מתגעגע לאוניברסיטה, ופתאום להמשיך באקדמיה נשמע לי כמו אופציה מאוד מפתה."

 

התוכנית מפורסמת באתר הפקולטה, לפרטים נוספים ולהרשמה ניתן לפנות אל רכזת התוכנית, גב' יפה אליהו, בטלפון: 5883880, או בדוא"ל yafae@savion.huji.ac.il

 

 

מסיימי מחזור תשע"ג עם גב' יפה אליהו

 

גיליון 18

 
  גליון 18:  ינואר 2015
 
 



בטאון הפקולטה - גליון 18

 
 

  
מפגשי בוגרים
-ספיר דיין-

השנה נערכו בפקולטה ארבעה מפגשי מחזור מרגשים במיוחד. אחד מהם אף זכה לסיקור תקשורתי נרחב בשל נוכחותו של נשיא המדינה הנבחר, ראובן (רובי) ריבלין, רק יומיים לאחר היבחרו.

קראו עוד...

hrnl   

  
כנס יקיר הפקולטה
-רננה הרמן-

בטקס מרגש וחגיגי שהתקיים בחודש יוני האחרון בנוכחות מכובדים רבים בעולם המשפט, הוענק לפרופ' יעקב נאמן פרס יקיר הפקולטה לשנת 2014. "הבחירה בפרופ' נאמן היתה טבעית בגלל הבולטות המקצועית שלו ושל המשרד שהקים, ואף בשל הישגיו הרבים בתחום הציבורי", העיד פרופ' יואב דותן, מיוזמי הטקס. נפגשנו עם יקיר הפקולטה לראיון ייחודי כדי לנסות לקבל השראה כמשפטנים וכמשפטנים לעתיד.
קראו עוד...

hrnl   

 
עברית קשה שפה
-רננה הרמן-

 

אין סטודנט שלא חווה קשיי הסתגלות בשנתו הראשונה בפקולטה למשפטים. אך עבור אלה שעברית אינה שפת אמם הקושי מועצם: טעויות ניסוח, קושי בקריאה ובהבנה של השפה המשפטית ולפעמים אף בעיות הסתגלות חברתיות ותרבותיות. פרויקט החונכות לתלמידים שעברית אינה שפת אמם נותן מענה נרחב לקשיים, והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן.
קראו עוד...

hrnl   

 

כנס בהשתתפות סר רובין ג'ייקוב
-רננה הרמן-

בין שיתופי הפעולה הרבים של הפקולטה עם משרד עו"ד ש. הורוביץ, התקיים השנה כנס משפטי בתחום הקניין הרוחני בהשתתפות משפטנים ובעלי עניין בתחום. בכנס התארח סר רובין ג'ייקוב, שופט ואיש אקדמיה בריטי בעל ידע וניסיון רב בתחום הקניין הרוחני. עו"ד טל בנד ממשרד ש. הורוביץ מספר על חוויותיו מהכנס.

קראו עוד...

 

hrnl   

 
 

מי אני? היכרות עם מגוון תלמידי הפקולטה

-ספיר דיין-

קראו עוד...

 

 


והפעם: ד"ר גיא פסח

-רננה הרמן-

כיצד יתועדו חוויות הילדות בזיכרון החברתי שלנו ואיך הדבר קשור לדיני זכויות יוצרים? כיצד  מנצלת גוגל את תנועת ה"תרבות החופשית" כדי לחזק את עוצמתה הכלכלית וכוח השוק שלה? ד"ר גיא פסח מספר על מקצת הדברים העומדים בסדר היום המחקרי של מי שעוסקים בתחומי זכויות יוצרים, משפט וטכנולוגיה ודיני תקשורת. 

קראו עוד.....

 
 
 
 
 
 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 18: ינואר 2015
עורך: רונן פוליאק
עיצוב והפקה: יעל צין
 
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

חוקרים מהשטח - ד"ר גיא פסח

חוקרים מהשטח – ד"ר גיא פסח

כיצד יתועדו חוויות הילדות בזיכרון החברתי שלנו ואיך הדבר קשור לדיני זכויות יוצרים? כיצד מנצלת גוגל את תנועת ה"תרבות החופשית" כדי לחזק את עוצמתה הכלכלית וכוח השוק שלה? ד"ר גיא פסח מספר על מקצת הדברים העומדים בסדר היום המחקרי של מי שעוסקים בתחומי זכויות יוצרים, משפט וטכנולוגיה ודיני תקשורת.



-רננה הרמן-

 

ד"ר פסח, על אלו פרויקטים אתה עובד בימים אלה?
אספר לך על פרויקט שהוא מעניין לטעמי, ושגם גרר תגובות מחוץ למילייה האקדמי הסגור של חוקרים בתחום הקניין הרוחני. הפרויקט נולד כתגובה לזרם חזק מאד באקדמיה, בשנים האחרונות, אשר גורס כי אם נעבור לסביבת מידע חופשית ללא דיני זכויות יוצרים (או עם היקפי הגנה מופחתים משמעותית), העולם יהיה אמיץ, יפה וטוב יותר. הטענה המרכזית של הזרם הזה היא כי מיתון היקף ועוצמת ההגנה על זכות היוצרים ישחררו את החברה האזרחית מכבלי התקשורת התאגידית ומן האופן בו תאגידי תקשורת מסחריים שולטים על ערוצי ההפצה המרכזיים לתכנים ומידע.

 

הפרויקט שלי בוחן אם, ועד כמה, יש ממש בטענה הזו, כמו גם את האופן המניפולטיבי בו תאגידי תקשורת של "העולם החדש" (גוגל, פייסבוק ועוד) ממנפים את הטענה הזו – ואת תוצריה בזירה הפוליטית-חקיקתית-שיפוטית – כדי ליצור מבני כלכלה פוליטית חדשים. במבנים אלה אותם תאגידים משיגים עוצמה, כוח שוק ושליטה עוד יותר מאלה שהיו נתונים לברוני התקשורת של העולם הישן –  הכול באופן שעלול לפגוע בחופש הביטוי, בגיוון התרבותי וברווחת היוצרים. בחינה, לרבות אמפירית, של פעילות גופים דוגמת יו-טיוב מציגה תמונה המעידה כי דרגת הריכוזיות, חוסר הגיוון והפערים החלוקתיים, עלולה רק לגדול בסביבה של "תרבות חופשית". הפרויקט מנסה לקשור את הנתונים הללו עם מדיניות דיני זכויות יוצרים ולהראות כי דרגת הגנה מתונה – אך עדיין משמעותית – של דיני זכויות יוצרים (ובפרט כזו המתמקדת ברובד היוצר) צפויה להביא לסביבת תקשורת ותוכן יותר תחרותית, מבוזרת ומגוונת. באופן יותר כללי, מגמת הפרויקט היא להדגים כיצד מצבי קיצון של "עודף" הגנת זכות יוצרים או "היעדר" הגנת זכות יוצרים צפויים להביא לכשלים דומים. הפרויקט עורר תגובות, כשבאופן די צפוי שני הקיצונים של הזירה הפוליטית (הקיצון של תאגידי התקשורת הישנים והקיצון של אידיאולוגיית התרבות החופשית) תקפו אותו או תמכו בו לפי זווית האינטרסים הצרה שלהם – כולם, דרך אגב, תוך התעלמות מן הניואנסים והדקויות שהפרויקט עומד עליהם.

 

תחום נוסף שאתה עוסק בו מזה זמן הוא "שימור דיגיטלי של תרבות". תוכל להסביר?
בוודאי. סביבת מידע דיגיטלית ומרושתת, כמו שקיימת היום, היא שונה במישורים רבים ומגוונים בהשוואה לעבר. כך גם בכל הנוגע לאופן בו מתנהלים תהליכי שימור תרבותי, זיכרון חברתי ועיצוב מראה פני העבר לדורות הבאים. איננו נמצאים עוד בעולם של קומץ ארכיונים פיזיים (דוגמת הספרייה הלאומית או גנזך המדינה) ששימשו כ"שומר סף", רב כוח ועוצמה, ביחס ל"שאריות העבר" ו"נוף ההיסטוריה" אשר הדורות הבאים ייחשפו אליהם. עם המעבר לסביבה דיגיטלית, כל אחד מאיתנו כיחיד, כמו גם קבוצות וקהילות מגוונות בחברה, יכול לקחת חלק משמעותי בעיצוב מראה פני העבר לדורות הבאים. חשבי, למשל, על האופן בו אתר שיתוף תוכן, דוגמת יו-טיוב, משמש לא רק כ"זירת שיח עכשווית" אלא גם כמקור שהדורות הבאים יסתמכו עליו כדי לדעת, ללמוד ולהיות מושפעים מנוף ההיסטוריה ונוף העבר. יו-טיוב ופלטפורמות דומות הם מוסד זיכרון לכל דבר ועניין.

 

העניין שלי הוא באיתור, לימוד ואפיון מוסדות הזיכרון החדשים של העידן הדיגיטלי ובניסיון ללמוד כיצד הם מעצימים או מאיימים על היכולת של חברה לממש ערכים של חופש ביטוי, אוטונומיה וגיוון במסגרת תהליכי זיכרון חברתי. המסקנות אינן אחידות. מצד אחד, סביבת המידע הדיגיטלית מאפשרת דמוקרטיזציה של שימור תרבותי ותהליכי זיכרון חברתי. מצד שני, תהליכי ההפרטה, הקיימים בהקשר זה בסביבה דיגיטלית, מעוררים גם חששות.

 

גם בפרויקט הזה יש כמובן "נקודת מפגש" עם דיני זכויות יוצרים ודיני הקניין הרוחני. בשונה מסביבה פיזית, כשאנו מתעדים חומרים במדיה דיגיטלית, האובייקטים שאנו מתעדים ועושים בהם שימוש הם בדרך כלל נושא להגנת זכות יוצרים. כלומר, קיים פוטנציאל לשליטה על תהליכי שימור תרבותי על ידי מי שמחזיקים בידם בזכויות הקניין הרוחני על החומרים המתועדים. העניין שלי הוא לנסות ולהציע רפורמות ותיקונים לדיני זכויות היוצרים הנוכחיים, באופן כזה שלצד כיבוד והגנה על זכויות הקניין הרוחני של יוצרים תתאפשר גם סביבת זיכרון חברתי דיגיטלית מגוונת ודמוקרטית, ולא כזו הנשלטת על ידי הבעלים של הקניינים הרוחניים.

כנס בהשתתפות סר רובין ג'ייקוב

כנס בהשתתפות סר רובין ג'ייקוב

בין שיתופי הפעולה הרבים של הפקולטה עם משרד עו"ד ש. הורוביץ, התקיים השנה כנס משפטי בתחום הקניין הרוחני בהשתתפות משפטנים ובעלי עניין בתחום. בכנס התארח סר רובין ג'ייקוב, שופט ואיש אקדמיה בריטי בעל ידע וניסיון רב בתחום הקניין הרוחני. עו"ד טל בנד ממשרד ש. הורוביץ מספר על חוויותיו מהכנס.  



-רננה הרמן-

 

עו"ד בנד, מי יזם את הרעיון לכנס?
היוזמה לכנס היתה של ד"ר גיא פסח. ד"ר פסח הציע שכחלק מהביקור של סר רובין ג'ייקוב בתל אביב ובאוניברסיטה העברית, יהיה זה רעיון טוב להציג אותו בפני משפטנים שעוסקים בתחום הקניין באזור תל אביב. ד"ר פסח בחר בפירמה שלנו כמארחת, משום שאנחנו פירמה של ידידי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובעלת התמחות בתחום הקניין הרוחני בו עסק הכנס, וגם בזכות ההיסטוריה והמורשת הבריטית שלנו. הפירמה הוקמה על ידי הארי סאקר ושלום הורוביץ, שהיו באריסטרים אנגליים בשנות העשרים של המאה שעברה. ד"ר פסח חשב שזה יהיה רעיון טוב להציע לנו לקיים את המפגש הזה, ואנו כמובן נענינו בשמחה.

 

במה עסק הכנס?
מטרת הכנס היתה להכיר לאנשים מהתחום את סר רובין ג'ייקוב ולשמוע דברים מפיו. הגיע מגוון רחב של אורחים – אנשים מהפרקטיקה הפרטית, מהאקדמיה וגם שופטים ושופטים לשעבר, כמו ד"ר בנימיני שפרש בתחילת השנה מבית המשפט המחוזי בתל אביב. כמו כן הגיעו עורכי דין רבים בתחום הקניין הרוחני, בעיקר מתחום הפטנטים שהוא תחום העיסוק העיקרי של סר רובין ג'ייקוב, ראשי המשרדים הגדולים בתחום עריכת הפטנטים, וכן נציגי התאחדות התעשיינים ונציגי חברות שונות. ד"ר גיא פסח בירך ואחריו אני בירכתי וסיפרתי על הקשר של הפירמה שלנו למורשת המשפטית האנגלית ועל ההיסטוריה של המשרד. אחריי דיבר סר רובין ג'ייקוב עצמו, אשר נשא דברים בנוגע לחשיבות הפטנטים לקידום המחקר וההתקדמות הטכנולוגית.

 

האם הרגשת כעורך דין את הפער בין פרקטיקה לאקדמיה במפגש עם סר ג'ייקוב?
כיום סר רובין ג'ייקוב הוא איש אקדמיה, אך במשך שנים רבות הוא היה שופט – גם בערכאה הראשונה בבית המשפט לפטנטים בלונדון וגם בבית משפט לערעורים – עד שבשלב מסוים החליט שמיצה את התפקיד ופרש מהשיפוט. העיסוק שלו בפרקטיקה כעורך דין היה לפני שנים רבות. מטבע הדברים, לעורכי הדין שעוסקים בפרקטיקה יש הסתכלות פחות תיאורטית, יותר מעשית ויומיומית. יש להם יותר תובנות שקשורות ללקוחות שהם מייצגים בתעשייה מסוימת. לכן, מן הסתם, הם נמצאים בקשר עם אותה תעשייה ועם הצרכים או האינטרסים שלה.

 

דבריו של סר רובין ג'ייקוב היו יותר תיאורטיים ורחבים, עם מבט היסטורי. אבל למרות כל ההבדלים, תמיד יש עניין לשמוע איש חכם, ידען ובעל עומק אינטלקטואלי וניסיון חשוב בשיפוט. אני חושב שבכל השילוב הזה יש חשיבות ועניין. אני התרשמתי שלאנשים היה מאד מעניין לשמוע אותו. לי זו הייתה חוויה מאד מוצלחת במישור האישי. זו הפעם הראשונה שאני פוגש את סר רובין ג'ייקוב. השיחות שקיימנו היו מעניינות ומסקרנות. סר ג'ייקוב "הזהיר" אותי שלא אעז להגיע ללונדון בלי להתקשר אליו כדי שניפגש שוב. מבחינתי זה משמח.

מימין: עו"ד טל בנד, ד"ר גיא פסח וסר רובין ג'ייקוב 
צילום: ארתור אלדרוב

 

כנס יקיר הפקולטה

כנס יקיר הפקולטה

בטקס מרגש וחגיגי שהתקיים בחודש יוני האחרון בנוכחות מכובדים רבים בעולם המשפט, הוענק לפרופ' יעקב נאמן פרס יקיר הפקולטה לשנת 2014. "הבחירה בפרופ' נאמן היתה טבעית בגלל הבולטות המקצועית שלו ושל המשרד שהקים, ואף בשל הישגיו הרבים בתחום הציבורי", העיד פרופ' יואב דותן, מיוזמי הטקס. נפגשנו עם יקיר הפקולטה לראיון ייחודי כדי לנסות לקבל השראה כמשפטנים וכמשפטנים לעתיד.



 -רננה הרמן-
צילומים: יאיר מיוחס

 

פרופ' נאמן, לאחר טקס מרשים שהוקיר את עשייתך הרבה בתחום המשפט, מתבקשת השאלה: האם זהו המסלול שמגיל קטן תכננת לעסוק בו?
ממש לא. רציתי ללמוד רפואה ואף נרשמתי ללימודי רפואה. אבל בשלב זה ההורים שלי אמרו לי: "אם תלמד רפואה – לא יהיה לך יום ולא יהיה לך לילה. תלמד משפטים. יהיה לך 'שלאף-שטונדה' ותוכל להספיק לבלות בקונצרטים ובבתי קפה". בדיעבד התברר שגם כעורך דין לא היה לי יום ולא היה לי לילה. ברגע שהחלטתי ללמוד משפטים התמסרתי לזה. הייתי עסוק מאד. הייתי חוזר מהעבודה או משיעור באוניברסיטה ומתיישב לחזור על החומר שלמדתי. אני לא זוכר לילה שהלכתי לישון לפני חצות.

 

איך היתה תחילת הדרך שלך כעורך דין?
באותה תקופה גרתי בתל אביב. הייתי נשוי עם שתי בנות, ופתחתי את המשרד בבית, בסלון שלנו בדירת שלושה חדרים. כשהגיע אלי הלקוח הראשון לייעוץ, נתתי לו בגאווה קבלה על הסכום ששילם. הוא נכנס עם הקבלה לשירותים, קרע אותה ואמר לי: "עו"ד נאמן, אם תשתמש בקבלות אתה לא תגיע רחוק". אמרתי לו: "מצטער אבל ככה חונכתי. אני לא מוכן ללכת בדרך אחרת". ב-1979 כשנתמניתי למנכ"ל משרד האוצר, הוא טלפן לברך אותי ולהתנצל. הוא אמר: "עכשיו שוחררתי מתשעה חודשים של ישיבה בבית סוהר בגין עבירות מס. כנראה שצדקת".

 

במשך כמה שנים המשכתי לעבוד לבד במשרד שבביתי, עד שבשנת 1972 קבלתי הצעה מעו"ד חיים הרצוג ועו"ד מייקל פוקס. הם רצו להקים משרד שיעסוק בעיקר בעסקאות רב-לאומיות של חברות זרות שמגיעות לישראל וחברות ישראליות שרוצות להשקיע בחו"ל. כך, ביולי 1972, פתחנו משרד במגדל שלום בתל אביב. שלושה חדרים, מזכירה אחת, ועל הריהוט היתה אמונה הגברת אורה הרצוג. בהמשך התחלנו לקבל מתמחים ופיתחנו שיטה לפיה המשרד גדל מלמטה. מתמחים מצטיינים יהפכו לעורכי דין, ואחרי 4-6 שנים יוכלו להצטרף כשותפים במשרד. עיקרון חשוב נוסף שקבענו הוא שמי שמצטרף כשותף לא צריך לשלם כסף עבור הנכסים של הפירמה. כך גדלנו והיום יש לנו יותר מ-230 עורכי דין וכמה עשרות מתמחים. באמת צמחנו מלמטה.

 

מהם הערכים והתכונות שלדעתך הובילו אותך להצלחה, ושחיוניים לדעתך לעורך דין?
קודם כל, סבר פנים יפות. חשוב להסתכל לאדם שמולך בעיניים ולא מלמעלה למטה. זה הכי חשוב. עיקרון שני הוא להיות ישר עם עצמך, ולא להגיד דברים שאתה יודע שהם לא נכונים. לצערי הרב, עורכי דין רבים מזלזלים בכלל הזה. דבר שלישי וחשוב שבזכותו המשרד מצליח הוא ערך החברות. אין במשרד דרגות או הרגשה של היררכיה. כשהייתי מנהל המשרד אף אחד לא קרא לי "מנהל" וכשהייתי שותף בכיר אף אחד לא קרא לי "שותף בכיר" או "שותף מייסד"'. פנו אלי בשם: "יעקב". אנו מקפידים גם לא ללכת עם עניבות במשרד כדי לא לפתח תחושת חשיבות עצמית גבוהה מדי. רק כשעוברים את הכביש לבית המשפט אין לנו ברירה ואנו שמים עניבה שחורה. לסיכום, יחס חברי לעורכי הדין, למתמחים ולפקידים הוא חשוב מאד ואנו משתדלים ליצור אווירה כזו במשרד שלנו.

 

בהמשך עברת לתחום הציבורי. באיזה תחום הרגשת יותר סיפוק ומיצוי?
תמיד התעניינתי בצורכי ציבור. כבר משנת 1972, במקביל לעבודתי במשרד, הייתי חבר בוועדות ציבוריות שונות בנושאי מסים, חינוך ועוד. בספטמבר 1979 פנה אלי יגאל הורוביץ אותו הכרתי ואמר: "אני רוצה שתהיה מנכ"ל משרד האוצר". עניתי לו שיש לי משרד עורכי דין ואני לא צריך את זה. תגובתו היתה: "אני לא שאלתי אותך". כעבור שלושה ימים הממשלה כבר מינתה אותי כמנכ"ל משרד האוצר, תפקיד בו החזקתי כשנתיים. אני לא צריך לספר לך שיש הבדל קטן במשכורת בין הציבורי לפרטי. אבל היו לי מספיק חסכונות ולא דאגתי. הרגשתי שאני ממלא שליחות ציבורית, וזה נתן לי סיפוק גדול.

 

יקיר הפקולטה פרופ' נאמן מקבל את האות מפרופ' ברק 

 

ולשאלה קצת פחות אישית – מה דעתך על הליך בחירת השופטים?
הדבר הכי חשוב הוא לדון לגופו של עניין. לא בגלל שאדם אחר משפיע עליך פוליטית או ששופט מסוים דורש שתמנה מישהו. דבר נוסף: חשוב שלא תהיה למקבלי ההחלטות שום זיקה אישית לנושא. דבר שלישי: לנסות להגיע לאחדות דעים בוועדה לבחירת שופטים. כשאני הייתי בוועדה לבחירת שופטים השתדלתי להגיע להבנות ולהסכמות. לפעמים זה דרש קצת "לשחק" בתורת המשחקים, אבל בסופו של דבר ההחלטה לגבי השופטים שנבחרו לבית המשפט העליון בתקופתי התקבלה פה אחד על ידי תשעת חברי הוועדה. אני שמח שהדברים נעשו בצורה כזו.

 

דבר נוסף וחשוב: לא לפטפט, לא להתראיין ולא לדבר עם כלי התקשורת. צריך לעשות הכל בצנעה, ביושר ובהבנה הדדית. אתן לך דוגמא טובה: סמוך לישיבות הוועדה לבחירת שופטים נכתבה כותרת בעיתון: "הישיבה היום לא תתקיים, ואם היא תתקיים לא ייבחר אף שופט". באותו בוקר נתמנו ארבעה שופטים פה אחד על ידי הוועדה. איך זה קרה? כי מאחורי הקלעים ניהלתי שיחות לפני כן עם חברי הוועדה כדי להביא את כולם להסכמה. ההסכמה היא הדבר הכי חשוב. אם שופט מתמנה פה אחד על ידי הוועדה זה אומר שיש אמון מלא, ושזה לא דבר שנעשה בגלל שמישהו ביקש או לחץ או דאג שמישהו אחר יתמנה.

 

מה לדעתך הפתרון לבעיית העומס בבתי המשפט?
העומס בבתי המשפט הוא דבר נוראי, וכולנו אשמים בכך. ראשית, העובדה שלא מטילים הוצאות ריאליות על צד שמפסיד מביאה לכך שלכל אדם או חברת ביטוח שנתבעים משתלם לסחוב את המשפט שנים ארוכות. בדרך כלל מי שנפגע זה הציבור החלש. דיברתי רבות עם השופטים על הפתרונות לכך כפי שאני רואה אותם, ואני שמח שהיום זה מתחיל להתבצע: כל משפט צריך להתנהל "מיום ליום", כמו שכתוב בחוק סדר הדין הפלילי ובתקנות סדר הדין האזרחי. בהמשך לכך, פסק הדין צריך להינתן תוך שלושים יום. חשוב לקבוע הוצאות ריאליות לצד שמפסיד, וגם להתחשב באופן שבו הוא ניהל את קו ההגנה או התביעה שלו.

 

דבר נוסף אותו למדתי ממורי ורבי השופט ויתקון ז"ל הוא כתיבת פסקי דין קצרים ולעניין. אפילו בבוררות יוחננוף, אחת הבוררויות הכי מסובכות שעסקתי בהן ושנמשכה שש שנים ונקבעו בה הוצאות ריאליות של מיליוני דולרים – כתבתי פסק דין קצר של מספר עמודים. זו הדרך היחידה למנוע מצב שבו אנשים נגררים במשך שנים עד קבלת הזכויות או הסעדים המגיעים להם.

 

לקראת סיום, תוכל לשתף אותנו בתחושותיך בעקבות טקס יקיר הפקולטה?
מאד התרגשתי בטקס. התרגשתי מהדברים של פרופ' אהרן ברק, של השופט גרוניס נשיא בית המשפט העליון, של נשיא האוניברסיטה העברית ושל שאר האנשים. הקשבתי לדברים שנאמרו ושאלתי את עצמי: "רגע, אתה בטוח שזה אתה?". הגעתי לתובנה שכנראה אלה המשימות שמוטלות עלי ואני מקווה להמשיך ולפעול בדרך שלי בתחומים האלה.

 

 

מימין: פרופ' אהרן ברק, פרופ' יעקב נאמן, נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ודיקן הפקולטה פרופ' יובל שני

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"



-ספיר דיין-

 

 

שם: מיכל גורן

אביבים: 31

שנה: ד'

העובדות:  מיכל ירושלמית מבטן ולידה ונמצאת כבר עשור באוניברסיטה (אבל כבר רואה את האור שבקצה). התחילה בתואר במדעי הרוח המשלב פילוסופיה וספרות כללית, המשיכה לתואר שני, בילתה די הרבה זמן בברלין בעזרת מלגות נדיבות (עוד לפני שהיה שם מילקי), אבל אז הבינה שמקומה כאן. את האקטיביזם שלה, שהקדישה לפעולות שונות אבל בעיקר לתיפוף בהפגנות (יש לה חוש קצב מפתיע), החליטה להפנות למשפטים: לא כסף ולא תהילה, אלא כלי לשינוי חברתי ופוליטי. מקווה לסיים השנה את התואר ואת הרומן שלה עם הר הצופים, אבל פתאום גם תואר שני מתחיל לקרוץ. נראה איך תשרוד את ההתמחות.

 

דיון נוסף: מיכל היא אמא לרחלי, תינוקת מתוקה להדהים שהלחיים שלה ידועות בשנתון כולו, ומלבד לימודיה היא גם עובדת ומתנדבת (בשנה שעברה בוועד נגד עינויים, השנה בעיר עמים). כשמדברים על סופר-וומן, הכוונה אליה. "להיות אמא וסטודנטית זה לא קל. האוניברסיטה לא ממש מתאימה לאמהות ועדיין אין בה מערך תמיכה מספק, לצערי. אבל הפקולטה למשפטים עצמה עזרה מאוד, תמכה ועודדה. ילדתי בסוף שנה ב', ממש בסוף תקופת המבחנים, וקיבלתי יחס אוהד, גם מהסטודנטים שתמיד שלחו סיכומים ודאגו ועזרו לי לקראת הבחינות, וגם מהמרצים שהתגמשו בכל מקום שיכלו ומהמזכירות שנתנה לי כל הקלה שנזקקתי לה. הסביבה עזרה לי להשלים את השנה בהצלחה שהפתיעה אותי. לא יודעת איך הייתי עושה את זה בלי כל העזרה."

 

למה משפטים:"למדתי במדעי הרוח המון על פמיניזם, על פוסט-קולוניאליזם, דיברנו הרבה על תיאוריות פוליטיות שחשובות לי. הרגשתי שיש לי בסיס תיאורטי מוצק, אבל שכל מה שאעשה יגיע לכל היותר לדיון פנים-דיסציפלינרי. בחיים לא חשבתי שאלמד משפטים, אבל פתאום חבר טוב העלה את האפשרות הזו כתוכנית ב' אחרי הדוקטורט שלו בספרות ואני חשבתי, למה לחכות? בסופו של דבר, מה שחשבתי שאלמד רק ככלי טכני הפך לחוג מעניין מאוד שגם מציע הרבה לימודים פרקטיים ומגע בין האוניברסיטה לקהילה (כמו הקליניקות ומרכז מינרבה) וזה מבורך בעיני".

 

   

שם: רמה רווה

אביבים: 47

שנה: ד'

העובדות: רמה, נשואה למשה ואמא לשלושה, עזבה ביום בהיר אחד את עבודתה האטרקטיבית כמנהלת כספים בחברה בינלאומית, עזבה את החליפות, הפגישות והאנשים העשירים, והחליטה להגשים את חלומה ולחזור לספסל הלימודים ללימודי משפטים. בינתיים נראה שזה וירוס משפחתי, כיוון שגם בתה הגדולה של רמה, בת 22, הלכה בעקבותיה והחלה ללמוד משפטים השנה. אולי רמה תסכים לקבל אותה להתמחות.

 

למה משפטים: "זוהי סגירת מעגל עבורי. רציתי מאוד ללמוד משפטים כבר בתור סטודנטית צעירה, אבל זה לא הסתדר והלכתי ללמוד כלכלה, מה שגרם לי להתעסק רוב החיים שלי עם מספרים. תמיד ידעתי שאם אי פעם אני ארצה לעשות שינוי, זה יהיה ללמוד משפטים. אני שמחה שהייתה לי האופציה, כשהחלטתי לעשות שינוי בחיים, לחזור אחורה ולממש את הרצון החזק שהיה לי."

 

דיון נוסף: "הגעתי לפקולטה עם חוויה מאיימת שליוותה אותי המון שנים, אחרי תואר בכלכלה באוניברסיטה. האוניברסיטה עבורי הייתה מקום מפחיד ומאיים, גדול ומסובך, לא ידעתי איך להגיע לכל מקום, הנגישות של החומר הייתה בעייתית, אנשים היו קורעים דפים מהספרים כדי שאחרים לא יצלמו, ואני מרגישה שהלימודים היום בפקולטה למשפטים הם סוג של תיקון עבורי.

 

האווירה בפקולטה היא מצוינת. החומר האנושי מאוד איכותי. אני נהנית מהשאלות והידע של הסטודנטים, מהאווירה, מהמרצים ושיתוף הפעולה בין כולם, ובמיוחד מהפרגון ההדדי, אם זה בפייסבוק או בדרופבוקס. גם המזכירות תמיד קשובות ונותנות הרגשה שיש עם מי לדבר. הסטודנטים של היום לא יודעים איך היה קשה ללמוד פעם וכמה היום זה קל, הם צריכים להודות, כי זה לא מובן מאליו."

 

רמה, אחת התלמידות המצטיינות בפקולטה, שמעולם לא עשתה מועד ב' ובכל זאת שומרת על ממוצע ציונים שרובנו יכולים לחלום עליו, אומרת שהכל נובע מהגיל. "ללמוד בגיל שלי זו חוויה אחרת לגמרי. הלמידה היא לא מתוך כורח אלא מתוך רצון. כשלומדים מתוך רצון זה שונה, אני מוצאת את עצמי התלמידה הכי חנונית בכיתה, שקוראת את כל חומרי הרשות והמאמרים ומגיעה לכל השיעורים, כי זה פשוט מעניין אותי."

 

 

 

מי אני: אורי גבאי

אביבים: 26

שנה: ד

העובדות: אורי משלב תואר בוגר במשפטים עם מוסמך במנהל עסקים, בהתמחות במימון. אבל העומס בלימודים לא הספיק לו, ולכן הוא עובד במשרד המשפטים במשרת סטודנט ובזמנו הפנוי משמש כעוזר הוראה. "השילוב עם מנהל עסקים החל בשנה ב' לתואר במשפטים, לאו דווקא בגלל שיקולים פרקטיים של משלח יד בעתיד, אלא יותר לשם העשרת הידע הכללי ברמת האקדמיה, וגם מכיוון שהעיסוק במספרים פחות מפחיד אותי מהסטודנט הממוצע למשפטים ".

 

 

למה משפטים: "לפני הלימודים התלבטתי מאד מה ללמוד ולא חשבתי בכלל על משפטים. קצת מוזר להודות בכך, אבל האמת היא שחיפשתי סיבה טובה לעבור לירושלים, ולאחר בירור קצר הבנתי שהפקולטה למשפטים בירושלים היא הטובה ביותר, אך לא עמדתי בדרישות הקבלה. לאחר שהצבתי לי את 'משפטים בעברית' כיעד, ניגשתי לפסיכומטרי (בפעם השנייה) ולשמחתי השגתי את הציון המיוחל שהספיק לי כדי להתקבל."

 

דיון נוסף: "במהלך התואר נחשפתי לעבודת המדינה דרך משרת סטודנט במשרד המשפטים. לא פעם נכחתי בוועדות חשובות הנמצאות על סדר היום – כגון הוועדה המייעצת לענייני פליטים, הוועדה למינוי דיינים, הוועדה לבחירת נציגי ציבור בבתי הדין לעבודה וכדומה – וראיתי מקרוב את עבודת הממשלה בנושאים אלה. לדעתי, תעסוקה בפרקטיקה משפטית עוד לפני ההתמחות תורמת המון להבנת מקצוע עריכת-הדין (במנותק מהשורה בקורות החיים), וכאחד שחושב על תעסוקה עתידית בשירות המדינה (אף שאת ההתמחות סגרתי במשרד פרטי) – היא גם תרמה לי להיכרות משמעותית ותורמת עם הסביבה הזאת."
 

   

מי אני: עומרי טנקמן

אביבים: 26

שנה: ד

 

העובדות: בשנה א' התחיל עומרי את התכנית המשולבת עם יחב"ל, אך פרש אחרי שבוע וחצי מיחב"ל עקב חוסר עניין. "במהלך השנה התחלתי להרגיש שמשפטים כתואר חד-חוגי לא מספקים אותי, וחיפשתי להתחיל לשלב משנה ב'. התקבלתי לתכנית אמירים-רוח והמשכתי בשילוב. התואר באמירים מקיף הרבה תחומי ידע וההשקעה בסטודנטים משמעותית, כך שזו הזדמנות מצוינת להרחיב אופקים ולגעת בהמון תחומים מעניינים שלא מגיעים אליהם במשפטים." עומרי הוא אחד התלמידים העסוקים בפקולטה, אבל בסמסטר האחרון הוא לקח פסק זמן מאתנו לטובת תכנית חילופי-סטודנטים בוונקובר. מתגעגעים!

 

דיון נוסף: "בשנה שעברה השתתפתי בקליניקה לזכויות נשים בעבודה בהנחיית עו"ד תמי קצביאן ופרופ' גיא דוידוב. במסגרת הקליניקה הייתי שותף (יחד עם דורית המברג וסודיה כהן מהשנתון שלנו) לכתיבת מודל חלוצי בארץ להסכם קיבוצי המקדם שוויון מגדרי במקום העבודה. העבודה על הפרויקט הייתה מרתקת מכיוון שיצא לנו לקרוא עשרות הסכמים קיבוציים, מאמרים, חקיקה ופסיקה בנושא, וגם להיפגש עם ארגוני עובדים בשטח ולראות מה מהסעיפים חשוב להם יותר ופחות ומה ריאלי להכניס למודל. כרגע המודל כבר 'מתחיל ללכת' ומספר מקומות מקדמים אותו עצמאית." עומרי השתתף באחת הקליניקות שאולי הכי מלחיצות גברים, ושרד כדי לספר. "החוויה של להיות גבר יחיד בתוך קליניקה בה כל שאר החברות הן נשים עלולה להישמע מוזרה או אפילו מפחידה לאנשים מסוימים. אבל לא הייתה תחושה שאני צריך לייצג את אוכלוסיית הגברים מול חבורה של פמיניסטיות. החוויה בשיעורים הייתה מאוד חיובית ולמעט מקרים בודדים מאוד לא זכורים לי חיכוכים על רקע מגדרי ".
 

למה משפטים? "אין לי משפטנים במשפחה וגם לא צפיתי באדיקות בסדרות בתי משפט בתור ילד, כך שזה לא היה איזה נתיב מוכתב מראש. זו הייתה בחירה די מושכלת והמטרה הייתה לבחור מקצוע לימודי שיהיה פרקטי, יערב שימוש משמעותי בשפה ויאתגר. מעבר לכך ניסיתי לדמיין איך תיראה הקריירה שלי ורציתי להיות מסוגל להשתמש ביכולות שלי כדי לעזור לאנשים ולהשפיע על החברה. משפטים השתלב לי היטב בתמונה הזו. מעניין אותי לבחון איך חברות מתעצבות, ובעיני למשפט יש תפקיד חשוב בעיצוב הזה ולכן כדאי וחשוב ללמוד משפטים".

מפגשי בוגרים

מפגשי בוגרים

השנה נערכו בפקולטה ארבעה מפגשי מחזור מרגשים במיוחד. אחד מהם אף זכה לסיקור תקשורתי נרחב בשל נוכחותו של נשיא המדינה הנבחר, ראובן (רובי) ריבלין, רק יומיים לאחר היבחרו.  



-ספיר דיין-

 

במסגרת פרויקט שחנכה השנה הפקולטה ביוזמתו של הדיקן פרופ' יובל שני, נפגשים מדי שנה בוגרים ממחזורים "עגולים" (לפני 50 שנה, 40 שנה וכן הלאה) כדי לחדש את הקשר בין החברים, ובינם לבין האוניברסיטה. השנה נערכו מפגשי מחזור של שנתונים 1964, 1974, 1984 ו 2004.


מפגש מחזור 1964 היה רווי "כוכבים": מלבד הנשיא ראובן ריבלין הגיעו גם פרופ' יעקב נאמן, חגי סיטון, מתי גולן, עמירם ספרן, מיכה ינון, ועוד דמויות בולטות רבות בנוף הציבורי והעסקי בישראל. אמנם נדמה היה כי האירוע תוזמן מראש, אך מסתבר שהעיתוי המוצלח הפתיע גם את המארגנים, שלא ציפו כי אחד מהבוגרים יהיה במקרה גם הנשיא העשירי של מדינת ישראל ושהוא יגיע לכנס יומיים בלבד לאחר היבחרו. באירוע שציין יובל לסיום לימודיהם של חבריו, סיפר הנשיא ראובן ריבלין על חוויותיו מהלימודים: "כל שנה קיבלתי פרס, ובתור ירושלמי הייתי קצת מתבייש בזה, אבל מה אני יכול לעשות, הייתי תלמיד חנון. התייחסתי ללימודים ברצינות רבה, אבל הייתי בהחלט נמרץ גם מחוץ ללימודים". כאשר נשאל אם האמין שמהמחזור שלו יֵצֵא נשיא המדינה, השיב "היו לי הרבה חברים שחשבתי שהם יכולים להגיע לנשיאות".

מפגש בוגרים מחזור יב׳ (1964)
צלם: ברונו שרביט

 

פרופ' יעקב נאמן, כאשר נשאל על היבחרו של חברו-למחזור לנשיאות, סיפר "הרגשתי לא טוב כשהוא לא נבחר בפעם שעברה, אבל אמרתי שזה יבוא בעתיד, וברוך השם זה הגיע. היינו חברים טובים לא רק בלימודים אלא גם אחרי זה. היום הוא נשיא המדינה. אני לא יכול לומר שאני חבר של הנשיא. זה לא פשוט. אני מתרגש שבן המחזור שלנו הגיע לעמדה הבכירה ביותר בדמוקרטיה הישראלית". עוד אמר נאמן כי ריבלין "היה תלמיד מעולה, נחמד ומאוד חברותי. היינו יושבים יחד בספריה, נהנים יחד בשיעורים ובתרגילים". 

 

 

מימין: פרופ' יעקב נאמן, הנשיא ראובן ריבלין ועו"ד מיכה ינון
צלם: נרי פינקווסר

 

 

המפגש של מחזור 1974 היה גם הוא מוצלח מאוד וזכה לנוכחות מרשימה של הבוגרים, למרות היעדרותו של הסטודנט המפורסם ביותר של אותו מחזור, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

 

במפגש המחזור של שנת 1984 השתתפו ארבעים מבוגרי הפקולטה, ביניהם שופטים, משפטנים ועורכי דין מוכרים, שחלקם אף ממשיכים את המסורת כהורים לסטודנטים הלומדים בימים אלו בפקולטה. במפגש המחזור של שנת 2004 השתתפו כבר חמישים מבוגרי הפקולטה.

 

תכנית המפגשים, אשר נערכו בבית מאירסדורף, כללה סיור בקמפוס הר הצופים, נאומים מפי דיקן הפקולטה וחברי הסגל, ארוחת ערב קלה ובעיקר זמן חופשי להעלאת זיכרונות מספסל הלימודים.  בסיור שנערך באוניברסיטה ביקרו התלמידים לשעבר באתרים מתקופת לימודיהם ובמבנים החדשים שברובם לא זכו ללמוד, וסיפרו כי בתקופתם "הכול פה היה כלונסאות ואוהלים", ואילו הסטודנטים של היום נהנים מתנאים מפנקים. שיאם של המפגשים היה כמובן אירוע "המיקרופון הנודד" שבו העלו הבוגרים, איש בתורו, זיכרונות מספסל הלימודים. "מיד כשנכנסנו בשערי האוניברסיטה אמרתי לאשתי שאני מרגיש זקן בשלושים שנה", סיפר אחד הבוגרים, "הכל נראה שונה וחדש. אך מיד כשהתחילו אותם הדיבורים המוכרים על החוויות שעברנו כולנו, ראיתי שלפניי מדברים אנשים שחיים בשנות העשרים שלהם והרגשתי מיד צעיר בשלושים שנה".


הבוגרים התפעלו מאוד מהפרויקטים השונים בפקולטה, ובמיוחד מהאחריות החברתית שבה נוקטת הפקולטה. ד"ר עינת אלבין וד"ר יובל אלבשן, שנכחו במפגשים השונים, סיפרו על פעילותן הייחודית של הקליניקות המשפטיות, על כוחו החברתי של המשפט, ועל רצונם של הסטודנטים בפקולטה להיות פעילים מבחינה חברתית, כאז כן היום. אחת מבוגרות המחזור סיפרה שרוב רובם של הבוגרים במחזור בחרו בדרך של שליחות ציבורית, ולא מחוסר ברירה, אלא מתוך הכוונה של הפקולטה, המרצים והחברים. זהו נתון שאין לאף פקולטה בישראל, והוא בהחלט מקור לגאווה. 

מפגש בוגרים, מחזור לב׳ (1974)
צילום: מל בריקמן

 

בשנתיים האחרונות נקטה הפקולטה צעדים על מנת לחדש את הקשר עם בוגריה בעקבות פניות שהתקבלו על ידי הבוגרים. הופץ ביטאון הפקולטה, חודשו רשימות אנשי הקשר, והוקם "מועדון הבוגרים" החדש, שמטרתו היא לחדש את הקשר עם אלפי המשפטנים שצמחו בפקולטה. במהלך ההתארגנות לכנסי המחזור, אחת המשימות הקשות הייתה לאתר את הכתובות והשמות החדשים של חלק מהבוגרים, כיוון שמאגרי המידע היו מיושנים ולא מעודכנים. סטודנטים שעסקו במלאכה דיווחו על שיחות טלפון שנמשכו לעיתים כחצי שעה, בגלל רצון הבוגרים לשמוע על הנעשה בפקולטה ועל חוויותיהם של הסטודנטים הצעירים למשפטים. ההיענות לחידוש הקשר הייתה גדולה מאוד, והמפגשים, כאמור, היו מוצלחים.

מפגש בוגרים, מחזור מב׳ (1984)
צלם: יונתן זינדל

 

 

דיקן הפקולטה פרופ' יובל שני, שהפרויקט קם ביוזמתו, מספר כי הקשרים חשובים גם לפקולטה וגם לבוגרים. "יש כמות גדולה של בוגרים שמחפשת את הקשר הזה. הם מבינים כמה חשוב שהפקולטה תמשיך להיות מסגרת של מצוינות, והם נרתמים. מלווים אותנו, מלמדים אצלנו, קולטים סטודנטים להתמחויות, ותומכים בנו מבחינה כספית. הפקולטה נתנה פלטפורמה מאוד משמעותית לבוגרים להשתלב בעשייה המשפטית, ואנחנו מקווים שהבוגרים יעזרו לנו להעניק גם לסטודנטים הצעירים פלטפורמה טובה לפחות כמו שהם קיבלו. החינוך המשפטי כיום הוא יותר מורכב, יותר יקר, יותר רב-תחומי ודורש יותר מיומנות ואנחנו נשמח לליווי ותמיכה של הבוגרים בהליך ההכשרה של הסטודנטים."

 

הדיקן אמר בנאומו כי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית היא מותג, "וכמו כל מותג, יש ערך בשימור המוניטין שלה. לבוגרים הרבים של האוניברסיטה יש כוח אינדיבידואלי וכוח קולקטיבי: עשרת אלפים בוגרים שהם עמוד השדרה המרכזי של המשפט הישראלי וממלאים תפקידים בכירים בחברה הישראלית. הם נכס, ובמציאות האקדמית של היום הפקולטה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר עליו.  אנחנו מאוד גאים שמהפקולטה הזו יצאו אנשים מעולים, שתרמו תרומה משמעותית למדינה".

עמוד הבוגרים באתר הפקולטה

עברית קשה שפה

עברית קשה שפה

אין סטודנט שלא חווה קשיי הסתגלות בשנתו הראשונה בפקולטה למשפטים. אך עבור אלה שעברית אינה שפת אמם הקושי מועצם: טעויות ניסוח, קושי בקריאה ובהבנה של השפה המשפטית ולפעמים אף בעיות הסתגלות חברתיות ותרבותיות. פרויקט החונכות לתלמידים שעברית אינה שפת אמם נותן מענה נרחב לקשיים, והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן.



-רננה הרמן-

 

"בתחילת שנה א' עוד לא היה לי לפטופ", מספרת עתליה מרקוביץ', סטודנטית בפקולטה שעלתה מהולנד לאחר התיכון. "נשארתי באוניברסיטה כל יום עד שעה מאוחרת כדי לכתוב עבודות. אחרי שכל הספריות נסגרו הייתי עוברת למחשבים במסדרון עד אחת-עשרה בלילה. באחד הימים התקשרתי לתום, החונך שלי, לבכות על כך שאני אפילו לא קרובה לסיום כתיבת העבודה. זה היה באמצע החורף והוא הגיע באחת-עשרה בלילה לעודד אותי עם כוס תה. זה היה ממש מקסים".

 

פרויקט החונכות לתלמידים שעברית אינה שפת אמם הוקם לפני כתשע שנים ביוזמת פרופ' אייל זמיר. הוא נוהל בעבר על ידי ד"ר אדם חפרי-וינוגרדוב, וכיום מנוהל ברמה האקדמית על ידי פרופ' גיא הרפז בסיוע תלמידת הפקולטה קרן בן צבי. הפרויקט נתמך כלכלית על ידי קרן גילברט ומספק תמיכה לכ-25 סטודנטים בשנה. מטרתו היא לעזור לסטודנטים בעלי קשיים בשפה, ובחלק מהמקרים אף קשיים תרבותיים וחברתיים, לצלוח את השנה הראשונה שלהם בפקולטה למשפטים. "אנו מנסים לאתר בעוד מועד את תלמידי שנה א' שרמת העברית שלהם פוגעת ביכולתם לממש את הפוטנציאל. לרוב מדובר על עולים חדשים או על תלמידים מהמגזר הערבי", מספר פרופ' הרפז.

 

עתליה מרקוביץ'

"לפני תחילת שנת הלימודים אנו מאתרים כ-15 חונכים מצטיינים בעלי שילוב של יכולות לימודיות ואינטליגנציה רגשית מפותחת. בימי האוריינטציה אנו מרכזים את הסטודנטים החדשים המתאימים לפרויקט ו'משדכים' חונך לחניכים. מכאן והלאה, זה תלוי בכימיה בין החונך לחניך. יש לחניכים את הטלפון ואפשר להיפגש ואף לשלוח עבודות להגהה לפני הגשה. מדובר על אפשרות לתמיכה משמעותית שניתנת בחינם, והייתי שמח אם תלמידי שנה א' בפרויקט היו מנצלים אותה יותר".

 

להיות חונכת בפרויקט
עתליה פרי, סטודנטית בפקולטה וחונכת בפרויקט מזה שנתיים, מספרת עוד על העבודה בפרויקט: "המטרה היא לעזור לסטודנט להבין מהם פסקי דין, איך קוראים אותם ואיך כותבים עבודה. אנו מנסים להקנות את הכלים הבסיסיים, שלסטודנט בעל מיומנויות חזקות בשפה העברית הרבה יותר קל לפתח. החונכות כוללת פגישות אישיות וגם עזרה בהגהה ובניסוח לפני הגשת עבודות. בתחילת השנה יש פגישת היכרות בה אני נותנת טיפים ודגשים ועורכת עם החניך תיאום ציפיות. מעבר לזה, אני מונחית לפי הרצון שלו ולפי העבודות שהוא נדרש להגיש. יש חניכים שיבקשו פגישה שבועית קבועה ויש שיעדיפו ליצור קשר לפי הצורך שלהם".

 

למרות שהדגש הוא אקדמי, אצל תלמידים בעלי קשיים חברתיים מתעורר גם צורך גדול בקשר אישי עם החונך, והחונכות גולשת גם לנושאים אחרים. עתליה מוסיפה: "אני תמיד מדגישה שהם יכולים לפנות ולהתייעץ אתי בכל תחום, ולא רק בענייני לימודים, כי המטרה היא להקל עליהם את ההסתגלות באופן כללי. בנוסף, אני מעודדת אותם למצוא חברים ללמידה משותפת לקראת כתיבת עבודות, כי אני מאמינה שזה מחזק הן את הפן החברתי והן את הפן הלימודי". לדבריה, גם רמת העברית משתנה מחניך לחניך. "אני מדברת עם כולם בעברית, אך יש חניכים שהשפה שלהם ברמה נמוכה, ויש כאלה שהקושי שלהם מתעורר בעיקר בענייני ניסוח ודקדוק. ראיתי את הפער בעיקר בשלבי ההגהה על העבודות. אלה דברים שעלולים להוריד משמעותית את רמת העבודה. בדרך כלל הקשר יותר אינטנסיבי בתחילת השנה, וככל שהשנה מתקדמת התלמידים לומדים להתנהל נכון גם בלי העזרה שלנו והאינטנסיביות יורדת. לפעמים יש הרגשה דומה לשליחת הגוזלים מהקן".

 

להיות חניכה בפרויקט
"מבחינתי זה היה מדהים", מספרת מרקוביץ', "זה כל כך עזר לי. בתחילת הלימודים השפה המשפטית היתה לי קשה מאד, ובנוסף היו חומרי קריאה רבים ולא מעט עבודות. כמי שלא רגילה לקרוא בעברית ואוצר המילים שלה לא גדול, הקצב היה איטי ולכן גם תכנון הזמנים מאד קשה. ידעתי מראש שלא יהיה לי קל, אך לא חשבתי שזה יגיע לרמת הקושי הזו". לדבריה "שני החונכים שציוותו לי ממש הצילו אותי. בחצי השנה הראשונה חנך אותי תום, סטודנט בפקולטה. אתו החונכות כללה גם בכי ותמיכה נפשית בזמני משבר. בהמשך השנה, לאחר שכבר התרגלתי מעט למסגרת, חנכה אותי נעמה והקשר בינינו כלל בדיקת עבודות אינטנסיבית. ככל שהשנה התקדמה הצלחתי להבין איך דברים מתנהלים ופחות נלחצתי. לכן, באופן טבעי האינטנסיביות ירדה. בשלב זה, הקשר עבר להיות יותר טלפוני וכלל בעיקר שליחת עבודות במייל לתיקון שגיאות כתיב וניסוח. בשנה השנייה נעמה המשיכה לחנוך אותי רשמית, אך שליחת העבודות לתיקון כבר היתה פחות הכרחית מבחינתי. הרגשתי שבזכות הליווי ההתחלתי הגעתי למצב שכבר יש לי את הכלים  לעשות זאת בעצמי".

 

עתליה פרי

תחילת הדרך היתה הקשה ביותר. לדבריה "ללא תיקוני החונכים, הציונים שלי היו יורדים משמעותית. בנוסף, לא כל אחד יכול לבדוק עבודה משפטית. זו שפה שונה מתחומים אחרים והתיקון לוקח זמן רב, כך שלא יכולתי ולא הרגשתי בנוח לבקש מחברים מחוץ לפקולטה. במובן הזה, הפרויקט מבחינתי היה מאד מועיל וקידם אותי באופן משמעותי".

 

 

הישגים מרשימים וסיפורי הצלחה
"הפרויקט נוצר מתוך סטטיסטיקה שהעידה על אחוזי נשירה גבוהים יחסית של העולים ובעיקר של הסטודנטים הערבים", מספר פרופ' הרפז, מנהל הפרויקט. "היתה תחושה שיש להם קושי אקדמי, אך קיימים גם קשיים אחרים הקשורים לגיל, לבגרות ולשונות החברתית. הפרויקט במובן הצר שלו מתמקד בפן האקדמי, אבל החונכים יודעים שלפעמים צריך לתת מענה גם לקשיים נלווים אחרים. בעבר היתה לנו תמיכה כלכלית רחבה והתאפשר לנו לממן גם פעילויות חברתיות, מלגת הצטיינות ומלגת נזקקות. היום התמיכה יותר צנועה ולכן אנו מתמקדים בעיקר בפן האקדמי, אבל יחד עם זאת מודעים גם לשאר הבעיות ומנסים לתת מענה יותר הוליסטי".

 

פרופ' הרפז הוסיף שיש הישגים מרשימים "עד כדי כך שבמובנים רבים אנו מובילים באוניברסיטה בתחומנו. בכל פעם שבדיקנט הסטודנטים, בפקולטות אחרות או באגודת הסטודנטים רוצים ליישם פרויקט דומה, הם פונים כדי ללמוד מהניסיון שלנו. לצערי, יש גם חניכים שלא נעזרים מספיק. זה חבל, כי קיים עבורם גוף מאד איכותי, מחויב, אידיאולוגי וערכי שגם מספק עזרה המותאמת לצורכיהם, וכל זאת ללא תשלום. אישית, הייתי רוצה שייעזרו יותר בחונכים המעולים שלנו".

 

גיא הרפז
צילום: D Guthrie

 

לדבריו, היו גם סיפורי הצלחה יוצאי דופן. "בזמנו הגיעו לפקולטה מספר עולות מברית המועצות לשעבר, שבשבוע הראשון ללימודים לא הצליחו אפילו לחבר משפט. בסופו של דבר, הן סיימו עם ממוצעים שאני לא בטוח שאני אישית הייתי מסיים אתם היום. לצערי, אלה לא מקרים שכיחים. אני לא יכול להראות לך שברשימת מצטייני הדיקן יש רוב של החניכים שלנו. ובכל זאת יש סיפורי הצלחה, ויש סטודנטים שמאד נעזרים, ובסופו של יום אנו שבעי רצון מתוצאות הפרויקט”.

גיליון 17

 
  גליון 17:  יולי 2014
 


בטאון הפקולטה - גליון 17

 

בטאון הפקולטה מאחל לכם חופשת קיץ מהנה!

 
 

  
מקפצה לפרקטיקה בעזרת הפקולטה למשפטים
-זהר דרוקמן-

הפקולטה למשפטים ממשיכה לסייע לסטודנטים לגשר על הפער בין התיאוריה לפרקטיקה,  באמצעות מגוון קורסים וסדנאות מעשיות. הסטודנטים לומדים להתמודד עם מקרים אמיתיים מעולם המשפטים, וכן להבין את חשיבותם של הפרטים הקטנים.

קראו עוד...

hrnl   

  
המכון למשפט עברי חוגג חמישים
-רננה הרמן-

ראש המכון למשפט עברי בפקולטה למשפטים, ד"ר בני פורת, לא מספיד את המשפט העברי. המכון פעיל יותר מתמיד בשנתו החמישים: הוא עומד מאחורי שני כתבי עת נחשבים, עורך כנסים עם אופי ייחודי ומקיים תכניות לתארים מתקדמים וספרייה ענפה לתלמידים, חוקרים ומשפטנים. ועוד היד נטויה.

קראו עוד...

hrnl   

  
כנס "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה"
-רננה הרמן-

כמיטב המסורת של כנסי "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה" של המרכז לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים, נפגשו גם הפעם נציגי אקדמיה ונציגי עולם המשפט והאקטיביזם החברתי. הפעם נועד הכנס לדון בהשתלבות בני העדה האתיופית בשוק העבודה בישראל. על רקע הבעיות הקשות הפך הדיון התיאורטי לשיחה ערה, מרתקת ונוקבת. 

קראו עוד...

hrnl   

 

שואפים ליותר
-רננה הרמן-

לא פשוט להיות סטודנט ערבי בפקולטה למשפטים. קשיי שפה, התאקלמות ותרבות שונה מציבים אתגרים מיוחדים בפני הסטודנטים הערבים במהלך הלימודים ואחריהם. מתוך כך קם פורום "שאיפות", שפעיל כבר 12 שנה ומלווה את הסטודנט הערבי בפקולטה החל מהשבוע הראשון.
קראו עוד...

hrnl   

 

מי אני? היכרות עם מגוון תלמידי הפקולטה


-רננה הרמן-


קראו עוד...

 

 


והפעם: לואיס מורנו אוקמפו

 

-חגי כרמי-
צילומים: ד. גאת'רי

 

סיקור ביקור התובע הכללי לשעבר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בפקולטה 
קראו עוד.....

 
 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 17: יולי 2014
עורך: רונן פוליאק
עיצוב והפקה: יעל צין
 
הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

המכון למשפט עברי חוגג חמישים

המכון למשפט עברי חוגג חמישים

ראש המכון למשפט עברי בפקולטה למשפטים, ד"ר בני פורת, לא מספיד את המשפט העברי. המכון פעיל יותר מתמיד בשנתו החמישים: הוא עומד מאחורי שני כתבי עת נחשבים, עורך כנסים עם אופי ייחודי ומקיים תכניות לתארים מתקדמים וספרייה ענפה לתלמידים, חוקרים ומשפטנים. ועוד היד נטויה.

 

-רננה הרמן-

 

המכון לחקר המשפט העברי ע"ש ישראל מץ חגג השנה 50 שנים להיווסדו. הוא הוקם בשנת 1963 על ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' מנחם אלון. כיום עומד בראש המכון ד"ר בני פורת. בעקבות חגיגות היובל פנינו לד"ר פורת במספר שאלות על המכון.

 

ד"ר פורת, תוכל לספר לנו מהו בעצם המכון למשפט עברי?
זהו המכון המוביל בתחומו, היחיד בארץ שהוא ברמה בינלאומית. הוא משמש כמרכז של מחקר המשפט העברי. דור חוקרי המשפט העברי המובילים צמח בין כותלי המכון, והמחקרים החשובים נכתבו במסגרתו.

 

המטרה הגדולה של המכון היתה כמובן לקדם את מחקר המשפט העברי. צריך לזכור שלימודי המשפט התקיימו באוניברסיטה עוד לפני שהפקולטה הוקמה. שני תחומי הליבה המשפטיים שמהם צמחה הפקולטה, כשהוקמה בשנת 1949, היו תחום המשפט העברי ותחום המשפט הבין-לאומי. לכן, היה זה אך טבעי שהפקולטה תהיה ספינת הדגל בתחום מחקר המשפט העברי וההוראה שלו. זה אכן קרה, והמכון היה הכלי המרכזי לשם כך.

 

כיום המכון נמצא בשלב של חילופי דורות. דור של מרצים וחוקרים פרש או עומד לקראת פרישה. חבר הסגל האחרון מ"דור הנפילים" הוא פרופ' ברכיהו ליפשיץ. עם זאת, אנו כמובן ממשיכים ליהנות מפועלם של חברי הסגל שכבר פרשו לגמלאות, שפעילותם המבורכת במכון אינה פוסקת. אנו מנסים לבנות את הדור החדש. אני אחד מהם, ובשנה הבאה מצטרף אלינו פרופ' דוד פלאטו שעולה לארץ לרגל ההצטרפות למכון. הוא גם ילמד בשנה הבאה קורס ויעביר סמינר. אנחנו נרגשים ומחכים לקליטה שלו, ומקווים להמשיך ולהרחיב את השורות גם בהמשך.

 

שמענו על כנסי צובא שמתקיימים בשנים האחרונות. מה מתרחש בכנסים אלה?
כנסי צובא הם יוזמה שהחלה במכון לפני כמה שנים. אלה כנסים שעוסקים בתחומים שונים הקשורים למשפט העברי. הכנסים נערכים בשיתוף פעולה של הפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת בר-אילן. יש שני מאפיינים ייחודיים לכנס הזה לעומת שאר הכנסים האקדמיים. הראשון הוא ההרכב האנושי שלו. בכל שנה הכנס עוסק בשילוב שבין משפט עברי לתחום משפטי אחר, ומבקש להפגיש את חוקרי המשפט העברי עם חוקרי התחום הכללי הנוסף. הכנס הבא, למשל, יעסוק ב"משפט עברי ודיני חוזים". אנו מבקשים להושיב לשולחן משותף את טובי החוקרים הכלליים בתחום עם חוקרי המשפט העברי ולראות מה קורה כשיושבים יחד ומנסים ללבן את נקודת המבט הכללית עם נקודות המבט העבריות.

 

מאפיין נוסף וייחודי של הכנס, כראוי למשפט עברי, הוא שבמוקד הכנס עומד לימוד המקורות הראשוניים של המשפט העברי. חלק משמעותי בכנס נעשה בסגנון בית-מדרשי, כך שהמשתתפים יושבים ולומדים טקסטים בקבוצות – סוגיות מהתלמוד, מקורות מהרמב"ם ומקורות עבריים נוספים.  הכנס כולל לא רק הרצאות פרונטליות, אלא גם חלק שבו יושבים ולומדים ומתכוננים לקראת ההרצאות. כך המשתתפים מגיעים להרצאות כשהם בשלים יותר. במצב כזה כבר יש להם עמדות מגובשות בנושא, והם יכולים לתקוף טענות מסוימות או להגן עליהן.

 

באילו פעילויות נוספות עוסק המכון?
אנו משקיעים רבות בתחום המחקר של המשפט העברי. המכון מוציא ספרים ופרויקטים מחקריים, ביניהם שני כתבי עת. כתב העת הוותיק הוא שנתון המשפט העברי, שהשנה חוגג ארבעים שנה להיווסדו. שנתון המשפט העברי הוא אחד משני כתבי העת הבולטים ביותר בתחום המשפט העברי. הוא יוצא פעם בשנה, שזו תדירות גבוהה יחסית. הוא מוקדש לתחומי המשפט העברי במובן הרחב של המילה: גם תחומי המשפט העברי הקלאסיים וגם תחומים במדעי היהדות הנושקים לו – מחקרים בתלמוד, מחשבת ישראל או היסטוריה, ככל שהם נוגעים לענייני המשפט העברי. אנו שואפים לתת במה גם לסטודנטים בפקולטה שכותבים עבודות מוצלחות, תזות או דוקטורט, ולפרסם מפרי עטם בשנתון. בנוסף, לאחרונה עבר לאחריותנו כתב העת הבינלאומי The Jewish Law Annual.

 

תחום נוסף שהמכון מטפח הוא תחום הלימודים המתקדמים לתואר שני ולתואר שלישי במשפט העברי. לפני שנתיים חידשנו את התכנית של תואר שני במשפט עברי, ואנחנו שמחים לגלות שהיא מאוד אטרקטיבית ומוצלחת. כרגע יש בין עשרה לשנים-עשר תלמידים בתכנית ואנחנו מקווים להתרחב אפילו יותר בשנים הקרובות.

 

דבר נוסף וחשוב במכון הוא הספרייה. ספריית המכון מכילה אוסף ייחודי, עשיר ומגוון, בכל תחומי ספרות ההלכה, מחקר המשפט העברי וספרות נלווית. היא משמשת כספרייה החשובה ביותר בתחום זה בארץ, והיא יחידה במינה גם ברמה הבינלאומית, ומשירותיה נהנים תלמידים, חוקרים ומשפטנים.

 

תוכל לשתף אותנו במשהו מעניין "מאחורי הקלעים" של המכון?
היום זה כבר פחות אקטואלי, אבל אחד מהפרויקטים החשובים של המכון לפני כמה עשרות שנים היה פרויקט מיפתוח השו"ת. ספרות השו"ת היא ספרות אדירה. קשה לדמיין את העושר ואת הגיוון שלה. בזמנו, לא הייתה דרך להשתלט על כמות החומר, בבחינת ים שאין לו סוף. מתוך כך, פרופ' מנחם אלון יזם והוביל את פרויקט מיפתוח השו"ת. הושיבו חוקרים רבים אשר עברו תשובה-תשובה, ומיינו את התשובות לפי מקורות, הקשרים היסטוריים ושאלות משפטיות. התוצר של הפרויקט היה כמה וכמה כרכים, שאפשרו לכל אחד לחפש לפי ערך או לפי מקור ולמצוא במהירות את מבוקשו.

 

צחוק הגורל היה שבאותה תקופה שני חוקרים אחרים פיתחו את הטכנולוגיה שנקראת "פרויקט השו"ת", שמצאה לה בית באוניברסיטת בר אילן. טכנולוגיה זו עושה פחות-או-יותר את אותה העבודה אבל בצורה דיגיטלית. הם נחלו הצלחה רבה. הפרויקט שלנו היה פרויקט אדיר עם חזון גדול, אך האוריינטציה שלו הייתה אמונה בעבודה הקשה של האדם ולא בטכנולוגיה. בדיעבד זה היה בעוכרינו, ובסופו של דבר בתודעת הציבור פרויקט השו"ת התקבע כהצלחה של החוקרים מבר אילן.

 

לסיום, שאלה שתעניין רבים שאינם מתחום המשפט העברי. האם לדעתך העיסוק במשפט עברי עדיין רלוונטי בתקופתנו למרות שאף שיטה אינה נוהגת לפיו? האם יש בכלל חשיבות לקדם ולפתח אותו?
זוהי שאלת מיליון הדולר. אענה לך בקליפת אגוז לגבי האופן שבו אני תופס את הסוגיה ומדוע בעיניי המשפט העברי עדיין חשוב: ראשית, אם נבחן את המשפט הישראלי במשקפיים נכונות נגלה שהמשפט העברי השאיר בו הרבה יותר עקבות מכפי שאדם ממוצע נוטה לתאר. ישנה השפעה מכרעת של המשפט העברי על המשפט הישראלי. אם נוריד מהמשפט הישראלי את מטבעות הלשון ואת המוסדות המשפטיים השונים – נקבל שיטת משפט חלקית וחסרה. מטבעות לשון ומונחים רבים במשפט הישראלי שאובים מהז'רגון של המשפט העברי, החל מ"עשיית עושר ולא במשפט" ועד "פשיטת רגל", כמו גם סוגיות לא מעטות במשפט הישראלי, כמו למשל "מאסר חייבים". כולן סוגיות שהושפעו ברמה הלשונית או ברמה מהותית מהמשפט העברי. מעבר לכך, המשפט העברי הוא "האחר". הוא זה שנותן למשפטנים אפשרות לחשוב מחוץ לקופסה ולראות אופציות אחרות. אלה אופציות שלא תמיד מתאימות למימוש ולקליטה, אבל מעוררות את המחשבה וקוראות תיגר על קיבעונות ועל קונספציות מקובלות. המשפט העברי הוא הידיד שמלווה את המשפט הישראלי מראשיתו. לפעמים שומעים בעצתו ולפעמים לא מקבלים את עמדתו, אבל תמיד הוא נוכח שם, מלווה ומוסיף למשפט הישראלי ממדי עומק רחבים יותר.

 

סטודנטים לומדים בספריית המכון למשפט עברי

כנס "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה"

כנס "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה"

כמיטב המסורת של כנסי "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה" של המרכז לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים, נפגשו גם הפעם נציגי אקדמיה ונציגי עולם המשפט והאקטיביזם החברתי. הפעם נועד הכנס לדון בהשתלבות בני העדה האתיופית בשוק העבודה בישראל. על רקע הבעיות הקשות הפך הדיון התיאורטי לשיחה ערה, מרתקת ונוקבת.  

 

-רננה הרמן-

 

המקום: בניין מאירסדורף. התאריך: 26/3/2014. כשמונים אורחים, ובהם ייצוג נכבד של יוצאי אתיופיה הפעילים בקהילה, הגיעו כדי לשמוע ולנסות להתקרב לפתרון של הקושי התעסוקתי בקרב יוצאי העדה. בפאנל, בהנחיית העיתונאית גל גבאי, ישבה ח"כ פנינה תמנו-שטה, שהיא חברת הכנסת הראשונה מהעדה האתיופית, ובין שלל תפקידיה מכהנת גם כיו"ר השדולה לקידום יוצאי אתיופיה. לצדה ישבו גם עו"ד שרון אברהם-ויס מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ופרופ' ניסים מזרחי, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

 

לבאי הכנס חולק מסמך רקע, שערכה הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה (השייכת למרכז לחינוך משפטי קליני), אש מבוסס על עבודת שטח אינטנסיבית שנערכה על ידי סטודנטים בליווי עו"ד מהקליניקה במוקדי הקליטה. מהמסמך עולה כי מתוך כלל הפניות שהגיעו לקליניקה בין השנים 2009-2013, 62% מהפניות עסקו בדיני עבודה. נתונים סטטיסטיים נוספים מציגים מציאות של אפליה כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ופגיעה מתמשכת בחוקי המגן של דיני העבודה לגביהם. על רקע מצב בעייתי זה פתח הפאנל בדיון, שבשל רגישותו גלש מידי פעם לחילופי דברים  נוקבים.

 

סטריאוטיפים חזקים וחוסר יכולת מיקוח
עו"ד ורדית דמרי-מדר, מנחה בקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, פתחה את הכנס בפירוט החסמים הקיימים בשוק העבודה: הרתיעה הגבוהה של מעסיקים מעובדים יוצאי אתיופיה. גם התנאים בשוק העבודה השניוני,  שרבים מבני העדה עובדים בו, כוללים משרות לא יציבות, תנאי עבודה ברמה מינימלית, היעדר ביטחון תעסוקתי ועוד. לדבריה, הניצול גובר בגלל הקושי המובנה בהיותם עולים וכולל בתוכו קשיי השתלבות, גזענות ודעות קדומות.

 

עו"ד שרון אברהם-ויס מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה סיפרה על עבודת הנציבות בהקשר זה. מעבר לפן המשפטי, היא תיארה גם את פועלה של הנציבות ב"חיים האמיתיים", וסיפרה על דיאלוג ממושך שמתקיים עם מעסיקים מתוך אמונה שהוא יעזור להוביל לשינוי חברתי.

 

פרופ' מזרחי נגע בהבחנה שהגיע אליה במסגרת מחקר שערך בין קבוצות מיעוט שונות בישראל. לדבריו, לעומת הפלסטינים שחווים את האפליה והשונות מול החברה הישראלית כהשפלה מובהקת, האתיופים מתארים זאת באופן חמקמק ועמום. למשל, בחורה ממוצא אתיופי שעובדת בדלפק ורואה שכל הלקוחות פונים רק לבחורה בדלפק השני ולא אליה. היא לא מגדירה זאת בצורה חד-משמעית, ומרבה לשאול את עצמה אם זו אכן אפליה או שזהו פרי דמיונה. הסיבה לכך היא רצונם העז של יוצאי אתיופיה להשתלב בחברה. יוצאי אתיופיה רואים עצמם כחלק אינהרנטי מהחברה הישראלית, כך שאינם ממהרים להתלונן. לכן הטיפול במקרה שלהם חמקמק יותר.

 

ח"כ פנינה תמנו-שטה הציפה פן אישי יותר מניסיונה הפרטי והציבורי. היא הסכימה עם פרופ' מזרחי שהנושא חמקמק. "מחד, אנו בפנים בגלל היהדות. מאידך, יש סטריאוטיפים חזקים וצבע עור שונה, ולכן ברור שישנה אפליה", היא אומרת. "כשאני מסתובבת בחנות בגדים, פעמים רבות שואלים אותי אם אני המוכרת. התחושה בציבור היא שיוצאי אתיופיה פחות חכמים וטעוני טיפוח. הקהילה שלנו מאוד רוצה להיות חלק מהחברה הישראלית למרות סטירות הלחי, ולא תמיד אני מצליחה להבין למה. הסיבה העיקרית למאבק העיקש היא השורשים היהודיים והציוניים".

 

אף אחד לא רוצה להסיר את החסמים
הרוחות הפכו סוערות כשעלה נושא היישום של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. “החוק מנוסח יפה, אך אנשים בצמתים חשובים לא מיישמים אותו, כולל שרים בממשלה שלא מאמינים שנדרש ייצוג הולם במקומות עבודה. גם הנציבות צריכה לעשות יותר", פנתה ח"כ תמנו-שטה בתלונה לעו"ד ויס. "אתם לא מתריעים על התקנים בפני האוכלוסייה שבאמת זקוקה להם – הדור המבוגר יותר, ובפרט הנשים המבוגרות. לדעתי התפקיד של הנציבות הוא לגבש ניירות עמדה ברורים. המציאות מראה שאף אחד לא באמת רוצה או מתאמץ להסיר את החסמים. בפועל, מפרסמים את התקנים הייעודיים בתפוצה קטנה מאד, ובדיעבד לוקחים אנשים מחוץ לעדה בטענה שלא פנו יוצאי אתיופיה מתאימים. מעבר לכך, גם מי שעובר את המבחנים מוצב פעמים רבות רק במקום השני במועמדות לתפקיד ולא נבחר בפועל".

 

"אני לא קשורה לדרג הפוליטי", עונה עו"ד ויס בתגובה לדברים. "אנו עובדים בכפוף ליועץ המשפטי, ולכן מנועים מלפתור עניינים כאלו באופן ציבורי, אך יש לנו דיאלוג מתמיד בנושא הזה. בנוסף, כגוף ממשלתי אנו תלויים בפניות, ובפועל לא מגיעות אלינו פניות רבות".
"חשוב גם לזכור שהפן המשפטי הוא רק אחד מהכלים שלנו להשגת המטרה של שוויון הזדמנויות. חלק ניכר מהעבודה שלנו מתבצעת בשטח, ברמת פתיחת הדלת – לעיתים אנו באים פיזית עם המועמד למקום העבודה ואומרים: 'זה מישהו שאנחנו מכירים וסומכים עליו, תנו לו הזדמנות'. מעבר לכך, פעמים רבות יש גורמים תרבותיים שמונעים מיוצאי אתיופיה להשתלב. למשל, מעסיק שהתלונן שעורכת דין אתיופית המועסקת אצלו לא שאלה את הלקוח מספיק שאלות, מה שפגע בתפקודה. בדיעבד, התברר שהפער היה תרבותי. היא הרגישה שזהו חוסר נימוס לשאול ולכן לא עשתה זאת".

 

מוטב לסיים, למרות הקשיים הרבים, במעט אופטימיות. לקראת סוף הכנס, בשלב השאלות, הצביעה בחורה ממוצא אתיופי, בוגרת תואר שני בכלכלה והציגה מציאות הפוכה. היא סיפרה על מבחני קבלה לתקני הייצוג ההולם בתחומי הכלכלה בשירות הציבורי שניגשה אליהם. לדבריה, ניגשו למבחנים יותר מ-100 צעירים משכילים יוצאי אתיופיה, 50 מתוכם עברו את המבחנים ובסוף התהליך אף התקבל עובד בן העדה האתיופית.

 

ההשפעות של הכנס מעוררות אף הן זיק של אופטימיות: לאחר הכנס פנתה ח"כ פנינה תמנו שטה לפרופ' ניסים מזרחי מתוך רצון להסתייע בידע המחקרי שצבר לטובת העשייה שלה. בנוסף, עיריית ירושלים עורכת בעקבות הכנס "שולחנות עגולים" לטובת הנושא בשיתוף הקליניקה ונציגי העדה האתיופית. לא בטוח שהמהלכים הקטנים מייצגים מגמה או תהליך רחב היקף. ובכל זאת, על רקע הסיפורים הרבים והמייאשים שעלו בכנס, חשוב לזכור שיש גם מקרים הפוכים, ולא מעט פעילים חברתיים עם רצון טוב ומוטיבציה, ולקוות שעם הזמן הם ילכו ויתרבו.

 

משתתפי הכנס מימין - ח"כ פנינה תמנו-שטה, פרופ' ניסים מזרחי, עו"ד שרון אברהם ויס והמנחה גל גבאי

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"

- רננה הרמן-

 

שם: תמר ונטורה

 

אביבים: 24

 

שנה: א'

 

העובדות:  תמר היא מוזיקאית מחוננת ועוסקת בשירה במקביל ללימודי המשפטים. לפני ההרשמה לאוניברסיטה היא ביררה לגבי שילוב עם האקדמיה למוזיקה, אך התברר שאין שילוב כזה. כרגע היא לומדת משפטים בלבד ונמצאת בהתלבטות האם לשלב מקצוע נוסף בשנה הבאה.

 

למה משפטים: "זה מקצוע רחב ומרחיב אופקים", אומרת תמר. "נראה לי שזה שילוב טוב בין מקצוע שהוא גם פרקטי וגם יש לי בו עניין. בנוסף, כנראה ארצה לאחר הלימודים לעבוד בתחום ציבורי כלשהו, ונראה שתואר במשפטים מתאים למשרה מהסוג הזה.

היו לי גם כמה דמויות לחיקוי בתחום: אחותי למדה משפטים, לומדת בימים אלה לתואר שני במשפטים ומאוד אוהבת את המקצוע. גם מפקדים רבים וחברים שהכרתי בצבא בחרו במסלול הזה. אני אישית עדיין חוקרת ומגלה את העולם הזה. אני רואה גם נקודות דמיון מסוימות בין תחום המוזיקה לתחום המשפטי. במשפטים אנו לומדים להאיר כל נושא מזוויות ונקודות מבט שונות, וכך גם במוזיקה: כשאנו מעבדים שיר, אנו מאירים אותו באור שונה, משנים את הז'אנר או מחברים אותו לשיר אחר שמשנה את ההקשר של השיר. במובן היותר רחב התחומים דומים בכך ששניהם חותרים בסופו של דבר 'לעשות לאנשים טוב על הלב'."

 

דיון נוסף: תמר שרה ומנגנת בפסנתר מגיל מאוד צעיר. בשלוש השנים האחרונות היא שרה בהרכב אקפלה שהיתה שותפה בהקמתו. זהו הרכב נשים בשם מייקאפלה makeupella)), ששר בלי כלי נגינה. במסגרת ההרכב הן נפגשות לחזרה פעם בשבוע וגם מופיעות  בכל מיני אירועים. בשנה שעברה עשתה הפסקה של חצי שנה ונסעה למזרח ("תאילנד, לאוס, קמבודיה, וייטנאם, נפאל והודו") לטיול הגדול שלפני התואר.

 

שם: מיטל שאיה ספיבק

 

אביבים: 23

 

שנה: ב'

 

העובדות: מיטל משלבת את התואר במשפטים עם לימודי יהדות. מדובר על תואר שהוא כמו  B.A  כללי, אך מתמקד רק בחוגים שקשורים למדעי היהדות – מקרא, תלמוד, מחשבת ישראל, היסטוריה של עם ישראל, יידיש ועוד. בתחילת דרכה בשנה א' שילבה מיטל משפטים וכלכלה, אך בהמשך היא הגיעה למסקנה שמדעי הרוח יותר מעניינים ומתאימים עבורה.

 

למה משפטים: "כשהייתי קטנה רציתי להיות שופטת", אומרת מיטל. "הגלימה קנתה אותי ובאיזשהו מקום גם סלסול השיער. זו תמיד נראתה לי משרה מכובדת והחלטית בגלל הצורך להחליט ולקבוע דברים. גם הסדרה 'אלי מקביל' משכה אותי לכיוון המקצוע הזה.

התחומים שהכי מעניינים אותי הם משפט פלילי ודיני משפחה, אך יכול להיות ששילוב המקצועות שלי עם מדעי היהדות יוביל אותי בסופו של דבר לתחום המשפט העברי".

 

דיון נוסף: מיטל לומדת בבית המדרש "חברותא" שבאוניברסיטה, שם לומדים תלמוד וגמרא מדי בוקר בתמורה למלגה. היא גם פעילה ב"מניין הסנאט" – מניין המקדם תפילות שוויוניות באוניברסיטה, כלומר, תפילות שבהן, שלא כמקובל, יכולות גם נשים להיות חלק אינטגרלי מטקס התפילה ואף להוביל אותה. לדבריה, המניין תפס השנה תאוצה רבה ומצליח למשוך אליו סטודנטים וסטודנטיות רבים. מיטל אף הייתה ממקימי תא "ירושלמיות" באוניברסיטה. זהו תא פמיניסטי לקידום נשים שמקיים פאנלים ופעילויות רבות בקמפוסים כדי להעלות את המודעות לזכויות הנשים. "מעבר לפאנלים והפעילויות שארגנתי", היא אומרת, "הרגשתי שעצם ההקמה של התא היא דבר גדול וחשוב באוניברסיטה, ואני שמחה שהייתי שותפה להקמה ולהשפעה."

 

 

מי אני: חן דרעי

 

אביבים: 23

 

שנה: ג

 

העובדות: חן משלבת את התואר במשפטים עם התכנית במדעי הרוח. היא לומדת במסלול עם חטיבה בקוגניציה וחטיבה בפילוסופיה של המדע. במקביל התחילה חן תכנית מואצת לתואר שני, שבמסגרתה היא אמורה לסיים את התואר השני בארבע שנים.  "התחלתי בקוגניציה ואז ראיתי שאני פחות מתחברת לעבודה המחקרית", היא אומרת. "מאוד עניין אותי הפן הפילוסופי שגם מתחבר לעולם המשפט".

 

למה משפטים: "ידע משפטי נותן הרבה יותר כלים להבין את 'המשחק'. נתקלים בזה בחיי היומיום – יש המון סיטואציות קטנות בחיים שכאשר יש לך ידע משפטי הרבה יותר פשוט להבין אותן. אני מרגישה שמשפטים זה גם אפיק טוב להשפיע דרכו על האופן שבו אנחנו חיים בתור חברה, ומגדירים את המרחב הציבורי שאנחנו נמצאים בו.

 

בחרתי בתכנית משולבת כי אני מאמינה שכדי להיות איש מעשה טוב או אקדמאי טוב, צריך להיות מצד אחד מחובר  למציאות, ומצד שני  להיות אינטרדיסציפלינרי. כלומר, להתעסק בכמה תחומים במקביל ולא להיסגר בבועה אחת. אני מקווה לא לעזוב את האקדמיה לאחר סיום התארים הנוכחיים, כי אני אוהבת מאוד את העולם האקדמי ומאמינה בשילוב של אקדמיה ועשייה. זה לא שאנחנו מסיימים את התואר ופתאום אנחנו חכמים, אלא צריך ללמוד ולפתח את עצמך כל הזמן".

 

דיון נוסף: חן לא נחה לרגע מעשיה חברתית ומשלל עיסוקים מגוונים. במשך שנתיים היא התנדבה כחברה בוועדת ביקורת של אגודת הסטודנטים למשפטים. במסגרת הוועדה פיקחו היא וחבריה על העבודה של האגודה כדי לוודא שהיא נעשית באופן שתואם את התקנון. חן חברה גם בקליניקה לשוק ההון החברתי בהנחיית פרופ' חמדני, שגם היא ניכרת בשילוב בין העולם המסחרי לעולם החברתי. בקליניקה עובדים על פרויקטים של עסקים חברתיים. בנוסף, היא עובדת ביחידה לתביעות ומיקור חוץ בפרקליטות. זו יחידה פחות מוכרת ("אבל מגניבה ומומלצת") שיוזמת תביעות בשם המדינה. לדוגמה, התביעה של מפעלי ים המלח או פינוי חופים וקרקעות ששייכים למדינה נעשו במסגרת פעילות היחידה. לדבריה זה מקום התמחות טוב שלא מספיק מכירים אותו כאופציה להתמחות. בתקופות פחות עמוסות היא נהנית לעבוד כמטעימת יין בפסטיבלים ברחבי הארץ מטעם יקבי רמת הגולן. ומה השלב הבא? בשנה הבאה תתחיל חן התמחות במשרד עו"ד פישר בכר חן ושות'. בהצלחה!
 

   

מי אני: צליל חודאדי

 

אביבים: 24

 

שנה: ג

 

העובדות: צליל משלבת תואר במשפטים עם תעודת הוראה באזרחות. לדבריה "לימודי האזרחות משיקים לתכנים משפטיים כמו דיני חוקה, ולכן המסלול הזה מתאים במיוחד לתלמידי משפטים". צליל מספרת שהיא התלמידה היחידה במחזור שלקחה שילוב זה, יחד עם ארבעה תלמידים נוספים בשנתונים שמעליה, שבחרו בו גם הם.

 

למה משפטים? "בעבר חשבתי שאלך ללמוד אדריכלות, אך לאחר שחזרתי מטיול בדרום אמריקה קיבלתי החלטה ללמוד משפטים. הסיבה העיקרית היתה שזו זירה שמערבת תחומים רבים. אם זה רפואה (רשלנות רפואית), אם זה פטנטים (קניין רוחני) ואם זה כל תחום אחר שניתן למצוא לו נישה משפטית.

את תחום ההוראה בחרתי לשלב לאחר שבסוף שנה א' הרגשתי שאני בצומת דרכים לגבי המשך לימודי המשפטים. באותו שלב נכנסה מישהי לכיתה בסוף אחד השיעורים וסיפרה לנו על המסלול של תעודת ההוראה. נזכרתי בניסיון העשיר שלי בהוראה ובאהבה שלי לתחום, והחלטתי לשלב. יש סיכוי גדול שבסופו של דבר אהיה עורכת דין ולא מורה, אבל אני עדיין שמחה על האפשרות לשלב ולהתנסות בנישה נוספת. זה לא מזיק".

 

דיון נוסף: "אני משתתפת השנה בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות. הצוות שלי קיבל תיק של אדם לקוי שמיעה אשר שומע כרגיל בעזרת מכשיר שמיעה. אותו אדם הגיש קורות חיים כבר פעמים רבות בניסיון להתקבל לעבודה בחברה גדולה, ועד היום הוא לא התקבל. אנו נמצאים בתהליך של כתיבת כתב תביעה שהטענה המרכזית בו היא אפליה בקבלה לעבודה על בסיס מוגבלות. בשנים הקודמות התנדבתי ב'ממי' (מרכז מתדון ירושלים) מטעם מרכז ברירה. זהו מרכז לתחליף סם. מגיעים אליו אנשים שבעבר היו מכורים לסמים קשים והיום לא מצליחים להתנתק לחלוטין מהסמים. במרכז הם מקבלים תחליף-סם בשם מתדון בכמות מדודה ובזמן קבוע. מטבע הדברים, מדובר על אנשים עם לא מעט בעיות בירוקרטיות ומשפטיות. לכן, היינו מגיעים לשם ומאפשרים להם להתייעץ איתנו בהקשר משפטי. התעוררו שם בעיקר בעיות של חובות והוצאה לפועל. הגעתי להתנדבות ללא רקע בנושא, אך תוך כדי העבודה התחלתי להכיר ולדעת יותר." 
 

מקפצה לפרקטיקה בעזרת הפקולטה למשפטים

מקפצה לפרקטיקה בעזרת הפקולטה למשפטים

הפקולטה למשפטים ממשיכה לסייע לסטודנטים לגשר על הפער בין התיאוריה לפרקטיקה,  באמצעות מגוון קורסים וסדנאות מעשיות. הסטודנטים לומדים להתמודד עם מקרים אמיתיים מעולם המשפטים, וכן להבין את חשיבותם של הפרטים הקטנים. 

 

-זהר דרוקמן-

 

התיאוריה היא רק צד אחד של לימודי המשפטים, ורבים מהסטודנטים מעוניינים כיום בלימודים מעשיים יותר. על כן פתחה הפקולטה ביוזמה לעודד סטודנטים להשתתף בקורסים בעלי גוון פרקטי יותר, כחלק ממגמה כללית לוודא שבוגרי הפקולטה מוכנים ככל הניתן לכניסה לפרקטיקה.

 

מגמה זו מצאה לה ביטוי בסדנאות מעשיות בתחומים מגוונים, אותן מעבירים עורכי דין בכירים מהמשרדים הגדולים בישראל. הסטודנטים זוכים להיכרות אינטימית יותר עם סוגיות מורכבות עמן נדרשים להתמודד משפטנים, וזאת בתחומים ממוקדים שמעניינים את הסטודנטים. הסדנאות מעניקות הזדמנות ללמוד מהניסיון הפרקטי "האמיתי" של עורכי דין מנוסים, ניסיון אשר מסייע לגשר על הפער הבלתי נמנע בין תיאוריה לפרקטיקה. אחת הסדנאות הפופולריות ביותר בקרב הסטודנטים היא הסדנה במשפט מנהלי בחיי המעשה, אותם מעבירים עורכי דין ממשרד אגמון. "כמעט כל עורכי הדין במשרד שלנו למדו באוניברסיטה העברית", מספרת עו"ד איילת גולומב-פלנר, שותפה מנהלת במשרד. "אנחנו מאוד אוהבים את האוניברסיטה העברית, ולרבים מאתנו יש רצון ללמד. לכן ביקשנו להעביר את הסדנה".

 

משרד אגמון הוקם על ידי ד"ר מישאל חשין לאחר שעזב את הפרקליטות, אך בטרם מונה לשופט בית המשפט העליון. "חשין, ששימש ראש מחלקת הבג"צים, השקיע רבות בפיתוח המשפט המנהלי במשרד, ולכן זה רק טבעי שנעביר סדנה בתחום", מספרת עו"ד גולומב-פלנר.

 

עו"ד אילת גולומב פלנר 

כיצד עלה הרעיון?
"אנחנו 'עמיתי הפקולטה'. אנחנו רואים במעמד הזה הן כבוד והן חובה כמשרד ירושלמי. שאלנו את פרופ' יואב דותן במה אנחנו יכולים לעזור. הוא הציע שנעביר סדנה ואנחנו שמחנו מאוד".

 

מה ייחודי בסדנה שלכם?
"אנחנו מתייחסים למשפט המנהלי בחיי המעשה מאספקטים שונים, וכל שותף שמעביר את הסדנה נותן את הזווית שלו. להרבה שותפים היה מה להגיד והם רצו להגיד אותו – והכול מאותה אהבה לפקולטה".

 

מה בין סדנה מעשית ל"סתם לימודים"?
"בסדנאות שלנו יש שני אלמנטים עיקריים. ראשית, השיעור רווי בדוגמאות מהחיים, ואנחנו מעבירים אותן דרך מקרים בהם טיפלנו. כך אנחנו מראים כיצד התיאוריה פוגשת את המציאות והיכן היא משתלבת, או לא. אלמנט שני הוא התרגילים, שהם לא עבודות רגילות, אלא כאלה שמנסות לאתגר את הסטודנטים מול דברים שאנחנו פגשנו בהם בחיי המעשה".

 

למה את מצפה מהסטודנטים בסדנה?
"קודם כל להתעניין. דבר שני – להקשות, לנסות להקשיב לכולנו ולשאול את השאלות הקשות. לראות איפה אנחנו טועים ולהתמודד עם בעיות קשות. ואם אפשר, להיות גם מעורים בחיי היומיום ולהביא אלינו שאלות".

 

האם היא מכינה לפרקטיקה?
"הלימודים שלי לא הכינו אותי לפרקטיקה. הלימודים גם לא התיימרו לעשות את זה. אני לא מצפה שיבואו אלי למשרד כשיודעים כבר להיות עורכי דין. התלמידים צריכים לבוא עם הבנה משפטית טובה. היתר – קורה במשרד. בסופו של דבר להיות משפטן טוב זו צורת חשיבה, ולהבין שהעולם הוא מורכב, וגם לנתח. למשל, כשאני אומרת משהו – מי אמר את זה לפניי, איך אמרו את זה, איך אני מאבחנת את זה. את הכלים האלו הסטודנטים מקבלים בפקולטה, ואלו כלים מאוד חשובים".

 

אם כך, יש דבר שבכל זאת לא מצליחים ללמד?
"הפקולטה לא מתיימרת ללמד איך לשכנע אנשים, אלא איך לחשוב באופן אובייקטיבי ונייטרלי. גם לא מלמדים איך להתמודד עם פקידים ובירוקרטיה. זה חלק חשוב, בוודאי במשפט המנהלי. חשוב שההשכלה המשפטית תהיה מאוד רחבה, כדי שאחריה ניתן יהיה ללמוד מקצוע. העיקר הוא שהסטודנטים מגיעים עם החשיבה המשפטית – זה הדבר הכי חשוב שהפקולטה יכולה לעשות כדי להכין לפרקטיקה".

 

גישור על הפער

 

סדנה אחרת אשר זכתה לפופולריות בקרב הסטודנטים היא הסדנה במיזוגים ורכישות, אותה מעבירים שותפים ממשרד עורכי הדין מיתר. "אצלנו במשרד זהו תחום מאוד מרכזי", מספר עו"ד דן שמגר, שותף במשרד, אשר מעביר את הסדנה. "אנו אחד המשרדים המובילים בארץ בתחום ומלווים כמה מהעסקות המשמעותיות שנערכות בארץ."

 

מדוע אתה מלמד את הסדנה?
"זה שילוב של כמה גורמים. ראשית, התחום הזה, מיזוגים ורכישות, הוא תחום שאני מכיר אותו מצוין מעולם הפרקטיקה. הוא מאוד מאתגר ומרתק למשפטנים עם ראייה עסקית. החבר'ה הצעירים, שאני רואה שמגיעים מהאוניברסיטה, מגיעים עם תשתית בסיסית של לימודי משפט, אבל יש פער יחסית גדול בין האופי שבו הצד המשפטי נלמד באקדמיה לבין האופי בו מיישמים אותו בחיי המעשה. זה כמובן נכון בהרבה תחומים, אבל בתחום המסוים הזה, נראה היה לי שאפשר לגשר על הפער הזה ולתת לסטודנטים איזושהי חשיפה לתחום והבנה יותר עמוקה, באופן כזה שהם יגיעו אחר כך לעולם הפרקטיקה עם כלים יותר טובים והבנה שתיתן להם נקודת פתיחה יותר מתקדמת".

 

מה גורם לפער הזה?
"התחום הזה מבוסס על פרקטיקה שנבנתה כאן בארץ במשך שנים, ומעט מאוד ממנה מקבל ביטוי גם בפסיקה. לכן באופן טבעי למתודה האקדמית הרגילה קשה להביא את ההיבט הפרקטי לידי ביטוי. הפער הוא מאוד משמעותי. מצד אחד הפרקטיקה עשירה, מתוחכמת ומתקדמת מאוד מבחינה משפטית – יצירתית וחדשנית. אבל מצד שני, כדי שסטודנטים יקבלו חשיפה לתחום הזה, חסרה הגישה לעולם האמיתי".

 

איך הסטודנטים מגיבים לפער?
"בעניין רב. אתה לוקח קבוצה של סטודנטים שהעולם הזה מושך אותם, רבים מהם לומדים במסלול משולב עם תואר שני במנהל עסקים, ואתה יכול לפתח דיאלוג שמבוסס על ראיית עולם דומה".

 

מה בעצם אתה מלמד בסדנה?
"אני נותן לסטודנטים סקירה מקיפה על כל אחד מסוגי העסקאות שנתקלים בהן בשוק. לגבי כל מבנה של עסקה אני מנתח ביחד איתם את הלוגיקה שעומדת מאחורי מבנה העסקה – האופן בו ניתן להגשים את האינטרסים של הצדדים. בנוסף אני חושף אותם למקרים מחיי היומיום בהם עלו כל מיני שאלות ואתגרים, ושהיה צריך לפתור אותם באמצעות הכלים המשפטיים שעומדים לרשותנו. לקראת החלק השני של הסדנה אני משנה קצת את אופייה, כך שאנו מנתחים מסמכי עסקה ספציפיים ועוברים על הניירת עצמה. דרך הלמידה הזו אנו מיישמים את מה שלמדנו בחלק הראשון".

 

איך התרשמת מהסטודנטים שלימדת?
"הסטודנטים היו, בעיניי, מאוד איכותיים ומאוד משתפי פעולה. המפגשים שלנו לא היו מפגשים קצרים, אלא בני שלוש שעות. בכל זאת הם היו מאוד קשובים במהלך המפגשים ובהחלט עזרו לי ליצור אווירה של דיון ולא רק אווירה של הרצאה פרונטאלית. אני מאוד נהניתי מהעבודה עם הסטודנטים ואני חושב שהמטרה שלי הייתה לשים אותם בסוף הסדנה במקום בו הם הרגישו שהייתה להם חוויה אינטלקטואלית מעניינת, שגירתה את סקרנותם. התחושה שלי היא שזה אכן מה שקרה".

 

 

עו"ד דן שמגר

מרצה אורח: לואיס מורנו אוקמפו

מרצה אורח: לואיס מורנו אוקמפו

סיקור ביקור התובע הכללי לשעבר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בפקולטה  

 

-חגי כרמי-
צילומים: ד. גאת'רי

 

לואיס מורנו אוקמפו – התובע הכללי לשעבר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) – הוא אדם שביקורת אינה זרה לו. כאשר הוא נשאל, בהרצאה שנערכה בחודש מאי האחרון בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, אם אין הוא חושב שבית הדין מתמקד בצורה מוגזמת באפריקה, ברור מתשובתו שאין זו הפעם הראשונה שהטענה הזו מופנית אליו ישירות: "אני שומע את הטענה הזו לא פעם. אנשים תוהים למה אנחנו חוקרים רק את מה שקורה באפריקה, וטוענים שזה סוג חדש של אימפריאליזם. תמיד מפתיע אותי שהם מתמקדים בפעילות של בית הדין במקום לשאול למה יש כל כך הרבה אלימות באפריקה". גם כשהוא נשאל על מספר התיקים הנמוך שבהם עסק בית הדין מאז הקמתו, יש באמתחתו תשובה מוכנה: "אי אפשר למדוד הכול במספר האנשים שנשפטו. תפקידו העיקרי של בית הדין הוא לא להעמיד לדין, אלא לקחת חלק פעיל ביצירת המשפט ובהגדרת החוקים. הצלחה בעיניי נמדדת בהגדרת גבולות ברורים של אסור ומותר, ולא בהעמדה לדין של כמות כזו או אחרת של פושעי מלחמה". 

 

השנים הראשונות של הבית הדין הפלילי הבינלאומי
אוקמפו הגיע לארץ כאורח קולוקוויום פריד-גל בנושא צדק מעברי והסכסוך היהודי-ערבי, שמתקיים במסגרת התכנית לצדק מעברי של הפקולטה למשפטים ומרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית. במהלך ביקורו הרצה שתי הרצאות. בהרצאתו הראשונה, שנשאה את הכותרת "אתגר השנים הראשונות של ה-ICC", תיאר אוקמפו את ההתפתחויות במשפט הבינלאומי, ממשפטי נירנברג, דרך התביעות נגד ראשי החונטות בארגנטינה, ועד הקמת ה-ICC. לפי אוקמפו, למשפטי נירנברג הייתה השפעה עצומה על הקמת ה-ICC, מאחר שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הועלתה האפשרות להטיל אחריות פלילית אישית כדרך ליצירת הרתעה מפני ביצוע פשעים ולשמירה על השלום. האופציה של תביעה פלילית נוספה לשתי האופציות היחידות שהיו עד אז על השולחן – לצאת למלחמה או להימנע מפעולה.

 

לאחר מספר עשורים של קיפאון, שנגרם עקב המלחמה הקרה, חזר הדין הפלילי לשמש שחקן מרכזי במשפט הבינלאומי בתחילת שנות ה-90, עם הקמת הטריבונלים ביוגוסלביה וברואנדה. מגמת ההתחזקות של הדין הפלילי הביאה ביולי 1998 לניסוח "אמנת רומא" והקמת בית דין פלילי בינלאומי קבוע – הוא ה-ICC – בשנת 2002. אוקמפו התמנה לתובע כללי באפריל 2003 ונאלץ להתמודד עם הקשיים שבכניסה לתפקיד שלא היה קיים עד אז: "כאשר קיבלתי את תפקיד התובע הראשי, היו בבניין של בית הדין בהאג שש קומות ריקות ו-18 שופטים שמחכים לעבודה. עמדו לרשותי שלושה עובדים, מספר תקדימים היסטוריים – נירנברג והטריבונלים הבינלאומיים – וסעיפי אמנת רומא. בחוץ, בעולם, ארה"ב תוקפת בעיראק והנשיא בוש מכריז כי לא יסכים לאשרור האמנה מחשש לתביעות. מצד שני, הארגונים הבינלאומיים מראים חוסר אמון ומפקפקים ביכולות של בית הדין. בשלב זה היה עליי להחליט מה הדבר הראשון שאעשה. להתייעץ? להקים תשתית? אולי לתבוע? ואם לתבוע – את מי?". חמישה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, הודיע אוקמפו על היענותו לבקשתה של קונגו לפתוח בחקירה על פשעים שבוצעו בשטחה, חקירה שהסתיימה במשפטו של מנהיג המיליציה תומס לובנגה – המשפט הראשון שנוהל בבית הדין.

 

אוקמפו הזכיר שוב את המשפט נגד לובנגה כאשר נשאל על תפקידם של קורבנות ובני משפחתם בהליך המשפטי. הוא הסביר לקהל שהראיות שנאספו בחקירה לא הצביעו על לובנגה כדמות מפתח, וכי את מרכזיותו בביצוע הפשעים ניתן היה להסיק רק מעדותם של הקורבנות. בהמשך הודה שיכולתו של בית הדין הפלילי לעזור לקורבנות היא מוגבלת, בשל אופיו הפורמלי. הרשעה יכולה לעזור לקורבנות בתביעות פיצויים, אבל כדי לתת מענה רחב יותר נדרשת התערבות של גופים נוספים. בהמשך נשאל אוקמפו אם לא קשה לו עם המראות והסיפורים הקשים שהם חלק מעבודתו.  אוקמפו ענה שהבעיה שלו דווקא שונה: "הקורבנות שאיתם אני נפגש אסירי תודה על תשומת הלב שמעניקים להם, על כך שבאים במיוחד לשמוע את הסיפור שלהם. הקושי אם כך אינו במפגש עם הקורבנות אלא במפגש עם העולם שמחוץ לבית הדין. קשה לי כשאני מבקר בניו יורק ונתקל בצביעות ובאטימות של המחזיקים בכוח. כבר מספר פעמים, בפגישות רשמיות עם שגרירים ואישים בכירים, נאמר לי שאני רגשני מדי, ושעלי לקחת דברים פחות ללב".


אוקמפו ודיקן הפקולטה פרופ יובל שני
(Photos by D Guthrie)

 

הרצאה בקולוקוויום על שם פריד-גל בצדק מעברי
"צדק מעברי" היה הנושא המרכזי בהרצאה השנייה שנתן אוקמפו למחרת היום. ההרצאה ניתנה במסגרת הקולוקוויום על שם פריד-גל בצדק מעברי, בהנחייתה של פרופ' רותי טייטל, ועסקה בצדק מעברי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אוקמפו שימש כתובע הראשי בתחילת 2009, כאשר הרשות הפלסטינית פנתה לבית הדין וביקשה להכיר בסמכותו השיפוטית על הנעשה בשטחים הפלסטינים, וממשרדו יצאה הודעה, שלוש שנים לאחר מכן, כי בקשתה של הרשות נדחתה. בהודעה ניתן הסבר לפיו סטטוס הרשות כמדינה אינו ברור, ולכן אין היא יכולה להעניק סמכות שיפוט, קבועה או הד הוק. מאז ההחלטה בעניינה פנתה הרשות הפלסטינית לאו"ם בבקשה להצטרף כמדינה חברה, ובחודש נובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האו"ם ברוב גדול את צירופה של הרשות לארגון כ"מדינה משקיפה שאינה חברה מלאה". השאלה, אותה העלה אוקמפו בהרצאה, היא מה השתנה בעקבות ההכרזה. אף על פי שלא ציין זאת במפורש, ברור מדבריו של אוקמפו שלדעתו בשלו התנאים שמאפשרים פנייה של הרשות הפלסטינית לבית הדין: "יש שתי עובדות שלא ניתן להתעלם מהן. ראשית, קיים בית דין פלילי בינלאומי; ושנית, הרשות הפלסטינית קיבלה מעמד של מדינה משקיפה. אני פונה אליכם בתור עורכי דין ישראלים לעתיד – מה עושים עם זה? מה תהיה ההמלצה שלכם לישראל במקרה זה? אין לי בהכרח תשובה טובה, אבל אני מקווה לגרום לכם לחשוב על כך לעומק. המטרה שלכם היא לשים אופציות טובות על השולחן, וכדי לעשות זאת, ראשית כול עליכם להבין מה הפלסטינים יעשו; ושנית, עליכם להכין אופציות בהתאם לאותה השערה". בשלב זה פנה אוקמפו לקהל הסטודנטים שנכח בחדר ושאל אותם אם לדעתם נוח לפלסטינים לפנות ל-ICC. לאחר ששמע מספר עמדות בעניין, סיכם בנימה אופטימית: "על אף שרבים בישראל רואים בפנייה לבית הדין דבר שלילי, שימו לב שהתרחיש האידאלי לצד הפלסטיני מציב גם את ישראל במקום לא רע. קבלת הבקשה של הרשות, והכרה בסמכות השיפוטית של בית הדין על השטחים הכבושים, תביא בסבירות גבוהה ללחץ להפסקת האלימות מצד הפלסטינים, מכיוון שברגע שניתנה לבית הדין סמכות שיפוט, הוא מוסמך לחקור את כל ההפרות שבוצעו בשני הצדדים לסכסוך. הורדת האלימות, כחלק מהפנייה לבית הדין, היא ללא ספק דבר בעל ערך לישראל".

 

 

אוקמפו ופרופ' רותי טייטל בקולוקויאם על שם פריד-גל בצדק מעברי
(Photos by D Guthrie)

 

לואיס מורנו אוקמפו נולד בבואנוס איירס בשנת 1952 וסיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בואנוס איירס בשנת 1980. הוא התפרסם כעוזר התובע הכללי ב"משפט החונטות" שהתנהל כעבור מספר שנים, והתקדם לתפקיד התובע הפלילי הראשי. בשנים שלפני מינויו לתובע הכללי של ה-ICC עבד במשרד עורכי דין שהקים והמשיך לעסוק בתחום הפלילי ובדיני זכויות אדם. בשנת 2012, לאחר תשע שנים בתפקיד התובע הכללי, פרש אוקמפו מתפקידו וחזר לעסוק בפרקטיקה פרטית. בנוסף, כיום הוא מרצה קבוע במספר אוניברסיטאות, ביניהן אוניברסיטת ייל בארה"ב, ומייעץ לארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים. 

 

התקופה שבה פעל אוקמפו כתובע בארגנטינה עיצבה את השקפתו על התחום האקדמי שהחל לקבל תשומת לב גוברת באותה תקופה – תחום הצדק המעברי: "המפגש שלי עם צדק מעברי לא התחיל כמחקר אקדמי, אלא במציאות של ארגנטינה בשנות ה-80, שם חטיפות ולוחמת גרילה היו דבר שבשגרה. אני זוכר שבאחד מכתבי התביעה כתבתי ש'למדינה אסור לענות את אזרחיה', ועד כמה שהיום זה נשמע לנו מובן מאליו – אז המשפט הזה זכה בכותרת ראשית בעיתון. המצב הקיים לא תמיד תואם לאידיאל המשפטי, ובארגנטינה המרחק היה גדול במיוחד"

 

(Photos by D Guthrie)

שואפים ליותר

שואפים ליותר

לא פשוט להיות סטודנט ערבי בפקולטה למשפטים. קשיי שפה, התאקלמות ותרבות שונה מציבים אתגרים מיוחדים בפני הסטודנטים הערבים במהלך הלימודים ואחריהם. מתוך כך קם פורום "שאיפות", שפעיל כבר 12 שנה ומלווה את הסטודנט הערבי בפקולטה החל מהשבוע הראשון.

 

-רננה הרמן-

 

שאיפות" הוא פורום סטודנטיאלי א-פוליטי, שהוקם בשנת 2002 ביוזמת סטודנטים ובוגרים ערבים מהפקולטה למשפטים. "אין לנו שום אינטרסים חיצוניים", אומר מוהנד סלאימה יו"ר הפורום, סטודנט בעצמו. "אנו עובדים לגמרי בהתנדבות כדי להשפיע, לשנות ולעזור לשאר הסטודנטים".

 

מוהנד, מהו הרעיון שבבסיס המרכז?
המרכז הוקם לפני כ-12 שנים ביוזמת סטודנטים ערבים בפקולטה, שראו שהממוצעים של רוב הסטודנטים הערבים נמוכים משמעותית מהישגיהם הקודמים כתלמידים מצטיינים בתיכון. בנוסף, נוצר אצלם קושי להתחבר לחיי הפקולטה החברתיים. הפורום הוקם כדי להעלות את רמת ההישגים האקדמיים שלהם, לעודד אצלם מצוינות ולשלב אותם בחיי הפקולטה האקדמיים והחברתיים.

 

מהם הקשיים העיקריים של סטודנט ערבי המגיע לפקולטה?
הקושי המרכזי הוא השפה. מבחינת רוב הסטודנטים הערבים השפה המשפטית היא "שפה רביעית", כיוון שזו עברית מאוד גבוהה. זהו גם ההסבר לפער בין הישגי הסטודנטים הערבים למשפטים לעומת הישגי הסטודנטים הערבים בפקולטות אחרות. גם בפקולטות האחרות קיים קושי, אך השפה המשפטית מהווה קושי נוסף ומיוחד. קושי זה קיים גם אצל סטודנטים יהודים, אך אצל הסטודנט הערבי הוא מועצם אף יותר.

 

בנוסף, הסטודנטים הערבים מגיעים לפקולטה בגיל מאוד צעיר, מיד אחרי התיכון. זו הפעם הראשונה שהם יוצאים מהבית לחיים חדשים ולעיר חדשה. תוך כדי ההסתגלות ללימודים הם צריכים להתמודד לראשונה בחייהם עם חיים עצמאיים מחוץ לבית ההורים.
קושי שלישי הוא החשיבה הביקורתית הנדרשת בשל אופן הלימוד בפקולטה. דרך הלימוד בפקולטה דורשת חשיבה מחוץ לקופסה, מיומנות שלא נרכשה על ידי רוב הסטודנטים הערבים. רובם הורגלו בלימודיהם בתיכון לשנן לקראת המבחן חומר מוכתב מראש, ולא לחשוב באופן עצמאי. 

 

קיימים, כמובן, גם קשיים תרבותיים. רוב הסטודנטים הערבים מתקשים להתחבר לתרבות השונה מזו שהורגלו אליה, ולכן עלולות להיווצר בעיות חברתיות והיבדלות חברתית.

 

הסטודנטים החדשים במפגש שנה א'

 

האם השאיפה לטווח הארוך היא ליצור קבוצה מגובשת ונבדלת, או להשתלב?
מטרתנו היא עידוד להשתלבות בחיי הפקולטה ובפעילויות האגודה. עם זאת, כדי להגשים מטרה זו חשוב לפעול לגיבוש פנימי בתקווה שבהמשך הוא יוביל גם לגיבוש חיצוני. לכן אנו יוזמים פעילויות שונות. כך למשל, בשנים האחרונות התקבע אצלנו מנהג לצאת אחת לשנה לטיול מחוץ לפקולטה. המטרה היא ליצור היכרות בין סטודנטים משנים שונות, ובינם לבין עורכי דין שכבר סיימו ללמוד בפקולטה. הווי זה יוצר גיבוש ורשת קשרים מאוד חשובה ותומכת, שבעתיד עשויה להקל עליהם גם להשתלב בשוק העבודה המשפטי.


אלו עוד פעילויות אתם מארגנים במסגרת הפורום?
אנו פועלים בשני מישורים. במישור החברתי אנו מארגנים טיולים וביקורים שונים. למשל, בשנה שעברה ביקרנו בבית המשפט העליון ופגשנו את השופט סלים ג'ובראן. במישור האקדמי אנו מנסים להתמקד בעיקר בשנה א'. בכל שנה, בשבוע הראשון או השני של הלימודים, מתקיים מפגש מסורתי עם סטודנטים ערבים בשנה א'. במפגש אנו מקבלים את פניהם, נותנים להם מידע לגבי פורום שאיפות, ומרגיעים אותם מהלחץ הלימודי הטבעי של השבוע הראשון בפקולטה. בסוף המפגש אנו מצמידים חונך לכל אחד מהסטודנטים, ולרוב זה מאוד מקל עליהם בתחילת דרכם בפקולטה. בנוסף, המפגש יוצר אצלם היכרות ראשונית עם שאר הסטודנטים הערבים, ולכן מועיל מאוד גם מבחינה חברתית.

 

אנו יוזמים גם הדרכות בערבית, במיוחד בקורסי החובה של שנה א'. כך, לדוגמה, התקיימו השנה כבכל שנה הדרכות בדיני חוקה, דיני חוזים ותורת המשפט. ההדרכות מועברות על ידי חברי פורום שונים. חלקם סטודנטים משנים מתקדמות וחלקם עורכי דין צעירים בוגרי הפקולטה.

 

בנוסף, עורך הפורום כארבעה ערבי עיון בשנה, שבהם מזמינים אורח מן החוץ ומדברים בכל פעם על נושא משפטי מסוים. המטרה היא לעודד את הסטודנטים לחשוב בצורה ביקורתית ואף להרחיב את הידע שלהם על דברים חדשים שלא נלמדים בפקולטה. האורחים בערבי העיון הם מהבולטים בעולם המשפט ומעוררים התלהבות רבה בקרב הסטודנטים. למשל, בערבי העיון האחרונים הזמנו את ד"ר רפעאת עזאם מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה ואת עו"ד ג'ואד בולוס. גם פרופ' מיכאיל קרייני ואחמד נאטור, מרצים בפקולטה, הוזמנו לערבי עיון שונים, ובאחת הפעמים אף ביקרנו בעיר העתיקה בביתה של פרופ' נאדירה שלהוב, מרצה בפקולטה גם היא.

 

יש לנו גם ביטאון משלנו – ביטאון "שאיפות" הוא ביטאון שנתי היוצא בשפה העברית. באמצעות הביטאון אנו מעודדים סטודנטים ערבים לכתוב ברמה משפטית ולהביע את דעותיהם בנושאים משפטיים שונים. כך, הסטודנטים מפתחים ומשפרים את השפה והכתיבה המשפטית שלהם.

 

אם עולה הצורך, הפורום גם מייצג את הסטודנטים הערבים מול הפקולטה. למשל, לקראת חגים אנו מתערבים ומשיגים פטור אם נוצרת בעיה של רישום נוכחות. חשוב לי להדגיש שהפקולטה מאוד תומכת ומסייעת. זו השנה הרביעית שלי בפורום, כך שיצא לי לעבוד מול שני דיקנים שונים – בעבר פרופ' ברק מדינה וכיום פרופ' יובל שני – ומשניהם קיבלתי תמיד תמיכה ועידוד. הם מברכים על כל יוזמה שעולה, ותומכים כספית ומנטלית. אני חושב שזאת אחת הסיבות העיקריות לכך שהפורום עדיין קיים.

 

הטיול המסורתי שמארגן הפורום מידי שנה לסטודנטים ערבים בפקולטה

 

האם זכורים לך סיפורי הצלחה מיוחדים?
אספר לך על סיפור הצלחה חדש – השנה החלטנו לשים דגש על עזרה לסטודנטים ערבים בשנה ג' בשלב סגירת ההתמחויות. בכל שנה הסטודנטים הערבים מתקשים לסגור מקומות התמחות דרך יריד ההשמה. הניסיון מלמד שבשנים קודמות רובם לא הצליחו להתקבל למשרות דרך יריד ההשמה שמארגנת הפקולטה. לכן החלטנו השנה לפעול לשינוי המצב. קיימנו פגישה של הסטודנטים עם פרופ' יואב דותן האחראי מטעם הפקולטה על יריד ההשמה. בנוסף, ארגנו פאנל התמחות המיועד לסטודנטים הערבים בלבד. הגיעו עשרה עורכי דין ומתמחים צעירים ערבים, רובם בוגרי הפקולטה העובדים בתחומי משפט שונים. כל אחד מהם סיפר על החוויות שלו וענה על שאלות המועמדים להתמחות. הפאנל זכור לנו כאירוע מוצלח במיוחד. בעקבות ההכנה שלנו הסטודנטים עברו תהליך והגיעו לראיונות בטוחים בעצמם, ומוכוונים לתחומי המשפט המתאימים להם. הם עברו גם הכנה לקראת ההתנהלות בראיונות עצמם. בסופו של דבר, רובם המוחלט באמת סגר התמחות במקום שרצה, מקומות מאוד מכובדים בתחום המשפט. לדעתי, פורום שאיפות היה אחד הגורמים להצלחה הזו.

 

באופן כללי, כך מדגיש סלאימה, העובדה שהפורום עדיין קיים אינה מובנת מאליה. בפורום חברים שבעה סטודנטים ושני עורכי דין בוגרי הפקולטה. כולם עובדים בהתנדבות, תומכים ומקדישים מזמנם מרצונם החופשי. כולם יצירתיים ואוהבים עשייה ותרומה חברתית. עצם הקיום של הפורום מרשים בעיקר משום שאין אף גורם חיצוני הדואג שהפורום ימשיך להתקיים. הפורום מוכיח כבר 12 שנים את הרצון הטוב והאמונה של חבריו, וכנראה גם את החשיבות והתרומה שלו לסטודנטים הערבים בפקולטה.

 

מפגש עם שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן

גיליון 16

 
  גליון 16:  פברואר 2014
 


בטאון הפקולטה - גליון 16

 

 

 
פרופסור לבונטין – המשפטן ששר את שירת המשפט

הפקולטה למשפטים קיימה כנס חגיגי לרגל הוצאת הספר המוקדש לפרופסור לבונטין לכבוד יום הולדתו ה-91. לבונטין, דמות מובילה ומוערכת בעולם המשפט, נמנה עם דור המייסדים של החינוך המשפטי במדינת ישראל והיה מקור השראה לדורות של חוקרי משפט, שופטים ועורכי-דין.
קראו עוד...

hrnl   

  
שיתוף פעולה בין הפקולטה לארגון WIPO פותח הזדמנויות בתחום הקניין הרוחני

הפקולטה למשפטים חתמה באחרונה על הסכם שהעמיק את שיתוף הפעולה הקיים בינה לבין WIPO, הארגון הייעודי של האו"ם בתחום הקניין הרוחני. במסגרת ההסכם יוכלו תלמידי הפקולטה, שכבר עתה מציעה מבחר גדול של קורסים והזדמנויות מחקר בתחום הקניין הרוחני, לשמש כמתמחים בארגון, וזאת בנוסף לשיתופי הפעולה הקיימים כבר כיום בין הפקולטה ל-WIPO.

קראו עוד...

hrnl   

  
משלחת מרכז מינרבה לצפון אירלנד: מבט אחר על הקונפליקט הישראלי-ערבי

זה מספר שנים יוזם מרכז מינרבה משלחות סטודנטים לסיור לימודי באזורי סכסוך שהופעלו בהם מנגנוני צדק מעברי. הסטודנטים זוכים לחוויה בלתי נשכחת, ובמהלכה חוזים בדרכים הייחודיות שבהן מתמודדות המדינות השונות עם המצב שלאחר הסכסוך ומתקדמות לקראת עתיד של קיום זכויות אדם ושלטון חוק. הסיורים הלימודיים מתקיימים בעזרת תמיכה נדיבה של קרן גל מניו יורק.

קראו עוד...

hrnl   

  
בוגרי הפקולטה מסייעים מנסיונם לסטודנטים על סף ההתמחות

בוגרי הפקולטה למשפטים התכנסו לפאנל מיוחד שבו חלקו מנסיונם וחוויותיהם עם הסטודנטים לתואר ראשון בפקולטה. בפאנל רחב ורבגוני קיבלו הסטודנטים הצצה לחיים בתחומי העיסוק השונים במשפט, החל במגזר הציבורי ובאקדמיה, וכלה בפירמות הגדולות.

קראו עוד...

hrnl   

 

 
תא סטודנטים עם מוגבלויות: להוביל, לקדם, לשנות

זה כשנתיים פועל באוניברסיטה העברית תא סטודנטים עם מוגבלויות, הראשון מסוגו בארץ. מערכת ביטאון הפקולטה קיימה שיחה עם יושבי ראש התא, סטודנטים בפקולטה למשפטים, על חזון התא ועל העשייה הבלתי פוסקת לטובת סטודנטים עם מוגבלויות.

קראו עוד...
 
mador0
mador1
מי אני? היכרות עם מגוון תלמידי הפקולטה
קראו עוד...
 

 


mador2_16

חוקרים מהשטח: דיני העבודה – בין אוניברסליות לסלקטיביות

פרופ' גיא דוידוב, מומחה לדיני עבודה, מצביע בסדרה של מחקרים חדשים על התכליות אשר עומדות בבסיס דיני העבודה ובוחן כיצד יש לעצב את דיני העבודה ולעדכנם לאור תכליות אלה.
קראו עוד.....

 
 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 16: פברואר 2014
חברי מערכת: רונן פוליאק (עורך), סיון מזרחי, זהר דרוקמן
עיצוב והפקה: יעל צין

הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

בוגרי הפקולטה מסייעים מנסיונם לסטודנטים על סף ההתמחות

בוגרי הפקולטה מסייעים מנסיונם לסטודנטים על סף ההתמחות

 

בוגרי הפקולטה למשפטים התכנסו לפאנל מיוחד שבו חלקו מנסיונם וחוויותיהם עם הסטודנטים לתואר ראשון בפקולטה. בפאנל רחב ורבגוני קיבלו הסטודנטים הצצה לחיים בתחומי העיסוק השונים במשפט, החל במגזר הציבורי ובאקדמיה, וכלה בפירמות הגדולות.

 

צעירים רבים בוחרים ללמוד משפטים כי זהו תחום מבטיח שמגלם בתוכו הזדמנויות קריירה רבות לצד עניין רב. אבל בסופו של דבר הסטודנט הצעיר שנכנס זה עתה בשערי הפקולטה לא בהכרח יודע הרבה על עתידו, ותוכניותיו לא בהכרח גובשו.

 

ככל שנוקף הזמן ומועדי הראיונות להתמחות קרבים, גובר הלחץ לבחור נתיב מקצועי. הלימודים המעמיקים בפקולטה נותנים מושג לגבי התחומים השונים הפתוחים בפני בוגריה, אך עדיין נותר פער ממשי בין התיאוריה האקדמית לפרקטיקה בשוק. כדי לטפל בחששות ודאגות אלו בקרב הסטודנטים יזמו הפקולטה, אגודת הסטודנטים למשפטים ומועדון בוגרי הפקולטה ערב מיוחד, ובו התארחו שישה מבוגרי הפקולטה אשר סיפרו על הדרך שעברו מאז סיום התואר, על ההחלטות שקיבלו והתוצאות שלהן – וכן נתנו תחושה של "מה זה אומר להיות עורך דין בפועל".

 

לפקולטה בוגרים רבים וידועים, לרבות שופטים ועורכי דין בולטים אשר הגיעו לצמרת הקהילה המשפטית בישראל. אך מאחר שלא כל כך קל לסטודנט ממוצע לדמיין את הדרך שיעשה משיעורי דיני חוקה או קניין עד לכס נשיא בית המשפט העליון, הוחלט הפעם לבחור בבוגרים שעודם נמצאים בעיצומה של הקריירה שלהם, ועתיד מבטיח עוד נכון להם. לכן נושא הפאנל נבחר להיות "עשור לאחור" – בוגרים שסיימו את לימודי התואר הראשון בפקולטה לפני עשר שנים. אלה דוברים שעדיין זוכרים היטב את החוויה הסטודנטיאלית מחד גיסא, ויכולים לדבר כבר מניסיון בן מספר שנים מאידך גיסא.

 

 

 

תחומים שונים

 

האפשרויות העומדות בפני בוגרי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הן כידוע רבות ומגוונות. אחת הבעיות הניצבות בפני בוגרי הפקולטה היא לא היעדר אופציות – אלא דווקא הצפה שלהן, ותחושה שכל נתיב שייבחר יחרוץ את גורל הקריירה. לפיכך נעשה מאמץ להביא דוברים שייצגו מגוון של אפשרויות העומדות בפני הסטודנטים. המפגש הציג טווח רחב של אפשרויות תעסוקה – החל מעיסוק בתחום המשפט הפרטי, דרך עיסוק בתחום המשפט הציבורי ובתחומי האקדמיה, וכלה בדוגמא לכאלו שבחרו לעזוב את המקצוע ולעבור לניהול או לפוליטיקה.

 

מול האזהרות על תחרות סוערת בשוק העצמאי, סיפרו שלושה חברי פאנל אחרים שלא הכול שחור, ויש גם עתיד מבטיח לבוגרי תואר במשפטים, בייחוד בוגרי הפקולטה. שניים מחברי הפאנל, עו"ד ליאור מימון ועו"ד שי תמר, עובדים כיום בשניים ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. כך, למשל, תיאר עו"ד מימון ממשרד ש. הורוביץ את שגרת יומו: "כל בוקר במהלך השבוע נפתח בכך שאני מלווה את שתי בנותיי הקטנות לגנים שבהם הן לומדות, 'תפקיד' שאני לא מוותר עליו. בפן המקצועי אני לא יכול לומר שקיים סדר יום קבוע. השילוב בין לקוחות גדולים ומובילים בתחומם לבין תיקים רחבי היקף ומורכבים מזמן מגוון רחב של משימות חדשות ומעניינות מדי יום ביומו. אפשר לומר שכמעט אף יום לא דומה לקודמו, וזהו לדעתי אחד היתרונות הגדולים של העיסוק בליטיגציה במשרד גדול – הימים אולי עמוסים, אך עם זאת מאד מעניינים ומאתגרים והסיפוק הוא כמובן גדול."

 

על הדברים האלו הוסיפה מנסיונה עו"ד מאיה לסר-וייס, אשר משמשת כיום כממונה (ייעוץ משפטי) בלשכה המשפטית של משרד האוצר. עו"ד לסר-וייס תיארה את העבודה המעניינת הצפויה למי שבוחר להשתלב במערך הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה, ותיארה את השתתפותם הפעילה של עורכי הדין בלשכה המשפטית בעיצובן של רפורמות, הוצאת מכרזים משמעותיים עבור המשק, רגולציה במגוון תחומים ועוד – "אני חשה בת-מזל על האפשרות שניתנה לי להיות, מדי יום, במרכז העשייה הציבורית, שותפה לתהליכים משמעותיים עבור כל אזרח במדינת ישראל".

 

אפשרויות שונות

 

הפאנל עורר את סקרנותם של סטודנטים רבים בפקולטה, אשר התעניינו לשמוע על העתיד האפשרי. שלא במפתיע היו רוב הסטודנטים בקהל מקרב תלמידי שנה ג', אשר עומדים חודשים ספורים לפני צומת ההחלטה הגדול הראשון בקריירה שלהם – הראיונות להתמחות. עם זאת, לא נפקד מקומם של תלמידי שנה ב' אשר מתחילים לעצב את דרכם באמצעות בחירות הקורסים שלהם, וכן תלמידי שנה א' שהחלו בלימודיהם רק כמה שבועות קודם לכן.

 

משניתנה ההזדמנות לשאול שאלות הביעו מספר סטודנטים את חששותיהם. אחד החששות הטבעיים והנפוצים הוא הדאגה שמא השוק צפוף ותחרותי מדי. "הנתונים היבשים מלמדים שאכן היחס שבין מספר עורכי הדין הפעילים בישראל לבין מספר תושבי המדינה הוא גבוה בהשוואה לעולם", ענה עו"ד מימון. "אבל קחו בחשבון את יצר ההתדיינות המפותח מאוד בישראל, שגורם לריבוי הליכים משפטיים לצד הביקוש הרב לעורכי דין. מנסיוני אני יודע לומר שהשוק משווע לעורכי דין מצוינים. אצלנו במשרד בוגרי הפקולטה מאוד מבוקשים, ולבטח גם במשרדים מובילים נוספים. השוק רואה בכם עורכי דין מצטיינים פוטנציאליים בזכות הנתונים האישיים הגבוהים שלכם וההכשרה האיכותית שאתם עוברים. כמובן", מיהר לסייג, "מרגע הקבלה למשרד, המשך הדרך ומידת ההצלחה במסלול בו בחרתם תלויים רק בכם. חובת ההוכחה מוטלת כולה על כתפיכם".

 

 

השיח המגוון בין הדוברים חשף זוויות-ראייה שונות של בוגרים שהיו באותה נקודת פתיחה. מצוידים בתואר מהפקולטה למשפטים, כולם זכו להצעות נאות להתמחות – אך במהרה פנו לתחומים שונים. עו"ד אבי גרובר סיפר על הקושי במציאת עבודה כעורך-דין עצמאי לנוכח השוק הגדול, וסיפר כיצד החליט ללכת על המסלול הפוליטי. "מבחינתי הכול היה ברור מראש", הטעימה מולו עו"ד אילנית שי-פרבר, "אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בחברת הבנייה המשפחתית שלי. כיום אני משמשת בתפקיד משנה למנכ"ל בחברה". עו"ד מאיה לסר-וייס סיפרה כיצד משיכתה לתחומי המשפט החוקתי והציבורי, עוד בתקופת הלימודים, הובילה אותה לבחור בטרום-התמחות בתחום דיני השלטון המקומי, ואחריה התמחות במחלקת הבגצ"ים בפרקליטות המדינה ועבודה בלשכה המשפטית של משרד האוצר.

 

 

סטודנטים אחרים תהו לגבי האפשרות להתחיל בתחום הפרטי ואז לעבור לציבורי, או להיפך. חברי הפאנל הסכימו כי אין זה דבר בעייתי בהכרח והמעבר בהחלט אפשרי, אך יש להיזהר מאי-החלטיות. "גם אני לא יכול לומר שמיומי הראשון בפקולטה ידעתי מה הכיוון שבו אפסע ואיזה תחום התמחות מתאים ביותר עבורי", התוודה עו"ד מימון. "התשובות התגבשו רק בשלבים מאוחרים יותר, לאחר שנחשפתי לקורסים שונים בפקולטה ומחוצה לה ולאחר שהתייעצתי עם חברים בעלי ניסיון". על הדברים הללו הוסיפה עו"ד לסר-וייס, אשר סיפרה על הניסיון העשיר הנרכש במסגרת העבודה בלשכה המשפטית במשרד האוצר – בין היתר בתחום החוזים, המכרזים, וכתיבת חוות הדעת המשפטיות – שיש לו ערך רב במקומות עבודה נוספים, במגזר הציבורי ומחוץ לו.

 

בסופו של הערב ולאחר השאלות יצאו הסטודנטים עם חומר רב למחשבה על עתידם המקצועי. בעוד אלו מתפזרים לבתיהם, נעצרו חברי הפאנל לשוחח זה עם זו. בסופו של דבר, לצד מתן מעט הכוונה לסטודנטים הצעירים, הייתה זו עבורם גם הזדמנות לפגישת מחזור בזעיר אנפין, הזדמנות להתעדכן ולהחליף חוויות. "תקופת הלימודים היא תקופה מאוד משמעותית ומיוחדת", אמר לאחר מכן עו"ד מימון. "כשנמצאים בתוכה שוכחים לפעמים שזו תקופה קסומה שהיא לא רק בגדר הכנה לפרקטיקה. החוויות האישיות שצברתי בתקופת הלימודים בפקולטה הן בלתי נשכחות".

 

חוקרים מהשטח: דיני העבודה - בין אוניברסליות לסלקטיביות

חוקרים מהשטח: דיני העבודה – בין אוניברסליות לסלקטיביות

 

פרופ' גיא דוידוב, מומחה לדיני עבודה, מצביע בסדרה של מחקרים חדשים על התכליות אשר עומדות בבסיס דיני העבודה ובוחן כיצד יש לעצב את דיני העבודה ולעדכנם לאור תכליות אלה.

 

תחום דיני העבודה הוא תחום מתפתח וחשוב בכל מערכת משפט מודרנית, ולפיכך הוא חלק בלתי-נפרד מהמחקר ומהלימודים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. גם בתחום דיני העבודה יש לחוקרי הפקולטה למשפטים חלק בעשייה ובשינוי החשיבה העולמית. פרופ' גיא דוידוב, אשר מלמד בפקולטה דיני עבודה, מציע במחקרו החדש גישה מרעננת לדיני עבודה, ומצביע על שינוי שחל בתחום בעת האחרונה.

 

"נקודת המבט", מסביר דוידוב, "היא התכליות של הרגולציה החקיקתית והפסיקתית. אני מתעמק בהצדקות וברציונלים השונים שמניעים את דיני העבודה, ובוחן באיזו מידה הרגולציה נאמנה לתכליות גם כשהמציאות בשוק העבודה משתנה".

 

איך הגעת לקריירה אקדמית?
"התחלתי את דרכי האקדמית בישראל, ולאחר מכן נסעתי לקנדה, שם השלמתי תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת טורונטו. קנדה היא מקום מעניין מאוד בהקשר של דיני עבודה. היא מפותחת יותר מארצות הברית השכנה, שם דיני העבודה חוסים בצל הקפיטליזם האמריקאי. הדוקטורט שלי עסק בשאלה בסיסית שמעסיקה הרבה את הפסיקה וגם את הספרות האקדמית – מי נחשב לעובד ומי נחשב למעביד. לשאלה זו השלכות מעשיות חשובות, שכן רק מי שנחשב לעובד ומי שנחשב למעביד חלות עליהם הזכויות והחובות של דיני העבודה".

 

מדוע בחרת להתמקד דווקא בדיני עבודה?
"העניין שלי בדיני עבודה התחיל עוד לפני הלימודים. לאבא שלי היה משרד שעסק בתחום, כך שיצא לי להתחיל להכיר את התחום ולהתעניין בו כבר בגיל צעיר. לאחר מכן, כסטודנט למשפטים, עבדתי במשרד. את ההתמחות עשיתי בבית הדין הארצי לעבודה".

 

מהו החידוש שלך?
"אני מתעניין באמצעים ובטכניקות המשפטיות שיגשימו את התכליות של דיני העבודה. בהקשר של הגדרת המונח 'עובד' או 'מעביד', נדרשת פרשנות תכליתית שתקבע למעשה את היקף התחולה של דיני העבודה. זה מחייב התעמקות בשאלה בשביל מה צריך דיני עבודה. וגם חשיבה מחודשת על האמצעים הטובים ביותר, כלומר הכלים המשפטיים המתאימים ביותר. למשל, מהם המבחנים הראויים ביותר לקבוע מיהו 'עובד'. בדוקטורט הצעתי מבחנים חדשים לעניין זה. שאלה נוספת לדוגמה היא אם יש מקום לקטגוריית ביניים בין 'עובד' לבין 'קבלן עצמאי', שתזכה רק לחלק מההגנות של דיני העבודה. התשובה היא לטענתי חיובית".

 

מדינת הרווחה ודיני העבודה

 

אחרי שסיים את הדוקטורט חזר פרופ' דוידוב לישראל. הוא החל ללמד דיני עבודה באוניברסיטת חיפה, ולאחר מכן עבר לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, תוך שהוא ממשיך במחקר שלו. במקביל להתקדמותו האישית, גם תחום דיני העבודה המשיך ללכת קדימה.

 

"ההצדקה הנפוצה כיום לדיני עבודה השתנתה מזו המסורתית. היום יש רבים שמבקשים להדגיש את היתרונות של דיני העבודה לחברה בכללותה, ואפילו למעבידים, ולא רק לעובדים עצמם".

 

מה דעתך על כך?
"אני חושב שיש לשיח הזה יתרונות מסוימים. הוא מסייע לצמצם את ההתנגדות לדיני העבודה בקרב מעבידים ובקרב כלכלנים. יחד עם זאת, יש בכך גם קושי וסיכון, כפי שאני טוען במאמר חדש שכתבתי, אשר פורסם בכתב העת של אוניברסיטת טורונטו."

 

מהו הסיכון?
"כדי להסביר זאת אני עושה שימוש במאמר במושגים מהספרות בנושא מדינת הרווחה. כשמדברים על מדינת הרווחה ועל הקצבאות השונות שהיא מעניקה ישנה הבחנה בין תוכניות אוניברסליות לסלקטיביות. תוכנית אוניברסלית היא, לדוגמה, קצבת זקנה – שנותנים לכל אחד, גם אם הוא מיליונר. קצבה סלקטיבית ניתנת רק למי שצריך. האינטואיציה הראשונית גורסת שאין טעם לתת קצבה אוניברסלית. אבל יש לקצבה סלקטיבית עלויות וקשיים – יש צורך במבחנים ובמנגנון שיקבע מי זכאי, שעולים כסף; וכמו כן קצבאות סלקטיביות יוצרות סטיגמה, והן גם קלות מאד לביטול או הפחתה כאשר יש משבר כלכלי, כי הרוב לא נפגעים מכך".

 

ומה אתה עושה עם המושגים האלו במחקר שלך?
"במאמר החדש שהזכרתי אני סוקר את התכליות הכלליות של דיני העבודה, הן אלה ה"מסורתיות" והן ההצעות החדשות, לדוגמא הטענה שדיני עבודה מקדמים יעילות. לאחר מכן אני בוחן את התכליות דרך ההבחנה בין אוניברסליות לסלקטיביות. לטעמי, התכליות הישנות הן למעשה סלקטיביות – הן נתפסו כמועילות רק לעובדים. התכליות החדשות הן יותר אוניברסליות – הטענה היא שזה טוב לכולם, לא רק לחלק מסוים בחברה (העובדים). יש לכך יתרונות וחסרונות. מצד אחד ההצדקות האוניברסליות מעוררות פחות התנגדות. מצד שני, וזה הקושי והסיכון, הן לא מצליחות להסביר ולהצדיק את כל דיני העבודה. בעיקר הן מתעלמות מההיבטים החלוקתיים – מהכוונה של דיני העבודה להעביר כוח, משאבים וסיכונים בין הצדדים ליחסי העבודה.

 

בין אוניברסליות לסלקטיביות

 

המונחים מתחום הרווחה המשיכו לשמש את פרופ' דוידוב גם במחקר נוסף.

 

"מאמר נוסף שלי שעומד להתפרסם, הפעם בכתב העת של אוניברסיטת אוקספורד, מיישם באופן ישיר יותר את ההבחנה בין סלקטיביות לאוניברסליות בהקשר לתחולת דיני העבודה. הפעם אני בוחן מחדש את השאלה על מי חלים דיני העבודה. אני מראה שלמעשה ישנו טווח של אפשרויות בין הכי אוניברסלי – שחל על כולם – לבין הכי סלקטיבי – שמצמצם את זה לסקטור מאוד ספציפי בהקשר מאוד ספציפי. ואני טוען שצריך לבצע מספר 'תיקונים' כדי להגיע לאיזון טוב יותר על הטווח הזה".

 

איך זה שונה מהמצב כיום?
"כיום דיני העבודה בדרך כלל חלים בפורמט של או הכול או כלום. אבל יתכן שמוצדק יותר לשחק על הספקטרום הזה ולומר שחוק א' יתאים לך וחוק ב' לא יתאים לך. להפעלת הניואנסים האלה יש מחיר מסוים – פגיעה בוודאות – אבל אנחנו מרוויחים מערכת שהיא גמישה יותר ותואמת יותר את התכליות. למעשה, בכל שיטה יש איזשהו איזון בין אוניברסליות לסלקטיביות. אין אף שיטה שנוטה לחלוטין לצד אחד. עם זאת, האיזון הוא לא תמיד מודע מספיק או מפורש מספיק. ברגע שחושבים על המונחים האלה ומביאים בחשבון את החסרונות והיתרונות, אפשר לבצע כמה תיקונים".

 

מה הלאה?
"אני עובד עכשיו על ספר, שיכלול גם את המאמרים שהזכרתי, יחד עם דברים קודמים שכתבתי ופרקים נוספים שבתהליך כתיבה. הספר, שיֵצא באנגלית, עוסק בניתוח תכליתי של דיני העבודה. הוא בוחן את כל תכליות דיני העבודה, הן הכלליות והן הספציפיות (של מספר חוקים מרכזיים לדוגמה). אנסה להראות כיצד עושים את הניתוח התכליתי. הניתוח הוא בינתחומי מטבעו, שכן התכליות של תחום מסוים הן לא פנימיות של השיטה, אלא מבוססות בין השאר על תובנות מתחומי ידע אחרים כגון כלכלה וסוציולוגיה. לאחר מכן אנסה ליישם את התכליות על נושאים קונקרטיים, כגון הגדרת עובד ומעביד, וגם לבחון כיצד כלים משפטיים, כגון תום לב או הפרוגרטיבה של המעביד, יכולים להגשים באופן מיטיבי את התכליות. הספר נועד לסכם את המחקר שעשיתי בחמש-עשרה השנים האחרונות בערך, מתחילת הדוקטורט ועד עכשיו, לרבות כל התובנות שאספתי במהלך השנים. הוא יוסיף ויסדר בצורה חדשה את הרעיונות ואני מקווה שזה יתרום לשיח בנושא הזה".

 

 

 

 
פרופ' גיא דוידוב

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"

 

מי אני? דביר שתיל
אביבים:  26
שנה: ג'


העובדות: בשנה ג' בוחרים רבים מהסטודנטים בפקולטה למשפטים לצאת לחילופי סטודנטים במסגרת התואר. אחרים בוחרים כבר משנה א' לשלב את התואר במשפטים עם תואר בנושא אחר שקרוב ללבם. אבל נראה שאף לא אחד מהם מתקרב לחוויה הייחודית לה זכתה דביר, שבאמצע התואר החליטה לצאת ללימודי קונדיטוריה בפריז, בבית הספר המפורסם לבישול "קורדון בלו".

 

למה משפטים? "בגיל התיכון צפיתי הרבה בסדרות כמו 'חוק וסדר' ונמשכתי מאוד לחלק המשפטי שבהן – השלב שבו היה נערך הדיון בבית המשפט. הייתי מרותקת למסך ונהנית לראות את האסטרטגיות השונות של עורכי הדין", מספרת דביר.

"בצבא, כשלישה בגדוד לוחם, נחשפתי לבעיות רבות של חיילים מכלל השכבות הסוציו-אקונומיות בחברה, ולמדתי דרכם הרבה על המצב הכלכלי בארץ, ובפרט על בעיית אי-מיצוי זכויות שונות. כשנחשפתי לנישה החברתית בעולם המשפט, שעוסקת במתן ידע וכלים לשינוי חברתי, הבנתי שזה תחום שבו אוכל לתרום ולהיתרם".

 

דיון נוסף: הבחירה של דביר לצאת באמצע התואר ללימודי קונדיטוריה היא בחירה אמיצה לכל הדעות. "מן הסתם חששתי", היא מספרת. "תחום הקונדיטוריה ליווה אותי בעשור האחרון, והתפתח מבישול מזדמן לניסיון של דברים חדשים. התאהבתי ביצירתיות ובהנאה שהתחום הזה מאפשר, יחד עם הריכוז והדיוק שהוא דורש. בשנתיים-שלוש האחרונות התחביב הפך לחלק נכבד מהחיים, הן מבחינת השעות שאני משקיעה בו והן מבחינת המחשבות על עיסוק בו גם בעתיד". כדי להגשים זאת נפרדה דביר מהפקולטה למשפטים – פרידה שהיא מבטיחה שהיא זמנית בלבד – ויצאה לפריז, מקום מושבו של הקורדון בלו המפורסם. "מה שנוח לי במטבח הקטן והמוכר לי בבית, יכול לפתע להתנפץ לרסיסים בין קירות בית הספר, שם הלחץ גדול והציפיות הן כבר למקצועיות", היא מספרת. "גם המעבר למדינה זרה, בה מדברים שפה אחרת שרמת השליטה שלי בה לא גבוהה, העלה בי חשש, אבל הצלחתי להתגבר". כאמור, דביר לא מתכוונת לזנוח את לימודי המשפטים. "אני עדין מתלבטת אם להמשיך גם להתמחות בתחום כאן בפריז, או לחזור לארץ כבר בתחילת הקיץ ולמצוא עבודה בקונדיטוריה שאוכל לשלב עם לימודי המשפטים. כרגע המטרה היא להצליח לשלב בין שני העולמות, לפחות עד סיום התואר – כי אני לא מוכנה לוותר על אף אחד מהם".

 

מי אני? אדם שחף
אביבים: 28
שנה: ד'


העובדות: אדם הוא סטודנט למשפטים וספרות אנגלית, ויו"ר תא אופק באוניברסיטה העברית אשר פועל ברוח ערכי תנועת העבודה. בשנה ב' היה רכז "פרויקט גל" אשר קידם נושאים חברתיים באמצעים משפטיים, ובתחילת השנה עבד בקמפיין מרצ-עבודה בבחירות המוניציפאליות.

 

למה משפטים? אדם בחר ללמוד משפטים מתוך רצון להבין את "כללי המשחק" ולקבל כלים לעיצוב מציאות טובה יותר. לדבריו, השילוב עם ספרות נעשה "מתוך אמונה שהקריאה מאפשרת לנו להגיע למחוזות שונים בהוויה האנושית".

דיון נוסף: "פוליטיקה היא לא מילה גסה", אומר אדם. תא אופק מתכנס אחת לשבועיים על מנת לדון בסוגיות הקשורות במציאות הפוליטית הישראלית, כגון שוק העבודה, זכויות אזרחיות בחברה הישראלית ודת ומדינה. התא מפעיל מספר פרויקטים, ובהם ערבי הווי ותרבות, דיבייטים פוליטיים, וסיורים בירושלים שמעניקים היכרות עם המציאות הפוליטית בעיר. בנוסף, עוסק אדם בקידום העסקה ישירה באוניברסיטה העברית ומפעיל באמצעות התא פרויקטים המתמקדים, לדוגמה, בקריאת תלושי שכר עבור הסטודנטים.

 

 

מי אני? מתן מחבר
אביבים: 20
שנה: ג'


העובדות: מתן, ירושלמי במקור, הגיע לפקולטה למשפטים דרך העתודה הצבאית, ובסיום התואר צפוי להמשיך ממנה לפרקליטות הצבאית. בינתיים הוא גר אצל סבתו. "היא גרה מאוד קרוב לקמפוס וזה נוח מבחינת הנגישות", הוא מסביר. "אני המרוויח העיקרי מהסידור הזה, יש מישהי שמפנקת אותי." לגבי העתודה הוא חושב שמדובר בבחירה מצוינת שעשה. "החוויה של להיות עתודאי באוניברסיטה העברית היא לדעתי אחד המסלולים הנכונים ביותר שאפשר לעשות. במסגרת העתודה עצמה, למי שמתלבט בין מקצועות שונים – לדעתי המקצוע של משפטים הוא אחד המסלולים הכי מעניינים והכי משתלמים. זה נכון הן מבחינת השירות שיוצא לך לעשות בפועל, והן מבחינת המקפצה אחר כך באזרחות".

 

למה משפטים? "הרקע היה סרטים וסדרות", מתוודה מתן. "נתפסתי, והתחלתי לראות את עצמי כעורך דין פלילי, סנגור שמגן על הלקוחות שלו. הרגשתי שזה משהו שאני יכול להתעסק בו ועורר בי תחושת צדק". התוכניות של מתן השתנו מעט כשהתחיל ללמוד, והוא מצא תחומי עניין חדשים. "חודשיים לתוך שנה א' התאהבתי לגמרי בקורסים של חוזים ובהמשך גם בתאגידים ובקניין. לאט לאט מצאתי את עצמי מתמקד יותר בתחום המשפט הפרטי והמסחרי. הלקח שלמדתי מזה הוא תמיד לשמור על ראש פתוח ולא להיות עקשן. בסופו של דבר", הוא מסכם, "הלימודים פשוט מעניינים, ואני מוצא את עצמי נהנה ממש מהקורסים". 

 

דיון נוסף: מלבד הלימודים המשפטיים הצטרף מתן למועדון הדיבייט של האוניברסיטה העברית. "אני חושב שזו אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי מאז תחילת התואר", הוא אומר. מועדון הדיבייט הוא בעל מסורת וגאווה לא קטנה – המדובר במועדון הכי ותיק בארץ, עם מסורת ארוכה של הישגים ותחרויות בארץ ובעולם. "אני השתתפתי בכמה תחרויות בליגה הישראלית, ופעמיים הגעתי לגמר התחרויות. באופן כללי אני חושב שאנחנו מייצגים בכבוד את הנבחרת". מתן אינו לבד במועדון. נמצאים עימו שם לא מעט סטודנטים אחרים מהפקולטה למשפטים, שנמשכים באופן טבעי להזדמנות להשחיז את כישורי הדיון שלהם. "אני חושב שבעבור משפטנים, בעיקר כאלו שמתעניינים בליטיגציה, מדובר בפלטפורמה מצוינת לרכישת כישורים חיוניים כמו חשיבה מהירה, עמידה בפני קהל, פיתוח טיעונים לוגיים ובטחון עצמי. כמובן, לא כולם מהפקולטה, וזו הזדמנות נהדרת לפגוש סטודנטים מתחומים אחרים  עם גישות מרעננות". לאחר חוויה טובה בשנה ב' החליט מתן להמשיך את חברותו במועדון גם בשנה ג' ללימודיו, והתמנה ליושב הראש של המועדון. "זוהי כבר הזדמנות ייחודית יותר. מלבד הניסיון הכללי של דיבייט, רכשתי כלים מעניינים מאוד בניהול, ארגון אירועים וייצוג של מועדון הדיבייט והאוניברסיטה מול גופים שונים. בסופו של דבר, זו הייתה תרומה נהדרת ומשלימה ללימודי המשפטים שלי".

 

   

מי אני? איה שוורץ
אביבים: 26
שנה: ד'

 

העובדות: איה מתגוררת ברחביה. היא רכזת מעורבות חברתית באגודת הסטודנטים, מדריכה בהתנדבות בעמותת "אחריי", עמותה חינוכית חברתית הפועלת במטרה להצמיח מנהיגות צעירה ולעודד מעורבות חברתית בקרב בני נוער וצעירים לקראת גיוסם לצבא. איה הדריכה במסגרת פרויקט "מעגלי נשים" המופעל ע"י דיקנט הסטודנטים.

 

למה משפטים? איה מאמינה שלימודי המשפטים מקנים השכלה טובה וחשובה להמשך הדרך. "בפקולטה מלמדים מיטב המרצים, הלימודים מרתקים והפקולטה מאפשרת מגוון רחב של פרויקטים ואפשרויות עשייה",  מספרת שוורץ. "אני רואה את החוויה שלי כאן כאבן דרך בחיי. הכרתי במהלך התואר אנשים שיש הרבה מה ללמוד מהם גם מעבר לפן האקדמי."

דיון נוסף: איה היא ממקימי פרויקט "אמץ-סבא", שמתקיים זוהי השנה הרביעית. מטרתו לתת מענה לבעיית הבדידות של קשישים על ידי מפגשים שבועיים עם סטודנט בבית הקשיש. השאיפה היא שהפרויקט יגשר על פערים בין-דוריים ויקדם יחס הולם לאוכלוסיית הקשישים המתרחבת. השנה יש למעלה מארבעים משתתפים בירושלים, ומתחילה להתקיים פעילות גם ברחובות. הפרויקט צמח במרכז היזמות של אגודת הסטודנטים הכללית ונתמך ע"י הג'וינט, התאחדות הסטודנטים וארגונים נוספים.

 

 

משלחת מרכז מינרבה לצפון אירלנד: מבט אחר על הקונפליקט הישראלי-ערבי

משלחת מרכז מינרבה לצפון אירלנד: מבט אחר על הקונפליקט הישראלי-ערבי

 

זה מספר שנים יוזם מרכז מינרבה משלחות סטודנטים לסיור לימודי באזורי סכסוך שהופעלו בהם מנגנוני צדק מעברי. הסטודנטים זוכים לחוויה בלתי נשכחת, ובמהלכה חוזים בדרכים הייחודיות שבהן מתמודדות המדינות השונות עם המצב שלאחר הסכסוך ומתקדמות לקראת עתיד של קיום זכויות אדם ושלטון חוק. הסיורים הלימודיים מתקיימים בעזרת תמיכה נדיבה של קרן גל מניו יורק.

 

מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית יוזם מגוון פרויקטים אקדמיים אשר חושפים את הסטודנטים לסוגיות שונות בתחום זכויות האדם. מאז שנת 2009 יוצאות משלחות סטודנטים לסיורים לימודיים בתחום צדק מעברי, מטעם המרכז, במדינות שחוו סכסוך והפעילו מנגנונים שונים להתמודדות עם המצב שבעקבותיו. הסטודנטים לומדים במהלך סמסטר אינטנסיבי על מדינה שבה הופעלו מנגנוני צדק מעברי, ובשיאו של הפרויקט הם יוצאים לביקור בלתי-נשכח באותה מדינה, שבמהלכו הם נחשפים לאופן שבו היא מבטיחה עתיד של קיום זכויות אדם לאזרחיה. בשלוש השנים הראשונות של התוכנית בחנו חברי המשלחות את סוגיית הצדק המעברי בהקשר של רואנדה. בשנה שעברה התארחו הסטודנטים לראשונה בצפון אירלנד, והם צפויים לבקר שם גם השנה.

 

תחום הצדק המעברי עוסק בהתמודדות מדינות וחברות שונות עם עוולות העבר, במעברן ממצב טראומתי המתאפיין בהפרה ממושכת ומשמעותית של זכויות אדם, מלחמת אזרחים, משטר דיכוי ולעיתים גם רצח-עם למצב של פיוס ושיקום, על מנת להבטיח עתיד של קיום זכויות אדם ושלטון חוק. התוכנית לצדק מעברי של הפקולטה למשפטים היא היחידה מסוגה בישראל. היא כוללת מחקר, כנסים וסדנאות, מומחים אורחים מחו"ל ומישראל, מלגות והתמחויות לסטודנטים – ומציעה מגוון קורסים לתואר ראשון ושני. התוכנית מתאפשרת הודות למענקים ותרומות ממקורות שונים בארץ ובחו"ל, ובכלל זה תמיכה משמעותית ביותר שמעניקה לאורך השנים קרן גל מניו יורק.

 

הפקולטה למשפטים מציעה לסטודנטים הלומדים בה מגוון קורסים בתחום, וביניהם "סדנת צדק מעברי" המתמקדת בצפון אירלנד כמקרה בוחן. את הסדנה מעביר ד"ר רון דודאי, שבעבר היה עמית מחקר במכון לצדק ופיוס בדרום אפריקה וחוקר עמית ב-SOAS באוניברסיטת לונדון, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת קווינ'ס בבלפסט, צפון אירלנד - והיום הוא פוסטדוקטורנט בתכנית עמיתי מרטין בובר היוקרתית באוניברסיטה העברית.

 

 

 
הסטודנטים במכון לצדק מעברי באוניברסיטת אלסטר ליד בלפסט (עומדים במרכז: ד"ר רון דודאי, עו"ד דני עברון ותלמידת הפקולטה מיכל קליין)

 

מטרת הסדנה היא לבחון ולנתח מושגים ומוסדות של צדק מעברי בהקשר של יישוב סכסוכים, תוך התמקדות במקרה המבחן של צפון אירלנד. הסכסוך בצפון אירלנד היה המשמעותי והרצחני ביותר במערב אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. התהליך שהביא לסיום הסכסוך נחשב למוצלח ברובו, אולם המתיחות עדיין קיימת. יישוב הסכסוך כלל מגוון רחב של יוזמות ומוסדות של צדק מעברי. הסדנה עוסקת בין היתר גם  בהיבטים השוואתיים. במרכז מינרבה מאמינים כי צורת החשיבה, המתודות ומנגנוני הצדק המעברי שהופעלו במקומות אחרים בעולם יכולים לסייע גם בתהליך הבאתם של קונפליקטים אחרים לסיומם - לרבות אצלנו.

 

לסדנה נבחרים עשרה סטודנטים בעלי רקע אקדמי מגוון, רובם ככולם בעלי רקע כלשהו בזכויות אדם, יישוב סכסוכים, בניית שלום, משפט בינלאומי, יחסים בינלאומיים, או נושאים אחרים המשיקים לתחום הצדק המעברי. גולת הכותרת של הסדנה היא סיור לימודי בן שבעה ימים בצפון אירלנד, במהלכו נחשפים הסטודנטים למורכבות הסוגיה ולמנגנוני הצדק המעברי המיושמים בה.

 

 


סיור בשכונות מרכזיות בסכסוך בהנחיית פרופ' פיטר שירלו מאוניברסיטת קווינ'ס בלפסט

 

על הבחירה במדינה זו כמקרה בוחן מספר עו"ד דני עברון, המנהל האקזקוטיבי של מרכז מינרבה לזכויות אדם, כי צפון אירלנד מהווה דוגמה קרובה למדי לישראל מבחינת אופי ומורכבות הסכסוך. התנהלה בה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין הקתולים לפרוטסטנטים, אשר נמשכה עשרות שנים והתאפיינה בטרור קיצוני נגד אזרחים. "הסוגיה מרתקת אף יותר נוכח העובדה שלאקדמיה ולארגונים חברתיים תפקיד מרכזי ומשמעותי בתהליך החיובי שמתרחש שם".

 

במרכז מינרבה מאמינים בחשיבות העצומה של למידה על מקום אחר, ובפוטנציאל הגלום בה, כדרך להתבונן "מהצד" באופן ביקורתי על המתרחש במקום שבו אנו חיים. לדברי עברון, "דברים נראים לנו מובנים מאליהם כאשר אנו חיים בתוך הסכסוך שלנו. אנו נוטים להניח הנחות יסוד מבלי להיות מודעים לכך, הכל מאד אישי ומוכר. הסדנה מאפשרת לסטודנטים ללמוד בצורה מעמיקה ואינטנסיבית טרם הסיור על מורכבות המצב במקום שזר להם לחלוטין. הם מגיעים לסיור עם ידע נרחב בתחום, מה שמאפשר להם לבחון שם את הדברים באופן מעמיק יותר. במהלך הסיור מתקיימות פגישות, סדנאות וביקורים באתרים שונים בליווי פוליטיקאים, ארגונים חברתיים, אנשי אקדמיה, מנהיגים, מפקדים ואסירים לשעבר, מכל צידי הסכסוך. לוח הזמנים מאוד אינטנסיבי, ובסופו של כל יום עוברים הסטודנטים סיכום יום שבמהלכו משוחחים על מה שראו ושמעו, ובאופן טבעי חושבים על הדברים גם בהקשר של ישראל". עברון מוסיף כי "יש בתהליך הזה משהו מאיר עיניים. הסטודנטים מבינים במהלך הביקור כי הסיטואציה נצבעת גם בהרבה גוונים של אפור והדברים מאוד מורכבים וסבוכים. נוצר שיח מרתק בקרב הסטודנטים אשר מנסים להתבונן על הדברים כדי ליישמם על המציאות שלנו בישראל. אנו חיים במציאות שבה הסכסוך נראה בלתי פתיר, והמפגש של הסטודנטים עם אנשים מעוררי השראה מפיח בהם תקווה שגם כאן הדברים יכולים להתנהל אחרת. הביקור נוטע בהם את התחושה כי לכל אחד מהם יכול להיות תפקיד משמעותי בתהליך הפיוס".

 

 

 
שיחה עם מרק תומפסון, מנהל ארגון "Relatives for Justice"

 

מיכל קליין, סטודנטית בפקולטה שהשתתפה בסיור לצפון אירלנד בשנה שעברה, מספרת: "אם אני צריכה לבחור שני רגעי שיא אישיים עבורי, אלו ללא ספק הפגישה עם לוחמים לשעבר מחמישה ארגונים שונים במסגרת פרויקט From Prison to Peace, שמטרתו לעודד שיקום וליצור שיח בין לוחמים משני צידי המתרס; לצד התובנה אודות מהו שלום וההשוואה הבלתי-נמנעת בין צפון אירלנד לישראל שעלתה במהלך שיחת סיכום הסיור ביום האחרון." מיכל מעידה כי המפגש עם הלוחמים היה מאוד אינטנסיבי, ואפשר לשאול שאלות קשות, לעתים לא נעימות, אשר באופן מפתיע נענו בתשובות שלא הייתה בהן ולו טיפת חוסר נוחות. לדברי מיכל, "הפער שבין החיים שלהם בעבר לחייהם כיום הוא בלתי-נתפס: חיי המשפחה ששוקמו לאחר שחלקם ישבו קרוב לעשור בכלא; האידיאולוגיה המיליטנטית שהוחלפה בערכי שוויון ורצון לקבלת הזדמנות שווה; והיכולת לנהל שיח עם מי שעד לפני 15 שנה נתפס אויב מושבע היא מעוררת השראה. הקורס ששיאו בסיור מוביל אותך למעין התפכחות. כשאתה בוחן סכסוך של אחר, הגבולות של מי 'הרע' ו'הטועה' למול 'הטוב' ו'הצודק' מיטשטשים. כשזה נוגע לסכסוך הביתי שלנו, העובדה שאתה חלק מנרטיב מסוים ושגדלת בצד אחד של הקונפליקט משפיעה לפעמים בצורה הרבה יותר חזקה ממה שחשבת. התמונה של איך יוצרים שלום, ושאלות כגון מהו בכלל שלום, באילו צורות ומודלים ניתן לעצב אותו, והאם המודל של צפון אירלנד יכול לחול גם אצלנו, הן מהותיות". מיכל מוסיפה כי הסיור גרם לה להבין כי לראות את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני מן הזווית הנכונה פירושו להתבונן בו בשתי רמות: ברמת המאקרו – שלום "קר" שעיקרו הפסקת האלימות בין הצדדים, וברמת המיקרו – יצירת צדק מעברי פרטני לכל אוכלוסיה, ויצירת מפגשים ראשוניים בין שתי האוכלוסיות. "אולי כך, שינוי אמיתי יחול" .

 

 


23 במאי 1998: העתון היומי של בלפסט מכריז על תוצאות משאל העם שאישר את הסכם השלום

 

פרופסור לבונטין - המשפטן ששר את שירת המשפט

פרופסור לבונטין – המשפטן ששר את שירת המשפט

הפקולטה למשפטים קיימה כנס חגיגי לרגל הוצאת הספר המוקדש לפרופסור לבונטין לכבוד יום הולדתו ה-91. לבונטין, דמות מובילה ומוערכת בעולם המשפט, נמנה עם דור המייסדים של החינוך המשפטי במדינת ישראל והיה מקור השראה לדורות של חוקרי משפט, שופטים ועורכי-דין.

 

בחודש נובמבר 2013 נערך בפקולטה למשפטים כנס לציון יציאת הספר לכבוד פרופ' אביגדור לבונטין, בהשתתפות חברי הסגל ובוגרי הפקולטה לדורותיהם. הספר ראה אור לרגל יום הולדתו ה-91 של לבונטין, ביוזמת תלמידו ועמיתו, פרופ' יהושע ויסמן. הספר, בעריכתם של פרופ' ויסמן, פרופ' ברק מדינה ופרופ' סיליה פסברג, מאגד מאמרים משפטיים מקוריים, שנכתבו במגוון תחומים על ידי מיטב חוקרי המשפט בישראל. בספר שבעה-עשר מאמרים, העוסקים במשפט ציבורי, בדיני חיובים ודיני משפחה, בתורת המשפט, בהיסטוריה של המשפט ובמשפט בינלאומי. בצד המאמרים מובאים בספר גם דברי הגות, הדנים בתפיסות יסוד חברתיות ובסוגיות פילוסופיות תיאורטיות.

 

במהלך הכנס נישאו דברים מפי תלמידיו ועמיתיו של לבונטין. דיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' יובל שני, פתח את הכנס באומרו: "אנו רואים עצמנו כמופקדים על פיקדון יקר שהותירו לנו חברי הסגל מתקופתו של לבונטין". פרופ' סיליה פסברג סיפרה לנוכחים על קורות חייו של לבונטין. לבונטין, שנולד בתל אביב ב-1922, נמנה עם דור המייסדים של הפקולטה והיה  מראשוני מוריה, הצעיר שבהם, והיחיד שהיה יליד הארץ ושעברית הייתה שפתו. הוא גם היה מבכירי מוריה והרים תרומה אדירה לעיגונו האקדמי של לימוד המשפט בישראל. מאז ועד היום לא היה עוד מורה בפקולטה שלימד קורסי חובה רבים כל כך, בתוך זמן קצר כל כך ובגיל ביולוגי ומקצועי צעיר כל כך. בשנת 1957 כבר קודם לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1958 היה לדיקן הפקולטה. דברים שנשא בפני מועצת הפקולטה לפני היבחרו ממחישים את מחויבותו לקידום האקדמיזציה של לימודי המשפט בישראל. אך מחויבותו לאקדמיה לא גברה על מחויבותו הציבורית של לבונטין. בנאום הפתיחה של בניין הפקולטה בגבעת רם הצהיר כי "נשמת המדינה מופקדת בידי המשפטן", וכי לפקולטה משימה נוספת על ייעודה האקדמי, והיא "הרחבת התודעה המשפטית בעם".

פרופ' אביגדור לבונטין

בחיבוריו של לבונטין מובאים דיונים מעמיקים בתחומים רבים ומגוונים, ובהם:  משפט בינלאומי פומבי, תורת המשפט, דיני קניין, דיני חיובים במשפט המקובל, חינוך משפטי, משפט ציבורי, וכן ספרו האוטוביוגרפי "בוקר וערב" העוסק בענייני המדינה. עיקר כתיבתו האקדמית מתמקדת במשפט הבינלאומי הפרטי.

 

בסוף שנות השישים הוא פרסם שלוש יצירות מופת: מסה על ברירת הדין בחוזים עבר-לאומיים, ספר על הבעיות המתודולוגיות של ברירת הדין, והצעה של חוק לדוגמה המקיפה את תחום המשפט הבינלאומי הפרטי כולו. לדברי פרופ' פסברג, כל אלה מתאפיינים בדיוק, בשיטתיות ובעומק, בעושר של ידע ולמדנות, ובניתוח מושגי פורץ דרך. פרופ' פסברג הוסיפה כי בעיניהם של מאות ואלפי התלמידים שלמדו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעיניהם של משפטני ישראל, לבונטין היה ועודו האב-טיפוס של המשפטן האקדמי. הספר, סיכמה פרופ' פסברג, מוקדש בהערכה לאביגדור לבונטין, רב הפנים ובעל התרבות, ביום הולדתו ה-91.

פרופ' יהושע ויסמן סיפר לנוכחים כיצד בשנות החמישים של המאה הקודמת דרך כוכבו של לבונטין בשמי האוניברסיטה העברית. לבונטין, אותו תיאר פרופ' וייסמן כ"ישראלי המדיף ניחוח חו"ל בלבושו האלגנטי, שערו מסודר בקפידה, הילוכו מדוד ודבריו רגועים וקולחים בעברית ישראלית עשירה ומלוטשת", הילך קסם על תלמידיו ושבה את ליבם. "שיעוריו היו חוויה אינטלקטואלית נדירה. היה לו כישרון מובהק לבחור את המילה הקולעת והמתאימה ביותר להבעת רעיון שביקש להעביר לתלמידיו", סיפר פרופ' ויסמן.

 

ד"ר מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, תיאר את לבונטין כמי ש"אין, ולא היה כמותו, מי שיודע לשיר – ושר – את שירת המשפט, באוזנינו התלמידים ובאוזני מי שאך ביקש ונכון היה לשמוע. אביגדור לבונטין פענח עבורי את הגנום המשפטי. כך לימדני לגלות ולחוש את הדי-אן-איי המשפטי. כך למדתי מהו משפט. מהי ליבתו של המשפט".

פרופ' פסברג ופרופ' ברק מדינה סיפרו למערכת "הפקולטה" כי פרופ' לבונטין הביע בתקופה האחרונה את דאגתו ממה שנראה לו כחוסר עניין מספיק של רבים מן הסטודנטים בנושאים פוליטיים וחברתיים, וקרא לדור הצעיר להיות מעורב יותר בסוגיות לאומיות וחברתיות.

 

לבונטין מצידו סיכם את הערב בכך שתיאר את הפקולטה למשפטים כבית חם ושעשע את הנוכחים באנקדוטות מחייו האקדמאיים והאישיים. "שאלתי את עצמי לא פעם מה עדיף: התבונה של מחנה יהודה או של הר הצופים. אנשי הר הצופים נתפסים ככאלה המתעסקים בדברים כלליים. הגעתי למסקנה ביני לבין עצמי שהשאלה מה עדיף היא תלוית מגמה. אם אנו רוצים לדעת מה יהיה עוד עשרות שנים, נפנה אנו לתבונת הר הצופים; אולם אם נישאל על ההווה – נעדיף אנו את תבונת מחנה יהודה. אם אדם מטפס למגדל השן הגבוה – מיטיב הוא לראות את מה שרחוק יותר. באותו מטבע – אינך רואה את מה שמתרחש למרגלות מגדל השן". לבונטין מנבא כי בעתיד, מלבד החקיקה וחוקי היסוד, תיווצר קומה נוספת בבניין שמרכיב את המשפט – משפט כלל אנושי, בינלאומי. הדבר ידרוש ממשפטנים להתעסק דווקא בשאלות מופשטות ותיאורטיות, שחשיבותן תלך ותגבר בחלוף השנים. לאחר האירוע סיפרה פרופ' פסברג כי שמחה לגלות כמה הספר והאירוע ריגשו את פרופ' לבונטין, ובמיוחד ריגשה, לדבריה, האמירה כי הודות למעורבים בהכנת הספר התעורר בו מחדש עניין אינטלקטואלי בסוגיות השונות הנדונות בספר.

 

שיתוף פעולה בין הפקולטה לארגון WIPO פותח הזדמנויות בתחום הקניין הרוחני

 

שיתוף פעולה בין הפקולטה לארגון WIPO פותח הזדמנויות בתחום הקניין הרוחני

 

הפקולטה למשפטים חתמה באחרונה על הסכם שהעמיק את שיתוף הפעולה הקיים בינה לבין WIPO, הארגון הייעודי של האו"ם בתחום הקניין הרוחני. במסגרת ההסכם יוכלו תלמידי הפקולטה, שכבר עתה מציעה מבחר גדול של קורסים והזדמנויות מחקר בתחום הקניין הרוחני, לשמש כמתמחים בארגון, וזאת בנוסף לשיתופי הפעולה הקיימים כבר כיום בין הפקולטה ל-WIPO.

 

הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית מקפידה להישאר בחזית המחקר והלימודים ומנסה לשלב בין השניים. לשם כך פועלת הפקולטה לעתים קרובות  בשיתוף פעולה עם כמה מהגופים המובילים בעולם בתחומים שונים, כדי לתת לסטודנטים ולחוקרים שלה את ההזדמנות הטובה ביותר לממש את מלוא הפוטנציאל המקצועי שלהם. דוגמא לשיתוף פעולה שכזה הוא שיתוף הפעולה ארוך השנים בין הפקולטה וארגון WIPO, אשר הועמק לאחרונה ובמסגרתו יוכלו בוגרי הפקולטה לצאת להתמחות בארגון.

 

ארגון WIPO (ראשי תיבות של World Intellectual Property Organization, ארגון הקניין הרוחני העולמי) הוא סוכנות מיוחדת של האו"ם, שנוסדה ב-1967 כדי לקדם את ההגנה על הקניין הרוחני. הארגון משמש כמוקד עולמי בכל הקשור לעיסוק בדיני הקניין הרוחני, וחברות בו 186 מדינות. הארגון חולש על אכיפת אמנות ומנגנונים בינלאומיים רבים דרך משרדיו הראשיים בז'נבה שבשווייץ. בנוסף, WIPO עוסק גם בתקינה, ומארגן פעילות ענפה במחקר ובגיבוש מדיניות קניין רוחני בתחומים שונים.

"הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית היא אחת המובילות בישראל בתחום הקניין הרוחני", מסביר ד"ר גיא פסח. לדבריו, חשיבותו של שיתוף הפעולה עם WIPO נובעת מן הרצון לשמור על המעמד המוביל.  ד"ר פסח, מרצה בכיר בפקולטה בתחומי זכויות יוצרים, משפט וטכנולוגיה וקניין רוחני, כתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "זכות יוצרים וחופש העיתונות" בהנחיית פרופ' יהושע ויסמן. לאחר שהמשיך לפוסט דוקטורט באוניברסיטת ייל בארצות הברית, היה ד"ר פסח לחבר הסגל הראשון שהצטרף לפקולטה מתוך כוונה שיתמחה בתחומי הקניין הרוחני. מאז הרחיבה הפקולטה למשפטים את הסגל בתחום, וכיום מלמדות וחוקרות בה גם ד"ר קטיה אסף וד"ר מיכל שור עופרי. "מבחינת היצע הקורסים והסמינרים – אנחנו בין המובילים בארץ בתחום", אומר ד"ר פסח. "הדבר מורגש הן בלימודים לתואר ראשון, הן במגמת קניין רוחני במסגרת התואר השני, והן בפעילות מחקרית ענפה בתחום".

 

במצב עניינים שכזה היה זה אך טבעי שהפקולטה למשפטים תשאף לשיתוף פעולה מעמיק יותר בינה לבין ארגון WIPO. אשת הקשר של ישראל ב-WIPO היא עורכת הדין לי מאור, שהיא בעצמה בוגרת של הפקולטה, במגמת קניין רוחני, משפט וטכנולוגיה (תואר שני), אשר תרמה רבות לקשרים ההדוקים ולהרחבת שיתופי הפעולה בין הפקולטה לבין WIPO. "שיתוף הפעולה של הפקולטה עם WIPO החל לפני כעשר שנים, ומאז הוא רק צמח והתפתח".

 

מה לגבי נציגים מהפקולטה למשפטים?
"הפקולטה שלנו, כמארגנת הסמינר השנתי, נהנית מן הפריבילגיה להטיס לז'נבה כחמישה סטודנטים וסטודנטיות מצטיינים, בעלי רקע ועניין בתחום הקניין הרוחני, אשר נוטלים חלק בסמינר. בחלק מן השנים אותם סטודנטים וסטודנטיות שכתבו עבודות מחקר בתחום הקניין הרוחני אף הציגו את עבודותיהם במסגרת הסמינר, וזוהי ללא ספק הזדמנות נהדרת לכל סטודנט. החוויה היא חוויה ייחודית לסטודנטים אשר זוכים לבקר בארגון בינלאומי של האו"ם, פוגשים סטודנטים ממוסדות אקדמיים מובילים ברחבי העולם, ובעיקר מרחיבים את אופקיהם בתחום הקניין הרוחני".

 

למה הכוונה?
"הרעיון הוא לבחון אינטראקציות של תחום הקניין הרוחני עם היבטים מוסדיים שונים. לדוגמה, היחס בין קניין רוחני והיבטים ממסדיים של המדינה או תפקיד מוסדות בינלאומיים, וכן מוסדות מחקר ומוסדות שלא למטרת רווח. הכנס הזה צפוי להתרחש בשבוע האחרון במאי במטהWIPO בז'נבה. הפקולטה תוציא השנה, כשנים קודמות, משלחת לסמינר, ובקרוב צפוי לצאת קול קורא בנושא".

 

כאמור, באחרונה שיתוף הפעולה של הפקולטה עם WIPO רק התהדק. לאחר שנים רבות שבהן כלל שיתוף הפעולה בעיקר כנסים וסמינרים, נפתח מסלול התמחות עבור בוגרי הפקולטה, שבמסגרתו יוכלו תלמידים לנסוע למספר חודשים ולהתמחות בארגון WIPO עצמו, וכך למצוא עצמם "במרכז העצבים" של עולם הקניין הרוחני.

 
ד"ר גיא פסח

מה קורה בסמינר?
"הפקולטה היא זו שמארגנת את הסמינר, ומשתתפים בו נציגים מעשרת המוסדות האקדמיים המובילים בעולם בתחומי הקניין הרוחני. מדי שנה אנחנו בוחרים נושא ייחודי ומזמינים מרצים ותלמידי מחקר מהמוסדות השונים להציג עבודות מחקר ומאמרים הקשורים לנושא באותה שנה. הסמינר נערך במשך שלושה ימים ומאפשר לחוקרים מרחבי העולם לפגוש ולשמוע זה את זה".

 

מה צפוי להיות בכנס הקרוב?
"המשתתפים בכנס הקרוב, וזו לא רשימה ממצה, מגיעים מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, בית הספר למשפטים בג'ורג'טאון, מכון מקס פלנק לקניין רוחני במינכן, CEIPI – המרכז לקניין רוחני באוניברסיטת שטרסבורג, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ז'נבה, בית הספר למשפטים באוניברסיטת קונטיקט, הפקולטה למשפטים באוקספורד, ואוניברסיטת אמסטרדם. השנה הנושא הוא קניין רוחני, מוסדות וארגונים".

 

מה כולל שיתוף הפעולה עם הארגון?
"במהלך השנים האחרונות שיתוף הפעולה עבד בשני כיוונים. מצד אחד הארגון שיתף עימנו פעולה בארגון כנסים בנושאים שונים העומדים על סדר היום הציבורי בתחום הקניין הרוחני. מנגד, הפקולטה עצמה לקחה חלק בפרויקטים נקודתיים של WIPO. גולת הכותרת של התהליך הוא סמינר שנתי בתחום הקניין הרוחני. התחלנו לערוך אותו בז'נבה תוך שיתוף פעולה עם WIPO לפני שמונה שנים, ואנו מקפידים לחזור עליו מדי שנה".

מה השתנה בעקבות ההסכם החדש?
"לפי ההסכם האחרון שחתמה הפקולטה עם WIPO, מדי שנה בוגר או בוגרת של הפקולטה, בעלי תואר ראשון במשפטים ותואר שני בתחום כלשהו – משפטים או לאו – יוכלו להתמחות בארגון. ההתמחות תארך בין שלושה לשישה חודשים, במהלכם הארגון יציב את המתמחה במחלקת WIPOLEX. מחלקה זו אחראית על מאגרי החקיקה והמשפט המשווה של הארגון. קול קורא ראשון צפוי להתפרסם בקרוב. זוהי כמובן הזדמנות קורצת במיוחד לבוגרים שלנו, בעלי עניין בתחום הקניין הרוחני, שמבקשים לקבל זווית בינלאומית באחת הזירות המשמעותיות ביותר בתחום".

 

מה צפויים המתמחים לעשות במסגרת ההתמחות?
"התפקיד המרכזי של WIPOLEX הוא להיות אחראי על תרגום מכלול דברי החקיקה בנוגע לקניין רוחני לשפות שונות, כדי שיהיו זמינות לארגון ולחבריו. המתמחים יעשו גם עבודת מחקר וריכוז מידע ונתונים משפטיים לגבי כל מדינה. מטבע הדברים, אנחנו מניחים שהמתמחים יקדישו חלק נכבד מהזמן שלהם לעבודה על התיק הישראלי, וינגישו את החומרים הנוגעים למדינת ישראל לחברי הארגון. כמובן זה יהיה רק חלק מהעבודה, וסביר מאוד שהם יזכו לטעימה נוספת מהנושא".

 

 
ד"ר מיכל שור-עופרי

כלומר, זוהי עוד הזדמנות עבור הסטודנטים לקבל טעימה בינלאומית רחבה יותר?
"בהחלט, וזה מצטרף לסמינרים ולכנסים. הסמינר שלנו הוא אחד מהיחידים בעולם שמאפשרים לחוקרים או תלמידי מחקר בתחילת דרכם להציג את העבודות שלהם לקהל מגוון – שכולל חוקרים ותלמידי מחקר בתחילת דרכם אף הם, וכן בפני אנשי סגל וותיקים ומבוססים. לנו האקדמאים יש הרבה כנסים, אבל כנס שכזה הוא הזדמנות ייחודית לסטודנטים שלנו".

 

והניסיון מלמד שזה מסייע?
"כמעט כל האנשים שכתבו דוקטורט בתחום הקניין הרוחני באוניברסיטה העברית הציגו גם בסמינרים האלו, כגון ד"ר מיכל שור-עופרי שהצטרפה בינתיים לסגל שלנו כמרצה בכירה וכן אחרים רבים וטובים. באופן כללי, זוהי דרך מאוד טובה לחוקרים בתחילת הדרך ליצור קשרים בינלאומיים. בסמינרים הם פוגשים אנשים שנמצאים בשלבים מקבילים להם, וכן מתקדמים יותר, מארצות שונות. אנחנו משתדלים לבחור אנשים שהם לא רק תלמידים מצטיינים, אלא גם בעלי רקע ועניין מובהק בקניין רוחני, כפי שהתבטא במהלך התואר. הסוגיות הן 'בקו האש' של המחקר העדכני. זו חוויה אינטלקטואלית ברמה גבוהה במיוחד מבחינת התכנים".

 

 

תא סטודנטים עם מוגבלויות: להוביל, לקדם, לשנות

תא סטודנטים עם מוגבלויות: להוביל, לקדם, לשנות

 

זה כשנתיים פועל באוניברסיטה העברית תא סטודנטים עם מוגבלויות, הראשון מסוגו בארץ. מערכת ביטאון הפקולטה קיימה שיחה עם יושבי ראש התא, סטודנטים בפקולטה למשפטים, על חזון התא ועל העשייה הבלתי פוסקת לטובת סטודנטים עם מוגבלויות.

תא הסטודנטים עם מוגבלויות הוקם לפני שנתיים ביוזמת יובל גרבר, קטוע שתי ידיים, שלמד באוניברסיטה העברית לתואר הראשון והשני במדעי המדינה. לתא שתי מטרות מרכזיות. האחת היא לשמש מקום לשיתוף ולחברות – קבוצת אנשים עם קשר אישי אחד כלפי השני, שמעצימה, מכילה ותומכת. המטרה השנייה היא לפעול לקידום מטרות פוליטיות-חברתיות ולהוביל שינויים ותהליכים חברתיים באוניברסיטה ומחוצה לה.

 

יובל גרבר, מייסד התא, מספר: "סטודנטים עם מוגבלויות נדרשים ליותר זמן למידה כדי להשיג הישגים דומים לאלה של סטודנטים ללא מוגבלויות. ברמה הפשוטה ביותר עליהם להתמודד עם סוגיית הנגישות. כשאנחנו מדברים על נגישות, צריך להבין שמדובר על מושג רחב, שמשפיע על תחומים רחבים של הלמידה. יש נטייה לזהות נגישות עם נגישות פיזית – 'רמפה' עבור כסא גלגלים או שירותים נגישים. אבל, חלק חשוב מן הנגישות היא נגישות חושית. לדוגמא, אם הטקסטים הנלמדים בכיתה אינם זמינים בפורמט אלקטרוני, סטודנטים כבדי ראייה ייאלצו להנגישם, בעצמם, לפני הקריאה. סטודנטים עם מוגבלויות נתונים לא פעם בבידוד חברתי, עניין שמשפיע על מצב הרוח ובהכרח על היכולת ללמוד. תא הסטודנטים הוקם במטרה לענות על הקשיים הללו".

 

לצד הבית החם החברתי, התא משמש כבית פוליטי לסטודנטים עם מוגבלויות (ובלעדיהן) אשר מאמינים שיש לעשות יותר עבור קידום הנגישות באוניברסיטה. במסגרת פעילות התא מתקיימים מפגשים חודשיים, אשר מטרתם לתכנן אופני פעולה לשם הנגשת האוניברסיטה ומקומות נוספים בירושלים לסטודנטים עם מוגבלויות. "גודל הכיתות, העובדה שלרוב לא מכירים את החברים לכיתה וכן הקושי להתמצא בקמפוסים הגדולים – כל אלה מהווים חבלי קליטה קשים לכל סטודנט באשר הוא", מספרת מורית צור, יו"ר התא, סטודנטית למשפטים.

 

שיתוף הפעולה עם הפקולטה למשפטים נעשה בעיקר במסגרת פעילות הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות. הקליניקה נועדה לפלס את הדרך להשתלבות של אנשים עם מוגבלות בחברה ולמימוש זכויותיהם. עבודת הקליניקה מתמקדת בעיקר בתחומים של השכלה ותעסוקה והיא מספקת ייעוץ משפטי חינם. מלבד זאת עוסקת הקליניקה בקידום חקיקה ושינוי מדיניות, עבודה על תיקים עקרוניים, כולל הגשת עתירות לבג"ץ. שמואל (מולי) בריל, אשר מכהן כיו"ר התא בשיתוף עם מורית צור, אף הוא סטודנט למשפטים, מספר שהתא הפך לגורם חשוב בייעוץ לועדות שונות בכנסת ובמשרד המשפטים אשר עוסקות בקידום חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות.

 

אחד הפרויקטים של הקליניקה, שהשתתפו בו מולי ומורית, יושבי הראש של התא, היה ניסוח מסמך הערות משפטי הנוגע לטיוטת התקנות לנגישות ההשכלה הגבוהה. המסמך נכתב בעקבות ישיבות רבות של נציגי הקליניקה עם חברי התא וסטודנטים נוספים עם מוגבלות. המסמך הועבר לכלל הגורמים הרלוונטיים במל"ג, בנציבות ובכנסת. כיום משתתפים נציגי הקליניקה בפגישות בכנסת בנוגע לקידום התקנות. "הסגל האקדמי של הקליניקה מייעץ, תומך, ואנו מרגישים שיש לנו שותפים לגישה החברתית שלנו בנוגע לשוויון זכויות סטודנטים עם מוגבלות", מספרת צור ומוסיפה: "אנו פועלים בכנסת גם לקידום יוזמה שהעלה אחד הסטודנטים מהתא בנוגע להקמת קרן ממשלתית לעידוד חוקרים צעירים עם מוגבלות, מתוך ראייה שיש חשיבות לאנשים עם מוגבלות לא רק בתארים ראשונים, אלא בכל מקום באקדמיה. שוויון אמיתי יתממש כשסטודנטים ילמדו אצל מרצה עיוור, כשדוקטורנט חירש ייתן את נקודת מבטו לתוך המחקר האקדמי. הדבר יעשיר את החברה כולה ולא רק את אותם חוקרים עם מוגבלות."

 

לדברי מולי, "ההישג הגדול ביותר מבחינתנו הוא  עצם קיומו של תא שכזה, שהוא ראשון מסוגו באוניברסיטה. מה גם שהתא איננו מקדם אינטרסים של אוכלוסייה צרה כי אם פועל למען כלל הסטודנטים עם מוגבלויות". יושבי ראש התא מעידים כי הסטודנטים למשפטים מעורבים בפעילות התא וישנם מתנדבים רבים שנרתמים לעשייה. "הפקולטה תומכת בפעילותנו והסגל איננו מהסס להיפגש עם נציגי התא ולבחון כיצד ניתן לשפר את המצב הן ברמת הפקולטה והן ברמה החקיקתית", מוסיף מולי. "בפקולטה יש אווירה טובה של קידום זכויות ומוטיבציה לשינוי חברתי, ולשמחתנו הרבה, מצאנו פה שותפים מדהימים לקידום האג'נדה החברתית-פוליטית שלנו", אומרת מורית.

 

 

גיליון 15

 
  גליון 15:  אוקטובר 2013
 


בטאון הפקולטה - גליון פתיחת שנת הלימודים תשע"ד

 

 

 

 
הפקולטה למשפטים הכתירה את יקירת הפקולטה הראשונה – עורכת הדין רותה אורן

הפקולטה למשפטים קיימה לראשונה ערב הוקרה לאחת הדמויות הבולטות בעולם המשפט הישראלי היום – עורכת הדין רותה אורן, ממשרד ש. הורוביץ * האירוע משך אליו רבים מהמובילים בתחום המשפט לערב התרמה מיוחד לפקולטה למשפטים, במסגרתו נשאו כמה מבכירי הקהילה המשפטית דברים לכבוד כלת השמחה
קראו עוד...

hrnl   

  
בוגרות תוכנית עמיתי המחקר של הפקולטה למשפטים זכו במלגת פולברייט

ההשקעה של הפקולטה למשפטים בסטודנטים לתארים מתקדמים ועמיתי מחקר לא אכזבה, ולראשונה כל שלוש הזוכות במלגת תוכנית פולברייט היוקרתית לשנת 2013 הן מתכנית עמיתי המחקר של הפקולטה למשפטים

קראו עוד...

hrnl   

  
מרכז מינרבה לזכויות האדם: הטמעת המשפט הבינלאומי בישראל

מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית יוזם פרויקטים אקדמיים רבים ומשקיע בקידום ההבנה של סטודנטים בנושאי זכויות אדם * ביטאון הפקולטה בחר לסקר פרויקט של המרכז, המיועד לשפר את ההפנמה של דיני זכויות האדם הבינלאומיים בישראל, והכולל מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה, קבוצת מחקר והכנת עזר מחקרי לדיני זכויות האדם

קראו עוד...

hrnl   

  
תחרויות ושליחים – כתבה שנייה בסדרה

מדי שנה שולחת הפקולטה סטודנטים לייצג את האוניברסיטה ואת ישראל בתחרויות הבינלאומיות * בגיליון הקודם סיקרנו את ג'סאפ ואת תחרות המשפט המבוים של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) * הפעם אנו עורכים לכם היכרות עם התחרות השנתית במשפט בינלאומי הומניטרי (IHL) של נציגות הצלב האדום ועם תחרות קופנהגן במשא ומתן בינלאומי

קראו עוד...

hrnl   

 
תוכנית ה-LLM של הפקולטה למשפטים מזמינה סטודנטים מרחבי העולם

תוכנית לימודי התואר השני למשפטים (LLM) באנגלית של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית מציעה הזדמנות ייחודית למשפטנים מתחומים שונים לבוא וללמוד באווירה הייחודית בירושלים * הסטודנטים מגיעים לתוכנית מרחבי העולם ולומדים במסלולים מתקדמים על זכויות אדם או משפט מסחרי בינלאומי

קראו עוד...
 
מי אני? היכרות עם מגוון תלמידי הפקולטה
קראו עוד...
 

 


ראשון מסוגו בארץ: ספר בנושא "משפט בינלאומי פרטי"

לאחר עבודה ממושכת של יותר מארבע שנים, עומדת פרופ' סיליה פסברג, מהסגל האקדמי בפקולטה, על סף הוצאתו של ספר העוסק במשפט בינלאומי פרטי * זהו ספר מקיף ראשון בתחום בשפה העברית * פרופ' פסברג התראיינה לביטאון הפקולטה וסיפרה על הספר, על תהליך כתיבתו ועל אהבתה למשפט הבינלאומי הפרטי
קראו עוד.....

 
 
 
בטאון "הפקולטה" גליון 15: אוקטובר 2013
חברי מערכת: רונן פוליאק (עורך), מיכל תותחני, זהר דרוקמן
עיצוב והפקה: יעל צין

הפקולטה למשפטים, כל הזכויות שמורות

בוגרות תוכנית עמיתי המחקר של הפקולטה למשפטים זכו במלגת פולברייט

בוגרות תוכנית עמיתי המחקר של הפקולטה למשפטים זכו במלגת פולברייט

 

ההשקעה של הפקולטה למשפטים בסטודנטים לתארים מתקדמים ועמיתי מחקר לא אכזבה, ולראשונה כל שלוש הזוכות במלגת תוכנית פולברייט היוקרתית לשנת 2013 הן מתכנית עמיתי המחקר של הפקולטה למשפטים


תכנית פולברייט, שנוסדה בארצות הברית ב-1946, מעניקה מלגות בשני מסלולים: מסלול אזרחים אמריקאים ומסלול אנשי אקדמיה לא-אמריקאים מצטיינים המעוניינים ללמוד בארצות הברית. בישראל פועלת התוכנית דרך קרן החינוך ארצות הברית-ישראל, ועם המשפטנים הבולטים שזכו לתמיכה במסגרתה ניתן למנות את נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ואת שר המשפטים לשעבר פרופסור דניאל פרידמן. גם בקרב סגל הפקולטה למשפטים ניתן למנות מספר רב של זוכי מלגות פולברייט, בהם פרופסור איל זמיר, פרופסור דפנה לוינסון-זמיר, פרופסור אסף חמדני ופרופסור דוד אנוך. עתה מצטרפות לרשימה מכובדת זאת ד"ר תמי הראל בן-שחר, סיון שלמה אגון וד"ר שרון שקרג'י, בוגרות תוכנית עמיתי המחקר בפקולטה.

 

החוקרות המצטיינות

אמנם מדובר בשלוש חוקרות צעירות שכולן מהפקולטה למשפטים, אך הן נבדלות זו מזו בתחומי העניין הספציפיים ודרכן האקדמית. שרון שקרג'י, שעבודת הדוקטור שלה הוגשה ואושרה בשנת הלימודים החולפת, היא תלמידה בפקולטה מאז 2001, אז החלה את התואר הראשון שלה במשפטים, תוך כדי שילוב בתוכנית "אמירים" למדעי הרוח. היא המשיכה לתואר שני בפקולטה בהנחיית פרופ' מיכאל קרייני, והתמקדה בנושא המשפט הבינלאומי הפרטי. עבודת הדוקטורט שלה, בהנחייתה של פרופ' סיליה פסברג, עסקה בכללי ברירת דין בנישואין וגירושין.

 

"במהלך שנות הדוקטורט הייתי חברה בתוכנית עמיתי המחקר של הפקולטה ובפורום למשפט פרטי", מספרת שקרג'י. "מבחינת משפט בינלאומי פרטי אין מקום יותר טוב להיות בו – בטח בישראל – מאשר האוניברסיטה העברית. לאור נסיוני האישי, אחד התנאים החשובים עבור מחקר בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי הוא ספרייה טובה עם אוסף מקורות השוואתיים גדול. אז אמנם לא ניתן שלא להתרשם מהספרייה באוניברסיטת הרווארד, שם חקרתי במשך שנה לצורך כתיבת הדוקטורט, אך אין לספרייה שלנו בירושלים במה להתבייש".

 

לצדה זכתה במלגה גם ד"ר תמי הראל בן-שחר, שהשלימה את כתיבת הדוקטורט שלה בפקולטה למשפטים באפריל האחרון בהנחייתם של פרופסור ברק מדינה ופרופסור דוד אנוך. בשנתיים האחרונות הייתה הראל בן-שחר מנחה אקדמית של הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות בפקולטה, ובשנה החולפת גם מנחה של הסדנה למשפט ציבורי. "המחקר שלי מקדם טיעון פילוסופי בדבר עקרון הצדק החלוקתי הראוי בתחום של חינוך, ובוחן כיצד שאלות של צדק חלוקתי בחינוך באות לידי ביטוי במשפט", היא מסבירה.

 

לזכייה המשולשת שותפה סיון שלמה אגון, שהצטרפה לפקולטה לאחר כשש שנות שירות כקצינה במחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית. "הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית", מסבירה שלמה-אגון, "היא חממה לחוקרים בתחום המשפט הבינלאומי – הן בישראל והן בעולם. לכן היה זה המקום הטבעי עבורי לעבודת הדוקטורט". עבודת הדוקטורט של שלמה-אגון התמקדה באפקטיביות מערכת יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי, ונכתבה בהנחייתם של דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני, וסגן הדיקן, פרופ' תומר ברודי.

 

החוקרות הצעירות פעלו לא מעט בישראל ומחוצה לה. שקרג'י, לדוגמא, הקימה את הפורום לדיני משפחה. "הרגשתי שחסר שיח בהיבטים של דיני משפחה", היא מספרת. "הפורום מאגד את החוקרים בתחום דיני המשפחה מכל המוסדות בישראל, וגם כמה חוקרי משפחה שאינם מתחום המשפטים". שלמה אגון הייתה חברה בפרויקט המחקר שהוביל דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני, בתחום האפקטיביות של טריבונלים בינלאומיים, במימון מועצת המחקר של האיחוד האירופי, ה-ERC. היא אימנה במשך שנתיים את נבחרת הפקולטה לתחרות המשפט המבוים הבינלאומית ע"ש ג'סאפ. כמו כן, במהלך הדוקטורט התמחתה שלמה אגון במסגרת ארגון הסחר העולמי, שבו עוסקת עבודת הדוקטורט שלה, ולאחר מכן הוזמנה לארגון בינלאומי זה כחוקרת אורחת. חלקן של הזוכות לא נפקד גם מן הכיתות – כמתרגלות – והן הקנו ידע לדור הבא של החוקרים. כך, למשל, מספרת שקרג'י: "בשנה האחרונה לימדתי את קורס המבוא למשפט ישראלי בתוכנית הבינלאומית של הפקולטה. מדובר בחוויה מאוד מעניינת ויוצאת דופן, הן מצד הנושא והן משום הצורך 'לתרגם' את השיטה הישראלית לתלמידים שבאים ממגוון שיטות משפטיות שונות, ממגוון שיטות הוראה ולמידה".

 

הצעות המחקר של הזוכות שונות למדי זו מזו. זו של שרון שקרג'י, שנמצאת כבר באוניברסיטת מישיגן, תתמקד בהסדרה של מערכות יחסים זוגיות שאינן נישואין קובנציונאליים, וזאת בהנחייתו של פרופסור מטיאס ריימן. "אחד היסודות בדוקטורט שלי נוגע לפיחות המעמד של נישואין, כלומר מה שמקובל לכנות המעבר של נישואין מסטטוס לחוזה. אחרי כמה שנים של עבודה מאומצת על ההסדרה העבר-לאומית של נישואין, התחדדה אצלי ההבנה שכיום כבר אין טעם להבחין בין הנישואין למערכות יחסים אחרות, לפחות מבחינת זכויות בין הצדדים לבין עצמם. לכן נראה לי מוזר שאין הסדרה, כלומר כללי ברירת דין, עבור מערכות יחסים כאלה. כשהתחלתי לקרוא גיליתי שיש מקרים שבהם הוצעה הסדרה, אבל אז היא לא שיטתית ולא מדויקת".

 

בן-שחר ושלמה אגון נסעו שתיהן לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ניו-יורק, אם כי לשתי תוכניות שונות. בן-שחר חברה בתוכנית "תקווה", שמבקשת לקדם מחקר שעושה שימוש במשפט עברי ובתחומים קרובים. "במסגרת התוכנית אני ממשיכה לחקור בנושא צדק חלוקתי ויישומו במשפט. מחקר אחד עוסק בבתי ספר דתיים ובמתח הנוצר בין אינטרסים דתיים ותרבותיים ובין צדק חלוקתי. מחקר נוסף בו אעסוק יתמקד בדרישת השוויון ביחס לטובין שמתאפיינים בתחרותיות בצריכה". שלמה אגון מונתה כעמיתת Emile Noel במרכז ז'אן מונה. במסגרתו היא תהיה שותפה בפרויקט אשר מבקש לבחון את השיח המשפטי שמקיימים בתי משפט בינלאומיים עם קהלים רבים ושונים – בנוסף למדינות – במטרה לבסס ולשמר את הלגיטימציה שלהם כחלק מן הממשל הגלובלי.

 

מהפקולטה לפולברייט

זוכות המלגה יוצאות להמשיך את מחקרן האקדמי בארצות הברית, באוניברסיטאות ובערים שונות. הן נבחרו לאחר הליך מוקפד של התוכנית, שכולל הגשת תוכנית מחקר, המלצות כתובות ולבסוף ראיון אישי. תהליך מיון שכזה יכול כמובן להיות מוקד לחץ, אך התשובות הגיעו במהרה, ולשמחתן של השלוש – היו חיוביות.

 

הפקולטה תרמה לא מעט להליך הקבלה. "הפקולטה כגוף, וגם אנשים ספציפיים בה, תרמו במידה רבה לעיצובי כמשפטנית", מסבירה שקרג'י, "וההישגים האקדמיים שלי בהחלט קשורים היטב בלימודיי בפקולטה, ובפרט בדברים שלמדתי מפרופסור פסברג. כמו כן – היו רבים בפקולטה, אנשי סגל ומנהלה, שדאגו להפוך את התהליך לכמה שיותר חלק". שלמה אגון מתארת חוויה דומה – "מנחי הדוקטורט היו שותפים מלאים לא רק לכל אורכו של הדוקטורט, אלא בכל שלב לקראת היציאה לפוסט. קשה לדמיין את הדרך המרתקת בה הלכתי בשנים האחרונות, וההישגים שהביאה עימה, ללא הנתינה והסיוע הללו."  

 

התמיכה של הפקולטה למשפטים בחוקרות לא מסתיימת רק בעצם המלגות והתוכניות, וצוות הפקולטה מסייע גם בהמשך. "יפה, רכזת הדוקטורנטים, מאד סייעה בפן המינהלי של הגשת הבקשות למלגה, החזיקה איתנו אצבעות ושמחה יחד איתנו כשהגיעו הבשורות הטובות", משתפות בן-שחר ושלמה אגון. "בכלל, קהילת הדוקטורנטים המשובחת בפקולטה תרמה רבות בכל השלבים – חברתית ומקצועית, עם עמיתים שאיתם אפשר להתייעץ ולשתף במידע". שקרג'י מסכמת: "ההשקעה של הפקולטה בתוכנית עמיתי המחקר השתלמה, לפחות בעיניי. בשנים שבהן הייתי שותפה בתוכנית, עמיתי המחקר היו קבוצת תמיכה של ממש אחד לשני, ויחסי החברות שהתפתחו, כמו גם הקוליגאליות, תרמו רבות, גם בכל הקשור לתוכניות תחרותיות, שגם ביחס אליהן רבים חלקו מידע שהיה ברשותם, בנדיבות ובשמחה". "התוכנית יצרה מסגרת מעניינת ומאתגרת", מוסיפה בן-שחר, "שכללה גם מידע מעשי לגבי תכנון קריירה, פוסט-דוקטורט ועוד".

 

בעתיד מקוות החוקרות הצעירות לחזור לכור מחצבתן. הראל בן-שחר כבר נקלטה כחברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שהיא צפויה להתחיל ללמד בה כשתחזור לישראל. שקרג'י ושלמה אגון צפויות אף הן, לאחר שיסיימו את מחקריהן בארצות הברית, להשתלב בקהילה האקדמית בישראל ובסגלי הפקולטות למשפטים המובילות בארץ.

 מימין - בן שחר, שלמה אגון ושקרגי' בטקס קבלת מלגת פוברייט

 

הפקולטה למשפטים הכתירה את יקירת הפקולטה הראשונה – עורכת הדין רותה אורן

הפקולטה למשפטים הכתירה את יקירת הפקולטה הראשונה –

עורכת הדין רותה אורן

 

הפקולטה למשפטים קיימה לראשונה ערב הוקרה לאחת הדמויות הבולטות בעולם המשפט הישראלי היום – עורכת הדין רותה אורן, ממשרד ש. הורוביץ * האירוע משך אליו רבים מהמובילים בתחום המשפט לערב התרמה מיוחד לפקולטה למשפטים, במסגרתו נשאו כמה מבכירי הקהילה המשפטית דברים לכבוד כלת השמחה

 

במרכז הכנסים המפואר של מלון דן פנורמה בתל אביב סודרו שולחנות עגולים גדולים מסביב לשולחן אחד ארוך – שולחן הכבוד – וחיכו לאורחיהם, מבכירי עולם המשפט הישראלי. מטרת ההתכנסות הייתה לחגוג את תחילתה של מסורת: הוקרת בוגרי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. השנה הוענק לראשונה הפרס, וכלתו היא עורכת הדין רותה אורן. כפי שקורה לעתים קרובות באירועים מסוג אלה, לצד ההשתתפות בשמחתה של כלת הפרס האירוע הפך לאירוע חובה עבור כל המי-ומי בצמרת המשפטית.

 

וכך, טיפין טיפין בתחילה ובהמשך בשצף קצף רב, החלו נכנסים לאולם שותפים בכירים ומייסדים של המשרדים הגדולים והמובילים בארץ, לצד שופטים בבית המשפט העליון וסגל בכיר של הפקולטה. עם האורחים נמנו שותפים בכירים במשרדי ש. הורוביץ', אגמון, הרצוג פוקס נאמן ועוד, לרבות שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן ונשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק.

 

נוסף להוקרת פועלה של עורכת הדין אורן, האירוע שימש כערב התרמה לדוקטורנטים בפקולטה. במהלך הערב שולבה גם הופעה של המנצח הישראלי גיל שוחט וזמרת האופרה הבינלאומית אירה ברטמן, לצד הרצאה של דוקטור יובל נח הררי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית על עתיד התפתחות האנושות.

 

"לשם הכשרת התלמידים שלנו אנו זקוקים לאקדמאים מעולים שילמדו אותם לבצע מחקר משפטי", הסביר פרופסור שני. "היום אנו מציעים תכנית לימודים לתארים מתקדמים שאינה נופלת מאחיותיה באירופה ושאר העולם. התוכנית זכתה להצלחה רבה, ואנו קולטים תלמידי מחקר ובתר-דוקטורט שהחלו את לימודיהם בפקולטה ועתה חוזרים אליה. הכנסות הערב מסייעות לתוכניות אלו, ובתורן מסייעות לקהילה המשפטית ולקהילות הרבות הנעזרות בה."

עו"ד דוד תדמור, יושב ראש הוועדה המארגנת של ערב ההוקרה

 

עורך הדין דוד תדמור, ממשרד תדמור ושות', אשר שימש גם כיושב ראש הוועדה המארגנת של הערב, הסביר על הרעיון לערב הגאלה: "ביליתי שנים לא מעטות בארצות הברית, ושם התוודעתי למונח Legal Dinner, שמשלב פרס הוקרה לאישיות נכבדת בעולם המשפטים המקומי לצד איסוף תרומות למטרה חשובה. והמטרה שלנו היא כמובן חשובה למדי – סיוע לתלמידי מחקר. החלטנו לפתוח במסורת חדשה של תרומה מבוגרי הפקולטה למוסדותיה, ולשם כך אין ראויה מרותה אורן להיות כלת הפרס הראשונה".

 

 

משפטנית צנועה וישרה

 

שמה של אורן אינו נישא בפי כל הציבור, והיא אינה ידועה בראיונות בתקשורת. כפי שניסח זאת תדמור – "המדינה השתנתה והעולם השתנה, אבל רותה אותה רותה". ואכן בקרב הקהילה המשפטית, ובפרט בקרב הקהילה המשפטית של הליטיגציה המסחרית – כולם רואים בה דמות מופת, מה שבא לידי ביטוי ברצף מרשים של דוברים לזכותה שעלו וביקשו להוסיף את דבריהם.


תחילת דרכה של אורן הייתה מחוץ לעולם המשפט, וחלומה העיקרי היה להיות חברת קיבוץ. היא נרשמה ללימודי חקלאות, אותם קטעה לאחר כ"ט בנובמבר, עת מיהרה להתנדב כקשרית בשורות הפלמ"ח. ב-1953 החלה ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וב-1958 החלה להתמחות במשרד אשר לימים תהפוך בו לשותפה בכירה – ש. הורוביץ. שם בלטה אורן בדרכה המיוחדת, בכך שבמקום ליטיגציה התמקדה בתחום הייעוץ המשפטי מסחרי. "עד מהרה", מספר שותפה למשרד עו"ד אלקס הרטמן, "הלקוחות נשבּו בחומה ומרצה, ובמיוחד מכך שאהבה ללמוד, להכיר ולהבין כל תחום חדש אליו נקלעה". ב-1977 הפכה אורן לשותפה במשרד.

 

 

דיקן הפקולטה פרופ' יובל שני מעניק את אות יקירת הפקולטה לעו"ד רותה אורן במעמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק

 

כיום היא מסיימת כחמישה עשורים של ליווי העסקאות הגדולות במשק. "הצניעות שלה, היושר והיושרה שלה – ידועים לכולם", סיפר הרטמן. "זכור לי כיצד באחת מפרשות השחיתות הגדולות במשק", סיפר אחריו פרופ' אמנון רובינשטיין, " רותה אמרה לי – 'אני לא מבינה דבר אחד, כל כך קשה להיות אדם ישר?' ותשובתי הייתה – כן, קשה מאוד, אבל לא לך רותה".

"ההערצה אליה חוצה גבולות", הוסיף הרטמן, "ולא אחת היא מצאה עצמה מובילה עסקאות שאין להן קשר לישראל, כשעורכי דין מכל המדינות המעורבות נותנים לה להוביל ומעריצים את דרכה. שמה נודע כעורכת דין לסגירת עסקות, ולא לפיצוצן, שהתאמצה להבין לא רק את האינטרסים של הלקוחות שלה – אלא גם של הצד השני".

 

 

"חייבת שלמי תודה למקצוע"

 

לבסוף עלתה כלת השמחה עצמה לבימה, נרגשת ומעט נבוכה, לקבל את הפרס מידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ודיקן הפקולטה פרופסור יובל שני. "הבטחת לי שלא אהיה חייבת לשאת נאום", הזכירה אורן לדיקן, וזה ענה בחיוך – "לא הבטחתי לקיים". לבסוף עלתה והתוודתה כי "הדברים שנאמרו כאן מקרב הדוברים הנכבדים פתרו לי חידה – סוף סוף הבנתי על מה ולמה ביקשו להעניק לי פרס".

 

בנאומה הקצר והצנוע התייחסה אורן לדרכה בתחילת דרכה בעולם המשפט. "לא ידעתי למה לצפות", הסבירה, "והתגלה לי לפתע עולם ומלואו. כשהתחלתי לצעוד את צעדי הראשונים בעולם המשפט הבנתי שההערכה שלי – במהלך הלימודים – לגבי היעדר הרלוונטיות של חלק מהנושאים הייתה שגויה. אני חייבת תודה לפקולטה שלימדה אותי עקרונות יסוד שאין הזדמנות ללמוד אותם מחוץ לפקולטה, אשר בהעדרם גורמים לחוסר מורגש ברמה של כל משפטן, אותו ניתן למלא רק בלימודים".

 

כלת פרס יקירת הפקולטה למשפטים תשע"ג, עו"ד רותה אורן

 

"יותר משתרמתי לעולם המשפט", המשיכה, "עולם המשפט הישראלי תרם לי. בזכות המקצוע זכיתי להכיר אנשי עסקים, מדענים, נושאי תפקידים שונים וכמובן עורכי דין שהיכרותם העשירה אותי הן בפן האישי והן בפן המקצועי. אני שמחה לומר שרכשתי חברים רבים, וחלק גדול מהם הגיע לכאן היום".

 

לבסוף סיכמה – "זכיתי לחיות חיים בהם אני עוסקת במה שמעניין אותי, ובמה שאני אוהבת. אני חייבת שלמי תודה למקצוע".

 

*תמונות נוספות מהאירוע מופיעות בגלריית התמונות של הפקולטה.

 

 

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"

 

מי אני? לינה מחולה
אביבים:  19
שנה: ב'


העובדות: מחולה נולדה בסנט פטרבורג שברוסיה, לאם רוסיה נוצרייה ולאב ערבי נוצרי, מכפר יאסיף שבגליל. הוריה נפגשו ברוסיה ובגיל 5 עלתה מחולה עם משפחתה לישראל הישר לקיבוץ איילות ובהמשך עברה לחיפה. "למרות שלא הייתי מחויבת בשירות הביטחון ולא קיבלתי צו גיוס,  עם סיום הלימודים החלטתי לעשות שירות לאומי", מספרת מחולה. "הרגשתי צורך להיות כמו כל חבריי ללימודים, שתורמים מעצמם כמה שנים טובות למען המדינה. אני חושבת שאינני שונה משאר האזרחים בארץ."

 

 

בעקבות אהבתה לילדים וההתעניינות ברפואה, החליטה לעשות את השירות הלאומי בבית החולים רמב"ם במחלקה האונקולוגית לילדים. "ראיתי במחלקה הזו דוגמה לאחווה, אמנם בנסיבות טראגיות ונוראיות, אך עדיין הייתה זו אחווה. אהבה בין ערבים ליהודים, בין עולים ובין תיירים, בין דתיים ובין חילוניים – כולם היו שותפים לאותה צרה, וכולם תמכו אחד בשני בלי יוצא מן הכלל. הרגשתי שאני תורמת, עזרתי לתקשר עם משפחות מהשטחים דוברות ערבית בלבד." במקביל לשירות הלאומי, השתתפה מחולה בתחרות מלכת היופי 2012, וקטפה את המקום השני.

 

למה משפטים? "כולם שואלים את זה. תמיד כל הסובבים אותי היו בטוחים שאני אלמד רפואה, כמו הוריי, ורבים היו מאוד מופתעים כשפניתי לתחום אחר לגמרי." לדבריה, בחרה ללמוד באוניברסיטה העברית בעיקר בגלל שהיא תמיד שאפה להיות הכי טובה בכול. "לא יכולתי לוותר לעצמי וללמוד במוסד שהוא פחות ממצוין", היא גורסת. "סיבה נוספת היא שרציתי עצמאות ולגור לבד, ללא ההורים והפיקוח שלהם". חודשיים לאחר שהתחילה את לימודיה הספיקה מחולה לטוס ללאס וגאס ולהשתתף בתחרות מיס יוניברס. לדידה, לימודי המשפטים במקביל לעבודה הם לא פשוטים: "לא היה לי קל להשלים חודש של היעדרות מהלימודים, במיוחד מכיוון שעם חזרתי לארץ הייתי צריכה להתמודד עם כמות גדולה מאוד של עבודות בכל הקורסים שהפסדתי." לאחר הערכת מצב, החליטה לקחת פסק זמן, להשקיע בלימודים ולהניח את חיי הדוגמנות בצד לתקופה. "אמרתי לעצמי שברגע שהעומס ירד קצת, אחזור לדגמן. כיום אני מצליחה לראשונה לשלב בין לימודים, עבודה ודוגמנות." מחולה רואה את הדוגמנות כקריירה זמנית בלבד. "בגיל מבוגר יותר מגיעות דוגמניות צעירות ועדכניות יותר, את נזרקת החוצה ונשארת בידיים ריקות", היא מסבירה, "דוגמנות זה דבר חולף, אקדמיה ותואר הם נצחיים."


דיון נוסף: לימודי המשפטים היוו אבן דרך בחייה המקצועיים והאישיים של מחולה. היא מספרת שלראשונה הבינה מי היא ומהן דעותיה ביחד לנושאים מסוימים. "גיבשתי לעצמי דעה יציבה יותר בתחומים רבים, החל מהסכסוך הישראלי-פלסטיני וכלה בלגליזציה של סמים קלים." עוד היא מספרת, כי נעשתה פמיניסטית: "התחלתי לדבר בגוף שני נקבה ולהאמין בכוח נשי. בייחוד אני מאמינה בכך שנשים חייבות למנף את עצמן ולבנות לעצמן השכלה וקריירה מצליחות." מחולה  תומכת בהגשמה עצמית, ותמיד פעלה בהתאם, אך לדבריה, לימודי המשפטים "פתחו לה את העיניים" לסקסיזם והשוביניזם הרב שיש בעולם. "אני שואפת לשמש דוגמה במעשיי לנשים שבאות מאוכלוסיות מוחלשות – בעיקר מהאוכלוסייה הערבית שאני חלק ממנה. גם בשירות הלאומי שלי, גם בתחרות מלכות היופי, גם בלימודים וגם בקבלתי לעבודה נחשקת, אני רוצה להוכיח שאנחנו, נשים ערביות, יכולות להגיע להישגים נפלאים אם רק נאמין בעצמנו."

 
 

מי אני? ולה ויינטראוב
אביבים: 26
שנה: ד'


העובדות: במקביל ללימודי המשפטים, ולה לוקחת חלק בפרויקט מטעם קרן רוטשילד קיסריה אשר ייסדה את ארגון שגרירי רוטשילד במטרה לבנות בישראל רשת מנהיגות רב-תחומית, מעורבת, משפיעה ובעלת אחריות חברתית. "במסגרת הפעילות בארגון עוברים הכשרות על בסיס שבועי במסגרת קבוצתית, ובמקביל עובדים על פרויקט חברתי שמקימים מאפס, אותו בוחרים בהתאם לעיר המגורים ולצרכים שלה", מסבירה ויינטראוב. בירושלים בחרו ויינטראוב ושותפיה לפרויקט להתמקד בתעסוקה של חרדים וערבים ממזרח העיר, והקימו את פרויקט "מצפן לתעסוקה". מטרתו להעניק התמחות במגזר הציבורי לסטודנטים חרדים וערבים בשנה ג' ללימודים. "אנו מספקים תכנים מנגישי תעסוקה כגון סדנאות ראיון, מפגשים עם יועצות תעסוקתיות ועוד", היא מוסיפה.

 

 

למה משפטים? לדבריה, רצתה ויינטראוב ללמוד באוניברסיטה העברית כי שמעה שהפקולטה כאן היא הטובה ביותר בארץ. מעבר לפן המקצועי, היא מספרת כי המעבר לירושלים קסם לה באופן אישי והיא מאוד אוהבת את העיר. "זה נכון גם להיום! אפילו סגרתי סטאז' בירושלים ולא ברחתי לת"א כמו כולם," היא אומרת בחיוך.

 

דיון נוסף: ויינטראוב אינה רגישה רק לזכויותיהם החברתיות של בני האדם, אלא גם פעילה למען זכויות בעלי חיים, כבר מגיל 14 ובמסגרת עמותות שונות. "כשהייתי קטנה יותר הייתי מאוד מעורבת ואפילו ארגנתי הפגנות בעצמי. היום הפעילות שלי מתמקדת בלכתוב לחברי כנסת לתמוך או להתנגד להצעות חוק, לעזור בהפצת חומרים, וכמובן תרומה כספית חודשית", היא אומרת. תחום זכויות בעלי החיים תופס תאוצה בעולם. ויינטראוב גורסת כי הוא מתקשר באופן ישיר ללימודי המשפטים: "בסופו של דבר הרבה מאוד דברים נובעים מהמצב החוקי הקיים. הרבה מהמאבקים הגדולים ביותר בארץ בתחום של בעלי חיים הם סביב חקיקה. כך למשל המאבק נגד פיטום אווזים, דבר שנאסר." לדבריה, ההשוואה המתבקשת בין זכויות אדם לזכויות בעלי חיים מתרחשת כל הזמן, גם בשיחות חולין בין אנשים על נושאים כמו טבעונות. במסגרת סמינריון בשנה שעברה היא אף חקרה את הנושא של ניסויים בבעלי חיים. "אני חושבת שהיום שבו יהיה קורס בנושא זכויות בעלי חיים לא רחוק, כי לשמחתי המודעות בנושא הזה בארץ עולה מאוד בזמן האחרון ואנשים מתחילים לעשות את הקישור בין פגיעה בבעלי חיים לבין היכולת שלנו לשנות את המצב."

 

 
 

מי אני? גבריאל ביו
אביבים: 26
שנה: ב'


העובדות: ביו יליד ירושלים אך גר מספר שנים בחו"ל. ב-2008, בהיותו בן 21 בלבד, פתח את משרד הפרסום האישי שלו. "עבדתי עם לקוחות כמו העירייה, מאפיות ברמן, אנג'ל ואולי מחצית מהמסעדות ובתי הקפה בעיר", הוא מספר. בזמן שמרבית חבריו לספסל הלימודים חיים ממבחן לעבודה, ביו כבר עושה "ביזנס" בחיים האמיתיים. "מכרתי את תיק הלקוחות המקומי שלי לאחד המשרדים הגדולים בעיר ונכנסתי בשותפות למשרד בתל אביב. שם אנחנו עובדים עם המון לקוחות מהוט, 012, מיקרוסופט, כלל, בנקים שונים ועוד", מתאר ביו. ואם זה לא די והותר, ביו כיום הוא גם מנהל בחברה ירושלמית העוסקת בתחום השירותים.

 

למה משפטים? "אני רואה את תחום המשפטים כגורם מרכזי שיוכל לקחת אותי קדימה מבחינת התקדמות אישית ומקצועית", מסביר ביו, שיש לו כבר השכלה קודמת בחשבונאות וכלכלה. הנימוק שלו לבחירה באוניברסיטה העברית היה פשוט מאוד: "כי אין כמו העברית!", הוא מדגיש. בעתיד רוצה ביו לשלב את הלימודים עם תואר שני במנהל עסקים, והאוניברסיטה העברית היא היחידה שבדירוג שנחאי. מלבד ההסברים הפרקטיים, עוצר ביו ומעניק לנו סיבה אנושית יותר: "החבר'ה כאן מדהימים ואני כל יום מחדש לומד כמה ההחלטה, גם ברמת עמיתי לספסל הלימודים, הייתה נכונה".

 

דיון נוסף: על אף שביו כבר מנהל וחי חיים מקצועיים עשירים, הוא מודה כי השילוב במקביל ללימודים אינו פשוט: " מאוד קשה לנהל את הלימודים והעבודה במקביל", הוא מודה. כך יוצא שביו אינו נמצא רוב הזמן באוניברסיטה ובפקולטה בפרט, אך עדיין זוכה לתהילה בקרב חבריו: "אני מפספס לא מעט שיעורים ובכל זאת כולם מכירים אותי איכשהו." הסיבה לכך אולי כרוכה בעובדה שביו פתח את עמוד הפייסבוק הסרקסטי "משפטנים עילאיים ומתנשאים", המכיל הומור מעולם המשפט וכבר גרף תמיכה של כ-3,300 משתמשים. 

   

מי אני? גיא זיו
אביבים: 26
שנה: ג'

 

העובדות: גיא זיו הגיע לפקולטה כדי ללמוד כיצד להילחם למען הצדק, ועד מהרה גילה עניין בתחומים הפילוסופיים יותר של המשפט. כיום הוא כבר מתכנן תואר שני במשפטים, ובמקביל לומד חטיבה במדעי המדינה.

 

למה משפטים? "תמיד אמרו לי שאני אוהב להתווכח, ותמיד נמשכתי לכיוון של לעשות צדק. כשגדלתי הרגשתי הרבה פעמים שאני צריך להילחם על צדקתי, ולכן זה רק טבעי שאלמד את התחום שיאפשר לי לעשות זאת. הלימודים הם לא קלים – הייתי אומר שהם מאתגרים. מצד שני, כשאתה מקבל ציון גבוה אתה מרגיש תחושת הישג, וזה מתגמל להתמודד בהצלחה עם אתגרים שכאלה. יש קורסים שנתנו לי את הכלים לנמק ולהתנסח ולגבש את העמדות שלי. אלה גם הקורסים שהכי אהבתי, שעוסקים יותר בעקרונות הפילוסופיים של המשפט והמדיניות".

 

דיון נוסף: "במהלך השנה האחרונה התנדבתי בעמותה בשם 'השמים הם הגבול'", הוא מספר, "שעוסקת בהדרכת נוער בסיכון בשכונות מצוקה בירושלים. המתודה של העמותה היא לנסוך בבני הנוער שגרים באותן שכונות תחושה שהם יכולים בעצמם לשפר את עצמם ואת סביבתם. לא לתת להם עזרה ישירה, אלא להעביר אותם תהליך של העצמה, על משקל לא לתת לאדם דג – אלא לתת חכות. המדריכים עוזרים לילדים לפתח יכולות ורבליות וביטחון עצמי. בסוף השנה הילדים יוזמים ומוציאים לפועל פרויקטים למען הקהילות שלהם. השנה, אחת הקבוצות יזמה הקרנות של סרטים לקהילה. ההתנדבות שלי הייתה תמורת מלגת לימודים. אני לא עסקתי בהדרכה אלא בניהול נוכחות הרשת של העמותה, העלאת המודעות לה, שימור קשרים עם ארגוני צדקה בינלאומיים ויצירת קשרים חדשים. אחד הדברים שמצאו חן בעיני בפעילות שלי בעמותה", הוא ממשיך, "הוא ריבוי ההזדמנויות ליישם וללמוד עוד על דברים בהם נתקלתי בקורסים שונים במסגרת הפקולטה. זה נותן חוויה בלתי אמצעית ופרספקטיבה אחרת, מהצד הפרקטי יותר של הפעילות, על סוגיות כאלה בעולם האמיתי".

 

מרכז מינרבה לזכויות האדם: הטמעת המשפט הבינלאומי בישראל

מרכז מינרבה לזכויות האדם: הטמעת המשפט הבינלאומי בישראל

 

מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית יוזם פרויקטים אקדמיים רבים ומשקיע בקידום ההבנה של סטודנטים בנושאי זכויות אדם * ביטאון הפקולטה בחר לסקר פרויקט של המרכז, המיועד לשפר את ההפנמה של דיני זכויות האדם הבינלאומיים בישראל, והכולל מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה, קבוצת מחקר והכנת עזר מחקרי לדיני זכויות האדם 

 

מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה

מדינת ישראל חתומה על שבע אמנות בינלאומיות העוסקות בכל קשת זכויות האדם: זכויות אזרחיות, זכויות חברתיות, הימנעות מעינויים, ביעור הגזענות, זכויות נשים, ילדים ואנשים עם מוגבלות. המדינה מחויבת לדווח פעם בכמה שנים לוועדות ניטור מקצועיות, המוקמות לכל אמנה מטעם האו"ם, על התקדמותה בנושאים השונים ולענות על שאלות פרטניות. ביחס לכל אמנה, על המדינה להכין דו"ח שבו היא מתארת את מצב זכויות האדם בכל תחום ולנסח מענה לשאלות ועדות המומחים הבינלאומיות. לאחר הגשת הדו"ח, מגיעים לאו"ם בז'נבה נציגים של המדינה לדיון בוועדה המקצועית הרלוונטית. ישראל, ככל מדינה החתומה על אמנה, מציגה את עמדותיה, ובסוף התהליך מנסחת הוועדה דו"ח מסכם ובו המלצות לשיפור.

 

"ועדות הניטור אינן יכולות לחייב את המדינה לפעול בדרך מסוימת, אך בעבודתן ניתן לראות היכן קיימים הפערים בין התחייבויות בינלאומיות שהמדינה נטלה על עצמה לבין המציאות בשטח," מסביר פרופ' תומר ברודי, מומחה למשפט בינלאומי האמון על הפרויקט (יחד עם דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני, החבר בעצמו בוועדת הניטור של האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות).

 

פרופ' תומר ברודי

 

"הוועדות בז'נבה פונות גם לארגוני החברה האזרחית, מכל קצות הקשת הפוליטית, על מנת לקבל 'דוחות צללים' כמקור מידע נוסף ואלטרנטיבי לצד הדו"ח של המדינה. כך עלול להיווצר מצב אדוורסרי ולא בהכרח קונסטרוקטיבי. אך יש בתהליך גם הזדמנות לשיפור ההפנמה של דיני זכויות האדם", מתאר ברודי.

 

יש מדינות שבהן הממשלה עצמה מזמינה את ארגוני החברה האזרחית כדי להתייעץ עימם ולערוך דיון במצב זכויות האדם, בטרם הגשת הדו"חות לוועדות הניטור. בישראל, במרבית התחומים שיתוף הפעולה בין הממשלה לבין ארגוני החברה האזרחית הוא מועט. במסגרת הפרויקט, נטל על עצמו מרכז מינרבה לתקן מצב זה על ידי עריכת מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה, אותם מרכז עו"ד שלומי בלבן. המטרה היא שיפור השיתוף בין המדינה לארגוני החברה האזרחית בהליכי הדיווח. "נושא השיתוף הוא חסר תקדים בישראל", מדגיש ברודי, "אלו ארגונים שבדרך כלל נפגשים עם נציגי המדינה בבית המשפט בצורה סכסוכית, אדוורסרית, אך הצלחנו להשיק תהליך ניסיוני שבו, עוד לפני הגשת הדו"חות לאו"ם, המדינה מציגה את עיקרי הטיוטה של הדו"ח לארגונים, ונערך על כך דיון בישראל." לפני כחודש נערך מפגש כזה בנושא הדו"ח לוועדת זכויות האדם, שהגיעו אליו כעשרים ארגונים והתוצאות היו חיוביות: "המשתתפים היו קשובים זה לזה מאוד. היו מצבים שנציגי הממשלה שמעו נתונים או עובדות מארגון, שלא היו בידם קודם לכן, וישבו יחד דקות ארוכות לאחר המפגש כדי לשתף במידע ולרשום פרטים נוספים", אומר ברודי בהתלהבות. הארגונים, מצדם, קיבלו הסברים על בעיות ביישום בתחום שונים, שלא היו מודעים אליהם.

 

"במסגרת הזו נערוך כמה אירועי המשך", צופה ברודי. "אחרי שהוועדה כותבת את הדו"ח אנו עורכים אירוע מסכם, שבו רואים כיצד ניתן לקדם דברים. למשל, ערכנו אירוע לקידום נציבות זכויות אדם וחוק יסוד זכויות חברתיות, לאחר שהוועדה בדבר זכויות חברתיות וכלכליות המליצה שיהיו כאלה בישראל." לדבריו אלו תהליכים שיכולים לקחת הרבה זמן ובסופו של דבר, התקווה היא שהם יימשכו גם אחר כך ללא תיווך אקדמי.

 

 

 

קבוצת מחקר ועזר מחקרי ראשון מסוגו

מרכז מינרבה פועל בכמה חזיתות לשיפור ההפנמה של דיני זכויות האדם שישראל מחויבת להם ושיפור האופן שבו הן באות לידי ביטוי בשיטת המשפט הפנימית. כל האמנות שישראל חתומה עליהן מחייבות רמות שונות של הפנמה אל תוך המשפט הישראלי. הכנסת היא זו שאמורה לחוקק, אך במקרים רבים אין קליטה פוזיטיבית של האמנות ונוצר פער. להשגת מטרה זו, לצד המפגשים שתוארו לעיל, קיימת קבוצת מחקר שמוביל פרופ' דוד קרצ'מר, ומטרתה להפיק כמה מאמרים המנתחים נקודות חולשה בקליטה של האמנות בישראל. "בקבוצת המחקר ינתחו צמתים שבהם המשפט הישראלי לא הפנים עדיין את ההתחייבויות הבינלאומיות", מסביר פרופ' ברודי.

 

כחלק משיפור האופן שבו באות אמנות זכויות האדם לידי ביטוי בשיטת המשפט הפנימית, מכין מרכז מינרבה כלי-עזר מחקרי ראשון מסוגו, שינגיש לעורכי דין ומשפטנים בישראל את דיני זכויות האדם הבינלאומיים. על פרויקט זה אמונה עו"ד דני לויתן.

 

 

עו"ד דני לויתן

"אנו מקימים מערך מידע מקוון במבנה ויקי (השיטה שעליה מבוססים אתרי ויקיפדיה). מדובר באינדקס שמטרתו ריכוז אינפורמציה במקום אחד, בו ניתן יהיה לחפש נושא על פי מילה ברעיונות מרכזיים בזכויות אדם, בהם: זכויות חברתיות, זכויות במשפחה, שוויון ועוד. המבנה הוא של עץ, כלומר, ראשי פרקים ותחתיהם תת-נושאים מפורטים אשר יפנו ללינקים של מקורות רשמיים במשפט בינלאומי. נוסף על ההפניות יעמדו לרשות המשתמשים תרגומים לעברית של חלק ניכר מן החומרים שעד כה לא היו קיימים בשפה זו", מתארת לויתן.

חומרים רבים כיום אינם זמינים בעברית. הממשלה תרגמה אמנם את האמנות ואת הדוחות של וועדות הניטור, אך הפרשנויות (General comments),  שהן מקור משפטי חשוב, לא קיימות בעברית, וכך גם המסקנות של הוועדות השונות. מסקנות הוועדות מתורגמות בחלקן בימים אלו על ידי משרד המשפטים, ותהיה באתר הפניה אל התרגומים האלה. לעומת זאת, הפרשנויות תורגמו לראשונה במסגרת הפרויקט. התרגומים של מקורות אלו נועדו בכדי להתגבר על מחסום השפה ועל הקושי במציאת חומרים באתרים בינלאומיים מפוזרים.

 

האינדקס המוצע נועד להקל על הגישה לחומרים הבינלאומיים ולהיות כלי-עזר מחקרי שמצליב בין משפט ישראלי ומשפט בינלאומי שישראל מחויבת אליו. זהו פרויקט חדשני ובקרוב יושק הפיילוט הראשון שיהיה פתוח לציבור.

ראשון מסוגו בארץ: ספר בנושא "משפט בינלאומי פרטי"

ראשון מסוגו בארץ: ספר בנושא "משפט בינלאומי פרטי"

 

לאחר עבודה ממושכת של יותר מארבע שנים, עומדת פרופ' סיליה פסברג, מהסגל האקדמי בפקולטה, על סף הוצאתו של ספר העוסק במשפט בינלאומי פרטי * זהו ספר מקיף ראשון בתחום בשפה העברית * פרופ' פסברג התראיינה לביטאון הפקולטה וסיפרה על הספר, על תהליך כתיבתו ועל אהבתה למשפט הבינלאומי הפרטי

 

פרופ' פסברג, מהו הרעיון שעומד מאחורי הספר?

"זה אמור להיות ספר יסוד בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי שמכסה את כל התחום. זהו ספר מחקר אבל גם ספר יעץ. הוא ספר מחקר במובן זה שהוא מציע דרך לחשוב על התחום ועל בעיותיו העיוניות, והוא ספר יעץ במובן זה שהוא מנסה לתת מענה שיטתי ומקיף לשאלות מעשיות בתחום."

 

מה מיוחד בספר?

"ייחודו הוא בכך שאין לנו ספר בישראל שעוסק בתחום כולו, במישור העיוני ובמישור הפוזיטיבי. יש מאמרים, יש כתיבה, אבל אין ספר מקיף; והספר שלי שואף למלא את החלל הזה. בחלק התיאורטי אני מנסה להציג את השאלות שבהן התחום עוסק ואת המרכיבים של הדינים המטפלים בהן. למשל, בתחום של סמכות שיפוט, השאלה המרכזית היא מתי בתי המשפט הישראליים מוסמכים לדון בעניין ולמה?


פרופ' סיליה פסברג

אני מנסה לדלות משיטות אחרות ומהספרות בתחום איך עונים על השאלה הזו, מהם המרכיבים של דיני סמכות שיפוט: יש זיקות שמקנות סמכות ויש סוגים שונים של סמכות ואלה מצטרפים יחד תוך התייחסות לשיקולים שונים – הגינות לצדדים, יעילות ההליך, וכדומה – בהתבסס על גישה כללית באשר לתפקיד השופט בהכרעות בעניין סמכות שיפוט.

מבט משווה מאפשר לזהות את המרכיבים השונים, לדון בקשרי הגומלין שביניהם ולהציע כיצד לבנות מערכת דינים קוהרנטית. בחלק העוסק במשפט הישראלי הפרקים מתמקדים בניתוח ביקורתי ומשווה של כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי בכל אחד מתחומי המשפט."

 

מהו מבנה הספר?

"הספר בנוי בחלקו לפי המודל של ספר אנגלי מוביל (Dicey and Morris, The Conflict of Laws) שמתעדכן כל כמה שנים. עם זאת, הוא שונה ממנו במובן זה שהספרות האנגלית נוטה להיות בעיקרה פוזיטיביסטית ותיאורית, ואילו בספר שלי יש דגש מפורש נוסף על החלק העיוני המשווה של התחום. הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון תיאורטי לגמרי והוא מציג את ענפי המשפט הבינלאומי הפרטי השונים לאור משפט משווה; החלק השני מסתכל על המשפט הבינלאומי הפרטי בישראל במבט-על לאור הפרקים התיאורטיים; והחלק השלישי עובר על כל כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי, בכל תחומי המשפט המהותי."

 

למה בחרת דווקא במבנה הזה?

 "בעיקר משום שאין בישראל כתיבה מקיפה על התחום שלאורה אפשר לבחון את כללי המשפט הישראלי. המשפט הבינלאומי הפרטי עוסק בשלושה תחומים נפרדים: סמכות שיפוט בינלאומית, ברירת דין ופסקים זרים. שני החלקים הראשונים של הספר עוסקים בתיאוריה של סמכות שיפוט, תיאוריה של ברירת דין ותיאוריה של פסקים זרים. בפרקים אלה אני מציעה דרך לפרק ולזהות את השלד של כל אחד מהתחומים, לזהות את המרכיבים השונים, ולהרכיב אותם למבנה קוהרנטי. החלק השני בודק אם כל ענף של התחום בנוי כראוי במשפט הישראלי, והמסקנה היא שלא. החלק השלישי לוקח כל תחום במשפט המהותי  ובוחן את כללי המשפט הישראלי בסמכות שיפוט, בברירת דין ובפסקים זרים ביחס לאותו התחום. מבנה זה מספק מבט תיאורטי כללי וניתוח של המשפט הקיים באופן שמאפשר לחבר ביניהם."

 

באילו חומרים השתמשת?

"השתמשתי בחומרים אנגליים, שווייציים, איטלקיים, צרפתיים, גרמניים ולפעמים אמריקניים, וחומר מאמנות בינלאומיות, אירופיות בעיקר, כדי להאיר את התחום."

 

האם זיהית צורך מסוים בספר כזה בישראל?

"לדעתי יש צורך בספר כזה בישראל. קיים ויכוח באקדמיה המשפטית אם כדאי לכתוב בעברית ואם כדאי לכתוב על המשפט הישראלי. לדעתי חשוב מאוד לתרום לספרות המשפטית בעברית וכן לכתוב על המשפט הישראלי באופן ביקורתי. זה תחום שמעט עורכי דין מבינים בו, זה תחום קשה, וחשוב בעיניי שיהיה ספר יסוד כזה כדי שאפשר יהיה לפתח את המשפט הבינלאומי הפרטי כראוי. גם אי אפשר להסתמך רק על ספרות זרה. אמנם ינקנו הרבה מהמשפט האנגלי בתחום זה, אבל המשפט האנגלי כבר אינו מקור פורמלי של המשפט הישראלי והוא גם אינו מתאים לו. עד שנות השישים של המאה העשרים אפשר היה לשאוב ממנו כללים ולהתאים אותם לתנאי הארץ. אבל זה לא מספק היום. פיתחנו שיטת משפט עצמאית וייחודית שמחייבת אותנו לבנות מערכת מותאמת של כללים גם במשפט הבינלאומי הפרטי."

 

מהו התהליך שכרוך בהוצאת ספר מסוג זה?

"זה פרויקט עצום שעבדתי עליו באינטנסיביות רבה שנים רבות, קודם בחשיבה ובמחקר ולאחר מכן בכתיבה. אבל זה פרויקט שאפשר היה לעבוד עליו רק אחרי שנים רבות של הוראה ומחקר. זהו תחום שלוקח הרבה זמן ללמוד כי יש בו שלושה ענפים שונים, הוא מקיף את כל תחומי המשפט הפרטי וצריך גם לעסוק הרבה במשפט משווה. למשל צריך לדעת אם עשויה להיות אפשרות לתבוע במדינה אחרת ואם שם עשוי לחול דין אחר. כלומר, צריך לדעת מה הדין במדינות אחרות ואיך יתייחסו לאותה הבעיה ולמה מתייחסים אליה כך. רק בשנים האחרונות הגעתי למקום שהרגשתי בו שאני רואה את התחום כמכלול שלם. עם זאת, תוך כדי כתיבה גם הבנתי כמה אני לא יודעת ולמדתי הרבה במהלך הכתיבה. זה היה תהליך מרתק של לימוד שנהניתי ממנו מאד, אם כי השנה האחרונה – שלב ההכנה הטכנית של הספר לדפוס – הייתה קשה מאוד".

 

האם ישנו תחום או פרק שהתחברת אליו באופן אישי, או שעניין אותך במיוחד?

"קשה להגיד. כתבתי קודם לכן ספר על פסקים זרים ותמיד אהבתי את הנושא הזה. בספר החדש בניתי את החלק על פסקים זרים אחרת. זה היה אתגר מעניין להציג את החומר הזה מבלי לחזור על אותם דברים. תמיד אהבתי גם את הנושא של ברירת דין. לסמכות שיפוט אף פעם לא התחברתי במיוחד, אבל גם בעניין זה כתיבת הספר תרמה לי כי עכשיו אני מבינה כמה הוא מרתק. היה לי ברור שברירת דין ופסקים זרים מעוררים שאלות מעניינות מאד שמשפיעות על האופן שבו יש לבנות את הכללים: שהיחס לדין זר משקף באופן חלקי את היחס למשפט המקומי ואת היחס למשפט בכלל, ושהיחס לפסק דין זר משקף את היחס להתדיינות ולפסקי דין וגם את הייחוד של הכרעה מקומית. שמחתי לגלות שגם בדיני סמכות השיפוט הבינלאומית באים לידי ביטוי הרבה רעיונות 'גדולים': למשל, איך חושבים על המדינה ותפקידה בכל מה שקשור להתדיינות ומימוש זכויות, ואיך תופסים את המשפט. בסמכות שיפוט שואלים: למה המדינה לוקחת לעצמה סמכות להכריע בעניין? איזו זיקה דרושה ומספיקה כדי להקנות סמכות להכריע? גם כללים אלה צריכים לשקף את האופן שבו חושבים על המשפט, על המדינה, על היחסים בין המדינה לפרט – המקומי והזר – ועל היחסים בין מדינות.

 

אנשים נוטים להמעיט בחשיבותה של הפרוצדורה, אבל היא הלב של שיטת המשפט. היא חושפת את האופן שבו מבינים מהו משפט ומהן זכויות. אני לא אוהבת שאומרים על משפט בינלאומי פרטי שהוא משפט דיוני, כי הוא אינו כזה. אבל הוא חולק עם המשפט הדיוני את התכונה הזו של שיקוף עמדות באשר למהותו של המשפט."

 

ולקראת סיום, למה בכלל משפט בינלאומי פרטי?

"נוסף על המורכבות של התחום, מה שמיוחד בו הוא שהוא מראה את היחסיות של המשפט. הוא מראה לך שאת אף פעם לא יכולה להגיד באופן סתמי 'יש לי זכות', אלא קיומה של זכות תלוי בנקודת המבט שממנה את  מדברת. אולי יש לך זכות בישראל ובעיני המשפט הישראלי אבל ייתכן שבגרמניה לא יכירו בזכות או שיכירו בה באופן מעט אחר. זו 'תורת היחסות של המשפט' ובעיני זה התחום הכי יפה של המשפט."

תוכנית ה-LLM של הפקולטה למשפטים מזמינה סטודנטים מרחבי העולם

תוכנית ה-LLM של הפקולטה למשפטים מזמינה סטודנטים מרחבי העולם

 

תוכנית לימודי התואר השני למשפטים (LLM) באנגלית של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית מציעה הזדמנות ייחודית למשפטנים מתחומים שונים לבוא וללמוד באווירה הייחודית בירושלים * הסטודנטים מגיעים לתוכנית מרחבי העולם ולומדים במסלולים מתקדמים על זכויות אדם או משפט מסחרי בינלאומי

 

הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ביססה את עצמה זה מכבר כפקולטה המובילה בתחומה בישראל. בעוד שהסטודנטים הישראלים מתמקדים בלימודיהם בתואר הראשון, חלקם אולי לא שם לב לכך שבמקביל להם מגיעים סטודנטים ממדינות רבות מרחבי העולם להשתתף בתוכנית ה-LLM היוקרתית של הפקולטה, המיועדת לסטודנטים זרים דוברי אנגלית.

 

התוכנית נסבה סביב שני מסלולים עיקריים – זכויות אדם ומשפט בינלאומי, ודינים מסחריים בינלאומיים וקניין רוחני. במהלך השנה נדרשים הסטודנטים ללמוד מספר קורסי חובה, סמינריונים, קורסי בסיס ובחירה וכן יכולים להגיש תזה. "מבחר הקורסים הרחב מילא תפקיד מכריע בהחלטה שלי", מספרת אירנה רוזינה, בוגרת התוכנית, "המבחר – והמוניטין המצוין של האוניברסיטה העברית". אירנה, במקור ממוסקבה, תכננה ללמוד בגרמניה כשנתקלה "כמעט במקרה", כהגדרתה, במידע על תוכנית ה-LLM בפקולטה למשפטים בעברית. "אחרי קצת מחקר החלטתי לשנות את התוכניות שלי, ומאז לא התחרטתי", היא מספרת.

 

בשיעורים פוגשים הסטודנטים גם במרצים המובילים של הפקולטה למשפטים בתחום, כגון הפרופסורים יובל שני, דוד קרצ'מר ורובי סיבל במסלול זכויות האדם, ופרופסור אסף חמדני והדוקטורים יהונתן גבעתי וגיא פסח במסלול המסחרי; וגם במרצים ופרופסורים אורחים, באופן המאפשר ללמוד התמחויות שונות ממיטב המרצים המובילים מרחבי העולם. "סגל המרצים שהעביר את השיעורים בהם השתתפתי תרם רבות לקריירה ולידע שלי", מספרת אירנה. "פעמים רבות הם הביאו אותי לבחון דברים מחדש ומזוויות אחרות".

 

ומה לגבי הסטודנטים?

"ההרכב הרב-לאומי בתוכנית הוא עצמו יתרון בעיני. בכלל, מדובר במרכיב שהוא חשוב לא פחות מהתוכנית – ניתן ללמוד הרבה מהמרצים, אבל גם זה מזה".

 

יש עצה שאת יכולה לתת לסטודנטים שמתחילים עתה את התוכנית?

"בוודאי – נצלו כמה שיותר את ההזדמנות שנקרתה בפניכם. תלמדו, אבל אל תשכחו שאתם גם בעיר מאוד מיוחדת, שכדאי לחקור בה ואותה".

 

 

מארצות הברית לישראל, דרך קמבודיה

"בתוכנית הזאת יש מרכיבים טובים – בראש ובראשונה סגל איכותי מבחינה אקדמית עם ניסיון פרקטי הן בעבר והן בהווה", מסכם פטריק מקינלי, שצפוי להתחיל את לימודיו השנה. "לזה צריך להוסיף תלמידים מרחבי העולם שבאים עם הבנה, ידע, השכלה ולעתים גם ניסיון פרקטי בתחום", הוא מסביר. "התנאים האלו יוצרים עבורנו הסטודנטים כור היתוך, היוצר סביבה נהדרת לשיפור ההבנה שלנו בתחום והזדמנויות להכיר דברים חדשים וגישות חדשות".

 

פטריק הוא בעל רקע ייחודי אך אופייני לסטודנט של תכנית ה-LLM של הפקולטה למשפטים: הוא החל את דרכו בעולם המשפטים כתובע פלילי ביוסטון שבטקסס, בארצות הברית. לאחר תשע שנים עזב את משרד התובע ועבר ללמד משפטים בבירת קמבודיה. "המצב שם עדיין מתפתח בעקבות רצח העם שהתרחש שם, ותפקידי העיקרי היה ללמד שם מושגי יסוד במשפטים", הוא מסביר. בזמן שפטריק לימד, הוא גם נחשף  לנושא זכויות האדם ולמד אותו בעצמו, ולאחר שסיים ללמד החל לעבוד כמנהל מדינתי עבור International Justice Mission, ארגון אמריקאי שפועל להציל קורבנות התעללות והפרות זכויות אדם. "המשרד שלנו בקמבודיה התמקד בעיקר במלחמה בסחר בבני אדם, בעיקר במסגרת תעשיית המין".

 

נראה שכבר יש לך רקע מרשים במיוחד, מדוע החלטת להירשם לתוכנית ה-LLM?

"הרקע האקדמי שלי מארצות הברית התמקד בעיקר בתחום הפלילי המקומי והמדינתי, ולא בבינלאומי. אמנם בקמבודיה נחשפתי לדיני זכויות האדם הבינלאומיים, אך לא למדתי את הנושא באופן מסודר, אלא רק תוך כדי העבודה. הבנתי שיש פער בין ההשכלה שלי לעבודה המעשית שלי".

פטריק מקינלי

איך הגעת דווקא לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית?

"כשאשתי התקבלה לעבודה בסוכנות בינלאומית בירושלים, רציתי לנצל ההזדמנות להדביק את הפער האקדמי. כשגיליתי שיש אפשרות ללמוד כאן בתוכנית אנגלית – ללמוד עם אנשים בפועל, לשבת בהרצאות ממש ולשמוע פרופסורים בעלי ניסיון רחב וממשי בתחום – באותו רגע ידעתי שאני רוצה להיות חלק מזה."

 

פטריק הוא איש משפחה, והוא חובק עם אשתו שתי בנות קטנות. לדבריו, לראשונה בחייו הוא לא הולך לעבוד, אלא להתמקד יותר בלהיות עקר בית. "זה שינוי משמעותי ביותר", הוא אומר, "ואולי גם קצת מפחיד בהתחלה. אבל זה התגלה כדבר נהדר".

 

זה מסתדר עם הלימודים?

"התוכנית מאוד גמישה. אני מצליח בלי קושי לטייל עם הבנות ברחבי ירושלים וישראל, לצאת לטיולים ועדיין ללמוד בשלווה. מאוד נחמד לנו".

 

מה לגבי ישראל עצמה?

"אני חושב שנושא המצב הביטחוני בישראל הוא מיתוס", טוען פטריק. בהתחלה קשה להאמין לו, עד שהוא מזכיר את הרקע שלו. "אני מרגיש הרבה יותר בטוח בישראל מאשר בקמבודיה. היו פעמים שפחדתי מעצם הרעיון שיש לכמה מהאנשים בכוחות הביטחון הקמבודים גישה לנשק. כאן אני מרגיש בטוח ומשוכנע שיגנו עלי. אם היינו מודאגים מהמצב הביטחוני לא היינו באים".

 

האם תישארו גם אחרי התוכנית?

"חלק מהסטודנטים בתוכנית באים, לומדים את התואר שלהם ואז חוזרים למדינותיהם. אבל אנחנו הולכים להישאר בישראל עוד זמן מה – לפחות עוד כמה שנים. אז אני מקווה שדרך התוכנית הזאת אגלה חלק מהיוזמות לדיני זכויות אדם בישראל ובאזור בכלל. אראה אם אוכל להשתלב בהן ולמצוא הזדמנויות להביא את הניסיון המקצועי, וכמובן את ההשכלה האקדמית החדשה שארכוש, לידי ביטוי. תכנית ה-LLM היא מקפצה נהדרת".

 

 

הזדמנות להתמקד בנושאים חדשים

כמובן, לא כל סטודנט עבר דרך קמבודיה ונלחם בתעשיית הסחר בבני אדם הגלובלית בדרכו לתוכנית ה-LLM. אנה לכרמן, לדוגמה, מצטרפת לתוכנית כשמאחוריה רקע שגרתי יותר, שאינו כה שונה מכל סטודנט ישראלי שמגיע לפקולטה למשפטים. "אני מגיעה מגרמניה, שם סיימתי לאחרונה את לימודי באוניברסיטת היידלברג והתמחיתי במשפט בינלאומי", היא מספרת. "עיקר העיסוק שלי היה במשפט בינלאומי, ובין השאר השתתפתי בתחרות ג'סאפ למשפט בינלאומי והשתתפתי בקורסי קיץ בתחום".

 

מדוע בחרת להשתתף בתוכנית ה-LLM?

"אני מעוניינת להרחיב את הידע שלי במשפט בינלאומי עוד יותר. במיוחד חשוב לי ללמוד את הנושא מזווית השוואתית, ולשם כך מאוד מועיל לפגוש סטודנטים שונים מרקעים, מדינות ותרבויות שונות. במיוחד משך אותי מגוון הקורסים. כמו