המכון למשפט עברי חוגג חמישים

ראש המכון למשפט עברי בפקולטה למשפטים, ד"ר בני פורת, לא מספיד את המשפט העברי. המכון פעיל יותר מתמיד בשנתו החמישים: הוא עומד מאחורי שני כתבי עת נחשבים, עורך כנסים עם אופי ייחודי ומקיים תכניות לתארים מתקדמים וספרייה ענפה לתלמידים, חוקרים ומשפטנים. ועוד היד נטויה.

-רננה הרמן-

המכון לחקר המשפט העברי ע"ש ישראל מץ חגג השנה 50 שנים להיווסדו. הוא הוקם בשנת 1963 על ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' מנחם אלון. כיום עומד בראש המכון ד"ר בני פורת. בעקבות חגיגות היובל פנינו לד"ר פורת במספר שאלות על המכון.

ד"ר פורת, תוכל לספר לנו מהו בעצם המכון למשפט עברי?
זהו המכון המוביל בתחומו, היחיד בארץ שהוא ברמה בינלאומית. הוא משמש כמרכז של מחקר המשפט העברי. דור חוקרי המשפט העברי המובילים צמח בין כותלי המכון, והמחקרים החשובים נכתבו במסגרתו.

המטרה הגדולה של המכון היתה כמובן לקדם את מחקר המשפט העברי. צריך לזכור שלימודי המשפט התקיימו באוניברסיטה עוד לפני שהפקולטה הוקמה. שני תחומי הליבה המשפטיים שמהם צמחה הפקולטה, כשהוקמה בשנת 1949, היו תחום המשפט העברי ותחום המשפט הבין-לאומי. לכן, היה זה אך טבעי שהפקולטה תהיה ספינת הדגל בתחום מחקר המשפט העברי וההוראה שלו. זה אכן קרה, והמכון היה הכלי המרכזי לשם כך.

כיום המכון נמצא בשלב של חילופי דורות. דור של מרצים וחוקרים פרש או עומד לקראת פרישה. חבר הסגל האחרון מ"דור הנפילים" הוא פרופ' ברכיהו ליפשיץ. עם זאת, אנו כמובן ממשיכים ליהנות מפועלם של חברי הסגל שכבר פרשו לגמלאות, שפעילותם המבורכת במכון אינה פוסקת. אנו מנסים לבנות את הדור החדש. אני אחד מהם, ובשנה הבאה מצטרף אלינו פרופ' דוד פלאטו שעולה לארץ לרגל ההצטרפות למכון. הוא גם ילמד בשנה הבאה קורס ויעביר סמינר. אנחנו נרגשים ומחכים לקליטה שלו, ומקווים להמשיך ולהרחיב את השורות גם בהמשך.

שמענו על כנסי צובא שמתקיימים בשנים האחרונות. מה מתרחש בכנסים אלה?
כנסי צובא הם יוזמה שהחלה במכון לפני כמה שנים. אלה כנסים שעוסקים בתחומים שונים הקשורים למשפט העברי. הכנסים נערכים בשיתוף פעולה של הפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת בר-אילן. יש שני מאפיינים ייחודיים לכנס הזה לעומת שאר הכנסים האקדמיים. הראשון הוא ההרכב האנושי שלו. בכל שנה הכנס עוסק בשילוב שבין משפט עברי לתחום משפטי אחר, ומבקש להפגיש את חוקרי המשפט העברי עם חוקרי התחום הכללי הנוסף. הכנס הבא, למשל, יעסוק ב"משפט עברי ודיני חוזים". אנו מבקשים להושיב לשולחן משותף את טובי החוקרים הכלליים בתחום עם חוקרי המשפט העברי ולראות מה קורה כשיושבים יחד ומנסים ללבן את נקודת המבט הכללית עם נקודות המבט העבריות.

מאפיין נוסף וייחודי של הכנס, כראוי למשפט עברי, הוא שבמוקד הכנס עומד לימוד המקורות הראשוניים של המשפט העברי. חלק משמעותי בכנס נעשה בסגנון בית-מדרשי, כך שהמשתתפים יושבים ולומדים טקסטים בקבוצות – סוגיות מהתלמוד, מקורות מהרמב"ם ומקורות עבריים נוספים.  הכנס כולל לא רק הרצאות פרונטליות, אלא גם חלק שבו יושבים ולומדים ומתכוננים לקראת ההרצאות. כך המשתתפים מגיעים להרצאות כשהם בשלים יותר. במצב כזה כבר יש להם עמדות מגובשות בנושא, והם יכולים לתקוף טענות מסוימות או להגן עליהן.

באילו פעילויות נוספות עוסק המכון?
אנו משקיעים רבות בתחום המחקר של המשפט העברי. המכון מוציא ספרים ופרויקטים מחקריים, ביניהם שני כתבי עת. כתב העת הוותיק הוא שנתון המשפט העברי, שהשנה חוגג ארבעים שנה להיווסדו. שנתון המשפט העברי הוא אחד משני כתבי העת הבולטים ביותר בתחום המשפט העברי. הוא יוצא פעם בשנה, שזו תדירות גבוהה יחסית. הוא מוקדש לתחומי המשפט העברי במובן הרחב של המילה: גם תחומי המשפט העברי הקלאסיים וגם תחומים במדעי היהדות הנושקים לו – מחקרים בתלמוד, מחשבת ישראל או היסטוריה, ככל שהם נוגעים לענייני המשפט העברי. אנו שואפים לתת במה גם לסטודנטים בפקולטה שכותבים עבודות מוצלחות, תזות או דוקטורט, ולפרסם מפרי עטם בשנתון. בנוסף, לאחרונה עבר לאחריותנו כתב העת הבינלאומי The Jewish Law Annual.

תחום נוסף שהמכון מטפח הוא תחום הלימודים המתקדמים לתואר שני ולתואר שלישי במשפט העברי. לפני שנתיים חידשנו את התכנית של תואר שני במשפט עברי, ואנחנו שמחים לגלות שהיא מאוד אטרקטיבית ומוצלחת. כרגע יש בין עשרה לשנים-עשר תלמידים בתכנית ואנחנו מקווים להתרחב אפילו יותר בשנים הקרובות.

דבר נוסף וחשוב במכון הוא הספרייה. ספריית המכון מכילה אוסף ייחודי, עשיר ומגוון, בכל תחומי ספרות ההלכה, מחקר המשפט העברי וספרות נלווית. היא משמשת כספרייה החשובה ביותר בתחום זה בארץ, והיא יחידה במינה גם ברמה הבינלאומית, ומשירותיה נהנים תלמידים, חוקרים ומשפטנים.

תוכל לשתף אותנו במשהו מעניין "מאחורי הקלעים" של המכון?
היום זה כבר פחות אקטואלי, אבל אחד מהפרויקטים החשובים של המכון לפני כמה עשרות שנים היה פרויקט מיפתוח השו"ת. ספרות השו"ת היא ספרות אדירה. קשה לדמיין את העושר ואת הגיוון שלה. בזמנו, לא הייתה דרך להשתלט על כמות החומר, בבחינת ים שאין לו סוף. מתוך כך, פרופ' מנחם אלון יזם והוביל את פרויקט מיפתוח השו"ת. הושיבו חוקרים רבים אשר עברו תשובה-תשובה, ומיינו את התשובות לפי מקורות, הקשרים היסטוריים ושאלות משפטיות. התוצר של הפרויקט היה כמה וכמה כרכים, שאפשרו לכל אחד לחפש לפי ערך או לפי מקור ולמצוא במהירות את מבוקשו.

צחוק הגורל היה שבאותה תקופה שני חוקרים אחרים פיתחו את הטכנולוגיה שנקראת "פרויקט השו"ת", שמצאה לה בית באוניברסיטת בר אילן. טכנולוגיה זו עושה פחות-או-יותר את אותה העבודה אבל בצורה דיגיטלית. הם נחלו הצלחה רבה. הפרויקט שלנו היה פרויקט אדיר עם חזון גדול, אך האוריינטציה שלו הייתה אמונה בעבודה הקשה של האדם ולא בטכנולוגיה. בדיעבד זה היה בעוכרינו, ובסופו של דבר בתודעת הציבור פרויקט השו"ת התקבע כהצלחה של החוקרים מבר אילן.

לסיום, שאלה שתעניין רבים שאינם מתחום המשפט העברי. האם לדעתך העיסוק במשפט עברי עדיין רלוונטי בתקופתנו למרות שאף שיטה אינה נוהגת לפיו? האם יש בכלל חשיבות לקדם ולפתח אותו?
זוהי שאלת מיליון הדולר. אענה לך בקליפת אגוז לגבי האופן שבו אני תופס את הסוגיה ומדוע בעיניי המשפט העברי עדיין חשוב: ראשית, אם נבחן את המשפט הישראלי במשקפיים נכונות נגלה שהמשפט העברי השאיר בו הרבה יותר עקבות מכפי שאדם ממוצע נוטה לתאר. ישנה השפעה מכרעת של המשפט העברי על המשפט הישראלי. אם נוריד מהמשפט הישראלי את מטבעות הלשון ואת המוסדות המשפטיים השונים – נקבל שיטת משפט חלקית וחסרה. מטבעות לשון ומונחים רבים במשפט הישראלי שאובים מהז'רגון של המשפט העברי, החל מ"עשיית עושר ולא במשפט" ועד "פשיטת רגל", כמו גם סוגיות לא מעטות במשפט הישראלי, כמו למשל "מאסר חייבים". כולן סוגיות שהושפעו ברמה הלשונית או ברמה מהותית מהמשפט העברי. מעבר לכך, המשפט העברי הוא "האחר". הוא זה שנותן למשפטנים אפשרות לחשוב מחוץ לקופסה ולראות אופציות אחרות. אלה אופציות שלא תמיד מתאימות למימוש ולקליטה, אבל מעוררות את המחשבה וקוראות תיגר על קיבעונות ועל קונספציות מקובלות. המשפט העברי הוא הידיד שמלווה את המשפט הישראלי מראשיתו. לפעמים שומעים בעצתו ולפעמים לא מקבלים את עמדתו, אבל תמיד הוא נוכח שם, מלווה ומוסיף למשפט הישראלי ממדי עומק רחבים יותר.

סטודנטים לומדים בספריית המכון למשפט עברי

כנס "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה"

כמיטב המסורת של כנסי "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה" של המרכז לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים, נפגשו גם הפעם נציגי אקדמיה ונציגי עולם המשפט והאקטיביזם החברתי. הפעם נועד הכנס לדון בהשתלבות בני העדה האתיופית בשוק העבודה בישראל. על רקע הבעיות הקשות הפך הדיון התיאורטי לשיחה ערה, מרתקת ונוקבת.  

-רננה הרמן-

המקום: בניין מאירסדורף. התאריך: 26/3/2014. כשמונים אורחים, ובהם ייצוג נכבד של יוצאי אתיופיה הפעילים בקהילה, הגיעו כדי לשמוע ולנסות להתקרב לפתרון של הקושי התעסוקתי בקרב יוצאי העדה. בפאנל, בהנחיית העיתונאית גל גבאי, ישבה ח"כ פנינה תמנו-שטה, שהיא חברת הכנסת הראשונה מהעדה האתיופית, ובין שלל תפקידיה מכהנת גם כיו"ר השדולה לקידום יוצאי אתיופיה. לצדה ישבו גם עו"ד שרון אברהם-ויס מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ופרופ' ניסים מזרחי, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

לבאי הכנס חולק מסמך רקע, שערכה הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה (השייכת למרכז לחינוך משפטי קליני), אש מבוסס על עבודת שטח אינטנסיבית שנערכה על ידי סטודנטים בליווי עו"ד מהקליניקה במוקדי הקליטה. מהמסמך עולה כי מתוך כלל הפניות שהגיעו לקליניקה בין השנים 2009-2013, 62% מהפניות עסקו בדיני עבודה. נתונים סטטיסטיים נוספים מציגים מציאות של אפליה כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ופגיעה מתמשכת בחוקי המגן של דיני העבודה לגביהם. על רקע מצב בעייתי זה פתח הפאנל בדיון, שבשל רגישותו גלש מידי פעם לחילופי דברים  נוקבים.

סטריאוטיפים חזקים וחוסר יכולת מיקוח
עו"ד ורדית דמרי-מדר, מנחה בקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, פתחה את הכנס בפירוט החסמים הקיימים בשוק העבודה: הרתיעה הגבוהה של מעסיקים מעובדים יוצאי אתיופיה. גם התנאים בשוק העבודה השניוני,  שרבים מבני העדה עובדים בו, כוללים משרות לא יציבות, תנאי עבודה ברמה מינימלית, היעדר ביטחון תעסוקתי ועוד. לדבריה, הניצול גובר בגלל הקושי המובנה בהיותם עולים וכולל בתוכו קשיי השתלבות, גזענות ודעות קדומות.

עו"ד שרון אברהם-ויס מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה סיפרה על עבודת הנציבות בהקשר זה. מעבר לפן המשפטי, היא תיארה גם את פועלה של הנציבות ב"חיים האמיתיים", וסיפרה על דיאלוג ממושך שמתקיים עם מעסיקים מתוך אמונה שהוא יעזור להוביל לשינוי חברתי.

פרופ' מזרחי נגע בהבחנה שהגיע אליה במסגרת מחקר שערך בין קבוצות מיעוט שונות בישראל. לדבריו, לעומת הפלסטינים שחווים את האפליה והשונות מול החברה הישראלית כהשפלה מובהקת, האתיופים מתארים זאת באופן חמקמק ועמום. למשל, בחורה ממוצא אתיופי שעובדת בדלפק ורואה שכל הלקוחות פונים רק לבחורה בדלפק השני ולא אליה. היא לא מגדירה זאת בצורה חד-משמעית, ומרבה לשאול את עצמה אם זו אכן אפליה או שזהו פרי דמיונה. הסיבה לכך היא רצונם העז של יוצאי אתיופיה להשתלב בחברה. יוצאי אתיופיה רואים עצמם כחלק אינהרנטי מהחברה הישראלית, כך שאינם ממהרים להתלונן. לכן הטיפול במקרה שלהם חמקמק יותר.

ח"כ פנינה תמנו-שטה הציפה פן אישי יותר מניסיונה הפרטי והציבורי. היא הסכימה עם פרופ' מזרחי שהנושא חמקמק. "מחד, אנו בפנים בגלל היהדות. מאידך, יש סטריאוטיפים חזקים וצבע עור שונה, ולכן ברור שישנה אפליה", היא אומרת. "כשאני מסתובבת בחנות בגדים, פעמים רבות שואלים אותי אם אני המוכרת. התחושה בציבור היא שיוצאי אתיופיה פחות חכמים וטעוני טיפוח. הקהילה שלנו מאוד רוצה להיות חלק מהחברה הישראלית למרות סטירות הלחי, ולא תמיד אני מצליחה להבין למה. הסיבה העיקרית למאבק העיקש היא השורשים היהודיים והציוניים".

אף אחד לא רוצה להסיר את החסמים
הרוחות הפכו סוערות כשעלה נושא היישום של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. “החוק מנוסח יפה, אך אנשים בצמתים חשובים לא מיישמים אותו, כולל שרים בממשלה שלא מאמינים שנדרש ייצוג הולם במקומות עבודה. גם הנציבות צריכה לעשות יותר", פנתה ח"כ תמנו-שטה בתלונה לעו"ד ויס. "אתם לא מתריעים על התקנים בפני האוכלוסייה שבאמת זקוקה להם – הדור המבוגר יותר, ובפרט הנשים המבוגרות. לדעתי התפקיד של הנציבות הוא לגבש ניירות עמדה ברורים. המציאות מראה שאף אחד לא באמת רוצה או מתאמץ להסיר את החסמים. בפועל, מפרסמים את התקנים הייעודיים בתפוצה קטנה מאד, ובדיעבד לוקחים אנשים מחוץ לעדה בטענה שלא פנו יוצאי אתיופיה מתאימים. מעבר לכך, גם מי שעובר את המבחנים מוצב פעמים רבות רק במקום השני במועמדות לתפקיד ולא נבחר בפועל".

"אני לא קשורה לדרג הפוליטי", עונה עו"ד ויס בתגובה לדברים. "אנו עובדים בכפוף ליועץ המשפטי, ולכן מנועים מלפתור עניינים כאלו באופן ציבורי, אך יש לנו דיאלוג מתמיד בנושא הזה. בנוסף, כגוף ממשלתי אנו תלויים בפניות, ובפועל לא מגיעות אלינו פניות רבות".
"חשוב גם לזכור שהפן המשפטי הוא רק אחד מהכלים שלנו להשגת המטרה של שוויון הזדמנויות. חלק ניכר מהעבודה שלנו מתבצעת בשטח, ברמת פתיחת הדלת – לעיתים אנו באים פיזית עם המועמד למקום העבודה ואומרים: 'זה מישהו שאנחנו מכירים וסומכים עליו, תנו לו הזדמנות'. מעבר לכך, פעמים רבות יש גורמים תרבותיים שמונעים מיוצאי אתיופיה להשתלב. למשל, מעסיק שהתלונן שעורכת דין אתיופית המועסקת אצלו לא שאלה את הלקוח מספיק שאלות, מה שפגע בתפקודה. בדיעבד, התברר שהפער היה תרבותי. היא הרגישה שזהו חוסר נימוס לשאול ולכן לא עשתה זאת".

מוטב לסיים, למרות הקשיים הרבים, במעט אופטימיות. לקראת סוף הכנס, בשלב השאלות, הצביעה בחורה ממוצא אתיופי, בוגרת תואר שני בכלכלה והציגה מציאות הפוכה. היא סיפרה על מבחני קבלה לתקני הייצוג ההולם בתחומי הכלכלה בשירות הציבורי שניגשה אליהם. לדבריה, ניגשו למבחנים יותר מ-100 צעירים משכילים יוצאי אתיופיה, 50 מתוכם עברו את המבחנים ובסוף התהליך אף התקבל עובד בן העדה האתיופית.

ההשפעות של הכנס מעוררות אף הן זיק של אופטימיות: לאחר הכנס פנתה ח"כ פנינה תמנו שטה לפרופ' ניסים מזרחי מתוך רצון להסתייע בידע המחקרי שצבר לטובת העשייה שלה. בנוסף, עיריית ירושלים עורכת בעקבות הכנס "שולחנות עגולים" לטובת הנושא בשיתוף הקליניקה ונציגי העדה האתיופית. לא בטוח שהמהלכים הקטנים מייצגים מגמה או תהליך רחב היקף. ובכל זאת, על רקע הסיפורים הרבים והמייאשים שעלו בכנס, חשוב לזכור שיש גם מקרים הפוכים, ולא מעט פעילים חברתיים עם רצון טוב ומוטיבציה, ולקוות שעם הזמן הם ילכו ויתרבו.

משתתפי הכנס מימין - ח"כ פנינה תמנו-שטה, פרופ' ניסים מזרחי, עו"ד שרון אברהם ויס והמנחה גל גבאי

מדור "הסטודנטים"

- רננה הרמן-

שם: תמר ונטורה

אביבים: 24

שנה: א'

העובדות:  תמר היא מוזיקאית מחוננת ועוסקת בשירה במקביל ללימודי המשפטים. לפני ההרשמה לאוניברסיטה היא ביררה לגבי שילוב עם האקדמיה למוזיקה, אך התברר שאין שילוב כזה. כרגע היא לומדת משפטים בלבד ונמצאת בהתלבטות האם לשלב מקצוע נוסף בשנה הבאה.

למה משפטים: "זה מקצוע רחב ומרחיב אופקים", אומרת תמר. "נראה לי שזה שילוב טוב בין מקצוע שהוא גם פרקטי וגם יש לי בו עניין. בנוסף, כנראה ארצה לאחר הלימודים לעבוד בתחום ציבורי כלשהו, ונראה שתואר במשפטים מתאים למשרה מהסוג הזה.

היו לי גם כמה דמויות לחיקוי בתחום: אחותי למדה משפטים, לומדת בימים אלה לתואר שני במשפטים ומאוד אוהבת את המקצוע. גם מפקדים רבים וחברים שהכרתי בצבא בחרו במסלול הזה. אני אישית עדיין חוקרת ומגלה את העולם הזה. אני רואה גם נקודות דמיון מסוימות בין תחום המוזיקה לתחום המשפטי. במשפטים אנו לומדים להאיר כל נושא מזוויות ונקודות מבט שונות, וכך גם במוזיקה: כשאנו מעבדים שיר, אנו מאירים אותו באור שונה, משנים את הז'אנר או מחברים אותו לשיר אחר שמשנה את ההקשר של השיר. במובן היותר רחב התחומים דומים בכך ששניהם חותרים בסופו של דבר 'לעשות לאנשים טוב על הלב'."

דיון נוסף: תמר שרה ומנגנת בפסנתר מגיל מאוד צעיר. בשלוש השנים האחרונות היא שרה בהרכב אקפלה שהיתה שותפה בהקמתו. זהו הרכב נשים בשם מייקאפלה makeupella)), ששר בלי כלי נגינה. במסגרת ההרכב הן נפגשות לחזרה פעם בשבוע וגם מופיעות  בכל מיני אירועים. בשנה שעברה עשתה הפסקה של חצי שנה ונסעה למזרח ("תאילנד, לאוס, קמבודיה, וייטנאם, נפאל והודו") לטיול הגדול שלפני התואר.

שם: מיטל שאיה ספיבק

אביבים: 23

שנה: ב'

העובדות: מיטל משלבת את התואר במשפטים עם לימודי יהדות. מדובר על תואר שהוא כמו  B.A  כללי, אך מתמקד רק בחוגים שקשורים למדעי היהדות – מקרא, תלמוד, מחשבת ישראל, היסטוריה של עם ישראל, יידיש ועוד. בתחילת דרכה בשנה א' שילבה מיטל משפטים וכלכלה, אך בהמשך היא הגיעה למסקנה שמדעי הרוח יותר מעניינים ומתאימים עבורה.

למה משפטים: "כשהייתי קטנה רציתי להיות שופטת", אומרת מיטל. "הגלימה קנתה אותי ובאיזשהו מקום גם סלסול השיער. זו תמיד נראתה לי משרה מכובדת והחלטית בגלל הצורך להחליט ולקבוע דברים. גם הסדרה 'אלי מקביל' משכה אותי לכיוון המקצוע הזה.

התחומים שהכי מעניינים אותי הם משפט פלילי ודיני משפחה, אך יכול להיות ששילוב המקצועות שלי עם מדעי היהדות יוביל אותי בסופו של דבר לתחום המשפט העברי".

דיון נוסף: מיטל לומדת בבית המדרש "חברותא" שבאוניברסיטה, שם לומדים תלמוד וגמרא מדי בוקר בתמורה למלגה. היא גם פעילה ב"מניין הסנאט" – מניין המקדם תפילות שוויוניות באוניברסיטה, כלומר, תפילות שבהן, שלא כמקובל, יכולות גם נשים להיות חלק אינטגרלי מטקס התפילה ואף להוביל אותה. לדבריה, המניין תפס השנה תאוצה רבה ומצליח למשוך אליו סטודנטים וסטודנטיות רבים. מיטל אף הייתה ממקימי תא "ירושלמיות" באוניברסיטה. זהו תא פמיניסטי לקידום נשים שמקיים פאנלים ופעילויות רבות בקמפוסים כדי להעלות את המודעות לזכויות הנשים. "מעבר לפאנלים והפעילויות שארגנתי", היא אומרת, "הרגשתי שעצם ההקמה של התא היא דבר גדול וחשוב באוניברסיטה, ואני שמחה שהייתי שותפה להקמה ולהשפעה."

מי אני: חן דרעי

אביבים: 23

שנה: ג

העובדות: חן משלבת את התואר במשפטים עם התכנית במדעי הרוח. היא לומדת במסלול עם חטיבה בקוגניציה וחטיבה בפילוסופיה של המדע. במקביל התחילה חן תכנית מואצת לתואר שני, שבמסגרתה היא אמורה לסיים את התואר השני בארבע שנים.  "התחלתי בקוגניציה ואז ראיתי שאני פחות מתחברת לעבודה המחקרית", היא אומרת. "מאוד עניין אותי הפן הפילוסופי שגם מתחבר לעולם המשפט".

למה משפטים: "ידע משפטי נותן הרבה יותר כלים להבין את 'המשחק'. נתקלים בזה בחיי היומיום – יש המון סיטואציות קטנות בחיים שכאשר יש לך ידע משפטי הרבה יותר פשוט להבין אותן. אני מרגישה שמשפטים זה גם אפיק טוב להשפיע דרכו על האופן שבו אנחנו חיים בתור חברה, ומגדירים את המרחב הציבורי שאנחנו נמצאים בו.

בחרתי בתכנית משולבת כי אני מאמינה שכדי להיות איש מעשה טוב או אקדמאי טוב, צריך להיות מצד אחד מחובר  למציאות, ומצד שני  להיות אינטרדיסציפלינרי. כלומר, להתעסק בכמה תחומים במקביל ולא להיסגר בבועה אחת. אני מקווה לא לעזוב את האקדמיה לאחר סיום התארים הנוכחיים, כי אני אוהבת מאוד את העולם האקדמי ומאמינה בשילוב של אקדמיה ועשייה. זה לא שאנחנו מסיימים את התואר ופתאום אנחנו חכמים, אלא צריך ללמוד ולפתח את עצמך כל הזמן".

דיון נוסף: חן לא נחה לרגע מעשיה חברתית ומשלל עיסוקים מגוונים. במשך שנתיים היא התנדבה כחברה בוועדת ביקורת של אגודת הסטודנטים למשפטים. במסגרת הוועדה פיקחו היא וחבריה על העבודה של האגודה כדי לוודא שהיא נעשית באופן שתואם את התקנון. חן חברה גם בקליניקה לשוק ההון החברתי בהנחיית פרופ' חמדני, שגם היא ניכרת בשילוב בין העולם המסחרי לעולם החברתי. בקליניקה עובדים על פרויקטים של עסקים חברתיים. בנוסף, היא עובדת ביחידה לתביעות ומיקור חוץ בפרקליטות. זו יחידה פחות מוכרת ("אבל מגניבה ומומלצת") שיוזמת תביעות בשם המדינה. לדוגמה, התביעה של מפעלי ים המלח או פינוי חופים וקרקעות ששייכים למדינה נעשו במסגרת פעילות היחידה. לדבריה זה מקום התמחות טוב שלא מספיק מכירים אותו כאופציה להתמחות. בתקופות פחות עמוסות היא נהנית לעבוד כמטעימת יין בפסטיבלים ברחבי הארץ מטעם יקבי רמת הגולן. ומה השלב הבא? בשנה הבאה תתחיל חן התמחות במשרד עו"ד פישר בכר חן ושות'. בהצלחה!
 

מי אני: צליל חודאדי

אביבים: 24

שנה: ג

העובדות: צליל משלבת תואר במשפטים עם תעודת הוראה באזרחות. לדבריה "לימודי האזרחות משיקים לתכנים משפטיים כמו דיני חוקה, ולכן המסלול הזה מתאים במיוחד לתלמידי משפטים". צליל מספרת שהיא התלמידה היחידה במחזור שלקחה שילוב זה, יחד עם ארבעה תלמידים נוספים בשנתונים שמעליה, שבחרו בו גם הם.

למה משפטים? "בעבר חשבתי שאלך ללמוד אדריכלות, אך לאחר שחזרתי מטיול בדרום אמריקה קיבלתי החלטה ללמוד משפטים. הסיבה העיקרית היתה שזו זירה שמערבת תחומים רבים. אם זה רפואה (רשלנות רפואית), אם זה פטנטים (קניין רוחני) ואם זה כל תחום אחר שניתן למצוא לו נישה משפטית.

את תחום ההוראה בחרתי לשלב לאחר שבסוף שנה א' הרגשתי שאני בצומת דרכים לגבי המשך לימודי המשפטים. באותו שלב נכנסה מישהי לכיתה בסוף אחד השיעורים וסיפרה לנו על המסלול של תעודת ההוראה. נזכרתי בניסיון העשיר שלי בהוראה ובאהבה שלי לתחום, והחלטתי לשלב. יש סיכוי גדול שבסופו של דבר אהיה עורכת דין ולא מורה, אבל אני עדיין שמחה על האפשרות לשלב ולהתנסות בנישה נוספת. זה לא מזיק".

דיון נוסף: "אני משתתפת השנה בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות. הצוות שלי קיבל תיק של אדם לקוי שמיעה אשר שומע כרגיל בעזרת מכשיר שמיעה. אותו אדם הגיש קורות חיים כבר פעמים רבות בניסיון להתקבל לעבודה בחברה גדולה, ועד היום הוא לא התקבל. אנו נמצאים בתהליך של כתיבת כתב תביעה שהטענה המרכזית בו היא אפליה בקבלה לעבודה על בסיס מוגבלות. בשנים הקודמות התנדבתי ב'ממי' (מרכז מתדון ירושלים) מטעם מרכז ברירה. זהו מרכז לתחליף סם. מגיעים אליו אנשים שבעבר היו מכורים לסמים קשים והיום לא מצליחים להתנתק לחלוטין מהסמים. במרכז הם מקבלים תחליף-סם בשם מתדון בכמות מדודה ובזמן קבוע. מטבע הדברים, מדובר על אנשים עם לא מעט בעיות בירוקרטיות ומשפטיות. לכן, היינו מגיעים לשם ומאפשרים להם להתייעץ איתנו בהקשר משפטי. התעוררו שם בעיקר בעיות של חובות והוצאה לפועל. הגעתי להתנדבות ללא רקע בנושא, אך תוך כדי העבודה התחלתי להכיר ולדעת יותר." 
 

מקפצה לפרקטיקה בעזרת הפקולטה למשפטים

הפקולטה למשפטים ממשיכה לסייע לסטודנטים לגשר על הפער בין התיאוריה לפרקטיקה,  באמצעות מגוון קורסים וסדנאות מעשיות. הסטודנטים לומדים להתמודד עם מקרים אמיתיים מעולם המשפטים, וכן להבין את חשיבותם של הפרטים הקטנים. 

-זהר דרוקמן-

התיאוריה היא רק צד אחד של לימודי המשפטים, ורבים מהסטודנטים מעוניינים כיום בלימודים מעשיים יותר. על כן פתחה הפקולטה ביוזמה לעודד סטודנטים להשתתף בקורסים בעלי גוון פרקטי יותר, כחלק ממגמה כללית לוודא שבוגרי הפקולטה מוכנים ככל הניתן לכניסה לפרקטיקה.

מגמה זו מצאה לה ביטוי בסדנאות מעשיות בתחומים מגוונים, אותן מעבירים עורכי דין בכירים מהמשרדים הגדולים בישראל. הסטודנטים זוכים להיכרות אינטימית יותר עם סוגיות מורכבות עמן נדרשים להתמודד משפטנים, וזאת בתחומים ממוקדים שמעניינים את הסטודנטים. הסדנאות מעניקות הזדמנות ללמוד מהניסיון הפרקטי "האמיתי" של עורכי דין מנוסים, ניסיון אשר מסייע לגשר על הפער הבלתי נמנע בין תיאוריה לפרקטיקה. אחת הסדנאות הפופולריות ביותר בקרב הסטודנטים היא הסדנה במשפט מנהלי בחיי המעשה, אותם מעבירים עורכי דין ממשרד אגמון. "כמעט כל עורכי הדין במשרד שלנו למדו באוניברסיטה העברית", מספרת עו"ד איילת גולומב-פלנר, שותפה מנהלת במשרד. "אנחנו מאוד אוהבים את האוניברסיטה העברית, ולרבים מאתנו יש רצון ללמד. לכן ביקשנו להעביר את הסדנה".

משרד אגמון הוקם על ידי ד"ר מישאל חשין לאחר שעזב את הפרקליטות, אך בטרם מונה לשופט בית המשפט העליון. "חשין, ששימש ראש מחלקת הבג"צים, השקיע רבות בפיתוח המשפט המנהלי במשרד, ולכן זה רק טבעי שנעביר סדנה בתחום", מספרת עו"ד גולומב-פלנר.

עו"ד אילת גולומב פלנר 

כיצד עלה הרעיון?
"אנחנו 'עמיתי הפקולטה'. אנחנו רואים במעמד הזה הן כבוד והן חובה כמשרד ירושלמי. שאלנו את פרופ' יואב דותן במה אנחנו יכולים לעזור. הוא הציע שנעביר סדנה ואנחנו שמחנו מאוד".

מה ייחודי בסדנה שלכם?
"אנחנו מתייחסים למשפט המנהלי בחיי המעשה מאספקטים שונים, וכל שותף שמעביר את הסדנה נותן את הזווית שלו. להרבה שותפים היה מה להגיד והם רצו להגיד אותו – והכול מאותה אהבה לפקולטה".

מה בין סדנה מעשית ל"סתם לימודים"?
"בסדנאות שלנו יש שני אלמנטים עיקריים. ראשית, השיעור רווי בדוגמאות מהחיים, ואנחנו מעבירים אותן דרך מקרים בהם טיפלנו. כך אנחנו מראים כיצד התיאוריה פוגשת את המציאות והיכן היא משתלבת, או לא. אלמנט שני הוא התרגילים, שהם לא עבודות רגילות, אלא כאלה שמנסות לאתגר את הסטודנטים מול דברים שאנחנו פגשנו בהם בחיי המעשה".

למה את מצפה מהסטודנטים בסדנה?
"קודם כל להתעניין. דבר שני – להקשות, לנסות להקשיב לכולנו ולשאול את השאלות הקשות. לראות איפה אנחנו טועים ולהתמודד עם בעיות קשות. ואם אפשר, להיות גם מעורים בחיי היומיום ולהביא אלינו שאלות".

האם היא מכינה לפרקטיקה?
"הלימודים שלי לא הכינו אותי לפרקטיקה. הלימודים גם לא התיימרו לעשות את זה. אני לא מצפה שיבואו אלי למשרד כשיודעים כבר להיות עורכי דין. התלמידים צריכים לבוא עם הבנה משפטית טובה. היתר – קורה במשרד. בסופו של דבר להיות משפטן טוב זו צורת חשיבה, ולהבין שהעולם הוא מורכב, וגם לנתח. למשל, כשאני אומרת משהו – מי אמר את זה לפניי, איך אמרו את זה, איך אני מאבחנת את זה. את הכלים האלו הסטודנטים מקבלים בפקולטה, ואלו כלים מאוד חשובים".

אם כך, יש דבר שבכל זאת לא מצליחים ללמד?
"הפקולטה לא מתיימרת ללמד איך לשכנע אנשים, אלא איך לחשוב באופן אובייקטיבי ונייטרלי. גם לא מלמדים איך להתמודד עם פקידים ובירוקרטיה. זה חלק חשוב, בוודאי במשפט המנהלי. חשוב שההשכלה המשפטית תהיה מאוד רחבה, כדי שאחריה ניתן יהיה ללמוד מקצוע. העיקר הוא שהסטודנטים מגיעים עם החשיבה המשפטית – זה הדבר הכי חשוב שהפקולטה יכולה לעשות כדי להכין לפרקטיקה".

גישור על הפער

סדנה אחרת אשר זכתה לפופולריות בקרב הסטודנטים היא הסדנה במיזוגים ורכישות, אותה מעבירים שותפים ממשרד עורכי הדין מיתר. "אצלנו במשרד זהו תחום מאוד מרכזי", מספר עו"ד דן שמגר, שותף במשרד, אשר מעביר את הסדנה. "אנו אחד המשרדים המובילים בארץ בתחום ומלווים כמה מהעסקות המשמעותיות שנערכות בארץ."

מדוע אתה מלמד את הסדנה?
"זה שילוב של כמה גורמים. ראשית, התחום הזה, מיזוגים ורכישות, הוא תחום שאני מכיר אותו מצוין מעולם הפרקטיקה. הוא מאוד מאתגר ומרתק למשפטנים עם ראייה עסקית. החבר'ה הצעירים, שאני רואה שמגיעים מהאוניברסיטה, מגיעים עם תשתית בסיסית של לימודי משפט, אבל יש פער יחסית גדול בין האופי שבו הצד המשפטי נלמד באקדמיה לבין האופי בו מיישמים אותו בחיי המעשה. זה כמובן נכון בהרבה תחומים, אבל בתחום המסוים הזה, נראה היה לי שאפשר לגשר על הפער הזה ולתת לסטודנטים איזושהי חשיפה לתחום והבנה יותר עמוקה, באופן כזה שהם יגיעו אחר כך לעולם הפרקטיקה עם כלים יותר טובים והבנה שתיתן להם נקודת פתיחה יותר מתקדמת".

מה גורם לפער הזה?
"התחום הזה מבוסס על פרקטיקה שנבנתה כאן בארץ במשך שנים, ומעט מאוד ממנה מקבל ביטוי גם בפסיקה. לכן באופן טבעי למתודה האקדמית הרגילה קשה להביא את ההיבט הפרקטי לידי ביטוי. הפער הוא מאוד משמעותי. מצד אחד הפרקטיקה עשירה, מתוחכמת ומתקדמת מאוד מבחינה משפטית – יצירתית וחדשנית. אבל מצד שני, כדי שסטודנטים יקבלו חשיפה לתחום הזה, חסרה הגישה לעולם האמיתי".

איך הסטודנטים מגיבים לפער?
"בעניין רב. אתה לוקח קבוצה של סטודנטים שהעולם הזה מושך אותם, רבים מהם לומדים במסלול לתואר בוגר במשפטים עם תואר שני במנהל עסקים, ואתה יכול לפתח דיאלוג שמבוסס על ראיית עולם דומה".

מה בעצם אתה מלמד בסדנה?
"אני נותן לסטודנטים סקירה מקיפה על כל אחד מסוגי העסקאות שנתקלים בהן בשוק. לגבי כל מבנה של עסקה אני מנתח ביחד איתם את הלוגיקה שעומדת מאחורי מבנה העסקה – האופן בו ניתן להגשים את האינטרסים של הצדדים. בנוסף אני חושף אותם למקרים מחיי היומיום בהם עלו כל מיני שאלות ואתגרים, ושהיה צריך לפתור אותם באמצעות הכלים המשפטיים שעומדים לרשותנו. לקראת החלק השני של הסדנה אני משנה קצת את אופייה, כך שאנו מנתחים מסמכי עסקה ספציפיים ועוברים על הניירת עצמה. דרך הלמידה הזו אנו מיישמים את מה שלמדנו בחלק הראשון".

איך התרשמת מהסטודנטים שלימדת?
"הסטודנטים היו, בעיניי, מאוד איכותיים ומאוד משתפי פעולה. המפגשים שלנו לא היו מפגשים קצרים, אלא בני שלוש שעות. בכל זאת הם היו מאוד קשובים במהלך המפגשים ובהחלט עזרו לי ליצור אווירה של דיון ולא רק אווירה של הרצאה פרונטאלית. אני מאוד נהניתי מהעבודה עם הסטודנטים ואני חושב שהמטרה שלי הייתה לשים אותם בסוף הסדנה במקום בו הם הרגישו שהייתה להם חוויה אינטלקטואלית מעניינת, שגירתה את סקרנותם. התחושה שלי היא שזה אכן מה שקרה".

עו"ד דן שמגר

מרצה אורח: לואיס מורנו אוקמפו

סיקור ביקור התובע הכללי לשעבר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בפקולטה  

-חגי כרמי-
צילומים: ד. גאת'רי

לואיס מורנו אוקמפו – התובע הכללי לשעבר של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) – הוא אדם שביקורת אינה זרה לו. כאשר הוא נשאל, בהרצאה שנערכה בחודש מאי האחרון בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, אם אין הוא חושב שבית הדין מתמקד בצורה מוגזמת באפריקה, ברור מתשובתו שאין זו הפעם הראשונה שהטענה הזו מופנית אליו ישירות: "אני שומע את הטענה הזו לא פעם. אנשים תוהים למה אנחנו חוקרים רק את מה שקורה באפריקה, וטוענים שזה סוג חדש של אימפריאליזם. תמיד מפתיע אותי שהם מתמקדים בפעילות של בית הדין במקום לשאול למה יש כל כך הרבה אלימות באפריקה". גם כשהוא נשאל על מספר התיקים הנמוך שבהם עסק בית הדין מאז הקמתו, יש באמתחתו תשובה מוכנה: "אי אפשר למדוד הכול במספר האנשים שנשפטו. תפקידו העיקרי של בית הדין הוא לא להעמיד לדין, אלא לקחת חלק פעיל ביצירת המשפט ובהגדרת החוקים. הצלחה בעיניי נמדדת בהגדרת גבולות ברורים של אסור ומותר, ולא בהעמדה לדין של כמות כזו או אחרת של פושעי מלחמה". 

השנים הראשונות של הבית הדין הפלילי הבינלאומי
אוקמפו הגיע לארץ כאורח קולוקוויום פריד-גל בנושא צדק מעברי והסכסוך היהודי-ערבי, שמתקיים במסגרת התכנית לצדק מעברי של הפקולטה למשפטים ומרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית. במהלך ביקורו הרצה שתי הרצאות. בהרצאתו הראשונה, שנשאה את הכותרת "אתגר השנים הראשונות של ה-ICC", תיאר אוקמפו את ההתפתחויות במשפט הבינלאומי, ממשפטי נירנברג, דרך התביעות נגד ראשי החונטות בארגנטינה, ועד הקמת ה-ICC. לפי אוקמפו, למשפטי נירנברג הייתה השפעה עצומה על הקמת ה-ICC, מאחר שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הועלתה האפשרות להטיל אחריות פלילית אישית כדרך ליצירת הרתעה מפני ביצוע פשעים ולשמירה על השלום. האופציה של תביעה פלילית נוספה לשתי האופציות היחידות שהיו עד אז על השולחן – לצאת למלחמה או להימנע מפעולה.

לאחר מספר עשורים של קיפאון, שנגרם עקב המלחמה הקרה, חזר הדין הפלילי לשמש שחקן מרכזי במשפט הבינלאומי בתחילת שנות ה-90, עם הקמת הטריבונלים ביוגוסלביה וברואנדה. מגמת ההתחזקות של הדין הפלילי הביאה ביולי 1998 לניסוח "אמנת רומא" והקמת בית דין פלילי בינלאומי קבוע – הוא ה-ICC – בשנת 2002. אוקמפו התמנה לתובע כללי באפריל 2003 ונאלץ להתמודד עם הקשיים שבכניסה לתפקיד שלא היה קיים עד אז: "כאשר קיבלתי את תפקיד התובע הראשי, היו בבניין של בית הדין בהאג שש קומות ריקות ו-18 שופטים שמחכים לעבודה. עמדו לרשותי שלושה עובדים, מספר תקדימים היסטוריים – נירנברג והטריבונלים הבינלאומיים – וסעיפי אמנת רומא. בחוץ, בעולם, ארה"ב תוקפת בעיראק והנשיא בוש מכריז כי לא יסכים לאשרור האמנה מחשש לתביעות. מצד שני, הארגונים הבינלאומיים מראים חוסר אמון ומפקפקים ביכולות של בית הדין. בשלב זה היה עליי להחליט מה הדבר הראשון שאעשה. להתייעץ? להקים תשתית? אולי לתבוע? ואם לתבוע – את מי?". חמישה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, הודיע אוקמפו על היענותו לבקשתה של קונגו לפתוח בחקירה על פשעים שבוצעו בשטחה, חקירה שהסתיימה במשפטו של מנהיג המיליציה תומס לובנגה – המשפט הראשון שנוהל בבית הדין.

אוקמפו הזכיר שוב את המשפט נגד לובנגה כאשר נשאל על תפקידם של קורבנות ובני משפחתם בהליך המשפטי. הוא הסביר לקהל שהראיות שנאספו בחקירה לא הצביעו על לובנגה כדמות מפתח, וכי את מרכזיותו בביצוע הפשעים ניתן היה להסיק רק מעדותם של הקורבנות. בהמשך הודה שיכולתו של בית הדין הפלילי לעזור לקורבנות היא מוגבלת, בשל אופיו הפורמלי. הרשעה יכולה לעזור לקורבנות בתביעות פיצויים, אבל כדי לתת מענה רחב יותר נדרשת התערבות של גופים נוספים. בהמשך נשאל אוקמפו אם לא קשה לו עם המראות והסיפורים הקשים שהם חלק מעבודתו.  אוקמפו ענה שהבעיה שלו דווקא שונה: "הקורבנות שאיתם אני נפגש אסירי תודה על תשומת הלב שמעניקים להם, על כך שבאים במיוחד לשמוע את הסיפור שלהם. הקושי אם כך אינו במפגש עם הקורבנות אלא במפגש עם העולם שמחוץ לבית הדין. קשה לי כשאני מבקר בניו יורק ונתקל בצביעות ובאטימות של המחזיקים בכוח. כבר מספר פעמים, בפגישות רשמיות עם שגרירים ואישים בכירים, נאמר לי שאני רגשני מדי, ושעלי לקחת דברים פחות ללב".

אוקמפו ודיקן הפקולטה פרופ יובל שני
(Photos by D Guthrie)

הרצאה בקולוקוויום על שם פריד-גל בצדק מעברי
"צדק מעברי" היה הנושא המרכזי בהרצאה השנייה שנתן אוקמפו למחרת היום. ההרצאה ניתנה במסגרת הקולוקוויום על שם פריד-גל בצדק מעברי, בהנחייתה של פרופ' רותי טייטל, ועסקה בצדק מעברי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אוקמפו שימש כתובע הראשי בתחילת 2009, כאשר הרשות הפלסטינית פנתה לבית הדין וביקשה להכיר בסמכותו השיפוטית על הנעשה בשטחים הפלסטינים, וממשרדו יצאה הודעה, שלוש שנים לאחר מכן, כי בקשתה של הרשות נדחתה. בהודעה ניתן הסבר לפיו סטטוס הרשות כמדינה אינו ברור, ולכן אין היא יכולה להעניק סמכות שיפוט, קבועה או הד הוק. מאז ההחלטה בעניינה פנתה הרשות הפלסטינית לאו"ם בבקשה להצטרף כמדינה חברה, ובחודש נובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האו"ם ברוב גדול את צירופה של הרשות לארגון כ"מדינה משקיפה שאינה חברה מלאה". השאלה, אותה העלה אוקמפו בהרצאה, היא מה השתנה בעקבות ההכרזה. אף על פי שלא ציין זאת במפורש, ברור מדבריו של אוקמפו שלדעתו בשלו התנאים שמאפשרים פנייה של הרשות הפלסטינית לבית הדין: "יש שתי עובדות שלא ניתן להתעלם מהן. ראשית, קיים בית דין פלילי בינלאומי; ושנית, הרשות הפלסטינית קיבלה מעמד של מדינה משקיפה. אני פונה אליכם בתור עורכי דין ישראלים לעתיד – מה עושים עם זה? מה תהיה ההמלצה שלכם לישראל במקרה זה? אין לי בהכרח תשובה טובה, אבל אני מקווה לגרום לכם לחשוב על כך לעומק. המטרה שלכם היא לשים אופציות טובות על השולחן, וכדי לעשות זאת, ראשית כול עליכם להבין מה הפלסטינים יעשו; ושנית, עליכם להכין אופציות בהתאם לאותה השערה". בשלב זה פנה אוקמפו לקהל הסטודנטים שנכח בחדר ושאל אותם אם לדעתם נוח לפלסטינים לפנות ל-ICC. לאחר ששמע מספר עמדות בעניין, סיכם בנימה אופטימית: "על אף שרבים בישראל רואים בפנייה לבית הדין דבר שלילי, שימו לב שהתרחיש האידאלי לצד הפלסטיני מציב גם את ישראל במקום לא רע. קבלת הבקשה של הרשות, והכרה בסמכות השיפוטית של בית הדין על השטחים הכבושים, תביא בסבירות גבוהה ללחץ להפסקת האלימות מצד הפלסטינים, מכיוון שברגע שניתנה לבית הדין סמכות שיפוט, הוא מוסמך לחקור את כל ההפרות שבוצעו בשני הצדדים לסכסוך. הורדת האלימות, כחלק מהפנייה לבית הדין, היא ללא ספק דבר בעל ערך לישראל".

אוקמפו ופרופ' רותי טייטל בקולוקויאם על שם פריד-גל בצדק מעברי
(Photos by D Guthrie)

לואיס מורנו אוקמפו נולד בבואנוס איירס בשנת 1952 וסיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בואנוס איירס בשנת 1980. הוא התפרסם כעוזר התובע הכללי ב"משפט החונטות" שהתנהל כעבור מספר שנים, והתקדם לתפקיד התובע הפלילי הראשי. בשנים שלפני מינויו לתובע הכללי של ה-ICC עבד במשרד עורכי דין שהקים והמשיך לעסוק בתחום הפלילי ובדיני זכויות אדם. בשנת 2012, לאחר תשע שנים בתפקיד התובע הכללי, פרש אוקמפו מתפקידו וחזר לעסוק בפרקטיקה פרטית. בנוסף, כיום הוא מרצה קבוע במספר אוניברסיטאות, ביניהן אוניברסיטת ייל בארה"ב, ומייעץ לארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים. 

התקופה שבה פעל אוקמפו כתובע בארגנטינה עיצבה את השקפתו על התחום האקדמי שהחל לקבל תשומת לב גוברת באותה תקופה – תחום הצדק המעברי: "המפגש שלי עם צדק מעברי לא התחיל כמחקר אקדמי, אלא במציאות של ארגנטינה בשנות ה-80, שם חטיפות ולוחמת גרילה היו דבר שבשגרה. אני זוכר שבאחד מכתבי התביעה כתבתי ש'למדינה אסור לענות את אזרחיה', ועד כמה שהיום זה נשמע לנו מובן מאליו – אז המשפט הזה זכה בכותרת ראשית בעיתון. המצב הקיים לא תמיד תואם לאידיאל המשפטי, ובארגנטינה המרחק היה גדול במיוחד"

(Photos by D Guthrie)

שואפים ליותר

לא פשוט להיות סטודנט ערבי בפקולטה למשפטים. קשיי שפה, התאקלמות ותרבות שונה מציבים אתגרים מיוחדים בפני הסטודנטים הערבים במהלך הלימודים ואחריהם. מתוך כך קם פורום "שאיפות", שפעיל כבר 12 שנה ומלווה את הסטודנט הערבי בפקולטה החל מהשבוע הראשון.

-רננה הרמן-

שאיפות" הוא פורום סטודנטיאלי א-פוליטי, שהוקם בשנת 2002 ביוזמת סטודנטים ובוגרים ערבים מהפקולטה למשפטים. "אין לנו שום אינטרסים חיצוניים", אומר מוהנד סלאימה יו"ר הפורום, סטודנט בעצמו. "אנו עובדים לגמרי בהתנדבות כדי להשפיע, לשנות ולעזור לשאר הסטודנטים".

מוהנד, מהו הרעיון שבבסיס המרכז?
המרכז הוקם לפני כ-12 שנים ביוזמת סטודנטים ערבים בפקולטה, שראו שהממוצעים של רוב הסטודנטים הערבים נמוכים משמעותית מהישגיהם הקודמים כתלמידים מצטיינים בתיכון. בנוסף, נוצר אצלם קושי להתחבר לחיי הפקולטה החברתיים. הפורום הוקם כדי להעלות את רמת ההישגים האקדמיים שלהם, לעודד אצלם מצוינות ולשלב אותם בחיי הפקולטה האקדמיים והחברתיים.

מהם הקשיים העיקריים של סטודנט ערבי המגיע לפקולטה?
הקושי המרכזי הוא השפה. מבחינת רוב הסטודנטים הערבים השפה המשפטית היא "שפה רביעית", כיוון שזו עברית מאוד גבוהה. זהו גם ההסבר לפער בין הישגי הסטודנטים הערבים למשפטים לעומת הישגי הסטודנטים הערבים בפקולטות אחרות. גם בפקולטות האחרות קיים קושי, אך השפה המשפטית מהווה קושי נוסף ומיוחד. קושי זה קיים גם אצל סטודנטים יהודים, אך אצל הסטודנט הערבי הוא מועצם אף יותר.

בנוסף, הסטודנטים הערבים מגיעים לפקולטה בגיל מאוד צעיר, מיד אחרי התיכון. זו הפעם הראשונה שהם יוצאים מהבית לחיים חדשים ולעיר חדשה. תוך כדי ההסתגלות ללימודים הם צריכים להתמודד לראשונה בחייהם עם חיים עצמאיים מחוץ לבית ההורים.
קושי שלישי הוא החשיבה הביקורתית הנדרשת בשל אופן הלימוד בפקולטה. דרך הלימוד בפקולטה דורשת חשיבה מחוץ לקופסה, מיומנות שלא נרכשה על ידי רוב הסטודנטים הערבים. רובם הורגלו בלימודיהם בתיכון לשנן לקראת המבחן חומר מוכתב מראש, ולא לחשוב באופן עצמאי. 

קיימים, כמובן, גם קשיים תרבותיים. רוב הסטודנטים הערבים מתקשים להתחבר לתרבות השונה מזו שהורגלו אליה, ולכן עלולות להיווצר בעיות חברתיות והיבדלות חברתית.

הסטודנטים החדשים במפגש שנה א'

האם השאיפה לטווח הארוך היא ליצור קבוצה מגובשת ונבדלת, או להשתלב?
מטרתנו היא עידוד להשתלבות בחיי הפקולטה ובפעילויות האגודה. עם זאת, כדי להגשים מטרה זו חשוב לפעול לגיבוש פנימי בתקווה שבהמשך הוא יוביל גם לגיבוש חיצוני. לכן אנו יוזמים פעילויות שונות. כך למשל, בשנים האחרונות התקבע אצלנו מנהג לצאת אחת לשנה לטיול מחוץ לפקולטה. המטרה היא ליצור היכרות בין סטודנטים משנים שונות, ובינם לבין עורכי דין שכבר סיימו ללמוד בפקולטה. הווי זה יוצר גיבוש ורשת קשרים מאוד חשובה ותומכת, שבעתיד עשויה להקל עליהם גם להשתלב בשוק העבודה המשפטי.

אלו עוד פעילויות אתם מארגנים במסגרת הפורום?
אנו פועלים בשני מישורים. במישור החברתי אנו מארגנים טיולים וביקורים שונים. למשל, בשנה שעברה ביקרנו בבית המשפט העליון ופגשנו את השופט סלים ג'ובראן. במישור האקדמי אנו מנסים להתמקד בעיקר בשנה א'. בכל שנה, בשבוע הראשון או השני של הלימודים, מתקיים מפגש מסורתי עם סטודנטים ערבים בשנה א'. במפגש אנו מקבלים את פניהם, נותנים להם מידע לגבי פורום שאיפות, ומרגיעים אותם מהלחץ הלימודי הטבעי של השבוע הראשון בפקולטה. בסוף המפגש אנו מצמידים חונך לכל אחד מהסטודנטים, ולרוב זה מאוד מקל עליהם בתחילת דרכם בפקולטה. בנוסף, המפגש יוצר אצלם היכרות ראשונית עם שאר הסטודנטים הערבים, ולכן מועיל מאוד גם מבחינה חברתית.

אנו יוזמים גם הדרכות בערבית, במיוחד בקורסי החובה של שנה א'. כך, לדוגמה, התקיימו השנה כבכל שנה הדרכות בדיני חוקה, דיני חוזים ותורת המשפט. ההדרכות מועברות על ידי חברי פורום שונים. חלקם סטודנטים משנים מתקדמות וחלקם עורכי דין צעירים בוגרי הפקולטה.

בנוסף, עורך הפורום כארבעה ערבי עיון בשנה, שבהם מזמינים אורח מן החוץ ומדברים בכל פעם על נושא משפטי מסוים. המטרה היא לעודד את הסטודנטים לחשוב בצורה ביקורתית ואף להרחיב את הידע שלהם על דברים חדשים שלא נלמדים בפקולטה. האורחים בערבי העיון הם מהבולטים בעולם המשפט ומעוררים התלהבות רבה בקרב הסטודנטים. למשל, בערבי העיון האחרונים הזמנו את ד"ר רפעאת עזאם מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה ואת עו"ד ג'ואד בולוס. גם פרופ' מיכאיל קרייני ואחמד נאטור, מרצים בפקולטה, הוזמנו לערבי עיון שונים, ובאחת הפעמים אף ביקרנו בעיר העתיקה בביתה של פרופ' נאדירה שלהוב, מרצה בפקולטה גם היא.

יש לנו גם ביטאון משלנו – ביטאון "שאיפות" הוא ביטאון שנתי היוצא בשפה העברית. באמצעות הביטאון אנו מעודדים סטודנטים ערבים לכתוב ברמה משפטית ולהביע את דעותיהם בנושאים משפטיים שונים. כך, הסטודנטים מפתחים ומשפרים את השפה והכתיבה המשפטית שלהם.

אם עולה הצורך, הפורום גם מייצג את הסטודנטים הערבים מול הפקולטה. למשל, לקראת חגים אנו מתערבים ומשיגים פטור אם נוצרת בעיה של רישום נוכחות. חשוב לי להדגיש שהפקולטה מאוד תומכת ומסייעת. זו השנה הרביעית שלי בפורום, כך שיצא לי לעבוד מול שני דיקנים שונים – בעבר פרופ' ברק מדינה וכיום פרופ' יובל שני – ומשניהם קיבלתי תמיד תמיכה ועידוד. הם מברכים על כל יוזמה שעולה, ותומכים כספית ומנטלית. אני חושב שזאת אחת הסיבות העיקריות לכך שהפורום עדיין קיים.

הטיול המסורתי שמארגן הפורום מידי שנה לסטודנטים ערבים בפקולטה

האם זכורים לך סיפורי הצלחה מיוחדים?
אספר לך על סיפור הצלחה חדש – השנה החלטנו לשים דגש על עזרה לסטודנטים ערבים בשנה ג' בשלב סגירת ההתמחויות. בכל שנה הסטודנטים הערבים מתקשים לסגור מקומות התמחות דרך יריד ההשמה. הניסיון מלמד שבשנים קודמות רובם לא הצליחו להתקבל למשרות דרך יריד ההשמה שמארגנת הפקולטה. לכן החלטנו השנה לפעול לשינוי המצב. קיימנו פגישה של הסטודנטים עם פרופ' יואב דותן האחראי מטעם הפקולטה על יריד ההשמה. בנוסף, ארגנו פאנל התמחות המיועד לסטודנטים הערבים בלבד. הגיעו עשרה עורכי דין ומתמחים צעירים ערבים, רובם בוגרי הפקולטה העובדים בתחומי משפט שונים. כל אחד מהם סיפר על החוויות שלו וענה על שאלות המועמדים להתמחות. הפאנל זכור לנו כאירוע מוצלח במיוחד. בעקבות ההכנה שלנו הסטודנטים עברו תהליך והגיעו לראיונות בטוחים בעצמם, ומוכוונים לתחומי המשפט המתאימים להם. הם עברו גם הכנה לקראת ההתנהלות בראיונות עצמם. בסופו של דבר, רובם המוחלט באמת סגר התמחות במקום שרצה, מקומות מאוד מכובדים בתחום המשפט. לדעתי, פורום שאיפות היה אחד הגורמים להצלחה הזו.

באופן כללי, כך מדגיש סלאימה, העובדה שהפורום עדיין קיים אינה מובנת מאליה. בפורום חברים שבעה סטודנטים ושני עורכי דין בוגרי הפקולטה. כולם עובדים בהתנדבות, תומכים ומקדישים מזמנם מרצונם החופשי. כולם יצירתיים ואוהבים עשייה ותרומה חברתית. עצם הקיום של הפורום מרשים בעיקר משום שאין אף גורם חיצוני הדואג שהפורום ימשיך להתקיים. הפורום מוכיח כבר 12 שנים את הרצון הטוב והאמונה של חבריו, וכנראה גם את החשיבות והתרומה שלו לסטודנטים הערבים בפקולטה.

מפגש עם שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן