מדור "הסטודנטים"

מדור "הסטודנטים"

 והפעם: אנסטסיה גנוב,  מריה ציבלין,  ליאור פלוטקין וליאור שפינדל.

 

מי אני? אנסטסיה גנוב
אביבים: 19
שנה: ב'

העובדות: עתודאית, במקור מאשדוד והיום גרה בגבעה הצרפתית. סיימה טירונות לפני מספר חודשים. "עתודה נחשבת לאחד השירותים הכי מועילים בצבא – להשתמש בשכל שלך לטובת המדינה", מסבירה אנסטסיה מדוע בחרה במסלול. "חוץ מזה, זו גם הזדמנות טובה – לצאת עם תואר ראשון ושני מוקדם. וגם ההורים תמכו בזה".

למה משפטים? "במקור רציתי ללכת למשהו רפואי, ואפילו התקבלתי לרפואת שיניים", מתוודה אנסטסיה. דעתה השתנתה כשהוזמנה לפאנל של הפרקליטות הצבאית במסגרת הליך הקבלה לעתודה. "ראיתי שזה נושא מאוד מעניין. התחברתי לסיפורים מהפרקליטות הצבאית וראיתי שהתפקידים מאוד מגוונים ולא היה משהו שנראה לי משעמם. וחוץ מזה – היי, תואר במשפטים". לגבי העתיד אנסטסיה שומרת על האופציות פתוחות. היא עדיין לא יודעת היכן תשרת במסגרת הפרקליטות, אך מתעניינת בין השאר בייעוץ בנושאי משפט בינלאומי. "אני דוברת כמה שפות – רוסית, עברית, אנגלית, צרפתית, מעט גרמנית ואפילו התחלתי ללמוד בולגרית. הנושא מאוד מעניין אותי והתחלתי להיחשף אליו דרך החבר שלי והשותפות לדירה שלומדות יחב"ל".

 

דיון נוסף: אנסטסיה היא צעירה בפקולטה שמורכבת בעיקר מבני עשרים פלוס. "חלק יודעים יותר ממני. לא לגבי משפטים – אלא על דברים שעדיין לא יצא לי לחוות, כמו הצבא. זה מאוד מעניין לשמוע מי עשה מה בצבא, אבל אין לי מושג על מה הם מדברים. אבל אני לא מרגישה צעירה מדי. מוצאים גם את הנושאים המשותפים שלא קשורים לצבא. אם לא אמרת את הגיל שלך כל יום לכל אחד אז לא מרגישים את השוני". 

עתודאים מקבלים הזדמנות להדביק פערי ידע צבאיים בטירונות, שנערכת אחרי שנה א'. "הטירונות הייתה 5 שבועות בחודשים ספטמבר-אוקטובר – אחרי תקופת המבחנים", היא מספרת. "לא היה יותר מדי קשה, אפילו קצת מצחיק. מי שבא מהאוניברסיטה כבר יודע איך מתנהג אדם אחראי. בסוף גם בחרו בי למצטיינת מחלקה, ובכלל לא ידעתי שיש דבר כזה".

 

 

מי אני? ליאור פלוטקין 
אביבים: 27 
שנה: ב'

העובדות: את דרכו האקדמית התחיל ליאור באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע במחלקה להנדסת חשמל. "לקח לי שנה וקצת להבין שזה לא בשבילי ולהחליף כיוון", הוא מספר. העיר באר-שבע הביאה עמה לחייו של ליאור, מלבד ניסיון אקדמי אחר, גם את אחת מאהבותיו הגדולות: הפוטבול האמריקאי. "בחור ניגש אלי בבר והציע לי להצטרף. ערב למחרת כבר הייתי באימון ניסיון שבסופו אמרתי: לא תודה", מתאר ליאור. "אחרי כמה ימים הוזמנתי ליום הולדת של אחד מהשחקנים בקבוצה וגיליתי קבוצה מדהימה של אנשים, שבדיעבד הפכה למשפחה". החשיפה לחומר האנושי גרמה לליאור לתת צ'אנס נוסף לספורט האמריקאי ומאז הוא מספר שהתוודע אליו מחדש: "זה הרבה מעבר לחבורה של מגודלים עם קסדות שהולכים מכות על המגרש", הוא אומר בחיוך. " מדובר למעשה בשח-מט של עולם הספורט כשלכל שחקן על המגרש תפקיד מוגדר וממוקד עד לרמת חלקיק-השנייה והסנטימטר." עם המעבר לירושלים, ליאור החליט שלא לוותר על האהבה: "כמובן שלא יכולתי לוותר על ההתמכרות, ומצאתי את עצמי משחק באחת הקבוצות המקומיות – ה-Judean Rebels. מצאתי משפחה חדשה, אך הקשר עם החבר'ה מבאר-שבע עדיין מצוין. יצא לי גם לשחק נגדם ולעלות מולם על המגרש. זו הייתה חוויה סוריאליסטית."

 

למה משפטים?

 

"גיליתי שהנדסת חשמל זה תחום אפור, משעמם וקשה עבורי. הבנתי שממש לא אהיה מעוניין לעסוק בזה", הוא אומר בצער. "מצד שני, תחום המשפטים תמיד דיבר אליי ועניין אותי. הייתי מחפש את הלוגיקה המשפטית בדברים, עוד לפני שידעתי מה זה אומר בכלל. בנוסף, חברים קרובים טפטפו לי כל הזמן שזה יישב עליי בול, הרבה לפני תקופת הלימודים." ליאור החליט לשנות כיוון מבאר-שבע צפונה ומצהיר היום: "אם כבר ללמוד משפטים, אז למה לא במוסד המוביל בתחום?"

 

דיון נוסף: ליאור נבחר בתחילת שנת הלימודים לאגודת הסטודנטים למשפטים. "בחרתי להתמודד בבחירות כי יש לי המון מוטיבציה ליזום ולדחוף כמה וכמה פרויקטים, ברוב תחומי העיסוק של האגודה", מספר ליאור. "אני מכוון לתפקיד הגזבר, בו יתאפשר לי לפעול מאחורי הקלעים, ולהיות מעורב באופן רוחבי בכל הפעילויות של האגודה." כיוון – ונבחר. בהצלחה!

 

  

מי אני? ליאור שפינדל 
אביבים: 27 
שנה: ג'

העובדות: בשיאו של הטיול הגדול לדרום אמריקה, בצ'ילה הרחוקה, נרשם ליאור ללימודים. הבחירה הגורלית הייתה לטובת השילוב בין משפטים ליחסים בינלאומיים. "העניין ביחב"ל התחיל עוד בצבא. מאז ומתמיד אהבתי היסטוריה, אבל בשירות הצבאי בחיל המודיעין התחלתי להתעניין בתחום של יחסים ומתחים בין מדינות", הוא מספר. את הבחירה בלימודי המשפטים הוא מנמק באופן פרקטי יותר: "אני לא איש של מספרים ויותר איש של מילים. הרגשתי שזה מקום שבו אוכל 'לבלבל את המוח' ארוכות ואולי גם להתפרנס מזה", הוא מתבדח.

למה משפטים? השילוב של לימודי יחסים בינלאומיים ומשפטים הביא את ליאור להשתתף בתחרות המשפט המבוים בחסות "הצלב האדום". התחרות הארצית נערכה בין שש קבוצות של נציגים מאוניברסיטאות שונות. "זהו למעשה רצף של סימולציות, שבהן מתקילים אותך במקרה שעוסק במשפט בינלאומי ושממוקד לנושא של דיני מלחמה וזכויות אדם", מסביר ליאור. "אין קייס מראש שמתכוננים אליו, כמו בתחרויות אחרות, אלא השיטה היא שיטת 'הַתְקלות'. מקבלים סוגיה ויש לך שעה או שעתיים להתכונן לסימולציה". לדבריו הסימולציה מתקיימת "ראש בראש" בין שתי קבוצות ולעתים קבוצה מתמודדת גם מול השופטים, כשהמוטיב הוא משחק תפקידים. "לפעמים אתה יועץ משפטי של ממשלה, לפעמים נציג הצבא, או נציג הצלב האדום ולפעמים נציג של מיליציה או ארגון טרור". ההכנות לתחרות התקיימו במשך תקופת הקיץ והמתמודדים נדרשו להפגין ידע בדין ההומניטארי הבינלאומי ויכולת להיכנס לתפקיד ולטעון טענות משפטיות בהתאם לגוף המיוצג על-ידיהם. "יש בתחרות משהו שבאמת מאפשר להתנסות בפרקטיקה", משתף ליאור. "בשבילי זו הייתה חוויה מאוד שונה מהלימודים. הרגשתי שאני ממש מכסה נושא, מבין אותו לעומק ומצליח לבנות טענות." קבוצתו של ליאור זכתה במקום השני בתחרות הארצית ואילו המקום הראשון ניתן גם הוא לקבוצה מהפקולטה שלנו. את החוויה מסכם ליאור באופטימיות: "עד היום, זה הדבר הכי קרוב שהיה לי לחיבור בין תיאוריה לפרקטיקה וזה גם נתן לי הרבה תקווה לעתיד."

 

 

 

 

דיון נוסף: מחוץ לפקולטה, זו השנה השנייה שבה ליאור משתתף בפרויקט "בליבה חומה", שהוקם על ידי סטודנטים מהאוניברסיטה העברית. "זהו פרויקט חונכות שבו מחברים בין סטודנטים חילוניים, או בעלי כיפה סרוגה, לבין חבר'ה חרדים", הוא מספר. לדבריו מדובר בחרדים המעוניינים להשתלב בשוק העבודה, אך כיוון שהרקע הלימודי שלהם הוא "לימודי קודש" ולא "לימודי ליבה" הם חווים קשיי השתלבות. המטרה הראשונה בפרויקט היא לימוד המתמטיקה והאנגלית, לצמצום הפערים והגברת הסיכויים לעבור בחינות למוסדות אקדמיים שונים. מעבר לכך, ליאור רואה בפרויקט מטרה נוספת, חשובה לא פחות: "הפרויקט הוא מעין גשר. גם לי, כחובש כיפה, העולם החרדי הוא נסתר. אנו משיגים בפרויקט את הקירוב בין המגזרים". מחצית מזמן החונכות מוקדש ללימודים יחד, ואילו המחצית השנייה נעשית בהדרכת בחור מהמגזר החרדי, בנושאים שונים כמו מחשבת ישראל. "לפי פרשנותי, המגמה היא שלא תהיה תחושה שהסטודנטים מגיעים מהמגדלור כדי להאיר את חייהם של החרדים החשוכים, אלא כל אחד מביא מהעולם שלו וזה מרתק". ליאור מתאר חוויה חיובית מאד ולדבריו רואים כבר תוצאות: "כשיושבים לשיחה, הרבה מחיצות נופלות ואתה רואה שמאחורי התחפושת שלי, של הג'ינס והחולצה של קסטרו, ומאחורי התחפושת שלו, של חליפה, כובע שחור וזקן, בסופו של דבר כולנו בני אדם ומהר מאוד מוצאים מכנים משותפים."