דברים שלמדתי בשנה א

דבר הסנגור: "ללמוד תורת משפט!"

עורך דין ארז בר צבי סיים את לימודיו לתואר ראשון במשפטים בפקולטה ולאחר שנת ההתמחות החל לעבוד בסנגוריה הציבורית. ביום עמוס במיוחד, בו שימש תורן מעצרים והגן על חשודים שאותם פגש רק יום קודם לכן, הוא הסכים לפנות מספר דקות בין דיון לדיון ולדבר על חוויותיו כסטודנט בפקולטה.

מה אתה ממליץ לתלמידי שנה א?

"העצה הכי מועילה שלי היא לקחת את החיים יותר בקלות ולא להיות לחוצים מדי. ליהנות קצת מהתקופה הסטודנטיאלית. כי זה נגמר. אחרי זה צריך לקום בבוקר וזה הופך להיות חיים סיזיפיים. יש בהם הנאות, אבל בתקופת הלימודים יש יותר זמן."

איך היית מגדיר את הערך של הלימודים עצמם לעבודתך הנוכחית?

"מי שרוצה להיות עורך דין צריך להיות משפטן טוב ולהשקיע בלימודים, כי אין תחליף לחומר עיוני. דברים שלמדתי בשנה א' עדיין משמשים אותי."

מה למשל? עבור התחום שלך ברור שדיני עונשין וסדר דין פלילי, אבל מה עוד?

"ללמוד תורת משפט ואת מושגיה! ללמוד על דבורקין – התורות האלו משמשות אותך ביומיום וזה נותן לך בסיס איתן וחזק. הלימודים לימדו אותי לכתוב."

יש משהו שאתה מתחרט עליו לגבי תקופת הלימודים שלך?

"אני מצטער שלא השקעתי עוד יותר."

אז אם משקיעים ולומדים את החומר העיוני – זה מספיק?

"זה מספיק בשביל להיות משפטן. בשביל להיות עורך דין צריך למצוא את הדי-אן-אֵיי הזה בך, צריך לדעת שאתה מסוגל להגן במצב שהלקוח תולה בך את כל יהבו. חייבים להכיר את השטח. לדעת מה זה משפט, איך נראים בתי משפט השלום והמחוזי, מה זה שופט, איך מתנהג עורך דין ומה התפקיד שלו. המון אנשים שלמדו איתי הכירו את עולם המשפט רק דרך חדר 302 וקיבלו סטירה כשבאו וראו מה זה משפט באמת."

"להישאר עם התשוקה זה האתגר הכי גדול"

בחודש אוקטובר העבירו סטודנטים משנים מתקדמות בפקולטה סדנת אוריינטציה לסטודנטים הטריים. הם הדריכו אותם בנבכי הפקולטה והקמפוס ונתנו להם טעימה ראשונה מעולם המשפט. בניגוד לפקולטות אחרות באוניברסיטה העברית, הפקולטה למשפטים מעבירה את סדנת האוריינטציה על פני מספר ימים, זאת כדי לאפשר נחיתה רכה ככל האפשר. צוות האוריינטציה ימשיך ללוות את הסטודנטים במהלך כל השנה הראשונה, עד לתקופת המבחנים.
מעט לפני הסדנה פגשנו את נועה חסוביץ', שמתחילה השנה את לימודיה לתואר ראשון בפקולטה. נועה, בת 25, התגוררה בשנים האחרונות בקנדה, שם גם הספיקה ללמוד תואר ראשון במדעי המדינה ומזרחנות באוניברסיטת טורונטו. לפני כשנה חזרה ומאז עבדה כיועצת אקדמית במכללה להנדסה.

למה בחרת במשפטים?

"אני מאוד רוצה להיכנס למשפטים כי אני מאוד נהנית מהאנליטיות שבזה. משפטים זה עולם שבו אין צודק ואין טועה. זה עניין של לחשוב על הטיעון הטוב יותר."

מה ידעת לפני כן על הלימודים באוניברסיטה העברית?

"ידעתי שהאוניברסיטה העברית היא המוסד הנחשב ביותר בארץ בכל הנוגע למשפטים. האינטואיציה אמרה לי שזה המוסד הכי נכון מבחינה מקצועית."

מה את רוצה לעשות עם התואר?

"להיות עורכת דין בסקטור הפרטי. באיזה תחום? הכול פתוח. אני נוטה לקניין רוחני ומאוד מתעניינת בדיני משפחה."

יש לך חששות לקראת התואר?

"אני חושבת שהאתגר הכי גדול במשפטים זה באמת לאהוב את זה. אנשים נכנסים ללימודים וחושבים 'אני הולך להיות עורך דין', אבל עדיין לא טעמו מהמקצוע. להישאר עם התשוקה זה האתגר הכי גדול."

נועה חסוביץ. "ההנאות שבחיים זה מה שאתה מגדיר לעצמך".

עורך דין בר צבי אומר שחשוב להכיר את השטח, לא רק ללמוד. מה את אומרת?

"אני חושבת שבכל מקרה נקבל סטירה. זו חממה אקדמית שבה מעריכים את העבודה שלך לפי ציון. אני מסכימה שצריך לשלב אספקטים של הפרקטיקה בתוך התואר."

מה לגבי דבריו על חשיבות הלמידה העיונית?

"אני בן אדם עיוני, אז אני מאוד משוחדת להסכים עימו. אני אוהבת לדעת את השורשים האקדמיים של מה שאני אומרת. אני חושבת שזה מוביל למקצועיות."

ובמקביל הוא גם אומר שצריך לקחת את זה בקלות...

"מסכימה, אבל עם היסוס קל. אני מסכימה שיש ליהנות מהחיים הסטודנטיאלים. אתה נמצא עם אנשים באותו גיל ובאותו ראש. לחץ זה פשוט בזבוז זמן, זה דבר שמכשיל וגורע מהדברים המשמעותיים בחיים. ההנאות שבחיים זה מה שאתה מגדיר לעצמך, כך אני רוצה להאמין – ואני בטוחה שאיהנה גם מהעבודה."

במשך שנות לימודיהם בפקולטה למשפטים, יושבים סטודנטים וסטודנטיות בשיעורים העוסקים בחוקים, ברעיונות ובמחשבותיהם של הוגים, שופטים ומלומדים כאלו ואחרים. "מגיע תמיד רגע שבו חייבים לבחור בין הרהורים לבין מעשים", אמר הפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי. המרכז הקליני בפקולטה למשפטים, בניהולה של ד"ר עינת אלבין, מאפשר לסטודנטים לנדוד בין עולם ההרהורים לבין עולם המעשה, להוציא לפועל רעיונות ולקחת חלק בעשייה משפטית של ממש. העבודה בשטח מאפשרת גם לראות איפה המשפט עובד במציאות ואיפה הוא נכשל או בעל מגבלות. הידע הזה חיוני לא רק להבנת הפרקטיקה וגבולות המשפט, אלא הוא גם מייצר תובנות חשובות שמעשירות את הסטודנטים והסטודנטיות בקורסים האחרים שנלמדים בפקולטה. התובנות האלה הן קרקע פורייה שממנה יכול לצמוח שינוי במשפט. הקליניקות המוצעות מגוונות מאוד: הן מתחלפות בין ענפי המשפט השונים, משתנות ומתחדשות מדי שנה.

מערכת "הפקולטה" מביאה לכם טעימה מהמתרחש – והמתחדש – בשתיים מהקליניקות בשנת הלימודים החדשה.

מחלקת ייעוץ לחקיקה
הקליניקה למימוש זכויות בהליך האזרחי שינתה השנה את פניה. עו"ד חגית בורוכוביץ', אחת ממנחות הקליניקה אשתקד, זוכרת במיוחד פרויקט שמקורו בנייר עמדה של אחד מהתלמידים בקליניקה, חיים אברהם. חיים, בן 26 מירושלים, מספר: "הרעיון הגיע כתוצאה ישירה מאחד התיקים בו הייתי מעורב. נראה היה שאדם שהורשע באונס הבריח נכסים כדי לחמוק מתשלום הפיצויים. היו מקרים דומים שעלו בשיחות השונות בקליניקה, ורציתי לנסות למצוא פתרון לבעיה הניצבת בפני קרבנות העבירה." מסתבר שבמדינת ישראל לא קיים מנגנון ציבורי לפיצוי נפגעי עבירה (כמו זה הקיים לפיצוי נפגעי תאונות דרכים או נפגעים מפעולות איבה). לכך נוספת בעיית הברחת הנכסים על ידי נאשמים ואי-יכולתו של הקרבן לממש את הפיצוי, אם וכאשר ייפסק לטובתו, בתביעה אישית.

יופיין של הקליניקות טמון ביכולתם של הסטודנטים להביא ליד ביטוי את הידע התיאורטי שלהם בעולם המעשי. "השנה בחרנו לקחת את נייר העמדה הזה ולהוציאו מהכוח אל הפועל", אומרת עו"ד בורוכוביץ'. "בנינו צוות סטודנטים שכלל ארבעה סטודנטים: אפרת גדרון, לחן שריד, אורן רון וישי ריבלין." יחד גיבש הצוות את מה שהפך לימים להיות הצעת חוק לתיקון חוק זכויות נפגעי עבירה. "הדרך הייתה ארוכה", מעידה בורוכוביץ', "ביצענו הרבה מחקר משפטי שכלל משפט משווה, סיעור מוחות, חשיבה מעמיקה והתייעצות עם גורמים מקצועיים בתחומים רלוונטיים מתוך הפקולטה ומחוצה לה."

פרויקט חפות – לראשונה בישראל

בשנה האקדמית החדשה נפתח לראשונה בישראל "פרויקט חפות" במסגרת קליניקה אשר תעסוק בייצוג בקשות למשפטים חוזרים. עו"ד מני סלומון אמון על ליווי הפרויקט ומציין כי ההשראה הגיעה מפרויקט החפות האמריקאי. "המטרה הייתה לנסות להביא לזיכוי אסירים באמצעות בדיקות די-אן-אֵיי שלא היו זמינות בעת משפטם", מספר עו"ד סלומון. "הפרויקט שם התפתח על בסיס הקליניקות בפקולטות השונות למשפטים, וכיום זהו גוף עצמאי שהצליח להביא לזיכויים של כ-300 אסירים", הוא מוסיף.

בישראל יש התפתחות חיובית בנושא, בעיקר לאחר הקמתה של הסנגוריה הציבורית. עו"ד סלומון מעיד על מצב עגום ביותר עד לשנת 2001. עד אז הייתה סמכות להגיש בקשה לקיום משפט חוזר רק ליועץ המשפטי לממשלה. "עובדה זו היא בעייתית נוכח ניגוד העניינים המובנה, והתוצאה העגומה היא שעד היום הוגשה רק בקשה אחת למשפט חוזר על ידי היועמ"ש", הוא טוען. בשנת 2001 יזמה הסנגוריה הציבורית שינוי לחוק, בעקבות פרשת ברנס, כך שכיום יכול כל אדם לפנות בבקשה למשפט חוזר. "מדובר בהליכים מורכבים וארוכים הדורשים כוח אדם ותקציבים שאינם בנמצא", מסביר סלומון. "לאור זאת, יצאה הסנגוריה בהודעה על הקמת פרויקט חפות אליו התגייסו מספר משרדי עורכי דין פרטיים שלקחו על עצמם ייצוג תיק אחד בכל שנה.".

עו"ד מני סלומון: "הסטודנטים ילוו תיקים של משפטים חוזרים מרגע קבלת הבקשה ועד לסיוע בייצוג בבית המשפט העליון".

עם זאת, נראה שלא די בכך ויש צורך בעשייה אינטנסיבית הן ברמת הייצוג והן ברמת שינוי מדיניות. פרויקט החפות שמתחיל בשנה זו נועד לתת את המענה האמור. שמונה סטודנטים וסטודנטיות מהקליניקה לזכויות בהליך הפלילי משתתפים בפרויקט.

עו"ד סלומון מצביע על מגוון נושאים שבהם יעסקו הסטודנטים: "הסטודנטים ילוו תיקים של משפטים חוזרים מרגע קבלת הבקשה, דרך לימוד מעמיק של חומר הראיות, בניסיון לאסוף, לגלות ולחשוף ראיות ופגמים שבכוחם להביא למשפט חוזר, ועד לסיוע בייצוג בבית המשפט העליון במסגרת הדיון בבקשה." נוסף לכך מספר עו"ד סלומון על פן אחר בעבודת הסטודנטים: "הסטודנטים יעסקו בקידום הצעות חוק שונות בתחום המשפטים החוזרים. זאת במטרה לצמצם את הגורמים להרשעות שווא ובניסיון לסלול דרך חוקית, פשוטה ומהירה ליישום הזכות למשפטים חוזרים ותיקון עיוותי דין."

עו"ד סלומון מאמין שמערכת הצדק לא יכולה להיות שלמה ללא מנגנון בקרה אשר יוכל להוביל למערכת שיפוטית טובה יותר ולחיזוק אמון הציבור בבתי המשפט. "תחילת הפרויקט היא בקליניקה שלנו, אך החזון לעתיד הוא שייפּתחו קליניקות נוספות באוניברסיטאות ובמכללות השונות, עד אשר יהפוך הפרויקט לגוף עצמאי וחזק", אומר סלומון בציפייה לבאות.

לא על החילוף לבדו

תכנית חילופי הסטודנטים של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית מציעה מגוון יעדים אטרקטיביים ברחבי העולם. בשנה האחרונה זכתה הפקולטה גם לחתום הסכמים עם מוסדות מובילים, בהם הפקולטות למשפטים בUCLA- ובסטנפורד. החשיבות ההולכת וגדלה של אזור מזרח אסיה הביאה עמה הסכמים נוספים עם בתי ספר מובילים בסינגפור, טייוואן והונג קונג. החשיפה לאקדמיה בחו"ל היא הזדמנות ייחודית שמעניקה הפקולטה לתלמידים מצטיינים, והיקף התכנית גדל משנה לשנה, הן במספר המוסדות והן במספר התלמידים.

סטודנטים רבים מגישים מועמדות מדי שנה על מנת להתקבל ל"תכנית החילופין." חלקם מחפשים חוויה תרבותית לימודית שונה אשר תוציא אותם מהשגרה הישראלית, וחלקם מבקשים להיחשף לשיטות משפט שונות ומגוונות.

משאל קצר מגלה כי רוב ה"מתחלפים" מתמקדים בעיקר בלימודים, אך מתעניינים גם באתרי התיירות המובילים ובהיכרות עם סטודנטים זרים. רעות חברוני, סטודנטית שנה ג' למשפטים בשילוב עם פסיכולוגיה, בת 24 מירושלים, משתתפת בתכנית החילופין באוניברסיטתESADE ( Escuela Superior de Administración y Dirección de Empresas, ובתרגום חופשי: בית הספר הגבוה לניהול ומנהל ציבורי) בברצלונה שבספרד. מדובר באוניברסיטה מהמובילות בעולם – תכנית התואר השני שלה במנהל עסקים מדורגת במקום הראשון הכלל עולמי של ה-Wall Street Journal. הבחירה של רעות – סטודנטית מצטיינת כבר אמרנו? – דווקא בספרד לא הייתה מקרית: היא נבעה מהרקע העשיר של רעות בריקודי הפלמנקו המסורתיים. "המרכז של ריקודי הפלמנקו הוא בספרד, אבל יותר דרומה באנדלוסיה", מספרת רעות. היופי האמיתי בפלמנקו הוא העממיות, ורעות מספרת על חוויה יומיומית שממחישה זאת: "פשוט הלכתי פעם ברחוב, מישהי יצרה את הקצב ובחור אחד פשוט התחיל לרקוד. זה כמו שירקדו הורה באמצע תל אביב", אומרת רעות בחיוך.

 "כל מי ששומע מאוד מתלהב וזו תמיד דרך טובה לפתוח שיחה", היא אומרת. "יש אנשים שבעצמם מחפשים את הערך המוסף בחילופים. את ה'עוד משהו' לעשות. למשל, יש מישהי שלומדת איתי ומשחקת הוקי, ומישהו שלומד לרקוד סלסה. זה שאנשים עושים דברים אחרים מעבר ללימודים זה נותן תמריץ לעשות בעצמך." רעות, נציגתנו בקטלוניה, לקחה את החוויה הסטודנטיאלית בארץ זרה צעד אחד קדימה.

הלימודים מכוונים לפרקטיקה. "אם מכירים שופט בשמו, זהו בדרך כלל סימן לא טוב".

מדור "הסטודנטים"

מי אני? שנון קיש
אביבים: 32
שנה: ג'

העובדות: בגיל 12 עלתה לארץ מקליפורניה. עוד לפני לימודי המשפטים הספיקה לסיים תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ובלימודי תיאטרון, שהרחיבה גם לתחום התיאטרון השייקספירי והלחימה התיאטרלית.

למה משפטים? "לאחר התואר הראשון עבדתי כמעט עשר שנים בתחום התיאטרון והחינוך, ורוב העבודה שלי הייתה במסגרת קבוצות קטנות", היא מספרת. "הבנתי שהמשפט הוא כלי נהדר להביא לשינוי וחיזוק אוכלוסיות חלשות שנאלצות להתמודד עם גופים גדולים ומאיימים." לימודי המשפטים אכן לא איחרו לבוא, ושנון הספיקה בין היתר להתנדב ברבנות הראשית במסגרת מרכז "ברירה", לעשות טרום התמחות במשרד "כרמלי ארנון", להשתתף במועדון הדיבייט הירושלמי ולהשתתף בתחרות הבינלאומית למשפט על שם פיליפ ג'סאפ.

דיון נוסף: למרות התואר האינטנסיבי, שמרה שנון אמונים לתיאטרון והמשיכה לעסוק באמנויות הבמה. "אני עוסקת בכוריאוגרפיה של קרבות עבור Theatre in the Rough, שזו קבוצה שמעלה הצגות שייקספיר פעם בשנה." נוסף לכך, שנון ממשיכה להדריך בני נוער בתחום הלחימה התיאטרלית ומעבירה קורסים על יצירותיו של שייקספיר. בימים אלו היא אף משחקת במחזמר במסגרת JTown Playhouse, קבוצת תיאטרון ירושלמית דוברת אנגלית. שנון מצליחה לשלב כמעט באופן טבעי בין עולם המשפטים לעולם התיאטרון. "בעולם הליטיגציה זה מועיל כשיש כלים בסיסיים של עמידה בפני קהל והצגה באופן קוהרנטי", היא מסבירה. "העבודה בתיאטרון עוזרת לפתח את גישת ה'מחד – מאידך', לפיה לכל מצב יש כמה פנים ויש לנסות להבין את כולם", היא מוסיפה. גם תחרות המשפט הבינלאומי טומנת בחובה אלמנטים תיאטרליים ואלו הביאו את שנון להגיע לתחרות מלכתחילה. "אני פשוט נהנית להציג בפני קהל."

מי אני? תהילה מאיר
אביבים: 28 
שנה: ג'

עובדות: נשואה ואם לשניים, מצליחה לנהל חיים סטודנטיאלים וגם להספיק לאסוף את הבן מהגן בזמן. ניהול המשפחה הוא עבודה במשרה מלאה ותהילה מקדישה את מיטב זמנה לכך. "אני מהאנשים המיתולוגיים שאף פעם לא פגשתם, שהציונים שלהם מתחת לממוצע" מתבדחת תהילה. הדרך לא פשוטה עבורה ולעתים נדרשים גם קרבנות. "אני לוקחת קורסים בעיקר בבקרים, וכשיש תקופות עם הרבה עבודות אני מתקשה להגיע לאוניברסיטה ומאוד ייתכן שהתואר ייקח קצת יותר מ-3.5 שנים", היא מעידה. תהילה נמצאת בשלב בחייה שאכן משפיע על הלימודים, אך בניגוד להרבה מחבריה, היא משתדלת לשמור על רוגע. "בפקולטה יש סוג של חוק כלים שלובים. מי שלומד – לומד כל הזמן, מי שגם עובד, לומד פחות. אבל כולם בסופו של דבר עובדים נורא קשה." ומה עם ציונים? "אני חושבת שפחות אכפת לי מציונים מאשר רוב חברי, ואני כמעט ולא עושה מועדי ב'.

יש גישות שונות להורות, ושלי היא מעט קיצונית: ישנן אימהות שיבחרו ללמוד עד הלילה, לחזור ללימודים מיד אחרי הלידה וגם להתמחות בעליון. אני בטוחה שאפשר לקבל ציונים גבוהים ולקחת קורסים בערבים בתור אמא, זה תלוי בסגנון ההורות וברצונות. לי יש עכשיו תינוק חדש ואני רוצה שנה רגועה איתו."

למה משפטים? חוץ מהעניין, תהילה מקווה שלימודי המשפטים יפתחו בפניה פתח לעבודה שבה תוכל לעבוד בעמותה שעוזרת לאנשים. עם זאת, השיקול המכריע היה שעות העבודה: "היום אני חושבת שאם אצטרך לבחור בין עבודה מעניינת בשעות לא נוחות לבין עבודה משעממת עם שעות נוחות, אבחר באחרונה; אך כמובן שלא כל האמהות צריכות לעשות את הבחירה הזו." את מלאכת ה"איזונים" בין שיקולים לומדים גם מחוץ לפקולטה, בחיים.

דיון נוסף: בתקופת המבחנים האחרונה הגיעה תהילה להיבחן כשהיא בחודש התשיעי להריונה. "המשגיחות מאוד נהנו מזה וכל הזמן דחקו בי לצאת לשירותים", אומרת תהילה בחיוך. "לא היה כל כך קשה ללמוד בחודש תשיעי, דווקא עכשיו כשהתינוק כבר בחוץ, זה הקושי האמיתי." יש רגעים שבהם ההיריון והמשפט אף מתלכדים זה עם זה. תהילה מספרת על אולטרסאונד שעברה ממש יום לפני הבחינה המסכמת בדיני נזיקין: "ראיתי שעל שלט הדלת היה כתוב 'ד"ר לאור'. זכרתי שלמדנו עליו באחד מפסקי הדין שעוסק ברשלנות רפואית בהריון, אך לא לדאוג: הכול היה בסדר", היא מרגיעה.

מי אני? אריאל גלילי 
אביבים: 28
שנה: ב'

העובדות: עובד במעון "בית הזיו" לאוטיסטים ברמת אשכול ופעיל במאבקים אזרחיים. העבודה ב"בית הזיו" בעיקר כוללת ליווי: "אנחנו משוחחים איתם ומסבירים להם מה יש היום ומה יש לאכול. לאחר מכן הם עולים להתקלח ולעתים אנחנו עוזרים להם, בודקים שאין להם פצעים או חבלות ומצב הרוח בסדר." בנוסף העבודה כוללת שעת סיפור, משחקים, כביסה וישיבה בבתי קפה.

למה משפטים? אריאל אומר כי לא הגיע למשפטים עקב שיקול כלכלי. בשנים האחרונות עסק בעזרה לקבוצות מוחלשות, בזכויות דיור של משפחות שפונו מהדירות שלהן על ידי עמידר ובפעילות פוליטית בשייח ג'ראח ומקומות נוספים. "החלטתי שאני רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהשתמש בכלים משפטיים. יש בזה יותר כוח ויכולת להעצים אנשים וקבוצות", הוא מנמק.

"ראיתי בחיים שלי מעשי אי צדק ועוול וזה יוצר בך איזושהי שאיפה לתקן. זה חדור בי אינהרנטית מגיל מאוד צעיר ואני לא מסוגל להיוותר אדיש."

דיון נוסף: "אני לא סופרמן", עונה אריאל לשאלה הברורה מאליה: כיצד אפשר לשלב הכול עם לימודי המשפטים? "בשנה האחרונה הייתי פחות פעיל ולקחתי הפסקה מהפעילות החברתית והפוליטית." עם זאת הוא אינו רואה בלימודים הפסקה מוחלטת: "התואר הזה הוא חלק מאוד חשוב מהפעילות מבחינתי ואני מנסה להקדיש לו יותר זמן."

מי אני ? אייר סתיו 
אביבים: 27
שנה: ב'

העובדות: סולן להקת Road to Evenmind . הלהקה קיימת עוד מימי ילדותו של אייר ובימים אלו מציינים החברים בה 20 שנות נגינה יחד. עם השנים החבר'ה נעשו רציניים והאבולוציה מאז ארוכה: "הליריקה נהייתה יותר עמוקה, המוזיקה הפכה למורכבת וכבדה יותר", הוא מתאר. "בהדרגה עברנו לכתיבת שירים, עיבוד, הקמת אולפן ועריכה ברמות מאוד גבוהות." לפני שנתיים הוציאה הלהקה אלבום העונה לשם Diagnosis: Unsolved.

למה משפטים? "לא רציתי ללמוד מוזיקה כי העדפתי לשמור את זה כתחום טהור שאני עושה בזמני הפנוי", אומר אייר. הוא מסביר שלימודי המשפטים מתאימים לחשיבה הפרקטית שלו וגם מתקשרים לעבודה המוסיקלית: "זה משהו שפותח לי את הראש ועוזר לי גם בתחומים בהם אני עוסק בלהקה. אני אוהב לעשות רציונליזציה ולנתח דברים ברמה המחשבתית."

דיון נוסף: כשאייר לא לומד, הוא עושה מוסיקה וכך משלב בין השניים. "דווקא כשיש לי זמן פנוי היעילות שלי נפגמת. גם הגיוון וגם השהייה במסגרת שפותחת לי את הראש זה משהו שאני רואה בו עניין חיובי. אם רוצים לעשות את זה אז מוצאים את הזמן, בלי תירוצים. מי שאוהב את זה פשוט ישן פחות." מעתה אמרו: שכשאין זמן – מספיקים הרבה.

מדור "חוקרים מהשטח"

"האיחוד האירופי שקוע עד צוואר בהקמת בתי דין בינלאומיים ותחזוקם. לא הייתה מתודולוגיה מאורגנת לבדוק את היעילות של אותם בתי דין", כך אומר פרופ' יובל שני, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ויוזם פרויקט המחקר על יעילות בתי המשפט הבינלאומיים. הפרויקט, שנכנס עתה לשנתו החמישית, נערך בחסות ה-European Research Council ומבקש להתיר סבך זה. "הפרויקט מציע מסגרת להעריך את יעילותם של בתי הדין וכיצד ניתן להשפיע עליה. פרויקט שכזה יכול לתת בידי מקבלי החלטות כלים לקבוע האם כדאי להקים בית דין חדש או לבצע רפורמה בבית קיים."

כיצד גייסת חוקרים לפרויקט?

"חלקם הגיעו באמצעות קול קורא – בעיקר הפוסט-דוקטורנטים שהגיעו בחלקם מחו"ל. מעבר לזה פניתי לדוקטורנטים שחשבתי שמתאימים. בסך הכול ישראל היא מדינה קטנה ומספר האנשים שעוסקים במשפט בינלאומי אינו גדול."

איך אתם בודקים אם בתי דין יעילים?
"השאלה היא: יעילים בעיני מי ולאיזה צורך. הטענה העיקרית שלנו היא שבית דין צריך להגשים את הציפיות שתלו בו מקימיו. קבוצת המחקר פיתחה מסגרת להערכת אפקטיביות של בתי דין בינלאומיים. החוקרים לוקחים את המסגרת הזו ומיישמים אותה, כולה או חלקה, על שאלות מחקר נקודתיות, על הערכת יעילותם של בתי דין מסוימים או רכיבים בפעולתם."

ומה גיליתם?

"בהרבה מקרים בתי דין התבקשו לעשות כל מיני דברים, חלקם סותרים, ולכן בית דין נבנה מלכתחילה כך שאינו יכול להיות יעיל. למשל, אם מנחים בית דין גם ליישב סכסוכים בתוך זמן קצר וגם להביא לפתרון סופי ומוחלט של הנושאים שמתבררים בפניו – המטרות עשויות להתנגש

מיקרוקוסמוס מחקרי

תחת הכותרת "יעילות" משתרע שדה מחקר רחב מאוד. היעילות שבוחן צוות המחקר איננה עניין כמותי. יש לה היבטים ערכיים. כדברי הוגה הדעות פיטר דרוקר, אבי תורת הניהול המודרנית:Efficiency is doing things right; effectiveness is doing the right things ("יעילות פירושה לעשות את הדברים נכון; אפקטיביות פירושה לעשות את הדברים הנכונים"). לכן מנסים השותפים בפרויקט להשיב על שאלת המחקר באמצעות גישות שונות, לעתים רב-תחומיות. כך למשל ד"ר מריה וראקי, משפטנית יוונייה, מיישמת תיאוריות מתחום הסוציולוגיה וניהול ארגונים. וראקי, ששימשה בעבר כיועצת במשרד התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, בוחנת כיצד השכיל בית הדין לבסס את הלגיטימציה שלו. לדבריה, "הלגיטימציה הסוציולוגית לא נבחנה מראש ולא ניתן לה דגש בהצהרות. התמקדו רק בלגיטימציה חוקית." 

ד"ר שי דותן חוקר אף הוא את האפקטיביות של של בית הדין הבינלאומי הפלילי, אך מגישה שונה – הגישה הכלכלית למשפט.

וראקי. "התמקדו רק בלגיטימציה חוקית".

 דותן בוחן מתי על בית הדין להתערב במשפטים שמדינות מנהלות נגד פושעי מלחמה. "ישנם שני סוגים של מדינות הנתונות למרות בית הדין", מסביר דותן את טיעונו. "יש מדינות שיימנעו מעריכת משפטים כוזבים (sham trials) בגלל איכות המערכת השיפוטית של המדינה, ואילו מדינות אחרות יהיו מוכנות לערוך משפטים כאלה כדי לשרת את האינטרסים שלהן.

אם נצא מנקודת מבט שבית הדין לא יכול לחשוף את הכזב במשפטים אלה – אם עקב חוסר כלים או חוסר רצון להסתכסך – מתעוררת השאלה מה עדיף מבחינתו: לתת למדינה תמריץ לשפוט לבדה או להתערב במשפטים שהיא מנהלת?

סיגל הורוביץ, דוקטורנטית בצוות, בוחנת אף היא את המשפט הפלילי הבינלאומי, אך מתמקדת בבית הדין הפלילי ברואנדה. "אני בודקת את האפקטיביות שלו במובן של השגת מטרה מסוימת – קידום פיוס." הורוביץ בוחנת כיצד שינויים במערכת המשפטית של רואנדה עצמה, כמו ביטול עונש המוות והעמדה לדין של פושעי מלחמה מקרב שבט הטוטסי השליט, תרמו לפיוס.

"שהיתי חודשיים ברואנדה, שבהם ערכתי למעלה מ-50 ראיונות עומק עם עורכי דין שייצגו את הצדדים במשפט הטוטסי, עדים, אסירים שעונשם הומר ממוות למאסר עולם, משפחות, קרבנות, שכנים ומנהיגי הקהילות. בנוסף, ראיינתי מנהיגים ברמה הלאומית שנתנו לי פרספקטיבת על."

המחקר אינו מתמקד רק במשפט בינלאומי פלילי. כך למשל סיוון שלמה-אגון, דוקטורנטית בפקולטה, בוחנת את מערכת יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי (WTO).

הצוות נפגש. "יש לנו כבר עכשיו בוגרים של הפרויקט במשרד המשפטים ובשגרירות ישראל בהאג".

"אני מראה איך המשקל והדגש על המטרות משתנה בין סוגי סכסוכים בהתאם לאתגרים שמערכת יישוב הסכסוכים מתמודדת איתם." שלמה-אגון מספרת כי דווקא בחינת המקרים שאינם "קלאסיים" היא הרלוונטית ביותר. "אני מסתכלת על קטגוריה של סכסוכים שמערבים מצד אחד את האינטרסים המסחריים ומצד שני ערכים אחרים כמו הגנה על איכות הסביבה, הבריאות, זכויות אדם וכן הלאה.

"הטענה העיקרית שלנו היא שבית דין צריך להגשים את הציפיות שתלו בו מקימיו".

בסכסוכים כאלה ניסה הארגון לקדם את הלגיטימציה במובן רחב, כלומר, לא רק את הלגיטימציה שלו כמערכת משפט, אלא של ה-WTO כגוף."

בקרוב הספר

פרויקט ה-ERC מתקרב לשנתו החמישית והאחרונה. בשנה הבאה צפוי לצאת ספר שירכז את תוצריו בהוצאת אוקספורד.

מלבד הספר, לפרויקט יש גם תוצרי לוואי. "אחת המטרות של קבוצת מחקר שכזו היא להשפיע גם על השיח בתוך המדינה בה המחקר מתקיים", מסביר פרופ' שני. "יש לנו כבר עכשיו בוגרים של הפרויקט במשרד המשפטים ובשגרירות ישראל בהאג. נתנו גם כלים אקדמיים וגם כלים מעשיים לאלו שרוצים לעבוד בתחום הזה בבתי דין בינלאומיים בארץ ובעולם בעתיד."

חברי הפרויקט נפגשים לשיחה שבועית שבה הם עוברים על מאמרים, עבודות ורעיונות של חברי הקבוצה או של אחרים ומקיימים סיעור מוחות. האינטראקציה בין חברי הקבוצה מביאה למפגש עולמות, שכן חלק מחברי הקבוצה זרים ואף יושבים בחו"ל (ומשתתפים בישיבות באמצעות האינטרנט), או בעלי רקעים בדיסציפלינות שונות. "אחד הדברים הנחמדים בפרויקט הזה זו ההזדמנות לעבוד עם כל מיני חוקרים מרחבי העולם", מסכם פרופ' שני, "זה טוב למחקר, טוב לפקולטה וטוב לאוניברסיטה."

מימין: שני, הורוביץ, שלמה-אגון ווראקי. "אחת המטרות היא להשפיע גם על השיח בתוך המדינה בה המחקר מתקיים".