אירוע הוקרה לשושי בן עמרם

אירוע הוקרה לשושי בן עמרם

מערכת הביטאון

כאות תודה והערכה לשושי, ארגנו מספר סטודנטים ערב פרידה לכבודה, שהתקיים בתחילת הסמסטר. לערב הוזמנו כל הסטודנטים והבוגרים של הפקולטה למשפטים אשר עברו תחת ידיה של שושי ב-38 שנותיה בפקולטה. ערב ההוקרה התקיים באולם האירועים בבית מאירסדורף, וכלל ברכות לצד סרטוני וידאו מצחיקים והענקת מתנה לשושי, מכספים שנאספו מיותר ממאה בוגרים.

שופטת המחוזי ד"ר מיכל אגמון-גונן, בוגרת מחזור 1985, הייתה הראשונה שהודתה לשושי מקרב לב, מבין הבוגרים. השופטת נזכרה איך בתקופתה "שושי עוד ישבה בדלפק, וקיבלה את התור הארוך של הסטודנטים בחיוך וסבר פנים יפות". אגמון-גונן הזכירה לסטודנטים שבעבר לא היו מקלידים מספר תקתוקים והכול היה מסתדר. "הכול היה ממולא ידנית, טפסים ושינויים, ושושי תמיד שמחה לעזור. ולכל מי שהיא לא הספיקה לעזור עד סיום שעות הקבלה היה ברור שלמחרת היא תהיה שם לעזור". בסיום דבריה אמרה שהיא חייבת לשושי תודה על שעזרה לה בכלל להסדיר את התואר השני, ובעקבותיו את הדוקטורט. "אפשר להגיד די בוודאות שבלעדייך לא הייתי דוקטור".

מוריה קיסילוב, בוגרת הפקולטה שהייתה אחראית על קליטת הסטודנטים בשנת 2014, זוכרת איך לא הייתה פונה רבות לשושי לגבי הלימודים שלה, אלא לגבי שאלות המועמדים לקבלה לתואר, ובימיהם הראשונים כתלמידי שנה א'.

"לא משנה כמה מוזרה, הזויה או קטנונית הייתה השאלה, שושי תמיד חזרה עם תשובה. למדתי ממנה הרבה מאוד – היא הייתה אות ומופת למקצועיות ולאדיבות. על מה שלא ידעה לענות מיד, ביקשה מעט זמן וחזרה ביום למחרת עם תשובה".

גם בוגר מחזור 1995, פרופסור אסף חמדני, הסכים עם תיאור המקצועיות של שושי. הוא נזכר איך נכנס לתפקיד עוזר הדיקן בפקולטה, וחשב שהוא "אולי ינהל משהו, ישנה דברים", אבל גילה מהר מאוד, אחרי שנתן תשובה לסטודנטית וזכה מיד לשיחה נוספת משושי, שמי שמנהל את ההתנהלות מול הסטודנטים זה לא הוא. "בסופו של דבר, כמעט מיד הבנתי מה כדאי לעשות. הגעתי עם המחשב שלי לחדר שלה, שאלתי אותה את כל השאלות שנשלחו אלי וקבלתי ממנה את התשובה. בפעמים הנדירות מאוד שבהן לא הייתה לה תשובה – התחלנו לחשוב איך פותרים את הבעיה".
הוא גם הוסיף כי כמתרגל וכמרצה נדהם כל פעם לגלות עד כמה שושי מכירה את הסטודנטים בפקולטה. "כאשר חיפשתי במכרז עוזרי הוראה או מתרגלים לעצמי, לא הייתי צריך יותר מדי. הייתי מגיע לשושי ורק אומר את השמות. היא לעולם לא הייתה אומרת משהו רע על אף אחד, אבל תמיד ידעה להגיד מי יתאים לי, והיא לא טעתה!"

עוד עדות על ה"עין" של שושי לשידוכים מוצלחים נתן יגאל וינשטיין, שהיה יו"ר האגודה ב-1997. וינשטיין סיפר איך הוא ואשתו הפכו לזוג, ובסופו של דבר התחתנו בזכות שושי: "במהלך שנה ב', במסגרת העבודה שלי באגודה, הכרתי את שושי לעומק. דיברתי אתה על מאיה, סטודנטית שהכרתי עוד משנה א'".

וינשטיין המשיך: "היה ברור לשושי שאני מעוניין במאיה, שלצערי, היה לה בזמנו חבר... אבל שושי יודעת לסגור קצוות. היא אמרה לי 'יהיה בסדר' ושלא אדאג. איכשהו יצא שמאיה ואני היינו בכל התרגולים יחד, כל השיעורים, זה לצד זו. לומדים למבחנים יחד. וככה התחברנו יותר ובסוף באמת הפכנו לזוג, התחתנו והבאנו ילדים לעולם. מאיה תמיד חשבה שזו יד-הגורל, אז הנה, מאיה, תכירי – זו יד הגורל!".

בסיום הערב, הופתעה שושי  בתשורה מתנת בוגרי הפקולטה לדורותיהם – כרטיס טיסה פתוח לכל יעד שתבחר. שושי אמרה לסיום: "אני ממש מתרגשת. תודה רבה לכם על כל ההערכה הזו. אני כל כך מתרגשת, שאני לא יכולה לדבר. פשוט תודה רבה!". רק לאחר עוד כשעה של חיבוקי פרידה, שיחות עם בוגרים ובוגרות וצילומי מזכרת, הסתיים הערב – ולנו בפקולטה נותר רק להודות שוב לשושי על 38 שנים של עבודה מכל הלב, ולאחל לה ליהנות כמה שיותר מהפרק החדש בחייה.