אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה

 

אחד-על-אחד עם סגן דיקן הפקולטה

עם כניסתו לתפקידו החדש, ישבנו עם פרופסור דורון טייכמן לשיחה קצרה על הפקולטה, הסטודנטים, העבודה החדשה, שאלת נוכחות החובה בשיעורים,  וגם, כמובן, לדעת עוד קצת עליו.

צבי מנדלסון

 

פרופסור דורון טייכמן למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב, את התואר השני והדוקטורט עשה באוניברסיטת מישיגן, ואת הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת טקסס. מרצה בפקולטה מאז 2005, בין לבין, לימד שנה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. בזוגיות, אב לשניים, גר בתל אביב. מציין כי הוא אוהב טיולים על החוף בזמן השקיעה, יין אדום, וצילום ישראלי עכשווי.

 

פרופסור טייכמן, מה התפקיד של סגן דיקן בפקולטה?

בפקולטה יש שני סגני דיקן – אחד אחראי על תוכנית הלימודים, והשני אחראי על התלמידים. אני סגן דיקן לענייני תלמידים, וככזה אני אחראי על הממשק בין הפקולטה לתלמידים. התפקיד כולל טיפול בשגרת הלימודים בפקולטה: רישום, עבודות, בחינות, וכל עניין מיוחד שעולה במהלך השנה. השגרה למרבה השמחה עוברת יחסית חלק, ולכן תפקידו של סגן הדיקן הוא לרוב במקומות שבהם יש צורך מיוחד. מעבר לכך, אני אחראי על האסטרטגיה בתחום ההוראה, ובנוסף אני יד ימינו של הדיקן.

 

במסגרת תפקידך כאחראי על האסטרטגיה ההוראתית, מה לדעתך הופך מרצה למרצה טוב ?

מדובר בשאלה קשה, כי צריך להבחין בין מרצה פופולרי למרצה טוב. אני מרשה לעצמי לומר שאני מרצה פופולרי, כי אני זוכה לפרסי הוראה בפקולטה, אך העובדה שאני מרצה פופולרי לא הופכת אותי למרצה טוב. אני מזהיר את עצמי לעיתים כי ייתכן שאני דווקא מרצה לא טוב. לדעתי מרצה טוב הוא מרצה שמצליח להנחיל את החומר לתלמידיו בצורה יסודית. מרצה טוב מאתגר את תלמידיו לחשוב ולהבין לעומק את החומר הנלמד. מרצה טוב גורם לתלמידיו להיות סקרנים, ולא עושה את החיים שלהם קלים. הוא יֵדע להעמיד את התלמידים על טעויותיהם, ובסופו של דבר להפוך אותם לאנשים חכמים וביקורתיים. לצערי, אינני סבור שיש לנו כלים לבחון בצורה טובה מיהו מרצה טוב. לכל הדעות, סקרי רמת ההוראה לא עושים זאת.

 

מהי דעתך על כך שבסקרי הוראה האוניברסיטה העברית נמצאת במקום נמוך באיכות ההוראה?

אני סבור שיש לקרוא נתונים אלה בזהירות רבה. לנתון הייתה משמעות אם תלמיד שלומד אצלי דיני עונשין ואצל פרופסור פלוני במכללה אלמונית היה אומר: "אצל טייכמן היה גרוע ואצל פלוני היה מצוין". נתון כזה מחזיק את כל יתר הדברים שווה, ועורך השוואה אמיתית. הנתונים הקיימים לא מאפשרים השוואה וגזירת מסקנות, מכיוון שבמקומות אחרים ציפיות התלמידים שונות ואוכלוסיית התלמידים שונה, וגם הקורסים שונים. מעבר לזאת, כפי שציינתי לפני רגע, אני חושב שצריך לעשות הבחנה ברורה בין מרצים פופולריים למרצים טובים. במכללות יש לחץ על המרצים להיות פופולריים, ולא בהכרח טובים.

 

לסיום הנקודה הזו, על סמך מה נבחרים המרצים באוניברסיטה? האם על סמך המחקר שלהם או על סמך האיכות ההוראתית שלהם?

שאלה ראויה. האוניברסיטה היא בראש ובראשונה מוסד מחקר, זה ייעודנו. לכן אנשי סגל ייבחנו בראש ובראשונה על פי המחקרים שלהם, חד וחלק. זה מובהק בשלב הקליטה של חברי הסגל, שם מושקעים המון מאמצים והם כולם מוכוונים לבדוק את היכולות המחקריות של המועמד. גם לאחר הקליטה, הנתון המרכזי שמשפיע על קידום חברי סגל הוא המחקר. עם זאת, יכולת ההוראה כן נלקחת בחשבון בשלבי הקידום של חברי סגל כנתון רלוונטי. מעבר לכך, היות שהאוניברסיטה רואה חשיבות בעניין, היא עושה מאמץ לתת לחברי סגל שמתקשים בהוראה כלים על מנת לשפר את היכולות שלהם.

 

פרופ' טייכמן, בוא נדבר על הפן האישי. אתה מרצה לדיני עונשין; מה מושך אותך בדיני עונשין?

אני לא פליליסט מלידה, אחד שכל חייו חלם בלילה על זה. ההתמחות שלי אמנם הייתה אצל השופט קדמי ז"ל, שהיה מהדמויות המרכזיות של המשפט הפלילי בישראל, ולכן כבר בשלב ההתמחות נחשפתי לעבודה משמעותית בתחום הפלילי. יחד עם זאת, המחקר שלי בא מהזווית של הניתוח הכלכלי של המשפט, שהיא – איך לומר זאת בעדינות – לא בדיוק דרך המלך בתחום המשפט הפלילי. על הרקע הזה דיני עונשין לא היה הקורס הראשון שלימדתי בפקולטה, וכשנקלטתי לימדתי דיני תאגידים. רק מאוחר יותר התפנה מקום בקורס דיני עונשין, ואני מאוד שמח על ההזדמנות ללמד את הקורס, בין היתר כי אני נהנה ללמד את תלמידי שנה א'.

 

לדעתך, האם תפקידה של האוניברסיטה ללמד משפטים, או לפתח את החשיבה המשפטית של התלמיד?

התשובה מורכבת. ברור שצריך ללמד את הידע הבסיסי: איך לקרוא את החוק ואיך להבין פסק דין. יש ידע משפטי בסיסי שעל המשפטן לדעת כדי לנהל שיח משפטי אינטליגנטי. יחד עם זאת, הידע הבסיסי הזה אינו מספיק. כמוסד שתפקידו להצמיח את המנהיגים המשפטיים של המחר, אנו מנסים לתת לתלמידים שלנו כלים שעוזרים להם להבין את ההיגיון הפנימי של המשפט, וזאת כדי שהם יוכלו לדעת לא רק את הדין המצוי אלא גם לאן המשפט עומד ללכת בעוד עשר או עשרים שנה.

 

האם אתם מכשירים עורכי דין או משפטנים?

אנחנו עוסקים בשני הממדים. אנחנו עוסקים בהכשרה אקדמית, אבל אנחנו נותנים לתלמידים שלנו גם כלים של ידע מקצועי. ניתן לראות זאת בתוכנית הלימודים: מצד אחד אנחנו משקיעים משאבים עצומים בסמינרים שאותם מלמדים בעיקר חברי הסגל, מתוך מטרה לתת לתלמידים כלים אקדמיים ברמה הגבוה ביותר; מצד שני אנחנו מקפידים להציע לתלמידים מגוון עשיר של קליניקות וסדנאות מעשיות.

 

מה לדעתך מציב את האוניברסיטה במקום הראשון בארץ? והאם לדעתך אפשר לשפר את הייחודיות שלנו?

מה שעושה את הפקולטה לטובה זה האנשים שמרכיבים אותה. כלומר, הפקולטה היא הסגל והתלמידים. רמת ההוראה פה בהשוואה למוסדות אחרים יותר גבוהה כי התלמידים פה מצוינים. אותו איש סגל שילמד אותו שיעור בכיתה שחתך הקבלה שלה הוא פסיכומטרי 500 ובכיתה שבה הוא פסיכומטרי 700, ילמד ברמה יותר גבוהה בכיתה השנייה. רמת ההוראה תהיה שונה, כי כאשר אתה מלמד אתה מתאים את עצמך לרבע התחתון של הכיתה, ואצלנו כמעט שאין תלמידים חלשים. למעשה, רוב התלמידים פה הם פנטסטיים בגלל חתך הקבלה, וזה אומר שאפשר לרוץ וללמד ברמה גבוהה מאד. מצד הסגל, הסגל שלנו נמצא בחזית העולמית מבחינת רמת המחקר שלו, ולדעתי יש קשר בין מצוינות מחקרית לרמת ההוראה. אמנם זה לא הדבר היחיד שצריך כדי ללמד, אבל זה בוודאי מאוד מועיל להוראה שלך אם אתה אחד האנשים המובילים בתחום שלך בעולם. בנוגע לייחודיות, ברור שאפשר להשתפר. לגייס סגל מצטיין ולשמר אותו זה לא דבר פשוט, וכך גם לגייס תלמידים מצוינים. הפקולטה יודעת שהיא חיה בסביבה תחרותית, ומשקיעה מאמצים מרובים בשיפור מתמיד על מנת למשוך לירושלים את האנשים הטובים ביותר. אני חושב שדווקא בתחום התשתיות הפיזיות יש לה לאן לשאוף להשתפר, והנהלת הפקולטה משקיעה מאמצים רבים בתחום.

 

אפרופו פסיכומטרי, האם אתה סבור שזו באמת הדרך הטובה ביותר לקבל תלמידים טובים?

אני אתבטא בזהירות, ולא בכובעי כסגן דיקן. הבחינה הפסיכומטרית למיטב הבנתי היא כלי ניבוי טוב להצלחה בלימודים באוניברסיטה. יחד עם זאת בהחלט צריך לבדוק מקרים שבהם היא לא כלי ניבוי טוב, ולראות אם אפשר לפתח כלים אלטרנטיביים כדי לקבל את האנשים הכי טובים ללימודים. מהם הכלים האלו בדיוק, אני לא יודע. בכל מקרה אינני חושב שהפסיכומטרי הוא הכלי המושלם, וצריך לבחון איפה הוא לא עובד ולבדוק איך אפשר לפתח מדדי קבלה שונים.

 

עכשיו לנושא הבוער מבחינת לא מעט תלמידים בפקולטה – האם אתה חושב שנוכחות חובה מקדמת את ההשכלה של התלמידים?

אני חושב שנוכחות מועילה מאוד לתלמידים. היא מועילה מאוד גם מעבר לממד שתלמידים נוטים להתמקד בו, שהוא הצלחה בבחינות. אני חושב שתלמיד שנמצא בשיעור מפיק הרבה רבדים עמוקים מהשיעור, ודברים אלה לא בהכרח באים לידי ביטוי בבחינה בסוף הסמסטר. ייתכן שתלמיד שייקח מחברת בחינה וייעשה מאמץ מרוכז של לימודים לפני המבחן יוכל להצליח באופן זהה לתלמיד שהיה נוכח כל השנה. עם זאת, אם ניפגש שנה אחרי הבחינה אנו נראה שהתלמיד שהגיע לקורס הפיק הרבה יותר מהקורס לעומת התלמיד שלא הגיע. אני אישית הייתי במקום הזה כתלמיד, ואני לגמרי יכול להבין שבתוך מכלול הלחצים והמחויבויות של תלמידים קל לפעמים לא להגיע לשיעור. על הרקע הזה, מדיניות שנועדה לעודד תלמידים להגיע נראית לי ראויה.

 

האם לדעתך בקורס דומה עם מרצים שונים יכולות להיות דרישות מאוד שונות? לדוגמה סד"א.

אנחנו דנו בזה בישיבה האחרונה של ועדת ההוראה והתקבלו החלטות כדי לצמצם את הפער בין קורסים מקבילים. לא רצוי, לדעתי, שיהיה קורס עם רשימה של מטלות וקורס מקביל שאין בו מטלות בכלל. עם זאת, צריך להבין שחייבים להשאיר מרחב תמרון למרצה הקורס ביחס לאופי הקורס שלו. לכל מרצה תפיסה שונה ביחס להוראה, ולכל דבר יש את הפלוסים והמינוסים שלו. המחשבה שכל המרצים ייצרו מוצר אחיד היא לא ראויה, שכן יש ערך רב בשונות ובגיוון.

 

למה קורס שיטות מחקר הוא קורס חובה?

אפשר להיתלות כאן באילנות גבוהים. השופט הולמס, באחד המאמרים המונומנטליים שלו על המשפט, מדבר על כך שמשפטן העתיד צריך להיות כלכלן וסטטיסטיקאי ואיש מדעי החברה, ובמידה רבה מאוד זו גם הראייה של הפקולטה. המשפטן הטוב שאנחנו מכשירים הוא בעל השכלה רחבה. בשנה א' הסטודנטים מקבלים השכלה פילוסופית ובהמשך הדרך, בשנה ב', הם נחשפים לתחומי ידע נוספים בקורס בשיטות מחקר.

 

פרופסור טייכמן,  ברשותך כמה שאלות על אסוציאציות:

מחברת בחינה – כלי יעיל ושימושי, השתמשתי בזה בעצמי בתור תלמיד. בתור מרצה זה אחד האויבים המרכזיים של ההוראה. כלומר, אני לא מתנגד לשימוש במחברות בחינה לצורך לימוד לבחינה, אבל בתור מרצה אני לא יכול לסבול שאני מנסה להוביל דיון בכיתה ואנשים יושבים עם מחברות של שנה שעברה ועונים לשאלות שלי מהמחברת.

מרדף אחרי הציונים – מזדהה, מבין, גם אני הייתי במקום הזה, אבל אולי לא ברמת הכפייתיות הקיימת כיום. חשוב שהתלמידים שלנו יבינו שלרובם המכריע מובטחת התמחות טובה מאוד במשרד מוביל או במקום טוב בסקטור הציבורי. אני בקשר עם השטח, והביקוש לבוגרים שלנו עולה על ההיצע.

תוכנית חילופי סטודנטים– דבר מצוין ונהדר. אני חושב שלעורך הדין המודרני חייבת להיות הבנה גלובלית, וזה טוב מאוד שלתלמידים שלנו יכולה להיות השכלה משפטית בין-לאומית. יש את האופציה ללמוד בפקולטה קורסים באנגלית ממיטב המרצים בעולם, אבל מי שיכול ללכת אל העולם ולחוות תרבות אקדמית ומשפטית שונה – זה דבר נהדר.

מכללות – שחקן מרכזי, חשוב וטוב בשוק עורכי הדין. אני מאמין בשוק החופשי ובריבוי בחירות, ואני לגמרי בעד עוד תחרות ועוד שחקנים. אני חושב שחלק מהמכללות אמנם לא ברמה גבוהה, אבל יש גם מכללות רציניות וטובות שיש לי כבוד אליהן. בכל מקרה, תחרות היא דבר טוב שמחדד את כולנו. בראייה חברתית ולאומית, אני לא מוטרד מדיונים על הצפת המקצוע. עוד עורכי דין, זאת אומרת שעוד אזרחים יוכלו לקבל שירותים משפטיים. זה אולי מטריד את לשכת עורכי הדין כי זה אומר ששכר עורכי הדין יישחק; אבל אני רואה בייצוג משפטי דבר חיובי שיכול לעזור לאנשים החלשים ביותר בחברה להגן על זכויותיהם.

כתב עת – חוויה טובה ומכשירה. אני עשיתי זאת כתלמיד, ומעודד את התלמידים שלי לעשות זאת כיום.

התמחויות, ציבורי או פרטי – אני התמחיתי חצי שנה בבית המשפט העליון וחצי שנה במשרד גרוניצקי, אז טעמתי משני העולמות. החוויה בשני המקומות הייתה מאד שונה, אך בשני המקרים מדובר בחוויה מעשירה ומלמדת. כל אחד ילך עם העדפותיו האישיות, הכול טוב בעיני.