מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"
-רננה הרמן-
שם: ברק פוקס אביבים: 26 שנה: ג' העובדות: במקביל ללימודי המשפטים ברק מתפקד בימים אלה כאבא במשרה מלאה (או "עקר בית") בזמן שאשתו, נעמה, עושה את צעדיה הראשונים בהתמחות. הם אפילו השתתפו לאחרונה בכתבת חדשות בנושא. "קשה לשלב את התואר עם אבהות". למה משפטים:"בערך בגיל 21 הבנתי שאני רוצה ללמוד משפטים. לא היה רגע ספציפי מכונן שבו החלטתי. נהגתי להתווכח עם המון אנשים ולנצח בוויכוחים, ולאט לאט פשוט הבנתי שהמקצוע מתאים לי. אני מתחבר מאד לקריאת טקסטים, לאנליטיות, ליכולת ניתוח ולביקורת. בנוסף, אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, המשפט סובב את חיינו בכל מקום. מי שכותב את החוקים או את פסקי הדין הוא זה שמחליט בסופו של דבר מה קורה במדינה. לכן, לדעתי, היה טוב אם כולם היו לומדים משפטים כתואר".
דיון נוסף: "לאורך השנים שלי באוניברסיטה השתתפתי בכמה פרויקטים מעניינים. בשנה א' השתתפתי בבית מדרש לזכויות אדם, במסגרתו למדנו על זכויות אדם והתנדבנו ב'תו החברתי' של ארגון 'מעגלי צדק'. בתי הקפה שהתבררו כמספקים זכויות עובדים בצורה תקינה קיבלו 'תו חברתי'. המטרה של הפרויקט היא עידוד לקוחות פוטנציאליים לבלות דווקא במקומות שמסומנים כדואגים לזכויות העובדים. בשנה ב' התנדבתי במרכז 'ברירה' – חצי שנה בבית המשפט לענייני משפחה וחצי שנה בבית המשפט לעניינים מנהליים. זו היתה עבודה שהיא 'הצלת נפשות' ברמה יומיומית. לכאורה, רק עזרנו לאנשים למלא טפסים, וזה נשמע קל וטכני. אבל עזרנו לאנשים רבים שלא שולטים בשפה או בכתיבה. למשל, עזרתי לאישה מוכה שהגיעה בסערת רגשות, ולא היתה מסוגלת במצב כזה למלא טופס של שישה עמודים. בסיטואציות מהסוג הזה היתה הרגשת משמעות. אם לא הייתי שם היא לא היתה ממלאת את הטופס, ובעלה היה ממשיך להכות אותה. ממש כך. השנה אני משתתף בקליניקה לזכויות נשים בדיני עבודה, ומתמקד בשיפור תנאי התעסוקה של נשים חרדיות."

שם: אסתריקה וידל אביבים: 25 שנה: ד' העובדות: אסתריקה משלבת משפטים עם לימודי תקשורת. בספטמבר הקרוב היא תסיים רשמית את הלימודים ותתחיל התמחות במשרד "יגאל ארנון" בירושלים. היא נציגת משפטים באגודת הסטודנטים הכללית, מדריכה של תיכונים בבית המשפט העליון ועובדת בהוסטל לנוער בסיכון במבשרת. למה משפטים: "כשהייתי קטנה חלמתי על זה. אם היתה לי רשימה של דברים לעשות עד גיל 30 – זה היה שם: להיות עורכת דין. תמיד אנשים סביבי טענו שזה מתאים לי. איכשהו לקראת סוף התיכון דווקא ירדה לי ההתלהבות מהמקצוע. הלכתי לייעוץ והיועץ אמר לי: 'את חייבת, את חייבת', אז לא יכולתי לסרב. אני חושבת שבעתיד אעסוק בתקשורת ומשפטים יהיו ה'בונוס'."
דיון נוסף: "כמדריכת תלמידי תיכון בבית המשפט העליון, במסגרת לימודי האזרחות שלהם, יש הרגשה של סיפוק יותר מסתם עבודה. יש דברים שאני גיליתי רק בזמן הלימודים באוניברסיטה, ולכן אני שמחה על כך שהם מגלים אותם כבר בגיל התיכון. למשל, מה זה בג"צ והעובדה שכל אחד יכול להגיש בג"צ. אנחנו מספרים להם על פסקי דין כמו 'אליס מילר' ועל מקרים אחרים שרלוונטיים גם לחיים שלהם. השתתפתי גם בקליניקה לזכויות נשים בעבודה. במסגרתה, העברתי סדנה לנשים בשכונת פת בירושלים במטרה להעלות את המודעות שלהן לזכויות המגיעות להן. זה נתן להן אפשרות לשתף הרבה מהווי החיים שלהן בעולם העבודה, להביא את עצמן, ולספר על חוויות בעייתיות שעברו עליהן במטרה למצוא ביחד פתרונות אפשריים למצבים קשים. למשל, אם לא שילמו למישהי מהן את המשכורת בזמן – לא תמיד היא תדע אם הדבר מותר למעסיק. לפעמים צריך מישהו מבחוץ שייתן את העצות, וזה היה התפקיד שלנו."

מי אני: אריאל גלילי אביבים: 29 שנה: ג' העובדות: אריאל, במקור מחולון, הוא אקטיביסט מושבע, הידוע, בזכות פרופ' אלון הראל, בשם "המלומד גלילי". "לפני התואר במשפטים למדתי תואר ראשון בספרות בהדגש כתיבה יוצרת. הרבה שנים הייתי מעורב בפעילויות של שינוי חברתי. עשיתי שנת התנדבות בנוער העובד והלומד. הייתי קומונר והפעלתי קייטנה מסובסדת לילדים ממשפחות עניות. בתואר הקודם הייתי רכז לפיתוח מנהיגות של סטודנטים. דיברנו איתם על מדינת רווחה, על ציות, קונפורמיות, דיכוי מכל הסוגים, פמיניזם. מיד אחרי התואר בספרות עברית התחלתי ללמוד משפטים."
למה משפטים: "ה'דרייב' שלי ללמוד משפטים היה לייצג נשים שנמצאות במערכות יחסים אלימות ומעוניינות לקבל איזשהו סיוע משפטי, כלומר צו הרחקה, צו הגנה או כל אמצעי משפטי אחר שיאפשר להן לחיות בביטחון כלכלי וביטחון פיזי. במהלך התואר השתתפתי בקליניקה של שוק ההון החברתי וזה העלה לי את המודעות לתחום שהוא חדש יחסית בארץ – שימוש בשוק הקפיטליסטי לצרכים שהם חברתיים. כלומר, שילוב תשואה חברתית עם תשואה כלכלית. מדובר בחברות עסקיות שיוצרות רווח שהולך לפתרונות חברתיים בכל מיני דרכים. סיימתי עכשיו את הקורס במשפט ומגדר עם ד"ר יפעת ביטון, אשר חשף אותי לאפשרויות הרבות של שימוש בדיני נזיקין לצמצום האלימות נגד נשים. התואר במשפטים הוא בעצם כלי בעיניי. דרך מחאה והפגנות, השינוי – אם הוא בכלל ייעשה – יהיה מאד איטי ולא מקיף. אני זקוק לכלי הזה של משפטים כדי לשנות." דיון נוסף: "מה שמעסיק אותי מעבר לתואר הוא כתיבת שירה. פרסמתי לאחרונה בכתב עת שנקרא 'מטען'. זהו כתב עת יפואי עם אוריינטציה שמאלית שמאמין בחיים משותפים בעיר. מאד קשה לבוא מהמקום של המשורר ולהיות סטודנט למשפטים. אני מרגיש במובן מסוים איזושהי זרות. אבל זה חלק מאד חשוב וגדול באישיות שלי. אני רואה את עצמי מפרסם בשנתיים הקרובות ספר שירה ראשון."