בוגרי הפקולטה מסייעים מנסיונם לסטודנטים על סף ההתמחות

בוגרי הפקולטה למשפטים התכנסו לפאנל מיוחד שבו חלקו מנסיונם וחוויותיהם עם הסטודנטים לתואר ראשון בפקולטה. בפאנל רחב ורבגוני קיבלו הסטודנטים הצצה לחיים בתחומי העיסוק השונים במשפט, החל במגזר הציבורי ובאקדמיה, וכלה בפירמות הגדולות.

צעירים רבים בוחרים ללמוד משפטים כי זהו תחום מבטיח שמגלם בתוכו הזדמנויות קריירה רבות לצד עניין רב. אבל בסופו של דבר הסטודנט הצעיר שנכנס זה עתה בשערי הפקולטה לא בהכרח יודע הרבה על עתידו, ותוכניותיו לא בהכרח גובשו.

ככל שנוקף הזמן ומועדי הראיונות להתמחות קרבים, גובר הלחץ לבחור נתיב מקצועי. הלימודים המעמיקים בפקולטה נותנים מושג לגבי התחומים השונים הפתוחים בפני בוגריה, אך עדיין נותר פער ממשי בין התיאוריה האקדמית לפרקטיקה בשוק. כדי לטפל בחששות ודאגות אלו בקרב הסטודנטים יזמו הפקולטה, אגודת הסטודנטים למשפטים ומועדון בוגרי הפקולטה ערב מיוחד, ובו התארחו שישה מבוגרי הפקולטה אשר סיפרו על הדרך שעברו מאז סיום התואר, על ההחלטות שקיבלו והתוצאות שלהן – וכן נתנו תחושה של "מה זה אומר להיות עורך דין בפועל".

לפקולטה בוגרים רבים וידועים, לרבות שופטים ועורכי דין בולטים אשר הגיעו לצמרת הקהילה המשפטית בישראל. אך מאחר שלא כל כך קל לסטודנט ממוצע לדמיין את הדרך שיעשה משיעורי דיני חוקה או קניין עד לכס נשיא בית המשפט העליון, הוחלט הפעם לבחור בבוגרים שעודם נמצאים בעיצומה של הקריירה שלהם, ועתיד מבטיח עוד נכון להם. לכן נושא הפאנל נבחר להיות "עשור לאחור" – בוגרים שסיימו את לימודי התואר הראשון בפקולטה לפני עשר שנים. אלה דוברים שעדיין זוכרים היטב את החוויה הסטודנטיאלית מחד גיסא, ויכולים לדבר כבר מניסיון בן מספר שנים מאידך גיסא.

תחומים שונים

האפשרויות העומדות בפני בוגרי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הן כידוע רבות ומגוונות. אחת הבעיות הניצבות בפני בוגרי הפקולטה היא לא היעדר אופציות – אלא דווקא הצפה שלהן, ותחושה שכל נתיב שייבחר יחרוץ את גורל הקריירה. לפיכך נעשה מאמץ להביא דוברים שייצגו מגוון של אפשרויות העומדות בפני הסטודנטים. המפגש הציג טווח רחב של אפשרויות תעסוקה – החל מעיסוק בתחום המשפט הפרטי, דרך עיסוק בתחום המשפט הציבורי ובתחומי האקדמיה, וכלה בדוגמא לכאלו שבחרו לעזוב את המקצוע ולעבור לניהול או לפוליטיקה.

מול האזהרות על תחרות סוערת בשוק העצמאי, סיפרו שלושה חברי פאנל אחרים שלא הכול שחור, ויש גם עתיד מבטיח לבוגרי תואר במשפטים, בייחוד בוגרי הפקולטה. שניים מחברי הפאנל, עו"ד ליאור מימון ועו"ד שי תמר, עובדים כיום בשניים ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. כך, למשל, תיאר עו"ד מימון ממשרד ש. הורוביץ את שגרת יומו: "כל בוקר במהלך השבוע נפתח בכך שאני מלווה את שתי בנותיי הקטנות לגנים שבהם הן לומדות, 'תפקיד' שאני לא מוותר עליו. בפן המקצועי אני לא יכול לומר שקיים סדר יום קבוע. השילוב בין לקוחות גדולים ומובילים בתחומם לבין תיקים רחבי היקף ומורכבים מזמן מגוון רחב של משימות חדשות ומעניינות מדי יום ביומו. אפשר לומר שכמעט אף יום לא דומה לקודמו, וזהו לדעתי אחד היתרונות הגדולים של העיסוק בליטיגציה במשרד גדול – הימים אולי עמוסים, אך עם זאת מאד מעניינים ומאתגרים והסיפוק הוא כמובן גדול."

על הדברים האלו הוסיפה מנסיונה עו"ד מאיה לסר-וייס, אשר משמשת כיום כממונה (ייעוץ משפטי) בלשכה המשפטית של משרד האוצר. עו"ד לסר-וייס תיארה את העבודה המעניינת הצפויה למי שבוחר להשתלב במערך הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה, ותיארה את השתתפותם הפעילה של עורכי הדין בלשכה המשפטית בעיצובן של רפורמות, הוצאת מכרזים משמעותיים עבור המשק, רגולציה במגוון תחומים ועוד – "אני חשה בת-מזל על האפשרות שניתנה לי להיות, מדי יום, במרכז העשייה הציבורית, שותפה לתהליכים משמעותיים עבור כל אזרח במדינת ישראל".

אפשרויות שונות

הפאנל עורר את סקרנותם של סטודנטים רבים בפקולטה, אשר התעניינו לשמוע על העתיד האפשרי. שלא במפתיע היו רוב הסטודנטים בקהל מקרב תלמידי שנה ג', אשר עומדים חודשים ספורים לפני צומת ההחלטה הגדול הראשון בקריירה שלהם – הראיונות להתמחות. עם זאת, לא נפקד מקומם של תלמידי שנה ב' אשר מתחילים לעצב את דרכם באמצעות בחירות הקורסים שלהם, וכן תלמידי שנה א' שהחלו בלימודיהם רק כמה שבועות קודם לכן.

משניתנה ההזדמנות לשאול שאלות הביעו מספר סטודנטים את חששותיהם. אחד החששות הטבעיים והנפוצים הוא הדאגה שמא השוק צפוף ותחרותי מדי. "הנתונים היבשים מלמדים שאכן היחס שבין מספר עורכי הדין הפעילים בישראל לבין מספר תושבי המדינה הוא גבוה בהשוואה לעולם", ענה עו"ד מימון. "אבל קחו בחשבון את יצר ההתדיינות המפותח מאוד בישראל, שגורם לריבוי הליכים משפטיים לצד הביקוש הרב לעורכי דין. מנסיוני אני יודע לומר שהשוק משווע לעורכי דין מצוינים. אצלנו במשרד בוגרי הפקולטה מאוד מבוקשים, ולבטח גם במשרדים מובילים נוספים. השוק רואה בכם עורכי דין מצטיינים פוטנציאליים בזכות הנתונים האישיים הגבוהים שלכם וההכשרה האיכותית שאתם עוברים. כמובן", מיהר לסייג, "מרגע הקבלה למשרד, המשך הדרך ומידת ההצלחה במסלול בו בחרתם תלויים רק בכם. חובת ההוכחה מוטלת כולה על כתפיכם".

סטודנטים אחרים תהו לגבי האפשרות להתחיל בתחום הפרטי ואז לעבור לציבורי, או להיפך. חברי הפאנל הסכימו כי אין זה דבר בעייתי בהכרח והמעבר בהחלט אפשרי, אך יש להיזהר מאי-החלטיות. "גם אני לא יכול לומר שמיומי הראשון בפקולטה ידעתי מה הכיוון שבו אפסע ואיזה תחום התמחות מתאים ביותר עבורי", התוודה עו"ד מימון. "התשובות התגבשו רק בשלבים מאוחרים יותר, לאחר שנחשפתי לקורסים שונים בפקולטה ומחוצה לה ולאחר שהתייעצתי עם חברים בעלי ניסיון". על הדברים הללו הוסיפה עו"ד לסר-וייס, אשר סיפרה על הניסיון העשיר הנרכש במסגרת העבודה בלשכה המשפטית במשרד האוצר – בין היתר בתחום החוזים, המכרזים, וכתיבת חוות הדעת המשפטיות – שיש לו ערך רב במקומות עבודה נוספים, במגזר הציבורי ומחוץ לו.

בסופו של הערב ולאחר השאלות יצאו הסטודנטים עם חומר רב למחשבה על עתידם המקצועי. בעוד אלו מתפזרים לבתיהם, נעצרו חברי הפאנל לשוחח זה עם זו. בסופו של דבר, לצד מתן מעט הכוונה לסטודנטים הצעירים, הייתה זו עבורם גם הזדמנות לפגישת מחזור בזעיר אנפין, הזדמנות להתעדכן ולהחליף חוויות. "תקופת הלימודים היא תקופה מאוד משמעותית ומיוחדת", אמר לאחר מכן עו"ד מימון. "כשנמצאים בתוכה שוכחים לפעמים שזו תקופה קסומה שהיא לא רק בגדר הכנה לפרקטיקה. החוויות האישיות שצברתי בתקופת הלימודים בפקולטה הן בלתי נשכחות".

חוקרים מהשטח: דיני העבודה – בין אוניברסליות לסלקטיביות

פרופ' גיא דוידוב, מומחה לדיני עבודה, מצביע בסדרה של מחקרים חדשים על התכליות אשר עומדות בבסיס דיני העבודה ובוחן כיצד יש לעצב את דיני העבודה ולעדכנם לאור תכליות אלה.

תחום דיני העבודה הוא תחום מתפתח וחשוב בכל מערכת משפט מודרנית, ולפיכך הוא חלק בלתי-נפרד מהמחקר ומהלימודים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. גם בתחום דיני העבודה יש לחוקרי הפקולטה למשפטים חלק בעשייה ובשינוי החשיבה העולמית. פרופ' גיא דוידוב, אשר מלמד בפקולטה דיני עבודה, מציע במחקרו החדש גישה מרעננת לדיני עבודה, ומצביע על שינוי שחל בתחום בעת האחרונה.

"נקודת המבט", מסביר דוידוב, "היא התכליות של הרגולציה החקיקתית והפסיקתית. אני מתעמק בהצדקות וברציונלים השונים שמניעים את דיני העבודה, ובוחן באיזו מידה הרגולציה נאמנה לתכליות גם כשהמציאות בשוק העבודה משתנה".

איך הגעת לקריירה אקדמית?
"התחלתי את דרכי האקדמית בישראל, ולאחר מכן נסעתי לקנדה, שם השלמתי תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת טורונטו. קנדה היא מקום מעניין מאוד בהקשר של דיני עבודה. היא מפותחת יותר מארצות הברית השכנה, שם דיני העבודה חוסים בצל הקפיטליזם האמריקאי. הדוקטורט שלי עסק בשאלה בסיסית שמעסיקה הרבה את הפסיקה וגם את הספרות האקדמית – מי נחשב לעובד ומי נחשב למעביד. לשאלה זו השלכות מעשיות חשובות, שכן רק מי שנחשב לעובד ומי שנחשב למעביד חלות עליהם הזכויות והחובות של דיני העבודה".

מדוע בחרת להתמקד דווקא בדיני עבודה?
"העניין שלי בדיני עבודה התחיל עוד לפני הלימודים. לאבא שלי היה משרד שעסק בתחום, כך שיצא לי להתחיל להכיר את התחום ולהתעניין בו כבר בגיל צעיר. לאחר מכן, כסטודנט למשפטים, עבדתי במשרד. את ההתמחות עשיתי בבית הדין הארצי לעבודה".

מהו החידוש שלך?
"אני מתעניין באמצעים ובטכניקות המשפטיות שיגשימו את התכליות של דיני העבודה. בהקשר של הגדרת המונח 'עובד' או 'מעביד', נדרשת פרשנות תכליתית שתקבע למעשה את היקף התחולה של דיני העבודה. זה מחייב התעמקות בשאלה בשביל מה צריך דיני עבודה. וגם חשיבה מחודשת על האמצעים הטובים ביותר, כלומר הכלים המשפטיים המתאימים ביותר. למשל, מהם המבחנים הראויים ביותר לקבוע מיהו 'עובד'. בדוקטורט הצעתי מבחנים חדשים לעניין זה. שאלה נוספת לדוגמה היא אם יש מקום לקטגוריית ביניים בין 'עובד' לבין 'קבלן עצמאי', שתזכה רק לחלק מההגנות של דיני העבודה. התשובה היא לטענתי חיובית".

מדינת הרווחה ודיני העבודה

אחרי שסיים את הדוקטורט חזר פרופ' דוידוב לישראל. הוא החל ללמד דיני עבודה באוניברסיטת חיפה, ולאחר מכן עבר לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, תוך שהוא ממשיך במחקר שלו. במקביל להתקדמותו האישית, גם תחום דיני העבודה המשיך ללכת קדימה.

"ההצדקה הנפוצה כיום לדיני עבודה השתנתה מזו המסורתית. היום יש רבים שמבקשים להדגיש את היתרונות של דיני העבודה לחברה בכללותה, ואפילו למעבידים, ולא רק לעובדים עצמם".

מה דעתך על כך?
"אני חושב שיש לשיח הזה יתרונות מסוימים. הוא מסייע לצמצם את ההתנגדות לדיני העבודה בקרב מעבידים ובקרב כלכלנים. יחד עם זאת, יש בכך גם קושי וסיכון, כפי שאני טוען במאמר חדש שכתבתי, אשר פורסם בכתב העת של אוניברסיטת טורונטו."

מהו הסיכון?
"כדי להסביר זאת אני עושה שימוש במאמר במושגים מהספרות בנושא מדינת הרווחה. כשמדברים על מדינת הרווחה ועל הקצבאות השונות שהיא מעניקה ישנה הבחנה בין תוכניות אוניברסליות לסלקטיביות. תוכנית אוניברסלית היא, לדוגמה, קצבת זקנה – שנותנים לכל אחד, גם אם הוא מיליונר. קצבה סלקטיבית ניתנת רק למי שצריך. האינטואיציה הראשונית גורסת שאין טעם לתת קצבה אוניברסלית. אבל יש לקצבה סלקטיבית עלויות וקשיים – יש צורך במבחנים ובמנגנון שיקבע מי זכאי, שעולים כסף; וכמו כן קצבאות סלקטיביות יוצרות סטיגמה, והן גם קלות מאד לביטול או הפחתה כאשר יש משבר כלכלי, כי הרוב לא נפגעים מכך".

ומה אתה עושה עם המושגים האלו במחקר שלך?
"במאמר החדש שהזכרתי אני סוקר את התכליות הכלליות של דיני העבודה, הן אלה ה"מסורתיות" והן ההצעות החדשות, לדוגמא הטענה שדיני עבודה מקדמים יעילות. לאחר מכן אני בוחן את התכליות דרך ההבחנה בין אוניברסליות לסלקטיביות. לטעמי, התכליות הישנות הן למעשה סלקטיביות – הן נתפסו כמועילות רק לעובדים. התכליות החדשות הן יותר אוניברסליות – הטענה היא שזה טוב לכולם, לא רק לחלק מסוים בחברה (העובדים). יש לכך יתרונות וחסרונות. מצד אחד ההצדקות האוניברסליות מעוררות פחות התנגדות. מצד שני, וזה הקושי והסיכון, הן לא מצליחות להסביר ולהצדיק את כל דיני העבודה. בעיקר הן מתעלמות מההיבטים החלוקתיים – מהכוונה של דיני העבודה להעביר כוח, משאבים וסיכונים בין הצדדים ליחסי העבודה.

בין אוניברסליות לסלקטיביות

המונחים מתחום הרווחה המשיכו לשמש את פרופ' דוידוב גם במחקר נוסף.

"מאמר נוסף שלי שעומד להתפרסם, הפעם בכתב העת של אוניברסיטת אוקספורד, מיישם באופן ישיר יותר את ההבחנה בין סלקטיביות לאוניברסליות בהקשר לתחולת דיני העבודה. הפעם אני בוחן מחדש את השאלה על מי חלים דיני העבודה. אני מראה שלמעשה ישנו טווח של אפשרויות בין הכי אוניברסלי – שחל על כולם – לבין הכי סלקטיבי – שמצמצם את זה לסקטור מאוד ספציפי בהקשר מאוד ספציפי. ואני טוען שצריך לבצע מספר 'תיקונים' כדי להגיע לאיזון טוב יותר על הטווח הזה".

איך זה שונה מהמצב כיום?
"כיום דיני העבודה בדרך כלל חלים בפורמט של או הכול או כלום. אבל יתכן שמוצדק יותר לשחק על הספקטרום הזה ולומר שחוק א' יתאים לך וחוק ב' לא יתאים לך. להפעלת הניואנסים האלה יש מחיר מסוים – פגיעה בוודאות – אבל אנחנו מרוויחים מערכת שהיא גמישה יותר ותואמת יותר את התכליות. למעשה, בכל שיטה יש איזשהו איזון בין אוניברסליות לסלקטיביות. אין אף שיטה שנוטה לחלוטין לצד אחד. עם זאת, האיזון הוא לא תמיד מודע מספיק או מפורש מספיק. ברגע שחושבים על המונחים האלה ומביאים בחשבון את החסרונות והיתרונות, אפשר לבצע כמה תיקונים".

מה הלאה?
"אני עובד עכשיו על ספר, שיכלול גם את המאמרים שהזכרתי, יחד עם דברים קודמים שכתבתי ופרקים נוספים שבתהליך כתיבה. הספר, שיֵצא באנגלית, עוסק בניתוח תכליתי של דיני העבודה. הוא בוחן את כל תכליות דיני העבודה, הן הכלליות והן הספציפיות (של מספר חוקים מרכזיים לדוגמה). אנסה להראות כיצד עושים את הניתוח התכליתי. הניתוח הוא בינתחומי מטבעו, שכן התכליות של תחום מסוים הן לא פנימיות של השיטה, אלא מבוססות בין השאר על תובנות מתחומי ידע אחרים כגון כלכלה וסוציולוגיה. לאחר מכן אנסה ליישם את התכליות על נושאים קונקרטיים, כגון הגדרת עובד ומעביד, וגם לבחון כיצד כלים משפטיים, כגון תום לב או הפרוגרטיבה של המעביד, יכולים להגשים באופן מיטיבי את התכליות. הספר נועד לסכם את המחקר שעשיתי בחמש-עשרה השנים האחרונות בערך, מתחילת הדוקטורט ועד עכשיו, לרבות כל התובנות שאספתי במהלך השנים. הוא יוסיף ויסדר בצורה חדשה את הרעיונות ואני מקווה שזה יתרום לשיח בנושא הזה".

 
פרופ' גיא דוידוב

מדור "הסטודנטים"

מי אני? דביר שתיל
אביבים:  26
שנה: ג'

העובדות: בשנה ג' בוחרים רבים מהסטודנטים בפקולטה למשפטים לצאת לחילופי סטודנטים במסגרת התואר. אחרים בוחרים כבר משנה א' לשלב את התואר במשפטים עם תואר בנושא אחר שקרוב ללבם. אבל נראה שאף לא אחד מהם מתקרב לחוויה הייחודית לה זכתה דביר, שבאמצע התואר החליטה לצאת ללימודי קונדיטוריה בפריז, בבית הספר המפורסם לבישול "קורדון בלו".

למה משפטים? "בגיל התיכון צפיתי הרבה בסדרות כמו 'חוק וסדר' ונמשכתי מאוד לחלק המשפטי שבהן – השלב שבו היה נערך הדיון בבית המשפט. הייתי מרותקת למסך ונהנית לראות את האסטרטגיות השונות של עורכי הדין", מספרת דביר.

"בצבא, כשלישה בגדוד לוחם, נחשפתי לבעיות רבות של חיילים מכלל השכבות הסוציו-אקונומיות בחברה, ולמדתי דרכם הרבה על המצב הכלכלי בארץ, ובפרט על בעיית אי-מיצוי זכויות שונות. כשנחשפתי לנישה החברתית בעולם המשפט, שעוסקת במתן ידע וכלים לשינוי חברתי, הבנתי שזה תחום שבו אוכל לתרום ולהיתרם".

דיון נוסף: הבחירה של דביר לצאת באמצע התואר ללימודי קונדיטוריה היא בחירה אמיצה לכל הדעות. "מן הסתם חששתי", היא מספרת. "תחום הקונדיטוריה ליווה אותי בעשור האחרון, והתפתח מבישול מזדמן לניסיון של דברים חדשים. התאהבתי ביצירתיות ובהנאה שהתחום הזה מאפשר, יחד עם הריכוז והדיוק שהוא דורש. בשנתיים-שלוש האחרונות התחביב הפך לחלק נכבד מהחיים, הן מבחינת השעות שאני משקיעה בו והן מבחינת המחשבות על עיסוק בו גם בעתיד". כדי להגשים זאת נפרדה דביר מהפקולטה למשפטים – פרידה שהיא מבטיחה שהיא זמנית בלבד – ויצאה לפריז, מקום מושבו של הקורדון בלו המפורסם. "מה שנוח לי במטבח הקטן והמוכר לי בבית, יכול לפתע להתנפץ לרסיסים בין קירות בית הספר, שם הלחץ גדול והציפיות הן כבר למקצועיות", היא מספרת. "גם המעבר למדינה זרה, בה מדברים שפה אחרת שרמת השליטה שלי בה לא גבוהה, העלה בי חשש, אבל הצלחתי להתגבר". כאמור, דביר לא מתכוונת לזנוח את לימודי המשפטים. "אני עדין מתלבטת אם להמשיך גם להתמחות בתחום כאן בפריז, או לחזור לארץ כבר בתחילת הקיץ ולמצוא עבודה בקונדיטוריה שאוכל לשלב עם לימודי המשפטים. כרגע המטרה היא להצליח לשלב בין שני העולמות, לפחות עד סיום התואר – כי אני לא מוכנה לוותר על אף אחד מהם".

מי אני? אדם שחף
אביבים: 28
שנה: ד'

העובדות: אדם הוא סטודנט למשפטים וספרות אנגלית, ויו"ר תא אופק באוניברסיטה העברית אשר פועל ברוח ערכי תנועת העבודה. בשנה ב' היה רכז "פרויקט גל" אשר קידם נושאים חברתיים באמצעים משפטיים, ובתחילת השנה עבד בקמפיין מרצ-עבודה בבחירות המוניציפאליות.

למה משפטים? אדם בחר ללמוד משפטים מתוך רצון להבין את "כללי המשחק" ולקבל כלים לעיצוב מציאות טובה יותר. לדבריו, השילוב עם ספרות נעשה "מתוך אמונה שהקריאה מאפשרת לנו להגיע למחוזות שונים בהוויה האנושית".

דיון נוסף: "פוליטיקה היא לא מילה גסה", אומר אדם. תא אופק מתכנס אחת לשבועיים על מנת לדון בסוגיות הקשורות במציאות הפוליטית הישראלית, כגון שוק העבודה, זכויות אזרחיות בחברה הישראלית ודת ומדינה. התא מפעיל מספר פרויקטים, ובהם ערבי הווי ותרבות, דיבייטים פוליטיים, וסיורים בירושלים שמעניקים היכרות עם המציאות הפוליטית בעיר. בנוסף, עוסק אדם בקידום העסקה ישירה באוניברסיטה העברית ומפעיל באמצעות התא פרויקטים המתמקדים, לדוגמה, בקריאת תלושי שכר עבור הסטודנטים.

מי אני? מתן מחבר
אביבים: 20
שנה: ג'

העובדות: מתן, ירושלמי במקור, הגיע לפקולטה למשפטים דרך העתודה הצבאית, ובסיום התואר צפוי להמשיך ממנה לפרקליטות הצבאית. בינתיים הוא גר אצל סבתו. "היא גרה מאוד קרוב לקמפוס וזה נוח מבחינת הנגישות", הוא מסביר. "אני המרוויח העיקרי מהסידור הזה, יש מישהי שמפנקת אותי." לגבי העתודה הוא חושב שמדובר בבחירה מצוינת שעשה. "החוויה של להיות עתודאי באוניברסיטה העברית היא לדעתי אחד המסלולים הנכונים ביותר שאפשר לעשות. במסגרת העתודה עצמה, למי שמתלבט בין מקצועות שונים – לדעתי המקצוע של משפטים הוא אחד המסלולים הכי מעניינים והכי משתלמים. זה נכון הן מבחינת השירות שיוצא לך לעשות בפועל, והן מבחינת המקפצה אחר כך באזרחות".

למה משפטים? "הרקע היה סרטים וסדרות", מתוודה מתן. "נתפסתי, והתחלתי לראות את עצמי כעורך דין פלילי, סנגור שמגן על הלקוחות שלו. הרגשתי שזה משהו שאני יכול להתעסק בו ועורר בי תחושת צדק". התוכניות של מתן השתנו מעט כשהתחיל ללמוד, והוא מצא תחומי עניין חדשים. "חודשיים לתוך שנה א' התאהבתי לגמרי בקורסים של חוזים ובהמשך גם בתאגידים ובקניין. לאט לאט מצאתי את עצמי מתמקד יותר בתחום המשפט הפרטי והמסחרי. הלקח שלמדתי מזה הוא תמיד לשמור על ראש פתוח ולא להיות עקשן. בסופו של דבר", הוא מסכם, "הלימודים פשוט מעניינים, ואני מוצא את עצמי נהנה ממש מהקורסים". 

דיון נוסף: מלבד הלימודים המשפטיים הצטרף מתן למועדון הדיבייט של האוניברסיטה העברית. "אני חושב שזו אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי מאז תחילת התואר", הוא אומר. מועדון הדיבייט הוא בעל מסורת וגאווה לא קטנה – המדובר במועדון הכי ותיק בארץ, עם מסורת ארוכה של הישגים ותחרויות בארץ ובעולם. "אני השתתפתי בכמה תחרויות בליגה הישראלית, ופעמיים הגעתי לגמר התחרויות. באופן כללי אני חושב שאנחנו מייצגים בכבוד את הנבחרת". מתן אינו לבד במועדון. נמצאים עימו שם לא מעט סטודנטים אחרים מהפקולטה למשפטים, שנמשכים באופן טבעי להזדמנות להשחיז את כישורי הדיון שלהם. "אני חושב שבעבור משפטנים, בעיקר כאלו שמתעניינים בליטיגציה, מדובר בפלטפורמה מצוינת לרכישת כישורים חיוניים כמו חשיבה מהירה, עמידה בפני קהל, פיתוח טיעונים לוגיים ובטחון עצמי. כמובן, לא כולם מהפקולטה, וזו הזדמנות נהדרת לפגוש סטודנטים מתחומים אחרים  עם גישות מרעננות". לאחר חוויה טובה בשנה ב' החליט מתן להמשיך את חברותו במועדון גם בשנה ג' ללימודיו, והתמנה ליושב הראש של המועדון. "זוהי כבר הזדמנות ייחודית יותר. מלבד הניסיון הכללי של דיבייט, רכשתי כלים מעניינים מאוד בניהול, ארגון אירועים וייצוג של מועדון הדיבייט והאוניברסיטה מול גופים שונים. בסופו של דבר, זו הייתה תרומה נהדרת ומשלימה ללימודי המשפטים שלי".

מי אני? איה שוורץ
אביבים: 26
שנה: ד'

העובדות: איה מתגוררת ברחביה. היא רכזת מעורבות חברתית באגודת הסטודנטים, מדריכה בהתנדבות בעמותת "אחריי", עמותה חינוכית חברתית הפועלת במטרה להצמיח מנהיגות צעירה ולעודד מעורבות חברתית בקרב בני נוער וצעירים לקראת גיוסם לצבא. איה הדריכה במסגרת פרויקט "מעגלי נשים" המופעל ע"י דיקנט הסטודנטים.

למה משפטים? איה מאמינה שלימודי המשפטים מקנים השכלה טובה וחשובה להמשך הדרך. "בפקולטה מלמדים מיטב המרצים, הלימודים מרתקים והפקולטה מאפשרת מגוון רחב של פרויקטים ואפשרויות עשייה",  מספרת שוורץ. "אני רואה את החוויה שלי כאן כאבן דרך בחיי. הכרתי במהלך התואר אנשים שיש הרבה מה ללמוד מהם גם מעבר לפן האקדמי."

דיון נוסף: איה היא ממקימי פרויקט "אמץ-סבא", שמתקיים זוהי השנה הרביעית. מטרתו לתת מענה לבעיית הבדידות של קשישים על ידי מפגשים שבועיים עם סטודנט בבית הקשיש. השאיפה היא שהפרויקט יגשר על פערים בין-דוריים ויקדם יחס הולם לאוכלוסיית הקשישים המתרחבת. השנה יש למעלה מארבעים משתתפים בירושלים, ומתחילה להתקיים פעילות גם ברחובות. הפרויקט צמח במרכז היזמות של אגודת הסטודנטים הכללית ונתמך ע"י הג'וינט, התאחדות הסטודנטים וארגונים נוספים.

משלחת מרכז מינרבה לצפון אירלנד: מבט אחר על הקונפליקט הישראלי-ערבי

זה מספר שנים יוזם מרכז מינרבה משלחות סטודנטים לסיור לימודי באזורי סכסוך שהופעלו בהם מנגנוני צדק מעברי. הסטודנטים זוכים לחוויה בלתי נשכחת, ובמהלכה חוזים בדרכים הייחודיות שבהן מתמודדות המדינות השונות עם המצב שלאחר הסכסוך ומתקדמות לקראת עתיד של קיום זכויות אדם ושלטון חוק. הסיורים הלימודיים מתקיימים בעזרת תמיכה נדיבה של קרן גל מניו יורק.

מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית יוזם מגוון פרויקטים אקדמיים אשר חושפים את הסטודנטים לסוגיות שונות בתחום זכויות האדם. מאז שנת 2009 יוצאות משלחות סטודנטים לסיורים לימודיים בתחום צדק מעברי, מטעם המרכז, במדינות שחוו סכסוך והפעילו מנגנונים שונים להתמודדות עם המצב שבעקבותיו. הסטודנטים לומדים במהלך סמסטר אינטנסיבי על מדינה שבה הופעלו מנגנוני צדק מעברי, ובשיאו של הפרויקט הם יוצאים לביקור בלתי-נשכח באותה מדינה, שבמהלכו הם נחשפים לאופן שבו היא מבטיחה עתיד של קיום זכויות אדם לאזרחיה. בשלוש השנים הראשונות של התוכנית בחנו חברי המשלחות את סוגיית הצדק המעברי בהקשר של רואנדה. בשנה שעברה התארחו הסטודנטים לראשונה בצפון אירלנד, והם צפויים לבקר שם גם השנה.

תחום הצדק המעברי עוסק בהתמודדות מדינות וחברות שונות עם עוולות העבר, במעברן ממצב טראומתי המתאפיין בהפרה ממושכת ומשמעותית של זכויות אדם, מלחמת אזרחים, משטר דיכוי ולעיתים גם רצח-עם למצב של פיוס ושיקום, על מנת להבטיח עתיד של קיום זכויות אדם ושלטון חוק. התוכנית לצדק מעברי של הפקולטה למשפטים היא היחידה מסוגה בישראל. היא כוללת מחקר, כנסים וסדנאות, מומחים אורחים מחו"ל ומישראל, מלגות והתמחויות לסטודנטים – ומציעה מגוון קורסים לתואר ראשון ושני. התוכנית מתאפשרת הודות למענקים ותרומות ממקורות שונים בארץ ובחו"ל, ובכלל זה תמיכה משמעותית ביותר שמעניקה לאורך השנים קרן גל מניו יורק.

הפקולטה למשפטים מציעה לסטודנטים הלומדים בה מגוון קורסים בתחום, וביניהם "סדנת צדק מעברי" המתמקדת בצפון אירלנד כמקרה בוחן. את הסדנה מעביר ד"ר רון דודאי, שבעבר היה עמית מחקר במכון לצדק ופיוס בדרום אפריקה וחוקר עמית ב-SOAS באוניברסיטת לונדון, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת קווינ'ס בבלפסט, צפון אירלנד - והיום הוא פוסטדוקטורנט בתכנית עמיתי מרטין בובר היוקרתית באוניברסיטה העברית.

 
הסטודנטים במכון לצדק מעברי באוניברסיטת אלסטר ליד בלפסט (עומדים במרכז: ד"ר רון דודאי, עו"ד דני עברון ותלמידת הפקולטה מיכל קליין)

מטרת הסדנה היא לבחון ולנתח מושגים ומוסדות של צדק מעברי בהקשר של יישוב סכסוכים, תוך התמקדות במקרה המבחן של צפון אירלנד. הסכסוך בצפון אירלנד היה המשמעותי והרצחני ביותר במערב אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. התהליך שהביא לסיום הסכסוך נחשב למוצלח ברובו, אולם המתיחות עדיין קיימת. יישוב הסכסוך כלל מגוון רחב של יוזמות ומוסדות של צדק מעברי. הסדנה עוסקת בין היתר גם  בהיבטים השוואתיים. במרכז מינרבה מאמינים כי צורת החשיבה, המתודות ומנגנוני הצדק המעברי שהופעלו במקומות אחרים בעולם יכולים לסייע גם בתהליך הבאתם של קונפליקטים אחרים לסיומם - לרבות אצלנו.

לסדנה נבחרים עשרה סטודנטים בעלי רקע אקדמי מגוון, רובם ככולם בעלי רקע כלשהו בזכויות אדם, יישוב סכסוכים, בניית שלום, משפט בינלאומי, יחסים בינלאומיים, או נושאים אחרים המשיקים לתחום הצדק המעברי. גולת הכותרת של הסדנה היא סיור לימודי בן שבעה ימים בצפון אירלנד, במהלכו נחשפים הסטודנטים למורכבות הסוגיה ולמנגנוני הצדק המעברי המיושמים בה.

סיור בשכונות מרכזיות בסכסוך בהנחיית פרופ' פיטר שירלו מאוניברסיטת קווינ'ס בלפסט

על הבחירה במדינה זו כמקרה בוחן מספר עו"ד דני עברון, המנהל האקזקוטיבי של מרכז מינרבה לזכויות אדם, כי צפון אירלנד מהווה דוגמה קרובה למדי לישראל מבחינת אופי ומורכבות הסכסוך. התנהלה בה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין הקתולים לפרוטסטנטים, אשר נמשכה עשרות שנים והתאפיינה בטרור קיצוני נגד אזרחים. "הסוגיה מרתקת אף יותר נוכח העובדה שלאקדמיה ולארגונים חברתיים תפקיד מרכזי ומשמעותי בתהליך החיובי שמתרחש שם".

במרכז מינרבה מאמינים בחשיבות העצומה של למידה על מקום אחר, ובפוטנציאל הגלום בה, כדרך להתבונן "מהצד" באופן ביקורתי על המתרחש במקום שבו אנו חיים. לדברי עברון, "דברים נראים לנו מובנים מאליהם כאשר אנו חיים בתוך הסכסוך שלנו. אנו נוטים להניח הנחות יסוד מבלי להיות מודעים לכך, הכל מאד אישי ומוכר. הסדנה מאפשרת לסטודנטים ללמוד בצורה מעמיקה ואינטנסיבית טרם הסיור על מורכבות המצב במקום שזר להם לחלוטין. הם מגיעים לסיור עם ידע נרחב בתחום, מה שמאפשר להם לבחון שם את הדברים באופן מעמיק יותר. במהלך הסיור מתקיימות פגישות, סדנאות וביקורים באתרים שונים בליווי פוליטיקאים, ארגונים חברתיים, אנשי אקדמיה, מנהיגים, מפקדים ואסירים לשעבר, מכל צידי הסכסוך. לוח הזמנים מאוד אינטנסיבי, ובסופו של כל יום עוברים הסטודנטים סיכום יום שבמהלכו משוחחים על מה שראו ושמעו, ובאופן טבעי חושבים על הדברים גם בהקשר של ישראל". עברון מוסיף כי "יש בתהליך הזה משהו מאיר עיניים. הסטודנטים מבינים במהלך הביקור כי הסיטואציה נצבעת גם בהרבה גוונים של אפור והדברים מאוד מורכבים וסבוכים. נוצר שיח מרתק בקרב הסטודנטים אשר מנסים להתבונן על הדברים כדי ליישמם על המציאות שלנו בישראל. אנו חיים במציאות שבה הסכסוך נראה בלתי פתיר, והמפגש של הסטודנטים עם אנשים מעוררי השראה מפיח בהם תקווה שגם כאן הדברים יכולים להתנהל אחרת. הביקור נוטע בהם את התחושה כי לכל אחד מהם יכול להיות תפקיד משמעותי בתהליך הפיוס".

 
שיחה עם מרק תומפסון, מנהל ארגון "Relatives for Justice"

מיכל קליין, סטודנטית בפקולטה שהשתתפה בסיור לצפון אירלנד בשנה שעברה, מספרת: "אם אני צריכה לבחור שני רגעי שיא אישיים עבורי, אלו ללא ספק הפגישה עם לוחמים לשעבר מחמישה ארגונים שונים במסגרת פרויקט From Prison to Peace, שמטרתו לעודד שיקום וליצור שיח בין לוחמים משני צידי המתרס; לצד התובנה אודות מהו שלום וההשוואה הבלתי-נמנעת בין צפון אירלנד לישראל שעלתה במהלך שיחת סיכום הסיור ביום האחרון." מיכל מעידה כי המפגש עם הלוחמים היה מאוד אינטנסיבי, ואפשר לשאול שאלות קשות, לעתים לא נעימות, אשר באופן מפתיע נענו בתשובות שלא הייתה בהן ולו טיפת חוסר נוחות. לדברי מיכל, "הפער שבין החיים שלהם בעבר לחייהם כיום הוא בלתי-נתפס: חיי המשפחה ששוקמו לאחר שחלקם ישבו קרוב לעשור בכלא; האידיאולוגיה המיליטנטית שהוחלפה בערכי שוויון ורצון לקבלת הזדמנות שווה; והיכולת לנהל שיח עם מי שעד לפני 15 שנה נתפס אויב מושבע היא מעוררת השראה. הקורס ששיאו בסיור מוביל אותך למעין התפכחות. כשאתה בוחן סכסוך של אחר, הגבולות של מי 'הרע' ו'הטועה' למול 'הטוב' ו'הצודק' מיטשטשים. כשזה נוגע לסכסוך הביתי שלנו, העובדה שאתה חלק מנרטיב מסוים ושגדלת בצד אחד של הקונפליקט משפיעה לפעמים בצורה הרבה יותר חזקה ממה שחשבת. התמונה של איך יוצרים שלום, ושאלות כגון מהו בכלל שלום, באילו צורות ומודלים ניתן לעצב אותו, והאם המודל של צפון אירלנד יכול לחול גם אצלנו, הן מהותיות". מיכל מוסיפה כי הסיור גרם לה להבין כי לראות את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני מן הזווית הנכונה פירושו להתבונן בו בשתי רמות: ברמת המאקרו – שלום "קר" שעיקרו הפסקת האלימות בין הצדדים, וברמת המיקרו – יצירת צדק מעברי פרטני לכל אוכלוסיה, ויצירת מפגשים ראשוניים בין שתי האוכלוסיות. "אולי כך, שינוי אמיתי יחול" .

23 במאי 1998: העתון היומי של בלפסט מכריז על תוצאות משאל העם שאישר את הסכם השלום

פרופסור לבונטין – המשפטן ששר את שירת המשפט

הפקולטה למשפטים קיימה כנס חגיגי לרגל הוצאת הספר המוקדש לפרופסור לבונטין לכבוד יום הולדתו ה-91. לבונטין, דמות מובילה ומוערכת בעולם המשפט, נמנה עם דור המייסדים של החינוך המשפטי במדינת ישראל והיה מקור השראה לדורות של חוקרי משפט, שופטים ועורכי-דין.

בחודש נובמבר 2013 נערך בפקולטה למשפטים כנס לציון יציאת הספר לכבוד פרופ' אביגדור לבונטין, בהשתתפות חברי הסגל ובוגרי הפקולטה לדורותיהם. הספר ראה אור לרגל יום הולדתו ה-91 של לבונטין, ביוזמת תלמידו ועמיתו, פרופ' יהושע ויסמן. הספר, בעריכתם של פרופ' ויסמן, פרופ' ברק מדינה ופרופ' סיליה פסברג, מאגד מאמרים משפטיים מקוריים, שנכתבו במגוון תחומים על ידי מיטב חוקרי המשפט בישראל. בספר שבעה-עשר מאמרים, העוסקים במשפט ציבורי, בדיני חיובים ודיני משפחה, בתורת המשפט, בהיסטוריה של המשפט ובמשפט בינלאומי. בצד המאמרים מובאים בספר גם דברי הגות, הדנים בתפיסות יסוד חברתיות ובסוגיות פילוסופיות תיאורטיות.

במהלך הכנס נישאו דברים מפי תלמידיו ועמיתיו של לבונטין. דיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' יובל שני, פתח את הכנס באומרו: "אנו רואים עצמנו כמופקדים על פיקדון יקר שהותירו לנו חברי הסגל מתקופתו של לבונטין". פרופ' סיליה פסברג סיפרה לנוכחים על קורות חייו של לבונטין. לבונטין, שנולד בתל אביב ב-1922, נמנה עם דור המייסדים של הפקולטה והיה  מראשוני מוריה, הצעיר שבהם, והיחיד שהיה יליד הארץ ושעברית הייתה שפתו. הוא גם היה מבכירי מוריה והרים תרומה אדירה לעיגונו האקדמי של לימוד המשפט בישראל. מאז ועד היום לא היה עוד מורה בפקולטה שלימד קורסי חובה רבים כל כך, בתוך זמן קצר כל כך ובגיל ביולוגי ומקצועי צעיר כל כך. בשנת 1957 כבר קודם לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1958 היה לדיקן הפקולטה. דברים שנשא בפני מועצת הפקולטה לפני היבחרו ממחישים את מחויבותו לקידום האקדמיזציה של לימודי המשפט בישראל. אך מחויבותו לאקדמיה לא גברה על מחויבותו הציבורית של לבונטין. בנאום הפתיחה של בניין הפקולטה בגבעת רם הצהיר כי "נשמת המדינה מופקדת בידי המשפטן", וכי לפקולטה משימה נוספת על ייעודה האקדמי, והיא "הרחבת התודעה המשפטית בעם".

פרופ' אביגדור לבונטין

בחיבוריו של לבונטין מובאים דיונים מעמיקים בתחומים רבים ומגוונים, ובהם:  משפט בינלאומי פומבי, תורת המשפט, דיני קניין, דיני חיובים במשפט המקובל, חינוך משפטי, משפט ציבורי, וכן ספרו האוטוביוגרפי "בוקר וערב" העוסק בענייני המדינה. עיקר כתיבתו האקדמית מתמקדת במשפט הבינלאומי הפרטי.

בסוף שנות השישים הוא פרסם שלוש יצירות מופת: מסה על ברירת הדין בחוזים עבר-לאומיים, ספר על הבעיות המתודולוגיות של ברירת הדין, והצעה של חוק לדוגמה המקיפה את תחום המשפט הבינלאומי הפרטי כולו. לדברי פרופ' פסברג, כל אלה מתאפיינים בדיוק, בשיטתיות ובעומק, בעושר של ידע ולמדנות, ובניתוח מושגי פורץ דרך. פרופ' פסברג הוסיפה כי בעיניהם של מאות ואלפי התלמידים שלמדו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעיניהם של משפטני ישראל, לבונטין היה ועודו האב-טיפוס של המשפטן האקדמי. הספר, סיכמה פרופ' פסברג, מוקדש בהערכה לאביגדור לבונטין, רב הפנים ובעל התרבות, ביום הולדתו ה-91.

פרופ' יהושע ויסמן סיפר לנוכחים כיצד בשנות החמישים של המאה הקודמת דרך כוכבו של לבונטין בשמי האוניברסיטה העברית. לבונטין, אותו תיאר פרופ' וייסמן כ"ישראלי המדיף ניחוח חו"ל בלבושו האלגנטי, שערו מסודר בקפידה, הילוכו מדוד ודבריו רגועים וקולחים בעברית ישראלית עשירה ומלוטשת", הילך קסם על תלמידיו ושבה את ליבם. "שיעוריו היו חוויה אינטלקטואלית נדירה. היה לו כישרון מובהק לבחור את המילה הקולעת והמתאימה ביותר להבעת רעיון שביקש להעביר לתלמידיו", סיפר פרופ' ויסמן.

ד"ר מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, תיאר את לבונטין כמי ש"אין, ולא היה כמותו, מי שיודע לשיר – ושר – את שירת המשפט, באוזנינו התלמידים ובאוזני מי שאך ביקש ונכון היה לשמוע. אביגדור לבונטין פענח עבורי את הגנום המשפטי. כך לימדני לגלות ולחוש את הדי-אן-איי המשפטי. כך למדתי מהו משפט. מהי ליבתו של המשפט".

פרופ' פסברג ופרופ' ברק מדינה סיפרו למערכת "הפקולטה" כי פרופ' לבונטין הביע בתקופה האחרונה את דאגתו ממה שנראה לו כחוסר עניין מספיק של רבים מן הסטודנטים בנושאים פוליטיים וחברתיים, וקרא לדור הצעיר להיות מעורב יותר בסוגיות לאומיות וחברתיות.

לבונטין מצידו סיכם את הערב בכך שתיאר את הפקולטה למשפטים כבית חם ושעשע את הנוכחים באנקדוטות מחייו האקדמאיים והאישיים. "שאלתי את עצמי לא פעם מה עדיף: התבונה של מחנה יהודה או של הר הצופים. אנשי הר הצופים נתפסים ככאלה המתעסקים בדברים כלליים. הגעתי למסקנה ביני לבין עצמי שהשאלה מה עדיף היא תלוית מגמה. אם אנו רוצים לדעת מה יהיה עוד עשרות שנים, נפנה אנו לתבונת הר הצופים; אולם אם נישאל על ההווה – נעדיף אנו את תבונת מחנה יהודה. אם אדם מטפס למגדל השן הגבוה – מיטיב הוא לראות את מה שרחוק יותר. באותו מטבע – אינך רואה את מה שמתרחש למרגלות מגדל השן". לבונטין מנבא כי בעתיד, מלבד החקיקה וחוקי היסוד, תיווצר קומה נוספת בבניין שמרכיב את המשפט – משפט כלל אנושי, בינלאומי. הדבר ידרוש ממשפטנים להתעסק דווקא בשאלות מופשטות ותיאורטיות, שחשיבותן תלך ותגבר בחלוף השנים. לאחר האירוע סיפרה פרופ' פסברג כי שמחה לגלות כמה הספר והאירוע ריגשו את פרופ' לבונטין, ובמיוחד ריגשה, לדבריה, האמירה כי הודות למעורבים בהכנת הספר התעורר בו מחדש עניין אינטלקטואלי בסוגיות השונות הנדונות בספר.

שיתוף פעולה בין הפקולטה לארגון WIPO פותח הזדמנויות בתחום הקניין הרוחני

הפקולטה למשפטים חתמה באחרונה על הסכם שהעמיק את שיתוף הפעולה הקיים בינה לבין WIPO, הארגון הייעודי של האו"ם בתחום הקניין הרוחני. במסגרת ההסכם יוכלו תלמידי הפקולטה, שכבר עתה מציעה מבחר גדול של קורסים והזדמנויות מחקר בתחום הקניין הרוחני, לשמש כמתמחים בארגון, וזאת בנוסף לשיתופי הפעולה הקיימים כבר כיום בין הפקולטה ל-WIPO.

הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית מקפידה להישאר בחזית המחקר והלימודים ומנסה לשלב בין השניים. לשם כך פועלת הפקולטה לעתים קרובות  בשיתוף פעולה עם כמה מהגופים המובילים בעולם בתחומים שונים, כדי לתת לסטודנטים ולחוקרים שלה את ההזדמנות הטובה ביותר לממש את מלוא הפוטנציאל המקצועי שלהם. דוגמא לשיתוף פעולה שכזה הוא שיתוף הפעולה ארוך השנים בין הפקולטה וארגון WIPO, אשר הועמק לאחרונה ובמסגרתו יוכלו בוגרי הפקולטה לצאת להתמחות בארגון.

ארגון WIPO (ראשי תיבות של World Intellectual Property Organization, ארגון הקניין הרוחני העולמי) הוא סוכנות מיוחדת של האו"ם, שנוסדה ב-1967 כדי לקדם את ההגנה על הקניין הרוחני. הארגון משמש כמוקד עולמי בכל הקשור לעיסוק בדיני הקניין הרוחני, וחברות בו 186 מדינות. הארגון חולש על אכיפת אמנות ומנגנונים בינלאומיים רבים דרך משרדיו הראשיים בז'נבה שבשווייץ. בנוסף, WIPO עוסק גם בתקינה, ומארגן פעילות ענפה במחקר ובגיבוש מדיניות קניין רוחני בתחומים שונים.

"הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית היא אחת המובילות בישראל בתחום הקניין הרוחני", מסביר ד"ר גיא פסח. לדבריו, חשיבותו של שיתוף הפעולה עם WIPO נובעת מן הרצון לשמור על המעמד המוביל.  ד"ר פסח, מרצה בכיר בפקולטה בתחומי זכויות יוצרים, משפט וטכנולוגיה וקניין רוחני, כתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "זכות יוצרים וחופש העיתונות" בהנחיית פרופ' יהושע ויסמן. לאחר שהמשיך לפוסט דוקטורט באוניברסיטת ייל בארצות הברית, היה ד"ר פסח לחבר הסגל הראשון שהצטרף לפקולטה מתוך כוונה שיתמחה בתחומי הקניין הרוחני. מאז הרחיבה הפקולטה למשפטים את הסגל בתחום, וכיום מלמדות וחוקרות בה גם ד"ר קטיה אסף וד"ר מיכל שור עופרי. "מבחינת היצע הקורסים והסמינרים – אנחנו בין המובילים בארץ בתחום", אומר ד"ר פסח. "הדבר מורגש הן בלימודים לתואר ראשון, הן במגמת קניין רוחני במסגרת התואר השני, והן בפעילות מחקרית ענפה בתחום".

במצב עניינים שכזה היה זה אך טבעי שהפקולטה למשפטים תשאף לשיתוף פעולה מעמיק יותר בינה לבין ארגון WIPO. אשת הקשר של ישראל ב-WIPO היא עורכת הדין לי מאור, שהיא בעצמה בוגרת של הפקולטה, במגמת קניין רוחני, משפט וטכנולוגיה (תואר שני), אשר תרמה רבות לקשרים ההדוקים ולהרחבת שיתופי הפעולה בין הפקולטה לבין WIPO. "שיתוף הפעולה של הפקולטה עם WIPO החל לפני כעשר שנים, ומאז הוא רק צמח והתפתח".

מה לגבי נציגים מהפקולטה למשפטים?
"הפקולטה שלנו, כמארגנת הסמינר השנתי, נהנית מן הפריבילגיה להטיס לז'נבה כחמישה סטודנטים וסטודנטיות מצטיינים, בעלי רקע ועניין בתחום הקניין הרוחני, אשר נוטלים חלק בסמינר. בחלק מן השנים אותם סטודנטים וסטודנטיות שכתבו עבודות מחקר בתחום הקניין הרוחני אף הציגו את עבודותיהם במסגרת הסמינר, וזוהי ללא ספק הזדמנות נהדרת לכל סטודנט. החוויה היא חוויה ייחודית לסטודנטים אשר זוכים לבקר בארגון בינלאומי של האו"ם, פוגשים סטודנטים ממוסדות אקדמיים מובילים ברחבי העולם, ובעיקר מרחיבים את אופקיהם בתחום הקניין הרוחני".

למה הכוונה?
"הרעיון הוא לבחון אינטראקציות של תחום הקניין הרוחני עם היבטים מוסדיים שונים. לדוגמה, היחס בין קניין רוחני והיבטים ממסדיים של המדינה או תפקיד מוסדות בינלאומיים, וכן מוסדות מחקר ומוסדות שלא למטרת רווח. הכנס הזה צפוי להתרחש בשבוע האחרון במאי במטהWIPO בז'נבה. הפקולטה תוציא השנה, כשנים קודמות, משלחת לסמינר, ובקרוב צפוי לצאת קול קורא בנושא".

כאמור, באחרונה שיתוף הפעולה של הפקולטה עם WIPO רק התהדק. לאחר שנים רבות שבהן כלל שיתוף הפעולה בעיקר כנסים וסמינרים, נפתח מסלול התמחות עבור בוגרי הפקולטה, שבמסגרתו יוכלו תלמידים לנסוע למספר חודשים ולהתמחות בארגון WIPO עצמו, וכך למצוא עצמם "במרכז העצבים" של עולם הקניין הרוחני.

 
ד"ר גיא פסח

מה קורה בסמינר?
"הפקולטה היא זו שמארגנת את הסמינר, ומשתתפים בו נציגים מעשרת המוסדות האקדמיים המובילים בעולם בתחומי הקניין הרוחני. מדי שנה אנחנו בוחרים נושא ייחודי ומזמינים מרצים ותלמידי מחקר מהמוסדות השונים להציג עבודות מחקר ומאמרים הקשורים לנושא באותה שנה. הסמינר נערך במשך שלושה ימים ומאפשר לחוקרים מרחבי העולם לפגוש ולשמוע זה את זה".

מה צפוי להיות בכנס הקרוב?
"המשתתפים בכנס הקרוב, וזו לא רשימה ממצה, מגיעים מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, בית הספר למשפטים בג'ורג'טאון, מכון מקס פלנק לקניין רוחני במינכן, CEIPI – המרכז לקניין רוחני באוניברסיטת שטרסבורג, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ז'נבה, בית הספר למשפטים באוניברסיטת קונטיקט, הפקולטה למשפטים באוקספורד, ואוניברסיטת אמסטרדם. השנה הנושא הוא קניין רוחני, מוסדות וארגונים".

מה כולל שיתוף הפעולה עם הארגון?
"במהלך השנים האחרונות שיתוף הפעולה עבד בשני כיוונים. מצד אחד הארגון שיתף עימנו פעולה בארגון כנסים בנושאים שונים העומדים על סדר היום הציבורי בתחום הקניין הרוחני. מנגד, הפקולטה עצמה לקחה חלק בפרויקטים נקודתיים של WIPO. גולת הכותרת של התהליך הוא סמינר שנתי בתחום הקניין הרוחני. התחלנו לערוך אותו בז'נבה תוך שיתוף פעולה עם WIPO לפני שמונה שנים, ואנו מקפידים לחזור עליו מדי שנה".

מה השתנה בעקבות ההסכם החדש?
"לפי ההסכם האחרון שחתמה הפקולטה עם WIPO, מדי שנה בוגר או בוגרת של הפקולטה, בעלי תואר ראשון במשפטים ותואר שני בתחום כלשהו – משפטים או לאו – יוכלו להתמחות בארגון. ההתמחות תארך בין שלושה לשישה חודשים, במהלכם הארגון יציב את המתמחה במחלקת WIPOLEX. מחלקה זו אחראית על מאגרי החקיקה והמשפט המשווה של הארגון. קול קורא ראשון צפוי להתפרסם בקרוב. זוהי כמובן הזדמנות קורצת במיוחד לבוגרים שלנו, בעלי עניין בתחום הקניין הרוחני, שמבקשים לקבל זווית בינלאומית באחת הזירות המשמעותיות ביותר בתחום".

מה צפויים המתמחים לעשות במסגרת ההתמחות?
"התפקיד המרכזי של WIPOLEX הוא להיות אחראי על תרגום מכלול דברי החקיקה בנוגע לקניין רוחני לשפות שונות, כדי שיהיו זמינות לארגון ולחבריו. המתמחים יעשו גם עבודת מחקר וריכוז מידע ונתונים משפטיים לגבי כל מדינה. מטבע הדברים, אנחנו מניחים שהמתמחים יקדישו חלק נכבד מהזמן שלהם לעבודה על התיק הישראלי, וינגישו את החומרים הנוגעים למדינת ישראל לחברי הארגון. כמובן זה יהיה רק חלק מהעבודה, וסביר מאוד שהם יזכו לטעימה נוספת מהנושא".

 
ד"ר מיכל שור-עופרי

כלומר, זוהי עוד הזדמנות עבור הסטודנטים לקבל טעימה בינלאומית רחבה יותר?
"בהחלט, וזה מצטרף לסמינרים ולכנסים. הסמינר שלנו הוא אחד מהיחידים בעולם שמאפשרים לחוקרים או תלמידי מחקר בתחילת דרכם להציג את העבודות שלהם לקהל מגוון – שכולל חוקרים ותלמידי מחקר בתחילת דרכם אף הם, וכן בפני אנשי סגל וותיקים ומבוססים. לנו האקדמאים יש הרבה כנסים, אבל כנס שכזה הוא הזדמנות ייחודית לסטודנטים שלנו".

והניסיון מלמד שזה מסייע?
"כמעט כל האנשים שכתבו דוקטורט בתחום הקניין הרוחני באוניברסיטה העברית הציגו גם בסמינרים האלו, כגון ד"ר מיכל שור-עופרי שהצטרפה בינתיים לסגל שלנו כמרצה בכירה וכן אחרים רבים וטובים. באופן כללי, זוהי דרך מאוד טובה לחוקרים בתחילת הדרך ליצור קשרים בינלאומיים. בסמינרים הם פוגשים אנשים שנמצאים בשלבים מקבילים להם, וכן מתקדמים יותר, מארצות שונות. אנחנו משתדלים לבחור אנשים שהם לא רק תלמידים מצטיינים, אלא גם בעלי רקע ועניין מובהק בקניין רוחני, כפי שהתבטא במהלך התואר. הסוגיות הן 'בקו האש' של המחקר העדכני. זו חוויה אינטלקטואלית ברמה גבוהה במיוחד מבחינת התכנים".

תא סטודנטים עם מוגבלויות: להוביל, לקדם, לשנות

זה כשנתיים פועל באוניברסיטה העברית תא סטודנטים עם מוגבלויות, הראשון מסוגו בארץ. מערכת ביטאון הפקולטה קיימה שיחה עם יושבי ראש התא, סטודנטים בפקולטה למשפטים, על חזון התא ועל העשייה הבלתי פוסקת לטובת סטודנטים עם מוגבלויות.

תא הסטודנטים עם מוגבלויות הוקם לפני שנתיים ביוזמת יובל גרבר, קטוע שתי ידיים, שלמד באוניברסיטה העברית לתואר הראשון והשני במדעי המדינה. לתא שתי מטרות מרכזיות. האחת היא לשמש מקום לשיתוף ולחברות – קבוצת אנשים עם קשר אישי אחד כלפי השני, שמעצימה, מכילה ותומכת. המטרה השנייה היא לפעול לקידום מטרות פוליטיות-חברתיות ולהוביל שינויים ותהליכים חברתיים באוניברסיטה ומחוצה לה.

יובל גרבר, מייסד התא, מספר: "סטודנטים עם מוגבלויות נדרשים ליותר זמן למידה כדי להשיג הישגים דומים לאלה של סטודנטים ללא מוגבלויות. ברמה הפשוטה ביותר עליהם להתמודד עם סוגיית הנגישות. כשאנחנו מדברים על נגישות, צריך להבין שמדובר על מושג רחב, שמשפיע על תחומים רחבים של הלמידה. יש נטייה לזהות נגישות עם נגישות פיזית – 'רמפה' עבור כסא גלגלים או שירותים נגישים. אבל, חלק חשוב מן הנגישות היא נגישות חושית. לדוגמא, אם הטקסטים הנלמדים בכיתה אינם זמינים בפורמט אלקטרוני, סטודנטים כבדי ראייה ייאלצו להנגישם, בעצמם, לפני הקריאה. סטודנטים עם מוגבלויות נתונים לא פעם בבידוד חברתי, עניין שמשפיע על מצב הרוח ובהכרח על היכולת ללמוד. תא הסטודנטים הוקם במטרה לענות על הקשיים הללו".

לצד הבית החם החברתי, התא משמש כבית פוליטי לסטודנטים עם מוגבלויות (ובלעדיהן) אשר מאמינים שיש לעשות יותר עבור קידום הנגישות באוניברסיטה. במסגרת פעילות התא מתקיימים מפגשים חודשיים, אשר מטרתם לתכנן אופני פעולה לשם הנגשת האוניברסיטה ומקומות נוספים בירושלים לסטודנטים עם מוגבלויות. "גודל הכיתות, העובדה שלרוב לא מכירים את החברים לכיתה וכן הקושי להתמצא בקמפוסים הגדולים – כל אלה מהווים חבלי קליטה קשים לכל סטודנט באשר הוא", מספרת מורית צור, יו"ר התא, סטודנטית למשפטים.

שיתוף הפעולה עם הפקולטה למשפטים נעשה בעיקר במסגרת פעילות הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות. הקליניקה נועדה לפלס את הדרך להשתלבות של אנשים עם מוגבלות בחברה ולמימוש זכויותיהם. עבודת הקליניקה מתמקדת בעיקר בתחומים של השכלה ותעסוקה והיא מספקת ייעוץ משפטי חינם. מלבד זאת עוסקת הקליניקה בקידום חקיקה ושינוי מדיניות, עבודה על תיקים עקרוניים, כולל הגשת עתירות לבג"ץ. שמואל (מולי) בריל, אשר מכהן כיו"ר התא בשיתוף עם מורית צור, אף הוא סטודנט למשפטים, מספר שהתא הפך לגורם חשוב בייעוץ לועדות שונות בכנסת ובמשרד המשפטים אשר עוסקות בקידום חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות.

אחד הפרויקטים של הקליניקה, שהשתתפו בו מולי ומורית, יושבי הראש של התא, היה ניסוח מסמך הערות משפטי הנוגע לטיוטת התקנות לנגישות ההשכלה הגבוהה. המסמך נכתב בעקבות ישיבות רבות של נציגי הקליניקה עם חברי התא וסטודנטים נוספים עם מוגבלות. המסמך הועבר לכלל הגורמים הרלוונטיים במל"ג, בנציבות ובכנסת. כיום משתתפים נציגי הקליניקה בפגישות בכנסת בנוגע לקידום התקנות. "הסגל האקדמי של הקליניקה מייעץ, תומך, ואנו מרגישים שיש לנו שותפים לגישה החברתית שלנו בנוגע לשוויון זכויות סטודנטים עם מוגבלות", מספרת צור ומוסיפה: "אנו פועלים בכנסת גם לקידום יוזמה שהעלה אחד הסטודנטים מהתא בנוגע להקמת קרן ממשלתית לעידוד חוקרים צעירים עם מוגבלות, מתוך ראייה שיש חשיבות לאנשים עם מוגבלות לא רק בתארים ראשונים, אלא בכל מקום באקדמיה. שוויון אמיתי יתממש כשסטודנטים ילמדו אצל מרצה עיוור, כשדוקטורנט חירש ייתן את נקודת מבטו לתוך המחקר האקדמי. הדבר יעשיר את החברה כולה ולא רק את אותם חוקרים עם מוגבלות."

לדברי מולי, "ההישג הגדול ביותר מבחינתנו הוא  עצם קיומו של תא שכזה, שהוא ראשון מסוגו באוניברסיטה. מה גם שהתא איננו מקדם אינטרסים של אוכלוסייה צרה כי אם פועל למען כלל הסטודנטים עם מוגבלויות". יושבי ראש התא מעידים כי הסטודנטים למשפטים מעורבים בפעילות התא וישנם מתנדבים רבים שנרתמים לעשייה. "הפקולטה תומכת בפעילותנו והסגל איננו מהסס להיפגש עם נציגי התא ולבחון כיצד ניתן לשפר את המצב הן ברמת הפקולטה והן ברמה החקיקתית", מוסיף מולי. "בפקולטה יש אווירה טובה של קידום זכויות ומוטיבציה לשינוי חברתי, ולשמחתנו הרבה, מצאנו פה שותפים מדהימים לקידום האג'נדה החברתית-פוליטית שלנו", אומרת מורית.