פרופסור לבונטין - המשפטן ששר את שירת המשפט

פרופסור לבונטין – המשפטן ששר את שירת המשפט

הפקולטה למשפטים קיימה כנס חגיגי לרגל הוצאת הספר המוקדש לפרופסור לבונטין לכבוד יום הולדתו ה-91. לבונטין, דמות מובילה ומוערכת בעולם המשפט, נמנה עם דור המייסדים של החינוך המשפטי במדינת ישראל והיה מקור השראה לדורות של חוקרי משפט, שופטים ועורכי-דין.

בחודש נובמבר 2013 נערך בפקולטה למשפטים כנס לציון יציאת הספר לכבוד פרופ' אביגדור לבונטין, בהשתתפות חברי הסגל ובוגרי הפקולטה לדורותיהם. הספר ראה אור לרגל יום הולדתו ה-91 של לבונטין, ביוזמת תלמידו ועמיתו, פרופ' יהושע ויסמן. הספר, בעריכתם של פרופ' ויסמן, פרופ' ברק מדינה ופרופ' סיליה פסברג, מאגד מאמרים משפטיים מקוריים, שנכתבו במגוון תחומים על ידי מיטב חוקרי המשפט בישראל. בספר שבעה-עשר מאמרים, העוסקים במשפט ציבורי, בדיני חיובים ודיני משפחה, בתורת המשפט, בהיסטוריה של המשפט ובמשפט בינלאומי. בצד המאמרים מובאים בספר גם דברי הגות, הדנים בתפיסות יסוד חברתיות ובסוגיות פילוסופיות תיאורטיות.

במהלך הכנס נישאו דברים מפי תלמידיו ועמיתיו של לבונטין. דיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' יובל שני, פתח את הכנס באומרו: "אנו רואים עצמנו כמופקדים על פיקדון יקר שהותירו לנו חברי הסגל מתקופתו של לבונטין". פרופ' סיליה פסברג סיפרה לנוכחים על קורות חייו של לבונטין. לבונטין, שנולד בתל אביב ב-1922, נמנה עם דור המייסדים של הפקולטה והיה  מראשוני מוריה, הצעיר שבהם, והיחיד שהיה יליד הארץ ושעברית הייתה שפתו. הוא גם היה מבכירי מוריה והרים תרומה אדירה לעיגונו האקדמי של לימוד המשפט בישראל. מאז ועד היום לא היה עוד מורה בפקולטה שלימד קורסי חובה רבים כל כך, בתוך זמן קצר כל כך ובגיל ביולוגי ומקצועי צעיר כל כך. בשנת 1957 כבר קודם לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1958 היה לדיקן הפקולטה. דברים שנשא בפני מועצת הפקולטה לפני היבחרו ממחישים את מחויבותו לקידום האקדמיזציה של לימודי המשפט בישראל. אך מחויבותו לאקדמיה לא גברה על מחויבותו הציבורית של לבונטין. בנאום הפתיחה של בניין הפקולטה בגבעת רם הצהיר כי "נשמת המדינה מופקדת בידי המשפטן", וכי לפקולטה משימה נוספת על ייעודה האקדמי, והיא "הרחבת התודעה המשפטית בעם".

פרופ' אביגדור לבונטין

בחיבוריו של לבונטין מובאים דיונים מעמיקים בתחומים רבים ומגוונים, ובהם:  משפט בינלאומי פומבי, תורת המשפט, דיני קניין, דיני חיובים במשפט המקובל, חינוך משפטי, משפט ציבורי, וכן ספרו האוטוביוגרפי "בוקר וערב" העוסק בענייני המדינה. עיקר כתיבתו האקדמית מתמקדת במשפט הבינלאומי הפרטי.

בסוף שנות השישים הוא פרסם שלוש יצירות מופת: מסה על ברירת הדין בחוזים עבר-לאומיים, ספר על הבעיות המתודולוגיות של ברירת הדין, והצעה של חוק לדוגמה המקיפה את תחום המשפט הבינלאומי הפרטי כולו. לדברי פרופ' פסברג, כל אלה מתאפיינים בדיוק, בשיטתיות ובעומק, בעושר של ידע ולמדנות, ובניתוח מושגי פורץ דרך. פרופ' פסברג הוסיפה כי בעיניהם של מאות ואלפי התלמידים שלמדו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעיניהם של משפטני ישראל, לבונטין היה ועודו האב-טיפוס של המשפטן האקדמי. הספר, סיכמה פרופ' פסברג, מוקדש בהערכה לאביגדור לבונטין, רב הפנים ובעל התרבות, ביום הולדתו ה-91.

פרופ' יהושע ויסמן סיפר לנוכחים כיצד בשנות החמישים של המאה הקודמת דרך כוכבו של לבונטין בשמי האוניברסיטה העברית. לבונטין, אותו תיאר פרופ' וייסמן כ"ישראלי המדיף ניחוח חו"ל בלבושו האלגנטי, שערו מסודר בקפידה, הילוכו מדוד ודבריו רגועים וקולחים בעברית ישראלית עשירה ומלוטשת", הילך קסם על תלמידיו ושבה את ליבם. "שיעוריו היו חוויה אינטלקטואלית נדירה. היה לו כישרון מובהק לבחור את המילה הקולעת והמתאימה ביותר להבעת רעיון שביקש להעביר לתלמידיו", סיפר פרופ' ויסמן.

ד"ר מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, תיאר את לבונטין כמי ש"אין, ולא היה כמותו, מי שיודע לשיר – ושר – את שירת המשפט, באוזנינו התלמידים ובאוזני מי שאך ביקש ונכון היה לשמוע. אביגדור לבונטין פענח עבורי את הגנום המשפטי. כך לימדני לגלות ולחוש את הדי-אן-איי המשפטי. כך למדתי מהו משפט. מהי ליבתו של המשפט".

פרופ' פסברג ופרופ' ברק מדינה סיפרו למערכת "הפקולטה" כי פרופ' לבונטין הביע בתקופה האחרונה את דאגתו ממה שנראה לו כחוסר עניין מספיק של רבים מן הסטודנטים בנושאים פוליטיים וחברתיים, וקרא לדור הצעיר להיות מעורב יותר בסוגיות לאומיות וחברתיות.

לבונטין מצידו סיכם את הערב בכך שתיאר את הפקולטה למשפטים כבית חם ושעשע את הנוכחים באנקדוטות מחייו האקדמאיים והאישיים. "שאלתי את עצמי לא פעם מה עדיף: התבונה של מחנה יהודה או של הר הצופים. אנשי הר הצופים נתפסים ככאלה המתעסקים בדברים כלליים. הגעתי למסקנה ביני לבין עצמי שהשאלה מה עדיף היא תלוית מגמה. אם אנו רוצים לדעת מה יהיה עוד עשרות שנים, נפנה אנו לתבונת הר הצופים; אולם אם נישאל על ההווה – נעדיף אנו את תבונת מחנה יהודה. אם אדם מטפס למגדל השן הגבוה – מיטיב הוא לראות את מה שרחוק יותר. באותו מטבע – אינך רואה את מה שמתרחש למרגלות מגדל השן". לבונטין מנבא כי בעתיד, מלבד החקיקה וחוקי היסוד, תיווצר קומה נוספת בבניין שמרכיב את המשפט – משפט כלל אנושי, בינלאומי. הדבר ידרוש ממשפטנים להתעסק דווקא בשאלות מופשטות ותיאורטיות, שחשיבותן תלך ותגבר בחלוף השנים. לאחר האירוע סיפרה פרופ' פסברג כי שמחה לגלות כמה הספר והאירוע ריגשו את פרופ' לבונטין, ובמיוחד ריגשה, לדבריה, האמירה כי הודות למעורבים בהכנת הספר התעורר בו מחדש עניין אינטלקטואלי בסוגיות השונות הנדונות בספר.