בוגרות תוכנית עמיתי המחקר של הפקולטה למשפטים זכו במלגת פולברייט

ההשקעה של הפקולטה למשפטים בסטודנטים לתארים מתקדמים ועמיתי מחקר לא אכזבה, ולראשונה כל שלוש הזוכות במלגת תוכנית פולברייט היוקרתית לשנת 2013 הן מתכנית עמיתי המחקר של הפקולטה למשפטים

תכנית פולברייט, שנוסדה בארצות הברית ב-1946, מעניקה מלגות בשני מסלולים: מסלול אזרחים אמריקאים ומסלול אנשי אקדמיה לא-אמריקאים מצטיינים המעוניינים ללמוד בארצות הברית. בישראל פועלת התוכנית דרך קרן החינוך ארצות הברית-ישראל, ועם המשפטנים הבולטים שזכו לתמיכה במסגרתה ניתן למנות את נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ואת שר המשפטים לשעבר פרופסור דניאל פרידמן. גם בקרב סגל הפקולטה למשפטים ניתן למנות מספר רב של זוכי מלגות פולברייט, בהם פרופסור איל זמיר, פרופסור דפנה לוינסון-זמיר, פרופסור אסף חמדני ופרופסור דוד אנוך. עתה מצטרפות לרשימה מכובדת זאת ד"ר תמי הראל בן-שחר, סיון שלמה אגון וד"ר שרון שקרג'י, בוגרות תוכנית עמיתי המחקר בפקולטה.

החוקרות המצטיינות

אמנם מדובר בשלוש חוקרות צעירות שכולן מהפקולטה למשפטים, אך הן נבדלות זו מזו בתחומי העניין הספציפיים ודרכן האקדמית. שרון שקרג'י, שעבודת הדוקטור שלה הוגשה ואושרה בשנת הלימודים החולפת, היא תלמידה בפקולטה מאז 2001, אז החלה את התואר הראשון שלה במשפטים, תוך כדי שילוב בתוכנית "אמירים" למדעי הרוח. היא המשיכה לתואר שני בפקולטה בהנחיית פרופ' מיכאל קרייני, והתמקדה בנושא המשפט הבינלאומי הפרטי. עבודת הדוקטורט שלה, בהנחייתה של פרופ' סיליה פסברג, עסקה בכללי ברירת דין בנישואין וגירושין.

"במהלך שנות הדוקטורט הייתי חברה בתוכנית עמיתי המחקר של הפקולטה ובפורום למשפט פרטי", מספרת שקרג'י. "מבחינת משפט בינלאומי פרטי אין מקום יותר טוב להיות בו – בטח בישראל – מאשר האוניברסיטה העברית. לאור נסיוני האישי, אחד התנאים החשובים עבור מחקר בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי הוא ספרייה טובה עם אוסף מקורות השוואתיים גדול. אז אמנם לא ניתן שלא להתרשם מהספרייה באוניברסיטת הרווארד, שם חקרתי במשך שנה לצורך כתיבת הדוקטורט, אך אין לספרייה שלנו בירושלים במה להתבייש".

לצדה זכתה במלגה גם ד"ר תמי הראל בן-שחר, שהשלימה את כתיבת הדוקטורט שלה בפקולטה למשפטים באפריל האחרון בהנחייתם של פרופסור ברק מדינה ופרופסור דוד אנוך. בשנתיים האחרונות הייתה הראל בן-שחר מנחה אקדמית של הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות בפקולטה, ובשנה החולפת גם מנחה של הסדנה למשפט ציבורי. "המחקר שלי מקדם טיעון פילוסופי בדבר עקרון הצדק החלוקתי הראוי בתחום של חינוך, ובוחן כיצד שאלות של צדק חלוקתי בחינוך באות לידי ביטוי במשפט", היא מסבירה.

לזכייה המשולשת שותפה סיון שלמה אגון, שהצטרפה לפקולטה לאחר כשש שנות שירות כקצינה במחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית. "הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית", מסבירה שלמה-אגון, "היא חממה לחוקרים בתחום המשפט הבינלאומי – הן בישראל והן בעולם. לכן היה זה המקום הטבעי עבורי לעבודת הדוקטורט". עבודת הדוקטורט של שלמה-אגון התמקדה באפקטיביות מערכת יישוב הסכסוכים של ארגון הסחר העולמי, ונכתבה בהנחייתם של דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני, וסגן הדיקן, פרופ' תומר ברודי.

החוקרות הצעירות פעלו לא מעט בישראל ומחוצה לה. שקרג'י, לדוגמא, הקימה את הפורום לדיני משפחה. "הרגשתי שחסר שיח בהיבטים של דיני משפחה", היא מספרת. "הפורום מאגד את החוקרים בתחום דיני המשפחה מכל המוסדות בישראל, וגם כמה חוקרי משפחה שאינם מתחום המשפטים". שלמה אגון הייתה חברה בפרויקט המחקר שהוביל דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני, בתחום האפקטיביות של טריבונלים בינלאומיים, במימון מועצת המחקר של האיחוד האירופי, ה-ERC. היא אימנה במשך שנתיים את נבחרת הפקולטה לתחרות המשפט המבוים הבינלאומית ע"ש ג'סאפ. כמו כן, במהלך הדוקטורט התמחתה שלמה אגון במסגרת ארגון הסחר העולמי, שבו עוסקת עבודת הדוקטורט שלה, ולאחר מכן הוזמנה לארגון בינלאומי זה כחוקרת אורחת. חלקן של הזוכות לא נפקד גם מן הכיתות – כמתרגלות – והן הקנו ידע לדור הבא של החוקרים. כך, למשל, מספרת שקרג'י: "בשנה האחרונה לימדתי את קורס המבוא למשפט ישראלי בתוכנית הבינלאומית של הפקולטה. מדובר בחוויה מאוד מעניינת ויוצאת דופן, הן מצד הנושא והן משום הצורך 'לתרגם' את השיטה הישראלית לתלמידים שבאים ממגוון שיטות משפטיות שונות, ממגוון שיטות הוראה ולמידה".

הצעות המחקר של הזוכות שונות למדי זו מזו. זו של שרון שקרג'י, שנמצאת כבר באוניברסיטת מישיגן, תתמקד בהסדרה של מערכות יחסים זוגיות שאינן נישואין קובנציונאליים, וזאת בהנחייתו של פרופסור מטיאס ריימן. "אחד היסודות בדוקטורט שלי נוגע לפיחות המעמד של נישואין, כלומר מה שמקובל לכנות המעבר של נישואין מסטטוס לחוזה. אחרי כמה שנים של עבודה מאומצת על ההסדרה העבר-לאומית של נישואין, התחדדה אצלי ההבנה שכיום כבר אין טעם להבחין בין הנישואין למערכות יחסים אחרות, לפחות מבחינת זכויות בין הצדדים לבין עצמם. לכן נראה לי מוזר שאין הסדרה, כלומר כללי ברירת דין, עבור מערכות יחסים כאלה. כשהתחלתי לקרוא גיליתי שיש מקרים שבהם הוצעה הסדרה, אבל אז היא לא שיטתית ולא מדויקת".

בן-שחר ושלמה אגון נסעו שתיהן לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ניו-יורק, אם כי לשתי תוכניות שונות. בן-שחר חברה בתוכנית "תקווה", שמבקשת לקדם מחקר שעושה שימוש במשפט עברי ובתחומים קרובים. "במסגרת התוכנית אני ממשיכה לחקור בנושא צדק חלוקתי ויישומו במשפט. מחקר אחד עוסק בבתי ספר דתיים ובמתח הנוצר בין אינטרסים דתיים ותרבותיים ובין צדק חלוקתי. מחקר נוסף בו אעסוק יתמקד בדרישת השוויון ביחס לטובין שמתאפיינים בתחרותיות בצריכה". שלמה אגון מונתה כעמיתת Emile Noel במרכז ז'אן מונה. במסגרתו היא תהיה שותפה בפרויקט אשר מבקש לבחון את השיח המשפטי שמקיימים בתי משפט בינלאומיים עם קהלים רבים ושונים – בנוסף למדינות – במטרה לבסס ולשמר את הלגיטימציה שלהם כחלק מן הממשל הגלובלי.

מהפקולטה לפולברייט

זוכות המלגה יוצאות להמשיך את מחקרן האקדמי בארצות הברית, באוניברסיטאות ובערים שונות. הן נבחרו לאחר הליך מוקפד של התוכנית, שכולל הגשת תוכנית מחקר, המלצות כתובות ולבסוף ראיון אישי. תהליך מיון שכזה יכול כמובן להיות מוקד לחץ, אך התשובות הגיעו במהרה, ולשמחתן של השלוש – היו חיוביות.

הפקולטה תרמה לא מעט להליך הקבלה. "הפקולטה כגוף, וגם אנשים ספציפיים בה, תרמו במידה רבה לעיצובי כמשפטנית", מסבירה שקרג'י, "וההישגים האקדמיים שלי בהחלט קשורים היטב בלימודיי בפקולטה, ובפרט בדברים שלמדתי מפרופסור פסברג. כמו כן – היו רבים בפקולטה, אנשי סגל ומנהלה, שדאגו להפוך את התהליך לכמה שיותר חלק". שלמה אגון מתארת חוויה דומה – "מנחי הדוקטורט היו שותפים מלאים לא רק לכל אורכו של הדוקטורט, אלא בכל שלב לקראת היציאה לפוסט. קשה לדמיין את הדרך המרתקת בה הלכתי בשנים האחרונות, וההישגים שהביאה עימה, ללא הנתינה והסיוע הללו."  

התמיכה של הפקולטה למשפטים בחוקרות לא מסתיימת רק בעצם המלגות והתוכניות, וצוות הפקולטה מסייע גם בהמשך. "יפה, רכזת הדוקטורנטים, מאד סייעה בפן המינהלי של הגשת הבקשות למלגה, החזיקה איתנו אצבעות ושמחה יחד איתנו כשהגיעו הבשורות הטובות", משתפות בן-שחר ושלמה אגון. "בכלל, קהילת הדוקטורנטים המשובחת בפקולטה תרמה רבות בכל השלבים – חברתית ומקצועית, עם עמיתים שאיתם אפשר להתייעץ ולשתף במידע". שקרג'י מסכמת: "ההשקעה של הפקולטה בתוכנית עמיתי המחקר השתלמה, לפחות בעיניי. בשנים שבהן הייתי שותפה בתוכנית, עמיתי המחקר היו קבוצת תמיכה של ממש אחד לשני, ויחסי החברות שהתפתחו, כמו גם הקוליגאליות, תרמו רבות, גם בכל הקשור לתוכניות תחרותיות, שגם ביחס אליהן רבים חלקו מידע שהיה ברשותם, בנדיבות ובשמחה". "התוכנית יצרה מסגרת מעניינת ומאתגרת", מוסיפה בן-שחר, "שכללה גם מידע מעשי לגבי תכנון קריירה, פוסט-דוקטורט ועוד".

בעתיד מקוות החוקרות הצעירות לחזור לכור מחצבתן. הראל בן-שחר כבר נקלטה כחברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שהיא צפויה להתחיל ללמד בה כשתחזור לישראל. שקרג'י ושלמה אגון צפויות אף הן, לאחר שיסיימו את מחקריהן בארצות הברית, להשתלב בקהילה האקדמית בישראל ובסגלי הפקולטות למשפטים המובילות בארץ.

 מימין - בן שחר, שלמה אגון ושקרגי' בטקס קבלת מלגת פוברייט

הפקולטה למשפטים הכתירה את יקירת הפקולטה הראשונה –

עורכת הדין רותה אורן

הפקולטה למשפטים קיימה לראשונה ערב הוקרה לאחת הדמויות הבולטות בעולם המשפט הישראלי היום – עורכת הדין רותה אורן, ממשרד ש. הורוביץ * האירוע משך אליו רבים מהמובילים בתחום המשפט לערב התרמה מיוחד לפקולטה למשפטים, במסגרתו נשאו כמה מבכירי הקהילה המשפטית דברים לכבוד כלת השמחה

במרכז הכנסים המפואר של מלון דן פנורמה בתל אביב סודרו שולחנות עגולים גדולים מסביב לשולחן אחד ארוך – שולחן הכבוד – וחיכו לאורחיהם, מבכירי עולם המשפט הישראלי. מטרת ההתכנסות הייתה לחגוג את תחילתה של מסורת: הוקרת בוגרי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. השנה הוענק לראשונה הפרס, וכלתו היא עורכת הדין רותה אורן. כפי שקורה לעתים קרובות באירועים מסוג אלה, לצד ההשתתפות בשמחתה של כלת הפרס האירוע הפך לאירוע חובה עבור כל המי-ומי בצמרת המשפטית.

וכך, טיפין טיפין בתחילה ובהמשך בשצף קצף רב, החלו נכנסים לאולם שותפים בכירים ומייסדים של המשרדים הגדולים והמובילים בארץ, לצד שופטים בבית המשפט העליון וסגל בכיר של הפקולטה. עם האורחים נמנו שותפים בכירים במשרדי ש. הורוביץ', אגמון, הרצוג פוקס נאמן ועוד, לרבות שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן ונשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק.

נוסף להוקרת פועלה של עורכת הדין אורן, האירוע שימש כערב התרמה לדוקטורנטים בפקולטה. במהלך הערב שולבה גם הופעה של המנצח הישראלי גיל שוחט וזמרת האופרה הבינלאומית אירה ברטמן, לצד הרצאה של דוקטור יובל נח הררי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית על עתיד התפתחות האנושות.

"לשם הכשרת התלמידים שלנו אנו זקוקים לאקדמאים מעולים שילמדו אותם לבצע מחקר משפטי", הסביר פרופסור שני. "היום אנו מציעים תכנית לימודים לתארים מתקדמים שאינה נופלת מאחיותיה באירופה ושאר העולם. התוכנית זכתה להצלחה רבה, ואנו קולטים תלמידי מחקר ובתר-דוקטורט שהחלו את לימודיהם בפקולטה ועתה חוזרים אליה. הכנסות הערב מסייעות לתוכניות אלו, ובתורן מסייעות לקהילה המשפטית ולקהילות הרבות הנעזרות בה."

עו"ד דוד תדמור, יושב ראש הוועדה המארגנת של ערב ההוקרה

עורך הדין דוד תדמור, ממשרד תדמור ושות', אשר שימש גם כיושב ראש הוועדה המארגנת של הערב, הסביר על הרעיון לערב הגאלה: "ביליתי שנים לא מעטות בארצות הברית, ושם התוודעתי למונח Legal Dinner, שמשלב פרס הוקרה לאישיות נכבדת בעולם המשפטים המקומי לצד איסוף תרומות למטרה חשובה. והמטרה שלנו היא כמובן חשובה למדי – סיוע לתלמידי מחקר. החלטנו לפתוח במסורת חדשה של תרומה מבוגרי הפקולטה למוסדותיה, ולשם כך אין ראויה מרותה אורן להיות כלת הפרס הראשונה".

משפטנית צנועה וישרה

שמה של אורן אינו נישא בפי כל הציבור, והיא אינה ידועה בראיונות בתקשורת. כפי שניסח זאת תדמור – "המדינה השתנתה והעולם השתנה, אבל רותה אותה רותה". ואכן בקרב הקהילה המשפטית, ובפרט בקרב הקהילה המשפטית של הליטיגציה המסחרית – כולם רואים בה דמות מופת, מה שבא לידי ביטוי ברצף מרשים של דוברים לזכותה שעלו וביקשו להוסיף את דבריהם.

תחילת דרכה של אורן הייתה מחוץ לעולם המשפט, וחלומה העיקרי היה להיות חברת קיבוץ. היא נרשמה ללימודי חקלאות, אותם קטעה לאחר כ"ט בנובמבר, עת מיהרה להתנדב כקשרית בשורות הפלמ"ח. ב-1953 החלה ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וב-1958 החלה להתמחות במשרד אשר לימים תהפוך בו לשותפה בכירה – ש. הורוביץ. שם בלטה אורן בדרכה המיוחדת, בכך שבמקום ליטיגציה התמקדה בתחום הייעוץ המשפטי מסחרי. "עד מהרה", מספר שותפה למשרד עו"ד אלקס הרטמן, "הלקוחות נשבּו בחומה ומרצה, ובמיוחד מכך שאהבה ללמוד, להכיר ולהבין כל תחום חדש אליו נקלעה". ב-1977 הפכה אורן לשותפה במשרד.

דיקן הפקולטה פרופ' יובל שני מעניק את אות יקירת הפקולטה לעו"ד רותה אורן במעמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק

כיום היא מסיימת כחמישה עשורים של ליווי העסקאות הגדולות במשק. "הצניעות שלה, היושר והיושרה שלה – ידועים לכולם", סיפר הרטמן. "זכור לי כיצד באחת מפרשות השחיתות הגדולות במשק", סיפר אחריו פרופ' אמנון רובינשטיין, " רותה אמרה לי – 'אני לא מבינה דבר אחד, כל כך קשה להיות אדם ישר?' ותשובתי הייתה – כן, קשה מאוד, אבל לא לך רותה".

"ההערצה אליה חוצה גבולות", הוסיף הרטמן, "ולא אחת היא מצאה עצמה מובילה עסקאות שאין להן קשר לישראל, כשעורכי דין מכל המדינות המעורבות נותנים לה להוביל ומעריצים את דרכה. שמה נודע כעורכת דין לסגירת עסקות, ולא לפיצוצן, שהתאמצה להבין לא רק את האינטרסים של הלקוחות שלה – אלא גם של הצד השני".

"חייבת שלמי תודה למקצוע"

לבסוף עלתה כלת השמחה עצמה לבימה, נרגשת ומעט נבוכה, לקבל את הפרס מידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ודיקן הפקולטה פרופסור יובל שני. "הבטחת לי שלא אהיה חייבת לשאת נאום", הזכירה אורן לדיקן, וזה ענה בחיוך – "לא הבטחתי לקיים". לבסוף עלתה והתוודתה כי "הדברים שנאמרו כאן מקרב הדוברים הנכבדים פתרו לי חידה – סוף סוף הבנתי על מה ולמה ביקשו להעניק לי פרס".

בנאומה הקצר והצנוע התייחסה אורן לדרכה בתחילת דרכה בעולם המשפט. "לא ידעתי למה לצפות", הסבירה, "והתגלה לי לפתע עולם ומלואו. כשהתחלתי לצעוד את צעדי הראשונים בעולם המשפט הבנתי שההערכה שלי – במהלך הלימודים – לגבי היעדר הרלוונטיות של חלק מהנושאים הייתה שגויה. אני חייבת תודה לפקולטה שלימדה אותי עקרונות יסוד שאין הזדמנות ללמוד אותם מחוץ לפקולטה, אשר בהעדרם גורמים לחוסר מורגש ברמה של כל משפטן, אותו ניתן למלא רק בלימודים".

כלת פרס יקירת הפקולטה למשפטים תשע"ג, עו"ד רותה אורן

"יותר משתרמתי לעולם המשפט", המשיכה, "עולם המשפט הישראלי תרם לי. בזכות המקצוע זכיתי להכיר אנשי עסקים, מדענים, נושאי תפקידים שונים וכמובן עורכי דין שהיכרותם העשירה אותי הן בפן האישי והן בפן המקצועי. אני שמחה לומר שרכשתי חברים רבים, וחלק גדול מהם הגיע לכאן היום".

לבסוף סיכמה – "זכיתי לחיות חיים בהם אני עוסקת במה שמעניין אותי, ובמה שאני אוהבת. אני חייבת שלמי תודה למקצוע".

מדור "הסטודנטים"

מי אני? לינה מחולה
אביבים:  19
שנה: ב'

העובדות: מחולה נולדה בסנט פטרבורג שברוסיה, לאם רוסיה נוצרייה ולאב ערבי נוצרי, מכפר יאסיף שבגליל. הוריה נפגשו ברוסיה ובגיל 5 עלתה מחולה עם משפחתה לישראל הישר לקיבוץ איילות ובהמשך עברה לחיפה. "למרות שלא הייתי מחויבת בשירות הביטחון ולא קיבלתי צו גיוס,  עם סיום הלימודים החלטתי לעשות שירות לאומי", מספרת מחולה. "הרגשתי צורך להיות כמו כל חבריי ללימודים, שתורמים מעצמם כמה שנים טובות למען המדינה. אני חושבת שאינני שונה משאר האזרחים בארץ."

בעקבות אהבתה לילדים וההתעניינות ברפואה, החליטה לעשות את השירות הלאומי בבית החולים רמב"ם במחלקה האונקולוגית לילדים. "ראיתי במחלקה הזו דוגמה לאחווה, אמנם בנסיבות טראגיות ונוראיות, אך עדיין הייתה זו אחווה. אהבה בין ערבים ליהודים, בין עולים ובין תיירים, בין דתיים ובין חילוניים – כולם היו שותפים לאותה צרה, וכולם תמכו אחד בשני בלי יוצא מן הכלל. הרגשתי שאני תורמת, עזרתי לתקשר עם משפחות מהשטחים דוברות ערבית בלבד." במקביל לשירות הלאומי, השתתפה מחולה בתחרות מלכת היופי 2012, וקטפה את המקום השני.

למה משפטים? "כולם שואלים את זה. תמיד כל הסובבים אותי היו בטוחים שאני אלמד רפואה, כמו הוריי, ורבים היו מאוד מופתעים כשפניתי לתחום אחר לגמרי." לדבריה, בחרה ללמוד באוניברסיטה העברית בעיקר בגלל שהיא תמיד שאפה להיות הכי טובה בכול. "לא יכולתי לוותר לעצמי וללמוד במוסד שהוא פחות ממצוין", היא גורסת. "סיבה נוספת היא שרציתי עצמאות ולגור לבד, ללא ההורים והפיקוח שלהם". חודשיים לאחר שהתחילה את לימודיה הספיקה מחולה לטוס ללאס וגאס ולהשתתף בתחרות מיס יוניברס. לדידה, לימודי המשפטים במקביל לעבודה הם לא פשוטים: "לא היה לי קל להשלים חודש של היעדרות מהלימודים, במיוחד מכיוון שעם חזרתי לארץ הייתי צריכה להתמודד עם כמות גדולה מאוד של עבודות בכל הקורסים שהפסדתי." לאחר הערכת מצב, החליטה לקחת פסק זמן, להשקיע בלימודים ולהניח את חיי הדוגמנות בצד לתקופה. "אמרתי לעצמי שברגע שהעומס ירד קצת, אחזור לדגמן. כיום אני מצליחה לראשונה לשלב בין לימודים, עבודה ודוגמנות." מחולה רואה את הדוגמנות כקריירה זמנית בלבד. "בגיל מבוגר יותר מגיעות דוגמניות צעירות ועדכניות יותר, את נזרקת החוצה ונשארת בידיים ריקות", היא מסבירה, "דוגמנות זה דבר חולף, אקדמיה ותואר הם נצחיים."

דיון נוסף: לימודי המשפטים היוו אבן דרך בחייה המקצועיים והאישיים של מחולה. היא מספרת שלראשונה הבינה מי היא ומהן דעותיה ביחד לנושאים מסוימים. "גיבשתי לעצמי דעה יציבה יותר בתחומים רבים, החל מהסכסוך הישראלי-פלסטיני וכלה בלגליזציה של סמים קלים." עוד היא מספרת, כי נעשתה פמיניסטית: "התחלתי לדבר בגוף שני נקבה ולהאמין בכוח נשי. בייחוד אני מאמינה בכך שנשים חייבות למנף את עצמן ולבנות לעצמן השכלה וקריירה מצליחות." מחולה  תומכת בהגשמה עצמית, ותמיד פעלה בהתאם, אך לדבריה, לימודי המשפטים "פתחו לה את העיניים" לסקסיזם והשוביניזם הרב שיש בעולם. "אני שואפת לשמש דוגמה במעשיי לנשים שבאות מאוכלוסיות מוחלשות – בעיקר מהאוכלוסייה הערבית שאני חלק ממנה. גם בשירות הלאומי שלי, גם בתחרות מלכות היופי, גם בלימודים וגם בקבלתי לעבודה נחשקת, אני רוצה להוכיח שאנחנו, נשים ערביות, יכולות להגיע להישגים נפלאים אם רק נאמין בעצמנו."

מי אני? ולה ויינטראוב
אביבים: 26
שנה: ד'

העובדות: במקביל ללימודי המשפטים, ולה לוקחת חלק בפרויקט מטעם קרן רוטשילד קיסריה אשר ייסדה את ארגון שגרירי רוטשילד במטרה לבנות בישראל רשת מנהיגות רב-תחומית, מעורבת, משפיעה ובעלת אחריות חברתית. "במסגרת הפעילות בארגון עוברים הכשרות על בסיס שבועי במסגרת קבוצתית, ובמקביל עובדים על פרויקט חברתי שמקימים מאפס, אותו בוחרים בהתאם לעיר המגורים ולצרכים שלה", מסבירה ויינטראוב. בירושלים בחרו ויינטראוב ושותפיה לפרויקט להתמקד בתעסוקה של חרדים וערבים ממזרח העיר, והקימו את פרויקט "מצפן לתעסוקה". מטרתו להעניק התמחות במגזר הציבורי לסטודנטים חרדים וערבים בשנה ג' ללימודים. "אנו מספקים תכנים מנגישי תעסוקה כגון סדנאות ראיון, מפגשים עם יועצות תעסוקתיות ועוד", היא מוסיפה.

למה משפטים? לדבריה, רצתה ויינטראוב ללמוד באוניברסיטה העברית כי שמעה שהפקולטה כאן היא הטובה ביותר בארץ. מעבר לפן המקצועי, היא מספרת כי המעבר לירושלים קסם לה באופן אישי והיא מאוד אוהבת את העיר. "זה נכון גם להיום! אפילו סגרתי סטאז' בירושלים ולא ברחתי לת"א כמו כולם," היא אומרת בחיוך.

דיון נוסף: ויינטראוב אינה רגישה רק לזכויותיהם החברתיות של בני האדם, אלא גם פעילה למען זכויות בעלי חיים, כבר מגיל 14 ובמסגרת עמותות שונות. "כשהייתי קטנה יותר הייתי מאוד מעורבת ואפילו ארגנתי הפגנות בעצמי. היום הפעילות שלי מתמקדת בלכתוב לחברי כנסת לתמוך או להתנגד להצעות חוק, לעזור בהפצת חומרים, וכמובן תרומה כספית חודשית", היא אומרת. תחום זכויות בעלי החיים תופס תאוצה בעולם. ויינטראוב גורסת כי הוא מתקשר באופן ישיר ללימודי המשפטים: "בסופו של דבר הרבה מאוד דברים נובעים מהמצב החוקי הקיים. הרבה מהמאבקים הגדולים ביותר בארץ בתחום של בעלי חיים הם סביב חקיקה. כך למשל המאבק נגד פיטום אווזים, דבר שנאסר." לדבריה, ההשוואה המתבקשת בין זכויות אדם לזכויות בעלי חיים מתרחשת כל הזמן, גם בשיחות חולין בין אנשים על נושאים כמו טבעונות. במסגרת סמינריון בשנה שעברה היא אף חקרה את הנושא של ניסויים בבעלי חיים. "אני חושבת שהיום שבו יהיה קורס בנושא זכויות בעלי חיים לא רחוק, כי לשמחתי המודעות בנושא הזה בארץ עולה מאוד בזמן האחרון ואנשים מתחילים לעשות את הקישור בין פגיעה בבעלי חיים לבין היכולת שלנו לשנות את המצב."

מי אני? גבריאל ביו
אביבים: 26
שנה: ב'

העובדות: ביו יליד ירושלים אך גר מספר שנים בחו"ל. ב-2008, בהיותו בן 21 בלבד, פתח את משרד הפרסום האישי שלו. "עבדתי עם לקוחות כמו העירייה, מאפיות ברמן, אנג'ל ואולי מחצית מהמסעדות ובתי הקפה בעיר", הוא מספר. בזמן שמרבית חבריו לספסל הלימודים חיים ממבחן לעבודה, ביו כבר עושה "ביזנס" בחיים האמיתיים. "מכרתי את תיק הלקוחות המקומי שלי לאחד המשרדים הגדולים בעיר ונכנסתי בשותפות למשרד בתל אביב. שם אנחנו עובדים עם המון לקוחות מהוט, 012, מיקרוסופט, כלל, בנקים שונים ועוד", מתאר ביו. ואם זה לא די והותר, ביו כיום הוא גם מנהל בחברה ירושלמית העוסקת בתחום השירותים.

למה משפטים? "אני רואה את תחום המשפטים כגורם מרכזי שיוכל לקחת אותי קדימה מבחינת התקדמות אישית ומקצועית", מסביר ביו, שיש לו כבר השכלה קודמת בחשבונאות וכלכלה. הנימוק שלו לבחירה באוניברסיטה העברית היה פשוט מאוד: "כי אין כמו העברית!", הוא מדגיש. בעתיד רוצה ביו לשלב את הלימודים עם תואר שני במנהל עסקים, והאוניברסיטה העברית היא היחידה שבדירוג שנחאי. מלבד ההסברים הפרקטיים, עוצר ביו ומעניק לנו סיבה אנושית יותר: "החבר'ה כאן מדהימים ואני כל יום מחדש לומד כמה ההחלטה, גם ברמת עמיתי לספסל הלימודים, הייתה נכונה".

דיון נוסף: על אף שביו כבר מנהל וחי חיים מקצועיים עשירים, הוא מודה כי השילוב במקביל ללימודים אינו פשוט: " מאוד קשה לנהל את הלימודים והעבודה במקביל", הוא מודה. כך יוצא שביו אינו נמצא רוב הזמן באוניברסיטה ובפקולטה בפרט, אך עדיין זוכה לתהילה בקרב חבריו: "אני מפספס לא מעט שיעורים ובכל זאת כולם מכירים אותי איכשהו." הסיבה לכך אולי כרוכה בעובדה שביו פתח את עמוד הפייסבוק הסרקסטי "משפטנים עילאיים ומתנשאים", המכיל הומור מעולם המשפט וכבר גרף תמיכה של כ-3,300 משתמשים. 

מי אני? גיא זיו
אביבים: 26
שנה: ג'

העובדות: גיא זיו הגיע לפקולטה כדי ללמוד כיצד להילחם למען הצדק, ועד מהרה גילה עניין בתחומים הפילוסופיים יותר של המשפט. כיום הוא כבר מתכנן תואר שני במשפטים, ובמקביל לומד חטיבה במדעי המדינה.

למה משפטים? "תמיד אמרו לי שאני אוהב להתווכח, ותמיד נמשכתי לכיוון של לעשות צדק. כשגדלתי הרגשתי הרבה פעמים שאני צריך להילחם על צדקתי, ולכן זה רק טבעי שאלמד את התחום שיאפשר לי לעשות זאת. הלימודים הם לא קלים – הייתי אומר שהם מאתגרים. מצד שני, כשאתה מקבל ציון גבוה אתה מרגיש תחושת הישג, וזה מתגמל להתמודד בהצלחה עם אתגרים שכאלה. יש קורסים שנתנו לי את הכלים לנמק ולהתנסח ולגבש את העמדות שלי. אלה גם הקורסים שהכי אהבתי, שעוסקים יותר בעקרונות הפילוסופיים של המשפט והמדיניות".

דיון נוסף: "במהלך השנה האחרונה התנדבתי בעמותה בשם 'השמים הם הגבול'", הוא מספר, "שעוסקת בהדרכת נוער בסיכון בשכונות מצוקה בירושלים. המתודה של העמותה היא לנסוך בבני הנוער שגרים באותן שכונות תחושה שהם יכולים בעצמם לשפר את עצמם ואת סביבתם. לא לתת להם עזרה ישירה, אלא להעביר אותם תהליך של העצמה, על משקל לא לתת לאדם דג – אלא לתת חכות. המדריכים עוזרים לילדים לפתח יכולות ורבליות וביטחון עצמי. בסוף השנה הילדים יוזמים ומוציאים לפועל פרויקטים למען הקהילות שלהם. השנה, אחת הקבוצות יזמה הקרנות של סרטים לקהילה. ההתנדבות שלי הייתה תמורת מלגת לימודים. אני לא עסקתי בהדרכה אלא בניהול נוכחות הרשת של העמותה, העלאת המודעות לה, שימור קשרים עם ארגוני צדקה בינלאומיים ויצירת קשרים חדשים. אחד הדברים שמצאו חן בעיני בפעילות שלי בעמותה", הוא ממשיך, "הוא ריבוי ההזדמנויות ליישם וללמוד עוד על דברים בהם נתקלתי בקורסים שונים במסגרת הפקולטה. זה נותן חוויה בלתי אמצעית ופרספקטיבה אחרת, מהצד הפרקטי יותר של הפעילות, על סוגיות כאלה בעולם האמיתי".

מרכז מינרבה לזכויות האדם: הטמעת המשפט הבינלאומי בישראל

מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית יוזם פרויקטים אקדמיים רבים ומשקיע בקידום ההבנה של סטודנטים בנושאי זכויות אדם * ביטאון הפקולטה בחר לסקר פרויקט של המרכז, המיועד לשפר את ההפנמה של דיני זכויות האדם הבינלאומיים בישראל, והכולל מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה, קבוצת מחקר והכנת עזר מחקרי לדיני זכויות האדם 

מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה

מדינת ישראל חתומה על שבע אמנות בינלאומיות העוסקות בכל קשת זכויות האדם: זכויות אזרחיות, זכויות חברתיות, הימנעות מעינויים, ביעור הגזענות, זכויות נשים, ילדים ואנשים עם מוגבלות. המדינה מחויבת לדווח פעם בכמה שנים לוועדות ניטור מקצועיות, המוקמות לכל אמנה מטעם האו"ם, על התקדמותה בנושאים השונים ולענות על שאלות פרטניות. ביחס לכל אמנה, על המדינה להכין דו"ח שבו היא מתארת את מצב זכויות האדם בכל תחום ולנסח מענה לשאלות ועדות המומחים הבינלאומיות. לאחר הגשת הדו"ח, מגיעים לאו"ם בז'נבה נציגים של המדינה לדיון בוועדה המקצועית הרלוונטית. ישראל, ככל מדינה החתומה על אמנה, מציגה את עמדותיה, ובסוף התהליך מנסחת הוועדה דו"ח מסכם ובו המלצות לשיפור.

"ועדות הניטור אינן יכולות לחייב את המדינה לפעול בדרך מסוימת, אך בעבודתן ניתן לראות היכן קיימים הפערים בין התחייבויות בינלאומיות שהמדינה נטלה על עצמה לבין המציאות בשטח," מסביר פרופ' תומר ברודי, מומחה למשפט בינלאומי האמון על הפרויקט (יחד עם דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני, החבר בעצמו בוועדת הניטור של האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות).

פרופ' תומר ברודי

"הוועדות בז'נבה פונות גם לארגוני החברה האזרחית, מכל קצות הקשת הפוליטית, על מנת לקבל 'דוחות צללים' כמקור מידע נוסף ואלטרנטיבי לצד הדו"ח של המדינה. כך עלול להיווצר מצב אדוורסרי ולא בהכרח קונסטרוקטיבי. אך יש בתהליך גם הזדמנות לשיפור ההפנמה של דיני זכויות האדם", מתאר ברודי.

יש מדינות שבהן הממשלה עצמה מזמינה את ארגוני החברה האזרחית כדי להתייעץ עימם ולערוך דיון במצב זכויות האדם, בטרם הגשת הדו"חות לוועדות הניטור. בישראל, במרבית התחומים שיתוף הפעולה בין הממשלה לבין ארגוני החברה האזרחית הוא מועט. במסגרת הפרויקט, נטל על עצמו מרכז מינרבה לתקן מצב זה על ידי עריכת מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה, אותם מרכז עו"ד שלומי בלבן. המטרה היא שיפור השיתוף בין המדינה לארגוני החברה האזרחית בהליכי הדיווח. "נושא השיתוף הוא חסר תקדים בישראל", מדגיש ברודי, "אלו ארגונים שבדרך כלל נפגשים עם נציגי המדינה בבית המשפט בצורה סכסוכית, אדוורסרית, אך הצלחנו להשיק תהליך ניסיוני שבו, עוד לפני הגשת הדו"חות לאו"ם, המדינה מציגה את עיקרי הטיוטה של הדו"ח לארגונים, ונערך על כך דיון בישראל." לפני כחודש נערך מפגש כזה בנושא הדו"ח לוועדת זכויות האדם, שהגיעו אליו כעשרים ארגונים והתוצאות היו חיוביות: "המשתתפים היו קשובים זה לזה מאוד. היו מצבים שנציגי הממשלה שמעו נתונים או עובדות מארגון, שלא היו בידם קודם לכן, וישבו יחד דקות ארוכות לאחר המפגש כדי לשתף במידע ולרשום פרטים נוספים", אומר ברודי בהתלהבות. הארגונים, מצדם, קיבלו הסברים על בעיות ביישום בתחום שונים, שלא היו מודעים אליהם.

"במסגרת הזו נערוך כמה אירועי המשך", צופה ברודי. "אחרי שהוועדה כותבת את הדו"ח אנו עורכים אירוע מסכם, שבו רואים כיצד ניתן לקדם דברים. למשל, ערכנו אירוע לקידום נציבות זכויות אדם וחוק יסוד זכויות חברתיות, לאחר שהוועדה בדבר זכויות חברתיות וכלכליות המליצה שיהיו כאלה בישראל." לדבריו אלו תהליכים שיכולים לקחת הרבה זמן ובסופו של דבר, התקווה היא שהם יימשכו גם אחר כך ללא תיווך אקדמי.

קבוצת מחקר ועזר מחקרי ראשון מסוגו

מרכז מינרבה פועל בכמה חזיתות לשיפור ההפנמה של דיני זכויות האדם שישראל מחויבת להם ושיפור האופן שבו הן באות לידי ביטוי בשיטת המשפט הפנימית. כל האמנות שישראל חתומה עליהן מחייבות רמות שונות של הפנמה אל תוך המשפט הישראלי. הכנסת היא זו שאמורה לחוקק, אך במקרים רבים אין קליטה פוזיטיבית של האמנות ונוצר פער. להשגת מטרה זו, לצד המפגשים שתוארו לעיל, קיימת קבוצת מחקר שמוביל פרופ' דוד קרצ'מר, ומטרתה להפיק כמה מאמרים המנתחים נקודות חולשה בקליטה של האמנות בישראל. "בקבוצת המחקר ינתחו צמתים שבהם המשפט הישראלי לא הפנים עדיין את ההתחייבויות הבינלאומיות", מסביר פרופ' ברודי.

כחלק משיפור האופן שבו באות אמנות זכויות האדם לידי ביטוי בשיטת המשפט הפנימית, מכין מרכז מינרבה כלי-עזר מחקרי ראשון מסוגו, שינגיש לעורכי דין ומשפטנים בישראל את דיני זכויות האדם הבינלאומיים. על פרויקט זה אמונה עו"ד דני לויתן.

עו"ד דני לויתן

"אנו מקימים מערך מידע מקוון במבנה ויקי (השיטה שעליה מבוססים אתרי ויקיפדיה). מדובר באינדקס שמטרתו ריכוז אינפורמציה במקום אחד, בו ניתן יהיה לחפש נושא על פי מילה ברעיונות מרכזיים בזכויות אדם, בהם: זכויות חברתיות, זכויות במשפחה, שוויון ועוד. המבנה הוא של עץ, כלומר, ראשי פרקים ותחתיהם תת-נושאים מפורטים אשר יפנו ללינקים של מקורות רשמיים במשפט בינלאומי. נוסף על ההפניות יעמדו לרשות המשתמשים תרגומים לעברית של חלק ניכר מן החומרים שעד כה לא היו קיימים בשפה זו", מתארת לויתן.

חומרים רבים כיום אינם זמינים בעברית. הממשלה תרגמה אמנם את האמנות ואת הדוחות של וועדות הניטור, אך הפרשנויות (General comments),  שהן מקור משפטי חשוב, לא קיימות בעברית, וכך גם המסקנות של הוועדות השונות. מסקנות הוועדות מתורגמות בחלקן בימים אלו על ידי משרד המשפטים, ותהיה באתר הפניה אל התרגומים האלה. לעומת זאת, הפרשנויות תורגמו לראשונה במסגרת הפרויקט. התרגומים של מקורות אלו נועדו בכדי להתגבר על מחסום השפה ועל הקושי במציאת חומרים באתרים בינלאומיים מפוזרים.

האינדקס המוצע נועד להקל על הגישה לחומרים הבינלאומיים ולהיות כלי-עזר מחקרי שמצליב בין משפט ישראלי ומשפט בינלאומי שישראל מחויבת אליו. זהו פרויקט חדשני ובקרוב יושק הפיילוט הראשון שיהיה פתוח לציבור.

ראשון מסוגו בארץ: ספר בנושא "משפט בינלאומי פרטי"

לאחר עבודה ממושכת של יותר מארבע שנים, עומדת פרופ' סיליה פסברג, מהסגל האקדמי בפקולטה, על סף הוצאתו של ספר העוסק במשפט בינלאומי פרטי * זהו ספר מקיף ראשון בתחום בשפה העברית * פרופ' פסברג התראיינה לביטאון הפקולטה וסיפרה על הספר, על תהליך כתיבתו ועל אהבתה למשפט הבינלאומי הפרטי

פרופ' פסברג, מהו הרעיון שעומד מאחורי הספר?

"זה אמור להיות ספר יסוד בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי שמכסה את כל התחום. זהו ספר מחקר אבל גם ספר יעץ. הוא ספר מחקר במובן זה שהוא מציע דרך לחשוב על התחום ועל בעיותיו העיוניות, והוא ספר יעץ במובן זה שהוא מנסה לתת מענה שיטתי ומקיף לשאלות מעשיות בתחום."

מה מיוחד בספר?

"ייחודו הוא בכך שאין לנו ספר בישראל שעוסק בתחום כולו, במישור העיוני ובמישור הפוזיטיבי. יש מאמרים, יש כתיבה, אבל אין ספר מקיף; והספר שלי שואף למלא את החלל הזה. בחלק התיאורטי אני מנסה להציג את השאלות שבהן התחום עוסק ואת המרכיבים של הדינים המטפלים בהן. למשל, בתחום של סמכות שיפוט, השאלה המרכזית היא מתי בתי המשפט הישראליים מוסמכים לדון בעניין ולמה?

פרופ' סיליה פסברג

אני מנסה לדלות משיטות אחרות ומהספרות בתחום איך עונים על השאלה הזו, מהם המרכיבים של דיני סמכות שיפוט: יש זיקות שמקנות סמכות ויש סוגים שונים של סמכות ואלה מצטרפים יחד תוך התייחסות לשיקולים שונים – הגינות לצדדים, יעילות ההליך, וכדומה – בהתבסס על גישה כללית באשר לתפקיד השופט בהכרעות בעניין סמכות שיפוט.

מבט משווה מאפשר לזהות את המרכיבים השונים, לדון בקשרי הגומלין שביניהם ולהציע כיצד לבנות מערכת דינים קוהרנטית. בחלק העוסק במשפט הישראלי הפרקים מתמקדים בניתוח ביקורתי ומשווה של כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי בכל אחד מתחומי המשפט."

מהו מבנה הספר?

"הספר בנוי בחלקו לפי המודל של ספר אנגלי מוביל (Dicey and Morris, The Conflict of Laws) שמתעדכן כל כמה שנים. עם זאת, הוא שונה ממנו במובן זה שהספרות האנגלית נוטה להיות בעיקרה פוזיטיביסטית ותיאורית, ואילו בספר שלי יש דגש מפורש נוסף על החלק העיוני המשווה של התחום. הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון תיאורטי לגמרי והוא מציג את ענפי המשפט הבינלאומי הפרטי השונים לאור משפט משווה; החלק השני מסתכל על המשפט הבינלאומי הפרטי בישראל במבט-על לאור הפרקים התיאורטיים; והחלק השלישי עובר על כל כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי, בכל תחומי המשפט המהותי."

למה בחרת דווקא במבנה הזה?

 "בעיקר משום שאין בישראל כתיבה מקיפה על התחום שלאורה אפשר לבחון את כללי המשפט הישראלי. המשפט הבינלאומי הפרטי עוסק בשלושה תחומים נפרדים: סמכות שיפוט בינלאומית, ברירת דין ופסקים זרים. שני החלקים הראשונים של הספר עוסקים בתיאוריה של סמכות שיפוט, תיאוריה של ברירת דין ותיאוריה של פסקים זרים. בפרקים אלה אני מציעה דרך לפרק ולזהות את השלד של כל אחד מהתחומים, לזהות את המרכיבים השונים, ולהרכיב אותם למבנה קוהרנטי. החלק השני בודק אם כל ענף של התחום בנוי כראוי במשפט הישראלי, והמסקנה היא שלא. החלק השלישי לוקח כל תחום במשפט המהותי  ובוחן את כללי המשפט הישראלי בסמכות שיפוט, בברירת דין ובפסקים זרים ביחס לאותו התחום. מבנה זה מספק מבט תיאורטי כללי וניתוח של המשפט הקיים באופן שמאפשר לחבר ביניהם."

באילו חומרים השתמשת?

"השתמשתי בחומרים אנגליים, שווייציים, איטלקיים, צרפתיים, גרמניים ולפעמים אמריקניים, וחומר מאמנות בינלאומיות, אירופיות בעיקר, כדי להאיר את התחום."

האם זיהית צורך מסוים בספר כזה בישראל?

"לדעתי יש צורך בספר כזה בישראל. קיים ויכוח באקדמיה המשפטית אם כדאי לכתוב בעברית ואם כדאי לכתוב על המשפט הישראלי. לדעתי חשוב מאוד לתרום לספרות המשפטית בעברית וכן לכתוב על המשפט הישראלי באופן ביקורתי. זה תחום שמעט עורכי דין מבינים בו, זה תחום קשה, וחשוב בעיניי שיהיה ספר יסוד כזה כדי שאפשר יהיה לפתח את המשפט הבינלאומי הפרטי כראוי. גם אי אפשר להסתמך רק על ספרות זרה. אמנם ינקנו הרבה מהמשפט האנגלי בתחום זה, אבל המשפט האנגלי כבר אינו מקור פורמלי של המשפט הישראלי והוא גם אינו מתאים לו. עד שנות השישים של המאה העשרים אפשר היה לשאוב ממנו כללים ולהתאים אותם לתנאי הארץ. אבל זה לא מספק היום. פיתחנו שיטת משפט עצמאית וייחודית שמחייבת אותנו לבנות מערכת מותאמת של כללים גם במשפט הבינלאומי הפרטי."

מהו התהליך שכרוך בהוצאת ספר מסוג זה?

"זה פרויקט עצום שעבדתי עליו באינטנסיביות רבה שנים רבות, קודם בחשיבה ובמחקר ולאחר מכן בכתיבה. אבל זה פרויקט שאפשר היה לעבוד עליו רק אחרי שנים רבות של הוראה ומחקר. זהו תחום שלוקח הרבה זמן ללמוד כי יש בו שלושה ענפים שונים, הוא מקיף את כל תחומי המשפט הפרטי וצריך גם לעסוק הרבה במשפט משווה. למשל צריך לדעת אם עשויה להיות אפשרות לתבוע במדינה אחרת ואם שם עשוי לחול דין אחר. כלומר, צריך לדעת מה הדין במדינות אחרות ואיך יתייחסו לאותה הבעיה ולמה מתייחסים אליה כך. רק בשנים האחרונות הגעתי למקום שהרגשתי בו שאני רואה את התחום כמכלול שלם. עם זאת, תוך כדי כתיבה גם הבנתי כמה אני לא יודעת ולמדתי הרבה במהלך הכתיבה. זה היה תהליך מרתק של לימוד שנהניתי ממנו מאד, אם כי השנה האחרונה – שלב ההכנה הטכנית של הספר לדפוס – הייתה קשה מאוד".

האם ישנו תחום או פרק שהתחברת אליו באופן אישי, או שעניין אותך במיוחד?

"קשה להגיד. כתבתי קודם לכן ספר על פסקים זרים ותמיד אהבתי את הנושא הזה. בספר החדש בניתי את החלק על פסקים זרים אחרת. זה היה אתגר מעניין להציג את החומר הזה מבלי לחזור על אותם דברים. תמיד אהבתי גם את הנושא של ברירת דין. לסמכות שיפוט אף פעם לא התחברתי במיוחד, אבל גם בעניין זה כתיבת הספר תרמה לי כי עכשיו אני מבינה כמה הוא מרתק. היה לי ברור שברירת דין ופסקים זרים מעוררים שאלות מעניינות מאד שמשפיעות על האופן שבו יש לבנות את הכללים: שהיחס לדין זר משקף באופן חלקי את היחס למשפט המקומי ואת היחס למשפט בכלל, ושהיחס לפסק דין זר משקף את היחס להתדיינות ולפסקי דין וגם את הייחוד של הכרעה מקומית. שמחתי לגלות שגם בדיני סמכות השיפוט הבינלאומית באים לידי ביטוי הרבה רעיונות 'גדולים': למשל, איך חושבים על המדינה ותפקידה בכל מה שקשור להתדיינות ומימוש זכויות, ואיך תופסים את המשפט. בסמכות שיפוט שואלים: למה המדינה לוקחת לעצמה סמכות להכריע בעניין? איזו זיקה דרושה ומספיקה כדי להקנות סמכות להכריע? גם כללים אלה צריכים לשקף את האופן שבו חושבים על המשפט, על המדינה, על היחסים בין המדינה לפרט – המקומי והזר – ועל היחסים בין מדינות.

אנשים נוטים להמעיט בחשיבותה של הפרוצדורה, אבל היא הלב של שיטת המשפט. היא חושפת את האופן שבו מבינים מהו משפט ומהן זכויות. אני לא אוהבת שאומרים על משפט בינלאומי פרטי שהוא משפט דיוני, כי הוא אינו כזה. אבל הוא חולק עם המשפט הדיוני את התכונה הזו של שיקוף עמדות באשר למהותו של המשפט."

ולקראת סיום, למה בכלל משפט בינלאומי פרטי?

"נוסף על המורכבות של התחום, מה שמיוחד בו הוא שהוא מראה את היחסיות של המשפט. הוא מראה לך שאת אף פעם לא יכולה להגיד באופן סתמי 'יש לי זכות', אלא קיומה של זכות תלוי בנקודת המבט שממנה את  מדברת. אולי יש לך זכות בישראל ובעיני המשפט הישראלי אבל ייתכן שבגרמניה לא יכירו בזכות או שיכירו בה באופן מעט אחר. זו 'תורת היחסות של המשפט' ובעיני זה התחום הכי יפה של המשפט."

תוכנית ה-LLM של הפקולטה למשפטים מזמינה סטודנטים מרחבי העולם

תוכנית לימודי התואר השני למשפטים (LLM) באנגלית של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית מציעה הזדמנות ייחודית למשפטנים מתחומים שונים לבוא וללמוד באווירה הייחודית בירושלים * הסטודנטים מגיעים לתוכנית מרחבי העולם ולומדים במסלולים מתקדמים על זכויות אדם או משפט מסחרי בינלאומי

הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ביססה את עצמה זה מכבר כפקולטה המובילה בתחומה בישראל. בעוד שהסטודנטים הישראלים מתמקדים בלימודיהם בתואר הראשון, חלקם אולי לא שם לב לכך שבמקביל להם מגיעים סטודנטים ממדינות רבות מרחבי העולם להשתתף בתוכנית ה-LLM היוקרתית של הפקולטה, המיועדת לסטודנטים זרים דוברי אנגלית.

התוכנית נסבה סביב שני מסלולים עיקריים – זכויות אדם ומשפט בינלאומי, ודינים מסחריים בינלאומיים וקניין רוחני. במהלך השנה נדרשים הסטודנטים ללמוד מספר קורסי חובה, סמינריונים, קורסי בסיס ובחירה וכן יכולים להגיש תזה. "מבחר הקורסים הרחב מילא תפקיד מכריע בהחלטה שלי", מספרת אירנה רוזינה, בוגרת התוכנית, "המבחר – והמוניטין המצוין של האוניברסיטה העברית". אירנה, במקור ממוסקבה, תכננה ללמוד בגרמניה כשנתקלה "כמעט במקרה", כהגדרתה, במידע על תוכנית ה-LLM בפקולטה למשפטים בעברית. "אחרי קצת מחקר החלטתי לשנות את התוכניות שלי, ומאז לא התחרטתי", היא מספרת.

בשיעורים פוגשים הסטודנטים גם במרצים המובילים של הפקולטה למשפטים בתחום, כגון הפרופסורים יובל שני, דוד קרצ'מר ורובי סיבל במסלול זכויות האדם, ופרופסור אסף חמדני והדוקטורים יהונתן גבעתי וגיא פסח במסלול המסחרי; וגם במרצים ופרופסורים אורחים, באופן המאפשר ללמוד התמחויות שונות ממיטב המרצים המובילים מרחבי העולם. "סגל המרצים שהעביר את השיעורים בהם השתתפתי תרם רבות לקריירה ולידע שלי", מספרת אירנה. "פעמים רבות הם הביאו אותי לבחון דברים מחדש ומזוויות אחרות".

ומה לגבי הסטודנטים?

"ההרכב הרב-לאומי בתוכנית הוא עצמו יתרון בעיני. בכלל, מדובר במרכיב שהוא חשוב לא פחות מהתוכנית – ניתן ללמוד הרבה מהמרצים, אבל גם זה מזה".

יש עצה שאת יכולה לתת לסטודנטים שמתחילים עתה את התוכנית?

"בוודאי – נצלו כמה שיותר את ההזדמנות שנקרתה בפניכם. תלמדו, אבל אל תשכחו שאתם גם בעיר מאוד מיוחדת, שכדאי לחקור בה ואותה".

מארצות הברית לישראל, דרך קמבודיה

"בתוכנית הזאת יש מרכיבים טובים – בראש ובראשונה סגל איכותי מבחינה אקדמית עם ניסיון פרקטי הן בעבר והן בהווה", מסכם פטריק מקינלי, שצפוי להתחיל את לימודיו השנה. "לזה צריך להוסיף תלמידים מרחבי העולם שבאים עם הבנה, ידע, השכלה ולעתים גם ניסיון פרקטי בתחום", הוא מסביר. "התנאים האלו יוצרים עבורנו הסטודנטים כור היתוך, היוצר סביבה נהדרת לשיפור ההבנה שלנו בתחום והזדמנויות להכיר דברים חדשים וגישות חדשות".

פטריק הוא בעל רקע ייחודי אך אופייני לסטודנט של תכנית ה-LLM של הפקולטה למשפטים: הוא החל את דרכו בעולם המשפטים כתובע פלילי ביוסטון שבטקסס, בארצות הברית. לאחר תשע שנים עזב את משרד התובע ועבר ללמד משפטים בבירת קמבודיה. "המצב שם עדיין מתפתח בעקבות רצח העם שהתרחש שם, ותפקידי העיקרי היה ללמד שם מושגי יסוד במשפטים", הוא מסביר. בזמן שפטריק לימד, הוא גם נחשף  לנושא זכויות האדם ולמד אותו בעצמו, ולאחר שסיים ללמד החל לעבוד כמנהל מדינתי עבור International Justice Mission, ארגון אמריקאי שפועל להציל קורבנות התעללות והפרות זכויות אדם. "המשרד שלנו בקמבודיה התמקד בעיקר במלחמה בסחר בבני אדם, בעיקר במסגרת תעשיית המין".

נראה שכבר יש לך רקע מרשים במיוחד, מדוע החלטת להירשם לתוכנית ה-LLM?

"הרקע האקדמי שלי מארצות הברית התמקד בעיקר בתחום הפלילי המקומי והמדינתי, ולא בבינלאומי. אמנם בקמבודיה נחשפתי לדיני זכויות האדם הבינלאומיים, אך לא למדתי את הנושא באופן מסודר, אלא רק תוך כדי העבודה. הבנתי שיש פער בין ההשכלה שלי לעבודה המעשית שלי".

פטריק מקינלי

איך הגעת דווקא לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית?

"כשאשתי התקבלה לעבודה בסוכנות בינלאומית בירושלים, רציתי לנצל ההזדמנות להדביק את הפער האקדמי. כשגיליתי שיש אפשרות ללמוד כאן בתוכנית אנגלית – ללמוד עם אנשים בפועל, לשבת בהרצאות ממש ולשמוע פרופסורים בעלי ניסיון רחב וממשי בתחום – באותו רגע ידעתי שאני רוצה להיות חלק מזה."

פטריק הוא איש משפחה, והוא חובק עם אשתו שתי בנות קטנות. לדבריו, לראשונה בחייו הוא לא הולך לעבוד, אלא להתמקד יותר בלהיות עקר בית. "זה שינוי משמעותי ביותר", הוא אומר, "ואולי גם קצת מפחיד בהתחלה. אבל זה התגלה כדבר נהדר".

זה מסתדר עם הלימודים?

"התוכנית מאוד גמישה. אני מצליח בלי קושי לטייל עם הבנות ברחבי ירושלים וישראל, לצאת לטיולים ועדיין ללמוד בשלווה. מאוד נחמד לנו".

מה לגבי ישראל עצמה?

"אני חושב שנושא המצב הביטחוני בישראל הוא מיתוס", טוען פטריק. בהתחלה קשה להאמין לו, עד שהוא מזכיר את הרקע שלו. "אני מרגיש הרבה יותר בטוח בישראל מאשר בקמבודיה. היו פעמים שפחדתי מעצם הרעיון שיש לכמה מהאנשים בכוחות הביטחון הקמבודים גישה לנשק. כאן אני מרגיש בטוח ומשוכנע שיגנו עלי. אם היינו מודאגים מהמצב הביטחוני לא היינו באים".

האם תישארו גם אחרי התוכנית?

"חלק מהסטודנטים בתוכנית באים, לומדים את התואר שלהם ואז חוזרים למדינותיהם. אבל אנחנו הולכים להישאר בישראל עוד זמן מה – לפחות עוד כמה שנים. אז אני מקווה שדרך התוכנית הזאת אגלה חלק מהיוזמות לדיני זכויות אדם בישראל ובאזור בכלל. אראה אם אוכל להשתלב בהן ולמצוא הזדמנויות להביא את הניסיון המקצועי, וכמובן את ההשכלה האקדמית החדשה שארכוש, לידי ביטוי. תכנית ה-LLM היא מקפצה נהדרת".

כמובן, לא כל סטודנט עבר דרך קמבודיה ונלחם בתעשיית הסחר בבני אדם הגלובלית בדרכו לתוכנית ה-LLM. אנה לכרמן, לדוגמה, מצטרפת לתוכנית כשמאחוריה רקע שגרתי יותר, שאינו כה שונה מכל סטודנט ישראלי שמגיע לפקולטה למשפטים. "אני מגיעה מגרמניה, שם סיימתי לאחרונה את לימודי באוניברסיטת היידלברג והתמחיתי במשפט בינלאומי", היא מספרת. "עיקר העיסוק שלי היה במשפט בינלאומי, ובין השאר השתתפתי בתחרות ג'סאפ למשפט בינלאומי והשתתפתי בקורסי קיץ בתחום".

מדוע בחרת להשתתף בתוכנית ה-LLM?

"אני מעוניינת להרחיב את הידע שלי במשפט בינלאומי עוד יותר. במיוחד חשוב לי ללמוד את הנושא מזווית השוואתית, ולשם כך מאוד מועיל לפגוש סטודנטים שונים מרקעים, מדינות ותרבויות שונות. במיוחד משך אותי מגוון הקורסים. כמו כן, במסגרת ההתלבטות שלי, נסעתי למקומות שונים וביקרתי באוניברסיטה העברית ובפקולטה. נפגשתי עם כמה מאנשי הסגל כדי לדבר על התוכנית, והרושם, לרבות מאותם אנשי סגל עימם דיברתי, היה נהדר".

מה גרם לך לבחור דווקא בפקולטה למשפטים בעברית?

"ביקרתי בישראל בעבר כמה פעמים ונהניתי מאוד, ואני בטוחה שגם עתה איהנה".

אנה לכרמן

 בכוונתך להתמקד בנושא מסוים במסגרת הלימודים?

"אני חושבת שמגוון הקורסים הרחב מכסה הרבה מאוד נושאים בתחום המשפט הבינלאומי, כולם מעניינים ומאתגרים. עד כה למדתי בעיקר משפט בינלאומי במובן הרחב יותר, יחד עם משפט מסחרי בינלאומי. אבל אני חושבת שאנצל את ההזדמנות להתעמק וללמוד בתחום הדינים הבינלאומיים המעורבים בסכסוכים השונים במזרח התיכון, וכמובן אלו שמשפיעים על ישראל. בנוסף, אני מאוד מעוניינת ללמוד על צדק מעברי, דבר שלא הזדמן לי באוניברסיטת היידלברג".

אפשר להניח שלא תעצרי בתואר שני. מהן תכניותייך להמשך?

"אני שוקלת להמשיך וללמוד לדוקטורט במשפטים, למרות שאודה שעדיין לא החלטתי איפה. אולי אחזור לגרמניה, אבל מצד שני – אולי גם אשאר כאן בישראל".

*למידע נוסף אודות התכנית ראו http://www.llm-hu.com/

תחרויות ושליחים – כתבה שנייה בסדרה

מדי שנה שולחת הפקולטה סטודנטים לייצג את האוניברסיטה ואת ישראל בתחרויות הבינלאומיות * בגיליון הקודם סיקרנו את ג'סאפ ואת תחרות המשפט המבוים של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) * הפעם אנו עורכים לכם היכרות עם התחרות השנתית במשפט בינלאומי הומניטרי (IHL) של נציגות הצלב האדום ועם תחרות קופנהגן במשא ומתן בינלאומי

"בשיטות הוראה מסורתיות בכיתות ובהרצאות ניתן להשיג הרבה, אבל יש ערך רב לשיטות הוראה אחרות, במיוחד בתחום המשפטים", אומר פרופ' תומר ברודי, מומחה למשפט בינלאומי. "היתרון של התחרויות הבינלאומיות, כמו גם של הקליניקות המשפטיות, הוא שהן נותנות לסטודנטים אפשרות להתנסות בעצמם וללמוד תוך כדי העשייה ולא רק להתמודד עם שאלות תיאורטיות".

בעיני ברודי, התחרויות האלו גם מצביעות על כך שהתלמידים עשו משהו משמעותי מעבר ללימודים האקדמיים הרגילים, דבר שמשפיע לטובה על הזדמנויות מקצועיות לעתיד. "בשלוש השנים האחרונות אני מסתכל איפה נמצאים בוגרי הפקולטה שהשתתפו בתחרויות, והם הגיעו רחוק. אי אפשר לומר שזה רק בגלל ההתנסות בתחרות, אבל זה מראה משהו על איכות המשתתפים והמוטיבציה שלהם. אלו אנשים שהלכו אחר כך לעבוד באו"ם, בטריבונלים בינלאומיים ועוד. זה פותח את הצוהר לקריירה במשפט בינלאומי ומקדם מאוד. כשאני הייתי סטודנט לא היו הזדמנויות כאלו!" משתף ברודי.

התחרות השנתית במשפט בינלאומי הומניטרי (IHL) של נציגות הצלב האדום

השנה התקיימה התחרות בפעם השישית ברציפות ובחלקה הראשון התמודדו שתים-עשרה קבוצות משבעה מוסדות אקדמיים שונים בארץ. בכל נבחרת שלושה סטודנטים אשר מתבקשים במהלך התחרות להפגין ידע והבנה של כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי ולשחק תפקידים שונים כגון: ייעוץ משפטי לראש הממשלה, מפקדי כוחות גרילה, נציגי הצלב האדום, דיפלומטים באו"ם וכדומה. השלב הראשון מתקיים בתחרות פנימית בתוך ישראל, והאוניברסיטה העברית זכתה בו בשנים האחרונות ארבע פעמים רצופות, ובשנה האחרונה אף זכו שתי הנבחרות מטעמה במקומות הראשון והשני. בשלב השני טסה הנבחרת המנצחת לתחרות בינלאומית מול נבחרות מכל העולם. הנבחרות צריכות לעבור סינון בכתב על ידי האוניברסיטה ועל ידי הצלב האדום לבחינת רף מינימאלי של ידע.

יהלי שרשבסקי, מרכז התחרות ואחד מן המאמנים בשנה שעברה, מסביר מדוע התחרות שונה מהתחרויות הבינלאומיות האחרות. "שתי התחרויות האחרות המרכזיות הן תחרויות של משפט מבוים, בהן ישנה בנייה של טיעונים כתובים בשלב הראשון ואז עוברים לטיעון פורמאלי. מנגד, בצלב האדום התלמידים לומדים משפט הומניטרי וכל מה שמסביב, אבל אין טיעון אחד והכנת מסמכים מראש, הכול סימולציות", הוא מתאר. בתחרות הצלב האדום מפתחים סיפור רקע כלשהו והמשתתפים מגיעים לסימולציות, מקבלים חומרי הכנה ונכנסים לחדר כאשר בכל פעם הסיטואציה בו היא שונה. בכל פעם, על המשתתפים להציג דמות אחרת ואת טיעוניה המשפטיים. "הם צריכים להבין מי הם, מה זה אומר לייצג, אילו טיעונים לגיטימיים ואילו לא. גם הדינאמיקה מאוד שונה, יש הבדל בין טיעון בבית משפט, לבין דיון מול מדינה אחרת לבין דיון בתוך הצבא", גורס שרשבסקי. "הם צריכים לדעת בצורה מעולה את החומר כדי שיוכלו לשלוף אותו." לדבריו, המשתתפים צריכים להיות מאוד יצירתיים, לדעת לטעון, ולדעת מתי מתאים שיקול שהוא יותר הומניטרי ומתי השיקול הוא יותר צבאי, למשל.

"בעיני זו התחרות שהכי כיף לעשות בתור סטודנט. בגלל היצירתיות, מכיוון שאתה לא מתאמן אלף פעם וחוזר על טיעון אחד", הוא מתאר. "וגם בגלל האווירה ורוח התחרות באופן כללי. כשעולים לשלב הבינלאומי, הדגש הוא על אווירה טובה, בינלאומיות והיכרות. יש תחושת סיפוק גדולה כמו בתחרויות אחרות אבל גם דגש על דברים אחרים."

תחרות הצלב האדום מאוד תואמת למציאות. כשם שעורך דין לא בהכרח יודע מהו הטיעון הבא שיעמוד בפניו, כך גם המשתתפים בתחרות צריכים לדעת את הדין באופן יסודי ומקיף ובכל פעם להתמקד בסיטואציה משפטית אחרת. "בג'סאפ, לדוגמה, אתה חוקר דרך הקייס ואילו בתחרות הצלב האדום אתה מכין את עצמך אל הלא נודע", מסביר פרופ' ברודי. "כפי שבפרקטיקה לעתים צריך להגיב במהירות על מנת לטפל בבעיה, כך גם בסימולציה. אתה מגיע עם הידע שיש לך, מתקילים אותך ואתה צריך להתמודד בטווח זמן קצר, במתכונת של מציאות שמתגלגלת ומשתנה", הוא מוסיף.

מעבר לנקודות הזכות שמקבלים המשתתפים – ארבע נקודות זכות על התחרות הארצית ועוד שתי נקודות זכות אם הם עולים לתחרות הבינלאומית – הם מקבלים ביטחון בעמידה מול קהל, שופטים ויריבים. "יש משפטנים העוסקים רק בניסוח מסמכים. אבל לרוב זהו מקצוע שצריך בו כושר ביטוי מעולה בעל-פה והתחרות נותנת הרבה ביטחון ביכולת זו", אומר פרופ' ברודי. "האוניברסיטה העברית מאוד חזקה בתחום המחקרי, אבל גם אנשים שהם דוברי אנגלית עשויים להתקשות באופן ההתבטאות, קל וחומר מי שאינם כאלה, ואנחנו מנסים ללמד גם את זה".

גיא בן ברוך שירה גרטנברג ומשה אוסטר, זוכי התחרות הארצית של הצלב האדום 2012

תחרות קופנהגן במשא ומתן בינלאומי

תחרות קופנהגן, החדשה יחסית, נערכת בחסות אוניברסיטת קופנהגן, ומתמקדת בניהול משא ומתן ליצירת הסדרים בין מדינות בתחומים מורכבים בכלכלה הבינלאומית. ההשתתפות היא על פי הזמנה בלבד, ומוגבלת לחמישה-עשר מוסדות מובילים בעולם. ב-2010 הוזמנה הפקולטה להשתתף במהדורה השנייה של התחרות, שעסקה בהסכם בינלאומי להסדרת זכויות סחר בתרופות גנריות, נושא המערב סחר בינלאומי, זכויות אדם וקנין רוחני. "הוזמנו כי המארגנים חיפשו פקולטות מצטיינות ממדינות שאינן חברות ב-OECD", מסביר פרופ' ברודי. "תוך כדי התחרות הצטרפה ישראל ל-OECD ולצורך המשחק הודיעו המארגנים שאנו קבוצת OECD, וזה שינה את מערך המחויבויות והמסגרות, והעלה את הרף בתחרות." אף על פי כן, כבר בשנה הראשונה שבה השתתפה האוניברסיטה, קטפה הנבחרת שהורכבה מליטל קספר ונועה אלסטר את המקום הראשון. התחרות כוללת שלב ראשון שבו מוגשים מסמכים בכתב, ושלב נוסף של טיעונים בעל-פה, הנערך בקופנהגן. "המסמך שהן הכינו היה מצוין, עברנו לשלב בעל-פה והן זכו בתחרות במקום הראשון. זהו הישג בלתי רגיל", מתאר ברודי.

ליטל קספר (מימין) ונועה אלסטר (צילום - ליבי עוז)

"אני זוכרת שנסענו לשם והיינו בטוחות שאנחנו נהיה האנדר-דוג", מספרת ליטל קספר, מהזוכות בתחרות. "הגענו לשם עם שתי מטרות: ליהנות מהתחרות, מהאנשים ומהחוויה וליהנות מהעיר. זו הייתה השנה הראשונה שהאוניברסיטה עברית שלחה נציגות לתחרות, ומבחינתנו זו הייתה חוויה לימודית אדירה ובעיקר קיווינו לייצג את האוניברסיטה בכבוד ולצבור ניסיון ורשמים לטובת הקבוצות שיהיו בתחרות מטעם האוניברסיטה בשנים הבאות", היא מספרת. לדבריה, במהלך המו"מ השתמשו הקבוצות האחרות בהרבה טקטיקות של משא ומתן, דברים שהנבחרת הישראלית לא כל כך עבדה על פיתוחם כי התמקדה בתוכן ובהיגיון הכללי של ההצעות. "היינו בטוחות שאין לנו סיכוי להתקדם לשלב הגמר ואחרי הסיבוב הראשון למדנו שקבוצות רבות ניסו לעשות הסכם נגדנו. בסוף הצלחנו לעלות לגמר ומאוד הופתענו", מוסיפה ליטל. היא מתארת חוויה מדהימה, וניצחון שחָבְרוּ בו תוכן מצוין והתנהלות טובה במשא ומתן. "לדעתי בעיקר עשינו את זה באופן 'שפוי'. נהנינו מהחוויה, מהעיר, מהתחרות, מפגישת אנשים ממדינות שונות ובכלל, לא נתנו ללחץ להשפיע עלינו", מסכמת ליטל.

לקראת התחרות, כל קבוצה קובעת שם ופרופיל של מדינה דמיונית, הדומה למדינה שהיא מייצגת. התחרות מדמה משא ומתן רב-צדדי בין מדינות רבות לקראת ניסוח אמנה מסוימת, לעתים תוך התמקדות במספר קטן של סעיפים. לכן, לעומת תחרויות אחרות שהן יותר אדוורסריות, בקופנהגן המצב יותר מורכב: במשא ומתן כמו במשא ומתן, כולם מעוניינים לקדם משהו ולהגיע להסכם, אבל ישנן התנגשויות וחפיפות אינטרסים. גם אם יש אינטרסים משותפים עם מדינה מסוימת, תיתכן התנגשות באינטרסים אחרים. לדברי ברודי, השופטים, שהם בעצמם דיפלומטים בעלי ניסיון מארגונים בינלאומיים, בוחנים גם את היכולת של הקבוצה לקדם משא ומתן ולא רק לעמוד על שלה; ובהתאם לכך, הדינאמיקה בתחרות שונה.

התחרות פונה לקהל סטודנטיאלי שונה מתחרויות אחרות, והיא עוסקת בנושאים בינלאומיים אחרים. "מלבד משפט הומניטרי ומשפט בינלאומי פומבי, יש עולם שלם של אמנות בינלאומיות, העוסקות בנושאים כלכליים הנושקים לרגולציה של בטיחות, בריאות, איכות הסביבה ועוד", מסביר פרופ' ברודי. "היום ישנן אפילו אמנות בינלאומיות על צמצום העישון. אין ספק שיש סטודנטים שנושאים מתקדמים מעין אלה מעניינים אותם, ואנו מנסים להעלות את המודעות אליהם", הוא מוסיף. בעבר עסקה התחרות בתכנים הקשורים לגישה לתרופות, גישה למזון על רקע רעב עולמי ועוד, כלומר – נושאים בעלי ליבה כלכלית. "הנושא של עליית מחירי מזון בעולם, סבסוד חקלאות במדינות מסוימות, הסכמים להגדלת התפוקה העולמית של המזון ושיפור הפצת המזון – אלו נושאים שהם מדע בפני עצמו הנלמדים מחוץ לפקולטה ולקמפוס", מבהיר פרופ' ברודי. השנה, לראשונה, דורשים מארגני התחרות כי סטודנט אחד בנבחרת יהיה מתחום המדעים, ושאחד המסמכים יהיה ניתוח מדעי של המוצר. נושא התחרות הפעם הוא סחר בינלאומי באנרגיה בת-קיימא. "כל מדינה צריכה לחשוב מה המוצר שהיא רוצה לקדם. ישראל יכולה להיות מעצמה סולארית", טוען פרופ' ברודי.

מישל נגר, שהשתתפה בתחרות בשנת 2011, ממליצה עליה בחום: "תחרות קופנהגן היא אופציה מצוינת לכל מי שרוצה להכיר את המשפט הבינלאומי מאחורי הקלעים, איך הוא נוצר, עד כמה הוא תוצר של רֵיאַלפּוֹלִיטִיק, ומשמעותן האדירה של ה'אותיות הקטנות' בסוף האמנה, שאינן נלמדות בהכרח בפקולטה אך לעיתים גורמות לוויכוחים הסוערים ביותר." לדבריה התחרות העמידה בפניה אתגר אינטלקטואלי עצום, הרחיבה את הידע שלה במשפט בינלאומי בכלל ופיתחה את החשיבה האסטרטגית שלה. "בשבילי", משתפת מישל, "התגמול האמיתי של התחרות הגיע בשלב הדיבייט, שם גיליתי את היכולות האמתיות ברגע האמת, וקיבלתי תחושת העצמה בלתי רגילה שתמשיך ללוות אותי עוד הרבה זמן."

מישל נגר (מימין) ושליה שר