הפקולטה למשפטים והחוג לפילוסופיה אבלים על מותו של פרופ' יוסף רז (עם הערות אישיות מאת פרופ' אלון הראל)

2 מאי, 2022
פרופ' יוסף רז

בהמשך הידיעה - הערות אישיות מאת פרופ' אלון הראל

האוניברסיטה העברית, הפקולטה למשפטים והחוג לפילוסופיה, אבלים על מותו של פרופ' יוסף רז

רז – מהפילוסופים המובילים במאה השנים האחרונות בפילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, ופילוסופיה של המשפט – נולד וגדל בחיפה. הוא היה תלמיד האוניברסיטה לפני כשישים שנה; אחרי לימודיו אצל H.L.A. Hart באוקספורד שב לאוניברסיטה העברית כאיש סגל ולימד בה בחוג לפילוסופיה ובפקולטה למשפטים עד לחזרתו לאוקספורד. לימים, אף קיבל מהאוניברסיטה תואר דוקטור לשם כבוד. בנוסף לכך, לימד רז סדנה לתלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטה לפני כעשור, והשתתף כאן במספר כנסים וסימפוזיונים על עבודתו ונושאים קשורים.

תרומותיו של רז עיצבו תחומי דיון רבים – הדיונים בטבעו של המשפט, בהגותו של קלזן, בשלטון החוק, בערך של אוטונומיה, בסמכות המדינה, בטיבן של זכויות, ובטעמים לפעולה, למשל, אינם דומים לדיונים אלה לפני רז. רז עיצב את התחום גם באמצעות העמדת דורות של תלמידים ותלמידות – כולל אנשי סגל רבים, ברחבי העולם, וגם בישראל ובאוניברסיטה העברית. הוא היה מנחה מאתגר אבל גם מסור מאין כמותו. והוא המשיך לכתוב ולהנחות עד ימיו האחרונים.

הוא יחסר לנו מאוד.

 

 

יוסף רז: הערות אישיות/פרופ' אלון הראל

רציתי להוסיף כמה מילים קצרות ואישיות על יוסף רז ועל ההנחיה שזכיתי לקבל ממנו.

בגרמנית המנחה לדוקטורט נקרא doktorvater (אב הדוקטורט). השם הזה התאים להפליא לאופי ההנחיה של יוסף רז. עם הגיעי לאוקספורד ב 1985 נפגשתי אתו במשרדו המסודר להפליא. יוסף דיווח לי כי הוא מצפה לקבל ממני נייר מידי שבוע או לכל היותר שבועיים. הימים היו ימי טרום המייל. אפילו מעבד התמלילים בו השתמשתי היה חידוש טכנולוגי של ממש. את הניירות הייתי מדפיס ומניח במשרדו.

יוסף לא היה מנחה מפרגן. את הפגישה הראשונה במשרדו. הוא פתח במה שהוא כינה הערות טרמינולוגיות. הערות אלה נמשכו כשעה בה הוא בחן ביסודיות כל מונח ומונח בו השתמשתי ופירק אותו לגורמים. בשלב זה בו הייתי מעולף למחצה וללא התראה מוקדמת הוא אמר בזו הלשון: "ולאחר כל זה בעמוד 3 מתרחשת קטסטרופה". הקטסטרופה הייתה הניסיון הכושל שלי לפתח טיעון שהנחותיו היו פזיזות מידי. אז החל מונולוג נוסף שנמשך כשעתיים בו הבהיר לי יוסף שלא זו בלבד שהטיעון שלי איננו תקף ושהנחותיו שקריות אלא שמן ההנחות שהנחתי נובעת מסקנה ההפוכה מזו עליה ניסיתי להגן.

הקוראים בוודאי מבינים כי לא היה קל לעבוד עם יוסף. אני הכרתי לפחות שני אנשים שהחלו הנחייה אצל יוסף ונטשו את פרויקט הדוקטורט והיו גם אחרים. בצד אלו היו רבים מאוד שעבדו עם יוסף ואשר הקימו מה שניתן לכנות "קבוצת תמיכה של דוקטורנטים של רז" חולקים זה עם זה את הקשיים של עבודה עם יוסף.

ועם זאת למרות הקשיים היה יוסף מנחה מבוקש ביותר. באותה התקופה היו באוקספורד מאורות גדולים באמת: ג'רי כהן, דרק פרפיט, אמרטיה סן, רונלד דבורקין ויוסף רז כמובן. ג'רי כהן ויוסף רז היו מנחים פופולריים ביותר. יוסף (כמו גם ג'רי כהן) היה מנחה מסור ביותר. שלא כרבים אחרים באקדמיה של אז ושל היום לא היה בהתנהלות של יוסף שמץ של ארוגנטיות אלא אמונה אמיתית בכוחה של התבונה. הייתה בו סקרנות ותאווה אמיתית לגלות את האמת בצד נכונות בלתי מתפשרת לחפש אחריה באמצעות התבונה.

אינטלקטואלית יוסף הקים אסכולה חדשה בתיאוריה פוליטית: האסכולה הרזינית. רבים מתלמידיו צעדו בשבילים הכבושים אותם הוא סלל. עם זאת הייתה בו מסירות אמיתית גם לתלמידים כמוני אשר סטו מדרך הישר הרזינית האינסטרומנטליסטית לעבר מחוזות אפלים ניאו קנטיניים ואחרים.

יהי זכרו ברוך!