מיכל אדרי

בשנים האחרונות אנחנו עדים לחשיבות שהפקולטה מייחסת לבינתחומיות. זה מתבטא במספר פנים. ראשית, בכך שהפקולטה מעודדת את הסטודנטים לשלב את התואר במשפטים עם מקצועות נוספים כמו תואר מוסמך במנהל עסקים, כלכלה, עבודה סוציאלית, פילוסופיה, לימודי מזרח אסיה, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, תואר מוסמך בלימודי אירופה ולימודי גרמניה בת זמננו, קרימינולוגיה ועוד.

שנית, בפתיחה של קורסים בתוך הפקולטה המשלבים בין היבט משפטי לתחומים אחרים, ובהם הסדנה למשפט ותיאטרון, משפט ופמיניזם, משפט וכלכלה, קולנוע וביקורת שיפוטית, משפט ופילוסופיה וכו'. השנה נפתח גם סמינריון העוסק בדילמות ראייתיות מפרספקטיבה בינתחומית בהנחייתו של ד"ר עופר מלאכי.

לצד החתירה לבינתחומיות מצד הפקולטה עצמה, יש גם פעילות בינתחומית שנעשית בשיתוף פעולה עם תלמידי הפקולטה עצמם. בפקולטה פועלים ארבעה מועדונים בינתחומיים המנוהלים על ידי סטודנטים בפקולטה: משפט וכלכלה, משפט וספורט, משפט וירושלים ומשפט ופסיכולוגיה. מטרתם היא להעמיק בקרב הסטודנטים את המודעות לתחומי המגע והממשק בין המשפט לבין תחומים מגוונים אחרים, באמצעות הבאת הרצאות או קיום מפגשים מעניינים ויוצאי דופן העוסקים בתחומים האלה במישרין או בעקיפין. בדרך זו, ניתנת לסטודנטים ההזדמנות להציג נושאים שמעניינים אותם באופן אישי, לתת להם במה בפקולטה, ולשתף בהם את שאר הסטודנטים שיש להם עניין בתחומים הללו. נפגשתי עם המקימות והמנהלות בפועל של מועדון משפט ופסיכולוגיה:

הדס יחזקאלי , בת 25, סטודנטית שנה ג' למשפטים ופסיכולוגיה, 

ואחלי אורנן-אפרת, בת 27, סטודנטית שנה ג' למשפטים ועבודה סוציאלית,  

כדי לשמוע על המניעים להקמתו, מטרותיו, פעילותו ולשאול כיצד כל זה משתלב עם המגמה הבינתחומית בפקולטה.

1. אז מה זה בעצם מועדון משפט ופסיכולוגיה?

מועדון משפט ופסיכולוגיה הוקם במסגרת פרויקט המועדונים של הפקולטה למשפטים, פרויקט שמטרתו לאפשר לציבור הסטודנטים בפקולטה לפגוש בנושאים חשובים הקשורים בעולם המשפט אך לא זוכים לחשיפה מספקת במסגרת הלימודים. השנה פועלים במסגרת הפרויקט ארבעה מועדונים, והמועדון שלנו, מועדון משפט ופסיכולוגיה, מתמקד בקשר שבין פסיכולוגיה ומערכת המשפט. במסגרת המפגשים של המועדון ניסינו לשקף כמה שיותר את המורכבות שעולה מהמפגש בין שני העולמות הללו על ידי הפגשת מומחים משני התחומים ועריכת דיון מורכב בנושא עם הסטודנטים.

2. נסו להסביר את החיבור בין משפט לפסיכולוגיה בכמה שורות. אילו דוגמאות ניתן לתת לחיבור הזה?

מדובר בשני תחומים מאוד רחבים שחולשים על כל תחומי החיים. בואי נגיד שלא היה קשה לחשוב על נושאים לבחון. בעיקר: מערכת המשפט כולה מורכבת מאנשים, בוחנת ומטילה סנקציות על קבלת החלטות של אנשים והתנהגותם, ולכן מתבססת במידה רבה על הנחות פסיכולוגיות. אנו מנסחים חוקים במטרה להכווין התנהגות, אנו מניחים הנחות על האדם הסביר ונותנים לשופט, אדם בשר ודם, לחרוץ גורלות של אחרים ומתבססים על שיקול דעתו ועל היותו אובייקטיבי ולא מוטה. מעניין לא פחות לבחון את הפערים וההבדלים בין שני העולמות; בעולם הטיפול הפסיכולוגי נתעסק בחוויה הסובייקטיבית של האדם ולא בהכרח נחפש אמת אובייקטיבית, כאשר למה שנאמר בחדר הטיפול אין השלכות ישירות על אנשים אחרים מלבד המטופל. לעומת זאת, כאשר אנחנו מדברים על עולם המשפט אנחנו מדברים על אמת משפטית שיש להוכיח בהתבסס על ראיות, כאשר למה שנאמר ונקבע יש השלכות דרסטיות על צדדים שלישיים. אם למשל אנחנו מדברים על תקיפה מינית, בטיפול המטרה תהיה לעבד את הטראומה, כאשר ברור שאין שום דרישה להוכיח את חוויותיו של המטופל; בעולם המשפט נהיה חייבים לדרוש הוכחות שכן מנגד עומד נאשם שעומדת לו חזקת החפות.

3. של מי היה הרעיון להקמת המועדון?

שלנו. אחלי משלבת עם עבודה סוציאלית ואני עם פסיכולוגיה. אולי אנחנו משוחדות, אבל שתינו חשבנו שאין נושא שיותר מעניין ושחשוב לבחון אותו לעומק, וקפצנו על ההזדמנות לארגן לעצמנו הרצאות שתמיד רצינו לשמוע. המועדון מתנהל בליוויה של ד"ר ענת הורוביץ, שלמרות לוח הזמנים העמוס שלה פינתה לנו מזמנה, עזרה לנו לגבש את תוכנית העבודה של המועדון, לבחור ולעבד את נושאי המפגשים, וכמובן ליצור קשר עם הדוברים השונים. ללא ספק הליווי שלה פתח אותנו לנושאים ולדוברים שלא חלמנו שנצליח להביא.

4. מהן המטרות של המועדון? מה אתן רוצות ומקוות להשיג?

המועדון הוקם מתוך ההבנה כי הגורם האנושי הוא מרכזי ביותר במערכת המשפט – הנאשמים, נפגעי העבירה, השופטים והמחוקק כולם בני אדם, וככאלו כולם נתונים להשפעות של גורמים שונים על התנהגותם והחלטותיהם. לכן שאפנו לסקור במסגרת המפגשים השונים את התחומים שבהם ניתן להסתייע בידע פסיכולוגי לטובת הליכים משפטיים, כאשר ההנחה היא שניתן להשתמש במה שכבר ידוע לנו על הטבע האנושי כדי לשפר את מערכת המשפט ואת הליך עשיית הצדק. מטרת המועדון היא בעיקר לחשוף את ציבור הסטודנטים לנקודות ממשק אלו, כך שבעבודתם במסגרות השונות בהמשך יסייעו בהפיכת מערכת המשפט בארץ למדויקת, אנושית ויעילה יותר, באמצעות שינויי חקיקה ומדיניות, וכן באמצעות הגברת המודעות בסביבת העבודה שלהם.

5. מה נעשה במועדון עד כה,מבחינת אירועים, עבודה מאחורי הקלעים וכן הלאה?

עד כה קיימנו שלושה מפגשים: מפגש הפתיחה של המועדון התקיים בהשתתפות עו"ד דורי פינטו, הסנגור הציבורי של מחוז ירושלים, ופרופ' יורם יובל, פסיכיאטר וחוקר מוח, שם דיברנו על ההנחות הפסיכולוגיות שמערכת המשפט מתבססת עליהן: העובדה שיש לנו רצון חופשי, התפיסה לפיה ניתן להסיק מה אדם מסוים חש ברגע נתון (אם אנו מדברים על כוונה או מודעות), זיכרונות מודחקים ומהימנותם, ועל החשיבות של ספק וצניעות בקביעת עובדות לגבי נפשו של האדם. במפגש השני, שעסק בעדויות ילדים במשפט הפלילי, כיבדו אותנו בנוכחותם ד"ר אורלי קמפף-שרף, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית וחינוכית של הילד בעברית, ועו"ד ודים שוב, סגן וממלא-מקום הסניגור הציבורי בירושלים, שכיהן כסנגור בפרשת הפדופיליה בנחלאות בה התמקד המפגש. המפגש השלישי התקיים בחודש  מאי ועסק בעבריינות נשים ובסיפורים שמאחוריה. הבימאית והמחזאית קרן כהן ישראלי, שהפעילה במשך שנים את תאטרון הנשים בכלא נווה תרצה, הגיעה לדבר איתנו על התופעה של עבריינות נשים והמאפיינים שלה תוך שילוב סיפורים אישיים מעבודתה בכלא. צפוי להתקיים מפגש נוסף לפני סוף השנה, אך כרגע הוא עוד לא סגור אז נשאיר אתכם במתח.

6. ספרו לי קצת על העבודה מאחורי הקלעים: כיצד בוחרים אילו אישים להביא להרצאות ובאילו נושאים להתמקד?  

בתחילת השנה ישבנו וחשבנו על הנושאים שנראים לנו הכי חשובים ומעניינים, ואז פשוט התחלנו לחפש דוברים רלוונטיים שחשבנו שיש להם מה להגיד ולחדש בנושא. כמובן, בסופו של דבר הדוברים לוקחים את זה למקומות שלהם וזה לא תמיד תואם את הרעיון המקורי שלנו, אך עד כה לא התאכזבנו מאף דובר, להיפך! בנוסף, התרגשנו משיתוף הפעולה שזכינו לו מכל הדוברים שפנינו אליהם. כולם חשבו שמדובר ברעיון מבורך וראו חשיבות גדולה בלהגיע לפקולטה ולדבר איתנו. נראה שכולם מבינים ששינוי יגיע רק מהאנשים שמרכיבים את המערכת וחשוב לתפוס אותנו כשאנחנו צעירים.

7. בשנים האחרונות מושם, בעיקר בפקולטה שלנו, דגש אקדמי על עידוד רב-תחומיות משפטית. אתן חושבות שהקמת מועדונים כמו זה היא חלק מאותו "טרנד אקדמי"? אם כן, מדוע? האם לדעתכן יש חשיבות לחיבור הזה בין תחומים שונים לבין המשפט?

אף פעם לא חשבנו על זה ככה, למען האמת, אבל פרויקט המועדונים מעודד כמובן רב-תחומיות משפטית. המשפט חולש על כל כך הרבה תחומים, ולכן יש חשיבות שנכיר את הבסיס של התחומים איתם אנו עובדים, במיוחד כאשר אנו מתמחים בנישה מסוימת. זה רק יהפוך אותנו לאנשי מקצוע טובים יותר, ולא פחות חשוב – זה מעניין מאוד.

המכון לקרימינולוגיה פתח השנה לראשונה תוכנית בוגר בקרימינולוגיה. כחלק מהפקולטה למשפטים, ולקראת סיכום שנה א' של תואר הבוגר, בחרנו לבחון מקרוב יותר: מה נעשה במכון, מה מטרותיו, מה גרם להחלטה על פתיחת מסלול הבוגר, מה הוא כולל, ואיך כל זה משתלב עם הפקולטה למשפטים.

מיכל אדרי

תחום הקרימינולוגיה רלוונטי מאוד למציאות החיים במאה ה-21 וחוקר תופעות כמו אלימות, פשיעה, טרור, שחיתות ציבורית, פשע מאורגן, תנאי כליאה ומאסר וכדומה. המכון מונה כ-220 סטודנטים, והמסה העיקרית שלו היא סטודנטים לתואר מוסמך במסלולים שונים, ביניהם גם מסלול מואץ המשלב תואר ראשון במשפטים עם לימודים לתואר שני בקרימינולוגיה וכן דוקטורט בקרימינולוגיה. המכון נחשב למוביל בזירה האקדמית בארץ ובעולם. בוגריו משתלבים במוסדות שונים בארץ ובעולם, לסגל האקדמי של המכון מעמד מכובד בפעילות האקדמית הבינלאומית, וצוות המכון ממלא תפקידי מפתח בגופים העוסקים בענישה ובפשיעה ובוועדות שונות.

בשנת הלימודים תשע"ז נפתחה לראשונה, לאחר 56 שנות פעילות, תוכנית לימודים לתואר בוגר במכון לקרימינולוגיה. בשעריו של המכון נכנסו כ-65 סטודנטים חדשים, שיהיו למחזור הראשון של תואר בוגר בקרימינולוגיה. אורך המסלול הוא כשלוש שנים במתכונת דו-חוגית בהיקף של 60 נ"ז.

מטרות התוכנית הן לחשוף את הסטודנטים למחקר ולפרקטיקה בתחום הפשיעה, ולקרב בין עולם המעשה של אנשי השטח לעולם האקדמיה ולסייע לעובדים בשטח לעשות שימוש בתיאוריות ובממצאים של מחקרים אקדמאיים בעבודתם.

המכון לקרימינולוגיה הוא חלק מהפקולטה למשפטים, ולקראת סיכום שנה א' של תואר הבוגר, בחרנו לבחון מקרוב יותר מה נעשה במכון, מהן מטרותיו, מה גרם להחלטה על פתיחת מסלול לתואר בוגר, לשמוע על המסלול עצמו וכן להבין כיצד כל זה משתלב עם הפקולטה למשפטים, אם בכלל. כדי לענות על שאלות אלה ולשמוע על המכון, נפגשנו עם ראש המכון לקרימינולוגיה, פרופ' באדי חסייסי.

1. פרופ' חסייסי, אשמח אם תספר לי על עצמך בתור התחלה.

עשיתי דוקטורט באוניברסיטת חיפה. אני בוגר לימודי סוציולוגיה, אחר כך יצאתי לעשות השתלמות בארצות הברית ושם למדתי קרימינולוגיה ועשיתי פוסט דוקטורט בתחום. לאחר מכן, הגעתי למכון ואני פה כבר עשר שנים. אני מתמקד בנושאים של שיטור, מיעוטים ומערכת אכיפת החוק, הערכת תוכניות במערכת אכיפת החוק, היסטוריה ומשפט, משפט וחברה, שיטור וטרור.

2. מה הוביל אותך לרצות לכהן בתפקיד בו אתה נמצא כיום?

"החיים הובילו אותי יותר מאשר הבחירה. נכנסתי למכון כסגל ואחרי שלוש שנים הפכתי להיות סגן ראש מכון. לאחר כמה שנים, כשעזב ראש המכון לשעבר פרופ' דיווד וויסבורד, נכנסתי במקומו. זה היה עניין של התפתחות אישית כזו או אחרת. מדובר במשימות ניהוליות שסגל אקדמי לרוב לא שש לקראתן, הם רוצים לעסוק יותר במחקר. הראייה שלי היא שמתוך העמדה הניהולית אתה יכול להשפיע על כיווני ההתפתחות של המחלקה, וזה משהו שכן רציתי לעשות. רציתי לנסות להוביל תהליכים. זה עניין של גישה ניהולית. זה תפקיד שהוא ניהולי, אבל לצד זאת אני שומר על תפקידי האקדמי בהוראה ובמחקר.

3. ספר לי בכמה שורות על פעילות המכון.

"המכון נחשב לאחד המוסדות הראשונים בעולם ללימודי קרימינולוגיה. הוא נוסד בסוף שנות החמישים על ידי ד"ר ישראל דרפקין. הפורמט של המכון הוא אירופי, תחת חסות של פקולטה למשפטים, בשונה מפורמטים בארצות הברית, שם זה לא בהכרח ככה. במכון כיום יש מסלולי לימוד לבוגר, מוסמך ולדוקטורט. תוכניות קלנדריות ופעילות מחקר ענפה בתחומים כמו שיטור, בתי סוהר, שיקום וטרור. יש לנו קרימינולוגים מהבכירים בעולם שקיבלו שורה מרשימה של פרסים. במכון יש הרבה עשייה, והוא בתנופת התפתחות ובתנופה של הרחבה. זה מתבטא במספר התלמידים, בקליטת אנשי סגל, במענקי המחקר, בהתרחבות פיזית בפקולטה ואף במספר המלגאים. בגלל שקרימינולוגיה היא תחום אינטרדיסציפלינרי, אבל יש לו גם נגיעה לפרקטיקה – למשל, פורום אקדמי למפכ"ל, ועדות אקדמיות מייעצות שאנשי המכון חברים בהם, ועדות חשובות של מערכת אכיפת החוק – יש ייצוג למכון בכל הפעילות הזאת. דבר נוסף שחשוב למכון זה הסטודנטים. יש לנו תוכנית במכון שנקראת "Full time student": מדובר בסטודנטים מלגאים ברמת המוסמך והדוקטורט. מעניקים להם מלגת קיום בסיסית יחסית לצד שילובם במחקר ובהוראה. התמהיל הזה יש בו כדי לבנות סטודנט עם כלים אופטימליים לקריירה אקדמית. בשונה ממלגת קיום שניתנת לאדם שרק רוצים שהוא יישב ויכתוב, פה יש מעורבות בעשייה של המלגאים. זה מודל שאנחנו מאמינים בו, דוחפים אותו והוא מצליח: חלק מבוגריו הפכו להיות סגל אקדמי במכון ובמוסדות אחרים או מאיישים תפקידים במערכת אכיפת החוק (שירות בתי הסוהר, הסנגוריה, מערכת המשפט וכו').

4. מהן המטרות של המכון מנקודת מבטך?

המטרה המרכזית היא להמשיך את התפתחות המכון כאחד מהמכונים המתקדמים בעולם ולהוציא מחקרים פורצי דרך, שיצוטטו בעולם ויתרמו לפיתוח האקדמי. זה לא יכול להתקיים בלי לגייס מענקי מחקר ומשאבי מחקר. אלה מדדים שגם האוניברסיטה רוצה לראות, שהסגל שלה והמחלקות שלה מצליחות לגייס משאבים, לפרסם בבמות אקדמיות ראויות ולהשפיע על העולם האקדמי. מדד שנלווה לזה, כמובן, הוא הסטודנטים למחקר למוסמך ולדוקטורט, לכן תוכנית המלגאים שלנו היא ממש "קדושה" ואנחנו משמרים אותה בתור חוד החנית שלנו, כדי שיהיה לנו דור המשך של חוקרים צעירים שיקדמו את המחקר ואת הידע, שיהיה "דור מחליף" באקדמיה. ההצלחה במחקר – בפרסומים, בסטודנטים למחקר, בקיום פעילות ענפה של כנסים, בקיום כתב העת מהחשובים ביותר בעולם בקרימינולוגיה במכון – מראה כמה המקום הזה הוא מרכזי ומשפיע על הידע הקרימינולוגי בעולם. יש כאן סגל של אנשים מרשימים בתחומם, שמעלים את יוקרתו של המכון בעשייתם.

5. מה הרעיון שעומד מאחורי פתיחת תוכנית בוגר בקרימינולוגיה? מדוע זה קרה רק עכשיו? האם יש סיבה לעיתוי הזה? מהן מטרותיה של התוכנית?

פתיחת לימודי בוגר תמיד עמדה על הפרק בהיסטוריה של המכון. היא עלתה בשנים האחרונות בגלל כמה אילוצים. אחד האילוצים היה שרצינו לשלוט בחינוך הבסיסי לקרימינולוגיה לסטודנטים. חשוב היה לנו גם ליצור תוכנית כזו בירושלים; עד היום הייתה תוכנית כזאת רק באוניברסיטת בר אילן. הרעיון הוא להצליח להשפיע על החינוך הקרימינולוגי ברמת הבוגר, כדי להכין את הסטודנטים האלה ולהפוך אותם לאלה שיגויסו בעתיד לתארים של מוסמך ודוקטורט. ברגע שיש לימודי בוגר אתה יכול לרכז מאמץ בתוכניות מוסמך יותר ממוקדות ולתת קשב רב יותר לסטודנטים. הציפייה שלנו היא שהתוכנית הזו תצליח. מדדי ההצלחה שלה הם קודם כל שהסטודנטים נרשמים ואנחנו מקבלים אינדיקציות מאוד חיובית. אינדיקציה נוספת להצלחה מבחינתי, היא לראות אחוז מסוים מהסטודנטים ממשיך לתלמידי מחקר באוניברסיטה העברית או באוניברסיטאות אחרות. עוד אינדיקציה היא שחוויית הלימודים תהיה טובה ומעשירה. שסטודנטים יגידו שהתואר העשיר אותם, נתן להם כלים והזדמנויות, והכול נעשה בחוויה תומכת ופתוחה. שהסגל והמזכירות האקדמית נרתמו לטובת הסטודנט ולטובת הצלחתו. זה מבחינתי הצלחה – סטנדרט אקדמי גבוה לצד חוויה לימודית טובה.

6. מה השילובים שאתם רואים לתואר בוגר עם קרימינולוגיה? מהם השילובים השכיחים יותר?

קרימינולוגיה היא תחום אינטרדיסציפלינרי. לכן זה יכול להיות תחום שישתלב עם כל מה שיעלה על הדעת: מדעי החברה, מדעי הרוח (היסטוריה, פילוסופיה) ואף תקשורת. אין שום הגבלה שאני יכול לחשוב עליה. אפילו עם כימיה. יש תמהיל מהכול, כאשר זה לא מפליא שיהיו יותר שילובים ממדעי החברה, כי קרימינולוגיה צמחה כמדע שנלווה למדעי החברה.

7. מה לדעתך צריך להניע סטודנט לבחור ללמוד קרימינולוגיה לתואר ראשון?

אני חושב שהבחירה בקרימינולוגיה היא חלק ממגמה עולמית, בפרט בעולם המערבי ובעיקר בארה"ב. יש גידול במחלקות לקרימינולוגיה ובמספר הסטודנטים שלומדים את התחום. מה שיכול להניע סטודנטים זה קודם כל הסקרנות. זה תחום מעניין שמזכיר לאנשים סדרות טלוויזיה. זה יכול לחשוף את הסטודנט לחוויה שתעניין ותעשיר אותו. שיקול שני הוא שלימודים כאלה יכולים אולי לתת לסטודנט כיוונים לאפשרויות תעסוקה בעתיד. בגלל שלקרימינולוגיה "יש רגל" בפרקטיקה היא יכולה להיות אטרקטיבית לסטודנטים, מתוך כוונה שזה אולי יפתח אפשרויות תעסוקה נוספות או אחרות.

8. מהם אפיקי העסקה האפשריים שתואר בקרימינולוגיה פותח בפני בוגריו?

אין לנו ראייה מה יכול להיות בעולם האמיתי של התעסוקה, והלימודים כאן אינם ערובה לתעסוקה. אנשים שלומדים כאן בקרימינולוגיה יכולים לחפש עבודה במערכת אכיפת החוק, ואפילו בחברות אשראי במחלקה שעוסקת בגניבות ומעילות, או בשדות תעופה. אני לא חושב שיש הגבלה לסיפור הזה. תלמיד שילמד אצלנו יכול לנסות להשתלב במשרדים ממשלתיים ופרטיים שדרושים ידע כזה למשל: בקו חם לנפגעות אונס, בקבוצות סיכון, בהוסטלים לטיפול בעבריינים משוחררים, במקומות המטפלים בילדים עם סיכון גבוה. הלימוד נותן כלים שיכולים לסייע בכך. אבל אין התחייבות לעבודה, במובן הזה אנחנו כמו כל תואר אחר באוניברסיטה.

9. ספר לי קצת על תוכנית הלימודים לתואר בוגר. מהו מבנה התוכנית? האם היא כוללת גם התנסות מעשית כלשהי?

התוכנית נבנתה כדי להשפיע על חינוך קרימינולוגי בישראל ובנינו תוכנית לימודים שמקבלת את ההשראה שלה מתוכניות הבוגר המובילות בעולם. ניסינו לגייס את מיטב המורים ללמד, מהסגל הקיים וכן מבחוץ. אין כרגע ממד פרקטי, אבל זה משהו שאנחנו שוקלים בעתיד – להכניס למשל קורסי פרקטיקום במערכת אכיפת החוק.

10. מה הקשר בין הפקולטה למשפטים לבין המכון לקרימינולוגיה?

"הקשר בין הפקולטה למכון הוא היסטורי. המכון נוסד בפקולטה, בהתאם לפורמט האירופאי. הוא בשר מבשרה. יש לנו ייחודיות מבחינה דיסציפלינרית. בעשור האחרון ההבחנה בין המכון לפקולטה הולכת ומיטשטשת. בעבר, משפטים היה תחום שהיה יותר דומה למדעי הרוח, היום עושים הרבה מחקרים אמפיריים והמכון והפקולטה הולכים ומתחברים. יש יחסים מאוד הרמוניים בין המכון לפקולטה, יש העצמה הדדית. אצלנו החלק של המחקר מאוד חזק וזה מסייע לפקולטה. הפקולטה היא קרקע פורייה שאפשרה את הצמיחה וההתפתחות של המכון לאורך השנים, כולל הפתיחה של תואר בוגר ותוכנית המלגאים. גם התשתיות שניתנו לנו, זה הכל בתמיכה מאוד חזקה של הפקולטה.

צבי מנדלסון

אחרי שהפקולטה נפרדה מרכזת תואר הבוגר, שושי בן-עמרם, הגיע הזמן להכיר מקרוב את מחליפתה בתפקיד, ססיל שרון.

ססיל, ספרי לי קצת על הילדות שלך. איפה גדלת? תארי את המשפחה שלך. תארי לי את הסביבה בה גדלת, זיכרון ילדות מיוחד, או תחביבים שהיו לך בתור ילדה.

גדלתי בצרפת, בעיר בשם ליון, עם אח קטן ממני ושני הורים. תדמיינו ילדות בלי טלפון נייד, בלי מחשב עד החטיבה, בלי אינטרנט... הייתי תולעת ספרים עם משקפיים. ובכל זאת, הייתי חברה בצופים היהודים, אהבתי מאוד לטייל, אהבה שנותרה גם היום.

בחופשות היינו נוסעים לבית כפר של קרובי משפחה שהיה בעצם חווה משופצת ומבלים שם שבועות שלמים. עליתי בגיל שמונה-עשרה לארץ, למדתי באוניברסיטה העברית, יש לי תואר שני מאוניברסיטת תל אביב, ואני מנסה לעשות דוקטורט בלי למצוא ממש את הזמן לזה.

ספרי לי קצת על המשפחה השנייה שלך, זו הלא-פקולטאית. כמה ילדים יש לך? אילו תחביבים יש לכם בתור משפחה? האם העבודה בפקולטה השפיעה על חיי המשפחה?

אני בת 41, יש לי שלוש ילדות מדהימות, יעל (12), נעמה (10) ואביגיל (7). אנחנו ירושלמים. יש לנו כמה מסורות ותחביבים קבועים כמשפחה, כמו הפיצה של יום חמישי שאני או אישי מכינים, ומשחקי חברה בכל שבת אחר הצהריים, חמשתנו יחד.

אחד הימים המאושרים שלי: היום שבו ראיתי שהילדות גדלו מספיק כדי שנשב כולנו בסלון, כל אחד בספר שלו. משפחה של "חנונים" ממש!

מובן שהעבודה בפקולטה משפיעה על חיי המשפחה, כי בתקופות עומס אני נאלצת לחזור בשעות מאוחרות יותר, אך למזלי התברכתי במשפחה תומכת ומכילה.

כיצד הגעת להיות רכזת בוגר?

התחלתי את דרכי כמורה לאנגלית, ובמקרה הגעתי לעבוד באוניברסיטה. בתפקיד הראשון שלי הייתי מזכירה של חוקר מהחוג למדעי הטבע. לאחר שנתיים, הבנתי שמיציתי את התפקיד, ובמקרה מצאתי מילוי מקום של רכזת מוסמך במדעי הטבע, שיצאה לחופשת לידה. כשחזרה לעבודה, החלפתי את עוזרת דיקן הסטודנטים כשגם היא יצאה לחופשת לידה. וכשחזרה, התקבלתי לעבוד כמנהלנית במזכירות הוראה בפקולטה במדעי הטבע. משם הקידום הטבעי היה לתפקיד של רכזת בוגר, ומאוד שמחתי להתקבל לפקולטה למשפטים. בין כל התפקידים שחשבתי עליהם, אני מודה שזה התפקיד שנותן לי הכי הרבה סיפוק. הוא כל כך מגוון, והרבה יותר רחב מהתפקיד המקביל בפקולטות האחרות, שאני באמת מרגישה שזכיתי.

מה מיוחד בעיניך בתפקיד?

אני אוהבת את הקשר עם הסטודנטים. כאשר החלפתי את עוזרת דיקן הסטודנטים, ראיתי שלשם מגיעים הסטודנטים עם הכי הרבה בעיות וקשיים ושם אפשר לעזור; ושם הסיפוק באמת היה הכי גדול, כי שם מרגישים שאפשר לעשות משהו. ראיתי כי מבין כל העבודות, מה שמדבר אלי הוא עבודה עם סטודנטים, הקשר הבין-אישי, והיכולת להקשיב ולשמוע את הסטודנטים.

איך את רואה את ההבדל בין הפקולטה למשפטים לפקולטה למדעי הטבע שממנה הגעת?

יש הרבה דברים חופפים, אבל יש כמה הבדלים. ראשית, הקשר בין המזכירות במדעי הטבע לתלמידים היה הרבה יותר מרוחק לעומת פה במשפטים. לדוגמה, התנהלות כמו להגיד "שלום", "מה נשמע", לדעת שאחת התחתנה, או שאחד היה במילואים, שעוד אחד יוצא לחילופי סטודנטים במקום מרוחק ומרתק, שאחת החליטה לשלב לימודים מעניינים ולא שגרתיים... במדעי הטבע המבנה הארגוני הוא שונה: יש את מזכירות החוגים ויש את הפקולטה, ומגיעים בעצם לפקולטה רק כאשר לא מצליחים לפתור את הבעיות בחוגים, אז הקשר הוא הרבה פחות אישי, ויש סטודנטים שלא ראיתי בכלל במהלך כל התואר.

האם את יכולה לספר לנו ולהרחיב על מקרים מהפן האיש?

היו לי מקרים שהגיעו אלי תלמידים עם בעיות מאוד קשות. לפעמים יכולנו לעזור ולפעמים לא. גם אם לא תמיד יכולנו לעזור, עצם זה שתלמידים יכולים לבוא ולשתף זה מאוד עוזר להם. לפעמים תלמידים באו ואמרו תודה לבסוף, למרות שלא באמת הצלחנו לעזור להם, כי פשוט הקשבנו להם.

יש מקרה ספציפי שזכור לך במיוחד?

אני זוכרת מישהי שאחותה עברה התעללות קשה, והיא באה והסבירה שהיא במגע עם המשטרה ועובדת סוציאלית, ואחותה מתפרקת לחלוטין, והיא צריכה לפרנס את המשפחה, וכל מה שהיא מבקשת זה הארכת זמן במבחן ודחיית עבודה לעוד שבועיים. פה דיברתי מיד עם הדיקן, ומיד הוא נכנס בעובי הקורה ועשה הכול שהדברים יקרו. אני מבינה שאנשים מתמודדים עם כל כך הרבה דברים, ולפעמים מספיק שאנחנו עושים משהו קטן ואנחנו עוזרים להם בענק. ואנחנו באמת עושים הכול כדי לעזור להם; אני יודעת שאנחנו לא מגיעים לכולם, אבל אנחנו משתדלים לפספס כמה שפחות.

האם את חושבת שיש גמישות למקרים מיוחדים?

אני חושבת שבמקרים מסוימים ישנה גמישות רבה, ואני יודעת שתלמידים היו רוצים יותר, אבל יש סיבות גם למה לומר לא. לפעמים יש סיבות והתלמידים לא רואים את ההשלכות שנובעות מכך, כי התלמיד רואה את מה שהוא צריך כרגע. אבל אני רואה שבמשפטים יש גמישות רבה יותר משאר בפקולטות האחרות. בקיצור, מפנקים אתכם...

האם את יכולה להרחיב על ההקלות שיש במשפטים לעומת שאר הפקולטות?

אני רואה שמועדים מיוחדים ניתנים בקלות, ואני בעד. למרות שאני אומרת לתלמידים "אל תיגשו למועדים מיוחדים אם אתם לא חייבים", כי זה לא תמיד פתרון מושלם; אבל אם מישהו חייב ישנה גמישות רבה, ואין לנו סיבה להקשות. גם החזרה על קורסים הרבה יותר קלה, לעומת פקולטות אחרות. אני אומרת את זה לטוב ולרע, כי מצד אחד זה מעמיס עלינו בטירוף, ומצד שני אנחנו פה בשביל זה.

את נכנסת לנעליים הגדולות של שושי בן עמרם. האם תוכלי לתאר לנו איך היה להיכנס לתפקיד?

היה מלחיץ מאוד, ראיתי בתחילה שאנשים מצפים ממני להיות שושי, אבל לאט לאט ההיכרות בינינו מעמיקה וזה טוב. אני רוצה להוסיף, כולם מדברים על הנעליים הגדולות של שושי ואני חייבת לומר שהיא מדהימה, היא עשתה ועוד עושה את הכול בכדי להקל עלי בכניסתי לתפקיד. רק היום דיברתי אתה על מקרה של תלמידה, וגם היום חצי שנה לאחר פרישתה אם אני צריכה משהו היא שם בשבילי. היא ממש מיוחדת.

את יכולה לספר לנו חוויות מסוימות מהעבודה כאן כרכזת?

יש הרבה מה לספר. בגדול, האחווה במשרד בין כל המזכירות והקבלה הדהימו אותי. יש שיתוף פעולה מטורף ונעימות שמקלים מאוד על העבודה. עם התלמידים היו מקרים נחמדים מאוד ונחמדים פחות, כי זהו טבע האדם, אבל גם כאשר הייתה לי חוויה שלילית, אני חייבת להגיד שזה נפתר מהר מאוד וברוח טובה. בסופו של דבר, גם כשתלמיד בא וצועק, אנחנו מבינות שזה נובע ממצוקה, וברגע שהתלמיד עצמו רואה שאנחנו כאן בשבילו ולא נגדו הוא מצליח להירגע. בסופו של דבר, אין על התלמידים שלנו!

יש לך חזון איך לשפר את התפקיד?

עדיין לא עשיתי את כל הסיבוב של התפקיד, אז אני לא רוצה להרחיב יותר מדי. אבל באופן כללי אני מנסה לייעל את הדברים כי זה תפקיד מאוד עמוס. הבאתי כמה רעיונות מתפקידי הקודם, אז לא אקח קרדיט עליהם: למשל, את הטופס המקוון לסגירת התואר ולמועדים המיוחדים, ואני חושבת על עוד כמה דברים. לאט לאט אני לומדת עוד ועוד. עכשיו עובדים חזק מאוד על הפן של נשירה, איך ניתן למנוע אותה ולעזור לתלמידים לסיים את התואר. מכאן אני מציעה לכל תלמיד שמתקשה, לבוא אלי ולדבר איתי או עם אחד היועצים. חבל להיתקע, אפילו אם זו השנה הראשונה ואומרים "לא נורא"; יהיה בסדר לבוא אלינו ולשתף אותנו. אנחנו לא יכולים לפתור את כל הבעיות, אבל לפעמים אפילו משהו קטן עוזר מאוד.

אפרופו נשירה, מה הפתרונות שיש לכם לבעיה זו?

תלוי מה הסיבה לקשיים: אם זו סיבה אקדמית, אם צריך לפצל קורסים ולדחות, או למצוא חונכים, ואם זו בעיה כלכלית, אפשר להפנות אנשים לדיקנט הסטודנטים וליחידת הסיוע. אם זה מישהו שיש לו בעיה מסוימת והוא לא חושב שיש לו הקלות, אפשר למצוא הקלות למיניהן. אני יודעת שאתם עושים עבודה מצוינת בשבוע האוריינטציה, אבל אנשים לא תמיד מודעים לכל הפתרונות, ולנו יש ניסיון אישי ומקצועי, אז תבואו. במקרה הכי גרוע לא נוכל לעזור, אבל רוב הסיכויים שנמצא פתרון, ולפחות כל אחד יימצא אוזן קשבת.

אני מבין שהמזכירות לדעתך היא לא רק אדמיניסטרטיבית.

פה היא ממש לא רק אדמיניסטרטיבית, ואני מאוד שמחה על כך, הלוואי והיו עוד מזכירויות כאלו. זה שאנשים יכולים לבוא ולשתף, ועצם העובדה שהם מדברים – זה עושה להם סדר בראש ומקל עליהם. אמנם אנחנו לא מקבלות משכורת של פסיכולוג, וחבל. אבל אני חושבת שלדעת שהדלת פתוחה זה מאוד חשוב. אני זוכרת את עצמי כסטודנטית וזה לא היה ככה, וחבל.

איזה מסר תרצי למסור לסטודנטים בפקולטה?

אני מזמינה את הסטודנטים לפנות אלי. אפשר תמיד לפנות אלי אישית או למייל, גם אם לוקח לי זמן אני אשתדל תמיד לחזור, ולא להסס לפנות בכל עניין. גם אם אני לא הכתובת, אפנה אתכם למקום הנכון, כי יש לי את הידע. בקיצור, הדלת שלי תמיד פתוחה!

והפעם: עו"ד אהרון פולק

עורך הדין אהרון פולק הוא ממייסדי משרד עמית, פולק, מטלון ושות', שותף בכיר במשרד ובוגר הפקולטה. עו"ד פולק עוסק בעיקר בליטיגציה ויישוב סכסוכים, אך פעל גם בתחום המשפט העסקי, המסחרי ובדיני קניין. פנינו אליו כדי לשמוע על ימיו הראשונים של המשרד ועל המלצותיו לעורכי דין  צעירים השוקלים לצאת לדרך זו. להלן דבריו. 

כיצד הגעת למשרד?    

הגעתי למשרד אחרי שהמייסד הראשון של המשרד, עו"ד נחום עמית, הקים אותו ב-1956. היה מדובר במשרד של שני שותפים – עו"ד נחום עמית ז"ל ועו"ד דוד לב. הצטרפתי למשרד רק ב-1964, כאשר בשנת 65' הייתי מתמחה. הייתי שכיר במשרד בין השנים 65'-69'. בשלב מסוים, הוחלט שאני אצטרף למשרד כשותף, ובתאריך 1.1.1969 ייסדנו את הפירמה החדשה – לא נכון לומר ייסדנו, כי הצטרפתי לפירמה, אולם בפועל יצרנו פירמה חדשה. לפירמה זו קראנו "נחום עמית & אהרון פולק עו"ד".

איך קרה שבתוך ארבע שנים הפכת שותף?

מצאתי עם עו"ד עמית שפה משותפת מאוד חיובית, השלמנו אחד את השני וכך למעשה הוא הציע לי שאצטרף כשותף. הצטרפתי כשותף מלא, אם כי מטבע הדברים לא באותם אחוזים.

מתי צירפתם את יתר השותפים?

משה מטלון התחיל לעבוד במשרד בשנת 71' וצירפנו אותו כשותף ב-1.10.1973. מבלי שידענו על כך, כמובן, מדובר היה בערב מלחמת יום הכיפורים. חתמנו על הסכם שותפות, כאשר עמדנו על כך שהוא יקבל את החלק בשותפות ובתנאי שחלקו ברווחים לא יפחת משכרו האחרון. בפועל, מה שקרה זה שב-6.10.1973 פרצה המלחמה והמשרד היה חסר הכנסות לחלוטין – היחיד שקיבל משכורת היה מטלון.

ברצוני להדגיש דבר מאוד חשוב. מעולם לא היה בינינו חוזה בכתב, הכול היה בעל פה, בין כל השותפים. גם לאחר שהצטרפו שלושת השותפים החדשים שכיום מנהלים את הפירמה, גם אז לא היה בינינו שום הסכם כתוב. הכול סוכם בעל פה, ומעולם לא היה ויכוח על מה סוכם, איך סוכם ומה יהיה. גם כאשר היו ויכוחים, הדברים נותרו בגדר אי-הבנות בלבד, ללא כעסים מיותרים. האווירה הייתה אווירת אמון מלא ועיוור של כל השותפים בכל השותפים.

עם אילו קשיים הייתם צריכים להתמודד כשהפירמה החדשה הוקמה?

כמו שכבר הזכרתי, לפני מלחמת יום הכיפורים הכרתי את נחום עמית, שהיה למעשה עולה חדש שעלה מארגנטינה. הוא היה עורך דין ארגנטינאי, כמובן בעל רישיון לעריכת דין בארץ. כשאני הגעתי למשרד הוא היה ברוחו דרום אמריקאי. רוב הלקוחות היו יהודים מדרום אמריקה, משום שהייתה אז עלייה מסיבית מארגנטינה ומארצות דרום אמריקאיות אחרות. מכיוון שעמית היה אדם מאוד מוכר בקהילה הזו, אנשים רבים מאוד באו אלינו וביקשו את עזרתנו בייעוץ המשפטי.

אציין שאמנם עמית היה עולה חדש מארגנטינה אך גם אני הייתי למעשה עולה חדש, שהרי אני ניצול שואה. עליתי בשנת 48', בגיל 10, גדלתי פה בארץ והפכתי לצבר. מכאן ברור שלא היו לנו את הקשרים עם תל אביב הוותיקה, קשרים שהיו למשפחות שייסדו את תל אביב. אנחנו כעורכי דין תמיד מחפשים לקוחות שיש להם עניינים עסקיים, אנחנו משרתים את בעלי היכולת. נחום עמית היה עולה חדש שפחות מעורה בתרבות הישראלית; אני הבאתי למשרד את משב הרוח הצעיר של האוניברסיטה העברית בירושלים.

הקשר שלי עם הלקוחות הדרום אמריקאיים התנהל ביידיש, כי לא ידעתי ספרדית והם לא ידעו עברית מספקת. היו גם מהגרים מאירופה שאיתם תקשרתי ביידיש, כאשר גם עמית ידע לדבר יידיש מצוינת.

הייתה תקופה טובה מאוד, חברות חדשות רבות נוסדו – חברות בניין, תעשייה, ייעוץ למשפחות; תקופה פורחת. אך מיד לאחר מכן הגיע המיתון הגדול, מיתון קשה מאוד. לדעתי, אנחנו לא סבלנו במשרד מהמיתון יותר מאחרים, אבל ללא ספק סבלנו כמו כולם מסביב. מה שהביא לסיום המיתון היה למעשה מלחמת ששת הימים, אשר יצרה אופוריה שזרמה בעורקינו. כך אירע שאני הצטרפתי למשרד בשנת 69' בתקופה טובה מאוד כלכלית, בדיוק כשעברנו למשרדים חדשים.

בשנת 71' הצטרף אלינו מטלון, שהיה עתודאי, כשכיר. הוא השתחרר מהצבא כעתודאי שלמד משפטים והביא עימו את הקשרים ואת הקשר לתל אביב. משפחת מטלון היא משפחה מאוד ידועה, הם היו באותו זמן בעלי קשרים רבים, הם הכירו את כל המי ומי של תל אביב הוותיקה. זו הייתה תרומה מצוינת לשותפות. מדובר במשפחה שיש בה הרבה עורכי דין, משפחה שורשית ומכובדת ומשה מטלון באמת הכניס את החלק הזה למשרד.

אנחנו באנו כל אחד מרקע אחר לחלוטין, בעלי רקע אחר וחינוך אחר ואז עשינו את המיזוג הישראלי. אני לא אוהב לדבר על הצד המקצועי, אבל אני חושב שהיתרון שלנו היה שאנחנו היינו גרעין מעניין של שותפות שלא עשוי מעור אחד, אבל בכל זאת בנויים מאותם ערכים ואותן תובנות.

מה תוכל לספר על לימודיך?

אני רואה בלימודים שלי אירוע מכונן. אני מאוד מעריך את העובדה שלמדתי באוניברסיטה העברית ומאוד שמח על כך. למדתי אצל מיטב המרצים: אגרנט, איילון, בן פורת, זוסמן, כמובן גם אהרון ברק ויצחק זמיר. ממש אושיות. מדובר באנשים מצוינים. כך הגעתי למשרד עם משב רוח עכשווי, ישראלי.

האם חוויתם כישלון או הצלחה משמעותית בפן המקצועי?

מבחינה מקצועית אני חושב שכוחנו עלה מיום ליום. היו לנו פה ושם אכזבות, אנחנו לא היינו אנשים שמקושרים ל"פוליטיקות" בישראל ובאותו זמן הפוליטיקה עבדה שעות נוספות, הרבה יותר מאשר היום. אנשים פנו לעורכי דין בגלל קשריהם ולא בגלל טיבם המקצועי ואנו סבלנו תמיד מהעניין הזה. אמנם בתחילה היינו קצת מתוסכלים, אבל הבנו שזו דרכנו וכך נהגנו. עד היום הזה, מגיעים אלינו בשל המקצועיות שלנו, כי אנחנו דואגים לשירות, ולא בגלל קשרים כאלו ואחרים.

קושי נוסף נבע מהעובדה שבסיכומו של דבר, כשאתה משרד קטן ובינוני, אתה חייב להיות מעין עורך דין כללי שצריך לדעת הכל. זה מה שהיינו, בעיקר משה ואני. אולם, ידענו תמיד לצאת ממשברים שפקדו אותנו משום שתמיד היינו אגרוף מקומץ ולא יד פתוחה. תמיד היינו ביחד. גם כשמישהו מאיתנו עשה איזושהי טעות הוא מעולם לא שמע "אמרתי לך", מעולם לא הטיפו לו והתקדמנו הלאה. אף אחד לא נתן לאיזשהו כישלון או הפסד לעצור בעדנו ולפגום בלכידות שלנו.

מה אתה יכול לספר על המשרד שלך כפי שהוא היום?

המהפכה הגדולה שמשרדנו  עשה הייתה בשנת 1993, 20 שנה לאחר שמטלון הצטרף אלינו ואחרי שהפכנו ל"עמית-פולק-מטלון". הפרשי הגיל בנינו הם די משמעותיים – 16 שנה בין עמית לביני ואני מבוגר ממטלון ב-7 שנים. כאשר עמית פרש מהשותפות העסקית, הוא המשיך לייצג בדברים המאפיינים אותו, לקוחות מדרום אמריקה לדוגמה, אך חדל להיות שותף רשמי כחלק מהפירמה.

בשלב זה, צירפנו אלינו בבת אחת שלושה מתמחים והפכנו ל"עמית פולק מטלון ושות'". הצעירים הללו עשו שינוי גדול מאוד למשרד, המשרד הפך להיות מאוד צעיר, ובמקביל מבוגר, בעל ניסיון ומסורת. שלושת הצעירים הללו הצליחו להביא לקוחות בני גילם, צעירים בני שלושים שבאו אלינו למשרד בעקבות הקשרים שלהם איתם. הם ידעו שלצעירים יש תמיכה מקצועית חזקה מאוד מצידנו. החיבור הזה בין הצעיר למבוגר, הישן והחדש, הקיים והעתיד, היה חיבור יוצא מן הכלל. אנחנו כבר 24 שנה יחד ובשנים אלו, מאז שהצעירים הפכו להיות שותפים, המשרד התקדם הרבה יותר ממה שהוא התקדם עד שהם הגיעו, וכיום אנו עומדים על 25 שותפים ושותפות.

בין היתר, עברנו הרבה מקומות. ככל שגדלנו עברנו למשרדים אחרים, גדולים יותר. עכשיו אנחנו יושבים ברמת החייל בבניין. מתוך שבע קומות הבניין, שלוש וחצי הן שלנו. המשרד היום אמנם שונה מאוד מהמשרד בו התחלנו, אך הוא שונה רק חיצונית ובגודלו, ולא בפילוסופיה ובגישה שלו, וזה משהו שמאוד חשוב לנו. כיום כבר אין מישהו שמתעסק בכל התחומים, אלא יש התמקצעות וכל אחד עוסק במה שהוא טוב בו ומבין בו.

כמו כן, אנחנו לא מנהלים שום דבר, המשרד מנוהל על ידי השותפים הצעירים ואנחנו מאוד מכבדים את עמדתם. הם מנהלים אותנו, אנחנו שמחים על כך והם שמחים שאנחנו נמצאים במשרד. אנחנו משלימים אחד את השני וזה win-win situation.

לצערנו הרב המייסד הראשון איננו, נפטר לפני 7 שנים. יש אמירה בהלכה – ישן לפני חדש. יש להוציא את הישן ולשים את החדש. אבל אנחנו מצאנו דרך להכניס את החדש כשהישן נשאר. כל זה הודות לעבודה מאוד רצינית שכולנו השקענו וגיבוש החיים המשותפים בפירמה. השקענו תעצומות רבות כדי להגיע לתוצאה זו.

דבר  נוסף, אנחנו דאגנו שהעניינים הלוגיסטיים של המשרד יהיו מטופלים על ידי צוות אדמיניסטרטיבי, וכך עורכי הדין לא יצטרכו לטפל בהם. זה נותן לכולנו, מהשותף הבכיר ביותר ועד אחרון המתמחים, שקט לעבוד בנחת וללא מטרדים. מדובר בדבר שלא יסולא בפז. יתר על כן, יש לנו מערכת מנהלות אשר מנהלות את המשרד בתחומים השונים. הן מוכשרות מאוד, ומנהלות  את המשרד באופן יוצא דופן,  ואנו מאוד שמחים מדרך ניהולן.

יש לך המלצות לבוגרים שרוצים להקים משרד?

אני מאוד שמח ששאלת את השאלה הזו כי זו שאלה מאוד חשובה. מקצוע עריכת הדין, או מקצוע המשפטים, נחלק לכמה עיסוקים. יש את אלו שיהפכו להיות  עורכי דין עסקיים, עליהם לא נדבר. הם קיבלו החלטה להיות עורכי דין in house בעסקים  גדולים, בחברות השקעות, במשרדים, בבנקים, במוסדות פיננסים. יש עורכי דין שהתחילו  את הקריירה שלהם במשרדים אחרים ובמשך הזמן הם עזבו לקראת השותפות.

מקצוע עריכת הדין, לעומת אותם עורכי דין שהלכו לעבוד במוסדות פיננסיים in house, הוא מקצוע של עצמאיים. לא תמצאו משרדי עורכי דין שיש להם שכירים ושכירות מעל 12 שנה במקצוע. המקצוע הזה הוא מקצוע חופשי במובן הזה שאנשים רוצים להיות עצמאיים. במה זה מתבטא? זה מתבטא בכך שעורכי הדין המוכשרים, בעלי הרקע הטוב, הידע המשפטי המעמיק והיכולות הגבוהות, בעלי האישיות הראויה, נשארים במשרדים הגדולים ואלו לא רוצים שהם יעזבו. אם רוצים להשאיר את האדם הוא לא צריך להישאר כשכיר, הוא צריך לקבל מעמד של שותף. אלו שעשו התמחות במשרד גדול ולא נשארו באותו משרד, עברו למשרד אחר, גם הם ירצו להפוך לשותפים. רובם אינם פותחים פירמות משלהם אלא מצטרפים לפירמה קיימת או שמקימים איזושהי שותפות של מספר עורכי דין צעירים שהיו באותה פירמה ומקימים שותפות. עריכת דין לא יכולה להתקיים בדרך של one man show. אין דבר כזה. עורך דין טוב באמת, כשהוא עובד לבד הוא צריך להיות אדם בעל סגולות מאוד מיוחדות, חרוץ מאוד, זה לא פשוט ולא קל.

יש תופעה מאוד שלילית, אותם עורכי דין שיוצאים בהצהרות מוקדם מכיוון שהם לא מוצאים את מקומם בפירמה טובה ואז חלק גדול מהם פותחים משרדים ולצערנו הרב אין להם בית ואין להם מנטורים ואנשים שימשיכו ללמוד מהם ולהתקדם, הם נתקעים, פרנסתם איננה מצויה והם נמצאים במצב כלכלי, חברתי ואישי לא טוב. זו באמת תופעה מאוד עצובה שהסיבה לה היא בתי ספר למשפטים שאינם מכשירים משפטנים כמו שצריך.

היית ממליץ לעורך דין לפתוח משרד?

הוא צריך להתחיל במקום שהרמה המקצועית שלו היא גבוהה ביותר. וגם אז, רק אם יש לו לקוחות משלו. אם יש לו קשרים כאלה ואחרים, חברתיים ואחרים, הוא יכול. אבל שלא ילך לעבוד לבד. יש אנשים שעושים את זה, לא מעט, אבל אני לא ממליץ על זה. אולי אני מדבר מניסיוני האישי כי אני לא טוב בעבודה עצמאית אלא רק בצוות, הם מלמדים אותי ואני אותם. אני אוהב גם מאוד לעבוד עם הצעירים (למשל, היום יש לי טרום מתמחה).

מילות סיכום?

משנת 93' היינו חמישה שותפים, אז הגענו וגדלנו והבנו שצריך היום לעשות התמחויות, ואז למעשה כל אחד מחמשתנו בחר לעצמו את הנישה שלו. אנחנו הגענו למסקנה שאתה מצליח רק אם אתה עושה מה שאתה אוהב. המסורת הזו של כל אחד עושה מה שהוא אוהב נמשכת עד עצם היום הזה. אנחנו מאמינים בזה מאוד.

להרשמה לתפוצת המייל של מועדון הבוגרים: https://www.law-alumni.org

סופי קוסשוילי

הלימודים בפקולטה למשפטים הם משימה מאתגרת וממלאת בפני עצמה. כיצד, אם כן – או האם – ניתן לשלב במקביל גם גידול ילדים וחיי משפחה? אולי זה נשמע לנו בלתי אפשרי, אבל תפסנו כמה מהסטודנטים בפקולטה, שלצד הלימודים האינטנסיביים, מנהלים גם "עסק קטן" שנקרא גידול ילדים. וזה מה שיש להם לספר על כך:

חני שפירא, סטודנטית בשנה שלישית בפקולטה למשפטים.

נשואה לתני, סטודנט שנה שנייה בפקולטה למשפטים ואמא לעדי המתוקה, שהיום בת עשרה חודשים.

"ממש כיף ששנינו ביחד בפקולטה, וככה יכולים לנסוע ביחד, לשבת יחד לארוחת צהרים, וסתם להיפגש בהפסקות.

האמת היא שכשהייתי בהריון חששתי מהשילוב של הורות ולימודים ודמיינתי כמה קשה זה בוודאי עומד להיות. אבל בפועל, גיליתי שהורות ולימודים באמת יכולים להסתדר יחד. כל שנדרש זה לתכנן את הזמן בצורה טובה, להיעזר במשפחה וחברים כשצריך, ובאמת מספיקים הכל. שנינו עובדים בשלושת רבעי משרה בנוסף ללימודים, ועדיין מרגישים שאנחנו מספיקים גם להיות הורים ובמשפחה וגם להיות סטודנטים."

חני מספרת כי "הפקולטה מצידה מסייעת איפה שהיא יכולה. העזרה המשמעותית מבחינתי היא היחס התומך של המרצים. במקרים בהם הבת שלנו חולה או שאין לה מסגרת (בדרך כלל היא אצל מטפלת עד 16:30), אחד מאתנו לוקח אותה ללימודים. המרצים מאפשרים לנו להכניס את עדי לשיעורים, מחייכים אליה, מוצאים דרך לשתף אותה בנושא של השיעור, ותמיד מגיבים בסלחנות כשהיא בוכה וצריך לצאת איתה מהכיתה. אפילו הדיקן של הפקולטה מכיר אותה ופגש אותה כמה פעמים".

בנוסף לעזרה בשעות, חני מציינת בחיוב את חדר ההנקה בפקולטה "שמסייע מאוד ומשמש כמקום פונקציונלי לאימהות, ומשמש גם כמקום מפגש עם אמהות נוספות, החלפת חוויות ותמיכה הדדית.  כמו כן, רכזת הורות ומגדר באוניברסיטה מסייעת מאוד, ועזרה לי עוד בתקופת ההריון, כשהייתי בשמירת היריון בתקופת המבחנים".

עם זאת לחני חשוב להבהיר: "מעבר לדברים האלה, אני מרגישה שסטודנט שהוא הורה לילדים צריך להיות מסוגל לעמוד במטלות כמו כל סטודנט אחר, ואכן אנחנו לא מקבלים הטבות סתם כך. שנינו עובדים קשה למען ההצלחה שלנו ושמחים מאוד להרגיש שאנחנו מתקדמים בלימודים ולצד זאת גם משמשים כהורים אוהבים ונוכחים לעדי הקטנה.

עצה שלי להורים סטודנטים: להיעזר במי שסביבך. יש המון גורמים מסביב שיכולים ורוצים לסייע, ומחכים שיבקשו מהם. בכל אופן, לכולם קשה לסרב מול חיוך של תינוק קטנטן באמצע יום לימודים עמוס".

שני רביב כהן

נשואה + 1 (דניאלה, בת שנה וחצי).

שנה שלישית בפקולטה למשפטים ומשלבת עם תואר מוסמך במנהל עסקים.

"שילוב לימודים יחד עם חיי משפחה הסתבר להפתעתי כשילוב נהדר. אחד מהדברים שלומדים כשהופכים לאמא זה לנצל זמן יקר למשימות חשובות. בחופשת לידה, הייתי מנצלת חלונות שינה של דניאלה ללמידה למבחנים והייתי יודעת שיש לי מספר שעות מוגבל (סטייל "זה מה שיש ועם זה ננצח"). מעבר לזה, מספרים שלהורים יש תמיד רגשות אשם כשחוזרים לעבודה ולי אין את זה כי הלימודים הם גמישים (אם צריך אותי בבית אפשר לא לבוא...).

לעניין זה גם הפקולטה עוזרת מאוד. בתקופת המבחנים מיד לאחר הלידה קיבלתי מועדי ג' בלי שאלות ושושי הציעה את עזרתה בכל דבר שאצטרך. גם המרצים הלכו לקראתי מאוד. עכשיו אני פחות מבקשת, אבל אין לי ספק שיבואו לקראתי אם אצטרך".

העצה של שני להורים סטודנטים היא שחשוב לזכור כי "הורות זו זכות וזה דבר מדהים שצריך ליהנות ממנו. לא צריך להתנצל, כי זה גם הופך אותנו לאנשים יותר טובים. כמו כן, לבקש עזרה מהחברים ללימודים, לא להתבייש. יש פה אוסף של אנשים נהדרים והם לגמרי עוזרים לי לצלוח את התואר".

שמואל לבן, סטודנט שנה שלישית בפקולטה למשפטים.

 נשוי + 4 ילדים מקסימים, והחמישי אוטוטו מצטרף: פרל-חוה בת ארבע; מאיר-צדוק בן שלוש; אריאל-פסי בן שנתיים; מור-אברהם בן שנה.

"ההורות בשילוב הלימודים היא, מחד, דבר לא פשוט – הילדים מצריכים המון אנרגיות ולא תמיד אני מצליח לתת להם את כל תשומת הלב המגיעה להם, ובמקביל גם ללימודים אני לא מצליח להקדיש זמן מספיק כמו רוב הסטודנטים בפקולטה. זה מאד מעייף ואין רגע דל. מאידך, הילדים נותנים לי מוטיבציה להצליח ולהוות עבורם דוגמא, והאהבה שאני מקבל מהם ומאשתי (ומעניק בחזרה), מספקת לי כוחות על כמו של סופרמן."

"עצה למתחילים?", צוחק שמואל, "תתכוננו לא לישון ארבע שנים ועדיין לשמור על קור רוח ומצוינות (שדרושות כהורה וכסטודנט, ועוד יותר כשמשלבים);

מבחינת הפקולטה, אין הנחות... בדיוק היום ביקשתי בפעם הראשונה הנחה בזה שיאפשרו לי לא להיות נוכח בקורס מסוים, ונעניתי בשלילה, למרות שאשתי מאושפזת בשמירת ההריון; ולכן אני כל היום בחודשיים הקרובים (עד הלידה) מסתובב עם הקטן, ומארבע אחר הצהריים אני עם כל ארבעת הילדים. עם זאת, יש גישה מאד חיובית של המרצים שמאפשרים להכניס תינוק לכיתה כל עוד הוא לא מפריע".

עם זאת, שמואל דואג להזכיר כי "אני מהווה דוגמא קיצונית של סטודנט שהוא גם הורה, הן מבחינת מספר הילדים והן מבחינת הגיל שלי... יכול להיות שעם פחות ילדים זה יותר קל".

מורג מרדכי

נשואה + 2 (תהל, בת שנה וחצי, הקטן רק נולד ועוד לא הספקנו לבחור לו שם).

סטודנטית שנה שלישית בפקולטה למשפטים ומשלבת עם מדעי המדינה.

"שילוב לימודים בפקולטה למשפטים עם חיי הורות הוא קשה ומאתגר, אבל הסיפוק מההצלחות הוא גדול יותר, כיוון שבמקרה שלנו המחירים גבוהים יותר והמאמצים גדולים יותר. בסך הכול החיים האקדמיים תורמים גם במישור האישי, ולכן יש המון תובנות שמוסקות במסגרת הלימודים ומיושמות גם בחיי המשפחה.

הפקולטה מתחשבת מאוד, ועוזרת בעיקר בנגישות הנוגעת להגשות ולמבחנים".

העצה של מורג לסטודנטים שהם הורים מתחילים: "קחו את הכול באיזי – לא נולדנו לעשות את הכל בחיים בשלבים, אז גם אם השלבים מתנגשים, שווה ליהנות מהאתגר ולהפיק את המרב במקום להתאונן על הקושי".

מורג אומרת כי מבחינתה "יכול להיות שכדאי להביא ילדים כשאתה עוד סטודנט ורשאי לנהל לעצמך את הזמנים. כשהחיים דוהרים, אתה עשוי למצוא את עצמך במשרה תובענית, ולא בטוח שתהיה במסגרתה התחשבות כה גדולה בעצם היותך הורה".

יונתן (יוני) בראונולנד

נשוי + איתן, בן חצי שנה.

שנה שלישית בפקולטה למשפטים ומשלב עם תואר מוסמך במנהל עסקים.

"השילוב עם חיי המשפחה הוא מאתגר. צריך לדעת לנהל זמנים בצורה נכונה, שכן כל הלו"ז האישי הוא סביב דברים אחרים ולא הלימודים. אך עם זאת הלימודים חשובים. יש לקחת הכל בפרופורציה הנכונה.

טרם נתקלתי בבעיה הדורשת את עזרת הפקולטה, לכן לא ידוע לי אם הפקולטה עוזרת או לא בענייני הורות".

העצה של יוני להורה המתחיל היא "לא לחשוש, זה אפשרי ביותר על אף העיסוקים האחרים. תנהלו את זמנכם וזכרו שמשפחה זה מעל הכל". 

סופי קוסשוילי

בפקולטה למשפטים פועלים מספר מכוני מחקר משפטיים – המכון לחקר המשפט העברי, מכון סאקר, המרכז לחקר הרב תרבותיות והמגוון, מרכז המחקר להגנת הסייבר, מרכז אהרון ברק למחקר משפטי בינתחומי, מרכז מינרבה לזכויות האדם ועוד – אך מבדיקה קצרה נראה כי לא כולם מוכרים לסטודנטים בפקולטה שלנו. החלטנו לעשות קצת סדר בבלאגן ולספר לכם על שניים מהמכונים המופלאים הפועלים במסגרת הפקולטה.

״אכן התייחסה האומה היהודית אל המשפט העברי, בכל תקופותיה ובכל תפוצותיה, כאל קניינה המיוחד כחלק מנכסי צאן ברזל של תרבותה. פירושו של דבר, חוק זה שימש בעבר חוקם הלאומי של היהודים, ואף היום נושא הוא אופי לאומי זה לגבי היהודים באשר הם שם״.

נשיא ביהמ"ש העליון, שמעון אגרנט, ע"א 191/51 סקורניק נ' סקורניק 

ניחשתם נכון, והמכון הראשון הוא המכון לחקר המשפט העברי.

המכון לחקר המשפט העברי ע"ש ישראל מץ משמש כאכסניה המחקרית הראשונה במעלה, בארץ ובעולם, של מחקר המשפט העברי והוראתו. המכון הוקם לפני למעלה מחמישים שנים, בשנת 1963, ביוזמת המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס)  פרופ' מנחם אלון ז"ל, ובראשו עומד כיום ד״ר בנימין פורת.

עיקר פעילותו והישגיו של המכון הם בארבעה תחומים:

הראשון, העמדת דור חוקרים מעולים שתופסים כיום עמדות מפתח במחקר המשפט העברי והוראתו באוניברסיטאות ברחבי הארץ. המכון מציע מסגרות ללימודים מתקדמים במשפט עברי (תואר שני ותואר שלישי), שעתידות להצמיח את דור העתיד של החוקרים.

השני, פרסום ספרים ומחקרים ברמה מדעית גבוהה במגוון רחב של נושאים שנועדו, בין היתר, לאפשר נגישות לספרות המשפט העברי ולמקורותיו למורים, לסטודנטים ולאנשי משפט. ביניהם יש למנות את המפעל המונומנטלי של מפתוח ספרות השו"ת בתקופת הראשונים.

השלישי, הוצאת שנתון המשפט העברי המשמש כאכסניה החשובה ביותר במקצוע, זה ואשר רכש במרוצת השנים מעמד של כתב עת חשוב המוביל בתחומו. עשרים ושמונת כרכיו שהופיעו עד כה כוללים מגוון מחקרים עשירים ואיכותיים בנושאים קלאסיים ומודרניים שנכתבו על ידי מיטב החוקרים. לאחרונה קיבל המכון לידיו את כתב העת The Jewish Law Annual אשר כרכיו רואים אור במסגרת פרסומי המכון.

הרביעי והאחרון, ייסוד ספרייה בעלת אוסף ייחודי, עשיר ומגוון, בכל תחומי ספרות ההלכה, מחקר המשפט העברי וספרות נלווית, שמשמשת כספרייה החשובה ביותר בתחום זה בארץ ובעולם, ושמשירותיה נהנים תלמידים, חוקרים ומשפטנים.

בשנים האחרונות קלט המכון לחקר המשפט העברי דור חדש של חוקרים צעירים, הממשיכים את המסורת המפוארת של המכון בתחומי המחקר וההוראה. במסגרת המכון מתקיימת פעילות תוססת בתחומי מחקר המשפט העברי והוראתו, המשמשת מסגרת לכל העוסקים בתחום.

המכון מארח מדי שנה את טובי החוקרים במשפט העברי, ומזמינה אותם להציג ממבחר פירות המחקר העדכניים שלהם במסגרת סדנה מתקדמת למשפט עברי. הסדנה משמשת בימה לדיון במאמרים חדשים הנכתבים בתחום המשפט העברי. משתתפים בה תלמידי הפקולטה המעוניינים להרחיב אופקיהם בתחום המשפט העברי וכן קהיליית החוקרים של המשפט העברי.

מפגש מעניין שיהיה בקרוב הוא השולחן העגול השנתי:  המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט, בעניין ייצוג סיעות המיעוט בוועדות של הרשות המקומית (בעקבות עע"מ 1207/15 רוחמקין נ' מועצת העיר בני ברק). המפגש יתקיים ביום א׳, א' בתמוז תשע"ז 25.6.2017.

לפרטים ושאלות מוזמנים לפנות לד״ר הילה בן אליהו:  Hila.beneliyahu@mail.huji.ac.il

המכון השני העוסק בפעילות משפטית ענפה, זהו המכון למחקרי חקיקה ולמחקר השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר.

המכון למחקרי חקיקה ולמחקר השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר משמש כזרוע המחקרית המרכזית של הפקולטה למשפטים, ומלבד זאת הוא בית הוצאה לאור בתחום המשפט. מכון סאקר הוא המכון הוותיק ביותר הפועל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הוא מנוהל על ידי ועד מנהל וועדה אקדמית ובראשו עומד פרופ׳ גיא דוידוב.

בשנות פעילותו הראשונות סייע המכון בידי משרד המשפטים וגורמים רשמיים אחרים שעסקו במלאכת החקיקה, בהכנת עבודות מחקר וניירות עמדה לקראת חקיקה ואף בניסוח הצעות חוק. עם השנים פעילות המכון השתנתה מעט, וכיום שוקד המכון בעיקר על קידום המחקר המשפטי במגוון רחב של תחומים. המכון עושה זאת על ידי ארבעה תחומי עיסוק עיקריים: פרסום ספרים; ביצוע כנסים בינלאומיים ולאומיים, בארץ ובחו"ל, תוך שיתוף פעולה עם מוסדות מחקר זרים וישראליים; תמיכה במחקר על ידי הענקת מלגות פוסט-דוקטורט המאפשרת לחוקרים צעירים לפתח את מחקרם במסגרת המכון, תוך השתלבות בפעילות המחקרית הענפה המתקיימת בפקולטה; וסיוע כספי לביצוע מחקרים של חברי סגל הפקולטה.

כחלק מפעילותו, אחראי המכון גם על הוצאת כתבי עת בתחום המשפטים והקרימינולוגיה: ״משפטים״, כתב עת המפרסם מאמרים משפטיים של משפטנים ותיקים וצעירים, וכתב העת ״חוקים״, אשר עוסק בהערות והצעות חקיקה. העורכים וחברי המערכת של שני כתבי עת אלו הם סטודנטים האחראים על כל היבטי המערכת, מההחלטה האקדמית על אילו מאמרים ראויים לפרסום ועד להבאתם לדפוס. כתב עת נוסף הוא "קרימינולוגיה ישראלית" של האגודה הישראלית לקרימינולוגיה.

 כאמור, עיקר הפעילות של המכון כיום הוא מחקר ובית הוצאה לספרים אקדמאיים. השנה יצא המכון בפרויקט שכוונתו לסייע באופן ישיר יותר במחקרים הנוגעים לחקיקה. הפרויקט, הנעשה בשיתוף פעולה עם כתב העת "חוקים" ופרויקט "משפט וסייבר" במרכז המחקר הבינלאומי להגנת סייבר, קורא למשפטנים לכתוב מאמרים בנושאים ספציפיים שייבחרו על ידי המכון. הרעיון שעומד בבסיס הפרויקט הוא לעודד אנשים לכתוב על הנושא הנבחר שייתכן שטרם זכה לכתיבה משפטית מעמיקה, ומבקש מהכותבים לחקור על הנושא בצורה פרקטית יותר, כך שהכתיבה תהיה לא רק ברמה התיאורטית אלא גם ברמה הפרקטית.

כאשר נבחר נושא, המכון מארגן כנס שמגיעים אליו משפטנים שונים בתפקידי מפתח במדינה, אקדמאים וחברי כנסת, ומטרתו לעודד שיח בין החוקרים לבין האנשים שמשפיעים על החקיקה, כך שכל אחד מהצדדים יוכל לשמוע ולהשמיע את דעותיו. בשלב הבא מתבקשים המעוניינים להציע הצעות מחקר שמביניהן ייבחרו מספר כותבים. הכותבים שיגיעו עם הרעיונות הנבחרים יקבלו סיוע כספי, תמיכה וליווי מהמכון. התוצר הסופי – המאמרים – יתפרסמו בגיליון מיוחד שיוקדש לנושא.

הפיילוט הראשוני בפרויקט כבר החל, והמכון קיבל שפע הצעות לכתיבה שמהן נבחרו ההצעות הטובות ביותר. הגיליון המיוחד הראשון יתפרסם בסוף יוני הקרוב ונושאו יהיה  ״המשפט והמרחב הקיברנטי".

לפרטים נוספים ולהתעניינות בפרויקטים נוספים של המכון, ניתן להיכנס לאתר המכון שכתובתו: http://sacherinstitute.huji.ac.il/. 

נפגשנו עם ליאת טפירו ודן אורבך, סטודנטים שנה ג' אשר משתתפים בסדנה לקידום אנשים עם מוגבלויות, כדי לשוחח על הסדנה ועל חוויותיהם מההשתתפות בה.

צבי מנדלסון

ספרו לנו מהי הקליניקה לאנשים בעלי מוגבלויות, מהם תחומי הפעילות שלה, איך הטיפול בה מבחינה משפטית וכו'.

ליאת - קודם כל, חשוב להדגיש: הקליניקה לאנשים עם מוגבלויות, לא "בעלי" מוגבלויות. לאנשים עם מוגבלויות אין בעלות על המוגבלות שלהם ואין להם שליטה עליה. התפיסה העומדת מאחורי הקליניקה היא התפיסה החברתית, לפיה המוגבלות נוצרת על ידי החברה והיא אינה מרכיב אינהרנטי באדם. למשל: אדם שמתנייד בעזרת כיסא גלגלים ואינו יכול להיכנס לעסק מסוים. המוגבלות נוצרת מהעדר הנגישות לאותו עסק, ולא מעצם לקותו. לפי תפיסה זו, האחריות ליצירת חברה משלבת מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, ולא על האנשים עם מוגבלויות עצמם.

הקליניקה לאנשים עם מוגבלויות נועדה לסייע בשני מישורים – במישור דיני העבודה ובמישור האקדמי. במישור דיני העבודה, הקליניקה מייצגת אנשים עם מוגבלויות שהופלו במקומות עבודה מחמת מוגבלותם, ופעילה בהצעות החוק וביוזמות הקשורות לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות במקומות עבודה. במישור האקדמי, הקליניקה פועלת להגדלת הנגישות לעולם ההשכלה הגבוהה עבור אנשים עם מוגבלויות.

חברי הקליניקה מתחלקים לקבוצות של שניים-שלושה סטודנטים. כל קבוצה אחראית על כמה תיקים פרטניים של אנשים, וכן על פרויקט רחב בנושא התאמות לאנשים עם מוגבלויות.

דן - הקליניקה עובדת בשלושה רבדים עיקריים: מחקר, התוויית מדיניות, וטיפול בפניות לקוחות בנוגע להפליה על רקע מוגבלות. כמו בכל תיק, נעשית עבודת רקע ומחקר לגבי עובדות המקרה ולגבי שלב התיק (חלק מהתיקים הם מקרים פתוחים משנים עברו). הטיפול מבחינה משפטית משרת את לקוחות הקליניקה ללא תשלום, ומנסה תוך כדי כך להשתמש במשפט ככלי לשינוי חברתי ולהכרה בזכויות שמגיעות לאנשים עם מוגבלות.

מבחינת התוויית המדיניות והמחקר, הסטודנטים מתחלקים לפרויקטים בתחילת השנה וחוקרים תחום מסוים בנושא הזכויות האלה. במהלך השנה כל פרויקט מפתח את תחומו ומנסה לחדד את המדיניות הרצויה אליה אנחנו שואפים, ויחד עם הכלים שברשות הקליניקה מנסים לשנות את פני החברה בחקיקה או בהגשת תיקי בג"ץ.

ספרו לנו, למה בחרתם בקליניקה לבעלי מוגבלויות?

ליאת - בחרתי בקליניקה בגלל קשר אישי לנושא – קרוב משפחה שלי הוא אדם עם מוגבלות. כמו כן, פעם אמרו לי כי יחסה של המדינה כלפי אנשים עם מוגבלויות יכול להעיד במידה רבה על רמת הקִדמה של אותה מדינה. אני מסכימה עם אמירה זו ומאמינה שאם אנו רוצים לראות בישראל מדינה מערבית ומתקדמת, מוטלת עלינו החובה לקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ולשלבם בחברה.

דן- יש לי חבר ילדות כבד-שמיעה שבמשך שנים ראיתי את התמודדותו העיקשת עם המערכות השונות בחייו שהקשו עליו לקבל התאמות ולהצליח בחיים. נוסף לכך, התנדבתי במשך שנתיים בהוסטל של נערים ומבוגרים עם אוטיזם ונחשפתי לעולם הזה ולמעמד הנמוך של זכויותיהם של החברים בהוסטל. כששמעתי שיש קליניקה שמטפלת בבעיות כאלו החלטתי לגשת אליה.

ספרו לנו קצת מהשטח: איך זה מתרחש?

ליאת - הקליניקה כוללת עבודה מגוונת מאוד – החל מהשיעורים הפרונטליים, שבהם למדנו את התיאוריה הנוגעת לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, ועד להשתתפות בוועדות כנסת, סיורים במקומות שונים, פגישות רבות עם הלקוחות של הקליניקה, כתיבת כתבי טענות וייצוג בערכאות משפטיות שונות.

דן - אני יודע שהשנה השתנה ההרכב, אך בזמני הקליניקה הורכבה משלוש מנחות (עו"ד דנה ברכפלד, עו"ד דנה גינוסר וד"ר עינת אלבין, שניהלה את המרכז הקליני במקביל). השיעורים היו מחולקים ביניהן ובין מרצי חוץ מהתחום שהגיעו להרצאות נקודתיות.

הקליניקה מחייבת את הסטודנטים למספר שעות התנדבות בשבוע, נוסף למפגש של ארבע שעות בכיתת הלימוד בפקולטה. במהלך השיעורים לומדים תיאוריות שונות המתבססות על מאמרים לקריאת בית והשיעור הוא שיעור דיוני. חשוב לציין שיש חובה להשתתף – הקליניקה לא מומלצת למי שלא אוהב דיונים והשתתפות בשיעורים, וזהו חלק אינטגרלי ממנה – דומה לשיעור סמינריון.

עבודת ההתנדבות והטיפול בתיקים נעשית בשעות נפרדות משעות השיעור. הפרויקט של הצוות שלי היה פרויקט המפעלים המוגנים בישראל, והוא כלל מפגשים עם עובדים במפעל מוגן בירושלים, הרצאות בדיני עבודה לאנשים עם מוגבלות ולעובדים ללא מוגבלות במפעלים המוגנים על מנת לחדד את זכויותיהם, ומחקר שכלל כתיבת דו"ח מקיף וממליץ (כהמשך לעבודת המחקר של צוות תשע"ה) לגבי עתידם של המפעלים המוגנים בישראל. בסוף השנה הצגנו את הדו"ח לכלל הגורמים הרלוונטיים בישראל בשולחן עגול שנערך באוניברסיטה.

האם ניתן דגש יותר על עבודה מעשית או תיאורטית? כהמשך לשאלה זו, האם העבודה היא יותר משפטית או יותר בין-אישית?

ליאת - בעיניי יש איזון נכון בין התיאוריה והעבודה המעשית. התיאוריה חיברה אותנו, את משתתפי הקליניקה, לרציונלים שמאחורי עבודתנו ולחשיבות של הקליניקה, והפרקטיקה אפשרה לנו ליישם את אותם רציונלים הלכה למעשה. אשר ליחס בין המשפטי לבין-אישי, בקליניקה למדתי שכדי להיות עורכת דין טובה לא מספיק להכיר את החוק והפסיקות השונות על בוריים, אלא גם לדעת להקשיב, להיות אמפטית, סבלנית ותומכת. לדעתי אין ספקטרום שבצדו האחד עבודה משפטית ובצדו השני יחס בין-אישי, אלא אלו שני דברים שתמיד דרים בכפיפה אחת.

דן - חד משמעית יותר תיאורטית. אותי זה די ביאס, כי דמיינתי את הקליניקה כמקום שמטפל בהמון פניות, אך בפועל התוויית מדיניות ומחקר הם חלק הארי.

לדעתכם מהם הקשיים או החסרונות שעלו בפרויקט ?

ליאת - לצערי הרבה משפטנים וחברי כנסת לא מכירים את התפיסה החברתית, ועדיין מחזיקים בעמדות מיושנות שלפיהן מוגבלות היא בעיה רפואית שטמונה באדם ועליו מוטלת האחריות לטפל בה. תפיסה מעין זו מפחיתה מחובתה של החברה לשלב אנשים עם מוגבלויות, ורואה ביצירת התאמות "מעשה חסד" ולא זכותם של אנשים עם מוגבלויות.

דן - כמו בכל קליניקה, יש את דינמיקת הסטודנטים מול המנחים. בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות פועלות שלוש מנחות וכך נוצר הרבה פעמים מצב של "טלפון שבור", איחורים רבים וחוסר יעילות שהתבטא לבסוף במשימות צפופות, בזמנים לא נוחים (תקופת מבחנים). אני מקווה שמאז חל שיפור. נוסף לכך, הייתה מעין היררכיה שבה צריך אישור כפול על הרבה מסמכים, מה שיצר סחבת והרגשה מעט פורמלית מדי לטעמי.

ספרו לנו על מקרה ספציפי שאתם זוכרים במיוחד מהפן האישי, או מהפן המשפטי.

ליאת - הייתי אחראית, עם חברתי נועה חביב, על תיק של אדם עם מוגבלות נפשית שהופלה בקבלה לעבודה ברשת מרכולים. אני זוכרת את הפגישות הרבות עמו, את שיחות הטלפון והדיונים בבית הדין לעבודה. הקשר האישי עמו לא היה פשוט, מוגבלותו דרשה מאיתנו סבלנות רבה ויכולת הכלה. למדתי ממנו המון על הדרך שבה ראוי שעורך דין יהיה בקשר עם לקוחו.

איך העבודה בקליניקה תרמה לכם אישית?

ליאת- באופן אישי, למדתי תיאוריות מאוד מעניינות שהשפיעו מאוד על התודעה שלי ועל יחסי לאנשים עם מוגבלויות. אנשים עם מוגבלויות אינם מקרי "חסד", מדובר באנשים שהם בדיוק כמוני ומגיעות להם אותן זכויות שמגיעות לי.

דן - אתה מגלה שגם בתור סטודנט צעיר יש לך אפשרות להשפיע ולשנות.

במבט לעתיד, ספרו לנו מה לדעתכם חשוב במיוחד לשנות?

ליאת - הייתי שמחה מאוד אם היו מטמיעים את לימודי המוגבלות כחלק מלימודי משפטים (או למצער מציעים קורס כזה שאינו במסגרת הקליניקה).

דן - בפן הזכויות, מעבר להנגשות והתאמות פיזיות שנעשות כיום, יש לחשוב כיצד לקותו של אדם לא תהווה לו מגבלה בחברה, כלומר, איך אנו בתור חברה מצליחים לתת מענה לכמה שיותר לקויות ביומיום שלנו כך שהחברה, השפה, שוק העבודה, האוניברסיטה וכו' לא יהוו מכשול לאדם אלא יתאימו את עצמם אליו.

בפן הפרקטי של הקליניקה, ניהול הזמנים וסדר וארגון לא היו הצד החזק של הקליניקה, והצוות הקליני צריך לשים דגש על תכנון לוח זמנים ארוך, ניהול לוח הזמנים ועמידה בו, ומתן התרעות זמן מספק מראש.