אהרן ברק נולד בשנת 1936 בקובנה, ליטא. בשנת 1958 השלים לימודי תואר מוסמך בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנים 1963-1960 שימש כעוזר הוראה בפקולטה. בשנת 1963 הוסמך ברק לעריכת דין, סיים בהצטיינות את לימודי הדוקטורט בפקולטה למשפטים והצטרף לסגל הפקולטה. כחבר סגל היה ברק הרוח החיה מאחורי הקמת כתב העת המשפטי הראשון בארץ שנערך על-ידי סטודנטים – כתב העת משפטים – שהוא כיום כתב העת המשפטי החשוב בישראל. בשנים 1975-1974 שימש ברק כדיקן הפקולטה למשפטים, ובשנת 1975 מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בשנת 1978 מונה ברק לשופט בבית המשפט העליון, וב-1995 מונה לנשיא בית המשפט העליון. ברק כיהן בתפקיד עד לפרישתו מכס השיפוט בשנת 2006.

ברק נחשב כאחד המשפטנים המבריקים והפוריים ביותר בזמננו. לפסקי הדין שלו נודעה השפעה על כלל תחומי המשפט בישראל, והם נלמדים על-ידי עורכי דין וחוקרים בכל רחבי העולם.

בכל שנות כהונתו כשופט לא זנח ברק את המחקר המשפטי. הוא פרסם שורה ארוכה של ספרים ומאמרים, בעיקר בתחומי הפרשנות השיפוטית, כבוד האדם, ותפקיד השופט בחברה דמוקרטית. כמה מספריו אף תורגמו לשפות זרות.

אהרן ברק הוא חתן פרס ישראל למשפט לשנת 1975, חתן פרס צלטנר לשנת 1984, והוא מכהן כחבר באקדמיה הישראלית למדעים. בשנת 1999 הוענק לו פרס "Justice In The World" מטעם אגודת השופטים הבינלאומית.