כיבוש, סיפוח וחוק ההסדרה

בחוק להסדרת ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון ביקשו המחוקקים להסדיר יישובים ישראליים ביהודה ושומרון. חקיקתו של החוק מהווה המשך למהלך עקבי וארוך שנים של "סיפוח זוחל" שבמהלכו הקו הירוק המפריד בין ישראל לבין השטחים הולך ונמוג בכל הקשור להתנחלויות ולאזורים שנותרו בשליטתו המלאה של צה"ל. בניגוד לרושם הראשוני, פסילתו של החוק על ידי בית המשפט העליון אינה בולמת את מהלך הסיפוח הזוחל. פסילת החוק על ידי בית המשפט העליון מבוססת על פגיעה בזכויות המוגנות בחוקי היסוד, ובייחוד על הפגיעה שמצא בית המשפט בעקרון השוויון בין הישראלים לפלסטינים. במילים אחרות: השימוש בעקרון השוויון כטעם לפסילת חוק ההסדרה מבוסס על התובנה שהמציאות הפיזית והמשפטית של הסיפוח הזוחל אינה מצדיקה עוד את ההתבססות על דיני הכיבוש, אלא מחייבת את בית המשפט לבחון את החקיקה ביחס לשטחים בכלים הלקוחים מן המשפט הישראלי. המאמר מנתח את השינוי בפסיקת בית המשפט העליון מהסתמכות על דיני הכיבוש להסתמכות על דיני זכויות האדם, ובייחוד על עקרון השוויון. המאמר גם מנתח את השלכותיו של שינוי זה, ובוחן בביקורתיות את היתרונות והחסרונות של המהלך המשפטי שנקט בית המשפט העליון.

It’s the End of the (Offline) World as We Know It: From Human Rights to Digital Human Rights – A Proposed Typology

‘The same rights that people have offline must also be protected online’ is used in recent years as a dominant concept in international discourse about human rights in cyberspace. But does this notion of ‘normative equivalency’ between the ‘offline’ and the ‘online’ afford effective protection for human rights in the digital age? This is the question at the heart of this article. We first review the development of human rights in cyberspace as they were conceptualized and articulated in international fora and critically evaluate the normative equivalency paradigm adopted by international bodies for the online application of human rights. We then attempt to describe the contours of a new digital human rights framework, which goes beyond the normative equivalency paradigm. We offer in this connection a typology of three ‘generations’ or modalities in the evolution of digital human rights – the radical reinterpretation of existing rights, the development of new rights and the introduction of new right and duty holders. In particular, we focus on the emergence of new digital human rights, present two prototype rights (the right to Internet access and the right not to be subject to automated decision) and discuss the normative justifications invoked for recognizing these new digital human rights. We propose that such a multilayered framework corresponds better than the normative equivalency paradigm to the unique features and challenges of upholding human rights in cyberspace.

The Outlawed Family: How Relevant is the Law in Family Litigation?

The involvement of the law in the family is generally considered inevitable and desirable. The family is often depicted as the locus of important and delicate problems which demand legal intervention through designated tools commonly referred to as ‘family law.’ This paper questions the veracity of this depiction with regards to the paradigmatic family dispute – that of divorce. Divorce cases are composed of three sub-cases: divorce itself (i.e., the legal separation of the parties), child custody, and the division of property. The paper examines whether, and to what extent, do courts and legal rules decide family disputes. It argues that with the rise of personal considerations such as autonomy and best interest of the child, the law has become almost irrelevant to divorce, and courts currently have little substantive influence over custody disputes. The diminishing importance of the law in these contexts is particularly striking when compared to the reality of matrimonial property issues, the law manages to merge family-related considerations with legal norms and judicial procedures. Based on the shortcomings this paper identifies in the regulation of divorce and child custody, namely the gap between the perceived and actual regulation of these matters, this paper calls for re-consideration of the regulation of these issues.

Plus One: Who Defines One’s Significant Other?

The law respects essential relationships, most notably marriage. Family members receive various benefits to support the family unit and the relationships within it. While the protection of parental relationships is easily understandable, spousal benefits may be questioned. In the western historical tradition, granting benefits exclusively to marital relationships was justified and practical. Nowadays, this seems less obvious. This article suggests that like wedding invitations, the law too should be open to various ‘plus ones’ so it will reflect, respect and support the reality of life, and not base itself on overly-broad, sometimes unjustified, assumptions founded solely on one traditional official relationship (and its modern variations).

Whose Law is it Anyway? The Case of Matrimonial Property in Israel

It is often argued that courts avoid foreign laws because they prefer local law. It would make sense if they did—after all, foreign law can be hard to understand and complicated to employ, and it is also . . . foreign. Aiming to investigate this assumption through a qualitative analysis of all available cases on one question and comparing the findings with the approach towards local matrimonial property cases in Israel, this Article finds something rather different. At least as regards Israeli judges discussing matrimonial property, it appears that sometimes judges do not prefer the lex fori but something else. The Article discusses one case that reveals what could be described as a judicial mutiny, where judges chose to apply neither foreign law nor local law per se. In the case of matrimonial property, a particular legal norm seems particularly close to the judges’ hearts. So much so that despite legislative intervention designed to change the judicially-shaped law, the courts continue to apply their own, judicially created law.

הזכות לקיום בכבוד בראי המשפט העברי: מעמדה החוקתי

בג"ץ עמותת מחויבות היה אבן דרך בהכרה במעמדה החוקתי של הזכות לקיום בכבוד. בית המשפט העליון הגדיר את האחריות החברתית לביטחון הסוציאלי של מעוטי האמצעים כחלק מן המבנה הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, אשר הרשות המחוקקת והרשות המבצעת מחויבות לפעול במסגרתו. כיצד היה בג"ץ עמותת מחויבות עשוי להיראות לוּ היה ארון הספרים של המשפט העברי בין מקורות ההשראה של השופטים? מאמר זה מוקדש לפריסת יריעה רחבה של התרומה האפשרית שהייתה עשויה להיות למשפט העברי לדיון המשפטי שנערך בפסק הדין. המאמר מעלה ארבע מסקנות משלימות: הראשונה, שופטי בג"ץ, אשר הכירו באחריותה של מדינת ישראל לביטחון הסוציאלי של תושביה כחלק מהמבנה הקונסטיטוציוני שלה, היו יכולים למצוא עוגן היסטורי ושורש רעיוני במסורת המשפט העברי; השנייה, קביעתם של שופטי בג"ץ כי הזכות לקיום בכבוד היא זכות חוקתית בעלת מעמד-על ביחס לנורמות אחרות היא הישג משפטי ישראלי, אשר היה יכול להיות נדבך חשוב בהמשך פיתוחה של המסורת היהודית ארוכת השנים בתחום זה לוּ היה נעשה מתוך דיאלוג עם המקורות היהודיים; המסקנה השלישית נוגעת לשפה המשפטית, ולפיה בתחום זה שיח החובות של המשפט העברי נושא בכנפיו יתרונות מהותיים שאינם קיימים בשיח הזכויות של בג "ץ ("הזכות לקיום בכבוד"). המסקנה הרביעית נוגעת לקשר שבין רווחה וכבוד. לעומת שופטי בג"ץ, שגזרו את הזכות לביטחון סוציאלי מן הזכות לכבוד, נראה כי המשפט העברי מצביע על קשר הפוך בין השניים, ולפיו סיוע הרווחה לעני דווקא עלול לפגוע בכבודו, ונדרשת אפוא רגישות מיוחדת לאיתור דרכים לסייע לעניים באופן שישמור על כבודם ולא ירמוס אותו. המשפט העברי היה יכול אפוא לאשש חלק מן המסקנות שאליהן הגיע בית המשפט העליון, להתעשר מחלקן ולאתגר חלק אחר שלהן. זוהי הזמנה לבניית שפה יהודית-ישראלית בתחום דיני הרווחה, המבוססת על מיזוג אופקים של עולמות המשפט העברי והמשפט הישראלי.

Social movements, reframing investment relations, and enhancing the application of human rights norms in international investment law

The recent moderate trend to increasingly apply human rights law in investment awards is accompanied by certain new investment treaties which include expressed human rights provisions. An analysis of recent investment awards indicates that though there are some ‘winds of change’ in this field, it is equally noticeable that human rights law is far from being mainstreamed in international investment law. Investment arbitration procedural law is also undergoing a process of change, and the new procedural rules tend to enhance public elements in the investment arbitral system. This study is aimed at explaining these recent legal changes, highlighting the role of social movements in reframing investment relations as well as increasing public pressure to apply human rights law. These framing changes concern broadening the frame of investment arbitration (beyond the foreign investor–host state dyad), reversing the perceived balance of power between investors and host states, and zooming-in on local individuals and communities residing in host states. The discussion on factors impeding legal change in this field emphasizes the role of the private legal culture prevalent in the investment arbitration system, which is reflected and reinforced by certain resilient socio-legal frames. Informed by this An analysis, the study suggests some legal mechanisms which can mitigate the inter-partes frame, and increase the application of human rights law in investment arbitration; inter alia, rigorous transparency rules that are likely to facilitate increased public pressure on tribunals and increase the participation of social movements representing local actors in arbitral processes.

Statistical resentment, or: what’s wrong with acting, blaming, and believing on the basis of statistics alone

Statistical evidence—say, that 95% of your co-workers badmouth each other—can never render resenting your colleague appropriate, in the way that other evidence (say, the testimony of a reliable friend) can. The problem of statistical resentment is to explain why. We put the problem of statistical resentment in several wider contexts: The context of the problem of statistical evidence in legal theory; the epistemological context—with problems like the lottery paradox for knowledge, epistemic impurism and doxastic wrongdoing; and the context of a wider set of examples of responses and attitudes that seem not to be appropriately groundable in statistical evidence. Regrettably, we do not come up with a fully general, fully adequate, fully unifed account of all the phenomena discussed. But we give reasons to believe that no such account is forthcoming, and we sketch a somewhat messier account that may be the best that can be had here.

The Use of Trusts to Subvert the Law: An Analysis and Critique

This article closes a gap in the theory of trust law by supplying a normative account of the use of trusts to avoid and subvert legal norms outside trust law. While the use of trusts to subvert other law has been a major function thereof since the Middle Ages, theorists of trust law have largely steered clear of this function. We evaluate the commonly proffered justifications for the use of trusts to subvert the law, finding that such justifications are not plausible in liberal legal systems, so that the subversive use of trusts should be curtailed. Common law legal systems attempt to curtail this use by anti-subversive norms, but these attempts are far from completely successful. To the extent existing anti-subversive norms cannot be perfected so as to prevent the subversive use of trusts, an approach restricting the available types of trusts may be preferable.

Modeling Repressive Policing: Computational Analysis of Protocols from the Israeli State Commission of Inquiry into the October 2000 Events

This article addresses the gap between normative expectations of the right to protest in liberal democracies and the continued practice of repressive protest policing. The empirical literature has identified three types of factors explaining repressive policing: macro- or societal-level factors, meso-level factors relating to the police organization, and micro-level factors pertaining to specific events. Yet these factors provide only a fragmented understanding of the phenomenon. In this article, we put forward a novel three-tiered methodology of scaled reading, which is able to examine all these explanations together. We use scaled reading to analyze the protocols of the Or Commission of Inquiry, which investigated lethal clashes between the Israeli police and Israel’s Arab minority in October 2000. Through large-scale algorithmic topic modeling, we found that all types of empirical explanations of repressive policing co-exist within the October events. The mid-scale analysis revealed that no type of explanation exclusively belongs to a specific group of actors. The small-scale reading of the most representative documents for each topic demonstrated that this coexistence of mechanisms is also present within single testimonies. Together, our findings challenge existing empirical categories and illuminate repressive policing as a nonlinear, nonbinary, noncausal, and nonunitary phenomenon. These insights help make sense of the phenomenon’s persistence in deeply divided societies.

שמואל יוסף עגנון – "על המסים"

ש"י עגנון יוצר בסיפורו "על המסים", מופע מרתק ומאתגר של השיח המיסי והסדר החברתי ומותיר את הקוראים נבוכים בנוגע לסוגיות מרכזיות בסדר החברתי ובקיום האנושי. במרכזו של הסיפור ניצב משטר המס על מקלות ההליכה, שבתיאור של הליכי חקיקתו, תוכנו ואכיפתו עולים חוסר תבוניות ואקראיות בולטים. לעגנון קשיים אונטולוגיים בהבנת הסדר החברתי לצד ביקורת חריפה על חוסר אחריותה של ההנהגה. הפרדיגמה של עגנון ביצירתו היא כי קיומו של הסדר החברתי הוא בגדר נס, ונס זה הוא נטל מס נוסף על החברה. פרדיגמה זו מובילה לתובנות חשובות על הסדר החברתי ועל מוסד המס, כולל היבטים אקטואליים והיסטוריים. הנוכחות המיסית בסיפור היא עשירה, מגוונת וביקורתית ובעלת מרכיבים רבים הקשורים לסוגיות יסוד של מדיניות כלכלית-חברתית בכלל ושל מדיניות מס בפרט: צדק חלוקתי, יעילות, הליכי חקיקת המס ואחריות ציבורית מנהיגותית. תוכנה של היצירה מהדהד זרמי מחשבה פילוסופיים-פוליטיים ותאולוגיים ובמרכזה ה-"Invisible Hand" של Adam Smith וכן Thomas Hobbes והתפיסה הציווילזיציונית של מוסד המס של Oliver Wendell Holmes. הסיפור אינו מסתפק בהתוויית הציר המופשט של "מס–נס", ועולים מעלילותיו לקחים חשובים לסדר החברתי המודרני. יצירה זו היא תרומה נכבדה לשיח של משפט וספרות בשל הקשריה המפתיעים, וייחודה הוא, בין היתר, בהתמקדותה בתחום המיסוי, הנעדר כמעט כליל מהזירה של משפט וספרות.

Enhancing Informal Social Controls to Reduce Crime: Evidence from a Study of Crime Hot Spots

There is growing evidence that crime is strongly concentrated in micro-geographic hot spots, a fact that has led to the wide-scale use of hot spots policing programs. Such programs are ordinarily focused on deterrence due to police presence, or other law enforcement interventions at hot spots. However, preliminary basic research studies suggest that informal social controls may also be an important mechanism for crime reduction on high crime streets. Such research has been hindered by a lack of data on social and attitudinal characteristics of residents, and the fact that census information is not available at the micro-geographic level. Our study, conducted in Baltimore, MD, on a sample of 449 residential street segments, overcame these limitations by collecting an average of eight surveys (N = 3738), as well as physical observations, on segments studied. This unique primary data collection allowed us to develop the first direct indicators of collective efficacy at the micro-geographic level, as well as a wide array of indicators of other possible risk and protective factors for crime. Using multilevel negative binomial regression models, we also take into account community-level influences, and oversample crime hot spots to allow for robust comparisons across streets. Our study confirms the importance of opportunity features of streets such as population size and business activity in understanding crime, but also shows that informal social controls, as reflected by collective efficacy, are key for understanding crime on high crime streets. We argue that it is time for police, other city agencies, and NGOs to begin to work together to consider how informal social controls can be used to reduce crime at residential crime hot spots.

Does a Large Crime Decline Mean That Hot Spots of Crime Are No Longer ‘Hot’?: Evidence from a Study of New York City Street Segments

The law of crime concentration at places predicts that hot spot streets in a city will maintain very high crime levels even when there are strong crime drops in a city overall. We use New York City as a case study focusing on crime at street segments to illustrate this outcome. New York City experienced very large crime declines over the last quarter-century. Nonetheless, looking at the hot spot street segments that produce 25% and 50% of crime in 2010, 2015, and 2020, we find that many New York City streets continue to have very high levels of crime. In 2020, for example, over 1,100 street segments in the city evidenced more than 39 crime reports. These data suggest that the argument that a city can disengage from policing when overall crime rates are low, belies the reality that hot spots of crime are likely to continue to be ‘hot’ during such periods.