check
תיאטרון, משפט ומה שבניהם | הפקולטה למשפטים

תיאטרון, משפט ומה שבניהם

תיאטרון, משפט ומה שבניהם

בעשור האחרון מציעה הפקולטה למשפטים סדנה ייחודית שעוסקת בחיבור בין משפט לתיאטרון. למתבונן מהצד, התחומים הללו ודאי נשמעים רחוקים, אך מי שנחשף לשילוב ביניהם יכול להגיד שמדובר בחיבור ברור וכמעט אינטואיטיבי.

-יובל שמחי- 

"הסדנה נוצרה לפי עשר שנים. חשבתי על הרעיון הזה לאחר ביקור באוניברסיטת הרווארד כמרצה. חלק מהתלמידים שלי שם, ודווקא הטובים והמשקיעים מביניהם, השתתפו בסדנה לתיאטרון וזה מאוד הרשים אותי. בתחילה, הנהלת הפקולטה לא ראתה את הרעיון בעין יפה, אבל אני לא הרפיתי וחיכיתי לחילופי גברי כדי שהדבר יתקבל. אני מוכרח לומר שבשנים הראשונות זה היה מלווה במאבק. מה שהשתנה עכשיו הוא שהדיקן הנוכחי תומך, ואני חושב שכעת הסדנה היא כבר אזרחית של כבוד בפקולטה. אני מקווה שזה ימשיך להיות כך גם בעתיד", מספר פרופסור חנינה בן מנחם, מייסד הסדנה.

 

המחזה הראשון שהעלתה הסדנה, לפני עשר שנים, נקרא "הצצה" והוא עסק בסחר בנשים. "בשנה הראשונה היו לנו הרבה משתתפות בסדנה שגם לקחו חלק בקליניקה משפטית שעסקה בנושא הזנות. הסטודנטיות האלה סיפרו לי שהן לא הצליחו להתחבר לנשים שאיתן עבדו במסגרת הקליניקה. כל זה השתנה כשהסטודנטיות שיחקו בהצגה, כי למעשה הן היו צריכות להיכנס לנעליהן של אותן נשים. לאחר ההצגה, הן סיפרו שתפיסת עולמן השתנתה והן הצליחו להבין את אותן נשים. לדעתי, כל עורך דין נכנס לנעליו של האחר כשהוא מופיע בבית המשפט. הרעיון הוא להיכנס לנעליו של האחר, אך לא להפנים אותו עד כדי הזדהות מוחלטת. אנחנו לא רוצים ששחקן שמשחק עבריין יזדהה אתו עד כדי כך שיחיה חיי עבריינות. עליו להבין את האיזון בין הזדהות מצד אחד ושמירה על מרחק מהצד השני. אלו דברים שהתיאטרון מאפשר לתרגל אותם", אומר פרופ' בן מנחם.  

ייתכן שאם נעצור אדם ברחוב ונשאל אותו האם בכלל קיים קשר בין משפט לתיאטרון, הוא לא ימצא אותו בקלות. "התחום המשפטי מצטייר כדיסציפלינה רצינית, ותיאטרון מצטייר כתחום שקשור לבידור ושעשועים, אבל זה לא כך. לדעתי, המשפט הוא למעשה הצגה שמתרחשת. יש גם קשרים פילוסופיים עמוקים יותר בין המודל שנקרא תיאטרון למודל שנקרא משפט. תלמידים בסדנה נחשפים אליהם, ואני חושב שזה עושה אותם למשפטנים ולאנשים רגישים יותר ומבינים את הצד השני. אפשר לקרוא ולשמוע על האחר, אבל אין כמו לשחק את האחר." 

פרופ' בן מנחם מעיד שהסטודנטים שמשתתפים בסדנה בכל שנה מציינים אותה כאחת החוויות הטובות והמעשירות שלהם במהלך התואר. זאת על אף הזמן הרב וההשקעה שהסדנה דורשת, בהשוואה לקורסים אחרים. "בעבר, דנו בפקולטה ותהו אם ניתן לתת קרדיט אקדמי על הסדנה – הרי אין בה הרצאה, תרגילים, מבחנים וכדומה. אך צריך לזכור שיש מתכונות שונות ללימוד אקדמי שבהן ניתן להעשיר את הידע ולהתרחב. אמנם סוג הלימוד הזה לא נעשה בצורה השגרתית, אך הוא בהחלט מעשיר ונותן לא פחות. לדעתי חבל שהסדנה נמשכת רק שנה אחת; אני חושב שהיא צריכה להפוך למסלול תלת-שנתי."

 benmenahems

פרופ' חנינה בן מנחם

בתחילת יוני התקיים בפקולטה הכנס הבינלאומי הראשון שעסק במשפט ותיאטרון. פרופ' בן מנחם מקווה שהתחום ימשיך להתפתח ולגדול: "אני חושב שהפקולטה צריכה לפתח את התחום כדיסציפלינה בפני עצמה, שהמרכז שלה יהיה כאן בפקולטה. אולי גם המרצים בפקולטה יוכלו לקחת חלק בסדנה הזו, יחד עם הסטודנטים. ככל שהפקולטה תרחיב את המושג משפט, זה יעשה את המקום ליותר מעניין, מושך ומרתק. התחום המשפטי לא עוסק רק בסעיפי חוק, או במשפט וכלכלה, אלא גם במשפט ותרבות במובן הרחב של המילה."

 

המשתתפים בסדנה, שהייתה אינטנסיבית וכללה מפגשים מדי שבוע וכן חזרות מרובות לקראת סוף השנה, מעידים שזו הייתה חוויה מעשירה ומהנה. "במהלך סמסטר א' עשינו תרגילים כלליים: תרגילים במשחק, אימפרוביזציות, תרגילי תנועה ועוד. התעסקנו גם בממשק בין תיאטרון למשחק, היינו צריכים לקחת פסקי דין בתחום הפלילי וליצור דמות לנאשם. כתבנו לו מונולוג, ניסינו להתחבר לתחושות שלו וממש נכנסנו לנעליו. בסמסטר השני התחלנו לעבוד על ההצגה שלנו, חיפשנו חומרים וערכנו את המחזה", מספר רימון רפאלי, שהשתתף בסדנה. "אני חושב שהיכולות וההתנסות בתיאטרון מאוד עזרו לי להזדהות עם האחר. בסופו של דבר, בתור עורך דין, אתה מייצג אדם מסוים ורצוי שתסגל לעצמך יכולת להזדהות עם כל לקוח באשר הוא."

 

לדברי תמר ונטורה, שגם היא השתתפה בסדנה, מדובר בחוויה שונה מאוד מכל קורס אחר בפקולטה. "להבדיל מהלימודים הרגילים, שבהם אנחנו משתמשים בשכל ולא ברגש, דווקא בתיאטרון הדגש הוא על עבודה עם הרגש ועל לעשות את מה שמרגיש נכון ולאו דווקא את מה שצריך. העבודה על ההצגה כללה עיבוד של הספר 'הזר'. קראנו אותו, דנו על המסר שלו ועל מה שאנחנו רוצים להביע. אחרי שעשינו מעגל חשיבה, התפנינו לכתיבה ועיבוד של הסצנות. עברנו על קטע מסוים והחלטנו מה האמירות החשובות שצריכות להיאמר, מה המסרים החשובים שצריכים לעבור, והאם ישנו אקט או התרחשות על הבמה שהיינו רוצים שיקרו."

 

המחזה שהעלתה הקבוצה, "היום אמא מתה", בבימויו של בנצי פבר ובסיוע משרד עורכי הדין כהן-וילצ׳יק, מבוסס על הספר 'הזר' מאת אלבר קאמי. "במחזה מסופר על בחור בשם מרסו, שהרג אדם. הסיפור נוגע גם בחייו הפרטיים של מרסו: מתייחס לאמו שנפטרה, לחברות שלו עם שכנו הסרסור, ולמארי בת זוגו. התחושה שהקהל קיבל במהלך המשפט היא שכאשר שפטו את מרסו, בחנו פחות את הפשע שביצע ושמו יותר דגש על האופי שלו. התחושה היא שההכרעה במשפט התקבלה לפי האדם עצמו ולא על סמך המעשה שביצע", מספרת תמר. היא מוסיפה שהחיבור בין תיאטרון למשפט לא היה אינטואיטיבי בעיניה בהתחלה. "חשבתי שהסדנה תהיה חווייתית ושוברת שגרה ולכן נרשמתי אליה. רק בסוף השנה, ממש כשגילמתי את דמותו של מרסו, הבנתי את החיבור המדהים בין שני העולמות הללו. היה לי קשה להיכנס לדמות ולא כל כך הצלחתי להבין מה היא מרגישה וחושבת ואיזה מסר אני אמורה להעביר לקהל. הייתי צריכה לעבור תהליך עם הדמות הזו, ובמהלך העבודה פתאום קפץ לי משפט מאחד השיעורים בקורס תורת המשפט. באותו שיעור, דיברנו על הפרשייה בעמנואל (הפרדה בין תלמידות אשכנזיות לספרדיות במוסדות לימוד חרדיים). האינסטינקט הראשוני של הסטודנטים בכיתה, היה להגיד שמדובר בפרקטיקה פסולה. המתרגל ביקש מאתנו להסתכל על הנושא מנקודת מבט שונה: לנסות לחשוב כמו האנשים שבעינינו נהגו באופן פסול, ולהיכנס לנעליהם. פתאום, במהלך החזרות להצגה, הבנתי מה זה להיכנס לנעליו של אחר. אני חושבת שזה משהו שעוזר לנו כמשפטנים: גם ברמת הפרט, אם אני רוצה לייצג מישהו, אני צריכה לדעת שהוא לא דמות חד-ממדית, הוא לא רק 'הפר את החוזה', זה הרבה יותר מורכב. ברגע שאצליח להבין את התחושות והתפיסות של האדם, אוכל להבין גם את מעשיו ולייצג אותו טוב יותר. זה רלוונטי גם לגבי שאלות משפטיות כמו התנגשות בין אינטרסים וזכויות. אני מרגישה שכדי ליצור שיח ודיבור עם האחר, בראש ובראשונה צריך להיכנס לנעליו, והסדנה ממש התמקדה בזה."