check
מדור הסטודנטים | הפקולטה למשפטים

מדור הסטודנטים

 

מדור הסטודנטים

צבי מנדלסון

והפעם, לכבוד סיום התואר, מדור הסטודנטים נפגש עם ארבעה סטודנטים שנה ד', מצטיינים בתחומם, לשמוע חוויות מהחיים באוניברסיטה ולקבל מהם טיפים ל"צעירים". אלעד שפיגלמן, עורך כתב העת "משפטים"; יראת דומונוביץ, עוזרת מחקר של פרופ' חמדני; שמואל הורוויץ, ששימש כמנכ"ל האגודה; והילה בן שבת, מקימת פרויקט המועדונים בפקולטה.

הילה     יראת    אלעד    שמואל

 

 

 

 

איך אתם מסכמים את הלימודים באופן כללי?

יראת: הלימודים באופן כללי היו בעיקר חוויה מלמדת מאוד על כלים ויכולות מקצועיות ואישיות.

שמואל: הייתה לי חוויה סטודנטיאלית מאוד טובה באופן כללי – החברים, ההתנדבויות (אוניברסיטה בעם, מרכז ברירה, ארגון הבוגרים ועוד), הפעילות החברתית (אגודת הסטודנטים למשפטים) וכן הלאה. לא הכל מושלם בפקולטה שלנו, אבל המצב מאוד טוב יחסית למקומות האחרים. בשורה התחתונה, אני שמח שלמדתי פה, ועם כל הציניות, כנראה שהסלוגן של האוניברסיטה פשוט נכון.

הילה: במבט לאחור, הייתה לי באמת חוויה מדהימה. נהניתי, השכלתי, צחקתי, הרווחתי המון חברים חדשים, כלים וידע מקצועי, צברתי חוויות ובעיקר למדתי המון.

אלעד: מלבד קניית ידע של גוף דעת חדש, הלימודים היו חוויה פותחת עיניים. לאחר לימודי המשפטים ובמהלכם, אנחנו כבר לא יכולים שלא להסתכל על העולם אחרת.

 

מה הזיכרון הכי טוב שלכם מהלימודים ומה הכי רע ?

יראת: הזיכרון הכי טוב שלי מהלימודים הוא רצף של רגעים קטנים עם חברים, הזכות לחיות את היומיום מוקפת באנשים טובים.

שמואל: הזיכרון הכי טוב הוא חד-משמעית יחסי החברות שנרקמו, בין היתר עם החברים שנשארו מאז היום הראשון לאוריינטציה ועד היום. הזיכרון הכי רע הוא כנראה יחסם של חלק מסגל הפקולטה בעניינים אישיים, וחוויה רומנטית מאכזבת בלשון המעטה.

הילה: אני חושבת שהדבר הכי טוב מהלימודים מתגלה דווקא עכשיו, כשכמעט כולם התפזרו, וגיליתי בכל זאת שהאנשים שעדיין מלווים אותי ביומיום הם החברים מהלימודים. זיכרון פחות טוב – לא מצליחה לחשוב על משהו ספציפי.

אלעד: הזיכרון הכי חזק שלי הוא שישבתי בשנה א' בקורס דיני חוזים של פרופ' זמיר ושמעתי בחוץ את הקולות של מסיבת הסיום של שנה ד'. והנה, אחרי שלוש שנים מצאתי את עצמי עומד באותה מסיבת סיום, רק מהצד השני. הזמן בפקולטה פשוט טס, וצריך לנצל כל רגע ממנו.

 

איפה אתם הולכים להתמחות ?

יראת: מחלקת ייעוץ וחקיקה (כלכלי-פיסקאלי) – המשנה ליועץ המשפטי.

שמואל: פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי). שמח שקיבלתי את הבחירה הראשונה שלי ואוכל לעסוק בליטיגציה פלילית, בין היתר נגד עברייני מין ואלימות, כבר מההתמחות.

הילה: משרד גורניצקי ושות'.

אלעד: לשכת השופט פוגלמן, בית המשפט העליון.

 

מה התוכניות שלכם לעתיד?

יראת: לעבור את בחינות הלשכה.

שמואל:  עוד לא בטוח במאה אחוז. כנראה המשך עבודה בפרקליטות, עם סיכוי קטן למעבר למשרד הביטחון או פתיחת סטרט-אפ.

הילה: בעיקר מקווה לגלות במהלך ההתמחות אם זה המקצוע שבו אעסוק בהמשך החיים או לא. אחר כך – הכול עוד פתוח, אבל יש נטייה קטנה לעבור למערכת החינוך בשלב כלשהו.

אלעד: מקווה להמשיך במקצוע, לפחות כרגע.

 

במבט לאחור, איזה קורס הכי אהבתם ואיזה קורס הכי פחות אהבתם?

יראת: הכי אהבתי? זה קל – תאגידים. הכי פחות – קשה לבחור... כל מה שנוגע לפילוסופיה ומשפט.

שמואל: הקורס שהכי אהבתי היה כנראה דיני תעבורה עם השופט בדימוס אברהם טננבוים. קורסים נוספים הם אתיקה מקצועית, דיני חוקה (עידו פורת), ומשפט ושואה – כלל הקורסים הועברו על-ידי מרצים מעולים שגרמו לי להקשיב ולהתעניין. הקורס שהכי פחות אהבתי היה שיטות מחקר, שבו הרגשתי כמו עכבר ניסויים לקורס שנפתח בפעם הראשונה.

הילה: הכי אהבתי – דיון אזרחי ודיון פלילי. איכשהו דווקא הפרוצדורות תפסו אותי, אבל אולי זה בגלל האופן שבו המרצים העבירו את החומר. הכי פחות – כנראה משפט עברי.

אלעד: האמת היא שיש הרבה קורסים שאהבתי ושקיבלתי מהם הרבה, קשה לבחור אחד ספציפי.

 

במבט לאחור מה הייתם עושים בצורה שונה?

שמואל: הייתי יוצא לחילופים, הייתי נרשם לאחת הקליניקות וכנראה הייתי משחק פחות GTA בזמן השיעורים.

 

מה ההמלצה שלכם לצעירים, מכל הניסיון שצברתם, כדי לעבור את הלימודים בצורה המיטבית?

יראת: אני מחברת את שתי השאלות האחרונות. הייתי מגדירה לעצמי מטרות ברורות לתקופה הזאת, ולא נותנת לעצמי להיסחף במירוץ של היומיום כמו שקרה בפועל.

שמואל: צרו חברות באופן אקטיבי – בלי חברים קרובים וטובים לא הייתי מצליח לסיים את התואר עם חיוך. וכמובן, תתייעצו בכל עניין עם שנתונים מעליכם, כי אין חכם כבעל הניסיון (לא היה קורס, התנדבות, מבחן וכו' שניגשתי אליו בלי שהתייעצתי עם מנוסים ממני). אל תהיו כפויי טובה למסכמים ולאגודה – אנשים שפועלים עבורכם ללא שום תמורה; תדעו לפרגן, לעודד ולעזור. תנסו כבר משנה א' להתנדב או לעבוד בתחומים שונים במשפט על-מנת להבין יותר טוב איזה מין עורכי דין אתם רוצים להיות. ובעיקר – אם אתם כבר פה, אז תנצלו את זה! תשתתפו בשיעורים, תקראו חומרים, תלמדו לחשוב ביקורתית גם על הדעות האישיות שלכם, לבצע מחקר וכו'. חבל סתם להעביר שלוש וחצי שנים בהמתנה להתמחות ולסיום התואר.

הילה: אענה על שתי השאלות יחד. הטיפ הכי טוב שנתנו לי בתחילת שנה א' היה לנסות ולמצות את כל האפשרויות שיש לפקולטה להציע. בשנה א' עוד לא הבנתי מה המשמעות של זה, ולכן גם לא יישמתי – כל מה שעשיתי היה ללמוד. הייתה לי שנה בסדר, אבל לא הרגשתי שהרווחתי משהו מיוחד, או שמיציתי את עצמי. משנה ב' התחלתי לקחת חלק בפרויקטים רבים (אגודה, אוריינטציה, קליניקה, עזרת מחקר, הוראה) ועל אף שהזמן הפנוי שלי אזל תוך שניות, הייתה לי חוויה הרבה יותר משמעותית, נהניתי יותר, ואפילו הציונים שלי השתפרו. אני שמחה שבשנה א' קיבלתי את הטיפ החשוב הזה, כי גם אם יישמתי אותו טיפה מאוחר, הוא שיפר לי משמעותית את חוויית הלימודים בפקולטה. ממליצה בחום לכולם להתנדב, להיות פעילים, לקחת חלק בפרויקטים הרבים שהפקולטה מציעה – זה לפעמים שווה הרבה יותר מעוד שתי נקודות בממוצע.

אלעד: אני חושב שהדבר הכי חשוב זה ללמוד ולהקשיב לשכבות הבוגרות של הפקולטה. לסטודנטים הבוגרים יש הרבה מאוד ידע על איך שהדברים מתנהלים ומה שכדאי לעשות. אני ממליץ לכל אחד ואחת למצוא מנטור מהשכבות הבוגרות שיכול לסייע בצמתים השונים שתעמדו בפניהם.