check
פינת הבוגר | הפקולטה למשפטים

פינת הבוגר

 

והפעם: עו"ד אהרון פולק

 

עורך הדין אהרון פולק הוא ממייסדי משרד עמית, פולק, מטלון ושות', שותף בכיר במשרד ובוגר הפקולטה. עו"ד פולק עוסק בעיקר בליטיגציה ויישוב סכסוכים, אך פעל גם בתחום המשפט העסקי, המסחרי ובדיני קניין. פנינו אליו כדי לשמוע על ימיו הראשונים של המשרד ועל המלצותיו לעורכי דין  צעירים השוקלים לצאת לדרך זו. להלן דבריו. 

 

עורך הדין אהרון פולק

כיצד הגעת למשרד?    

הגעתי למשרד אחרי שהמייסד הראשון של המשרד, עו"ד נחום עמית, הקים אותו ב-1956. היה מדובר במשרד של שני שותפים – עו"ד נחום עמית ז"ל ועו"ד דוד לב. הצטרפתי למשרד רק ב-1964, כאשר בשנת 65' הייתי מתמחה. הייתי שכיר במשרד בין השנים 65'-69'. בשלב מסוים, הוחלט שאני אצטרף למשרד כשותף, ובתאריך 1.1.1969 ייסדנו את הפירמה החדשה – לא נכון לומר ייסדנו, כי הצטרפתי לפירמה, אולם בפועל יצרנו פירמה חדשה. לפירמה זו קראנו "נחום עמית & אהרון פולק עו"ד".

 

איך קרה שבתוך ארבע שנים הפכת שותף?

מצאתי עם עו"ד עמית שפה משותפת מאוד חיובית, השלמנו אחד את השני וכך למעשה הוא הציע לי שאצטרף כשותף. הצטרפתי כשותף מלא, אם כי מטבע הדברים לא באותם אחוזים.

 

מתי צירפתם את יתר השותפים?

משה מטלון התחיל לעבוד במשרד בשנת 71' וצירפנו אותו כשותף ב-1.10.1973. מבלי שידענו על כך, כמובן, מדובר היה בערב מלחמת יום הכיפורים. חתמנו על הסכם שותפות, כאשר עמדנו על כך שהוא יקבל את החלק בשותפות ובתנאי שחלקו ברווחים לא יפחת משכרו האחרון. בפועל, מה שקרה זה שב-6.10.1973 פרצה המלחמה והמשרד היה חסר הכנסות לחלוטין – היחיד שקיבל משכורת היה מטלון.

ברצוני להדגיש דבר מאוד חשוב. מעולם לא היה בינינו חוזה בכתב, הכול היה בעל פה, בין כל השותפים. גם לאחר שהצטרפו שלושת השותפים החדשים שכיום מנהלים את הפירמה, גם אז לא היה בינינו שום הסכם כתוב. הכול סוכם בעל פה, ומעולם לא היה ויכוח על מה סוכם, איך סוכם ומה יהיה. גם כאשר היו ויכוחים, הדברים נותרו בגדר אי-הבנות בלבד, ללא כעסים מיותרים. האווירה הייתה אווירת אמון מלא ועיוור של כל השותפים בכל השותפים.

לוגו משרד עמית, פולק, מטלון ושות'

 

עם אילו קשיים הייתם צריכים להתמודד כשהפירמה החדשה הוקמה?

כמו שכבר הזכרתי, לפני מלחמת יום הכיפורים הכרתי את נחום עמית, שהיה למעשה עולה חדש שעלה מארגנטינה. הוא היה עורך דין ארגנטינאי, כמובן בעל רישיון לעריכת דין בארץ. כשאני הגעתי למשרד הוא היה ברוחו דרום אמריקאי. רוב הלקוחות היו יהודים מדרום אמריקה, משום שהייתה אז עלייה מסיבית מארגנטינה ומארצות דרום אמריקאיות אחרות. מכיוון שעמית היה אדם מאוד מוכר בקהילה הזו, אנשים רבים מאוד באו אלינו וביקשו את עזרתנו בייעוץ המשפטי.

אציין שאמנם עמית היה עולה חדש מארגנטינה אך גם אני הייתי למעשה עולה חדש, שהרי אני ניצול שואה. עליתי בשנת 48', בגיל 10, גדלתי פה בארץ והפכתי לצבר. מכאן ברור שלא היו לנו את הקשרים עם תל אביב הוותיקה, קשרים שהיו למשפחות שייסדו את תל אביב. אנחנו כעורכי דין תמיד מחפשים לקוחות שיש להם עניינים עסקיים, אנחנו משרתים את בעלי היכולת. נחום עמית היה עולה חדש שפחות מעורה בתרבות הישראלית; אני הבאתי למשרד את משב הרוח הצעיר של האוניברסיטה העברית בירושלים.

הקשר שלי עם הלקוחות הדרום אמריקאיים התנהל ביידיש, כי לא ידעתי ספרדית והם לא ידעו עברית מספקת. היו גם מהגרים מאירופה שאיתם תקשרתי ביידיש, כאשר גם עמית ידע לדבר יידיש מצוינת.

הייתה תקופה טובה מאוד, חברות חדשות רבות נוסדו – חברות בניין, תעשייה, ייעוץ למשפחות; תקופה פורחת. אך מיד לאחר מכן הגיע המיתון הגדול, מיתון קשה מאוד. לדעתי, אנחנו לא סבלנו במשרד מהמיתון יותר מאחרים, אבל ללא ספק סבלנו כמו כולם מסביב. מה שהביא לסיום המיתון היה למעשה מלחמת ששת הימים, אשר יצרה אופוריה שזרמה בעורקינו. כך אירע שאני הצטרפתי למשרד בשנת 69' בתקופה טובה מאוד כלכלית, בדיוק כשעברנו למשרדים חדשים.

בשנת 71' הצטרף אלינו מטלון, שהיה עתודאי, כשכיר. הוא השתחרר מהצבא כעתודאי שלמד משפטים והביא עימו את הקשרים ואת הקשר לתל אביב. משפחת מטלון היא משפחה מאוד ידועה, הם היו באותו זמן בעלי קשרים רבים, הם הכירו את כל המי ומי של תל אביב הוותיקה. זו הייתה תרומה מצוינת לשותפות. מדובר במשפחה שיש בה הרבה עורכי דין, משפחה שורשית ומכובדת ומשה מטלון באמת הכניס את החלק הזה למשרד.

אנחנו באנו כל אחד מרקע אחר לחלוטין, בעלי רקע אחר וחינוך אחר ואז עשינו את המיזוג הישראלי. אני לא אוהב לדבר על הצד המקצועי, אבל אני חושב שהיתרון שלנו היה שאנחנו היינו גרעין מעניין של שותפות שלא עשוי מעור אחד, אבל בכל זאת בנויים מאותם ערכים ואותן תובנות.

 

מה תוכל לספר על לימודיך?

אני רואה בלימודים שלי אירוע מכונן. אני מאוד מעריך את העובדה שלמדתי באוניברסיטה העברית ומאוד שמח על כך. למדתי אצל מיטב המרצים: אגרנט, איילון, בן פורת, זוסמן, כמובן גם אהרון ברק ויצחק זמיר. ממש אושיות. מדובר באנשים מצוינים. כך הגעתי למשרד עם משב רוח עכשווי, ישראלי.

 

האם חוויתם כישלון או הצלחה משמעותית בפן המקצועי?

מבחינה מקצועית אני חושב שכוחנו עלה מיום ליום. היו לנו פה ושם אכזבות, אנחנו לא היינו אנשים שמקושרים ל"פוליטיקות" בישראל ובאותו זמן הפוליטיקה עבדה שעות נוספות, הרבה יותר מאשר היום. אנשים פנו לעורכי דין בגלל קשריהם ולא בגלל טיבם המקצועי ואנו סבלנו תמיד מהעניין הזה. אמנם בתחילה היינו קצת מתוסכלים, אבל הבנו שזו דרכנו וכך נהגנו. עד היום הזה, מגיעים אלינו בשל המקצועיות שלנו, כי אנחנו דואגים לשירות, ולא בגלל קשרים כאלו ואחרים.

קושי נוסף נבע מהעובדה שבסיכומו של דבר, כשאתה משרד קטן ובינוני, אתה חייב להיות מעין עורך דין כללי שצריך לדעת הכל. זה מה שהיינו, בעיקר משה ואני. אולם, ידענו תמיד לצאת ממשברים שפקדו אותנו משום שתמיד היינו אגרוף מקומץ ולא יד פתוחה. תמיד היינו ביחד. גם כשמישהו מאיתנו עשה איזושהי טעות הוא מעולם לא שמע "אמרתי לך", מעולם לא הטיפו לו והתקדמנו הלאה. אף אחד לא נתן לאיזשהו כישלון או הפסד לעצור בעדנו ולפגום בלכידות שלנו.

 

מה אתה יכול לספר על המשרד שלך כפי שהוא היום?

המהפכה הגדולה שמשרדנו  עשה הייתה בשנת 1993, 20 שנה לאחר שמטלון הצטרף אלינו ואחרי שהפכנו ל"עמית-פולק-מטלון". הפרשי הגיל בנינו הם די משמעותיים – 16 שנה בין עמית לביני ואני מבוגר ממטלון ב-7 שנים. כאשר עמית פרש מהשותפות העסקית, הוא המשיך לייצג בדברים המאפיינים אותו, לקוחות מדרום אמריקה לדוגמה, אך חדל להיות שותף רשמי כחלק מהפירמה.

בשלב זה, צירפנו אלינו בבת אחת שלושה מתמחים והפכנו ל"עמית פולק מטלון ושות'". הצעירים הללו עשו שינוי גדול מאוד למשרד, המשרד הפך להיות מאוד צעיר, ובמקביל מבוגר, בעל ניסיון ומסורת. שלושת הצעירים הללו הצליחו להביא לקוחות בני גילם, צעירים בני שלושים שבאו אלינו למשרד בעקבות הקשרים שלהם איתם. הם ידעו שלצעירים יש תמיכה מקצועית חזקה מאוד מצידנו. החיבור הזה בין הצעיר למבוגר, הישן והחדש, הקיים והעתיד, היה חיבור יוצא מן הכלל. אנחנו כבר 24 שנה יחד ובשנים אלו, מאז שהצעירים הפכו להיות שותפים, המשרד התקדם הרבה יותר ממה שהוא התקדם עד שהם הגיעו, וכיום אנו עומדים על 25 שותפים ושותפות.

בין היתר, עברנו הרבה מקומות. ככל שגדלנו עברנו למשרדים אחרים, גדולים יותר. עכשיו אנחנו יושבים ברמת החייל בבניין. מתוך שבע קומות הבניין, שלוש וחצי הן שלנו. המשרד היום אמנם שונה מאוד מהמשרד בו התחלנו, אך הוא שונה רק חיצונית ובגודלו, ולא בפילוסופיה ובגישה שלו, וזה משהו שמאוד חשוב לנו. כיום כבר אין מישהו שמתעסק בכל התחומים, אלא יש התמקצעות וכל אחד עוסק במה שהוא טוב בו ומבין בו.

כמו כן, אנחנו לא מנהלים שום דבר, המשרד מנוהל על ידי השותפים הצעירים ואנחנו מאוד מכבדים את עמדתם. הם מנהלים אותנו, אנחנו שמחים על כך והם שמחים שאנחנו נמצאים במשרד. אנחנו משלימים אחד את השני וזה win-win situation.

לצערנו הרב המייסד הראשון איננו, נפטר לפני 7 שנים. יש אמירה בהלכה – ישן לפני חדש. יש להוציא את הישן ולשים את החדש. אבל אנחנו מצאנו דרך להכניס את החדש כשהישן נשאר. כל זה הודות לעבודה מאוד רצינית שכולנו השקענו וגיבוש החיים המשותפים בפירמה. השקענו תעצומות רבות כדי להגיע לתוצאה זו.

דבר  נוסף, אנחנו דאגנו שהעניינים הלוגיסטיים של המשרד יהיו מטופלים על ידי צוות אדמיניסטרטיבי, וכך עורכי הדין לא יצטרכו לטפל בהם. זה נותן לכולנו, מהשותף הבכיר ביותר ועד אחרון המתמחים, שקט לעבוד בנחת וללא מטרדים. מדובר בדבר שלא יסולא בפז. יתר על כן, יש לנו מערכת מנהלות אשר מנהלות את המשרד בתחומים השונים. הן מוכשרות מאוד, ומנהלות  את המשרד באופן יוצא דופן,  ואנו מאוד שמחים מדרך ניהולן.

 

יש לך המלצות לבוגרים שרוצים להקים משרד?

אני מאוד שמח ששאלת את השאלה הזו כי זו שאלה מאוד חשובה. מקצוע עריכת הדין, או מקצוע המשפטים, נחלק לכמה עיסוקים. יש את אלו שיהפכו להיות  עורכי דין עסקיים, עליהם לא נדבר. הם קיבלו החלטה להיות עורכי דין in house בעסקים  גדולים, בחברות השקעות, במשרדים, בבנקים, במוסדות פיננסים. יש עורכי דין שהתחילו  את הקריירה שלהם במשרדים אחרים ובמשך הזמן הם עזבו לקראת השותפות.

מקצוע עריכת הדין, לעומת אותם עורכי דין שהלכו לעבוד במוסדות פיננסיים in house, הוא מקצוע של עצמאיים. לא תמצאו משרדי עורכי דין שיש להם שכירים ושכירות מעל 12 שנה במקצוע. המקצוע הזה הוא מקצוע חופשי במובן הזה שאנשים רוצים להיות עצמאיים. במה זה מתבטא? זה מתבטא בכך שעורכי הדין המוכשרים, בעלי הרקע הטוב, הידע המשפטי המעמיק והיכולות הגבוהות, בעלי האישיות הראויה, נשארים במשרדים הגדולים ואלו לא רוצים שהם יעזבו. אם רוצים להשאיר את האדם הוא לא צריך להישאר כשכיר, הוא צריך לקבל מעמד של שותף. אלו שעשו התמחות במשרד גדול ולא נשארו באותו משרד, עברו למשרד אחר, גם הם ירצו להפוך לשותפים. רובם אינם פותחים פירמות משלהם אלא מצטרפים לפירמה קיימת או שמקימים איזושהי שותפות של מספר עורכי דין צעירים שהיו באותה פירמה ומקימים שותפות. עריכת דין לא יכולה להתקיים בדרך של one man show. אין דבר כזה. עורך דין טוב באמת, כשהוא עובד לבד הוא צריך להיות אדם בעל סגולות מאוד מיוחדות, חרוץ מאוד, זה לא פשוט ולא קל.

יש תופעה מאוד שלילית, אותם עורכי דין שיוצאים בהצהרות מוקדם מכיוון שהם לא מוצאים את מקומם בפירמה טובה ואז חלק גדול מהם פותחים משרדים ולצערנו הרב אין להם בית ואין להם מנטורים ואנשים שימשיכו ללמוד מהם ולהתקדם, הם נתקעים, פרנסתם איננה מצויה והם נמצאים במצב כלכלי, חברתי ואישי לא טוב. זו באמת תופעה מאוד עצובה שהסיבה לה היא בתי ספר למשפטים שאינם מכשירים משפטנים כמו שצריך.

 

היית ממליץ לעורך דין לפתוח משרד?

הוא צריך להתחיל במקום שהרמה המקצועית שלו היא גבוהה ביותר. וגם אז, רק אם יש לו לקוחות משלו. אם יש לו קשרים כאלה ואחרים, חברתיים ואחרים, הוא יכול. אבל שלא ילך לעבוד לבד. יש אנשים שעושים את זה, לא מעט, אבל אני לא ממליץ על זה. אולי אני מדבר מניסיוני האישי כי אני לא טוב בעבודה עצמאית אלא רק בצוות, הם מלמדים אותי ואני אותם. אני אוהב גם מאוד לעבוד עם הצעירים (למשל, היום יש לי טרום מתמחה).

 

מילות סיכום?

משנת 93' היינו חמישה שותפים, אז הגענו וגדלנו והבנו שצריך היום לעשות התמחויות, ואז למעשה כל אחד מחמשתנו בחר לעצמו את הנישה שלו. אנחנו הגענו למסקנה שאתה מצליח רק אם אתה עושה מה שאתה אוהב. המסורת הזו של כל אחד עושה מה שהוא אוהב נמשכת עד עצם היום הזה. אנחנו מאמינים בזה מאוד.

 

 

להרשמה לתפוצת המייל של מועדון הבוגרים: https://www.law-alumni.org