חוקרים מהשטח – ד"ר גיא פסח

כיצד יתועדו חוויות הילדות בזיכרון החברתי שלנו ואיך הדבר קשור לדיני זכויות יוצרים? כיצד מנצלת גוגל את תנועת ה"תרבות החופשית" כדי לחזק את עוצמתה הכלכלית וכוח השוק שלה? ד"ר גיא פסח מספר על מקצת הדברים העומדים בסדר היום המחקרי של מי שעוסקים בתחומי זכויות יוצרים, משפט וטכנולוגיה ודיני תקשורת.

-רננה הרמן-

ד"ר פסח, על אלו פרויקטים אתה עובד בימים אלה?
אספר לך על פרויקט שהוא מעניין לטעמי, ושגם גרר תגובות מחוץ למילייה האקדמי הסגור של חוקרים בתחום הקניין הרוחני. הפרויקט נולד כתגובה לזרם חזק מאד באקדמיה, בשנים האחרונות, אשר גורס כי אם נעבור לסביבת מידע חופשית ללא דיני זכויות יוצרים (או עם היקפי הגנה מופחתים משמעותית), העולם יהיה אמיץ, יפה וטוב יותר. הטענה המרכזית של הזרם הזה היא כי מיתון היקף ועוצמת ההגנה על זכות היוצרים ישחררו את החברה האזרחית מכבלי התקשורת התאגידית ומן האופן בו תאגידי תקשורת מסחריים שולטים על ערוצי ההפצה המרכזיים לתכנים ומידע.

הפרויקט שלי בוחן אם, ועד כמה, יש ממש בטענה הזו, כמו גם את האופן המניפולטיבי בו תאגידי תקשורת של "העולם החדש" (גוגל, פייסבוק ועוד) ממנפים את הטענה הזו – ואת תוצריה בזירה הפוליטית-חקיקתית-שיפוטית – כדי ליצור מבני כלכלה פוליטית חדשים. במבנים אלה אותם תאגידים משיגים עוצמה, כוח שוק ושליטה עוד יותר מאלה שהיו נתונים לברוני התקשורת של העולם הישן –  הכול באופן שעלול לפגוע בחופש הביטוי, בגיוון התרבותי וברווחת היוצרים. בחינה, לרבות אמפירית, של פעילות גופים דוגמת יו-טיוב מציגה תמונה המעידה כי דרגת הריכוזיות, חוסר הגיוון והפערים החלוקתיים, עלולה רק לגדול בסביבה של "תרבות חופשית". הפרויקט מנסה לקשור את הנתונים הללו עם מדיניות דיני זכויות יוצרים ולהראות כי דרגת הגנה מתונה – אך עדיין משמעותית – של דיני זכויות יוצרים (ובפרט כזו המתמקדת ברובד היוצר) צפויה להביא לסביבת תקשורת ותוכן יותר תחרותית, מבוזרת ומגוונת. באופן יותר כללי, מגמת הפרויקט היא להדגים כיצד מצבי קיצון של "עודף" הגנת זכות יוצרים או "היעדר" הגנת זכות יוצרים צפויים להביא לכשלים דומים. הפרויקט עורר תגובות, כשבאופן די צפוי שני הקיצונים של הזירה הפוליטית (הקיצון של תאגידי התקשורת הישנים והקיצון של אידיאולוגיית התרבות החופשית) תקפו אותו או תמכו בו לפי זווית האינטרסים הצרה שלהם – כולם, דרך אגב, תוך התעלמות מן הניואנסים והדקויות שהפרויקט עומד עליהם.

תחום נוסף שאתה עוסק בו מזה זמן הוא "שימור דיגיטלי של תרבות". תוכל להסביר?
בוודאי. סביבת מידע דיגיטלית ומרושתת, כמו שקיימת היום, היא שונה במישורים רבים ומגוונים בהשוואה לעבר. כך גם בכל הנוגע לאופן בו מתנהלים תהליכי שימור תרבותי, זיכרון חברתי ועיצוב מראה פני העבר לדורות הבאים. איננו נמצאים עוד בעולם של קומץ ארכיונים פיזיים (דוגמת הספרייה הלאומית או גנזך המדינה) ששימשו כ"שומר סף", רב כוח ועוצמה, ביחס ל"שאריות העבר" ו"נוף ההיסטוריה" אשר הדורות הבאים ייחשפו אליהם. עם המעבר לסביבה דיגיטלית, כל אחד מאיתנו כיחיד, כמו גם קבוצות וקהילות מגוונות בחברה, יכול לקחת חלק משמעותי בעיצוב מראה פני העבר לדורות הבאים. חשבי, למשל, על האופן בו אתר שיתוף תוכן, דוגמת יו-טיוב, משמש לא רק כ"זירת שיח עכשווית" אלא גם כמקור שהדורות הבאים יסתמכו עליו כדי לדעת, ללמוד ולהיות מושפעים מנוף ההיסטוריה ונוף העבר. יו-טיוב ופלטפורמות דומות הם מוסד זיכרון לכל דבר ועניין.

העניין שלי הוא באיתור, לימוד ואפיון מוסדות הזיכרון החדשים של העידן הדיגיטלי ובניסיון ללמוד כיצד הם מעצימים או מאיימים על היכולת של חברה לממש ערכים של חופש ביטוי, אוטונומיה וגיוון במסגרת תהליכי זיכרון חברתי. המסקנות אינן אחידות. מצד אחד, סביבת המידע הדיגיטלית מאפשרת דמוקרטיזציה של שימור תרבותי ותהליכי זיכרון חברתי. מצד שני, תהליכי ההפרטה, הקיימים בהקשר זה בסביבה דיגיטלית, מעוררים גם חששות.

גם בפרויקט הזה יש כמובן "נקודת מפגש" עם דיני זכויות יוצרים ודיני הקניין הרוחני. בשונה מסביבה פיזית, כשאנו מתעדים חומרים במדיה דיגיטלית, האובייקטים שאנו מתעדים ועושים בהם שימוש הם בדרך כלל נושא להגנת זכות יוצרים. כלומר, קיים פוטנציאל לשליטה על תהליכי שימור תרבותי על ידי מי שמחזיקים בידם בזכויות הקניין הרוחני על החומרים המתועדים. העניין שלי הוא לנסות ולהציע רפורמות ותיקונים לדיני זכויות היוצרים הנוכחיים, באופן כזה שלצד כיבוד והגנה על זכויות הקניין הרוחני של יוצרים תתאפשר גם סביבת זיכרון חברתי דיגיטלית מגוונת ודמוקרטית, ולא כזו הנשלטת על ידי הבעלים של הקניינים הרוחניים.