______________________________________________

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"



-ספיר דיין-

 

 

שם: מיכל גורן

אביבים: 31

שנה: ד'

העובדות:  מיכל ירושלמית מבטן ולידה ונמצאת כבר עשור באוניברסיטה (אבל כבר רואה את האור שבקצה). התחילה בתואר במדעי הרוח המשלב פילוסופיה וספרות כללית, המשיכה לתואר שני, בילתה די הרבה זמן בברלין בעזרת מלגות נדיבות (עוד לפני שהיה שם מילקי), אבל אז הבינה שמקומה כאן. את האקטיביזם שלה, שהקדישה לפעולות שונות אבל בעיקר לתיפוף בהפגנות (יש לה חוש קצב מפתיע), החליטה להפנות למשפטים: לא כסף ולא תהילה, אלא כלי לשינוי חברתי ופוליטי. מקווה לסיים השנה את התואר ואת הרומן שלה עם הר הצופים, אבל פתאום גם תואר שני מתחיל לקרוץ. נראה איך תשרוד את ההתמחות.

 

דיון נוסף: מיכל היא אמא לרחלי, תינוקת מתוקה להדהים שהלחיים שלה ידועות בשנתון כולו, ומלבד לימודיה היא גם עובדת ומתנדבת (בשנה שעברה בוועד נגד עינויים, השנה בעיר עמים). כשמדברים על סופר-וומן, הכוונה אליה. "להיות אמא וסטודנטית זה לא קל. האוניברסיטה לא ממש מתאימה לאמהות ועדיין אין בה מערך תמיכה מספק, לצערי. אבל הפקולטה למשפטים עצמה עזרה מאוד, תמכה ועודדה. ילדתי בסוף שנה ב', ממש בסוף תקופת המבחנים, וקיבלתי יחס אוהד, גם מהסטודנטים שתמיד שלחו סיכומים ודאגו ועזרו לי לקראת הבחינות, וגם מהמרצים שהתגמשו בכל מקום שיכלו ומהמזכירות שנתנה לי כל הקלה שנזקקתי לה. הסביבה עזרה לי להשלים את השנה בהצלחה שהפתיעה אותי. לא יודעת איך הייתי עושה את זה בלי כל העזרה."

 

למה משפטים:"למדתי במדעי הרוח המון על פמיניזם, על פוסט-קולוניאליזם, דיברנו הרבה על תיאוריות פוליטיות שחשובות לי. הרגשתי שיש לי בסיס תיאורטי מוצק, אבל שכל מה שאעשה יגיע לכל היותר לדיון פנים-דיסציפלינרי. בחיים לא חשבתי שאלמד משפטים, אבל פתאום חבר טוב העלה את האפשרות הזו כתוכנית ב' אחרי הדוקטורט שלו בספרות ואני חשבתי, למה לחכות? בסופו של דבר, מה שחשבתי שאלמד רק ככלי טכני הפך לחוג מעניין מאוד שגם מציע הרבה לימודים פרקטיים ומגע בין האוניברסיטה לקהילה (כמו הקליניקות ומרכז מינרבה) וזה מבורך בעיני".

 

   

שם: רמה רווה

אביבים: 47

שנה: ד'

העובדות: רמה, נשואה למשה ואמא לשלושה, עזבה ביום בהיר אחד את עבודתה האטרקטיבית כמנהלת כספים בחברה בינלאומית, עזבה את החליפות, הפגישות והאנשים העשירים, והחליטה להגשים את חלומה ולחזור לספסל הלימודים ללימודי משפטים. בינתיים נראה שזה וירוס משפחתי, כיוון שגם בתה הגדולה של רמה, בת 22, הלכה בעקבותיה והחלה ללמוד משפטים השנה. אולי רמה תסכים לקבל אותה להתמחות.

 

למה משפטים: "זוהי סגירת מעגל עבורי. רציתי מאוד ללמוד משפטים כבר בתור סטודנטית צעירה, אבל זה לא הסתדר והלכתי ללמוד כלכלה, מה שגרם לי להתעסק רוב החיים שלי עם מספרים. תמיד ידעתי שאם אי פעם אני ארצה לעשות שינוי, זה יהיה ללמוד משפטים. אני שמחה שהייתה לי האופציה, כשהחלטתי לעשות שינוי בחיים, לחזור אחורה ולממש את הרצון החזק שהיה לי."

 

דיון נוסף: "הגעתי לפקולטה עם חוויה מאיימת שליוותה אותי המון שנים, אחרי תואר בכלכלה באוניברסיטה. האוניברסיטה עבורי הייתה מקום מפחיד ומאיים, גדול ומסובך, לא ידעתי איך להגיע לכל מקום, הנגישות של החומר הייתה בעייתית, אנשים היו קורעים דפים מהספרים כדי שאחרים לא יצלמו, ואני מרגישה שהלימודים היום בפקולטה למשפטים הם סוג של תיקון עבורי.

 

האווירה בפקולטה היא מצוינת. החומר האנושי מאוד איכותי. אני נהנית מהשאלות והידע של הסטודנטים, מהאווירה, מהמרצים ושיתוף הפעולה בין כולם, ובמיוחד מהפרגון ההדדי, אם זה בפייסבוק או בדרופבוקס. גם המזכירות תמיד קשובות ונותנות הרגשה שיש עם מי לדבר. הסטודנטים של היום לא יודעים איך היה קשה ללמוד פעם וכמה היום זה קל, הם צריכים להודות, כי זה לא מובן מאליו."

 

רמה, אחת התלמידות המצטיינות בפקולטה, שמעולם לא עשתה מועד ב' ובכל זאת שומרת על ממוצע ציונים שרובנו יכולים לחלום עליו, אומרת שהכל נובע מהגיל. "ללמוד בגיל שלי זו חוויה אחרת לגמרי. הלמידה היא לא מתוך כורח אלא מתוך רצון. כשלומדים מתוך רצון זה שונה, אני מוצאת את עצמי התלמידה הכי חנונית בכיתה, שקוראת את כל חומרי הרשות והמאמרים ומגיעה לכל השיעורים, כי זה פשוט מעניין אותי."

 

 

 

מי אני: אורי גבאי

אביבים: 26

שנה: ד

העובדות: אורי משלב תואר בוגר במשפטים עם מוסמך במנהל עסקים, בהתמחות במימון. אבל העומס בלימודים לא הספיק לו, ולכן הוא עובד במשרד המשפטים במשרת סטודנט ובזמנו הפנוי משמש כעוזר הוראה. "השילוב עם מנהל עסקים החל בשנה ב' לתואר במשפטים, לאו דווקא בגלל שיקולים פרקטיים של משלח יד בעתיד, אלא יותר לשם העשרת הידע הכללי ברמת האקדמיה, וגם מכיוון שהעיסוק במספרים פחות מפחיד אותי מהסטודנט הממוצע למשפטים ".

 

 

למה משפטים: "לפני הלימודים התלבטתי מאד מה ללמוד ולא חשבתי בכלל על משפטים. קצת מוזר להודות בכך, אבל האמת היא שחיפשתי סיבה טובה לעבור לירושלים, ולאחר בירור קצר הבנתי שהפקולטה למשפטים בירושלים היא הטובה ביותר, אך לא עמדתי בדרישות הקבלה. לאחר שהצבתי לי את 'משפטים בעברית' כיעד, ניגשתי לפסיכומטרי (בפעם השנייה) ולשמחתי השגתי את הציון המיוחל שהספיק לי כדי להתקבל."

 

דיון נוסף: "במהלך התואר נחשפתי לעבודת המדינה דרך משרת סטודנט במשרד המשפטים. לא פעם נכחתי בוועדות חשובות הנמצאות על סדר היום – כגון הוועדה המייעצת לענייני פליטים, הוועדה למינוי דיינים, הוועדה לבחירת נציגי ציבור בבתי הדין לעבודה וכדומה – וראיתי מקרוב את עבודת הממשלה בנושאים אלה. לדעתי, תעסוקה בפרקטיקה משפטית עוד לפני ההתמחות תורמת המון להבנת מקצוע עריכת-הדין (במנותק מהשורה בקורות החיים), וכאחד שחושב על תעסוקה עתידית בשירות המדינה (אף שאת ההתמחות סגרתי במשרד פרטי) – היא גם תרמה לי להיכרות משמעותית ותורמת עם הסביבה הזאת."
 

   

מי אני: עומרי טנקמן

אביבים: 26

שנה: ד

 

העובדות: בשנה א' התחיל עומרי את התכנית המשולבת עם יחב"ל, אך פרש אחרי שבוע וחצי מיחב"ל עקב חוסר עניין. "במהלך השנה התחלתי להרגיש שמשפטים כתואר חד-חוגי לא מספקים אותי, וחיפשתי להתחיל לשלב משנה ב'. התקבלתי לתכנית אמירים-רוח והמשכתי בשילוב. התואר באמירים מקיף הרבה תחומי ידע וההשקעה בסטודנטים משמעותית, כך שזו הזדמנות מצוינת להרחיב אופקים ולגעת בהמון תחומים מעניינים שלא מגיעים אליהם במשפטים." עומרי הוא אחד התלמידים העסוקים בפקולטה, אבל בסמסטר האחרון הוא לקח פסק זמן מאתנו לטובת תכנית חילופי-סטודנטים בוונקובר. מתגעגעים!

 

דיון נוסף: "בשנה שעברה השתתפתי בקליניקה לזכויות נשים בעבודה בהנחיית עו"ד תמי קצביאן ופרופ' גיא דוידוב. במסגרת הקליניקה הייתי שותף (יחד עם דורית המברג וסודיה כהן מהשנתון שלנו) לכתיבת מודל חלוצי בארץ להסכם קיבוצי המקדם שוויון מגדרי במקום העבודה. העבודה על הפרויקט הייתה מרתקת מכיוון שיצא לנו לקרוא עשרות הסכמים קיבוציים, מאמרים, חקיקה ופסיקה בנושא, וגם להיפגש עם ארגוני עובדים בשטח ולראות מה מהסעיפים חשוב להם יותר ופחות ומה ריאלי להכניס למודל. כרגע המודל כבר 'מתחיל ללכת' ומספר מקומות מקדמים אותו עצמאית." עומרי השתתף באחת הקליניקות שאולי הכי מלחיצות גברים, ושרד כדי לספר. "החוויה של להיות גבר יחיד בתוך קליניקה בה כל שאר החברות הן נשים עלולה להישמע מוזרה או אפילו מפחידה לאנשים מסוימים. אבל לא הייתה תחושה שאני צריך לייצג את אוכלוסיית הגברים מול חבורה של פמיניסטיות. החוויה בשיעורים הייתה מאוד חיובית ולמעט מקרים בודדים מאוד לא זכורים לי חיכוכים על רקע מגדרי ".
 

למה משפטים? "אין לי משפטנים במשפחה וגם לא צפיתי באדיקות בסדרות בתי משפט בתור ילד, כך שזה לא היה איזה נתיב מוכתב מראש. זו הייתה בחירה די מושכלת והמטרה הייתה לבחור מקצוע לימודי שיהיה פרקטי, יערב שימוש משמעותי בשפה ויאתגר. מעבר לכך ניסיתי לדמיין איך תיראה הקריירה שלי ורציתי להיות מסוגל להשתמש ביכולות שלי כדי לעזור לאנשים ולהשפיע על החברה. משפטים השתלב לי היטב בתמונה הזו. מעניין אותי לבחון איך חברות מתעצבות, ובעיני למשפט יש תפקיד חשוב בעיצוב הזה ולכן כדאי וחשוב ללמוד משפטים".