check
כנס יקיר הפקולטה | הפקולטה למשפטים

כנס יקיר הפקולטה

כנס יקיר הפקולטה

בטקס מרגש וחגיגי שהתקיים בחודש יוני האחרון בנוכחות מכובדים רבים בעולם המשפט, הוענק לפרופ' יעקב נאמן פרס יקיר הפקולטה לשנת 2014. "הבחירה בפרופ' נאמן היתה טבעית בגלל הבולטות המקצועית שלו ושל המשרד שהקים, ואף בשל הישגיו הרבים בתחום הציבורי", העיד פרופ' יואב דותן, מיוזמי הטקס. נפגשנו עם יקיר הפקולטה לראיון ייחודי כדי לנסות לקבל השראה כמשפטנים וכמשפטנים לעתיד.



 -רננה הרמן-
צילומים: יאיר מיוחס

 

פרופ' נאמן, לאחר טקס מרשים שהוקיר את עשייתך הרבה בתחום המשפט, מתבקשת השאלה: האם זהו המסלול שמגיל קטן תכננת לעסוק בו?
ממש לא. רציתי ללמוד רפואה ואף נרשמתי ללימודי רפואה. אבל בשלב זה ההורים שלי אמרו לי: "אם תלמד רפואה – לא יהיה לך יום ולא יהיה לך לילה. תלמד משפטים. יהיה לך 'שלאף-שטונדה' ותוכל להספיק לבלות בקונצרטים ובבתי קפה". בדיעבד התברר שגם כעורך דין לא היה לי יום ולא היה לי לילה. ברגע שהחלטתי ללמוד משפטים התמסרתי לזה. הייתי עסוק מאד. הייתי חוזר מהעבודה או משיעור באוניברסיטה ומתיישב לחזור על החומר שלמדתי. אני לא זוכר לילה שהלכתי לישון לפני חצות.

 

איך היתה תחילת הדרך שלך כעורך דין?
באותה תקופה גרתי בתל אביב. הייתי נשוי עם שתי בנות, ופתחתי את המשרד בבית, בסלון שלנו בדירת שלושה חדרים. כשהגיע אלי הלקוח הראשון לייעוץ, נתתי לו בגאווה קבלה על הסכום ששילם. הוא נכנס עם הקבלה לשירותים, קרע אותה ואמר לי: "עו"ד נאמן, אם תשתמש בקבלות אתה לא תגיע רחוק". אמרתי לו: "מצטער אבל ככה חונכתי. אני לא מוכן ללכת בדרך אחרת". ב-1979 כשנתמניתי למנכ"ל משרד האוצר, הוא טלפן לברך אותי ולהתנצל. הוא אמר: "עכשיו שוחררתי מתשעה חודשים של ישיבה בבית סוהר בגין עבירות מס. כנראה שצדקת".

 

במשך כמה שנים המשכתי לעבוד לבד במשרד שבביתי, עד שבשנת 1972 קבלתי הצעה מעו"ד חיים הרצוג ועו"ד מייקל פוקס. הם רצו להקים משרד שיעסוק בעיקר בעסקאות רב-לאומיות של חברות זרות שמגיעות לישראל וחברות ישראליות שרוצות להשקיע בחו"ל. כך, ביולי 1972, פתחנו משרד במגדל שלום בתל אביב. שלושה חדרים, מזכירה אחת, ועל הריהוט היתה אמונה הגברת אורה הרצוג. בהמשך התחלנו לקבל מתמחים ופיתחנו שיטה לפיה המשרד גדל מלמטה. מתמחים מצטיינים יהפכו לעורכי דין, ואחרי 4-6 שנים יוכלו להצטרף כשותפים במשרד. עיקרון חשוב נוסף שקבענו הוא שמי שמצטרף כשותף לא צריך לשלם כסף עבור הנכסים של הפירמה. כך גדלנו והיום יש לנו יותר מ-230 עורכי דין וכמה עשרות מתמחים. באמת צמחנו מלמטה.

 

מהם הערכים והתכונות שלדעתך הובילו אותך להצלחה, ושחיוניים לדעתך לעורך דין?
קודם כל, סבר פנים יפות. חשוב להסתכל לאדם שמולך בעיניים ולא מלמעלה למטה. זה הכי חשוב. עיקרון שני הוא להיות ישר עם עצמך, ולא להגיד דברים שאתה יודע שהם לא נכונים. לצערי הרב, עורכי דין רבים מזלזלים בכלל הזה. דבר שלישי וחשוב שבזכותו המשרד מצליח הוא ערך החברות. אין במשרד דרגות או הרגשה של היררכיה. כשהייתי מנהל המשרד אף אחד לא קרא לי "מנהל" וכשהייתי שותף בכיר אף אחד לא קרא לי "שותף בכיר" או "שותף מייסד"'. פנו אלי בשם: "יעקב". אנו מקפידים גם לא ללכת עם עניבות במשרד כדי לא לפתח תחושת חשיבות עצמית גבוהה מדי. רק כשעוברים את הכביש לבית המשפט אין לנו ברירה ואנו שמים עניבה שחורה. לסיכום, יחס חברי לעורכי הדין, למתמחים ולפקידים הוא חשוב מאד ואנו משתדלים ליצור אווירה כזו במשרד שלנו.

 

בהמשך עברת לתחום הציבורי. באיזה תחום הרגשת יותר סיפוק ומיצוי?
תמיד התעניינתי בצורכי ציבור. כבר משנת 1972, במקביל לעבודתי במשרד, הייתי חבר בוועדות ציבוריות שונות בנושאי מסים, חינוך ועוד. בספטמבר 1979 פנה אלי יגאל הורוביץ אותו הכרתי ואמר: "אני רוצה שתהיה מנכ"ל משרד האוצר". עניתי לו שיש לי משרד עורכי דין ואני לא צריך את זה. תגובתו היתה: "אני לא שאלתי אותך". כעבור שלושה ימים הממשלה כבר מינתה אותי כמנכ"ל משרד האוצר, תפקיד בו החזקתי כשנתיים. אני לא צריך לספר לך שיש הבדל קטן במשכורת בין הציבורי לפרטי. אבל היו לי מספיק חסכונות ולא דאגתי. הרגשתי שאני ממלא שליחות ציבורית, וזה נתן לי סיפוק גדול.

 

יקיר הפקולטה פרופ' נאמן מקבל את האות מפרופ' ברק 

 

ולשאלה קצת פחות אישית – מה דעתך על הליך בחירת השופטים?
הדבר הכי חשוב הוא לדון לגופו של עניין. לא בגלל שאדם אחר משפיע עליך פוליטית או ששופט מסוים דורש שתמנה מישהו. דבר נוסף: חשוב שלא תהיה למקבלי ההחלטות שום זיקה אישית לנושא. דבר שלישי: לנסות להגיע לאחדות דעים בוועדה לבחירת שופטים. כשאני הייתי בוועדה לבחירת שופטים השתדלתי להגיע להבנות ולהסכמות. לפעמים זה דרש קצת "לשחק" בתורת המשחקים, אבל בסופו של דבר ההחלטה לגבי השופטים שנבחרו לבית המשפט העליון בתקופתי התקבלה פה אחד על ידי תשעת חברי הוועדה. אני שמח שהדברים נעשו בצורה כזו.

 

דבר נוסף וחשוב: לא לפטפט, לא להתראיין ולא לדבר עם כלי התקשורת. צריך לעשות הכל בצנעה, ביושר ובהבנה הדדית. אתן לך דוגמא טובה: סמוך לישיבות הוועדה לבחירת שופטים נכתבה כותרת בעיתון: "הישיבה היום לא תתקיים, ואם היא תתקיים לא ייבחר אף שופט". באותו בוקר נתמנו ארבעה שופטים פה אחד על ידי הוועדה. איך זה קרה? כי מאחורי הקלעים ניהלתי שיחות לפני כן עם חברי הוועדה כדי להביא את כולם להסכמה. ההסכמה היא הדבר הכי חשוב. אם שופט מתמנה פה אחד על ידי הוועדה זה אומר שיש אמון מלא, ושזה לא דבר שנעשה בגלל שמישהו ביקש או לחץ או דאג שמישהו אחר יתמנה.

 

מה לדעתך הפתרון לבעיית העומס בבתי המשפט?
העומס בבתי המשפט הוא דבר נוראי, וכולנו אשמים בכך. ראשית, העובדה שלא מטילים הוצאות ריאליות על צד שמפסיד מביאה לכך שלכל אדם או חברת ביטוח שנתבעים משתלם לסחוב את המשפט שנים ארוכות. בדרך כלל מי שנפגע זה הציבור החלש. דיברתי רבות עם השופטים על הפתרונות לכך כפי שאני רואה אותם, ואני שמח שהיום זה מתחיל להתבצע: כל משפט צריך להתנהל "מיום ליום", כמו שכתוב בחוק סדר הדין הפלילי ובתקנות סדר הדין האזרחי. בהמשך לכך, פסק הדין צריך להינתן תוך שלושים יום. חשוב לקבוע הוצאות ריאליות לצד שמפסיד, וגם להתחשב באופן שבו הוא ניהל את קו ההגנה או התביעה שלו.

 

דבר נוסף אותו למדתי ממורי ורבי השופט ויתקון ז"ל הוא כתיבת פסקי דין קצרים ולעניין. אפילו בבוררות יוחננוף, אחת הבוררויות הכי מסובכות שעסקתי בהן ושנמשכה שש שנים ונקבעו בה הוצאות ריאליות של מיליוני דולרים – כתבתי פסק דין קצר של מספר עמודים. זו הדרך היחידה למנוע מצב שבו אנשים נגררים במשך שנים עד קבלת הזכויות או הסעדים המגיעים להם.

 

לקראת סיום, תוכל לשתף אותנו בתחושותיך בעקבות טקס יקיר הפקולטה?
מאד התרגשתי בטקס. התרגשתי מהדברים של פרופ' אהרן ברק, של השופט גרוניס נשיא בית המשפט העליון, של נשיא האוניברסיטה העברית ושל שאר האנשים. הקשבתי לדברים שנאמרו ושאלתי את עצמי: "רגע, אתה בטוח שזה אתה?". הגעתי לתובנה שכנראה אלה המשימות שמוטלות עלי ואני מקווה להמשיך ולפעול בדרך שלי בתחומים האלה.

 

 

מימין: פרופ' אהרן ברק, פרופ' יעקב נאמן, נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ודיקן הפקולטה פרופ' יובל שני