|
לא על הפילוסופיה לבדה - JRLS
Jerusalem Review of Legal Studies (JRLS) הוא כתב עת צעיר יחסית בפקולטה, היוצא בשפה האנגלית. עורכיו הראשיים הם פרופ' אלון הראל ופרופ' דוד אנוך, המכהן גם כראש החוג לפילוסופיה. במקור הייתה הקמת כתב העת, לפני כ-4 שנים, יוזמה של הדיקן לשעבר, פרופ' יואב דותן. "יואב פנה אלי ולאלון ומאז אנחנו עושים זאת ביחד", מספר אנוך. בשנים הראשונות היה זה פרויקט של הפקולטה, ומזה כשנה יוצא כתב העת במשותף עם ה-Oxford University Press. "למעשה נקנינו חלקית. עשינו אקזיט", מתלוצץ אנוך.
|
|
|
ייחודו של כתב העת, בתוך אלפי כתבי העת הקיימים, הוא בכך שהוא מוקדש רק לדיונים ביקורתיים מפורטים, בדרך-כלל בספרים ובפרויקטי מחקר גדולים יחסית. "אחד הדברים שיואב עשה מאוד יפה הוא שאיתר את המחסור הזה בשדה", מסביר אנוך. ניתן למצוא בספרות התייחסות לדברים שנכתבים, אך לרוב אלו התייחסויות נקודתיות, ספוראדיות. "הפורום שלנו נותן מענה להתייחסות עמוקה לספרים בתיאוריה משפטית", הוא מוסיף.
לעומת כתבי העת הסטודנטיאלים, שבהם מגישים מאמרים לביקורת המערכת, ה- JRLS פועל במתכונת שונה. אם יוצא ספר מעניין, מזמינים העורכים את כותב/ת הספר וכותבים נוספים לדיון ביקורתי בספר. לדברי אנוך, כרך אחד כולל בדרך כלל שניים או שלושה סימפוזיונים כאלו. "יש סימפוזיון שקורה פיסית, בדרך-כלל בירושלים אבל לא תמיד, ובו שלושה או ארבעה מגיבים וכותבי הספר מתמודדים עם הביקורות", מתאר אנוך. לאחר מכן נערך דיון ומוגשות הגרסאות הכתובות, שעוברות את שיפוט העורכים ומתפרסמות כסימפוזיונים כתובים.
הגם שלדבריו של אנוך "זה בסדר" שכתב העת יורש מעט מזהותם של עורכיו, הרי שה-JRLS עוסק בתחומים רבים ומגוונים, החוצים את תחומי ההתמחות של פרופ' אנוך ופרופ' הראל. ה-JRLS אינו עוסק בפילוסופיה של המשפט דווקא אלא בכתיבה תיאורטית משפטית. "כשמדובר בתחומים שיש לנו בהם מושג, אנחנו משתמשים במושג שיש לנו. בתחומים אחרים אנו נעזרים בקולגות", מסביר אנוך. הליך השיפוט אינו הליך שיפוט קלאסי כמו בכתבי עת אחרים כדוגמת 'משפטים'. "ב'משפטים' אתה בדרך-כלל מגיע למסקנה סופית, 'כן או לא', אבל אצלנו המטרה הכללית של ההערות היא לשפר. זה יותר שיח. ואז מתפרסם הסימפוזיון ככזה", הוא מוסיף. כמו כן, העורכים אינם שופטים בעצמם את רוב המאמרים, אלא תפקידם המרכזי הוא למצוא את השופטים המתאימים.
הגישה המקוונת לכתב העת היא פתוחה, קרי "Open Access". "קרוב לוודאי שזה לא יישאר כך לנצח", צופה אנוך. "חלק מהמודל של ה-Oxford University Press הוא להתחיל מגישה פתוחה לכתב העת, להרחיב את העניין בו ואז לעבור למודל כלכלי מעט אחר."
|
|
בין הלכה ומעשה – שנתון המשפט העברי
כתב העת "שנתון המשפט העברי" נוסד לפני כמעט ארבעים שנה. העורכים הראשונים, היוזמים והמקימים שלו הם השופט מנחם אלון והשופט חיים כהן. "בתקופתם עיקר המטרה של פרויקט המשפט העברי ושל השנתון, כאחד המכשירים שלו, היה הטמעת המשפט העברי בישראל, והמאמרים גם נכתבו בהתאם", מספר ד"ר בני פורת, אחד מן העורכים הנוכחיים של כתב העת. "היום אנחנו נמצאים במקום קצת אחר. לאו דווקא הטמעה אלא, בין השאר, סוג של דיאלוג בין המשפט העברי לבין המשפט המודרני, משהו יותר תיאורטי ופילוסופי." לדבריו הדבר גם מחייב, לרוב, השוואה לשיטות משפט אחרות מלבד השיטה הישראלית. "היום הכוונה היא השיח וההשפעה ההדדית, ופחות מבחן התוצאה של האם יושם המשפט העברי כן או לא", הוא מוסיף.
המדובר בכתב עת של עמיתים, שרמת הסינון בו די גבוהה. "אנחנו מקבלים לפרסום כ-30% מהמאמרים שנשלחים אלינו", מסביר פורת. "לא מתפשרים על האיכות, למרות שהדבר מקשה עלינו מבחינת כמות המאמרים." לדבריו, כתב העת עוסק במשפט העברי במובן הרחב שלו: לא רק מאמרים העוסקים במשפט עברי גופא, אלא גם בתחומי המשפט הכללי ובמדעי היהדות (תלמוד, היסטוריה יהודית, מחשבת ישראל) הנושקים למשפט העברי.
פורת משתף אותנו במאמר שפורסם באחרונה בשנתון ומדגים את המבט הרחב יותר שלו. "בכרך הקודם התפרסם מאמר מעניין לקהיליית השופטים מאת ד"ר איתי ליפשיץ – 'דין ודברים בקרב שופטים'," מספר פורת. המאמר עוסק בשאלת אופן כתיבת פסק-דין, עד כמה הוא צריך להיות פרי של עבודה מבודדת של השופט בינו לבין עצמו או שמא אפשר, ואף צריך, לנהל שיח בין השופטים תוך כדי כתיבת פסק הדין. "המשפט העברי מציב עמדה לא שגרתית בכך שהוא מכוון את השופטים לעריכת התייעצויות ביניהם, כלומר פסק-דין שנכתב בצורה של דיאלוג בין שופטים, תוך התייעצויות והחלפת דעות. זהו נושא שמוסדר בצורה מאוד מפורטת במשפט העברי ופחות במשפט הישראלי", מתאר פורת. המאמר מציע לשופטים בישראל אופן אלטרנטיבי לכתיבת פסק-דין, כזה שנכתב תוך דיאלוג ולא בעבודה אינדיבידואלית.
דוגמה נוספת לנקודת המבט הרחבה של השנתון הוא מאמר, העתיד להתפרסם בכרך הבא, מאת בן שוורץ, בוגר הפקולטה ומתמחה בראיית חשבון במחלקה הכלכלית במשרד KPMG סומך חייקין. המאמר, 'הצעה לפתרון ביטוחי לבעיית מסורבות הגט', נכתב לראשונה במסגרת סמינר שבו השתתף שוורץ בנושא 'פתרונות הלכתיים ואזרחיים לבעיית מעוכבות הגט'. שוורץ הוא בוגר החינוך הדתי, ולדבריו העיסוק בממשק שבין הלכה למדינה, בקו הדק שבין מסורת לשינוי, תמיד היה חלק מעולמו הפנימי. "בתוספת רצון לנסות ולתקוף את הסוגיה באופן יצירתי ככל שניתן, הבשיל הרעיון בהדרגה," מספר שוורץ. ד"ר אבישלום וסטרייך, מנחה הסמינר, הציע לשוורץ לשדרג את העבודה לכדי מאמר משום שסבר כי מדובר בפתרון ריאלי ופרקטי שלא דנו בו עדיין. "מכיוון שהמאמר עוסק בבעיה שבמהותה היא בעיה הלכתית, הגשת העבודה לד"ר בני פורת בשנתון המשפט העברי הייתה מהלך טבעי", מסביר שוורץ. בעיית מסורבות הגט היא מן הקשות, המורכבות ועתיקות היומין בעולם היהודי. עקב תחולתו של הדין הדתי בישראל על נישואים וגירושים, הבעיה התעצמה בעשרות השנים האחרונות. למרות זאת, אף אחד מהפתרונות השונים אשר הוצעו (הלכתיים כאזרחיים) לא התקבל באופן גורף. "מורכבות הסוגיה והפוטנציאל הנפיץ שלה ביחסי דת ומדינה הניעו אותי לנסות ולחשוב על פתרון חדש, העדיף על הפתרונות הנוכחיים ושיש בכוחו להתקבל," מנמק שוורץ. "הרקע הכלכלי ממנו באתי, כבוגר תואר בחשבונאות, והעניין שלי בעולם הביטוח באופן כללי, היוו את הקרקע לניסיון להציע פתרון המבוסס על דיני הביטוח המודרניים", מוסיף שוורץ. המאמר דן בסוגים השונים של ההסדרים הביטוחיים שניתן ליישם בכל הקשור לסרבנות גט, על יתרונותיהם וחסרונותיהם. המיוחד בפתרון הביטוחי הוא גמישותו. דיני הביטוח מאפשרים פתרון יצירתי על בסיס הסדרי ה"ליבה" הנדונים במאמר, וזאת בכפוף למגבלות תקציביות ופוליטיות.
כיום עובדים חברי המערכת על הכרך העשרים ושבעה של כתב העת, אשר צפוי לצאת בחודשים הקרובים. חברי המערכת הם פרופ' חנינה בן מנחם, פרופ' גדעון ליבזון וד"ר בני פורת. שנתון המשפט העברי נחשב לכתב העת הטוב ביותר בתחום המשפט העברי, הן בשל המעמד המוביל של המכון למשפט עברי הן בשל מעמדו של כתב העת עצמו. "בשנים האחרונות הקולגות בתל אביב נתנו לנו פייט מאוד טוב עם כתב העת המתחרה הנקרא 'דיני ישראל'," מודה ד"ר בני פורת. "זה רק מאתגר אותנו להשתפר. אני חושב שאנחנו עומדים בתחרות." כתב העת מדורג במדד ירושלים לדירוג כתבי-עת בדירוג B, הנחשב גבוה.
|
