מדור חוקרים מהשטח / מרכז המצוינות במחקר משפטי אמפירי

מרכז המצוינות המחקרית הראשון בתחום המשפט של המועצה להשכלה גבוהה יוקם באוניברסיטה העברית. המרכז, שמשלב חוקרים מפקולטות שונות מהאוניברסיטה העברית ומהטכניון, יעסוק במחקר אמפירי ויבחן את אופן קבלת ההחלטות בתחום המשפט. פרופ' איל זמיר וד"ר דורון טייכמן מהפקולטה למשפטים מסבירים על התהליך שהוביל להקמת המרכז ועל המחקרים שיבוצעו בו.

"התרומה של מרכז המצוינות היא מסד יציב יותר לחשיבה המשפטית בעתיד",  כך מסכם פרופ' איל זמיר את תרומתו של מרכז המצוינות המחקרית החדש באוניברסיטה העברית, הראשון מסוגו בתחום המשפט בישראל. המרכז, בראשות פרופ' אילנה ריטוב מבית הספר לחינוך ולימודי קוגניציה באוניברסיטה, מתמקד במחקר משפטי אמפירי.

מרכז המצוינות החדש הוקם במסגרת הגל השני של תכנית I-CORE – Israeli Center for Research Excellence, שהחלה ב-2010, ובמסגרתה הוקמו חמישה-עשר מרכזי מצוינות בתחומים שונים. זהו פרויקט הדגל, שדרכו מוזרמים משאבים משמעותיים למחקר האקדמי בישראל. לצד קידום המחקר עצמו, התוכנית מנסה לעודד גם קליטת חברי סגל חדשים ו"החזרת מוחות" ישראליים מחו"ל, כגון ד"ר יהונתן גבעתי שחזר מלימודי הדוקטוראט בבית-הספר למשפטים ובמחלקה לכלכלה של אוניברסיטת הארוורד וישתתף במרכז המצוינות החדש. חברי המרכז ייהנו ממענקי מחקר למימון מחקריהם.

איך יזמתם את ההצעה שלכם?

"היה קול קורא מוקדם לבחינת הנושאים, מעין סיעור מוחות כלל ארצי", מספר טייכמן, ממנסחי ההצעה למרכז המצוינות. "מתוך כ-1,200 רעיונות נבחרו כשמונה-עשר נושאים, כולל מחקר משפטי אמפירי. במסגרתם הוגשו למעלה מ-60 הצעות, ולבסוף נבחרו אחת-עשרה".

הופתעתם כשזכיתם?
"למעשה", אומר זמיר, "כשקיבלנו את הדו"ח על ההצעה המוקדמת שלנו לא חשבנו שנזכה. שיפרנו את ההצעה בהתחשב בהערות שקיבלנו על ההצעה המוקדמת ולבסוף הדבר הוביל למענק".

קבלת החלטות בשטח

מרכז המצוינות החדש דוגל באינטר-דיסציפלינריות. מלבד פרופ' ריטוב שעומדת בראשו, חברים בו עוד מספר חוקרים שאינם משפטנים: ד"ר אסף זוסמן וד"ר משה שעיו מבית הספר לכלכלה, פרופ' ישי יפה – דיקן בית הספר למנהל עסקים – ושני פרופסורים מהטכניון: עידו ערב ואלדד יחיעם. נוסף לזמיר ולטייכמן, חברים במרכז גם הפרופסורים אלון הראל ואסף חמדני מהפקולטה למשפטים.

ד"ר דורון טייכמן

כיצד התגבש הצוות הזה?

"הקו המנחה שלנו היה קבוצה אחידה מבחינה מתודולוגית", מספר טייכמן. "יתכן שלא נסכים לגבי סוגיות קונקרטיות, אבל ההצעה עצמה אחידה – בחינה אמפירית של הליך קבלת ההחלטות. איל ואני עבדנו עם אילנה ריטוב, מומחית לקבלת החלטות, וביחד התחלנו לחפש אנשים שיתאימו למסגרת הזו".

במה יעסוק המרכז?
"זהו מחקר אמפירי של ניתוח כלכלי וביהביוראלי", מסביר טייכמן. "למעשה, הוא מתרכז לא מעט בכלכלה ובפסיכולוגיה. אנחנו רוצים לבחון את הרציונאליות והאי-רציונאליות שבקבלת ההחלטות".

"אפשר לחלק את המחקרים האמפיריים לשניים וחצי סוגים, בערך", מוסיף זמיר. "סוג אחד הוא מחקרים אמפיריים בהם אנו מנסים ליצור מסד נתונים גדול ככל האפשר על המציאות הנתונה, לנתח אותו וללמוד ממנו מה קורה וכיצד המשפט משפיע. הבעיה היא שקשה לבודד את הגורמים להבדלים לתופעות שמוצאים. הסוג השני הוא אקספרימנטאלי – בוחנים הבדלים בין קבוצת ניסוי לקבוצת ביקורת. במחקרים ניסויים אפשר לבודד את ההשפעה של גורמים ספציפיים, אולם לא ברור שהתוצאות תקפות גם במציאות, מחוץ למעבדת הניסוי".

והחצי?
"זה הניסיון לעשות את הטוב שבשני העולמות – ניסויי שטח בהקצאה רנדומלית. אנו מנסים להגיע לשטח ולהכניס שינוי באופן רנדומלי כדי לבחון את ההשפעות במציאות. זה פותר את שתי הבעיות – הזיהוי והתיקוף".

טייכמן נותן כדוגמה את אחד המחקרים של זוסמן: "הוא מפרסם מודעות מכירה בלוחות שונים ובוחן האם שם המוכר במודעה משנה את מספר השיחות. חשוב לזכור שכל שאר הנתונים זהים בין המודעות. התוצאה המסתמנת היא שמודעות עם שמות ערביים מביאות לפחות פניות. אחרי שגילה את זה הוא התחיל לבדוק מודעות פרטיות שמפורסמות ללא שם המוכר, ומצא שאכן יש בהן ייצוג-יתר לערבים".

 
להחליף את האינטואיציה במידע

מרכז המצוינות הוא אוסף של כמה חוקרים תחת מסגרת אחת. המסגרת המתודולוגית היא אחידה, אך המחקרים עצמם שונים.

"אחד המחקרים שלי, למשל", מסביר טייכמן, "התמקד בשאלה הנושקת לתחומי המשפט וחברה והמשפט וכלכלה. אני שאלתי מדוע ישראלים נקבו בערך דולרי בעסקאות נדל"ן. על פניו זה נראה תמוה – חתימה על מט"ח גוררת סיכון. זה הגיוני כשיש היפר-אינפלציה או כשהבנק המרכזי שולט במט"ח, כמו שהיה אצלנו בעבר. אבל התופעה המשיכה גם כשהכלכלה הפכה לחופשית יותר והאינפלציה דעכה מאוד".

מה גילית?
"שהתופעה הזו נמשכה עד למשבר הסאבפריים ונפילת הדולר. הסתכלתי על ארכיבים של מודעות נדל"ן ואפשר לראות שתוך כמה חודשים כולן עברו מדולרים לשקלים".

בדקת מה הסיבה?
"בראיונות שערכתי התברר שאנשים עדיין חושבים על הדירות שלהם במונחי דולרים. יתכן שמדובר בהטיית המחדל – לעבור מדולרים לשקלים היה שינוי, ואנשים נרתעים משינויים. זו דוגמה לאנשים שכורתים חוזים לא יעילים, עד שהם לומדים בדרך הקשה ומפסידים הרבה כסף".

פרופ' איל זמיר

זמיר נותן דוגמה למחקר שנוטה יותר לכיוון האקספרימנטלי, שהוא מנהל יחד עם טייכמן וריטוב. "אנו נותנים לנשאלים תסריט שבו אדם נתפס נוהג במהירות גבוהה בשעת לילה ושואלים האם היו מרשיעים אותו. בחצי מהשאלונים הוא נתפס במצלמת מהירות, בחצי השני שתי מצלמות מרוחקות זו מזו תיעדו את הזמן המדויק בו עבר מולן, כך שלפי המרחק בין המצלמות ופרק הזמן שחלף בין התיעודים ניתן להסיק את המהירות. היה הבדל עצום בנכונות להרשיע לטובת מצלמת מהירות. שורה של ניסויים דומים הראתה שכנראה יש כאן עניין פסיכולוגי – אנשים מהססים להרשיע כשנדרש הליך של היסק, גם כאשר ההסתברות האובייקטיבית וההערכה הסובייקטיבית של ההסתברות שנעברה עבירה הן דומות".

האם זה בא לידי ביטוי בעולם המשפטי של היום?
"אנו רואים לפעמים שהמחוקק מגדיר עבירות שמתייחסות להתנהגויות אשר כשלעצמן אינן מפריעות לנו במיוחד. לדוגמה, החזקת רכוש גנוב או החזקת כלי פריצה ליד בנק. המחוקק חושב שעצם זה שאדם מחזיק את הרכוש הגנוב לא יספיק לשופט להסיק שהוא גנב, ולכן פותר לו את דילמת ההיסק הזו".

אז המשפטנים של העתיד יהיו סטטיסטיקאים?
"החשיבה המשפטית כוללת יסוד נורמטיבי מאוד חזק – מהם המטרות והערכים שאתה רוצה לקדם. אסור לראות במחקרים האלו תחרות לחשיבה המשפטית – הם רק תוספת. הם לעולם לא יחליפו את החשיבה המשפטית המסורתית. הם רק יחליפו את האינטואיציה במידע. חשוב לזכור שהאינטואיציה היא רק תחילתו של הליך החשיבה המשפטית".