|
מדור "הסטודנטים" |
|
|
|
|
|
מי אני? בנימין (ביני) אשכנזי
|
|
|
למה משפטים? "מכיוון שאני לקוי למידה, ידעתי שכל המקצועות הריאליים יהיו סגורים בפניי", מסביר ביני. בין היתר רצה ביני ללמוד לימודי מדעי הרוח, אבל הרגיש שאין אפשרות להתקיים מכך בכבוד. לכן הוא חיפש אחר תחומי השקה קרובים. לשאלה אם הוא מרוצה מהבחירה עונה ביני: "כן, אבל לפעמים מקלל את עצמי בתקופת המבחנים."
דיון נוסף: ביני לוקח חלק בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות ועובד בפרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין, אשר נותן ייצוג לנזקקים בתחום האזרחי. "נחשפתי להרבה מאוד תיקים ונפגשתי עם הצד היפה והטוב של המשפט. הרבה פעמים אתה שואל את עצמך אם המשפט באמת עושה טוב או עושה רע, ואני פגשתי את הפנים העדינות שלו ומאוד אהבתי את זה", הוא אומר בחיוך. ביני מספר על אדם אשר עזרו לו להפחית את חובו משמעותית, ואדם אחר שהיה על סף פשיטת רגל והיה זקוק להנחיה. "לעתים אלה פשוט אנשים שאתה רואה שהם מפוזרים ואתה רק יושב איתם, עושה סדר וכך אפשר להציל אותם", הוא מסביר. "אתה רואה אנשים טובים נלחמים בבירוקרטיה, וגם כסטודנט 'פּישר' אתה מבין כמה כוח יש לך ואתה יכול לעזור להם."
|
|
|
מי אני? ליאור מזרחי למה משפטים? ליאור משלבת את לימודי המשפטים עם לימודי עבודה סוציאלית. למרות השילוב הנדיר, ליאור מפתיעה: "עבודה סוציאלית הייתה למעשה בחירה מאוד טבעית וצפויה. שני ההורים שלי מגיעים מהתחום, עובדים במתנ"סים, וזה היה המשך ישיר למקום ממנו באתי והערכים עליהם גדלתי". לדברי ליאור, מכיוון שזו הייתה הבחירה המתבקשת, היא רצתה דווקא משהו מאתגר. כששמעה על התוכנית המשולבת, התלהבה מאוד. "משפטים הם כלי חשוב ומשמעותי לקידום מטרות העבודה הסוציאלית", היא מנמקת, "מבחינתי זה השילוב הכי הגיוני".
|
|
|
העובדות: ליאור אינה לומדת את השילוב המדובר רק באופן תיאורטי, אלא משתדלת גם ליישם את השקפתה בשטח. כחלק מיישום זה היא לוקחת חלק בפרויקט של מעגלי צדק בשם "עומדים בשער". ההתמקדות בפרויקט זה היא במאבטחים במוסדות חינוך בירושלים. "המתנדבים הולכים לבתי הספר והגנים, מדברים עם המאבטחים ומחלקים להם עלוני מידע על זכויותיהם", מתארת ליאור. "בנוסף, אנחנו שואלים אותם לגבי היחס אליהם וממליצים להם לערוך רישום של שעות העבודה". במסגרת הפרויקט ישנה אפשרות להביא תלושי שכר לניתוח והמתנדבים עוברים עליהם בחיפוש אחר הפרות של דיני העבודה – "ויש בשפע", אומרת ליאור בהחלטיות. המטרה היא ליידע את העובדים על זכויותיהם ולפתוח בפניהם אפשרות לפנות לחברה בבקשה לתקן את ההפרות, או לתבוע אותה. "הדרך שבה חברות מרוויחות על חשבון העובדים שלהן זעזעה אותי", אומרת ליאור בעצב. "מדובר באנשים מוחלשים ללא ידע וללא יכולת בדרך-כלל לפעול למען זכויותיהם." ידע משפטי או ידע בעבודה סוציאלית אינם הכרחיים להתנדבות, אבל בוודאי מועילים לעבודה השוטפת בפרויקט ולאפקטיביות שלו. ניתוח תלושי השכר וגיבוש מסמך מסכם מצריכים הבנה בדיני עבודה. אמנם, העבודה מול האנשים ורכישת אמונם הם דברים שלעתים באים בטבעיות, אך ליאור מבהירה: "אני מגיעה למפגשים האלו עם דברים שלמדתי".
דיון נוסף: בזמנה החופשי ליאור היא גם מדריכת פילאטיס מקצועית. בשנה א' פתחה קבוצה ראשונה אצלה בסלון ומאז התרחבה לשלוש קבוצות בביתה וכן שתי קבוצות בסטודיו של בנק ישראל. מלבד החינוך לבריאות הגוף, ליאור עוסקת גם בחינוך מסוג אחר במסגרת המרכזים ללימודי אזרחות ודמוקרטיה בכנסת ובבתי המשפט. בשיתוף עם משרד החינוך, מגיעות קבוצות בכיתות ט'-י"ב לסיורים מודרכים וסדנאות בנושאים כמו חופש הביטוי, שלטון החוק, שיטת הבחירות ועוד. "אני מרגישה שיש לנו כמדריכים יכולת השפעה על הנערות והנערים שמגיעים, אפילו אם מדובר בזמן קצר", משתפת ליאור. "המסר המרכזי שלי הוא שתמיד חשוב להיות מעודכנים, לקרוא עיתונים ולדעת שיש לנו יכולת השפעה". לדבריה, כל הדברים הנוספים הללו, מעבר ללוח הזמנים האקדמי, כמובן מעמיסים אבל נותנים הרבה סיפוק.
|
|
|
מי אני? תום קובצ'י
|
|
|
שאלנו את תום מהם הכישורים הנדרשים לדעתו כדי להיות מדריך אוריינטציה: "בעיקר המון רגישות לצרכים של אחרים", הוא קובע. "אני לא חושב שצריך להיות הסטודנט הכי טוב. זה לא משנה מה הציון שקיבלת בעבודה בדיני חוזים. צריך הרבה סבלנות והרבה רצון להשקיע". תום מספר על הסיפוק האדיר שבחניכה ואף מצהיר כי היה עושה זאת בחינם. "כשחצי שנה אחרי האוריינטציה עדיין באים להתייעץ איתי, וכשסטודנט בא אלי עם בעיה שמצליחה להיפתר, זו תחושה נפלאה", הוא משתף. נראה שהחניכה באוריינטציה לא הייתה מספיקה עבור תום והוא החליט לחנוך גם בתוכנית הסיוע לסטודנטים שעברית אינה שפת אמם. "היה לי מאוד קשה בשנה א', עוד בתור דובר עברית, אז לא יכולתי לדמיין מהו הקושי של סטודנט שעברית אינו שפת האם שלו", הוא אומר.
למה משפטים? "אף פעם לא חשבתי על משהו אחר", מתוודה תום. "תמיד ניסיתי לחשוב על מה ייתן לי הכי הרבה כוח לשנות את החברה", הוא אומר, ומוסיף כי אינו רואה את עצמו עובד במגזר הפרטי. כמי שהגיע מראש פינה, הבחירה בירושלים לא הייתה מקרית: לדידו ירושלים הכי פחות דומה לעיר גדולה מכל המקומות שבהם יש אוניברסיטאות. "הכי מרגיש לי כאן אווירה של ביחד ולא של כל אחד לעצמו. בתל אביב יש קצת את ההרגשה הזו, אבל פה יש ארוחות שישי והרגשה של חבר'ה."
דיון נוסף: מי שמכיר את תום יודע לספר עליו, לפני הכול, שהוא מעריץ "שרוף" של מכבי תל אביב. "בגיל ארבע שאלתי את אבא שלי בעד מי אנחנו. מאז אני מגיע מראש פינה ומירושלים לכל משחק", אומר תום בהתלהבות. הייחוד הוא בכך שתום אינו רק חלק מקבוצת אוהדים רגילה, אלא לוקח חלק בפרויקט "אחים לסמל", עמותה רשומה, אשר מורכבת מחבר'ה שהכירו במשחקים של מכבי ת"א. "מדובר בכמה אנשים שהחליטו שצריך לעשות משהו מעבר, יותר מאשר לבוא ולראות יחד משחקים. בראש השנה הם התחילו באיסוף תרומות לנזקקים, ניצולי שואה והוסטלים בסיכון", הוא מסביר. במסגרת "אחים לסמל" נערכת חלוקת שמיכות בחורף, ואילו בפסח נאספו מארזי מזון. הפרויקט אינו פתוח רק לאוהדי מכבי וכל אחד יכול לתרום. עם זאת, תום מצביע על היתרון שבעמותה שמורכבת מאוהדים: "אני מניח שזה תורם לסולידריות כי אנחנו נפגשים במשחקים ויש משהו מסביב לזה." |
|
|
מי אני? אביגיל לאונארונס
דיון נוסף: אביגיל ניהלה אורח חיים ספורטיבי עוד הרבה לפני שהגיעה לפקולטה. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה ספורט – פעם רקדתי ושיחקתי כדורסל. כיום אני בעיקר רוכבת על אופניים. אני רוכבת באופניים לאוניברסיטה אפילו בחורף ובגשם הירושלמי. נדמה לי שלא סיימתי כרטיסיית אוטובוס אחת השנה. אני מקווה שגם כשאהיה עורכת דין, אמצא את הזמן לרכב לבית המשפט, בדיוק כפי שאני רוכבת כיום לבית המשפט המחוזי במסגרת ההתנדבות במרכז ברירה". |
|
