check
מדור "הסטודנטים" | הפקולטה למשפטים

מדור "הסטודנטים"

מדור "הסטודנטים"

 

 

מי אני? בנימין (ביני) אשכנזי  
אביבים: 27
שנה: ג'


העובדות: את מסעו התחיל ביני דווקא במכללה למנהל בראשון לציון. לדבריו הדרך לא הייתה פשוטה: "אני לקוי למידה והיה לי מאבק ענק כדי להגיע לכאן, מכיוון שהפסיכומטרי שלי יחסית נמוך". ביני הגיע לועדת החינוך התרבות והספורט בכנסת ונלחם בכל החזיתות כי להגיע ליעד הנכסף – לימודים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. "מהרגע הראשון במכללה למנהל עשיתי הכול עבור ממוצע ציונים גבוה, כדי שאוכל לעבור לאוניברסיטה", הוא טוען. גם כשביני לא התקבל בפעם הראשונה הוא לא ויתר: "פניתי לרקטור ולדיקן התלמידים ובסופו של דבר הגשתי ערעור לוועדת הערכה ללקויי למידה בפקולטה למשפטים", הוא מספר. סיפורו של ביני נגמר על הצד הטוב ביותר, ובסופו של דבר האוניברסיטה קיבלה אותו לשורותיה: "הלימודים התחילו ביום ראשון ואני התקבלתי ביום חמישי. רכזת לימודי הבוגר, שושי בן-עמרם, התקשרה אלי פתאום ואמרה לי באדיבות יוצאת דופן, תעלה לירושלים ואבנה לך מערכת". ביני מדגיש שבהשוואה לכל האוניברסיטאות שהגיש אליהן מועמדות, באוניברסיטה העברית היחס היה הטוב ביותר. הסיבה העיקרית למעבר הייתה שכר הלימוד האוניברסיטאי, שהוא כרבע מהשכר במכללה, אך ביני מרוצה מהמעבר לירושלים גם מסיבות אחרות: "השוק מוצף ואם רוצים להתמחות במקום טוב, השם של 'העברית' הולך לפניה." ביני, ירושלמי במקור, למעשה חזר הביתה ומספר שהאווירה הירושלמית הרגישה לו טבעית. כשנשאל על הפערים ברמת הלימוד הסביר ביני: "אני לא יכול להגיד שהמאמץ שאני צריך להשקיע באוניברסיטה והמכללה הוא זהה. אמנם חומרי הקריאה הם דומים. עם זאת, אני מעריך שעקב שיטת הנרמול והעובדה שבאוניברסיטה העברית הסטודנטים 'על הנייר' עם נתוני פתיחה יותר גבוהים אז יותר קשה." למרות החששות שעשויים להרגיש סטודנטים העוברים מהמכללות, הוא מתאר קליטה מהירה וחלקה: "לא הייתה התנשאות, כולם היו מאוד נחמדים ועוזרים. מדי פעם עלו ויכוחים על עניין הבדלי רמות הלימוד, אבל הכול נגמר בחברות. בסופו של דבר, לי יש פרספקטיבה טובה יותר להעריך זאת, כי הייתי בשני המקומות".

 

 

 

 

 

 

bini

למה משפטים? "מכיוון שאני לקוי למידה, ידעתי שכל המקצועות הריאליים יהיו סגורים בפניי", מסביר ביני. בין היתר רצה ביני ללמוד לימודי מדעי הרוח, אבל הרגיש שאין אפשרות להתקיים מכך בכבוד. לכן הוא חיפש אחר תחומי השקה קרובים. לשאלה אם הוא מרוצה מהבחירה עונה ביני: "כן, אבל לפעמים מקלל את עצמי בתקופת המבחנים." 

 

דיון נוסף: ביני לוקח חלק בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות ועובד בפרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין, אשר נותן ייצוג לנזקקים בתחום האזרחי. "נחשפתי להרבה מאוד תיקים ונפגשתי עם הצד היפה והטוב של המשפט. הרבה פעמים אתה שואל את עצמך אם המשפט באמת עושה טוב או עושה רע, ואני פגשתי את הפנים העדינות שלו ומאוד אהבתי את זה", הוא אומר בחיוך. ביני מספר על אדם אשר עזרו לו להפחית את חובו משמעותית, ואדם אחר שהיה על סף פשיטת רגל והיה זקוק להנחיה. "לעתים אלה פשוט אנשים שאתה רואה שהם מפוזרים ואתה רק יושב איתם, עושה סדר וכך אפשר להציל אותם", הוא מסביר. "אתה רואה אנשים טובים נלחמים בבירוקרטיה, וגם כסטודנט 'פּישר' אתה מבין כמה כוח יש לך ואתה יכול לעזור להם."

 

 

מי אני? ליאור מזרחי
אביבים: 26
שנה: ג'

למה משפטים? ליאור משלבת את לימודי המשפטים עם לימודי עבודה סוציאלית. למרות השילוב הנדיר, ליאור מפתיעה: "עבודה סוציאלית הייתה למעשה בחירה מאוד טבעית וצפויה. שני ההורים שלי מגיעים מהתחום, עובדים במתנ"סים, וזה היה המשך ישיר למקום ממנו באתי והערכים עליהם גדלתי". לדברי ליאור, מכיוון שזו הייתה הבחירה המתבקשת, היא רצתה דווקא משהו מאתגר. כששמעה על התוכנית המשולבת, התלהבה מאוד. "משפטים הם כלי חשוב ומשמעותי לקידום מטרות העבודה הסוציאלית", היא מנמקת, "מבחינתי זה השילוב הכי הגיוני".  

 

 

liorm

העובדות: ליאור אינה לומדת את השילוב המדובר רק באופן תיאורטי, אלא משתדלת גם ליישם את השקפתה בשטח. כחלק מיישום זה היא לוקחת חלק בפרויקט של מעגלי צדק בשם "עומדים בשער". ההתמקדות בפרויקט זה היא במאבטחים במוסדות חינוך בירושלים. "המתנדבים הולכים לבתי הספר והגנים, מדברים עם המאבטחים ומחלקים להם עלוני מידע על זכויותיהם", מתארת ליאור. "בנוסף, אנחנו שואלים אותם לגבי היחס אליהם וממליצים להם לערוך רישום של שעות העבודה". במסגרת הפרויקט ישנה אפשרות להביא תלושי שכר לניתוח והמתנדבים עוברים עליהם בחיפוש אחר הפרות של דיני העבודה – "ויש בשפע", אומרת ליאור בהחלטיות. המטרה היא ליידע את העובדים על זכויותיהם ולפתוח בפניהם אפשרות לפנות לחברה בבקשה לתקן את ההפרות, או לתבוע אותה. "הדרך שבה חברות מרוויחות על חשבון העובדים שלהן זעזעה אותי", אומרת ליאור בעצב. "מדובר באנשים מוחלשים ללא ידע וללא יכולת בדרך-כלל לפעול למען זכויותיהם." ידע משפטי או ידע בעבודה סוציאלית אינם הכרחיים להתנדבות, אבל בוודאי מועילים לעבודה השוטפת בפרויקט ולאפקטיביות שלו. ניתוח תלושי השכר וגיבוש מסמך מסכם מצריכים הבנה בדיני עבודה. אמנם, העבודה מול האנשים ורכישת אמונם הם דברים שלעתים באים בטבעיות, אך ליאור מבהירה: "אני מגיעה למפגשים האלו עם דברים שלמדתי".

 

דיון נוסף: בזמנה החופשי ליאור היא גם מדריכת פילאטיס מקצועית. בשנה א' פתחה קבוצה ראשונה אצלה בסלון ומאז התרחבה לשלוש קבוצות בביתה וכן שתי קבוצות בסטודיו של בנק ישראל. מלבד החינוך לבריאות הגוף, ליאור עוסקת גם בחינוך מסוג אחר במסגרת המרכזים ללימודי אזרחות ודמוקרטיה בכנסת ובבתי המשפט. בשיתוף עם משרד החינוך, מגיעות קבוצות בכיתות ט'-י"ב לסיורים מודרכים וסדנאות בנושאים כמו חופש הביטוי, שלטון החוק, שיטת הבחירות ועוד. "אני מרגישה שיש לנו כמדריכים יכולת השפעה על הנערות והנערים שמגיעים, אפילו אם מדובר בזמן קצר", משתפת ליאור. "המסר המרכזי שלי הוא שתמיד חשוב להיות מעודכנים, לקרוא עיתונים ולדעת שיש לנו יכולת השפעה". לדבריה, כל הדברים הנוספים הללו, מעבר ללוח הזמנים האקדמי, כמובן מעמיסים אבל נותנים הרבה סיפוק.

 

 

מי אני? תום קובצ'י  
אביבים: 25
שנה: ב'


העובדות: כחלק מהחיבור לאוניברסיטה ולירושלים בכלל, כיהן תום בשנה האחרונה כמדריך בשבוע האוריינטציה שמציעה הפקולטה. מדריכי האוריינטציה מלווים את המתקבלים לפקולטה מרגע קבלתם ללימודים. בשבוע שלפני פתיחת שנת הלימודים מגיעים כל הסטודנטים לשלושה ימים מרוכזים בפקולטה, ובמהלכם הם עוברים סיור בקמפוס ובירושלים, הכולל גם את בית המשפט העליון. היתרון באוריינטציה, לדבריו, הוא הנחיתה הרכה שהיא מאפשרת. "אנחנו מלווים את החניכים מהקיץ, החל מההתלבטויות שלהם לגבי מגורים בעיר דרך השאלות העולות לגבי מה כדאי לשלב עם לימודי המשפטים, איזה אוטובוסים יש לקחת ואפילו איזה מתכון מומלץ לקציצות", צוחק תום. כל מדריך מופקד על קבוצה של כ-35 סטודנטים והחניכה אינה מסתיימת בשבוע האוריינטציה בלבד. "אנחנו מעניקים להם הרבה צידה לדרך ודברים שקשה להסתדר בלעדיהם בפקולטה ולוקח זמן לאסוף אותם", מסביר תום, "בין אם זה איך ללמוד, איך לקרוא פסקי-דין ואיך לגשת לעבודה". 

 

 

 

 

tom 

שאלנו את תום מהם הכישורים הנדרשים לדעתו כדי להיות מדריך אוריינטציה: "בעיקר המון רגישות לצרכים של אחרים", הוא קובע. "אני לא חושב שצריך להיות הסטודנט הכי טוב. זה לא משנה מה הציון שקיבלת בעבודה בדיני חוזים. צריך הרבה סבלנות והרבה רצון להשקיע". תום מספר על הסיפוק האדיר שבחניכה ואף מצהיר כי היה עושה זאת בחינם. "כשחצי שנה אחרי האוריינטציה עדיין באים להתייעץ איתי, וכשסטודנט בא אלי עם בעיה שמצליחה להיפתר, זו תחושה נפלאה", הוא משתף. נראה שהחניכה באוריינטציה לא הייתה מספיקה עבור תום והוא החליט לחנוך גם בתוכנית הסיוע לסטודנטים שעברית אינה שפת אמם. "היה לי מאוד קשה בשנה א', עוד בתור דובר עברית, אז לא יכולתי לדמיין מהו הקושי של סטודנט שעברית אינו שפת האם שלו", הוא אומר.

 

למה משפטים?

 "אף פעם לא חשבתי על משהו אחר", מתוודה תום. "תמיד ניסיתי לחשוב על מה ייתן לי הכי הרבה כוח לשנות את החברה", הוא אומר, ומוסיף כי אינו רואה את עצמו עובד במגזר הפרטי. כמי שהגיע מראש פינה, הבחירה בירושלים לא הייתה מקרית: לדידו ירושלים הכי פחות דומה לעיר גדולה מכל המקומות שבהם יש אוניברסיטאות. "הכי מרגיש לי כאן אווירה של ביחד ולא של כל אחד לעצמו. בתל אביב יש קצת את ההרגשה הזו, אבל פה יש ארוחות שישי והרגשה של חבר'ה."

 

דיון נוסף: מי שמכיר את תום יודע לספר עליו, לפני הכול, שהוא מעריץ "שרוף" של מכבי תל אביב. "בגיל ארבע שאלתי את אבא שלי בעד מי אנחנו. מאז אני מגיע מראש פינה ומירושלים לכל משחק", אומר תום בהתלהבות. הייחוד הוא בכך שתום אינו רק חלק מקבוצת אוהדים רגילה, אלא לוקח חלק בפרויקט "אחים לסמל", עמותה רשומה, אשר מורכבת מחבר'ה שהכירו במשחקים של מכבי ת"א. "מדובר בכמה אנשים שהחליטו שצריך לעשות משהו מעבר, יותר מאשר לבוא ולראות יחד משחקים. בראש השנה הם התחילו באיסוף תרומות לנזקקים, ניצולי שואה והוסטלים בסיכון", הוא מסביר. במסגרת "אחים לסמל" נערכת חלוקת שמיכות בחורף, ואילו בפסח נאספו מארזי מזון. הפרויקט אינו פתוח רק לאוהדי מכבי וכל אחד יכול לתרום. עם זאת, תום מצביע על היתרון שבעמותה שמורכבת מאוהדים: "אני מניח שזה תורם לסולידריות כי אנחנו נפגשים במשחקים ויש משהו מסביב לזה."  

   
   

מי אני? אביגיל לאונארונס
אביבים: 22
שנה: ב'


העובדות: אביגיל, ירושלמית במקור, משלבת תחומים – משפטים, מדעי המדינה ואורח חיים ספורטיבי מתמיד. בין השאר היא רצה זו השנה השנייה במרתון ירושלים, תוך שהיא מעודדת את חבריה לפקולטה להצטרף גם הם


למה משפטים? "תמיד עניין אותי התחום, אבל חששתי שזה רק לעשות כסף על חשבון צרות של אחרים. בשלב מסוים פגשתי עורך דין שעבד בעמותה אמריקאית. הוא סיפר לי כיצד הוא מייצג ילדים ונשים מוכות. הבנתי שאפשר להשתמש בלימודי המשפטים גם כדי לעשות צדק". מלבד משפטים אביגיל משלבת גם מדעי המדינה לתואר ראשון. "רציתי ללמוד עוד משהו", היא מספרת. ולגבי העתיד? "למרות שאני לא לגמרי יודעת עדיין לאן אלך, אני פחות או יותר רואה את עצמי עובדת בתחום הציבורי בעתיד". 

 

דיון נוסף: אביגיל ניהלה אורח חיים ספורטיבי עוד הרבה לפני שהגיעה לפקולטה. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה ספורט – פעם רקדתי ושיחקתי כדורסל. כיום אני בעיקר רוכבת על אופניים. אני רוכבת באופניים לאוניברסיטה אפילו בחורף ובגשם הירושלמי. נדמה לי שלא סיימתי כרטיסיית אוטובוס אחת השנה. אני מקווה שגם כשאהיה עורכת דין, אמצא את הזמן לרכב לבית המשפט, בדיוק כפי שאני רוכבת כיום לבית המשפט המחוזי במסגרת ההתנדבות במרכז ברירה".
ומה לגבי הריצה? "אני משתדלת לרוץ פעמיים בשבוע. למעשה, בחופשת סמסטר זה אפילו מתגבר – כי אי אפשר באמת ללמוד כל היום למבחנים. מבחינתי, הריצה היא גולת הכותרת של תקופת המבחנים. אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי – אני אלמד עד שעה כך וכך ואז אצא לרוץ. זה מה ששובר את היום לחלקים". זו השנה השנייה ברציפות שאביגיל רצה במרתון ירושלים. "המשפחה שלי ואני מנסים לעשות לעצמנו הרגל לרוץ כולנו ביחד במרתון", היא מספרת. "רצנו את מקצה ה-10 ק"מ יחדיו – אני, אחותי ואחי. אני חושבת שבמרתון יש אווירה שמחה – כיף לראות כל כך הרבה אנשים עושים ספורט ביחד".

avigail